האם שרח הייתה ביתו של אשר? הוכח מפרשת השבוע!

האם שרח הייתה ביתו של אשר? הוכח מפרשת השבוע! במפקד הנערך בערבות מואב ,בין שמות בני שבט אשר ,מופיע שם אחד המעורר הדים עתיקים וסודות גנוזים :ושם בת אשר שרח .דמותה של שרח בת אשר ,הידועה במסורת כמי שחיה דורות רבים והביאה את בשורת החיים ליעקב אבינו ,ניצבת כאן במרכזו של דיון הלכתי והיסטורי מרתק .האם אכן הייתה זו בתו הביולוגית של אשר ,או שמא הגדרה זו בתורה באה…

האם שרח הייתה ביתו של אשר? הוכח מפרשת השבוע! במפקד הנערך בערבות מואב ,בין שמות בני שבט אשר ,מופיע שם אחד המעורר הדים עתיקים וסודות גנוזים :ושם בת אשר שרח .דמותה של שרח בת אשר ,הידועה במסורת כמי שחיה דורות רבים והביאה את בשורת החיים ליעקב אבינו ,ניצבת כאן במרכזו של דיון הלכתי והיסטורי מרתק .האם אכן הייתה זו בתו הביולוגית של אשר ,או שמא הגדרה זו בתורה באה ללמדנו על מערכת יחסים מורכבת של אימוץ וקרבה משפחתית? הרמב"ן, בעקבות תרגום אונקלוס ,מציב סימני שאלה סביב יחס זה ,וספרים קדמונים כספר הישר והחזקוני מבקשים לשפוך אור על הסוד העומד מאחורי שמה .כיצד ניתן ליישב את העובדה ששרח נמנתה עם בני אשר לעניין הנחלה ,אם מדובר בבת אשתו בלבד? זוהי שאלה עמוקה הטומנת בחובה הבנות מרחיקות לכת על דיני הירושה והיחס המשפחתי בתוך שבטי ישראל, והיא מזמינה אותנו למסע מרתק בין פרשני המקרא והאחרונים. בבואנו להעמיק בפתרון הסוגיה ,עלינו להביא תחילה את המקור בפרשת השבוע ,במפקד בערבות מואב ,כפי שנכתב (במדבר כו ,מו)" :ושם בת אשר סרח" .על פסוק זה מפרשים מפרשי התורה את טיב יחסו של אשר לשרח ,ומכאן אנו צוללים אל עומק הדיון הפרשני. הרמב"ן (במדבר כו ,מו) ביאר :ואונקלוס תירגם ושום בת אתת אשר שרח ,אבל הייתה בת אשתו מאיש אחר ,ויהיה טעם ושרח אחותם כי הייתה אחות בניו לא בתו ,ולכן אמר ושם בת אשר שרח ולא אמר ובת אשר ,לומר כי היה שמה בת אשר ונקראת שרח. החזקוני (במדבר כו ,מו) ביאר :ושם בת אשר שרח ,היה לו לומר ובת אשר שרח ,אלא נראה שרח היה לה שם שהייתה בת אשר לפי שגדלה בתוך ביתו והייתה נקראת על שמו ,אכן לא הייתה בתו אלא בת אשתו ,והתרגום מוכיח ושום בת איתת אשר שרח. המפרשים נזקקים לדקדוק הפסוק כדי להסביר מדוע נבחר ניסוח ייחודי זה .אין הם מחפשים רק את הביולוגיה ,אלא את המהות שמאחורי היחס המשפחתי .המסקנה העולה משיטתם היא שההגדרה בת אשר בפסוק אינה מלמדת בהכרח על לידה ,אלא על העובדה ששרח גדלה בביתו של אשר ונסמכה על שולחנו ,עד שנקראה בתו לכל דבר ועניין .