האם לנכרי יש חלק לעולם הבא? הוכח מפרשת השבוע!

האם לנכרי יש חלק לעולם הבא? הוכח מפרשת השבוע! תחת שמי המדבר הלוהטים ,בלב לבו של מחנה מואב המשתרע כמרבד פרוש על גבעות מואב הצחיחות ,ניצב בלעם בן בעור ,הנביא המסתורי שעיניו רואות את הנסתר .הרוח הלוהטת מעלה ענני אבק ,ודמותו של בלעם ,העטופה באדרת קסמיו ,מצטיירת כצל קודר על רקע הרי אדום המזדקרים באופק .השקט המעיק של המדבר מופר רק על ידי המיית הצאן הרחוקה והקול…

האם לנכרי יש חלק לעולם הבא? הוכח מפרשת השבוע! תחת שמי המדבר הלוהטים ,בלב לבו של מחנה מואב המשתרע כמרבד פרוש על גבעות מואב הצחיחות ,ניצב בלעם בן בעור ,הנביא המסתורי שעיניו רואות את הנסתר .הרוח הלוהטת מעלה ענני אבק ,ודמותו של בלעם ,העטופה באדרת קסמיו ,מצטיירת כצל קודר על רקע הרי אדום המזדקרים באופק .השקט המעיק של המדבר מופר רק על ידי המיית הצאן הרחוקה והקול הבוקע מגרונו של הנביא ,קול המבקש לגעת בנשגב מכל :תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. מילים אלו ,המהדהדות באוויר הצלול ,אינן רק משאלת לב רגעית; הן טומנות בחובן תעלומה אדירה המזעזעת את אמות הסיפים של עולם הנשמות .וכי מה לנביא רשע ,איש התאווה והכישוף ,ולגורלם של צדיקי ישראל הנקראים ישרים? האם ייתכן כי גם בנפש המזוהמת ביותר טמון ניצוץ המבקש להתחבר אל הנצח ,או שמא זוהי רק השליית שווא, ניסיון נואש לאחוז בזנבם של ענקי האומה ברגע האחרון? בלב השאלה הזו ,עומדת התהייה המטלטלת על זכותו של אדם לבחור את אחריתו ,ועל היחס שבין החיים עצמם לבין מה שמצפה להם מעבר לפרגוד .אנו עומדים כעת לפני חידה השזורה בחוטים עדינים של אמונה ,גורל ,ובחירה חופשית ,המבקשת מאיתנו לחדור אל מעמקי לבו של בלעם ולבחון דרכו את עצמנו.

על פרשת דרכים גורלית זו ,פותחת התורה את צוהר המחשבה של בלעם הרשע במילותיו: "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו" (במדבר כג ,י). רבי חיים פלטיאל (שם) ביאר :שמפסוק זה אנו למדים מן התורה שיש לישראל חלק לעולם הבא ,שהרי בלעם דיבר ברוח הקודש ,ואם אין כל תועלת לנפש לאחר המוות ,מה טעם היה לו לנביא זה לבקש מיתה כזו דווקא .ההסבר הוא שגם רשע כאומות העולם מודה בנפשו כי קיים נצח לאחר הפרידה מהעולם הזה ,וכי מיתתם של הצדיקים מביאה אותם אל מדרגה גבוהה שאין לזלזל בה. הדעת זקנים מבעלי התוספות (על התורה ,שם) ביאר :את כוונתו של בלעם כמבקש להבטיח את חלקו בנצח דרך השתתפות במיתתם של הישרים ,מתוך הבנה שמיתה כזו אינה סוף פסוק אלא פתח למציאות נשגבה .בירור הדברים מעלה כי גם אלו שאינם זוכים ללכת בדרכי ה' בחייהם ,חשים בחושם הפנימי כי 'מות ישרים' הוא נכס ששווה לחמוד אותו ,גם אם השגת המטרה דרך קיצור דרך היא מופרכת מיסודה. הספורנו (שם) ביאר :שתהי אחריתי וצאצאי מעיי כמו ישראל ,כי אמנם בניו של אדם ויוצאי חלציו נקראים אחריתו .ביאור זה מעמיק את שאלתנו ,ומציב אותה במישור הבין- דורי; בלעם לא ביקש רק מיתה נעימה לעצמו ,אלא העתקה של איכות הקדושה אל הדור הבא .