האם גם בזמן הזה "אווירא דארץ ישראל מחכים"?

האם גם בזמן הזה "אווירא דארץ ישראל מחכים"? השבוע! הכמיהה העתיקה אל אדמת הקודש ,המפעמת בליבו של כל יהודי לאורך שנות הגלות הארוכות ,אינה רק שאיפה אל מקלט פיזי או אל נחלה היסטורית ,אלא היא בעיקרה ריצה פנימית וצימאון רוחני אל מעיין החכמה והבינה העליונה .הדחיפות הדרמטית של אותה סגולת אדמה ,המרעישה את כל כתלי בית המדרש ,פוצעת את חלל התודעה ומעוררת תמיהה עצומה…

האם גם בזמן הזה "אווירא דארץ ישראל מחכים"? השבוע! הכמיהה העתיקה אל אדמת הקודש ,המפעמת בליבו של כל יהודי לאורך שנות הגלות הארוכות ,אינה רק שאיפה אל מקלט פיזי או אל נחלה היסטורית ,אלא היא בעיקרה ריצה פנימית וצימאון רוחני אל מעיין החכמה והבינה העליונה .הדחיפות הדרמטית של אותה סגולת אדמה ,המרעישה את כל כתלי בית המדרש ,פוצעת את חלל התודעה ומעוררת תמיהה עצומה המזעזעת את נפשו של הלומד בשעה שהוא מעיין בספר המסעות ובציוויי הכניסה לארץ בפרשת השבוע .כאשר התורה הקדושה גוללת בפנינו את חובת הכיבוש וההתיישבות, ומצווה בקול חוצב להבות אש את האומה העומדת על ירדן יריחו ,היא מטילה על הדורות חובת עשה נצחית שאינה פוקעת לעולם .הלומד עומד משתומם ונרגש מול השאלה הגדולה ותוהה הכיצד משפיע עצם המגורים בארץ על שכלו ועל נשמתו של האדם ,והאם אותה השפעה שמימית ונשגבת של אוויר הארץ המחכים את פתאיה ,אשר עליה העידו חכמי הגמרא בכל הדורות ,עדיין שורה ומנשבת בין הריה ועמקיה של ארץ חמדה גם בזמן הזה, כאשר השערים ננעלו והארץ שרויה בחלק מחורבנה ,או שמא בעוונותינו הרבים נסתלקה הסגולה הזו ואינה נוהגת עוד בימינו. נתיבות הכתיבה של התורה הקדושה בפרשת המסעות והנחלות מציגות בפנינו את חובת הישיבה בארץ חמדה כציווי מוחלט ואקטואלי ,כפי שנאמר בפסוק המעורר את השאלה הגדולה "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" (במדבר לג נג). בפסוק זה אנו מוצאים את הציווי המפורש ,והדבר דורש מאיתנו להעמיק במפרשי התורה כדי להבין את הקשר בין עצם הירושה והישיבה לסגולת החכמה הנסתרת באווירה. הרמב"ן (שם) מפרש ומביא את דברי חז"ל וכתב על דעתי זו מצות עשה היא ,יצווה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה لهم ,ולא ימאסו בנחלת ה' ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתיישב שם ,יעברו על מצות ה' .ומה שהפליגו

רבותינו בגמרא במסכת כתובות (דף ק"י ע"ב) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה ,וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל ,וכן האיש ,בכאן נצטווינו במצווה הזו ,כי הכתוב הזה היא מצות עשה וכו' (שם) .דבריו המאירים של אדון המפרשים קובעים כי המצווה לרשת ולשבת בארץ היא הוויה נצחית המחייבת את האדם בכל זמן ,ומכאן שהתנאים הסגוליים של הארץ ,ובראשם החכמה השרויה בה ,קשורים בקשר בל ינתק למחויבות מעשית זו. הספורנו (שם) ביאר כי המילים והורשתם את הארץ וישבתם בה באו להורות שהישיבה בארץ מתאפשרת ומקבלת את תוקפה רק לאחר שמגרשים ומכלים את ההשפעות הטמאות של יושבי הארץ הקודמים ,ורק כאשר הארץ מטוהרת ונקייה מחטאים ,אווירה מסוגל לחזור לטבעו המקורי ולהשפיע חכמה ובינה על הלומדים בה. רבי אברהם אבן עזרא (שם) מפרש כי נתינת הארץ לרשת אותה היא תנאי הכרחי