האם יש מקום בחוץ לארץ שיש לו זיקה מיוחדת לארץ ישראל לעניין תפילה?
האם יש מקום בחוץ לארץ שיש לו זיקה מיוחדת לארץ ישראל לעניין תפילה? תארו לעצמכם את קולו של האדם המבקש ,המרחף מעל יבשות זרות ,מחפש לו נתיב ישיר אל מרום המקדש ,אל אותה נקודת זכות שבה השערים נפתחים לרווחה גם הרחק מן הארץ המובטחת .עומדים אנו על שפת הים הגועש ,מקום שבו המים פוגשים את החול בריקוד נצחי של געגוע ,והלב תוהה ,היש כאן שייכות? היש כאן חיבור אל אותה ארץ…
האם יש מקום בחוץ לארץ שיש לו זיקה מיוחדת לארץ ישראל לעניין תפילה? תארו לעצמכם את קולו של האדם המבקש ,המרחף מעל יבשות זרות ,מחפש לו נתיב ישיר אל מרום המקדש ,אל אותה נקודת זכות שבה השערים נפתחים לרווחה גם הרחק מן הארץ המובטחת .עומדים אנו על שפת הים הגועש ,מקום שבו המים פוגשים את החול בריקוד נצחי של געגוע ,והלב תוהה ,היש כאן שייכות? היש כאן חיבור אל אותה ארץ קדושה ,אל אותה אדמה שפעימתה מכה בקרקעית הים ובחופיו? האוויר רווי ברסיסי מלח ,הרוח הנושבת מן האופק נושאת עמה ניחוח רחוק של הר המוריה ,והשאלה עולה מן המצולות :האם יכול אדם להניח את תפילתו ,את קבורתו ,את כל הווייתו על סף הים ,ולזכות בקרבה שאין לה שיעור? דמיינו את קולו של חכם ,את רעידותיו של המת ,את כובד משקלה של דרישת ה' לקבורה במקום שיש בו אחיזה קדושה ,כמי שמבקש להחזיק בכנף הבגד של הארץ ,ולו רק לרגע,
ולו רק ממרחק .המים סביבנו ,האדמה שמתחתנו והשמיים הפרוסים מעל ,כולם משתתפים במחזה הגדול הזה ,שבו הנשמה מחפשת את הדרך המהירה ביותר אל אביה שבשמיים. איפה אפשר למצוא את אותה נקודה ,את אותו חוף ,שבו התפילה עולה כקטורת סמיכה ,שבו הדמעה מתקבלת ברצון? האם אפשר לקדש מקום בנכר ,האם אפשר להפוך את שפת הים למעין ארץ ישראל ,למען ידע כל מתפלל וכל דורש היכן מקומו? התורה מגדירה את גבולותיה של ארץ ישראל ,וביניהם היא מציינת את הים הגדול כקו המתווה את סופה של הארץ ,כפי שנאמר :וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים (במדבר לד ,ו) .פסוק זה משמש בסיס להבנה כי הים אינו רק חוצץ ,אלא מהווה חלק בלתי נפרד ממרחב הקדושה של הארץ ,עובדה שמעוררת את השאלה על מידת השייכות של חופים המרוחקים מן הארץ עצמה אל הווייתה הרוחנית. רש"י (במדבר לד ,ו) ביאר :הים הגדול -הוא ים אוקיינוס המקיף את העולם .רש"י מלמדנו כי הים נתפס כמרחב כולל ומקיף ,מה שמרמז על האפשרות שהשפעתה של הארץ והחיבור אליה אינם נעצרים בקו החוף היבשתי אלא מתפשטים אל תוך המים. האבן עזרא (במדבר לד ,ו) פירש :וגבול ים -הים המערבי .דבריו ממקדים את הגבול בצד המערבי של הארץ ,ומתוכם ניתן להסיק כי היחס שבין היבשה לים הוא יחס של הגדרה ותחימה ,כאשר הים עצמו הוא הגבול המגדיר את השטח המקודש. הרמב"ן (במדבר לד ,ו) ביאר :וגבול ים -על דרך הפשט ,הים הוא הגבול המערבי שניתן לארץ ישראל .