בעומק הפרשה - פרשת מטות | עטרת הדיבור ומסורת הפסיקה: סוד ייחודם של ראשי המטות בהתרת נדרים

בעומק הפרשה - פרשת מטות | עטרת הדיבור ומסורת הפסיקה: סוד ייחודם של ראשי המטות בהתרת נדרים פרשת מטות פותחת בצוהר הלכתי ועיוני מופלא לעולמם של נדרי איסור ,כאשר משה רבינו פונה אל הנהגת האומה ומצווה על שמירת מוצא השפתיים איש כי ידר נדר לה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה .פתיחה זו ,המייחדת את הדיבור אל ראשי השבטים ,מעוררת תמיהה…

בעומק הפרשה - פרשת מטות | עטרת הדיבור ומסורת הפסיקה: סוד ייחודם של ראשי המטות בהתרת נדרים פרשת מטות פותחת בצוהר הלכתי ועיוני מופלא לעולמם של נדרי איסור ,כאשר משה רבינו פונה אל הנהגת האומה ומצווה על שמירת מוצא השפתיים איש כי ידר נדר לה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה .פתיחה זו ,המייחדת את הדיבור אל ראשי השבטים ,מעוררת תמיהה למדנית רבה ויסודית המעסיקה את גדולי מפרשי התורה וההלכה לאורך הדורות ,שכן בכל מצוות התורה כולה אנו מוצאים פנייה כללית אל בני ישראל ,ואילו כאן שינתה התורה ממטבע לשונה הרגיל והציבה את ראשי המטות בחזית הציווי. רבינו שלמה יצחקי בספרו רש"י (במדבר ל ,ב) ביאר חלק כבוד לנשיאים ללמד לפניהם תחילה ואחר כך לכל בני ישראל .ומה ראה לומר כאן פרשה זו? למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה ,ואם אין יחיד מומחה מפר בשלושה הדיוטות .רש"י מוליך אותנו אל עומק דברי חז"ל במסכת נדרים ,ומגלה שאין המדובר כאן רק במחווה של כבוד והנהגה חיצונית ,אלא ביסוד הלכתי קבוע לדורות .הפנייה אל ראשי המטות באה ללמדנו את דין התרת נדרים ,המצריך כוח דיינות מיוחד של יחיד מומחה או של בית דין המורכב משלושה אנשים ,המוסמכים לחקור את פתחי החרטה של הנודר ולמצוא לו פתח להתיר את כבל הדיבור שקשר על נפשו. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רכח) פסק הנודר נדר או שנשבע ,אם ניחם על נדרו או על שבועתו ,יש לו תקנה לחזור בו ,וילך אצל חכם מומחה ,או אצל שלושה הדיוטות אם אין שם חכם ,ויתירו לו .פסק ההלכה של מרן בשולחן ערוך מעגן את הלימוד העולה מראשי המטות למעשה ,ומבהיר כי כוחו של הנודר לאסור חפצים עליו הוא כוח עצום וישיר ,אך הפקעת האיסור והתרתו אינן מסורות בידיו של האדם עצמו ,אלא דורשות פנייה אל סמכות תורנית והלכתית המייצגת את כוחם של ראשי המטות. אמנם ,בעיון עמוק בדברי הראשונים והפוסקים בסוגיית הגמרא בנדרים (דף עח ע"ב), מתעוררת חקירה יסודית המאירה באור חדש את כל מהות ההפרה וההתרה .יש לחקור האם החכם המתר את הנדר פועל כעוקר את הנדר מעיקרו ,כלומר שבעקבות פתח החרטה מתברר שהנדר מעולם לא חל והיה טעות ,או שמא החכם פועל מכאן ולהבא ,כעין כוח שיפוטי שמכריז על סיומו וביטולו של האיסור מהרגע הזה ואילך. הרמב"ן (במדבר ל ,ג) כתב החכם אינו עוקר את הנדר אלא מפיר אותו ,והרי הוא כמי שמתיר

את הקשר ,שהקשר היה קשור מתחילה ועכשיו הותר ,ולפיכך נקראת התרה ולא עקירה. הרמב"ן נוקט בקו מחשבתי הלכתי מרתק ,ומסביר כי המושג התרה מעיד על קיומו של קשר ממשי שהיה קיים במציאות .ראשי המטות והחכמים אינם משכתבים את ההיסטוריה הרוחנית של האדם ואינם אומרים שהדיבור היה כלא היה ,אלא משתמשים בכוח התורה שניתן להם כדי לפתוח את המנעול ולשחרר את הנפש מהתחייבותה מכאן ולהבא ,ומתוך כך אנו למדים על כוחה הגדול של הפסיקה ההלכתית שיש לה שותפות פעילה בעיצוב תחומי האיסור וההיתר של החיים. לעומת זאת ,הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר (חלק י ,יורה דעה סימן כו) חידש שבענייני התרת נדרים קיימא לן כדעת רוב הפוסקים שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו ,ונעשה הדבר כאילו לא נדר מעולם ,והוא כוח נפלא שניתן לחכמי ישראל לשנות את המציאות הרוחנית למפרע מכוח תורתם .הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף מביא את עומק השיטה המנוגדת ,לפיה כוחם של ראשי המטות הוא כוח על-זמני המסוגל לפעול למפרע .כאשר בית הדין או היחיד המומחה מוצאים פתח חרטה נכון ,הם מגלים שהרצון הפנימי של היהודי מעולם לא היה שלם עם הנדר הזה ,וממילא הדיבור מתבטל לחלוטין למפרע ,כאילו לא יצא מעולם מפיו. ההתבוננות בשתי שיטות אלו חושפת בפנינו את עומק תפקידם של ראשי המטות בסיומו של חומש במדבר .עם ישראל עומד להיכנס לארץ ישראל ,לעזוב את הנהגת המדבר הניסית והברורה ,ולהתחיל לחיות חיי מעשה טבעיים שבהם הדיבור ,ההסכמים ,המשא ומתן והנדרים ינהלו את המציאות היום-יומית .דווקא ברגע הזה מציבה התורה את פרשת נדרים בראשות ראשי המטות ,כדי להשריש באומה את היסוד השכלי והתורני העמוק ,שהעולם הגשמי והדיבור האנושי כפופים לחלוטין לדעת התורה ולחכמי הדור ,שיש בכוחם לבנות, לקדש ,לקשור ולהתיר ,ובכך לרומם את חיי המעשה והחברה לדרגה של קדושה עליונה.