במה חטאו ישראל שבגלל זה התגלגל לידם עוון עבודה זרה וגילוי עריות?

במה חטאו ישראל שבגלל זה התגלגל לידם עוון עבודה זרה וגילוי עריות? במרחבי המדבר ,תחת הנהגתו של משה רבנו ,צעדו בני ישראל כחטיבה אחת של קדושה ,כעם שכל כולו דבקות באלוקיו .אך לפתע ,באותם רגעים של שקט וטיול ,נבקע סדק .כיצד עם שזכה לראות את הים נבקע ,שזכה לקבל את התורה ,מצא את עצמו נסחף אל תהומות של עבודה זרה וזנות בשטים? השאלה מנקרת בלב – האם מדובר היה בנפילה…

במה חטאו ישראל שבגלל זה התגלגל לידם עוון עבודה זרה וגילוי עריות? במרחבי המדבר ,תחת הנהגתו של משה רבנו ,צעדו בני ישראל כחטיבה אחת של קדושה ,כעם שכל כולו דבקות באלוקיו .אך לפתע ,באותם רגעים של שקט וטיול ,נבקע סדק .כיצד עם שזכה לראות את הים נבקע ,שזכה לקבל את התורה ,מצא את עצמו נסחף אל תהומות של עבודה זרה וזנות בשטים? השאלה מנקרת בלב – האם מדובר היה בנפילה רגעית ,או שמא היה כאן תהליך פנימי ,שקול ,שבו האדם מוותר על חומות ההגנה שלו ,צעד אחר צעד ,עד שהוא מאבד את הריבונות על נפשו? התמונה המצטיירת בגמרא – של זקנות וצעירות ,של סחורות ויין – אינה רק תיאור היסטורי ,אלא דרמה אנושית על כוחה של השגרה ,על הסכנה שבטיול במקום שאסור, ועל הקלות שבה האדם יכול למצוא את עצמו עובר מעולם של קדושה לעולם של הפקרות. מהו אותו כשל בסיסי ,אותו פגם בראייה או בבחירה ,שפתח את הדלת לכל אותן פורענויות? בפרשת פנחס ,המעמידה אותנו מול מעשה הקנאות של פנחס שהשיב את חמת ה' מעל בני ישראל ,אנו למדים על עומק הברית שבין ה' לבין המקדשים את שמו ,והתביעה להישמר מן החטא .בפרשה נאמר :לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה ,יב). רש"י (במדבר כה ,יב) ביאר :שיהא חי לעולם .רש"י מלמדנו כי הברית היא חיים המחוברים למקור השלום העליון ,מה שדורש מהאדם להישמר מכל מה שפוגם בחיים הללו ,בבחינת התרחקות מכל דבר העלול להוביל למוות רוחני של עבודה זרה וזנות. רבי אברהם אבן עזרא (במדבר כה ,יב) ביאר :שיהיה שלום בינו ובין כל ישראל .הוא מבאר כי השלום הוא התנאי המהותי לכוחה של הקדושה ,וכי רק במקום שבו האדם נשמר מדרכי הרשעים ,יכול ה' להשכין את בריתו עמו.

