נשמת הפרשה - פרשת בלק

נשמת הפרשה - פרשת בלק אוהלי קודש מול חצי טומאה – סוד החסינות וההשגחה של מחנה ישראל בערבות מואב פרשת בלק מעתיקה את נקודת המבט של ספר במדבר אל מעבר למתרס ,אל מאחורי הקלעים של ההיסטוריה ,במקום שבו נרקמת מזימה אפלה בלב המדבר .בלק בן ציפור מלך מואב מביט על עם ישראל החונה בערבות מואב ונתקף באימה עמוקה ,אימה שאינה נובעת מכוח צבאי גלוי ,אלא מהוויה רוחנית שונה…

נשמת הפרשה - פרשת בלק אוהלי קודש מול חצי טומאה – סוד החסינות וההשגחה של מחנה ישראל בערבות מואב פרשת בלק מעתיקה את נקודת המבט של ספר במדבר אל מעבר למתרס ,אל מאחורי הקלעים של ההיסטוריה ,במקום שבו נרקמת מזימה אפלה בלב המדבר .בלק בן ציפור מלך מואב מביט על עם ישראל החונה בערבות מואב ונתקף באימה עמוקה ,אימה שאינה נובעת מכוח צבאי גלוי ,אלא מהוויה רוחנית שונה לחלוטין שהוא אינו מסוגל לעכל .הוא מבין שהמאבק מול ישראל אינו מאבק פיזי של חרבות וחניתות ,אלא מאבק של רוח, ולכן הוא שולח לקרוא לבלעם בן בעור ,נביא הגויים ,כדי שיטיל קללה באומה העולה. כאן מתעוררת השאלה המרעידה את הלב :כיצד הופכת מחשבת פירוד וקללה של אויבי ישראל ,המביטים על העם מראש הצורים ,לברכה נצחית המגלה את יופיו הפנימי של מחנה ישראל? ואיך הראייה האלוקית מגינה על האדם גם ברגעים שבהם הוא כלל אינו מודע לסכנות הסובבות אותו? עלינו לצלול למעמקי תורתם של גדולי הדורות כדי להבין את עומק השמירה המלווה את העם היהודי באוהליו ,ואת הפיכת הקללה לברכת עולמים. רש"י (במדבר כב ,ה) פירש" :אל בלעם בן בעור פתורה – שהיה שולחן של מלכים שם ,שהיו הכל באים להתייעץ עמו .והיה בלק צריך לו ,לפי שהיה רואה את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם ,אמר :מנהיגם של אלו במצרים גדל ,ואין כוחם אלא בפיהם ,אף אני אביא כנגדם אדם שאין כוחו אלא בפיו" ביאר רש"י את הרקע העמוק למלחמת הרוח הזו .בלק מזהה שעם ישראל אינו פועל לפי חוקי הטבע הסטנדרטיים של ההיסטוריה .הניצחונות שלהם אינם תלויים בכלי נשק ,אלא בכוח הדיבור והתפילה שקיבלו ממשה רבנו .לכן הוא מחפש משקל נגד בעולם הטומאה – את בלעם ,שפיו הוא כלי נשקו העיקרי .רש"י חושף בפנינו כי המלחמה בפרשת בלק היא מלחמה על המילה ,על המחשבה ועל התודעה .השמירה האלוקית מתגלה כאן בזה שהקדוש ברוך הוא אינו מאפשר לכוח הדיבור של הטומאה לגעת בנשמתם של ישראל ,ובכך הוא מהפך את תוכנית האויב מן היסוד. הרמב"ן (במדבר כג ,כג) חידש וביאר" :כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל – כי הם אינם צריכים למנחשים וקוסמים לדעת העתידות ,כי פי השם יגיד להם על ידי נביאיו ,ואין כוח לכל המכשפים לשנות את רצון השם עליהם ,כי ברכתו היא העומדת לעד" הרמב"ן מעמיק להגדיר את סוד חסינותו של עם ישראל מפני כוחות הכישוף והקללה של בלעם.

