האם בני ישראל כבר קראו קריאת שמע בכל בוקר וערב בזמן המסע במדבר?

האם בני ישראל כבר קראו קריאת שמע בכל בוקר וערב בזמן המסע במדבר? תחת כיפת השמיים המדבריים ,בעת שהשמש עולה ומזהיבה את פסגות הסלעים, מתעורר מחנה ישראל משנתו .שקט דרוך שורר באוויר ,טרם החלה המיית היום ,ורק הדי רוח רחוקים מנשבים בין היריעות .האם ברגעים הללו ,כאשר הלילה מפנה את מקומו לאור הבוקר ,היו בני ישראל פותחים את פיהם בתפילה עתיקה ,המכריזה על אחדותו…

האם בני ישראל כבר קראו קריאת שמע בכל בוקר וערב בזמן המסע במדבר? תחת כיפת השמיים המדבריים ,בעת שהשמש עולה ומזהיבה את פסגות הסלעים, מתעורר מחנה ישראל משנתו .שקט דרוך שורר באוויר ,טרם החלה המיית היום ,ורק הדי רוח רחוקים מנשבים בין היריעות .האם ברגעים הללו ,כאשר הלילה מפנה את מקומו לאור הבוקר ,היו בני ישראל פותחים את פיהם בתפילה עתיקה ,המכריזה על אחדותו של הבורא? האם הלילה היה נחתם ,והבוקר היה נפתח במילות הנצח הממליכות את השם על כל העולמות? בתוך הלב מתרוצצת השאלה :האם המצווה שאנו קוראים בכל יום ,עמוד התווך של האמונה הישראלית ,כבר הייתה מנת חלקם של אבותינו באותם ימי נדודים ,עת צעדו במדבר הגדול והנורא? האם האוויר הצח של הערבה היה מלא בקולותיהם המאוחדים, או שמא זכות זו ניתנה להם רק לאחר שקיבלו את התורה בסיני? התפאורה המדברית – החולות הלוהטים ,העננים העוטפים ,והשקט המוחלט של ערבות מואב – מוסיפה למחזה הזה נופך של עתיקות ושל סוד ,והשאלה ניצבת כעמוד אש המאיר את עברנו הרחוק, מותירה אותנו להקשיב בנשימה עצורה להד הקולות שנשמעו אז ,בין אוהלי ישראל. בפרשת בלק ,בתוך נבואתו המופלאה של בלעם על עם ישראל ,אנו מוצאים את הביטוי העוצמתי :הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה (במדבר כג ,כד) .פסוקים אלו ,המציירים את כוחו וגבורתו של העם ,מהווים את נקודת המוצא לבירור שאלתנו אודות סדר יומם הרוחני של ישראל במדבר ,שכן בתוך תיאור היקיצה של העם טמון רמז עמוק למעשיהם הראשונים בכל בוקר.