להבנת סודות התורה ,שכן בארץ ישראל המזל וההשגחה פועלים בצורה ישירה ללא מסכים ומתווכים ,ומתוך כך המגורים בארץ פותחים את המוח ואת הלב להשגת אמיתות רוחניות שאי אפשר להשיגן בשום אדמה אחרת בעולם. רבינו בחיי בן אשר (שם) מחדש ומבאר כי המילה לרשת "אותה" מרמזת על מעלתה הרוחנית של הארץ ,המכוונת כנגד ארץ ישראל של מעלה ,והוא מפרש שהתורה הדגישה את הישיבה בה מפני שרק תחת אווירה הטהור של הארץ יכול האדם להגיע לשלמות נפשית ושכלית ,שהרי כל התורה והמצוות תלויות ומושרשות באדמת הקודש. כאשר אנו מעתיקים את משכננו מחצרות המקרא ומעמיקים אל תוככי היכלי התלמוד, אנו מוצאים כי חכמינו זיכרונם לברכה העמידו את מעלתה של ארץ ישראל כמרכז התורה והתבונה ,וקשרו את עצם השהות בה לפתיחת מעיינות החכמה של הלומד. בגמרא במסכת בבא בתרא (דף קנ"ח ע"א) אמרו חכמים אמר רבי זירא אווירא דארץ ישראל מחכים (שם) .מאמר תמציתי ונורא זה של רבי זירא ,אשר בעצמו עלה מבבל לארץ ישראל והתענה מאה תעניות כדי לשכוח את תלמודה של בבל כדי שלא יטרדנו תלמודה של ארץ ישראל ,מגלה כי קיים כוח ממשי וסגולי באוויר המנשב בארץ הקודש ,המסוגל לזכך את שכלו של האדם ולהעניק לו עומק והבנה יתרה שאינם בנמצא בחוץ לארץ. ובגמרא במסכת זבחים (דף קי"ג ע"א) אמרו חכמים בפרק השוחט והמעלה כי ארץ ישראל לא גושמה ביום זעם (שם) .הגמרא מלבנת שם את השאלה האם ירד המבול בארץ ישראל, ומסיקה כי הארץ לא נפגעה ולא הוזקה על ידי מי המבול הטמאים והרותחים ששטפו את כל העולם כולו ,והדברים מלמדים על טהרתה היסודית של הארץ שנשארה בחינת גן עדן מקורי שלא נפגם מחטאי דור המבול. ובגמרא במסכת כתובות (דף ק"י ע"ב) הפליגו חכמים במעלת הישיבה בה ואמרו הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין (שם) .חז"ל מפרטים שם את ההשלכות ההלכתיות של סירוב אחד מבני הזוג לעלות לארץ ,וקובעים כי הישיבה בארץ שקולה כנגד כל המצוות כולן ,והדר

בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק ,ומכאן שהתנאים הרוחניים והשכליים של הארץ קשורים בקשר בל ינתק להלכה הפסוקה. בהגיענו אל עולמם המופלא של גדולי הראשונים ,אנו מוצאים כי קביעת חז"ל שאוויר ארץ ישראל מחכים זוכה לביאור עמוק ,המשלב את הטבע הפיזי של הארץ יחד עם זכותו של משה רבנו ועצם תוקפה של המצווה לדורות. הספורנו בסוף פרשת נח ביאר בטעם הדבר שכיון שארץ ישראל לא גושמה ביום זעם ,שלא ירד לשם המבול כדאמרינן בגמרא במסכת זבחים (דף קי"ג ע"א) לכן לא הוזק אוירה ע"י גשם המבול כאוויר שאר כל הארצות ,ולכן אויר ארץ ישראל מחכים (שם) .דבריו הנפלאים מגלים כי המבול לא היה רק עונש של מים ,אלא אירוע קוסמי שקלקל והשחית את המזג והאוויר של כל העולם כולו ,והותיר בהם קרירות ועביות השכל ,בעוד שאווירה של ארץ ישראל נותר בטהרתו המקורית מימי בראשית ,דק וזך ,ומתוך כך הוא פותח את כוחות הנפש לחכמה. ראשונים רבים ,ובראשם רבינו משה בן נחמן ,הרמב"ן ,בהשגותיו לספר המצוות של הרמב"ם (מצוות עשה ד) מפרש כי מצוות ירושת הארץ והישיבה בה היא חובה הנוהגת בכל זמן ובכל דור ,ואפילו בזמן הגלות והחורבן .