הרמב"ן (במדבר כה ,יב) ביאר :שאני נותן לו בריתי להיות שלום ,שלא ימות ושלא ינזק בשום דבר .הוא מבאר כי הברית מגנה על האדם ומעניקה לו קיום שכולו שלום ,מה שמדגיש את הניגוד שבין מי שבוחר בדרך השלום והטהרה לבין מי שמתדרדר בדרכי השטות והזנות. ספורנו (במדבר כה ,יב) ביאר :שיהיה תמיד במצב של שלום ושלווה ,ולא יפגע בו רע לעולם. הוא מבאר כי האדם נדרש לשכון בתוך הוויה של שלום ,שכן רק מתוך הריחוק מהמקומות המביאים לידי מכשול יכולה הברכה לנבוע ולהתפשט על הנשמה כולה. בפרשת תצווה אנו נחשפים ליסוד הכהונה ,המעניק לכהן את הכוח האלוקי המלווה אותו ואת זרעו לדורות ,ברית של קדושה שאינה פוסקת לעולם .התורה מלמדת אותנו את משמעות הברית הזו :והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (שמות כט ,ט). רש"י (שמות כט ,ט) ביאר :שיהיו כהנים לפני ה' תמיד .רש"י מבאר כי הכהונה היא ברית נצחית ,מה שמציב את האדם בעמדה של אחריות כבדה ,שכן עליו להישמר מכל דופי כדי להישאר ראוי לעמוד לפני ה’. האבן עזרא (שמות כט ,ט) ביאר :ברית חוק עולם לדורותם .הוא מבאר כי ברית זו היא חוק שאינו משתנה ,המגדיר את זהות האדם כמי שמייצג את הקדושה ,דבר המעלה את השאלה כיצד פעולה של הליכה למקום אסור או טיול בשוק של נכרים משפיעה על היכולת לממש את חוק הנצח הזה. הרמב"ן (שמות כט ,ט) ביאר :שהבטיח לו שהכהונה לא תסור מזרעו לעולם .הוא מבאר כי הכהונה היא כוח רוחני שניתן במתנה מאת ה' ,מה שמדגיש את הציפייה שהאדם יהיה דבק בדרכי השם ,בדרכי שלום וחסד ,בבחינת התרחקות מדרכי הזימה והעבודה הזרה שהובילו את העם לחטא. הספורנו (שמות כט ,ט) ביאר :להיותכם משרתים לפניי תמיד .הוא מבאר כי השירות לפני ה' מחייב התמדה וטהרה מוחלטת ,מה שמחדד את ההבנה מדוע נדרש האדם לשמור על גבולותיו ולהימנע מכל סביבה שעלולה לפגוע בטהרתו. לאחר שהנחנו את היסודות בפרשות המגדירים את הכהונה כברית של שלום וטהרה ,אנו ניגשים אל בית המדרש כדי להתבונן בדו"ח המפורט שמעניקה לנו הגמרא על הדרך שבה התדרדרו ישראל לאותו חטא נורא .אנו מבקשים להבין את המנגנון הנפשי והסביבתי שהפך עם קדוש לקהל הנכשל בעבודה זרה ובזנות. בגמרא במסכת סנהדרין (דף קו ע"א) אמרינן :עשה להם קלעים והושיב בהן ,זקינה מבחוץ וילדה מבפנים ,ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק ,אומרת לו הזקינה :בוא וקנה כלי פשתן ,וזקנה מציעה בשוה ,וילדה אומרת לו בפחות .שתים ושלוש פעמים .ואח"כ אומרת לו :הרי את כבן בית ,שב ברור לעצמך .וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה ,ועדיין לא נאסר יין של נכרים .אמרה לו :רצונך שתשתה כוס של יין? כיון ששתה בער בו ,והכשילתו בפעור ובזנות. רש"י (מסכת סנהדרין דף קו ע"א) ביאר :זקינה מבחוץ וילדה מבפנים -מפתות אותן .רש"י מבאר

