נשמת הפרשה - פרשת פנחס

נשמת הפרשה - פרשת פנחס בין סערת הקנאות לתמידות השלום פרשת פנחס נפתחת בעיצומה של סערה רוחנית וקיומית ומציבה בפנינו את אחת התביעות הנוקבות ביותר בעולמו של האדם המבקש את קרבת השם והיא מידת הקנאות להשם צבאות .לאחר שבשלהי הפרשה הקודמת חזינו בנפילה המוסרית הכואבת של בני ישראל בשיטים ובהתפרצות המגיפה הנוראה בא פנחס במעשה נועז ועוצר נשימה ומשיב את חמת השם מעל בני…

נשמת הפרשה - פרשת פנחס בין סערת הקנאות לתמידות השלום פרשת פנחס נפתחת בעיצומה של סערה רוחנית וקיומית ומציבה בפנינו את אחת התביעות הנוקבות ביותר בעולמו של האדם המבקש את קרבת השם והיא מידת הקנאות להשם צבאות .לאחר שבשלהי הפרשה הקודמת חזינו בנפילה המוסרית הכואבת של בני ישראל בשיטים ובהתפרצות המגיפה הנוראה בא פנחס במעשה נועז ועוצר נשימה ומשיב את חמת השם מעל בני ישראל .לכאורה מעשה זה של נטילת החוק לידיים והכרעה של חיים ומוות ברגע אחד של סערה נראה כמנוגד לכל דרכיה של התורה שהן דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום והיה מקום לחשוש שמא פעולה זו נבעה מכעס פנימי או מתכונות נפש שאינן מתוקנות .אולם דווקא כאן בא הקדוש ברוך הוא ומעיד על פנחס "בקנאו את קנאתי בתוכם" ומעניק לו את השכר הנשגב ביותר והוא ברית שלום וברית כהונת עולם .התורה מגלה לנו כאן יסוד עמוק ומרטיט בנפש האדם כי הקנאות האמיתית אינה נובעת מאכזריות או משנאה אלא היא תולדה של אהבה מוחלטת וטוטאלית לקדוש ברוך הוא ולכלל ישראל אהבה שאינה מסוגלת לשאת את חילול הקודש ואת השבר הרוחני של האומה. כדי לרדת לעומקו של סוד זה ולהבין כיצד מעשה של דקירה הופך למעיין של שלום וחיים יש להתבונן בדבריו של הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן (חפץ חיים על התורה) שכתב כי הקנאות של פנחס לא הייתה פרי של רגש מתפרץ או אינטרס אישי אלא נבעה כולה מתוך מסירות נפש מוחלטת למען הצלת הכלל שהרי פנחס סיכן את חייו ואת מעמדו ונכנס לתוך שבטו של זמרי ללא שום הגנה טבעית .בעומק הדברים אנו למדים מכאן כי המבחן האמיתי של כל מעשה רוחני סוער הוא ביטול האני .כאשר האדם פועל למען כבודו שלו או מתוך רצון להוכיח את צדקתו אין זו קנאות דקדושה אלא אש זרה של גאווה ואגו אך כאשר האדם שוכח את עצמו לחלוטין ומוכן להקריב את כל ישותו ואת שמו הטוב כדי לעצור את המגיפה הרוחנית של הדור אזי המעשה שלו הופך להיות כלי להשראת שלום בעולם .זוהי האקטואליה הנוקבת של הפרשה עבורנו שכן בעולם שבו הגבולות מטושטשים והכול הופך ליחסי וישנו פחד גדול לעמוד על האמת בא פנחס ומלמדנו כי ישנם רגעים שבהם נדרשת הכרעה ברורה וחדה הבוקעת מתוך מעמקי הנשמה. ההמשך המופלא של הפרשה מוביל אותנו אל פנייתן של בנות צלפחד התובעות את נחלתן בארץ ישראל ומגלות לנו פן אחר לחלוטין של קנאות ודבקות בקודש .מו"ר הגר"א וייס

(מנחת אשר במדבר כז ,א) ביאר כי תביעתן של בנות צלפחד לא נבעה מרצון לנכסים גשמיים או ממניעים ממוניים גרידא אלא נבעה מתוך אהבה עצומה ובלתי מתפשרת לארץ ישראל ומתוך רצון עמוק ששם אביהן לא ייגרע מתוך משפחתו .בעוד הגברים במדבר היו שרויים במחלוקות והביעו ספקות לגבי הכניסה לארץ באו הנשים הללו והראו עוצמה של אמונה ותקווה צרופה המשקיפה אל העתיד ומבקשת אחיזה בנחלת השם .ישנו קשר בלתי ניתק בין קנאותו של פנחס לבין תביעתן של בנות צלפחד שכן שניהם מייצגים את פריצת הגבולות של השגרה והמוסכמות לטובת עניין עליון יותר .פנחס פרץ את השורות כדי להציל את העם מהרובד הנמוך של החטא ובנות צלפחד פרצו את הדרך כדי להעלות את המשפחה אל הרובד הגבוה של הנחלה בארץ הקודש ובשני המקרים הקדוש ברוך הוא מסכים עמם ומאשר את פועלם בבחינת "כן בנות צלפחד דוברות”. בסיומה של הפרשה אנו עוברים אל ציווי הקרבנות ותמידין כסדרן ומוספי שבתות וימים טובים והמעבר הזה מותיר רושם עז בלב הלומד .לאחר כל הסערות הגדולות והמעשים החד פעמיים של פנחס ובנות צלפחד התורה מחזירה אותנו אל השגרה היומיומית ואל שני כבשים בני שנה ליום עולה תמיד אחד בבוקר ואחד בין הערביים .הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (מאור ישראל) כתב כי קרבן התמיד הוא היסוד הגדול ביותר בעבודת השם שכן התמדה ורציפות בפרטים הקטנים של היום יום הן המבחן האמיתי של האדם והן שומרות על הגחלת הרוחנית שלא תכבה .בכך מלמדת אותנו הפרשה את האיזון הקדוש של החיים שכן אי אפשר לחיות תמיד במתח של קנאות ומעשים דרמטיים והחיים הרוחניים זקוקים למערכת קבועה ויציבה של תפילות ומצוות קטנות המארגנות את הזמן .בסופו של דבר המטרה העליונה היא להביא את אותה אש יוקדת ומסירות נפש של פנחס אל תוך עולמו של קרבן התמיד לעשות את המעשים הפשוטים והיומיומיים מתוך התחדשות פנימית חמה ורעננה כפי שהיו עושים בבית המקדש ובכך לזכות לברית שלום נצחית המלווה את האדם בכל הליכותיו ועוטפת את נשמתו באורו של מלך שהשלום שלו.