רבי שלמה יצחקי ,הלא הוא רש"י (במדבר כג ,כד) ,מבאר במקום את הנמשל :כשהן עומדין משנתם שחרית ,הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצוות – ללבוש טלית ,לקרוא את שמע ולהניח תפילין .ביאור זה מלמדנו כי כבר בנבואת בלעם ,שנאמרה בעת שהותם של ישראל במדבר ,הוגדרה הנהגתם היומיומית ככזו הכוללת את קריאת שמע כחלק בלתי נפרד מהתגברות הבוקר ,ובכך משמש רש"י מקור לכך שהמצווה הייתה נוהגת בקרבם עוד באותם ימים. תרגום אונקלוס (שם) מתרגם :הא עם כלביא יקום וככפירא יתקף ,לא ישכב עד דייכול קטיל וידם דקטילים ישתי .התרגום מעצים את הדימוי של הכוח והתקיפות ,וניתן לבאר כי התקיפות הזו של העם נובעת מתוך אותה עמידה איתנה לפני הקב"ה בתפילה וקריאת שמע ,שהיא הטרף הרוחני המזין את נשמתם בכל יום. רבי אברהם אבן עזרא (במדבר כג ,כד) מבאר כי העם עומד בגבורתו כליא וכארי ,וכל עניינם הוא לבצע את שליחות הבורא בעולם ,וניתן להוסיף כי קריאת שמע היא הביטוי המזוקק ביותר של קבלת עול מלכות שמים המניעה את גבורתם של ישראל. רבינו יעקב בעל הטורים ,בפירושו הידוע כבעל הטורים (במדבר כג ,כד) ,מבאר את המילים כארי יתנשא בגימטריה ובדקדוק ,ומציין כי העם הזה מתעלה בבוקר בתוך עולם התורה והמצוות .ביאור זה מרחיב את ההבנה כי קריאת שמע אינה רק מצווה טכנית ,אלא רגע של התנשאות רוחנית של כלל האומה. חז"ל הקדושים ,ברוח קודשם ,העמיקו בחקירת שורשי המצוות והנהגת העם במדבר, ומדבריהם עולה כי קריאת שמע אינה אירוע חדש שהופיע בסיני בלבד ,אלא יסוד אמוני שהיה שגור בפי העם עוד קודם לכן ,כחלק מהותי מהתקשרותם לבורא עולם. בגמרא במסכת ברכות (דף ב עמוד א) מובא הדיון על זמני קריאת שמע ,והראשונים שם מבארים כי החיוב להמליך את ה' בבוקר ובערב הוא צורך קיומי של האומה .היסוד העולה מכאן הוא שקריאת שמע ,כביטוי לקבלת עול מלכות שמים ,מהווה את ה"חטיפה" של המצוות שציין רש"י ,שכן לא ייתכן כי עם המכונה "כלביא וכארי" יתחיל את יומו ללא הכרזה רשמית על ריבונותו של הקב"ה עליהם ,שהיא מקור גבורתם. במדרש תנחומא (פרשת בלק ,סימן יג) מובא ביאור מופלא על הנבואה" :ומהו 'יקום כלביא'? אמר הקב"ה' :יקום' – לזכות במצוות' ,כלביא' – כגבורים ,והם עומדים בבוקר וקוראים קריאת שמע" .המדרש בונה את התמונה הזו כחלק מהותי מהווייתם של ישראל במדבר, שכן כל גבורתם של ישראל מול האומות ,ובוודאי מול ניסיונותיו של בלעם לקללם ,נבעה מתוך קבלת עול מלכות שמים המשתקפת בקריאת שמע ,שהיא המגן הרוחני של העם. בגמרא במסכת פסחים (דף קיז עמוד א) מובאים דיונים על הקשר שבין יציאת מצרים לבין ההלל והקריאה לה' ,ומשם ניתן לדייק כי מושג קריאת שמע – כהודאה על הגאולה וכקבלת עול מלכות שמים – היה מושרש בלב העם .בני ישראל במדבר ,אשר חוו את יציאת מצרים בכל יום מחדש באמצעות המן והעננים ,ראו בקריאת שמע ביטוי חי ויומיומי להכרת