ההסבר הוא שאדם שאינו הולך בדרך ישרים בעצמו ,מנסה לרוב להטיל את המשימה על כתפי צאצאיו ,בטעות אופטית המניחה כי ניתן לנחול קדושה מבלי לחיות אותה בפועל. רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (שם) ביאר :שדבריו של בלעם גם בזה ברוח הקודש נאמרו ,וכוונת דבריו היא שתמות נפשו מות ביד ישרים ,שיהרגוהו ישראל כמו שכן היה .ביאור זה מאיר באור חדש את המשאלה :לא מדובר בבקשת עולם הבא רוחנית ,אלא בבקשת מיתה המקדשת את השם על ידי הריגתו בידי צדיקי אמת ,ובכך הוא מתוודה כי גם במותו הוא משרת את קדושת ישראל. בבואנו ללמוד את גורלו של בלעם ואת היחס לישראל בנצח ,אנו פונים אל דברי חכמינו זיכרונם לברכה ,המתווים לנו את ההבחנה בין הדרך והתוצאה. בגמרא במסכת סנהדרין (דף קה ע"א) נאמר :בלעם הוא דלא אתי לעלמא דאתי ,הא אחריני אתו? מתניתין מני רבי יהושע היא דתניא רבי אליעזר אומר ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים ,ישובו רשעים לשאולה אלו פושעי ישראל ,כל גוים שכחי אלהים אלו פושעי גויים דברי רבי אליעזר ,אמר לו רבי יהושע וכי נאמר בכל גוים והלא לא נאמר אלא כל גוים שכחי אלהים ,אלא ישובו רשעים לשאולה מאן נינהו ,כל גוים שכחי אלהים ,ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו ואמר תמות נפשי מות ישרים ,אם תמות נפשי מות ישרים תהא אחריתי כמוהו ואם לאו הנני הולך לעמי .בגמרא זו מבואר כי ישנם פנים שונים ליחס לנצח ,כאשר הדגש המרכזי הוא על התנהגותו של אדם בחייו כסימן מכריע למה שיהיה באחריתו. בגמרא במסכת עבודה זרה (דף כה ע"א) נאמר :ישרים היינו אברהם יצחק ויעקב .על מקור זה ביאר :שהכינוי ישרים המובא בפי בלעם מכוון דווקא לאבות האומה ,שזכו לדרגת מיתה

של נשיקה מתוך דבקות עליונה בבורא .ההסבר הוא שהניגוד הקיצוני בין אורח חייו של בלעם לבין גדלותם של האבות ,מחדד את התובנה שאין קיצורי דרך ברוחניות ,וכי החפץ במות ישרים חייב להיות מחובר למסלול חייהם של הישרים. לאחר שסללנו את הדרך בדברי חז"ל ,נצלול אל דברי הראשונים אשר מבארים את עומק הכשל הלוגי והרוחני בתפיסתו של בלעם הרשע ביחס לאחריתו. רבינו מנחם המאירי בבית הבחירה על מסכת סנהדרין (דף קה ע"א) ביאר :שטענתו של בלעם הייתה ניסיון אנושי עקר לנתק בין מהלך החיים לבין גמול המיתה .הוא ביאר כי המבקש לזכות באחרית של צדיקים מבלי שסלל לעצמו דרך של צדקות בחייו ,דומה למי שמבקש לקצור פרי במקום שלא זרע .המאירי מדגיש כי האחרית אינה אירוע מבודד ,אלא המשך ישיר והכרחי של הדרך שבה בחר האדם ללכת ביומיום. ספר החינוך (במצוות התלויות בארץ ובתורה) ביאר :כי הקדושה שבישראל היא ירושה המועברת מדור לדור בכוח מעשי האבות ,ובלעם ביקש לגנוב את הירושה הזו ללא עמל .הוא ביאר ש'מות ישרים' אינו תואר מיתה חיצוני ,אלא איכות רוחנית שמתגבשת אצל האדם במשך עשרות שנים של כיבוש היצר .לפי דבריו ,אין זה בגדר האפשר שרשע יזכה במיתתם של ישרים ,כי המיתה עצמה היא ביטוי לחיים של עבדות ה’. הראשונים (ובפרט בעלי התוספות במסכת סנהדרין) ביארו :את חילוקי הדעות בין רבי אליעזר לרבי יהושע בעניין חלקם של אומות העולם לעולם הבא ,ומתוך כך פירשו כי הישרים הם אלו שדבקו בבורא עולם והלכו בדרכי האבות .