בעומק הפרשה – פרשת בלק

בעומק הפרשה – פרשת בלק בעין צופייה מעל פני הישימון – מאבק הדיבור וההשגחה העליונה בראש הפסגה ספר במדבר ,המוליך את האומה דרך תלאות השממה ,מציב בפרשת בלק חזית קיומית שונה לחלוטין מכל המלחמות שחוו בני ישראל מאז צאתם ממצרים .אין זה מפגש של חרבות מול חרבות בערבות הירדן ,ואף לא התמודדות מול מערכי צבא גלויים ,אלא מערכה רוחנית אטומה המתחוללת במרומי ההרים ,בעוד העם…

בעומק הפרשה – פרשת בלק בעין צופייה מעל פני הישימון – מאבק הדיבור וההשגחה העליונה בראש הפסגה ספר במדבר ,המוליך את האומה דרך תלאות השממה ,מציב בפרשת בלק חזית קיומית שונה לחלוטין מכל המלחמות שחוו בני ישראל מאז צאתם ממצרים .אין זה מפגש של חרבות מול חרבות בערבות הירדן ,ואף לא התמודדות מול מערכי צבא גלויים ,אלא מערכה רוחנית אטומה המתחוללת במרומי ההרים ,בעוד העם שוכב באוהליו למטה ואינו מודע כלל למתרחש מעל ראשו .בלק בן ציפור ,מלך מואב ,מזהה שחוקי הטבע וההיסטוריה הרגילים אינם תקפים מול האומה הזו ,ועל כן הוא מגייס אל המערכה את בלעם בן בעור, נביא הגויים ,שכל כוחו בפיו וברוח הטומאה השורה עליו .כאן מתעוררת החקירה הלמדנית והמחשבתית הנוקבת :מהו הגדר המדויק של כוחו של בלעם ,והכיצד יכול אדם ,ואפילו יהיה בדרגת נבואה בטומאה ,לפעול כנגד רצונו של מקום ולשנות את הנהגת ההשגחה? עוד עלינו לבאר את יסוד הפיכת המילים בפיו של בלעם – האם היה זה ביטול גמור של בחירתו החופשית ,או שמא נתגלה כאן גדר חדש שבו הטומאה עצמה מחויבת להכיר במעלתם ובקדושתם של ישראל? בירור עומק המשא והמתן של גדולי המפרשים יחשוף בפנינו את היסודות המוצקים של כוח הדיבור ,גדרי הנבואה באומות העולם ,ושמירתה הנצחית של ההשגחה העליונה על מחנה ישראל.

רש"י (במדבר כב ,ו) פירש" :אולי אוכל נכה בו – חסר כתיב ,אמר בלק :איני מנכה מהם אלא כגרוגרת .ואגרשם מן הארץ – איני קובל עליהם להשמידם לגמרי ,אלא לגרשם ,שהיה מפחד מהם .כי ידעתי את אשר תברך מבורך – במה ידע? שהרי עזרתו במלחמת סיחון, שהיה סיחון נלחם במואב ,והיה בלק ירא ולא היה יכול לו ,ושכר את בלעם לקלל את מואב ,ועל זה נאמר על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" ביאר רש"י את עומק השורשים של המערכה .בלק אינו פועל מתוך דמיון מופשט ,אלא מתוך ניסיון מעשי מוכח שראה אצל סיחון מלך האמורי ,שהשתמש בכוחו של בלעם כדי להחליש את מואב בעבר .חשיפת המקור ההיסטורי הזה מלמדת שכוחו של בלעם לא היה אחיזת עיניים בלבד ,אלא מציאות קיימת בעולם הגורמים הרוחניים של הטומאה .מתוך כך מובן מדוע הקדוש ברוך הוא לא הסתפק בביטול הכישוף באופן נסתר ,אלא הוצרך להתערב באופן אקטיבי בדיבורו של בלעם ,כדי להראות לעין כל שהכוח הרוחני שבלק נשען nעליו כפוף לחלוטין ומבוטל בפני רצון השם.

