בירור על פי גורל - האם כוחו יפה לכל עת? הוכח מפרשת השבוע!

בירור על פי גורל - האם כוחו יפה לכל עת? הוכח מפרשת השבוע! הרוח המכה בחוזקה על דפנות הספינה המיטלטלת בלב ים סוער ,רעמי השמיים המהדהדים מעל והתחושה המצמררת כי הסכנה ניצבת לפתחה של כל נפש ,מעוררים בלב האדם חרדה עמוקה .בתוך הרעש הגדול ,בלב חוסר האונים המוחלט ,עולה השאלה המנקרת – היכן מסתתר הצדק האלוקי ברגעים של גורל גורלי? האם נכון הוא לאדם להטיל את גורלו של…

בירור על פי גורל - האם כוחו יפה לכל עת? הוכח מפרשת השבוע! הרוח המכה בחוזקה על דפנות הספינה המיטלטלת בלב ים סוער ,רעמי השמיים המהדהדים מעל והתחושה המצמררת כי הסכנה ניצבת לפתחה של כל נפש ,מעוררים בלב האדם חרדה עמוקה .בתוך הרעש הגדול ,בלב חוסר האונים המוחלט ,עולה השאלה המנקרת – היכן מסתתר הצדק האלוקי ברגעים של גורל גורלי? האם נכון הוא לאדם להטיל את גורלו של הזולת ,או שמא את גורלו שלו ,אל חיק ההשגחה ,מתוך תקווה כי היא זו שתכריע מי לחיים ומי למקום אחר? בתוך שתיקת השמיים אל מול המולת המים ,עומד האדם ותוהה – הכיצד הגורל ,אותו כלי פשוט ודומם של קלפי או הטלת אבנים ,הופך באחת לשופט עליון, לדין תורה מן השמיים המכריע גורלות של חיים ומוות ,של נחלות ושל רכוש? האם הוטל עלינו להניח לחיים להתנהל כסדרם ,או שמא רשאים אנו לקרוא אל השמיים שיכריעו עבורנו ,וישלחו את ידם העלומה לתוך חיינו הארציים ,כדי לברר מהו המשפט שנגזר עלינו שם למעלה? בבואנו להאיר את הסוגיה מתוך אורייתא ,עלינו להביא את הפסוק המכונן שבפרשתנו המצווה על חלוקת הארץ ,כפי שכתוב :אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבתם ינחלו (במדבר כו ,נה) .בפסוק זה אנו מוצאים את הגורל ככלי אלוהי המכריע את גבולות הנחלות ,ועל כך עמדו פרשני המקרא לבאר את אופיו הייחודי של הכרעה זו. רש"י (במדבר כו ,נה) ביאר :על פי הגורל -אלעזר ילבש אורים ותומים ויאמר ברוח הקודש: זה השבט עולה וזה עולה ,ובגורל היו קובעים להם את חלקם .ביאור הדברים הוא שהגורל לא היה הטלה עיוורת ,אלא בירור אלוהי המשלב את רוח הקודש בתוך המציאות הארצית, ובכך הוא הופך לכלי המגלה את רצון השם בנחלת ישראל. הרמב"ן (במדבר כו ,נה) ביאר :והנה היה הגורל בדרך נס ,שכל גורל יצא על הנחלה הראויה לו לפי גודל השבט והיותו מיושב .לשיטתו ,הנס שבגורל הוא שהתאים בצורה מושלמת בין גודל השבט לבין חבל הארץ שניתן לו ,והדבר מעיד כי הגורל אינו אירוע מקרי ,אלא מהלך אלוקי המכוון את הדברים אל מקומם המדויק. הספורנו (במדבר כו ,נה) ביאר :אך בגורל -כדי שיהיה החילוק בלא תרעומת ,שיהיה הכל מפי השם .כאן אנו מוצאים היבט נוסף -הגורל משמש גם ככלי חברתי המביא שלום בין השבטים ,שכן ברגע שההכרעה באה ממקור עליון ,אין מקום למריבות או לטענות מצד איש. תרגום יונתן (במדבר כו ,נה) ביאר :ברם בפסלא יתפלג ית ארעא לשמהת שבטי אבהתהון יחסנון .תרגום זה מדגיש את מושג הפסלא ככלי של חלוקה ,שנועד להבטיח את הסדר והנחלה לכל שבט על פי תכנונו של הקדוש ברוך הוא. לעיצומו של עניין ,נראה לבאר כי הפסוקים מלמדים אותנו שהגורל הוא אכן כלי אלוהי ,אך ייעודו אינו רק הכרעה טכנית אלא יצירת הרמוניה בין רצון השם לבין צורכי העם .השימוש בגורל בחלוקת הארץ מראה לנו כיצד הקדוש ברוך הוא משתמש בדרכי העולם הזה כדי להנחיל את הארץ לעמו ,באופן שאין בו טענות ואין בו מחסור.