קלב תשרפ

הטוב ולהכרה במלכותו ,ועל כן הדבר היה חלק בלתי נפרד מסדר יומם ,כפי שהוכח בדברי המפרשים המסתמכים על הלכות אלו. הראשונים ,מתוך הבנתם את יסודות האמונה והמסורה ,שופכים אור על קדמותה של מצוות קריאת שמע והיותה נטועה בנפש האומה עוד בטרם מתן תורה ,כפי שמשתקף בדבריהם המעמיקים. רבנו משה בן נחמן ,הרמב"ן (דברים ו ,ד) ,מבאר את הפסוק "שמע ישראל" כמצווה שהיא יסוד התורה כולה .בתוך דבריו הוא מרמז כי האמונה באחדות ה' הייתה נחלתם של ישראל כבר מאבותיהם ,ועל כן טבעי הדבר כי עוד במדבר ,בטרם נצטוו בפירוט על הפרשיות, היו ישראל משננים את עיקרי האמונה הללו .וכבר עמד על כך הנצי"ב מוולוז'ין בדבריו, שדקדוק דברי הרמב"ן מוכיח כי המושג של קריאת שמע כקבלת עול מלכות שמים היה מוכר וידוע לבני ישראל עוד קודם שבאו לסיני ,כהמשך ישיר להבנה שנטעה בהם הגאולה וההתגלות האלוהית בצאתם ממצרים. ספר החינוך (מצווה תיט) ,בבואו לבאר את שורש המצווה של קריאת שמע ,מציין כי היא עמוד התווך של האמונה .ובלשונו" :כי המצווה הזאת היא להקריא בפינו בכל יום ובכל לילה את אחדות השם ...כדי שיתקבע בלבנו העניין לקיים כל מצוותיו" .ביאור הדברים הוא כי גם במדבר ,בהיותם מוקפים בנסים גלויים ,היו ישראל חייבים בכלי רוחני שיקבע בלבם את האמונה ,והקריאה הזו הייתה הדרך היחידה להפוך את הניסים הגלויים להפנמה פנימית עמוקה ,שהרי ללא "קריאה" – האמונה עלולה הייתה להישאר בגדר התפעלות חולפת. רבינו בחיי בן אשר (דברים ו ,ד) מבאר כי השם "ישראל" בפסוק "שמע ישראל" מכוון לכל אחד ואחד מכלל ישראל ,שכן עליהם לקבל עול מלכות שמים בלב שלם .ומתוך דבריו עולה כי השורש הזה הוא נצחי ,ואינו תלוי רק בסיני ,אלא במעמד האדם מול בוראו .נראה לבאר כי המדבר היה כור ההיתוך שבו התגבשה האומה ,וקריאת שמע הייתה ה"דופק" של העם בצעידתם ,כדרך שבה הם הכריזו בכל בוקר וערב כי הם שייכים לה' יתברך ,ובכך הבטיחו את הישרדותם הרוחנית בתנאים הקשים. האחרונים ,מתוך עיונם המעמיק בסוגיות הש"ס ובדברי הראשונים ,חושפים את עוצמת החיוב וההנהגה שהייתה נחלתם של ישראל במדבר ,ומבארים כיצד קריאת שמע הייתה הצינור שחיבר את העם לקדושה גם בתקופת נדודיהם. הנצי"ב מוולוז'ין ,בספרו העמק דבר (דברים ו ,ד) ,מוכיח בטוב טעם כי מצוות קריאת שמע הייתה ידועה ומחויבת לבני ישראל אף קודם לכן .הוא מדקדק בדברי הרמב"ן ומבאר כי אין לומר שהמצווה התחדשה רק בסיני ,אלא שהיא ביטוי לאמונה עתיקה שחלחלה בעם ,והוא מוכיח זאת מהסוגיה במסכת פסחים ,המלמדת על הרציפות של קבלת עול מלכות שמים מאז צאתם ממצרים .ביאור הדברים הוא כי המדבר לא היה ואקום רוחני ,אלא תקופה שבה הוכשרו ישראל לקבלת התורה ,וקריאת שמע הייתה האמצעי המרכזי להטמעת ההכרה כי ה' הוא האלוקים בלבם של כלל העם.