הם ביארו שהתביעה של בלעם למות מות ישרים היא עדות לכך שגם הוא ידע שאין כל ערך לנפש המנותקת מדרך הישרים ,וכי העדר השייכות בחייו הופך את בקשתו למיתה לבלתי אפשרית בעליל. האחרונים התמודדו עם השאלה המורכבת של בלעם הרשע ,וחידדו את ההבחנה בין הרצון למיתת צדיקים לבין החיים בפועל ,תוך שהם מציבים מראה מול עינינו. הראשל"צ מרן הגר"מ אליהו זיע"א ביאר על פי דבריו של האור החיים הקדוש שמסביר שישנם אנשים שרוצים לחזור בתשובה אבל יודעים שלא יוכלו להחזיק מעמד בתשובה ולכן מבקשים לחיות את כל חייהם ברשעות לפי תאוות ליבם ורוצים ברגע האחרון לעשות תשובה ואז ימותו .וזוהי כוונת הפסוק החפץ אחפוץ מות רשע נאום ה' א' הלא בשובו מדרכיו וחיה (יחזקאל יח) .מרן הגר"מ אליהו מבאר כאן כי רצונו של הקב"ה אינו שהרשע יחזור בתשובה ברגע שלפני המוות כדי להימלט מהדין ,אלא רצונו לראות את הרשע עוזב את דרכיו המקולקלות וחי בדרך הנכונה לאורך ימיו ,כשהוא מקבל את תשובת השבים עד דכדוכה של נפש ,אך לא כמי שמחכה להזדמנות האחרונה כדי לזכות בטוב ללא מאמץ. רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש (במדבר כג י) ביאר :כי דבריו של בלעם גם בזה ברוח הקודש נאמרו ,וכוונת דבריו היא שתמות נפשו מות ביד ישרים ,שיהרגוהו ישראל כמו שכן היה .האור החיים מבאר כאן תובנה מדהימה ,שגם בבקשתו של הרשע היה משום הכרה בכך שהמיתה הראויה לו היא זו שתיעשה על ידי ישרים ,מה שמוכיח שגם הוא הבין שאין לו מנוס מהמשפט האלוהי המתקיים דרך כלי קודש ,גם אם אין בכך חזרה בתשובה של ממש.

הספורנו (במדבר כג י) ביאר :שתהי אחריתי וצאצאי מעיי כמו ישראל ,כי אמנם בניו של אדם ויוצאי חלציו נקראים אחריתו .הספורנו מבאר שבלעם קיווה להעביר את הגורל היהודי לצאצאיו ,וזהו שורש הטעות שרבים מבני דורנו חוטאים בה; הם מסתפקים בחיים של חולין לעצמם ,ומקווים שילדיהם יזכו להיות צדיקים בדרך פלא ,אך המציאות מלמדת כי האחרית היא המשך ישיר של הדרך שבה האב והאם הולכים ,ואין הבן יכול להיות מה שההורים אינם מנחילים לו במעשיהם. בבואנו ללמוד כיצד ניתן לזכות לחלק לעולם הבא ,אנו נדרשים לדבריהם של גדולי הדור ,המעמיקים בהבנת הדינמיקה שבין המעשה לבין הגמול ,ומבהירים שאין קיצורי דרך בדרך אל הנצח. מו"ר הגר"א וייס בשוות מנחת אשר (חלק א סימן יג) ביאר :את היחס שבין בחירת האדם לבין שכרו ,וכתב כי החלק לעולם הבא אינו ניתן כפרס חיצוני ,אלא הוא תוצאה של ההתקשרות של האדם לקדושה במהלך חייו .הוא מבאר שגם נכרי יכול לזכות לחלק לעולם הבא אם יקיים את מצוות בני נח ויילך בדרך הישר ,אך בלעם ,למרות שידע את האמת ,בחר בדרך של פירוד והרס ,ולכן נמנע ממנו השכר הנצחי .הגר"א וייס מבאר כאן כי העיקר אינו רק הידיעה על קיום העולם הבא ,אלא הפעולה המעשית המקרבת את האדם אליו בכל יום. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף (קיצור שולחן ערוך חלק יורה דעה) ביאר :את המעלה של דרך ארץ שקדמה לתורה ,וחידש כי אדם המנהל את חייו ביושרה ובאמת ,הרי הוא מכין לעצמו כלי קיבול לקבלת השפעות של קדושה .הוא מבאר כי האדם שנמנע מדרכי רשע ומחפש את הדרך המיישרת את נפשו ,גם אם אינו בעל תורה מובהק ,הרי הוא חלק מהעולם הבא ,כי עצם הבחירה בטוב היא המפתחת את הנשמה לחיים נצחיים .