בכך התורה מעלה על נס את כוחו של הבית המגדל ,המעניק לילד את זהותו ואת שייכותו המשפחתית העמוקה ביותר. בבואנו לברר את נסיבות הגעתה של שרח לביתו של אשר ,אנו פונים אל ספר הישר ,המאיר את הרקע המשפחתי המורכב שהוביל למציאות זו. ספר הישר (פרשת וישב) ביאר :וילך אשר ויקח את עדון ותמת עדון ,וילך עבר הנהר ויקח את הדורה בת אבימאל בן עבר בן שם לו לאשה ,שהייתה אשת מלכיאל בן עילם בן שם ותלד לו בת ויקרא שמה שרח ,ואחר כך מת מלכיאל והלך אשר ולקח לו הדורה הנזכר לאשה והביא עמה בתה שרח הנזכרת שהייתה בת ג שנים ונתגדלה בבית יעקב והלכה בדרכי בני יעקב. נראה לבאר :ספר הישר מגלה לנו כאן את התמונה המלאה .שרח לא הגיעה כבת אשר מלידה ,אלא כבתה של אשתו מנישואיה הקודמים .אשר ,ברוחב ליבו ,לקח את הדורה לאשה

והכניס לביתו את שרח שהייתה אז ילדה קטנה בת שלוש שנים .הגידול בבית יעקב ובחיקו של אשר הוא שהפך אותה לחלק בלתי נפרד ממשפחת אשר ,עד שהוזכרה בתורה כבת אשר לכל דבר ועניין .בכך מוסבר מדוע היא נחשבה כבת ביתו ,וכיצד רכשה את דרכי הקדושה של בני יעקב. לאחר שהבנו את המקורות המציגים את שרח כבת אשתו של אשר ,אנו ניגשים לקושיה המרכזית העולה משיטת הרמב"ן ,המאתגרת את היכולת של שרח לרשת נחלה בארץ ישראל. הטור (במדבר כו ,מו) הקשה :למי הייתה נשואה אשתו של אשר שתוכל שרח ליטול נחלה מחמתו? הרי יורדי מצרים היו שבעים נפש ,ולכולם היו בנים .ואם הייתה בת איש אחר ,מניין לה חלק בארץ ,הרי לגרים שאינם משבטי ישראל לא היה חלק בארץ? הטור מבקש להעמידנו על הבעיה המשפטית-הלכתית .אם שרח אינה בתו הביולוגית של אשר ,אלא בת איש אחר ,כיצד היא יכולה להיחשב כמי שיש לה נחלה בשבט אשר? הרי חלוקת הארץ הייתה מיועדת לבני ישראל המקוריים ,ולאנשים זרים אין זכות בנחלת השבט. הקושיה הזו מטלטלת את יסודות ההבנה שהצגנו עד כה ,שכן היא מחייבת אותנו למצוא מקור אחר לזכותה של שרח בנחלה. נראה לבאר :הקושי של הטור הוא קושיה מהותית על שיטת הרמב"ן .אם שרח היא רק בת אשתו מאיש אחר ,היא נחשבת כזרה לשבט .ייתכן שהטור סבור שהתורה מנתה אותה כבת אשר בגלל שהיא אכן הייתה שייכת לשבט ,והדרך היחידה להסביר זאת היא אם היה לה קשר דם לאחד מבני השבט ,או שהייתה לה זכות משפטית כלשהי לנחול .הדברים הללו פותחים פתח לחיפוש אחר פרשנות המשלבת בין דברי הרמב"ן לבין הצורך ההלכתי בנחלה. לאחר שהעלינו את תמיהת הטור על זכותה של שרח בנחלה ,אנו ניגשים לקושיה נוספת המערערת על ייחוסה של שרח לאשר כפי שהוא מופיע בתורה. דעת זקנים מבעלי התוספות (במדבר כו ,מו) הקשו :דאם שרח נולדה מאחד משבעים נפש שירדו למצרים ,אמאי לא הוזכרה בתורה כבתו של אותו אדם ,אלא יחסו אותה לאשר? הרי היה ראוי לייחס אותה לאביה הביולוגי ,ומה הצורך לערפל את הייחוס שלה על ידי צירופה לשבט אשר? נראה לבאר :קושיה זו מוסיפה נדבך על קושיית הטור .אין כאן רק בעיה של נחלה, אלא שאלה של אמת היסטורית וייחוסית .מדוע התורה בחרה להציג אותה כבת אשר אם למעשה הייתה בת איש אחר? הדבר מלמדנו כי הקשר המשפחתי אינו נמדד רק בדם ,אלא בהשתייכות בפועל לבית ובחינוך שניתן בתוך הבית .יחד עם זאת ,הפרשנים מחפשים דרך ליישב זאת עם חוקי הירושה שבישראל ,המחייבים זיקה ברורה ליוצאי מצרים. לאחר שהעלינו את הקושיות על שיטת הרמב"ן ,אנו ניגשים לראות כיצד מנסים מפרשי האחרונים ליישב את העניין בדרכים יצירתיות ,המבקשות לשמור על דברי הרמב"ן מחד, וליישב את דיני הירושה מאידך. הגהות כור הזהב (במדבר כו ,מו) ביאר :את דברי הרמב"ן באופן מפתיע ומחדש .לשיטתו,