ביאורו מדגיש את העובדה כי התורה קובעת את גבולות הארץ באופן גיאוגרפי ברור, אך בה בעת מציבה את הים כחלק מהגדרת הטריטוריה ,מה שפותח פתח למחשבה כי אולי לים עצמו יש תכונה המאפשרת לארץ "להימשך" אליו. החזקוני (במדבר לד ,ו) ביאר :וגבול ים והיה לכם הים הגדול -שלא תאמרו שישראל יהיו מוקפים מארבע רוחותם ארץ ,שהרי מערבם הוא ים .ביאורו של החזקוני מעלה את הטענה שהים מהווה את גבולה הטבעי של הארץ ,ודווקא מכוח גבול זה הוא קשור אליה בעבותות של שייכות ,המקשרת את החוף אל הארץ פנימה. בתרגום אונקלוס (שם) תרגם :וסייפי ימא ויהי לכון ימא רבא וסייפי ימא יהי לכון .התרגום מדגיש את מושג הסיומת והגבול ,כשהוא מציב את הים כמקום התחום והמוגדר של הארץ. ולענ"ד נראה לבאר כי הפסוקים הללו אינם מגדירים רק קו טכני ,אלא הם מניחים יסוד רוחני לכך שהים והחוף אינם מנותקים מהארץ ,אלא הם המשכה המיידי ,ובכך הם מהווים קרקע פורייה לדיון האם ניתן למצוא את "קדושת הארץ" גם במקומות רחוקים השוכנים על שפת אותו ים עצמו. בסוגיות הש"ס והמדרשים ,אנו מוצאים כי הים והחוף אינם רק גבול פיזי ,אלא מקום שיש לו קשר פנימי וסגולי אל ארץ ישראל ,דבר המעניק לחופים משמעות רוחנית מיוחדת. בתלמוד ירושלמי (מסכת כלאים פרק ט הלכה ג דף מג ).ביארו :רבי מאיר הוה יתיב באסיה.
שמעון בן לקיש הוה עבר תמן .אמר ,מהו דאמר רבי מאיר? אמר ליה ,דאמר רבי מאיר ,דכל מאן דדייר בארץ ישראל ,דמו כמי שיש לו אלוה ,וכל מאן דדייר בחוץ לארץ ,דמו כמי שאין לו אלוה .אמר ,אף אנא כן ,דכתיב ואתנה ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ,ואומר ואומר להם תנו לי איש וגו' .אמר ליה ,לא כן אמר רבי מאיר ,אלא כל מאן דדייר בחוץ לארץ ,דמו כמי שהוא עובד עבודה זרה .אמר ,אף אנא כן .אמר ליה ,הא ידעת מה אמר רבי מאיר .אמר ליה ,מה אמר? אמר ליה ,אמר לי לפני מותו ,דאמר לי ,דאמר לי ,אמר לי לון :קברוני בארץ כנען .עשו כן ,וקברוני על שפת הים ,דכתיב כי הוא על ימים יסדה .מבאר המפרש פני משה כי רצונו של רבי מאיר להיקבר על שפת הים נבע מכך שלחוף הים יש זיקה לארץ ישראל, שכן כל הארץ מיוסדת על ימים ,והים המקיף את העולם קשור בנקודות שונות אל הארץ הקדושה ,ולכן הקבורה שם נחשבת כקבורה בקרבת הארץ. במדרש זוחל (חלק ג דף קט ):ביארו :רב יצחק אמר ,המתפלל בארץ ישראל תפילתו נשמעת ברצון ,דכתיב כי הוא על ימים יסדה .