כאן את עומק התחבולה :לא היה כאן ניסיון פתאומי ,אלא בנייה הדרגתית של אמון וקירבה. השימוש בסביבה המפתה ובמראות האסורים הופך את הלב להיות נגיש יותר לכל חטא ,וזהו סוד הכישלון – הירידה המדורגת מן המוגן אל המופקר. המהרש"א בחידושי אגדות (מסכת סנהדרין דף קו ע"א) ביאר :דשמא י"ל שהיה עליהם תביעה של עוון ביטול תורה .הוא מבאר את החטא הפנימי :לא רק שהם נכשלו בעבירות הללו ,אלא שהם יצרו את התנאים לכישלון על ידי עצם היציאה לטייל בשוק ,מה שגרם להם להתנתק מעולמה של תורה ולהפנות את זמנם ומרצם להבלים. הרא"ש בפירושו על התורה (פרשת פנחס) ביאר :וכל אותם ארבעים שנה שהיו במדבר לא סרחו בערוה עד שבאו לשטים ,שטים שעשו שטות ,שנאמר נואף אשה חסר לב .הוא מבאר כי השם 'שטים' אינו מקרי ,אלא הוא משקף את העובדה שהם איבדו את ליבם ואת דעתם ,ומתוך אותה 'שטות' הגיעו לזנות ולעבודה זרה ,שהרי מי שמאבד את הקשר המושכל לאלוקיו ,אינו יכול לעמוד בפני היצר. נראה להוסיף בשם המפרשים :החטא החל בכך שבני ישראל בחרו לצאת למרחב הציבורי של הנכרים ללא צורך של ממש ,אלא מתוך רצון לטיול והנאה .הליכה זו היא שהעמידה אותם בתוך זירת הפיתוי ,וממילא הפכו לאנוסים בנפשם שאינם יכולים עוד לעמוד מול הכוח המושך של היצר .זוהי פשיעה שהובילה לאונס ,אך באמת זו הייתה תחילתו של תהליך שבו העם ויתר על זהותו המיוחדת. לאחר שהבנו את מנגנון הפיתוי המתוחכם של בנות מואב ומדין ,אנו ניגשים אל הפוסקים ואל הוגי הדעות ,המבקשים לברר את שאלת הבחירה והאחריות – היכן נגמרת הלגיטימציה של הטיול וההתנהלות היומיומית ,והיכן מתחילה העבירה שסופה מוביל לכפירה גמורה בתורת משה? הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ו') ביאר :שדרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו ,לפיכך צריך להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד ,שילמד ממעשיהם ,ויתרחק מהרשעים ההולכים בחושך .הוא חידש יסוד מרכזי :האחריות של האדם אינה רק על המעשה הסופי ,אלא על המרחב שבו הוא בוחר לשהות .אם האדם בוחר להימצא במקום שבו הנורמות רופפות ,הוא הופך את עצמו למושפע בלתי נמנע מהסביבה ,ועל כך התביעה כבדה מנשוא. האור החיים הקדוש בפרשת בלק (כ"ה ,א') ביאר :הכתוב יעיד סיבת הזנות ,לפי שיצאו העם לטייל חוץ למחנה ישראל ,ושם נמצאו בנות מואב ,והוא אומרו וישב ישראל בשטים, פירוש במקום שהיו מטיילים חוץ למחניהם .הוא ביאר כי המילה שטים נושאת בתוכה את שורש החטא – הטיול חסר המטרה .הטיול חוץ למחנה לא היה פעולה ניטרלית ,אלא פעולה של יציאה מהמרחב המוגן של הקדושה אל עבר המרחב הפרוץ ,וזו הייתה תחילת נפילתם. המהרש"א בחידושי אגדות (סנהדרין קו ע"א) ביאר :כי גם אם במבט שטחי נראה שהם הלכו רק לצורכי מסחר או טיול ,הרי שבעצם היציאה לשוק הם נכשלו בעוון ביטול תורה .הוא