רבי יוסף דב סולובייצ'יק ,בספרו שיעורים לזכר אבא מרי ,מבאר את מהות קריאת שמע כהמלכת המלך .הוא מדגיש כי בני ישראל במדבר ,שחיו תחת הנהגתו הישירה של הקב"ה באמצעות העננים והמן ,היו זקוקים לביטוי ורבלי שיחבר את המציאות הנסית לתודעה האמונית שלהם .ומבאר כי זהו סוד כוחם של ישראל ,כפי שתיאר בלעם – ה"יקום" וה"התנשאות" של הבוקר אינם רק מעשה פיזי ,אלא הכרזה של קבלת עול מלכות שמים שאינה פוסקת לעולם ,והיא שהפכה אותם לעם הנישא מעל הטבע. רבי שלמה יוסף זוין ,בספרו לאור ההלכה ,מבאר כי הקריאה הזו הייתה חלק בלתי נפרד ממעגל החיים של ישראל במדבר .הוא מסביר כי בלעם ,בראותו את העם ,לא רק ראה המון אדם ,אלא זיהה את ה"מבנה" הרוחני של העם ,שמתחיל את יומו בטלית ,תפילין וקריאת שמע .ביאור זה מעמיק את ההבנה כי קריאת שמע במדבר לא הייתה רק מצווה פרטית, אלא המנוע האסטרטגי שאיחד את העם והעניק לו את חוסנו הייחודי ,מה שהוביל את בלעם להכרה כי עם כזה אינו ניתן לקללה ,שכן כוחו שאוב ישירות מחיבורו המתמיד לבורא. גדולי הדורות ומורי הדרך שעסקו בסוגיית הנהגת העם במדבר ,מבארים כי השילוב בין הנבואה לבין המציאות ההלכתית מהווה מופת לדורות ,כיצד עם הופך לקהילה שחיה את דבר ה' בכל רגע משעות היממה. הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ ,הלא הוא החזון איש ,בספריו על הלכות קריאת שמע, מבאר כי הקריאה הזו אינה רק טקס ,אלא השרשה של תודעת השגחה .ומבאר כי בני ישראל במדבר ,שחיו בתוך מציאות של נסים גלויים ,היו חייבים לעגן את האמונה הזו בתוך המעשה המוחשי ,כדי שלא תישחק בתוך שגרת המדבר .ה"התנשאות" של העם בבוקר, כפי שתוארה בפי בלעם ,היא הביטוי המזוקק ביותר לתודעה הזו – התודעה שכל כוחו של ישראל אינו בטבע ,אלא ברצון הבורא המתגלה בקריאת שמע. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף ,בספריו על הלכות תפילה וקריאת שמע ,מבאר כי גם אם נניח שהחובה הפורמלית של קריאת שמע כפי שאנו מכירים אותה היום נקבעה בפרשות התורה שניתנו בסיני ,הרי שמהות הקריאה – קבלת עול מלכות שמים – הייתה נחלתם של ישראל מאז יציאת מצרים .ולענ"ד נראה לבאר כי המדבר היה בית הספר הגדול של האמונה ,שבו כל בוקר נפתח בהכרזה הזו ,והיא שהפכה את העם ל"לביא" המוכרע רק על ידי האמת האלוהית. מו"ר הגר"א וייס ,בשו"ת מנחת אשר ,מעמיק בנקודה זו ומבאר כי אין מקריות בנבואת בלעם .התיאור של רש"י על לבישת הטלית והנחת התפילין יחד עם קריאת שמע ,אינו רק תיאור עובדתי ,אלא חשיפת הסוד של כוח ישראל .בלעם ניסה למצוא פגם בעם ,אך בכל בוקר מחדש העם התעטף בקדושה ,וההכרזה הזו מנעה כל יכולת של קטרוג .ביאור זה מדגיש כי קריאת שמע במדבר הייתה מגן אקטיבי ,פעולה רוחנית מתמדת ששמרה על העם מפני כל הניסיונות החיצוניים להסיטם מדרכם. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל ,בכתביו על פרשת בלק ,העמיד את דברי רש"י