רש"י (מסכת ברכות דף ו ע"א ד"ה יסדה) ביאר את הקשר שבין התפילה לארץ ישראל ,והתוספות (שם דף ל ע"א ד"ה תפילה) מוסיפים כי מקום הארץ עצמו מעלה את התפילה ,ומתוך הדברים נראה ליישב כי התפילה הנעשית על שפת הים ,שיש לו שייכות לארץ ישראל על פי הפסוק הנזכר ,יונקת מאותו כוח של תפילה הנאמרת בתוך הארץ פנימה. בתלמוד ירושלמי (מסכת כלאים פרק ט הלכה ה ,על פי מה שהובא בספרים) ביארו :על החשיבות של הקרבה לים כמעין תחליף לארץ ,והמפרש שם מוהר"ש יפה ביאר את הסוגייה כמי שרואה בים רציפות טריטוריאלית ורוחנית המגיעה עד גבולות הארץ ,מה שמאפשר לאדם המצוי בחוץ לארץ להישען על זיקה זו בעת עומדו להתפלל או בעת הבאתו למנוחות. רבינו יעקב בעל הטורים (בראשית טז ,ז) כתב :ומצינו דהמתפלל על שפת הים תפילתו נשמעת ,דכתיב גבי הגר וימצאה מלאך ה' על עין המים במדבר על העין בדרך שור ,ודרשינן בגמרא דהמתפלל על המים תפילתו נשמעת .מבאר בעל הטורים כי המים עצמם ,ובפרט מקורות מים פתוחים כים ,מהווים מקום מסוגל לתפילה ,וזהו יסוד קדום לכך שהמתפלל במקומות הללו זוכה להתעוררות רחמים ולקרבה מיוחדת לפני השם יתברך. דבריו אלו של בעל הטורים אינם תלויים רק בזיקה לארץ ישראל ,אלא בטבעם של המים כסמל לחיים וליסוד העולם ,דבר המעניק לתפילה הנאמרת לידם איכות של טהרה והתחדשות. בספר דרש אברהם (חלק ב פרשת כי תצא דרוש ה' עמוד קסז) כתב רבי ניסים אברהם אשכנזי על מנהג הקדמונים לקנות קרקע לקבורה על שפת הים :על פי זה נראה לתת טעם למה שתקנו ועשו הקדמונים לקדושים אשר בארץ המה מיום היווסדה הארץ הזאת לקנות קרקע פה העירה יע"א [איזמיר] על שפת הים ולא בתוך העיר כמו שיש להם שאר האומות ,אלא היינו טעמא כדי לזכות למת ,והוא שאף שלא זכה להיקבר בארץ ישראל על כל פנים יהיה האיש זוכה לקבורה בחוף הים דשם יש צד שייכות לארץ ישראל .ביאר המחבר כי הבחירה המכוונת של חכמי הדורות לקבור את הנפטרים בקרבת הים לא הייתה מקרית ,אלא נבעה
מההכרה העמוקה בכך שחוף הים משמש מעין גשר רוחני לארץ ישראל ,ובכך הוא מעניק למת מנוחה שיש בה מן הקדושה של הארץ ,גם בהיותו בגולה. בספר לחיים בירושלים על הירושלמי (כלאים פרק ט הלכה ה) כתב הגרי"ח פלאג'י :ומה טוב הנקברים באיזמיר יע"א וכדומה לה דעל שפת הים הוא בית הקברות והו"ל כנקברים בארץ ישראל .ביאר הגרי"ח פלאג'י כי מציאותו של בית העלמין על שפת הים מעלה את מעלת הנקברים בו ,שכן הקירבה למים משרה עליהם את קדושת הארץ ,והדבר נחשב להם כזכות גדולה של מנוחה באדמת הקודש. הראשל"צ הגר"ח פלאג'י בספרו כף החיים (סימן יא אות טו) כתב :מה נורא המקום של בית הכנסת של טיקי'ר דאג'י יב"ץ ,דהוא בנוי על המים ,וכמוהו נמצא גם כן בבתי כנסיות של קושטא בקצת מהם בנויים על המים ,והוא דבר גדול דתתקבל צלותהון ,לפי מאמר רבותינו ז"ל ,והובא בדברי רבינו יעקב בעל הטורים (שם) .