ייתכן שהיה בן לאשר מאשתו הראשונה ,בן זה נשא אשה והוליד את שרח ,ולאחר מכן מת הבן בלא בנים זכרים .אשר נשא את כלתו ,כלומר את אשת בנו שנפטר ,והוליד ממנה את כל בניו הכתובים במקרא .בדרך זו ,שרח היא נכדתו של אשר מצד בנו ,ובתו של אשר מצד אשתו, והיא נמצאת אחות בניו מאם ולא מאב .כך מתיישבת השאלה כיצד היא יורשת נחלה ,שכן היא יורשת מכוחו של בן אשר שמת ,וממילא היא נכללת ביוצאי מצרים כחלק מבית אשר. הגהות כור הזהב מוסיף עוד :כי אין לתמוה על שלא הוזכרו הבנים שמתו בכתוב ,שכן דוגמאות לכך מצאנו אצל ער ואונן ,שהוזכרו רק בשל סוד הייבום .כמו כן ,הרמב"ן עצמו מבאר שליוסף היו עוד בנים שלא נזכרו במקרא ,כיוון שנחלתם ניתנה על שם אחיהם. נראה לבאר :תירוץ זה של כור הזהב פותר את שתי הבעיות המרכזיות .הוא מסביר את הקשר המשפחתי המורכב שהופך אותה לבת אשר מצד הנישואין ,ואת הזכות הממונית שלה בנחלה מכוח ירושת אביה הביולוגי שהיה בן השבט .זוהי דרך עמוקה להבין כיצד התורה משתמשת בלשון בת אשר כדי לתאר מציאות של קרבה וזכות הלכתית ,המשתלבת בתוך מניין השבטים של יוצאי מצרים. לאחר שהתוודענו לתירוץ המבריק של בעל הגהות כור הזהב ,אנו ניגשים לבחון את הביקורת הנוקבת שנמתחה עליו בספרי האחרונים ,המבקשת לערער על יסודותיו של יישוב זה. בספר אמרי משה (במילואים) ,וכפי שהובאו הדברים בספר אגרות ורשימות (קה"י ד') ,העירו על דברי כור הזהב שתי הערות מרכזיות :א .לפי דבריו ,נמצא שאותו בן של אשר או של אחד משאר השבטים כלל לא ירד למצרים ומת קודם לכן ,ואם כן ודאי שלא היה מיוצאי מצרים, ומנין לו נחלה ,שהרי לא נתחלקה הארץ אלא ליוצאי מצרים? ב .אם נימא שהיה אבי שרח אחד מעוברי המניין שמת בלא בנים ,הרי לא מסתבר שחי עד ימי היציאה. עוד הקשו שם ,כי הפירוש הנוסף שכתב שהייתה בת לאחד מבני השבטים האחרים וירשה מכוחם הוא קשה ,שהרי היא נזכרה בכלל בני אשר ,ומשמע שנטלה נחלה מדין בת אשר, ולא מדין שבט אחר. נראה לבאר :המבקרים אינם מוותרים על הדיוק ההיסטורי וההלכתי .הטענה המרכזית היא שחלוקת הארץ הייתה מבוססת על מניין יוצאי מצרים ,וכל תיאוריה שרוצה להסביר את ירושתה של שרח חייבת להוכיח שהיא או אביה היו חלק ממניין זה .הניסיון להעביר את ירושתה לשבט אחר ,או להסתמך על בן שלא נזכר ,יוצר קשיים הלכתיים שקשה ליישבם בפשטות .הביקורת הזו מלמדת אותנו עד כמה מורכבת הייתה המציאות המשפחתית והירושתית של אותם הימים ,ועד כמה עלינו להיזהר בבואנו לפרש את היחסים הללו. לאחר שראינו את הקשיים שהעלה בעל אמרי משה על שיטת כור הזהב ,אנו פונים לפתרון נוסף המוצע בספר תכלת מרדכי ,המבקש ליישב את הסתירה בין ייחוסה של שרח לבין זכותה לנחלה בתוך שבט אשר. ספר תכלת מרדכי ביאר :ויישב את הדברים בדרך אחרת ,שהייתה שרח בת ישוה בן אשר. ישוה זה לא הוזכר בפרשת פנחס ,וייתכן שלא היו לו בנים זכרים .לפי דרכו ,ישוה נשא אשה