לאחר שהבנו את יסוד הגורל בפרשת נחלת הארץ ,אנו פונים כעת אל דברי חז"ל בתלמוד, המעמיקים את הדיון ומציבים אותו במבחן המציאות ההלכתית. בגמרא במסכת סנהדרין (דף לב עמוד א) מובא :תנו רבנן ,שתי ספינות טעונות שהגיעו יחד למקום צר שאינם יכולים לעבור יחד ,מטילים פשרה ביניהם ,ומי שנדחה מקבל שכר עבור כך .המפרשים עומדים כאן על כך שחז"ל הכריעו שיש ללכת בדרך של פשרה והסכמה הדדית ולא באמצעות הטלת גורל ,שכן הגורל אינו דרך המלך ביישוב סכסוכים יום-יומיים. בגמרא במסכת גיטין (דף ס עמוד ב) מובא :לגבי השקאת שדות מהבאר מי קודם ,מבואר דכל דאלים גבר .הגמרא כאן אינה מציעה להטיל גורלות כדי להכריע מי ייהנה ממי הנהר ראשון ,אלא מותירה זאת למציאות שבה החזק או הקודם בזכות הוא המכריע ,וגם כאן אנו רואים שחז"ל העדיפו מנגנונים משפטיים אחרים על פני הפנייה להטלת גורל. בתלמוד ירושלמי (מסכת סוטה פרק ט הלכה ז) מובא :רבנן דקיסרין בעי לה ,אימתי מטילין גורל ,בזמן שיש עמו נביא ,הא לאו הכי לא .מפרשי הירושלמי מבארים כי הגורל אינו כלי שניתן להשתמש בו ללא הוראה מפורשת מאת השם באמצעות נביא ,שכן ללא הכוונה כזו, הגורל הוא בגדר ניחוש האסור על פי התורה. לעיצומו של עניין ,נראה לבאר כי חז"ל הציבו גבול ברור לשימוש בגורל .בעוד שהגורל בנחלת הארץ נעשה ברוח הקודש ובהוראת השם ,הרי שבחיי היום-יום ובסכסוכים אנושיים, דרכה של תורה היא לפנות לפשרה ,לדין או למנהג המקובל ,ולא לסמוך על הגורל .הביטחון המוחלט בהשם אינו מתבטא בהטלת הגורל ,אלא בנכונות ללכת בדרכי הצדק והפשרה שקבעו חכמינו. לאחר שבחנו את דברי חז"ל המצמצמים את השימוש בגורל ,אנו ניגשים לראות כיצד הראשונים הגדירו את גבולות הגזרה של היתר זה ,וכיצד הם מיישבים את המקורות המציגים את הגורל ככלי לגיטימי. הרמב"ם (הלכות שכנים פרק ב הלכה יא) ביאר :האחים שחלקו את נחלת אביהם ,כיצד הם מחלקים ,אם באו לחלוק בקרקע שאין בה דין חלוקה ,הרי הם חולקים בטוען ונטען ,או שהם מפילים גורלות ,וכל מי שעולה גורלו הרי הוא קונה את החלק שעלה בגורלו .הרמב"ם מוסיף כי הגורל במקרה זה הוא הפעולה המקנה את החלק ,שכן כוחו של הגורל לברר את רצון השם בנכסים הוא כוח קנייני ממשי. הרא"ש (בתשובותיו כלל צח סימן ב) ביאר :כי הגורל אינו פעולת קניין עצמאית ,אלא מברר בלבד את החלקים שנועדו לכל אחד מראש ,ועל כן זקוקים האחים לקניין נוסף לאחר נפילת הגורל כדי להשלים את תהליך החלוקה .לפי דבריו ,העיקר הוא ההסכמה שבין האחים לקבל את הכרעת הגורל כמברר את המציאות ,ולא ככוח מופשט הפועל מעצמו. הספר חסידים (סימן תרעט) ביאר :שבאנשים הנמצאים בלב ים והספינה עומדת לטבוע, רשאים הם להפיל גורל כדי להושיע את הרוב .הוא מדגיש כי הדבר מותר רק כאשר הם מתפללים להשם יתברך שהגורל לא ייפול על הזכאי ,אלא על מי שחייב וגורם את הסערה.