הוא מבאר כי כל אדם ,גם אם נולד בנסיבות שונות ,יכול לזכות לחיים נצחיים אם יתמיד בדרכו בדרך ה' ,ולא יחפש לעצמו הנחות ברגע האחרון. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה (חלק אורח חיים) ביאר :את החשיבות של קביעת עתים לתורה לא רק כפעולה לימודית ,אלא כדרך חיים המבטיחה את חיותו של האדם גם בעולם הבא .הוא מבאר כי מי שבוחר לחיות את חייו בתוך התורה ,הרי הוא נדבק בחיים עצמם ,ולכן המיתה עבורו אינה סוף ,אלא המשך של דבקות .הוא מבאר שבלעם לא זכה לחלק לעולם הבא כי סירב לחיות את חייו בתוך התורה ,ולכן מיתתו נותרה מיתה של נפרד ,בניגוד לצדיקים שמיתתם היא רק עליית מדרגה אל דבקות גדולה יותר בבורא. הסוגייה הניצבת לפנינו אינה נשארת במישור התיאורטי של גורל הנשמות ,אלא פורטת את עצמה למעשה בפועל ,אל תוך המערכה היום-יומית של אדם השואף לחיים של משמעות. המרדכי במסכת סנהדרין (פרק חלק) ביאר :כי אדם המבקש להיות ישר ,אינו יכול להסתפק בכוונה בלבד ,אלא חייב להפוך את כוונתו למעשה של קדושה .הנפקא מינה למעשה היא שאין אדם יכול להתלות בזכותם של אבותיו או במיתתם של צדיקים כדי להצדיק רפיון בעבודת ה' שלו .מי שחושב שכמו בלעם ,יוכל לחיות חיים של הפקר ובסוף הדרך להרוויח את עולם הבא של הצדיקים ,טועה ומטעה את עצמו; ההלכה מחייבת עקביות.

הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ח הלכה יא) ביאר :כי הנכרי הזוכה לחלק לעולם הבא הוא החסיד שבהם ,המקבל על עצמו את המצוות שנצטוו בהן בני נח מתוך הכרה ברצון השם. מכאן נלמד לענייננו ,כי האחריות המוסרית והדתית היא הבסיס לכל מציאות של נצח .אם נכרי המקיים את חובתו האנושית זוכה לחלק לעולם הבא ,על אחת כמה וכמה שיהודי ,אשר מחויב בתורה ובמצוות ,אינו יכול להרשות לעצמו לפסוח על הסעיפים ולצפות לאחרית טובה ללא התנהגות של ישרים בחייו. השל"ה הקדוש במסכת שבועות (עשרה מאמרות) ביאר :כי בכל מעשה ומעשה שאדם עושה ביום ,הוא משרטט את קווי דמותה של אחריתו .הנפקא מינה היא למעשה בשאלה של חינוך ודוגמה אישית :אב המבקש שבנו יילך בדרך התורה ,חייב להבין שילדו אינו שומע רק מה שהוא אומר ,אלא רואה מה שהוא עושה .אם האבא בורח מעולם של תורה ורוחניות ומבקש רק עבור הבן ,הוא נוהג בדרכו של בלעם .המסקנה ההלכתית והחינוכית היא חדה: מה שטוב לילד – טוב להורה ,וההורה הוא המודל המעצב את נצחיותו של הבן. ההתבוננות בפרשת בלעם חושפת תהום פעורה בין הרצון לבין המציאות ,בין החלום לבין המעשה .העיקרון המזדקר כאן הוא שאין פער בין האדם לבין עולמו הרוחני ,וכי הנצח אינו מנותק מרצף החיים. הספורנו (במדבר כג י) ביאר :כי רצונו של בלעם לזכות באחרית של ישרים דרך צאצאיו הוא ביטוי להכרה בכך שאין ערך לחיים המנותקים מהשורש .הוא מבאר שגם רשע מבין שחייו שלו הם ריקים ,ולכן הוא תולה את תקוותו בדור הבא ,אך האמת היא שאין שום דרך להעביר קדושה לדורות מבלי שהיא תעבור קודם דרך ליבו ומעשיו של האב .הרעיון כאן הוא שהאדם הוא החולייה המקשרת בשרשרת ,ואין חוליה חלשה יכולה להוליד שרשרת חזקה. רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש (במדבר כג י) ביאר :שדברי בלעם ברוח הקודש נועדו להוות אזהרה לדורות .