ביאר הגר"ח פלאג'י כי בניית בתי כנסיות על המים אינה מקרית אלא נועדה ליצור מקום שבו התפילה מתקבלת ברצון ,תוך שהוא מסתמך על הזיקה שבין חוף הים לארץ ישראל כפי שפירש מוהר"ש יפה בירושלמי ,ומוסיף כי משום כך התפילות הנעשות על קברות הצדיקים באיזמיר על שפת הים מועילות ביותר. רבנו החיד"א בספרו יפה ללב (חלק ב או"ח סימן קנ סק"ב) כתב :מה נורא המקום של בית הכנסת של אדמת קודש טבריה תובב"א ,שהוא בנוי על חוף הים ,והוא דבר גדול דתתקבל צלותהון, ולכן אין בונים בית הכנסת אלא בגובהה של עיר ,דאם אפילו יהיו רחוקים מן הים ונהרות על ידי גובהן נראים שהם חונים על הים ועל נהרות ,וכאשר סומכים בסדר תשליך של ראש השנה שעולים למקום גבוה שנראה הים מרחוק .ביאר רבנו החיד"א כי הקירבה לים או אף המראה שלו ממקום גבוה מעניקים לבית הכנסת כוח רוחני של קבלת תפילה ,והוא מרחיב את המושג ומיישב כי המציאות של "חונים על הים" היא יסוד לתפילה שנשמעת ברצון. רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בהגהותיו לירושלמי (שם ד"ה רבי מאיר) כתב :שאין הכוונה שביקש ר' מאיר מהם שיקברוהו על חוף הים באסיה ,אלא רצה שישלחוהו להיקבר בארץ ישראל ,וביקשם שיקברוהו ליד חוף הים .ביאר המחבר כי יש לדייק בכוונת התנא, שרצונו האמיתי היה להיטמן באדמת הארץ ,וחוף הים שציין אינו מקום גלותי אלא מקום ספציפי בארץ ישראל ,והוא מביא סימוכין לדבריו מכתבי הארי ז"ל בשער הגלגולים ,המציין את קברו של רבי מאיר בדרום טבריה על יד חוף הכינרת. רבי שושן הכהן בספרו פרח שושן (חלק ממלכת כוהנים עמוד ס) הביא מעשה שנכתב בספר מעשה צדיקים לרבי אברהם כלפון ,על חכם רבי מוסה בוג'נאח שנפטר בטריפולי ונקבר על שפת הים :ואחר זמן הגיע הים עד מקום קבורתו ,ובא בחלום לראשי הקהל לפנותו משם, והלכו ובנו מצבה מתחת לקברו אצל הים ולא הועיל ,ובשנת התצ"ג בא להם פעם אחרת, ואמר להם :הסיעוני ואם לאו איני מוחל לכם .ביאר המחבר כי המעשה מלמד על הזהירות הנדרשת בקבורה סמוך למים ,שכן לעיתים השינויים הטבעיים של הים עשויים לפגוע בכבוד המת ולהוביל לתביעה רוחנית לפינוי ,דבר המדגיש את המורכבות שבקבורה על שפת הים גם כשמטרתה הייתה לזכות בזיקה לארץ ישראל.
הגר"ח פלאג'י בספרו מועד לכל חי (סימן יא אות כח) כתב :שיש מוסיפים לומר בסליחות עננו אלהא דמאיר עננו לזכות רבי מאיר בעל הנס ,וכתב דמסתמא בעיר טבריה נוהגים כן ואם אינם נוהגים כן טוב שינהגו כן ,דשם מקום כבודו להעריצו .ביאר המחבר כי החיבור לרבי מאיר בטבריה ,במקום שבו הוא קבור על שפת הים ,הוא נתיב ישיר לקבלת תפילות ולזכייה ברחמי שמיים. כאשר אנו מבקשים לתרגם את הסוגייה למציאות חיינו ,הנפקא מינה המרכזית נוגעת לבחירת המקום שבו האדם קובע את תפילתו או את בית כנסתו .נראה לבאר כי אם אדם מתגורר בעיר השוכנת על שפת הים ,יש לו יתרון עצום בבחירת בית כנסת הצופה אל הים או בנוי על המים ,שכן על פי דברי גדולי הפוסקים ,למקום כזה ישנה סגולה מיוחדת לקבלת התפילה .אין מדובר רק בהידור מצווה ,אלא בבחירה מושכלת של מקום שמלכתחילה הוגדר כבעל זיקה רוחנית מיוחדת המקרבת את תפילת האדם לשמיים. נפקא מינה נוספת עולה בשאלת העלייה לקברות צדיקים בחוץ לארץ .