לפי הרמב"ן ,המושג של קסם ונחש שולט רק במקום שבו בני האדם מנותקים מהמקור האלוקי ויש להם תלות בכוחות הטבע התחתונים .אולם עם ישראל ,שקשור ישירות לאור האינסוף ,נמצא מעל גדרי הטבע הללו .בלעם מנסה להשתמש במניפולציות רוחניות כדי לשנות את הנהגת השם ,אך הוא מגלה בעל כורחו שקיומו של ישראל אינו כפוף למערכת המזלות או לכוחות הטומאה .הברכה של ישראל נובעת מעצם מהותם ,ולכן כל ניסיון לקלל אותם סופו להתהפך לברכה גלויה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (חזון עובדיה ,הלכות ברכות) פירש בתוך דבריו על ברכת בלעם" :מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל – שאפילו בלעם הרשע ,כשראה שאין פתחי אוהליהם מכוונים זה כנגד זה כדי שלא יביט איש אל תוך בית חברו ,נתמלא התפעלות ואמר שהם ראויים שתשרה שכינה עליהם ,וכל הברכות שבירכם חזרו להיות לחובה לאומות העולם ולברכה נצחית לישראל" מרן רבנו עובדיה יוסף מביא את הדברים אל שורש העבודה של הפרט .יופיו של עם ישראל ,שהפך את קללת בלעם לברכה ,אינו נובע מתצוגה חיצונית מפוארת ,אלא דווקא מהצניעות והפנימיות של האוהל היהודי .כאשר בלעם מביט מלמעלה ומנסה למצוא פרצה רוחנית במחנה ,הוא נתקל בחומת המוסר והצניעות של משפחות ישראל .הידיעה שכל משפחה שומרת על פרטיותה ועל קדושתה היא המגינה על הכלל כולו ,ודווקא מתוך פיו של השונא הגדול ביותר בוקעת העדות הנצחית על מעלתם של ישראל. מו"ר הגר"א וייס (מנחת אשר ,פרשת בלק) כתב בביאור מהות השמירה בפרשה זו" :התבוננות נפלאה יש כאן ,שעם ישראל שוכב באוהליו במנוחה ואינו יודע כלל מהמזימות הנרקמות נגדו בראש ההרים ,והקדוש ברוך הוא בעצמו נלחם להם ומהפך לב בלעם .ללמדך שההשגחה האלוקית על ישראל היא תמידית ואינה תלויה בידיעת האדם או בהשתדלותו" הגר"א וייס פותח כאן מהלך מרגש בהבנת מושג ההשגחה .בדרך כלל אנו רגילים לחשוב שהאדם צריך להתפלל ולהשתדל כדי להינצל מסכנה ,אך כאן התורה מגלה לנו רובד עמוק יותר :הקדוש ברוך הוא שומר עלינו מפני סכנות שאנו בכלל לא מודעים לקיומן .עם ישראל בערבות מואב עוסק בחיי היום-יום הפשוטים ,בזמן שמעליהם מתחולל מאבק קוסמי על עצם קיומם .זהו העוגן של האמונה – לדעת שגם כשאנו חשים פגיעים או בודדים במדבר ,עין השם צופייה עלינו ומבטלת את כל חצי האויב עוד לפני שהם נורים. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן (שמירת הלשון ,שער התבונה) ביאר" :מפרשת בלק אנו למדים את עוצמת כוחו של הדיבור ,שאפילו בלעם שהיה טמא ,היה לפיו כוח גדול להזיק ,ומזה יש ללמוד בקל וחומר כמה גדול כוחו של הדיבור בקדושה ,כאשר יהודי עוסק בתורה ובתפילה ,שהוא יכול לבטל את כל הגזירות הקשות" ביאר הכהן הגדול יסוד עצום במוסר העולה מתוך הפרשה .אם כוח הדיבור של הטומאה והרשע מסוגל להרעיד מלכים ולהביא לבניית מזבחות ,הרי שכוח הדיבור של הקדושה ,התורה והתפילה של עם ישראל חזק עשרת מונים .הסיבה שבלעם לא יכול היה לקלל היא מפני שעם ישראל היה שקוע באוהלי התורה והקדושה שלו .הדיבור המקודש של ישראל מהווה מחיצה אטומה

בפני כל דיבור של גנאי או קללה מצד אומות העולם ,והשמירה על הלשון ועל פה נקי היא הערובה להמשך הברכה. נמצאנו למדים ,שפרשת בלק אינה רק סיפור היסטורי על קוסם ואתון ,אלא היא המניפסט הגדול של האהבה וההשגחה האלוקית על עם ישראל .בלעם מביט מראש הצורים ומבקש למצוא פגם ,אך בכל פעם מחדש הרוח האלוקית משתלטת על לשונו והופכת את מחשבות הפירוד לשירה צרופה של אחדות וקדושה" .הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" – אין זו קללה של בדידות ,אלא ברכה של עצמיות פנימית ,של אומה שאינה שואבת את ערכה מהכרה חיצונית ,אלא מהקשר הישיר שלה עם אלוקיה .כאשר אנו שומרים על פנימיות האוהל שלנו ,על הלשון ועל הצניעות ,שום כוח בעולם אינו יכול לפגוע בברכה המלווה אותנו ,והקדוש ברוך הוא ממשיך להפוך עבורנו את כל הקללות לברכות ,עד שנזכה לחזות בנבואתו האחרונה של בלעם על דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל במהרה בימינו.