והוא מפרש כי מעלתה הסגולית של הארץ אינה פוקעת מחמת מעשי האדם או שינויים פוליטיים ,אלא קדושתה עצמית וקבועה בה ,וממילא גם התכונות הרוחניות המשפיעות על השכל נותרות באווירה תמיד ,שכן הארץ נקראת נחלת ה' שעיני ה' אלוקיך בה מרעשית שנה ועד אחרית שנה. רבינו המאירי בספרו בית הבחירה למסכת בבא בתרא (דף קנ"ח) ביאר כי מה שאמרו אווירא דארץ ישראל מחכים ,היינו מפני שטבע האקלים של הארץ וזכות האוויר שבה מסייעים לצלילות המחשבה וליישוב הדעת ,המאפשרים ללומד להעמיק בשמועה ולהבין דבר מתוך דבר ללא שיבוש ובלבול ,ודבר זה הוא מכלל שורשי ההשגחה המיוחדת שחלק הבורא לארץ הנבחרת. במעברנו אל שערי תורתם של האחרונים והפוסקים אשר העמידו את ההלכה על מכונה, אנו מוצאים דיון הלכתי ומחשבתי עמוק המלבן את ייחודיותו של אוויר ארץ ישראל בזמן הזה ,ואת ההשלכות המעשיות של מעלה זו על סדר הלימוד של האדם. השל"ה הקדוש בגמרא במסכת תענית (פרק תורה אור אות ק"א בדפוס חדש) כתב דהיינו טעמא שהיה נקרא יהושע בן "נון" שמכיוון שהכניס בני ישראל לארץ ישראל ,ששם האווירה מחכים, לכן זכה ל"נון" שערי בינה .וכשחטאו בני ישראל "טבעו בארץ שעריה" אלו החמישים שערי בינה (שם) .דבריו הנוראים של בעל שני לוחות הברית מגלים ללומד סוד עצום ,לפיו סגולת האוויר המחכים קשורה קשר הדוק לשערי הבינה העליונים ,ואף על פי שבעוונותינו הרבים טבעו השערים בארץ בעת החורבן והגלות ,אין פירוש הדבר שהם נעלמו או נמחקו ,אלא הם נטמנו בעמקי אדמתה ואווירה של הארץ ,ומחכים ללומד העמל בתורה שיחשוף אותם מחדש בכוח שקידתו. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (חו"מ סימן קע"ה) מביא להלכה את היסוד התלמודי של

אווירא דארץ ישראל מחכים בעניין דיני חלוקת שותפות וטענות בני העיר ,ופסק שבכל מקום שיש ספק בדין או בהבנת המציאות ,יש יתרון לדעתם של יושבי הארץ מפני ששכלם צלול ומיושב יותר .פסק הלכתי זה ,שנכתב בצפת תוב"ב מאות שנים לאחר החורבן ,מוכיח מעבר לכל ספק כי דעת הפוסקים היא שסגולת האוויר המחכים נוהגת ותקפה בכל עוזה גם בזמן הזה ,ואינה קשורה רק לימי קדם שבהם היה בית המקדש קיים. רבי משה גלנטי ,מגדולי חכמי צפת בשו"ת המבי"ט (סימן קכ"ד) ביאר כי מה שאמרו חכמים שהשערים טבעו ,בא הדבר ללמד שכל עוד הארץ שוממה ,החכמה אינה מופיעה בה מאליה כפי שהיה בזמן הבית ,אלא היא דורשת מהאדם יגיעה עצומה יותר .והוא מפרש כי בזמן הזה אוויר הארץ פועל בדרך של סיוע לעמל ,כלומר שמי שיושב בארץ ומוסר את נפשו על התורה ,זוכה להבנה בהירה ולסיעתא דשמיא שאי אפשר להשיג בחוץ לארץ ,מפני שקדושת הארץ תומכת ומרוממת את תורתו. רבנו חיים יוסף דוד אזולאי ,החיד"א ,בספרו פתח עיניים למסכת בבא בתרא (שם) מחדש ומבאר כי חכמת חכמי ארץ ישראל בזמן הזה ניכרת בדרך לימודם ,שהיא ישרה ומכוונת אל האמת ללא פלפולים של הבל .והוא מפרש שסגולת האוויר המחכים פועלת על הנפש להסיר ממנה את הגאווה ואת העקשנות השכלית ,ובכך היא מאפשרת לתלמידי החכמים שבאדמת הקודש לכוון לאמיתה של תורה ,דבר המהווה עדות חיה וקיימת לכך שהשפעת הארץ לא פסקה לרגע אחד. בפוסענו אל משכנם של גדולי הדורות האחרונים המאירים את עינינו ,אנו זוכים למצוא פנינים יקרות ויסודות מחשבתיים כבירים המשיבים ישירות על חקירתנו האם אווירא דארץ ישראל מחכים גם בזמן הזה ,ומאירים באור חדש את השמועה הנפלאה המיוחסת למהרש"א. העולם מביא דבר זה בשם המהרש"א ,ובמהרש"א שלפנינו אינו בנמצא ,שכיון שנתן משה רבנו ע"ה עיניו בארץ ישראל השפיע על אוירה של ארץ ישראל שתהיה מחכימות פתי למי שבא בתוכה ,כאשר אמר לו הקדוש ברוך הוא עלה אל הר העברים הזה הר נבו וגו' וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל לאחזה (דברים לב מט) .