הראייה המרכזית שלו היא המעשה ביונה הנביא ,שבו השתמשו בגורל כדי לברר מי האחראי למצוקה ,מה שמעיד על כך שבשעת סכנה קיצונית ,יש מקום לסמוך על הנהגה זו. הספר חסידים (סימן תשא) ביאר בדרך אחרת :כי כאשר הסערה מקיפה את כל הספינות, אין להפיל גורל ,שכן אין לסמוך על הגורל בדיני נפשות כלל .הוא מוסיף כי גם בממון אנו למדים שאין גורל קונה בלא הסכמה גמורה ,ובוודאי שאין להטות אוזן לגורל כאשר מדובר בחיי אדם ,אלא אם כן יש גילוי דעת מובהק כדוגמת יונה. לעיצומו של עניין ,נראה לבאר כי הראשונים מבחינים בין גורל של הסכמה ,המשמש ככלי להכרעה בין שותפים ,לבין גורל של בירור אלוהי ,המותר רק במצבי קיצון .המתח בין שיטות אלו חושף כי הגורל אינו משחק מקרי ,אלא כלי רגיש הדורש דעת תורה ואחריות עמוקה כדי לא להפוך אותו לכלי של ניחוש אסור. לאחר שהתוודענו לשיטות הראשונים ,אנו צוללים אל עומק דברי האחרונים ,המבקשים להכריע במחלוקת מורכבת זו ולגבש את ההלכה למעשה בתוך ים הספקות. ספר תפארת למשה (יורה דעה סימן קנז סעיף א) ביאר :את דברי הרמ"א שכתב כי עכו"ם האומרים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ,אף שאסור למסור נפש מישראל ,מכל מקום מותר להטיל גורל בניהם כדי לברר את מי למסור .הוא הוכיח זאת ממעשה יונה וממעשה הגבעונים ,וקבע כי הגורל אינו נחשב כרצח מכוון ,אלא כהסכמה להכרעת השמים במקום שאין מוצא אחר. החזון איש (יורה דעה סימן סט סקא) ביאר :וחלק על הפתחי תשובה ,וטען שאם נפסוק שמותר להטיל גורל במצב זה ,אנו סותרים את דברי התוספתא והירושלמי שקבעו יהרגו כולם ואל ימסרו .עם זאת ,הוא חידש שאם כולם מסכימים מראש להפיל גורל ,וזה שנפל עליו הגורל מקבל זאת על עצמו ,הרי זה נחשב כמסירת נפש של יחיד להצלת הרבים ,המותרת כפי שמצינו בהרוגי לוד. ספר חדרי דעה על השולחן ערוך (סימן קנז) ביאר :כי חז"ל מעולם לא סמכו על גורל ככלי הכרעה לגיטימי .הוא הצביע על כך שבגמרא במסכת סנהדרין ובמסכת גיטין מצאנו מנגנוני פשרה וקדימה ,אך לא מצאנו הוראה להטיל גורל .לשיטתו ,המקרים שבהם הוזכר גורל בנביאים היו על פי הוראת נביא מפורשת ,ואין לנו להקיש מכך לדורותינו ללא הכרעה ברורה מן השמים. הספר מדרש תלפיות (ערך גורל) ביאר :כיצד ליישב את הסתירה בדברי ספר חסידים .הוא הבחין בין מצב שבו האונייה נמצאת לבדה בסערה ,המורה כי יש ביניהם אדם שחטאו גרם לכך ,שאז מותר להטיל גורל ,לבין מצב שבו כל האוניות נמצאות בסערה ,שאז הגורל אינו בירור אלא ניחוש .הבחנה זו מחדדת את ההבנה שהגורל אינו כלי קסם ,אלא סימן שניתן לפרש רק בתוך הקשר של השגחה ברורה. לעיצומו של עניין ,נראה לבאר כי האחרונים מבקשים להציב את הגורל במקום הראוי לו – לא ככלי שגרתי ,אלא כפתרון אחרון במצבי דחק שבהם אין פשרה אפשרית .הם מלמדים