הרמב"ן (במדבר כב ,לא) חידש וביאר" :ויגל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה' ניצב בדרך – ודע כי אין בלעם מכלל הנביאים המדברים ברוח הקודש ,אלא קוסם היה ,ובשביל כבודם של ישראל עשה לו השם את הכבוד הזה ,והדיבור אשר שם בפיו היה כמלאך מדבר בו ,ולא כנבואה גמורה של שאר הנביאים" הרמב"ן מחדש כאן הגדרה למדנית יסודית בגדר "נבואתו" של בלעם .בעוד שישנם מדרשים המדמים את כוחו של בלעם למשה רבנו ,הרמב"ן מעמיד את בלעם במקומו האמיתי – קוסם ומנחש שהשתמש בכוחות הטבע התחתונים .כל מה שהקדוש ברוך הוא נגלה אליו ,וכל מה שנפתחו עיניו לראות את המלאך לאחר האתון ,לא היה מכוח מעלתו האישית של בלעם ,אלא היה זה "חלות" זמנית של גילוי אלוקי שנועדה לצורך ישראל .לפי הרמב"ן ,הנס הגדול לא היה רק שינוי המילים ,אלא עצם העובדה שכלי טמא הפך בעל כורחו לשופר של דבר השם ,וכשם שהאתון דיברה בשינוי הטבע ,כך פיו של בלעם הופעל על ידי כוח עליון ללא שליטתו. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (חזון עובדיה ,הלכות תפילה) פירש בתוך דבריו על פסוקי דזמרה" :הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב – ומכאן קבעו חכמים לומר פסוקים אלו בכל בוקר ,מפני שהברכות של בלעם נשארו לדורות ,ומהן אנו שואבים את כוח העמידה של עם ישראל בגלות ,שאינם מתערבים בעמים ואינם מאבדים את צביונם הייחודי ,וזוהי הברכה הגדולה ביותר השומרת עלינו מן הכיליון" מרן רבנו עובדיה יוסף מעתיק את כוח הברכות של הפרשה מן המדבר אל חיי המעשה של עם ישראל בכל דור ודור .היכולת של עם קטן לשרוד בתוך מים זדונים של תרבויות זרות נובעת מאותו גילוי אלוקי שהכריח את בלעם להודות בבדידותו וברוממותו של ישראל .מרן מבהיר שהפיכת הקללה לברכה לא הייתה הגנה לשעתה בלבד ,אלא היא הטביעה חותם רוחני בנפש האומה ,המעניק לכל יהודי את העוז להישאר נאמן למורשתו ,בידיעה שזהו הגדר האמיתי המגן עליו מכל פגע. מו"ר הגר"א וייס (מנחת אשר ,פרשת בלק) כתב בביאור יסוד עניין "וישם ה' דבר בפי בלעם": "יש לחקור בזה האם הפיכת הברכות בפיו של בלעם הייתה בדרך נס של כפיית הדיבור, או שמא נתן לו הקדוש ברוך הוא בינה והבנה פנימית להבין את מעלתם של ישראל ,ומתוך כך נשתנה רצונו והודה על האמת .ומצינו בדברי חז"ל ששני הפנים אמת היו ,שהיה כאן גם כוח מכריח וגם גילוי אמת נורא שנכפה עליו לראות" הגר"א וייס פותח מהלך עמוק בהבנת המנגנון של ההשגחה .מצד אחד ,התורה מדגישה "וישם ה' דבר בפי בלעם" ,כלומר שהדברים הוכנסו לפיו כפי שרסן מנהיג את הבהמה .מצד שני ,המילים עצמן מלאות הוד, עומק והבנה פנימית בהיסטוריה ובנצח של ישראל ,דבר המעיד על כך שבלעם השיג באותם רגעים השגות עליונות .המנחת אשר מבאר שזהו עומק כניעתה של הטומאה – לא רק שהיא מושתקת ,אלא שהיא נאלצת להשתמש בכל כלי השכל והביטוי שלה כדי לפאר ולרומם את הקדושה ,ובכך נעשה קידוש השם הגדול ביותר בעולם. מו"ר הגרש"ה וואזנר (שבט הלוי ,חלק י) חידש וביאר בעניין כוח הברכה של "מה טובו אוהליך"" :ראה בלעם שאין פתחיהם מכוונים זה לזה ,וחידש בזה שיסוד הברכה של ישראל תלוי במידת הבושת והצניעות .שכל זמן שהפרטיות של הבית היהודי נשמרת ,אין עין הרע