האם יש להעדיף מקום קבורה על שפת הים? מתוך דברי בעל הדרש אברהם והגרי"ח פלאג'י ,נראה להסביר כי אכן יש עניין הלכתי וסגולי בבחירת מקומות קבורה או בביקור בבתי עלמין השוכנים על שפת הים ,שכן אותם מקומות נחשבים כבעלי זיקה לארץ ישראל .בימינו ,כאשר קהילות רבות מפוזרות ברחבי העולם ,נפקא מינה זו הופכת לכלי בידי הציבור לכוון את תפילתם ולבקש רחמים במקומות שבהם השכינה שורה ביתר שאת ,כפי שמוכח מההערכה שניתנה לבתי קברות אלו לאורך הדורות. עוד נפקא מינה נוגעת להנהגת האדם בשעת מצוקה .אם האדם חש כי תפילתו אינה נשמעת, נראה לומר כי עליו לחפש מקום שבו הוא מרגיש חיבור לים או לנהרות גדולים ,כמקור של מים חיים המסמלים את יסוד העולם .הנפקא מינה היא שאין האדם חייב להישאר במקום שבו הוא מרגיש חסימה ,אלא יכול לשנות את מיקומו הפיזי בתוך העיר כדי להימצא במקום המעורר את הלב ,כפי שהוזכר בנוגע לסדר התשליך בראש השנה ,שבו עולים למקום גבוה כדי לראות את הים – פעולה המהווה נפקא מינה מעשית לקיום הלכה למעשה בחיבור שבין מראה הים לבין קבלת התפילה. בבירור עומק הרעיון ,נראה להסביר כי הסוד הטמון בים אינו רק במיקומו הגיאוגרפי, אלא במהותו כסמל לכמיהה שאין לה סוף .הים ,בשינויי גאותו ושפלו ,משקף את נפש האדם המשתוקקת לשוב אל מקורה ,אל אותה נקודת קדושה שממנה הכל יצא .נראה לבאר כי כאשר חכמינו מציינים שהארץ מיוסדת על ימים ,הם מגלים לנו כי הגבולות של ארץ ישראל אינם גדרות אבן ,אלא גבולות של תודעה .הים הוא הדרך שבה הקדושה מפעפעת אל מחוץ לכותלי הארץ ,ומאפשרת למי שנמצא בנכר להניח את ראשו על פיסת אדמה שנושמת את אותה רוח. עוד נראה לומר כי הקשר המיוחד בין קברי הצדיקים לבין חוף הים מלמד אותנו על גשר שבין הנצח לבין החלוף .הים ,המכלה את החול ושב ומחזירו ,מציב את האדם מול מציאות שבה הזמן מקבל משמעות אחרת .הנשמה המבקשת מנוחה על שפת הים אינה מחפשת רק מקום קבורה ,אלא מחפשת את ה'פתח' שדרכו תפילתה תוכל לעבור בקלות אל היכלות
השמיים .הרעיון הוא שהים הוא המתווך ,הכלי שדרכו דמעה אחת של אדם גולה יכולה להגיע אל כסא הכבוד ,כשהיא נישאת על גלי הזיקה שבין החוף לבין הארץ הקדושה.
נראה ליישב כי גם התפילה בבית כנסת הבנוי על המים אינה פעולה טכנית ,אלא ביטוי של ביטול העצמי .אדם המתפלל מעל המים חווה באופן מוחשי את העובדה שהעולם כולו בנוי על תהום ,וכי הקיום שלנו אינו אלא חסד מתמשך .השקט שמקנה הים והעוצמה שהוא משדר ,מנטרלים את הרעש החיצוני ומאפשרים ללב להישמע לדיבור הפנימי .בדרך זו, המקום עצמו הופך לשותף בתפילה ,ומלמד את האדם שגם בחוץ לארץ ,אם ידע היכן לחפש את הזיקה לקודש ,הוא ימצא מקום שבו שמיים וארץ נפגשים בנקודה אחת של טהרה.