קודם ירידתן למצרים ,הוליד ממנה את שרח ,ולאחר מכן גירש אותה .אשר נשא את אותה אשה ,והוליד ממנה את שאר בניו הכתובים במקרא .לפיכך ,נמצא ששרח הייתה בת בנו של אשר מצד אחד ,ובת אשתו מצד שני ,ואחות בניו מצד האם. נראה לבאר :תירוץ זה מוסיף רובד חשוב להבנת הייחוס של שרח .במקום להניח שהיא בת איש זר ,התכלת מרדכי מבקש לעגן את מעמדה בתוך השבט עצמו ,דרך קשר משפחתי פנימי של בן השבט .אם אביה היה ישוה בן אשר ,הרי שהיא נחשבת כבת השבט לכל דבר ועניין ,והשיוך שלה לבית אשר אינו רק תוצאה של גידול בבית ,אלא נובע מהיותה נכדתו של אשר ,דבר המבסס היטב את זכותה לירושה בנחלת השבט. אף לאחר הצעת התכלת מרדכי המייחסת את שרח לישוה בן אשר ,עדיין נותרת שאלה חמורה המעיקה על הדיון :כיצד שרח ירשה נחלה בפועל בארץ ,אם אביה ישוה נפטר עוד קודם לכן ולא יצא ממצרים במניין יוצאי מצרים? הרי כידוע ,הארץ לא נתחלקה אלא ליוצאי מצרים ,ומי שלא נמנה עליהם לא היה לו חלק בנחלת השבטים. ספר טוב ירושלים ביאר :כי אכן ישוה ירד למצרים ונמנה בתוך השבעים נפש ,ואף זכה לחיות עד סמוך ליציאת מצרים ,אלא שנפטר במדבר בלא בנים זכרים .לפיכך ,בהיותה בתו היחידה ,ירשה שרח את נחלתו מכוחו של אביה שהיה מיוצאי מצרים. עם זאת ,עדיין נותרת שאלה קשה בדברי הראשונים :כיצד ייתכן שאשר נשא את כלתו, הרי זו ערווה? בספר תכלת מרדכי מצאנו שני כיווני יישוב לשאלה זו :הא .הנישואין הללו דומים למה שמצינו בנשיאת שמעון את דינה ,אשר על פי מסורות מסוימות נשא אשה שהייתה קשורה בקשרים משפחתיים דומים .ב .ייתכן ששרח לא הייתה בתו הישירה של ישוה בן אשר ,אלא בת של בן בנו ,כלומר שהייתה נינתו של אשר .לפי זה ,כאשר נשא אשר את אשת בנו (או אשת נכדו) ,הרי שהיא הייתה כלת בן בנו ,וקרבה רחוקה שכזו אינה בכלל איסורי עריות של שניות ,שכן לא גזרו על קרבה כזו. נראה לבאר :המפרשים עושים מאמץ כביר ליישב את העובדות ההיסטוריות עם ההלכות התורניות .הניסיון הוא למצוא את המסלול שבו שרח היא אכן בת השבט ,בעלת זכות ממונית מוגדרת ,מבלי להסתבך באיסורי תורה .כל זה מלמדנו עד כמה דמותה של שרח הייתה משמעותית ומיוחדת במינה ,עד שהתורה מציינת אותה בפירוש בין גדולי השבט ,כמי שנושאת על כתפיה את רצף הדורות ואת זכויות הנחלה של השבט כולו. בבואנו ללמוד מפרשת שרח בת אשר לדורות ,עלינו להתבונן לא רק בפן ההלכתי של נחלות וייחוס ,אלא במסר המוסרי העמוק הטמון בדמותה .שרח מהווה דוגמה נדירה למי שחצתה דורות ,שנשאה בקרבה את סיפור יציאת מצרים ואת זיכרון יעקב אבינו ,ובכך היא מלמדת אותנו על חשיבות הזיכרון והקשר בין עבר להווה. נראה לבאר :הדבקות של שרח בבית אשר ,על אף מורכבות הייחוס שהעלינו ,מלמדת אותנו כי הזהות היהודית אינה רק עניין של ביולוגיה ,אלא בראש ובראשונה עניין של חינוך,