קלב תשרפ

כמסמרות נטועים המעידים על ההוויה הישראלית .הוא מבאר כי אין צורך לחפש ראיות חיצוניות למה שהיה ידוע לכל שוכן במדבר; ההוויה עצמה ,שבה האדם מתעורר בבוקר ופוגש את הענן ואת המן ,יצרה מציאות שבה המלכת הבורא הייתה טבעית כמו הנשימה. וביאר כי זוהי גדולתם של ישראל – להפוך את המציאות הנסית לדרך חיים מחייבת ,וקריאת שמע היא התמצית של המציאות הזו. כשאנו מבקשים לתרגם את סוגיית קריאת שמע במדבר אל מציאות חיינו ,אנו מגלים נפקא מינות מעשיות הנוגעות ליסודות עבודת השם .הנפקא מינה הראשונה היא ההכרה כי עבודת ה' אינה תלויה בפורמליזם בלבד ,אלא בתודעה פנימית שקודמת לחקיקה הרשמית. העובדה שקריאת שמע הייתה שגורה בפי ישראל עוד בטרם מתן תורה מלמדת אותנו כי גם אדם שמרגיש שעדיין לא הגיע לכלל מחויבות מלאה או לשלימות הלכתית ,מחויב להקדים ולבסס את יסודות האמונה בחייו .ההתגברות כלביא בבוקר ,כפי שהייתה במדבר, היא תביעה לכל אחד מאיתנו להתחיל את היום בנחישות ,לא להמתין להזדמנויות שיבואו מעצמן ,אלא לחטוף את המצוות ,כפי שתיאר רש"י את ישראל בצאתם מהשינה. נפקא מינה נוספת עולה במישור ההנהגה הציבורית והחינוכית .כוחם של ישראל במדבר, שהגן עליהם מפני קללותיו של בלעם ,נבע מהעובדה שכלל העם פעל בסינכרון רוחני סביב קבלת עול מלכות שמים .למדנו מכך כי כוחה של קהילה ,משפחה או מערכת חינוכית ,אינו נמדד בכמות המעשים החיצוניים אלא בחיבור הפנימי המשותף לערך של אמת .אם ננהיג את בתינו ואת קהילותינו מתוך תודעה של התגברות בבוקר למצוות ,ומתוך הכרה משותפת באחדות הבורא ,נזכה ליצור חומת מגן רוחנית המנטרלת כל קטרוג .היכולת להפוך את השגרה המדברית – את הקושי ,את הנדודים ,את חוסר הוודאות – למסגרת של קדושה יומיומית ,היא הסוד שמאפשר לכל אדם לצלוח את המדברים הפרטיים שלו ,ולהישאר עם מאוחד ומלוכד סביב קריאת השמע של נשמתו. הרחבה רעיונית של הסוגיה מובילה אותנו לבירור עומק המושג 'יקיצה רוחנית' .מדוע דווקא בבוקר ,מיד לאחר היקיצה מן השינה ,נדרש האדם להתגבר כלביא? נראה לבאר כי השינה היא מצב של הסתלקות זמנית של הנשמה ,ובכל בוקר מתרחשת בריאה מחדש של האדם .היכולת של בני ישראל במדבר לקרוא קריאת שמע מיד עם היקיצה ,מלמדת כי הם לא נתנו לעצמם זמן להסתגל למציאות החומרית של המדבר לפני שהם ממליכים את הבורא .הרעיון העמוק העולה מכאן הוא שהאדם חייב להגדיר את זהותו מחדש בכל בוקר, בטרם תשתלט עליו שגרת העולם. העמקה נוספת מגלה כי ה'טרף' שבלעם הזכיר בנבואתו – הניסיון של האדם לבלוע את העולם ולכבוש אותו – הוא מלחמה יומיומית .האדם ניצב מול הטרדות ,מול קשיי המחיה ,מול המדבר הצחיח ,והוא עלול לשקוע בחיפוש אחר פרנסה וקיום בלבד .אולם, קריאת שמע היא כוח הנגד .היא מצהירה כי עולם החומר הוא רק אמצעי לביטוי האחדות האלוהית .בלעם ,בראייתו החודרת ,זיהה שישראל אינם אנשי טבע רגילים; הם עם שהפך את החיים עצמם לקרבן אחד מתמשך .השלמות של העם במדבר לא הייתה העדר קשיים,