אותנו כי המעבר בין היתר לאיסור תלוי במידת ההכרח ובקיומו של גילוי שמימי ,וכי ללא בסיס אמוני מוצק ,השימוש בגורל עלול להידרדר לכדי פעולה פסולה של ניחוש. לאחר שהעמקנו בשיטות הראשונים והאחרונים ,אנו פונים אל גדולי הדורות האחרונים, אשר חתרו ליישב את גדרי הגורל וההגרלה בתוך המציאות המשתנה של ימינו ,תוך בחינת גבולות היתר ואיסור בדרכי ההכרעה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (בשו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סי' ט) ביאר :כי אף שפסק מרן בשולחן ערוך שאין שואלים בגורלות ,הרי שדברים אלו אמורים כאשר האדם פונה לגורל כדי לדעת את העתיד ,אך כאשר מדובר בהטלת גורל לצורך הכרעה בין אפשרויות שוות שאין בהן דין ודברים ,הדבר מותר ואף רצוי כדי להסיר את הקינאה והתרעומת ,וכך נהגו בבית המקדש בהטלת הפייסות על העבודות. רבנו החיד"א (בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' לח או' מא) ביאר :כי מנהג רבנן קשישאי בעת צרה היה לפתוח את ספר התורה ולראות את הפסוק הראשון העולה ,כדרך הגורל .הוא חילק בין דרך הגוים האוסרת ניחוש ,לבין הנהגת יחיד הרוצה להימלך בתורה בינו לבין עצמו ,וקבע כי הנהגה זו אינה בכלל איסור שואלים בגורלות ,שכן היא נעשית מתוך בקשת עצה והדרכה אלוהית. מו"ר הגר"מ שטרנבוך (בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תרלה) ביאר :כי בימינו נתפשט ההיתר להשתתף בהגרלות ולוטו ,שכן אנשים אינם רואים בזה ניחוש אלא השתתפות במשחק ממוני ,והמציאות מוכיחה כי הציבור אינו מייחס לזה כוח רוחני של בירור העתיד ,ולכן אין כאן איסור של ניחוש או חוקות הגוים ,אלא סוג של עסקה שכולם מסכימים לה. רבנו יוסף חיים (בשו"ת רב פעלים ח"ב יו"ד סי' ל) ביאר :את הצד האוסר ,וכתב כי לענ"ד הגרלה מסוג לוטו היא בגדר משחק בקוביא האסור מן הדין ,שכן האדם משליך את כספו מתוך תקווה לזכייה מקרית ,והדבר גובל באיסור גזל או איסור משחקי מזל שאינם מועילים ליישוב העולם. לעיצומו של עניין ,נראה לבאר כי גדולי הדורות מבקשים להבחין בין גורל של קדושה, המשמש כלי להכרעה בתוך עבודת השם ,לבין גורל של חול ,המשמש כלי למשחק או לחיפוש עתידות .המכנה המשותף לכל גדולי הדור הוא החיפוש אחר נקודת האיזון ,שבה הגורל אינו מחליף את דעתו של האדם ,אלא משלים אותה במקום שבו הדרך הופכת לבלתי אפשרית לבירור שכלי. לאחר שסקרנו את המקורות והשיטות ,הגיעה העת לתרגם את המושגים המופשטים למציאות החיים ,ולבחון כיצד הלכות אלו פוגשות את השגרה שלנו. נפקא מינה ראשונה נוגעת לדילמות של חלוקת תפקידים או זכויות בתוך קהילה או משפחה. כאשר ישנם שני צדדים שווים בטענותיהם ,ואין בידנו כלי משפטי להכריע ביניהם ,הרי שלפי דברי גדולי הפוסקים שהבאנו ,הטלת גורל מוסכמת היא הדרך הראויה ביותר למנוע מריבות ולהגיע לשלום .בכך אנו הופכים את הגורל מכלי של אי-ודאות לכלי של פשרה מכובדת.