החיבור המחשבתי בין עמידת האדם על שפת הים לבין קבלת תפילתו ,מגלה לנו רובד עמוק בנפש היהודית הנודדת .האדם שאינו נמצא בארץ ישראל חווה חסרון מובנה ,תחושת ריחוק המקשה לעיתים על תפילתו לפרוץ את המחיצות .כאן מופיע הים כמפתח רוחני, כרחם המקיף את העולם ומחבר בין קצותיו .המחשבה הזו מחדדת לנו שהגלות אינה מצב של ניתוק מוחלט ,אלא מצב שבו עלינו לאתר את נקודות החיבור ,את אותם ערוצים שדרכם השכינה ממשיכה להזרים חיות גם אל מחוץ לגבולות הארץ.
נראה להוסיף כי בנפש האדם ,הים מסמל את הלא מודע ,את המעמקים שאין להם סוף. כאשר האדם נעמד על שפת הים ומתפלל ,הוא למעשה משליך את תפילתו אל תוך האינסוף, מתוך הבנה שאין מקום שבו האלוקות אינה נמצאת .המחשבה היהודית מלמדת שדווקא כשהאדם מרגיש 'גר' בנכר ,כשהוא מתבונן אל עבר הים ,הוא נזכר בראשית בריאתו של עולם ,בנקודה שבה הארץ נבראה מתוך המים .המחשבה הזו מרוממת את נפש המתפלל מתוך תחושת המצוקה אל תחושת המרחב ,ומאפשרת לו להבין שגם בחוץ לארץ ישנה אפשרות לקרבת ה' ,אם רק נדע להשקיף על המים בעין של אמונה.
עוד נראה לומר כי כוחו של הים הוא ביכולתו לשקף את השמיים .אדם העומד מול ים רגוע רואה את השמיים נשקפים בתוכו ,ובכך הוא מבין את הסוד הגדול :שמיים וארץ ,ארץ ישראל וחוץ לארץ ,כולם אחד במחשבת הבורא .זוהי מחשבה המעניקה למתפלל כוח אדיר, שכן הוא אינו צריך לשבור את המציאות כדי להתקרב לאלוקיו ,אלא רק להשתמש במראות שסביבו כדי להבין שהקדושה חודרת לכל .בדרך זו ,התפילה הנאמרת על הים היא תפילה של התכללות ,תפילה שאינה מבקשת לברוח מהמקום שבו היא נמצאת ,אלא מבקשת למצוא בו את האור הגנוז שמחבר אותו אל המקור ,אל ארץ ישראל ,ואל השמיים העליונים.
כשאנו מבקשים לדון במישור המוסרי של עמידת האדם מול הים בתפילתו ,עלינו להבין כי הדרישה המוסרית היסודית היא כנות הלב .המוסר תובע מאיתנו שלא להשתמש בסגולות המקום כדרך קלה להימנע מעבודה עצמית .נראה לבאר כי המעלה של התפילה על שפת הים אינה פוטרת את האדם מהצורך בתיקון המידות ובחשבון נפש ,אלא להפך – היא מעמידה אותו מול מרחבים שאין בהם גבולות ,מה שמחייב אותו להביט בתוככי נפשו ללא כחל ושרק.