מבאר כי אין ואקום בעולמו של יהודי – אם הוא אינו עוסק בתורה במחנה ישראל ,הוא נשאב בהכרח אל הדינמיקה המקולקלת של השוק הנכרי .האחריות על הבחירה בביטול התורה היא שהפכה אותם לטרף קל לפיתויי הזנות. הספר חפץ חיים (בספרו שמירת הלשון) ביאר :כי אדם שאינו נוצר את עיניו ,נחשב כמי שסולל את הדרך לנפילתו שלו .הוא ביאר כי גם במקום שבו נראה שאין דרך אחרת ,עדיין מוטל על האדם לאנוס את יצרו ,אך כאשר אדם בוחר בדרך שבה מראש יש מכשולים ,הוא אינו יכול לטעון לאונס ,שכן הוא זה שיצר את המציאות הזו במו ידיו. לאחר שהבהרנו את האחריות הכבדה המוטלת על האדם בבחירת סביבתו ,אנו ניגשים לברר סוגיה דקה ומורכבת העולה מן הגמרא :שאלת היין .הגמרא מציינת כי "עדיין לא נאסר יין של נכרים" ,ועובדה זו לכאורה מעניקה פתח היתר למעשיהם של ישראל .נדרש אנו לבאר כיצד ייתכן שהיתר הלכתי פורמלי הופך להיות המכשול הגדול ביותר בדרך לנפילה ברוחנית. רש"י (מסכת סנהדרין דף קו ע"א) ביאר :ועדיין לא נאסר יין של עובדי כוכבים .הוא מבאר כי היין היה כלי המעבר מהמישור העסקי למישור החברתי-רגשי .אף על פי שמבחינה הלכתית יבשה לא היה ביין איסור ,הרי שהשימוש בו בתוך הקשר של זרות וסביבה זרה היווה את הזרז לחטא ,שכן הוא טשטש את הגבולות והוביל את האדם לערפול דעת. המהרש"א בחידושי אגדות (מסכת סנהדרין דף קו ע"א) ביאר :דשתיית יין בער בו .הוא מבאר כי היין אמנם לא היה אסור מצד גזירת יין נסך ,אך הוא היה אסור מצד התוצאה הנפשית המיידית .כאשר אדם שותה יין מחוץ למסגרת הביתית והקדושה ,היין משחרר את העכבות ומעורר את היצר ,ובכך הוא הופך להיות הכלי המכשיל לזנות ולעבודה זרה. בעל הטורים (פרשת בלק) ביאר :כי היין של העמונים והמואבים לא היה סתם יין ,אלא יין שהיה קשור בתרבות עבודה זרה ,גם אם לא הוגדר עדיין כיין נסך ממש .הוא חידש כי כוחו של היין היה להחדיר לליבם את טומאת האלילים ,ולכן ההיתר הטכני לא סייע להם ,שכן המציאות החברתית הייתה שרויה כולה באווירה של כפירה. הספורנו (פרשת בלק) ביאר :כי אילו היו בני ישראל מתבוננים בתוצאות ,היו מבינים כי אין היתר לשתות בסביבה כזו .הוא מבאר כי המבחן של האדם אינו רק מה מותר על פי הדין, אלא מה נכון לעשות כדי לשמור על קדושת הנפש .השתייה בשוק הייתה בחירה ללכת על פי התהום ,גם אם השביל נראה לרגע בטוח. נראה להוסיף בשם המפרשים :כאן טמון שורש הכשל – בני ישראל הסתמכו על היתר פורמלי כדי להתעלם מהסכנה הרוחנית הברורה מאליה .הם חשבו שהגדרות ההלכה הן החומות היחידות ,ושכחו שהקדושה דורשת ריחוק מכל מקום שיש בו ריח של טומאה ,גם אם היין עצמו לא היה אסור בטבילה או בנסך .זוהי תובנה על עומק היראה :הירא את ה' אינו מחפש את הפרצה שבהיתר ,אלא את הדרך שבה ישכון בביטחון ובטהרה. לאחר שהבנו את המנגנון המתוחכם של הפיתוי המסתתר מאחורי היתרים טכניים ,אנו מבקשים כעת להעמיק אל דברי גדולי ישראל ,המחדדים את הסכנה הטמונה בעצם היציאה