הוא מבאר כי האמת מופיעה גם דרך פי הרשע ,כדי ללמדנו שגם מי שאינו הולך בדרך ה' ,יודע בתוך תוכו מהי הדרך הנכונה .הרעיון הוא שאדם המבקש לשקר לעצמו ולחיות חיי תאווה תוך אחיזה מדומה בנצח ,יפגוש בסופו של דבר במציאות שתחשוף את הריקנות של בקשתו .המיתה ביד ישרים אינה זכות ,אלא גזר דין המלמד על אובדן השייכות המוחלט. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף (קיצור שולחן ערוך חלק יורה דעה) ביאר :את מושג הישרים לא רק ככינוי לאבות ,אלא כאיכות חיים של הליכה בדרך המלך של התורה .הוא מבאר כי הרעיון שעומד מאחורי השאיפה ל'מות ישרים' הוא ההבנה שהחיים מוגדרים על פי הקצה שלהם .אם האדם לא חי כפי שהיה רוצה להיזכר ,הרי שכל חייו הם עדות נגד עצמו. ההרחבה כאן מלמדת כי הישרים הם אלו שלא פיצלו את נפשם בין הרצון לבין המעשה, אלא חיו את האמת בכל רגע. העמקה בנבכי נפשו של בלעם חושפת את הקונפליקט המר המלווה כל אדם באשר הוא:

המתח בין הכרה אובייקטיבית באמת לבין חוסר היכולת להיכנע לה .בלעם הוא המראה שדרכה אנו בוחנים את תהומות הנפש האנושית. המהר"ל מפראג בנתיבות עולם (נתיב הענווה) ביאר :כי אדם שאינו הולך בדרך ישרים אינו מסוגל להבין מהי מיתה של ישרים ,כי המיתה היא ההמשך הטבעי של החיים .הוא מבאר שכאשר האדם חי בענווה ובדבקות ,המיתה היא רק הסרת המסך ,אך כאשר האדם חי בבועה של גאווה ותאווה ,המיתה היא מכה המנפצת את כל עולמו המדומה .החיבור לנפש הוא ההבנה כי אמונתנו אינה תיאוריה מנותקת ,אלא היא השלד שעליו נבנית האישיות, ומי שבונה את אישיותו על אדני האמת ,אינו מפחד מהאחרית כי הוא חי אותה בכל רגע. הראשל"צ מרן הגר"מ אליהו בדרכי טהרה (במבוא לספרו) ביאר :כי הדרך אל האמונה אינה עוברת בקיצורי דרך רגשיים ,אלא בעבודת המידות היום-יומית .הוא מבאר כי האדם המבקש לשנות את אחריתו ,חייב להפסיק להסתכל אל העתיד כאל נקודה רחוקה ולתת את הדעת על הרגע הזה .החיבור לאמונה הוא ההכרה כי הבורא נמצא בתוך הפרטים הקטנים של חיינו, ומי שמתנהל באמונה בהנהגה הפרטית ,זוכה שגם אחריתו תהיה ספוגה באותה אמונה ממש. מו"ר הגר"א וייס בשוות מנחת אשר (חלק א סימן יג) ביאר :את כוחה של ההנהגה האישית והשפעתה על הנשמה לדורות .הוא מבאר כי המנהיגות האמיתית אינה כוח חיצוני המופעל על אחרים ,אלא כוח פנימי המקרין מהאדם אל סביבתו הקרובה .החיבור להנהגה הוא ההבנה כי אנו אחראים לנשמות שסביבנו ,וכשם שבלעם ניסה לברוח מהאחריות למעשיו אל עבר עתיד מדומה ,כך אנו נקראים להתמודד עם ההווה ולעצב את עתידנו דרך חיים של תורה ויושרה שאין בהם פיצול. בבואנו לתרגם את הסוגייה לערכים מוסריים המדריכים את המצפן הפנימי ,אנו נדרשים להתבונן בכנות שאין לה תחליף .בלעם ניסה להשתמש במושגים קדושים – מות ישרים, אחריות לצאצאים – בעודו פועל מתוך מניעים של הפקרות ורדיפת בצע .הלקח המוסרי המזדקר הוא שהמצפן שלנו אינו נמדד במילים שאנו נושאים על שפתינו ,אלא בנתיבות שאנו פוסעים בהן בפועל. החפץ חיים הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון (חלק א פרק א) ביאר :כי אדם המבקש להיות ישר ,מחויב קודם כל לדיוק של האמת במחשבתו ובדיבורו .