האדם עומד מול הים הגדול ,מול עוצמתו המרתיעה של הבורא ,ונזכר שכל קיומו הוא חסד, וכי עליו לנהוג בענווה כלפי שמיא וכלפי בריותיו. עוד נראה לומר כי בניית המצפן המוסרי בתוך זיקה זו לים דורשת מאיתנו לזהות את החובה להעריך את המקום בו אנו נמצאים .אדם הבוחר להתפלל במקום שיש בו זיקה לקדושה ,מצהיר על עצמו שהוא מחפש את האמת .זוהי גבורה מוסרית – לא לבקש את הנוחות של המוכר ,אלא לחפש את הדרך המדויקת ביותר לעבוד את ה' ,גם כאשר מדובר במציאות של גלות .המוסר מלמדנו כי האחריות של האדם אינה תלויה רק בגיאוגרפיה ,אלא בנכונותו ליצור לעצמו 'מקדש מעט' בכל מקום בו יניח את כף רגלו ,מתוך הכרה כי הקדושה נמשכת אל כל מקום שבו שוכן לב טהור. נראה להוסיף כי העמידה על שפת הים ,המזכירה לנו את בריאת העולם ואת גבולותיו, מציבה את האדם בפרופורציות הנכונות .המוסר כאן הוא ההבנה שאנו חלק ממערכת גדולה, מערכת שבה כל מעשה שלנו ,כל תפילה וכל הגייה של מילה לפני ה' ,יש להם הד במרומים. הנכונות להפסיד את ה'נוחות' של התפילה בבית הכנסת הקרוב כדי להגיע למקום שבו הלב נפתח יותר ,היא ביטוי לרצון אמיתי להתעלות .המצפן המוסרי מכוון אותנו להבין כי התיקון האמיתי הוא כאשר האדם לוקח את רגשי הקדושה שחווה מול הים ,ומביא אותם אל תוך חיי היום יום שלו ,אל תוך עשיית הטוב ואל תוך האחריות לחברו ,מתוך הבנה שכל העולם הוא ים אחד גדול של חסד שבו עלינו לשוט בבטחה. בסיכום המסע המרתק בין גלי הים אל עומק הקדושה ,מתברר כי השאלה על מקום קבלת התפילה אינה מסתכמת בנקודה גיאוגרפית בלבד ,אלא מלמדת אותנו על הדרך שבה נשמת האדם מוצאת את נקודת הממשק שלה עם הבורא .התובנה המרכזית לחיי היום יום שלנו היא שכל אדם יכול וצריך לבנות לעצמו מרחבים שבהם נפשו חופשית להתפלל ולפנות אל אביה שבשמיים בלב שלם .החיפוש אחר זיקה לארץ ישראל ,אפילו דרך החופים המרוחקים, הוא ביטוי עמוק לכך שקדושה אינה מוגבלת בקווי גבול ,אלא נובעת מתוך כוונה פנימית וחיבור לראשית.
עיקר העניין: עיקר העניין הוא להפנים כי הקדושה נמשכת אל המקומות שבהם האדם מביע את רצונו להתקרב ,בין אם זה בבית כנסת עתיק הבנוי על המים ובין אם זה במקום מבודד הצופה אל האופק .הים ,המבטא את עוצמת הבריאה והמרחב האינסופי, משמש עבורנו כמעין תזכורת לכך שה' נמצא בכל מקום ,וכי תפילתנו ,כשהיא נאמרת מתוך אמת וענווה ,יש לה כוח לפרוץ מחסומים ולעלות מעלה .השאיפה למצוא את המקום הראוי היא כלי עזר ,אך התפילה עצמה היא תנועה של הנפש שמבקשת להיטהר ,להיבנות ,ולמצוא את ביתה בתוך המרחבים האינסופיים של הבריאה.
עיקר העניין: מי שבוחר בנתיב זה ,מבין כי החיים הם מסע של מציאת נקודות קדושה בתוך היום יום ,וכי כל פעולה שנעשית מתוך כוונה של קדושה ,כגון קביעת מקום תפילה או ביקור במקומות בעלי זיקה רוחנית ,מעניקה כוח להמשיך הלאה בדרך המלך. הדרך אל השלמות אינה רק בכיסופים לארץ ישראל ,אלא בחיבור אליה מתוך כל מקום שבו אנו נמצאים ,מתוך הבנה שהעולם כולו מלא בהודו ,וכי כל גל בים ,כל משב רוח וכל דמעה הנשפכת לפני הקדוש ברוך הוא ,הם חלק מהמארג המופלא של קבלת התפילה והתיקון העולמי. היכולת למצוא את הקדושה בתוך המציאות היומיומית ,גם כאשר אנו רחוקים פיזית ממרכז הקודש ,היא המפתח האמיתי להרגשת קרבת אלוקים מתמדת .כל ניסיון שלנו ליצור לעצמנו סביבה רוחנית ,בין אם בבחירת מקום תפילה מיוחד ובין אם בשינוי נקודת מבט מול איתני הטבע ,הוא צעד מוחשי בהפיכת חיינו למקדש מעט שבו התפילה מתקבלת ברצון.