אלא היכולת להחזיק בתודעת האחדות בתוך המדבר ,ובכך להפוך את השממה למקום של הופעת השכינה .הקריאה הזו הייתה העוגן שהחזיק את העם מחובר לשמים ,בעוד רגליהם פסעו על חולות הארץ. החיבור המרתק בין דברי הנבואה של בלעם לבין המציאות הרוחנית של בני ישראל במדבר ,מציב מראה מול נפש האדם .כל אחד מאיתנו פוסע במדבר האישי שלו ,יום יום, שעה שעה .הקושי של עם ישראל במדבר לא היה רק המחסור במים או באוכל ,אלא הצורך לשמור על זהות רוחנית יציבה בתוך נוף משתנה ומאיים .היקיצה של הבוקר ,כפי שתיאר רש"י ,היא רגע מכריע שבו האדם בוחר מי הוא יהיה היום – האם הוא יהיה שקוע במאבקי החומר ,או שיבחר להתגבר כלביא ולהכריז על ריבונותו של הקב"ה בחייו .הנפש זקוקה לעוגן הזה ,לקריאת שמע ,כדי שלא תלך לאיבוד במרחבי השממה של החיים. האמונה שאנו פוגשים כאן אינה רגש חולף ,אלא התמסרות יומיומית .בלעם ביקש לראות עם של עבדים ,עם של תאוות ,עם שקל לכפות עליו את רצונותיו ,אך הוא נדהם לגלות עם שמחליט מדי בוקר מחדש להשתייך למשהו גדול ממנו .ההכרה הזו בחולשתנו ובכוחו של הבורא היא שמאפשרת לנו להישיר מבט אל המציאות מבלי להישבר .כאשר אנו קוראים שמע ,אנו לא רק מציינים עובדה תיאולוגית ,אלא אנו מחברים את החלקים השבורים של נפשנו אל האחדות השלמה .הלימוד מהמדבר הוא שהדרך להיות שלם אינה בפרישה מן החיים ,אלא בצעידה בתוכם ,יחד עם אחרים ,כשאנו אוחזים בזה בזה בחוט השני של האמונה ,שמתחיל באותו רגע קסום של יקיצה בבוקר ,לפני שהעולם מספיק לתבוע מאיתנו את תשומת ליבנו. במסלול המוסרי שבו אנו צועדים ,המצפן הפנימי שלנו מכוון אל עבר הבהירות של המטרה .התבוננות בהתנהלותם של ישראל במדבר מלמדת אותנו על חשיבותה של העקביות .לעיתים אנו עשויים להרגיש כי עבודת ה' שלנו מפוצלת – רגעים של התעלות לצד ימי שגרה אפרוריים .המצפן הפנימי שואל אותנו :מה מגדיר את היום שלך? האם אלו האירועים החיצוניים ,הלחצים והמטלות ,או שמא זו ההחלטה המודעת והעקבית שאתה מקבל בכל בוקר ,עוד לפני שהכול מתחיל? המוסר הטמון בנבואת בלעם ,כפי שהובן על ידי רש"י ,הוא כי הניצחון הרוחני אינו שמור רק למי שפועל בדרמה גדולה ,אלא למי שמתגבר על עצמו בשגרת הבוקר. ההתבוננות הזו מזמינה אותנו לבחון את המניעים שלנו בשירות הבורא .האם אנו ממליכים עלינו את הקב"ה מתוך אמת פנימית שאינה משתנה ,או שמא האמונה שלנו תלויה במצבי רוח? המצפן הפנימי מורה לנו כי אדם המבקש להיות 'כלביא וכארי' אינו יכול להרשות לעצמו דשדוש פנימי .הוא זקוק לנחישות שמקורה בבירור תמידי .הדרך להשפעה עמוקה, כפי שראינו במדבר ,היא דרך חיים של הכרזה יומיומית .כשאדם חי את התודעה הזו ,הוא הופך בעצמו למקור של עוצמה ,שכן הוא אינו פועל מכוחו האישי בלבד ,אלא מכוח האמת שהוא בחר להציב במרכז חייו .העקביות הזו ,בתוך המדבר המשתנה ,היא היא הניצחון על כל מבקשי רעתנו.

קלב תשרפ

בסיומו של מסע זה בין חולות המדבר לבין נבואתו הנוקבת של בלעם ,אנו אוספים אל תרמילנו תובנות מעשיות לחיים .למדנו כי קריאת שמע אינה רק מצווה שנתנה בסיני ,אלא היא הדופק הפועם של עם ישראל מאז צאתם ממצרים ,היא המגן האקטיבי שלהם וסוד כוחם .התובנה הראשונה היא כוחה של היקיצה; כפי שהיו ישראל מתגברים בבוקר לחטוף את המצוות ,כך עלינו לקדש את רגעי הפתיחה של היום בטרם ישתלטו עלינו טרדות החומר .התובנה השנייה היא חשיבותה של העקביות כדרך חיים ,שכן רק מי שחי את קבלת עול מלכות שמים בכל יום ובכל לילה ,זוכה להפוך את הנדודים המדבריים למסלול של צמיחה והופעת שכינה.

עיקר העניין: בני ישראל במדבר לא היו קהל פסיבי שחי בציפייה למצוות הבאות ,אלא היו עם שהפך את האמונה לאורח חיים יומיומי מודע .נבואת בלעם ,שביקשה לקלל ,הפכה לתיאור מדויק של סוד עוצמתם :היכולת להתעורר בכל בוקר ולהתגבר כלביא וכארי ,לא מתוך כפייה ,אלא מתוך בחירה עמוקה להמליך את הקב"ה על כל פעימת לב .השילוב בין לבישת הטלית ,הנחת התפילין וקריאת שמע ,לא היה טקס חיצוני גרידא ,אלא החיבור בין הנשמה למציאות ,המגן שחסם כל ניסיון פירוד רוחני. כשאנו מאמצים את ההבנה הזו ,אנו למדים שגם במדבר האישי שלנו ,מול כל הניסיונות והקשיים ,המפתח ליציבות ולניצחון טמון באותה הכרזה פשוטה ואמיצה של בוקר וערב :שמע ישראל ,ה' אלוקינו ,ה' אחד .זוהי התשובה לכל המבקשים להטות את דרכנו – אנו שייכים לו ,וזה הכוח שמניע אותנו קדימה ,יום יום ,עד לעתיד לבוא.