איך הצליחו הערב רב להשפיע על עם ישראל לחטוא בעגל?

'חטא העגל' הוא אחד הקטסטרופות הגדולות בדברי ימי עמינו. אפשר להגדיר אותו כשואה או כ'אם כל השואות', מפני שבחטא זה נזרע השורש לכל הגלויות, לכל הגזירות השחיטות והפוגרומים שעבר העם היהודי רווי הסבל. אלמלי חטא העגל היה העולם מגיע לתיקונו המיידי לאחר מתן תורה. כפי שנכתב בספרים הקדושים ממקורות קבליים – בהר סיני חזרו בני ישראל למצבו של אדם הראשון, בטלה מהם גם המיתה…

השפעתם של חברים רעים - איך הצליחו הערב רב להשפיע על עם ישראל לחטוא בעגל? ואילו לקחים עלינו ללמוד מפרשיה זו?

'חטא העגל' הוא אחד הקטסטרופות הגדולות בדברי ימי עמינו. אפשר להגדיר אותו כשואה או כ'אם כל השואות', מפני שבחטא זה נזרע השורש לכל הגלויות, לכל הגזירות השחיטות והפוגרומים שעבר העם היהודי רווי הסבל. אלמלי חטא העגל היה העולם מגיע לתיקונו המיידי לאחר מתן תורה. כפי שנכתב בספרים הקדושים ממקורות קבליים – בהר סיני חזרו בני ישראל למצבו של אדם הראשון, בטלה מהם גם המיתה הטבעית שנגזרה בחטא הקדמון. אולם לאחר שחטאו ב'חטא העגל' שהוא בבחינת עבודה זרה – נסוגו אחור ונכנסו לתהליך ארוך ומייגע של תיקון העולם בדרך הקשה... אל החטא הזה לא הגיעו מקבלי התורה ביוזמתם. ככלות הכל טרם עברו ארבעים יום ממתן תורה - וכזו נפילה? נכון, הפרשנים מסבירים כי לא היתה כוונתם לעבודה זרה ממש, ובכל זאת כפי שמסתבר היתה זו ירידה בלתי צפויה. הם אכזבו ולא צריך להקים ועדת חקירה כדי להבין מאין הגיעו לכך, הלחץ הגיע מ'העם', לא מהמנהיגות, וגם לא מהיהודים האוטנטיים אלא מאותם גרים שהצטרפו אליהם, הערב רב שראו את היהודים עולים לגדולה ואת הניסים הנעשים איתם והתלהבו, כאמור '"ְגַם־ עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם" (שמות יב לח) אותם גרים לא היו בעלי יכולת עמידה בניסיונות, הם לא חושלו בהתמודדות במצרים, הם פשוט קפצו על עגלת ההצלחה. וכשהגיעו עתה לשעת משבר בחשבם שמשה מת ונשארו ללא מנהיג – חרב עליהם עולמם, ומתוך מצוקה ונפילה רוחנית גררו את כלל הציבור לתהום...

נראה לנו מוזר ששולי העם מחוללים מהפכה כזו. היכן המנהיגים? ואם תאמר שהם ראו במצב סכנת נפשות, כפי שאכן מצינו בדברי חז"ל וברש"י - שכבר הרגו את חור בעלה של מרים שסרב לשתף עמהם פעולה -מדוע כלל הציבור היהודי עצמו לא קם נגדם? מדוע לא הגנו על חור? בהכרח שהם נסחפו: גם היהודים האותנטיים לא היו מספיק חזקים והחברה השולית גררה אותם אחריה.

מכירים את התופעה שקבוצת שולים בכיתה גוררת את הרוב הדומם? נראה לנו שזה יכול לקרות רק לנוער חסר חוט שדרה? ובכן, מדהים להיווכח באיזו חומרה מתייחס הרמב"ם להשפעת הסביבה. וכך הוא כותב בהלכות דעות (פרק ו הלכה א'): "'דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים וליישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר 'הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע", כאן רומז הרמב"ם כי גם אתה נמצא בעמדת השפעה כביכול, אתה ה'רועה' והנך נמצא בין הכסילים כדי להשפיע עליהם לטובה, אתה עלול לקבל את השפעתם – אם לא תשמור את המרחק הראוי.

וממשיך הרמב"ם "וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כעניין שנאמר ישב בדד וידום, ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כעניין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים'".

'נשמע קצת מוגזם...?' קשה לנו לקבל את עובדת היותנו כה מושפעים? אחד מגדולי חכמי הנפש בדורות האחרונים היה רבי ירוחם לייבוביץ', פדגוג אמן שכיהן כמנהלה הרוחני של ישיבת מיר. באחת ההזדמנויות בה התייחס לנושא, הצביע על כך שֶׁכָּלֵב שהיה אחד מן המרגלים הלך להשתטח על קברי אבות בחברון 'שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם', וגם יהושע בן נון שלימים היה מנהיג ישראל ויורשו של משה, נזקק לתפילותיו של משה רבנו ולהוספת אות על שמו - כסגולה להינצל מהשפעת חבריו המרגלים. 'עד כדי כך היא הסכנה והפחד שלא יהא ניסת להם, שאלמלא הרבות בתפילה זה כמעט נגד הטבע שלא יהא נכנע להם. יודע אני", הוסיף רבי ירוחם, "שאתם שומעים ומשתאים על דברי... אתם צעירי ימים, טרם נקלטו אצלכם עובדות וניסיונות ללמוד מהם דרכי החיים ופתרונם. אני איש זקן אני ומן החיים היומיומיים כבר ראיתי והוכחתי לדעת כי אין מספר לחללי חברים רעים...'

הערת מסגרת: No rewrite, no remapping, no retranslation. Latest live gate/status must be checked before publication.