- למה לפעמים קל יותר לתת למישהו אחר לנהל לנו את החיים מאשר להיות באמת חופשיים?

עם ישראל נדד במדבר במשך 40 שנה. לא קשה להבין את המתח שלהם – חיים במדבר, בסביבה מבודדת כל כך, בייחוד כשבניהם ילדים וקשישים. בפרשת השבוע הזה, למשל, באה הדאגה לידי ביטוי בצורת תלונה: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר יא ה).

פרשת בהעלותך

עם ישראל נדד במדבר במשך 40 שנה. לא קשה להבין את המתח שלהם – חיים במדבר, בסביבה מבודדת כל כך, בייחוד כשבניהם ילדים וקשישים. בפרשת השבוע הזה, למשל, באה הדאגה לידי ביטוי בצורת תלונה: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר יא ה).

התלונה הזאת מבלבלת, בהתחשב בעובדה שבני ישראל זכו לטיפול טוב במדבר. האלוקים סיפק להם מן, מאכל מיוחד מאוד שאפשר היה לחוש בו כל טעם שהסועד רצה להרגיש, גלידה, פיצה, פלאפל, או דג סלמון. חוץ מזה, כל יהודי קיבל מנת מזון מספקת מדי יום בקביעות. אז למה התלוננו בני ישראל על הדגים שאכלו חינם במצרים?

על פי רש"י, במידה מסוימת היו חיי העבדות במצרים חיי "חינם" לעומת החיים במדבר. המן שסיפק האלוקים בא יחד עם חשבונית – היהודים היו אמורים לשמור מצוות, בעוד שהמזון במצרים לא הגיע עם המחויבות הזאת. לכן, אומר רש"י, משתמש עם ישראל במילה "חינם" כשהכוונה היא "חינם מהמצוות". תשובתו של רש"י עדיין נראית מאוד מאוד בעייתית. האם יתכן שבני ישראל העדיפו לאכול דגים תוך עבדות קשה, במקום לשמור מצוות בחירות מוחלטת – ולאכול את המן שכל כולו היה נס אלוקי – שבהחלט יכול להיות גם בטעם של דג?! העולם המערבי רואה בעבדות דבר מתועב. אבל כדי להבין את רצונם של בני ישראל להעדיף את מצרים על המדבר, אנחנו צריכים להבין קודם עד כמה העבדות יכולה למשוך ולפתות. לפעמים דווקא ה"חירות" יכולה לגרום לתחושת השעבוד העזה ביותר. בעיות, לחצים, והחלטות קשות – לגבי קריירה, נישואין, ילדים, שאיפות – יכולים להכביד לעתים קרובות כמו עול של שעבוד. לכן, במובן מסוים, האפשרות לתת למישהו אחר להחליט בשבילנו, מושכת יותר מאשר רעיון החירות. מעבר לכך, חירות אמיתית דורשת מאמץ – לגלות את התכלית האישית בחיים, להציב מטרות, לבחון פעולות ולתקן שגיאות. אלו הן ה"חירויות" שגרמו לעם ישראל להעדיף את ה"עבדות"!

גם היום, כל אחד מאתנו, במידה מסוימת, מעדיף את העבדות שמגיעה במסגרת של "אשליית חירות": אי חשיבה על החיים. להלן כמה דוגמאות של עבדות בת זמננו. אנשים אוכלים לעתים קרובות בלי להתרכז בהנאת הטעם. הם "מרחפים" ונותנים לאוכל "להכניס אותם" למצב רוח טוב יותר. האמת היא, שנכון יותר להתאמץ לחשוב על המזון שאוכלים, ולהתרכז בהנאה מכל טעימה, במקום להשתמש באוכל בצורה פעילה, הם מעדיפים לתת לאוכל להפעיל אותם. הרבה יותר קל לתת לטעם של האוכל לשלוט בך. שימו לב כיצד פרסומות של מזון ומשקאות קלים מעודדים את ההתנהגות הזאת. בדרך זו, האדם הופך להיות "עבד לאוכל".