הוא מבאר כי השקר הגדול ביותר שאדם יכול לספר לעצמו הוא שניתן להפריד בין חומריות הגוף לבין רוחניות הנשמה ,ולחיות חיים של תאווה תוך תביעה לקבל שכר של צדיקים .המצפן המוסרי מחייב אותנו לעצור ולשאול בכל צומת :האם הפעולה שלי עכשיו היא פעולה של ישרים ,או שמא אני מנסה לעטוף את רצונותיי באדרת של צדקות? הראשל"צ מרן הגר"ע יוסף בילקוט יוסף (על הלכות השכמת הבוקר) ביאר :את החשיבות של התחלת היום בתפילה ובלימוד ,שכן הם המכוונים את המצפן לכל שעות היממה .הוא מבאר כי מי שמתחיל את יומו בחיבור אל הבורא ,מגן על עצמו מפני השפעות חיצוניות של רשע והפקרות .הנקודה המוסרית היא שהאחרית של האדם אינה נקבעת ברגע הפרידה

מן העולם ,אלא בכיול יום-יומי של הכוונות ,והמצפן נשמר רגיש רק כאשר האדם בוחר להקשיב לקול התורה בכל עת. הרב יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק (מאמרי שבועות) ביאר :את המושג של ישרים כנשמה שאינה זקוקה לתיקונים חיצוניים ,אלא היא פועלת מתוך מהותה הפנימית .הוא מבאר כי האדם המוסרי הוא זה שאינו פועל מחמת פחד מהעונש או מרדף אחר השכר ,אלא מתוך דבקות טבעית באמת .המצפן הפנימי ,על פי דבריו ,מתחזק כאשר אנו מפסיקים לבקש הנחות ומבינים כי כל פעולה שאינה הולמת את דמותו של ישר ,היא עיכוב בדרך אל היעד הנכסף. בסיומו של מסע זה אל נבכי נשמתו של בלעם ואל משמעות המושג מות ישרים ,אנו מתכנסים אל עיקר הדברים המדריכים אותנו בחיים המעשיים .התובנה המרכזית היא שאין כל טעם לבקש את סופם של הצדיקים אם אין אנו מוכנים לחיות את דרכם .האחרית אינה פרס חיצוני או קיצור דרך המוענק ברגע האחרון ,אלא השתקפות מדויקת של הדרך שסללנו במו ידינו לאורך ימי חיינו.

עיקר העניין: הוא ההכרה שהאדם בונה את עולמו הנצחי בכל פעולה ,בכל בחירה ובכל רגע של התגברות על היצר .כשאנו מבקשים ונהיה אנחנו וצאצאינו לומדי תורתך ,אנו מבינים שההצלחה של הדור הבא טמונה בדוגמה האישית שאנו מציבים בהווה; אי אפשר לדרוש מהצאצאים ללכת בדרך שאיננו מוכנים לצעוד בה בעצמנו. החיים של ישרים הם חיים של אחדות בין רצון ,מחשבה ומעשה .בלעם הרשע נכשל כי ביקש ליהנות מכל העולמות – לחיות בחיי הפקר וליהנות משכר של צדיקים .הלקח עבורנו הוא להפסיק לחפש הנחות ,להפסיק לדחות את העבודה הרוחנית לעתיד לבוא ,ולהתחיל לחיות כיום את מה שאנו מאחלים לעצמנו למצוא באחריתנו. מי שחי כבן תורה ,ימות כבן תורה; מי שבוחר ביושר כדרך חיים ,יזכה לישרים שיאמרו עליו שחי באמת .החיים הם ההכנה היחידה והבלעדית לנצח ,וכל רגע שבו אנו בוחרים בטוב ,אנו מבטיחים לעצמנו חלק בעולם שכולו טוב. השאיפה למות מות ישרים אינה בקשת רחמים חיצונית ,אלא דרישה למסלול חיים שלם ומחובר לאמת .בלעם רצה את התוצאה ללא העמל ,אך התורה מלמדת שאין קיצורי דרך אל העולם הבא .האחרית היא המשך ישיר של דרך החיים ,וזכותם של צאצאינו מושפעת מהנהגתנו שלנו בהווה .אדם הבוחר ביושר בכל יום ,בונה לעצמו את חלקו הנצחי במו ידיו ,והחיים המעשיים הם הם הקובעים את גורלו של האדם בעולם הנשמות .העקביות בעבודת ה' היא המפתח המבטיח שהאחרית תהיה אכן כפי שביקשנו.