אל מחוץ למחנה הקדושה .אנו מתבוננים על גדולי ישראל שביקשו להזהיר את העם מפני האשליה שניתן לצאת אל השוק מבלי להישרף. החתם סופר בתורת משה (פרשת בלק) ביאר :כי היציאה לשוק אינה רק פעולה טכנית של מסחר ,אלא היא ביטוי לרצון של האדם לראות ולראות בחיצוניות של העמים ,וזהו שורש הסטייה .הוא חידש כי כאשר אדם יוצא אל 'שטים' – אל מקום של טיולים וחיפוש גירויים חיצוניים – הוא למעשה מבקש להתנתק מההשגחה הפרטית המלווה את עם ישראל בתוך המחנה ,ובכך הוא מפקיר את עצמו לסכנת הנפשות הרוחנית הממתינה בחוץ. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר (חלק י' ,יורה דעה) ביאר :את דברי המדרש על הסכנה שבישיבה במקומות שאינם מקומות קדושים .הוא מבאר כי אין לאדם רשות להעמיד את עצמו במצב של ניסיון ,גם אם הוא בטוח בצדקותו ובחוסנו .הוא חידש כי הכלל של 'הבא להרגך השכם להרגו' אינו רלוונטי כאן ,שכן האדם הוא זה שקירב את עצמו אל הסכנה ,ובכך הוא איבד את הזכות לטעון שהוא עומד במוגן. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (פרשת בלק) ביאר :ששורש הנפילה היה בכך שראו את העולם כזירת טיולים ולא כזירה של עבודת ה' .הוא חידש כי כל עוד אדם תופס את העולם כמרחב שנועד לסיפוק צרכיו וטיוליו ,הוא לעולם יהיה חשוף למפגש עם תרבויות זרות שיגררו אותו אל מחוץ לדרך הישרה .עלינו להבין כי היציאה מהמחנה היא תהליך של שחיקה רוחנית שהופך את האדם לחלש מול עוצמת הפיתוי. נראה להוסיף בשם גדולי המוסר :הלקח הנלמד כאן הוא עוצמתי וחד .מי שיוצא מהמחנה מחפש את מה שאין בו קדושה ,ומי שמחפש את מה שאין בו קדושה ,סופו שימצא את מה שיש בו טומאה .היציאה לטיול בשוק אינה רק פעולה של גוף ,אלא היא ביטוי של נפש המבקשת מנוחה וסיפוק במקום שבו הם אינם נמצאים ,וזהו בדיוק הרגע שבו העם מתחיל את תהליך ההתדרדרות אל עבודה זרה וגילוי עריות. לאחר שהתבוננו בדברי המפרשים והפוסקים על רובד הנגלה ,אנו מתעלים כעת אל הפרדס ,אל תורת הסוד ,המאירה לנו את המושג 'שטים' באור חדש ומטלטל .תורת הסוד מלמדת אותנו כי המקומות שבהם התרחש החטא אינם סתם נקודות גיאוגרפיות על מפת המדבר ,אלא מרחבים שבהם מתרחשות התנגשויות רוחניות בין כוחות של קדושה לכוחות של טומאה וקטרוג. הזוהר הקדוש בפרשת בלק (דף קצג עמוד ב) ביאר :דאתר דהוא משקה סדום הוה ,ואתחזי לון כדא מרירין .הוא מחדש כאן כי 'שטים' הייתה מקום שבו שררה יניקה מכוחות הטומאה הקדומים של סדום .לפי דברי הזוהר ,המקום הזה היה רווי בזיכרונות של חטא ובכוחות של קטרוג ,שחיפשו להפיל את מי שמתקרב אליהם .היציאה של ישראל לשם לא הייתה רק יציאה גיאוגרפית ,אלא חדירה לתוך מרחב שבו הקטרוג היה מוחשי וממתין. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה (הלכות מועדים) ביאר :את דברי הזוהר שאין המקום גרם ,אלא שאדם שמתקרב למקום של קטרוג ,מוסר את עצמו להשפעת הכוחות