למן היה אספקט הלקוח כל כולו מעולם האגדות: כל אחד היה יכול לחוש בו כל טעם שרצה. ומה אם הוא לא רצה? מה אם הוא לא חשב כל הזמן על טעם כלשהו? אז למן היה טעם של כלום!

לכן העדיפו בני ישראל במדבר דגים אמיתיים, על פני המן שהיה יכול להיות בטעם דגים. בשביל דג אמיתי לא צריך הבנה, לא צריך מחשבה. פשוט אוכלים אותו. לא צריך מודעות. רק לפתוח את הפה. האוכל הוא רק דוגמא לדרך שבה אנחנו מתייחסים להכל. אנחנו מחפשים כל הזמן גירויים חיצוניים, במקום להעלות את עצמנו. סרטים, סמים, דיסנילנד, כולם עניין של לתת לכוח חיצוני לתפוס שליטה על מצב הרוח שלנו.

מפתח לבריאות רוחנית הוא "אף פעם לא לרצות יותר ממה שאנחנו צריכים". ובכל זאת, אנחנו רואים היום כיצד אנשים עמֵלים כמו עבדים, כדי לרכוש יותר ממה שהם צריכים. הם יכולים להיות עבדי המעמד החברתי, או עבדי "העתיד הבטוח" כשהם חיים עבור יום שאולי לעולם לא יגיע, במקום ליהנות מההווה. המן במדבר החזיק מעמד יום אחד בלבד. כל יום היה צריך ללקוט מן חדש. אי אפשר היה לאחסן אותו על המדף למחר. עם ישראל במדבר חי במציאות ברורה: אין לדאוג למחר כי אין מה לעשות לגביו, עד שהוא יגיע.

זוהי חירות אמיתית. חירות מדאגה! אבל לחירות הזו יש גם מחיר. המחיר הוא לבטוח באלוקים שהוא ידאג למחר. המציאות במדבר הייתה אמיתית, כמו שהיא, בעצם, אמיתית גם היום. אנחנו יכולים לבחור בחירות הזאת, אבל אנחנו נוטים להשתעבד, מרצוננו, לדאגה שיהיה לנו די למחר. בתחילה, הידיעה שיש לנו די למחר מביא עמה תחושת חירות. אך למעשה, תמיד נצטרך לעבוד קשה יותר כדי לשמור על מה שצברנו. בסופו של דבר, אנחנו מוכרים את ההווה... תמורת תקוות העתיד. חירות היא ליהנות מכאן ועכשיו. זה לאכול את המן ולהתרכז בטעם של דג. חירות זה להעריך את ה"עכשיו", במקום לדאוג אם ניהנה מחר.

האם אתם מרגישים שהחיים שלכם לא בדיוק מה שהם אמורים להיות...? האם יש לכם הרגשה ש"מנהלים" לכם את החיים, אבל אתם לא מצליחים לגלות ממה בדיוק ההרגשה הזאת נובעת...? האם אתם מחפשים את הפתרונות בסגנון חיים שאמור היה לספק את התשובה...? האם אתם מחליפים את הנאות החיים האמתיות תמורת הבטחות שונות שאתם לא בטוחים שתזכו לממש...? האם אתם עובדים למען העתיד, במקום למצות את המרב מההווה שלכם?

החירות הרבה יותר קרובה ממה שנראה לנו. אבל במקום לרוץ כדי "למצוא", אנחנו פשוט צריכים להוריד מהירות - ולהביט. בואו ונפסיק לחיות למען העתיד ונסו לחיות למען ההווה. נראה כאילו העתיד מחזיק בחירות, אבל החירות האימתית נמצאת בדיוק כאן, ובדיוק עכשיו. אם אינכם חופשיים – אם איננו נהנים מכאן ועכשיו – אז העולם מלגלג עלינו: לחירות יהיה טעם של עבדות, ולעבדות טעם של חירות.

הערת מסגרת: No rewrite/remap. Special canonical structure preserved: HY-B-008/009 subject-reset split; HY-B-033 multi-block span; HY-B-079 MERGE_ONLY excluded; HY-B-203/243 DO_NOT_CREATE excluded.