דבקות בדרך האבות ,והשתייכות לנשמת האומה .כשם ששרח זכתה להימנות עם בני אשר בזכות היותה בת בית ,כך גם כל אחד מאיתנו יכול לבנות את זהותו לא מתוך מוצא בלבד ,אלא מתוך בחירה מתמדת ללכת בדרכי התורה ולהיות חלק מקהילת הקודש .היכולת להוסיף חיים ,להמשיך מסורת ,ולשמר את הזיכרון בעולם המשתנה ,היא הכוח ששרח מעניקה לכל מי שחפץ להמשיך את שרשרת הדורות. עוד נראה ליישב :המאמץ הפרשני הגדול ליישב את נישואיה של אשת ישוה עם אשר, מלמד אותנו כי גם במקומות שבהם המציאות נראית תמוהה או מורכבת ,התורה תמיד תמצא את הדרך לטהר ולרומם .מתוך האתגרים המשפחתיים והספקות ,צמחה דמות מופת שזכתה להיכנס לגן עדן בחייה ,והדבר מורה לנו כי מי שמתאמץ להידבק בקדושה ,גם אם נסיבות חייו מורכבות ,הקב"ה מוביל אותו למקום של זכות ושל חיים נצחיים. בסיום עיוננו בדמותה המופלאה של שרח בת אשר ,אנו ניצבים מול דמות שמגשרת בין דורות ובין מציאות של מסורת משפחתית לבין הלכות נחלה וייחוס .הדיון הפרשני המעמיק, המנסה ליישב את שייכותה לשבט אשר ,חושף בפנינו כיצד התורה משתמשת במונחים של בנים ובנות לא רק כדי לתאר קרבת דם ,אלא כדי להגדיר שייכות מהותית ,חינוכית ורוחנית. שרח היא המופת לכך שניתן לשמר את זיכרון האבות ולהעבירו הלאה ,תוך שמירה על דבקות בדרך התורה גם כאשר המציאות החיצונית סביבנו משתנה ומורכבת.

עיקר העניין: השאלה אם שרח הייתה בתו הביולוגית של אשר או בת אשתו מאיש אחר ,מעוררת אותנו למסקנה כי הבית שבו גדל האדם הוא המעצב את דמותו האמיתית .מפרשי התורה והאחרונים עמלו קשות כדי ליישב את שאלת הירושה ולמצוא את המקום ההלכתי שבו שרח קשורה לשבט ,והדבר מעיד על חשיבות הזיקה של כל יהודי לשבטו ולכלל ישראל .לענ"ד נראה לבאר ,כי הלקח המוסרי העמוק ביותר הוא שהזכות בנחלה רוחנית אינה נקנית מעצמה ,אלא נדרשת מאיתנו הכרעה פנימית להשתייך לבית של תורה ,לאמץ את דרכי האבות ולפעול בתוך הכלל מתוך דבקות באמת ,גם כאשר הדרך ארוכה ומפותלת .בדרך זו ,שרח לא רק ירשה נחלה בארץ ישראל ,אלא הפכה לנחלה רוחנית של עם ישראל ,כמי שנושאת את בשורת החיים והנצח. דמותה של שרח ,העוברת כחוט השני לאורך הדורות ,היא תזכורת לכך שגם מתוך משפחות מורכבות ,נישואין וקשרים שדורשים העמקה ויישוב ,יכולה לצמוח גדלות רוחנית המאירה לדורות עולם .העיסוק בשאלות אלו אינו רק עיון בעבר ,אלא הצבת מראה לפנינו בהווה :כיצד אנו בונים את ביתנו ,איך אנו מחנכים את הדורות הבאים ,ואיך אנו מקפידים על כל פרט של אמת וקדושה בהליכותינו ,מתוך הבנה שכל מעשה שלנו בונה נדבך נוסף בנצחיות עם ישראל.