הללו .הוא חידש כי כוח הבחירה של האדם מוגבל מול המקומות שבהם שורה טומאה קשה, ועל כן הציווי להתרחק מהם אינו עצה טובה אלא הוראת ביטחון נפשית ורוחנית. החיד"א בספרו חומת אנך (פרשת בלק) ביאר :ששטים הייתה מלשון שטות ,כי כאשר נשמה יורדת למקום של קטרוג ,השכל מסתלק ממנה .הוא מבאר כי השטות היא הכלי שדרכו פועלים כוחות הטומאה – הם מעלימים מהאדם את השלכות מעשיו ,וגורמים לו לחשוב שהכול מותר ,עד שהוא מוצא את עצמו בתוך העבירה. נראה לבאר את הדברים עמוק יותר :המקום 'שטים' מייצג בתודעה של עם ישראל את אותן נקודות בזמן ובמרחב שבהן האדם מבקש להשתחרר מהעול של השגחת ה' ומצוותיו. כאשר האדם יוצא אל הטיול הזה ,הוא מזמין אל תוך חייו את כוחות הקטרוג .אלו אינם מגיעים מבחוץ ,אלא הם מתעוררים בתוכו מתוך הוויתור על הגבולות .זוהי ההבנה שחטא אינו פעולה מבודדת ,אלא התחברות למערכת של כוחות המושכים את האדם אל תהום של שטות וניתוק מה' יתברך. לאחר שהעמקנו ברובד הסוד וההשפעות הרוחניות של המקום ,אנו מבקשים לשוב ולברר את החיבור שבין הניתוק מהתורה לבין ההתדרדרות המוסרית .אנו למדים שביטול תורה אינו רק חסרון בלימוד ,אלא הוא מהווה את הפירוק של מערכת החיסון הרוחנית של האדם. כאשר הלב והמוח אינם שרויים בתוך דברי התורה ,הם הופכים לקרקע פורייה לכל רוח מצויה ,ובכך נסללת הדרך לנפילה במוסר ובצניעות. המהרש"א בחידושי אגדות (סנהדרין קו ע"א) ביאר :כי הדיוק בגמרא שביטול תורה היה שורש הדברים מורה לנו כי החטא לא התחיל בבנות מואב ,אלא בראש ובראשונה בבית המדרש. הוא חידש כי אדם המבטל תורה כדי לצאת לטייל ,מאבד את הכלים הרוחניים המאפשרים לו להבחין בין טוב לרע ,וממילא המעבר לזנות הוא תוצאה ישירה של הריקנות שנוצרה בלב. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון ביאר :שביטול תורה גורם לאדם לאבד את המדרגה המוסרית שלו ,עד שהוא נכשל בדברים שנראו לו קודם לכן כרחוקים ממנו כרחוק מזרח ממערב .הוא ביאר כי התורה היא האור המבדיל בין חושך לאור ,וכאשר אדם מוותר על האור הזה ,הוא הולך לאיבוד בתוך החשיכה של יצריו ,עד שהוא מאבד את צלם האנוש שבו. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר ביאר :שהתורה היא השומרת על הלב שלא יסטה אחרי העיניים .הוא חידש כי הנפילה של ישראל בשטים הייתה טרגדיה של אובדן כיוון; כאשר התורה לא עמדה לנגד עיניהם ,המציאות החיצונית השתלטה עליהם ,וזהו תהליך טבעי של נשמה המבקשת תוכן אך מוצאת אותו במקומות הלא נכונים. נראה להוסיף בשם המפרשים :יש כאן תובנה מבהילה על עוצמת ההגנה שיש בתורה .לימוד התורה אינו רק מצווה ,הוא מערכת שלמה של חיים המגנה על האדם מפני התפרקות מוסרית. כאשר אדם בוחר לצאת לטייל במקום לעסוק בתורה ,הוא למעשה אומר שהוא אינו זקוק