נפקא מינה שנייה עולה מהדיון על השתתפות בהגרלות ומשחקי מזל מודרניים .מתוך דברי רבנו יוסף חיים וגדולי הדור ,אנו למדים שקיימת הבחנה דקה :הגרלה שנועדה למשחק בלבד ללא יסוד של צדקה או הכרעה הכרחית ,עלולה להפוך לאסור משום משחקי קובייה, בעוד שהשתתפות בפעילות שהציבור אינו רואה בה כוח מאגי ,אלא כעסקה רגילה ,עשויה להיות מותרת. נפקא מינה שלישית נוגעת להנהגת האדם הפרטי בעת צרה .מתוך הנהגת רבנן קשישאי ודברי רבנו החיד"א ,אנו לומדים כי ניתן לפתוח את ספר התורה כדי להתחזק בפסוק המזדמן לפנינו ,ובלבד שהדבר נעשה מתוך בקשת קרבה והדרכה אלוהית ,ולא מתוך גישה של חיזוי העתיד או הטלת אחריות על הגורל. לעיצומו של עניין ,נראה לבאר כי הנפקא מינות מלמדות אותנו שסוד ההיתר טמון בכוונת הלב ובמטרה לשמה אנו עושים את הגורל .כאשר המטרה היא להביא שלום ,להסיר מחלוקת או לחפש דרך בעבודת השם ,הגורל מטהר את המציאות; אך כאשר הוא הופך לדרך קלה להימנע מנטילת אחריות או לחיפוש תשובות מאגיות ,הוא מאבד את קדושתו. בעומק הסוגיה מתגלה כי השאלה על הגורל אינה נוגעת רק לפרקטיקה של הכרעה ,אלא לחקירה מהותית ביחסי האדם והשגחת הבורא .העולם מתנהל בדרכים גלויות ונסתרות, והגורל הוא נקודת המפגש שבה האדם מניח את השתדלותו ומרפה את אחיזתו ,ומבקש לפתוח פתח שדרכו יוכל רצון השמים להישמע .העיסוק בגורל מלמד אותנו כי החיים אינם רצף מקרי של אירועים ,אלא מערכת מכוונת שבה כל פרט ופרט מצטרף לתמונה גדולה ורחבה ,גם אם היא נסתרת מעינינו ברגע ההתרחשות. נראה להרחיב :הביטחון המוחלט בהשם אינו דורש בהכרח את ביטול המחשבה האנושית, אלא את העמדתה במקומה הנכון .כאשר האדם מבין שגם לאחר שקלול כל הנתונים, המציאות נותרה מורכבת וסבוכה ,הוא פונה אל הגורל לא כדי לברוח מהמציאות ,אלא כדי להצהיר שההכרעה הסופית נמצאת בחיק ההשגחה .זוהי הכרה בכך שהאדם הוא שותף במעשה בראשית ,אך הוא אינו בעל הבית היחיד ,והיכולת להשלים עם תוצאות הגורל היא ביטוי לענווה עמוקה המכירה בכך שהקב"ה הוא המוביל את מהלך חיינו. עוד נראה ליישב :ההבחנה בין גורל של ניחוש לבין גורל של בירור ,נעוצה במידת הדבקות של האדם במקור החיים .אדם הבוחר להטיל גורל ביראת שמים ,בונה בכך גשר בין עולמו הפרטי לבין חכמת התורה האינסופית .בדרך זו ,הגורל אינו הופך לטכניקה חיצונית ,אלא להשתקפות פנימית של תפילה ,המבקשת מהשם יתברך לכוון את רגלינו אל הנכון והטוב ביותר עבורנו ,תוך הבנה כי גם הדרך המפותלת ביותר היא חלק מהתיקון הגדול שהאדם בא לעשות בעולם. כאשר אנו מביטים אל מעמקי הנפש ,השאלה על הגורל הופכת למראה המציבה אותנו מול הפחד העמוק ביותר שלנו – הפחד מאי-הוודאות .האדם שואף לשליטה ,הוא מבקש לאחוז בהגה ולדעת מה צופן המחר ,וכל רגע של חוסר ידיעה מעורר בו אי-שקט .ההסכמה להטיל

