בעומק הפרשה - פרשת פנחס | ברית כהונת עולם ומעמד פנחס לפני ואחרי מעשה השיטים

בעומק הפרשה - פרשת פנחס | ברית כהונת עולם ומעמד פנחס לפני ואחרי מעשה השיטים בפתח פרשתנו אנו מוצאים את הציווי המפליא המעניק לפנחס את שכרו הרוחני על מעשה הקנאות בשיטים" :הנני נותן לו את בריתי שלום ,והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם". סוגיה זו ,המעמידה את פנחס במרכז המערכת המקדשית ,מעוררת דיון למדני רחב יקף בדברי רבותינו בגמרא ובראשונים ,באשר למהותו של…

בעומק הפרשה - פרשת פנחס | ברית כהונת עולם ומעמד פנחס לפני ואחרי מעשה השיטים בפתח פרשתנו אנו מוצאים את הציווי המפליא המעניק לפנחס את שכרו הרוחני על מעשה הקנאות בשיטים" :הנני נותן לו את בריתי שלום ,והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם". סוגיה זו ,המעמידה את פנחס במרכז המערכת המקדשית ,מעוררת דיון למדני רחב יקף בדברי רבותינו בגמרא ובראשונים ,באשר למהותו של המהפך שחל במעמדו האישי של פנחס. הגמרא במסכת זבחים (קא ,ב) חידשה כי פנחס לא נתכהן עד שלא הרג את זמרי ,ומכאן עולה השאלה היסודית בגדרי תורת הכהונה :האם הכהונה שניתנה לפנחס באותה שעה הייתה בגדר מינוי חדש לחלוטין ,מעין קדושה הגוף שנחתה עליו מן השמיים כפרס על מסירות נפשו ,או שמא מדובר היה בהסרת מניעה משפטית בלבד ,שכן מצד הדין היבש נטרד פנחס מן הכהונה משום שנולד קודם שנמשח אהרון ובניו ,ורק כעת הוחזרה לו זכותו המקורית .בירור זה אינו רק שאלה היסטורית ביוחסין של שבט לוי ,אלא הוא נוגע בעיקרו של דין "ירשת כהונה" ובשאלה האם כהונה יכולה להינתן כפרס אישי או שהיא תלויה אך ורק בזרע פנים ובתולדה. כדי להעמיק בהבנת שיטה זו ,יש לפנות אל דברי הרמב"ם (הלכות כלי המקדש פרק ד) שביאר את סדר שלשלת הכהונה וכתב כי כל המלואים שנמשחו במדבר זכו בכהונה להם ולזרעם, אך מי שנולד לפני המשחה לא נכלל באותה קדושה אלא אם כן נמשח בפני עצמו או שריבתה אותו התורה בריבוי מיוחד .מו"ר הגר"א וייס (מנחת אשר במדבר כה ,יב) מחדש בזה יסוד נפלא הגודר את מהות הנס של פנחס ,לפיו ברית כהונת עולם שניתנה לו לא הייתה רק הטבה טכנית של כניסה למשמרות הכהונה ,אלא היא יצרה מציאות שבה פנחס נחשב כאילו נולד מחדש ברגע מעשה הקנאות .המעשה בשיטים הפך את אישיותו של פנחס מפרט רגיל בעם ישראל לראש שלשלת חדשה בכהונה ,המקבילה לאהרון אבי זקנו .משום כך ,אין אנו דנים כאן מדין ירושה רגילה מאב לבן ,אלא ביצירת אב-טיפוס חדש של כהונה ,המשלב בתוכו את מידת החסד של אהרון עם מידת הדין והקנאות של פנחס ,ודווקא החיבור הזה הוא שמוליד את ברית השלום הנצחית בתוככי בית עולמים. סוגיה זו מסתעפת לדיון מרתק נוסף במסכת סנהדרין (פב ,ב) שם הובא כי שבטי ישראל היו מבזים את פנחס ומזכירים לו את ייחוסו מצד אמו באמרם" :ראיתם בן פוטי זה ,שפטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה ,והרג נשיא שבט מישראל" .ויש לתמוה טובא ,כיצד לאחר שהקדוש ברוך הוא בעצמו העיד על צדקתו של פנחס ,עדיין מצאו השבטים פתחון פה

לקטרג עליו ולהזכיר לו עוון אבותיו? הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן (חפץ חיים על התורה) מבאר כי הליצנות של השבטים נבעה מחוסר יכולתם לתפוס כיצד מעשה של הריגה יכול לנבוע ממקור טהור .העולם נוטה לייחס מעשים קיצוניים לתכונות אופי שליליות כמו אכזריות שמועברת בירושה ,ולכן תלו זאת בייחוסו של יתרו שפיטם עגלים .אולם התורה בכוונה ייחסה אותו מיד "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן" ,כדי לומר שכל מעשיו נבעו מתוך אותו מעיין של חסד ורחמים המאפיין את אהרון .ההדגשה הזו מלמדת שבגדי הכהונה וקדושת המקדש אינם סובלים שמץ של נגיעה אישית ,ואילו היה בפנחס אפילו נדנוד קל של רצחנות ,הרי שהיה נפסל מלעבוד על גבי המזבח ,ודווקא עדות התורה על ייחוסו האהרוני היא המכשירה אותו לכהונת עולם. נפקא מינה הלכתית עצומה העולה מתוך מהות קדושתו של פנחס מצינו בדברי המהר"ל מפראג (גבורות השם פרק ד) שחידש כי קדושתו של פנחס נבדלה מקדושת שאר הכהנים בכך שהיא לא פקעה ממנו לעולם ,ואפילו בזמן הגלות או כאשר נשתנו סדרי המקדש ,נותר פנחס בעיצומה של מעלתו כהן להשם עליון .המהר"ל מבאר שהכהונה הרגילה תלויה בקיומו של בית ובסדר העבודה ,ולכן בזמן שאין מקדש ישנו חיסרון מסוים בהופעת הכהונה בכל תוקפה ,אך פנחס ,שקנה את כהונתו מתוך מסירות נפש שמעל הטבע ומעל המקום ,זכה לקדושה עצמית שאינה תלויה בשום גורם חיצוני .זהו העומק של דברי חז"ל שפנחס הוא אליהו ,הנביא המלאך שמלווה את ישראל בכל ברית ובכל מוצאי שבת ,שכן מי שמוסר את נפשו על קדושת השם ועל כבודם של ישראל ,זוכה שהווייתו הגשמית מזדקכת והופכת לאור רוחני תמידי ,המקשר בין שמיים וארץ ומשמש כעמוד התווך של האמונה הישראלית בכל דור ודור עד לבוא יום השם הגדול והנורא.