להגנה הזו ,וזהו הרגע שבו הוא הופך להיות חשוף ופגיע לכל הפיתויים .זוהי האמת המוסרית החדה ביותר :התורה היא הקיר שבינינו לבין החטא ,וכל סדק בקיר הזה הוא הזמנה למכשול. כשאנו בוחנים את מניעי הנפש העמוקים שהובילו את ישראל לשטים ,אנו מגלים כי מעבר לחיצוניות של החטא ,מסתתרת תחושה פנימית של אובדן הערך העצמי .אדם שמרגיש שלם בזהותו ובשליחותו האלוקית ,אינו זקוק לגירויים חיצוניים כדי למלא את ריקנותו .אך כאשר האדם חווה תחושת חסר ,כאשר הוא שוכח את ערכו כבן מלכים וכמי שנושא עליו את חותם הקדושה ,הוא יוצא לחפש אישורים מחוץ למחנה .הניסיון להתחבר לבנות מואב ולתרבותם היה ניסיון נואש ומסוכן למצוא הערכה וסיפוק במקום שבו הם אינם נמצאים, וזוהי הטרגדיה הגדולה של יצר הרע – הוא תמיד מבטיח לנו מילוי ,אך בפועל הוא משאיר אותנו ריקים ומפורקים. נראה ליישב ,כי יצר הרע פועל על ידי החלשת ההכרה בערך העצמי .הוא לוחש לאדם: 'מי אתה שתחיה חיי פרישות וקדושה? הנה העולם הגדול מציע לך הנאות וריגושים שיהפכו אותך לאדם מלא יותר' .ברגע שהאדם קונה את השקר הזה ,הוא מתחיל להתדרדר .הוא מחליף את עבודת ה' בחיפוש אחר תענוגות רגעים ,ומאבד בדרך את התחושה שהוא שייך למשהו גדול ונצחי .העובדה שזקנות ישבו בחוץ וזונות בפנים הייתה המלכודת המושלמת – פנייה לצורך האנושי בערך ,בקבלה ,בשייכות ,תוך שימוש במניפולציה שנועדה למחוק את הכבוד העצמי של האדם ולדרדר אותו לזנות. החיבור לאמונה ולתורה הוא התרופה היחידה לריקנות הזו .כשאדם יודע שהוא אהוב על ידי בורא עולם ,כשהוא מבין שכל יום בחייו הוא הזדמנות לעבודת ה' ,הוא אינו נזקק לחיצוניות המפתה .הוא מסתפק באור הפנימי שבו .הלקח המוסרי העמוק הוא שהחטא בשטים היה חטא של חוסר הערכה עצמית; אדם ששכח מי הוא ,מצא את עצמו מנסה למצוא משמעות במקומות הכי נמוכים .כשאנו בונים בתוכנו הכרה בערכנו כבני עליה, כחלק מאומה נבחרת ,אנו בונים חומת מגן בלתי חדירה בפני כל יצר המבקש למשוך אותנו אל מחוץ למחנה הקדושה. במסלול של חיינו ,כאשר הניסיונות של שטים מתלבשים בלבושים חדשים של טכנולוגיה ומרחבים וירטואליים פרוצים ,עלינו להציב מצפן של תשובה והתמודדות .ההתמודדות אינה מתחילה ברגע שבו עומדים מול הפיתוי ,אלא בבניית תודעה של זהות חסינה .מרן רבנו עובדיה יוסף היה מדגיש לעיתים קרובות את הצורך ביצירת גדרים סביב הנפש ,שכן המציאות החיצונית נוטה תמיד להציע את הנגיש ,את המפתה ואת המסיח את הדעת ,ורק עמידה איתנה על המשמר יכולה להגן על הלב. נראה לבאר ,כי התשובה האמיתית לניסיונות הללו היא ההתמדה בלימוד התורה והחיבור לקהילה של קדושה .אדם שבוחר בבית המדרש כביתו ,שבוחר בחברה של צדיקים כסביבתו, ממילא יוצר לעצמו חסינות טבעית .התשובה אינה רק חרטה על העבר ,אלא יצירת עתיד שבו הלב אינו פנוי לחפש ריגושים חיצוניים ,כי הוא מלא וגדוש בתוכן האלוקי .זוהי הדרך