גורל היא מעשה של ויתור על הכתר האישי והעברתו אל רבון העולמים .זוהי קפיצת מדרגה באמונה ,שכן היא דורשת מהאדם לעמוד מול התוצאה ,תהיה אשר תהיה ,ולקבלה כחלק בלתי נפרד מתוכניתו של הבורא עבורו. נראה להוסיף כי החיבור לנפש מתרחש ברגע שבו אנו לומדים שגם הלא-נודע הוא נודע מבחינתו של הקב"ה .הגורל משמש כעוגן ,הוא מעניק לנפש את השקט להפסיק לטלטל את עצמה בין אפשרויות ולהינעל על דרך אחת .האמונה אינה מבטיחה לנו שהדרך הנבחרת תהיה קלה ,אך היא מבטיחה לנו שהיא הדרך שבה אנו נדרשים לצעוד .בכך ,הגורל מנקה את הנפש מרעשי הרקע של החרטה – אם הייתי בוחר אחרת ,מה היה קורה – ומחזיר אותנו לחיות את ההווה במלוא עוצמתו. עוד נראה לבאר ,כי הדינמיות המחשבתית הזו דורשת מאיתנו לפתח אמון פנימי עמוק. כאשר אנו מפילים גורל בלב שלם ,אנו למעשה אומרים לבורא :אני בוטח בך עד כדי כך שאני מוכן שהכרעתך תהיה דברי הסופי .זוהי רמה גבוהה של עבודת השם ,שבה הרצון הפרטי מתבטל בפני הרצון העליון .הגורל הופך להיות כלי לכיול הנפש ,תהליך שבו האדם מתרוקן מהאגו ומאפשר לאמת האלוהית לפעול דרך חייו .התוצאה אינה משנה את המציאות האובייקטיבית בלבד ,אלא בעיקר את תודעת האדם שזוכה לחוש כי הוא מובל ביד מכוונת ואוהבת. במסע המוסרי שאנו סוללים ,המצפן הפנימי הנבנה מתוך עיסוקנו בסוגיית הגורל מצביע על קיומו של קו דק אך מהותי בין אמונה לבין פסיביות .המוסר התורני אינו דורש מהאדם להפקיר את עולמו ליד המקרה ,אלא לנהוג באחריות ובשיקול דעת בכל צעד ושעל .השימוש בגורל ,במידת הצורך ,אינו פוטר אותנו מחובת ההשתדלות ,אלא בא להשלים את אותן נקודות שבהן הדעת האנושית המוגבלת מגיעה לקצה גבול היכולת שלה. נראה להסביר ,כי המצפן המוסרי שלנו נמדד במידת הכנות שבה אנו ניגשים להכרעה. אדם המבקש גורל כדי לחמוק מהחלטה קשה ,או מתוך עצלנות רוחנית ,מועל באחריות שהופקדה בידיו כמי שנברא בצלם .לעומת זאת ,אדם הפונה לגורל לאחר שמיצה את כל הכלים השכליים והרגשיים שעמדו לרשותו ,ומתוך הכרה שאין בכוחו להכריע לבדו בין שתי דרכים טובות או בין שני מחויבויות ,עושה מעשה של התבטלות מוסרית המעידה על גדלות הנפש. עוד נראה לומר ,כי המצפן הפנימי הזה מחנך אותנו להשלמה .לאחר שהגורל נפל ,מוטלת עלינו החובה המוסרית לאמץ את התוצאה בלב שלם ,בלי רקימת תוכניות נגד ובלי תחושות מרמור .השלמה זו היא גילוי של ענווה ,שכן היא מבהירה כי אנו מבינים שהעולם אינו סובב סביב מאווינו האישיים ,וכי לעיתים קרובות מה שנראה לנו כהפסד או כבחירה פחות טובה, הוא למעשה המקום שבו אנו נדרשים לצמוח ולתקן .מוסריות של אמת אינה מתבטאת בתוצאה הסופית ,אלא בדרך שבה אנו נושאים אותה. מתוך כל הנאמר ,אנו אוספים תובנות לחיי היום-יום .ראשית ,הידיעה כי גם במקום שבו