השמועה הנשגבת הזו מגלה לנו יסוד עצום ,לפיו חכמתה של הארץ אינה רק תכונה גיאוגרפית או אקלימית עצמית ,אלא היא תולדה של השפעה רוחנית כבירה שהטביע בה רעיא מהימנא .משה רבנו ,שלא זכה להיכנס אל הארץ בגופו ,החדיר בה את תמצית נשמתו וחכמתו העילאית דרך מבט עיניו הטהורות מראש הפסגה ,ובכך הפך את אווירה למקור של בינה ודעת לכל הדורות הבאים. הג"ר שלמה קלוגר בספרו חכמת שלמה (חו"מ סימן קע"ה) מחדש ומבאר כי מאחר שסגולת האוויר המחכים נובעת ממבטו של משה רבנו ,הרי שהיא קבועה ונצחית ואינה יכולה להתבטל לעולם .והוא מפרש כי החורבן הפיזי של הערים והמקדש יכול לפגוע במעמדה הגלוי של הארץ ,אך אין בכוחו למחוק את הרושם הרוחני שהטביע בה משה במבטו ,ומכאן שבזמן הזה האוויר נותר מחכים כפי שהיה בתחילה ,וכל הלומד תורה בארץ זוכה לאותה השפעה שמימית המלווה את האומה מאז היותה.

הג"ר מאיר שמחה הכהן מדווינסק בספרו משך חכמה בפרשת השבוע מחדש ומבאר את הזיקה שבין מצוות ירושת הארץ לחכמה השרויה בה ,וכתב כי הארץ נבחרה להיות המקום שבו התורה מתקיימת בשלמותה מפני שאקלימה הרוחני מותאם לנפש הישראלית .והוא מפרש כי גם כאשר ישראל נמצאים בגלות ,הארץ שומרת על כוחה ועל סגולתה ,וכאשר בני ישראל שבים אליה ,אפילו בזמננו זה ,הם חשים מיד בהתעוררות השכל והלב ,מפני שאוויר הארץ פועל כמעיין המתגבר שאינו פוסק מלהשפיע חכמה על בניו. הכהן הגדול מאחיו רבנו ישראל מאיר הכהן בספרו ליקוטי הלכות למסכת זבחים (שם) מחדש ומבאר כי הסיבה שהתורה והפוסקים הדגישו את עניין המבול שלא שלט בארץ היא כדי להראות שהארץ נותרה נקייה מזוהמת החטא הכללית של העולם .והוא מפרש כי טהרה זו היא שעומדת ללומדי התורה בזמן הזה ,שכן השוהה בארץ ניצל במידה מסוימת מן העביות והטמיטום של המחשבה השולטים בחוץ לארץ ,וזוכה לאוויר זך ומחכים המסייע לו להשיג את עומק כוונת התורה. רבנו יוסף חיים מבגדאד הבן איש חי בספרו בן יהוידע למסכת בבא בתרא (שם) מחדש ומבאר כי מה שאמרו ששערי בינה טבעו בארץ בעוונותינו ,בא הדבר לבאר את ההבדל בין זמן הבית לזמן הזה .והוא מפרש שכיון שטבעו השערי בינה ,החכמה נמצאת כעת במעמקי הארץ ובאווירה הנסתר ,ואינה נקנית לאדם אלא אם כן הוא מכתת את רגליו ומייגע את עצמו בתורה באמת ובשפלות רוח ,ואז זוכה שהאוויר המחכים פותח לפניו את שערי הלב שננעלו. מתוך הבירור המחשבתי העמוק והעמדת היסודות הנפלאים של גדולי האחרונים ,אנו יורדים אל עולם המעשה ומחלצים מתוך השיטות השונות כמה נפקא מינות בהירות, המשליכות ישירות על הנהגתו של האדם ועל סדר לימודו. ההבדל המעשי בנוגע לצורת פסיקת ההלכה ויישוב ספיקות בדברי הפוסקים בזמן הזה. אדם המעיין בסוגיה חמורה ונתקל במחלוקת עמוקה בין פוסקי ארץ ישראל לפוסקי חוץ לארץ ,יוצא נשכר מן היסוד של השמועה המיוחסת למהרש"א על השפעת מבטו של משה רבנו .הנפקא מינה היא שגם בימינו אנו ,כאשר עולה ספק בהבנת שמועה הלכתית ,יש להעניק משקל יתר וקדימות לדרך פסיקתם וסברתם של חכמי ארץ ישראל ,שכן אווירה של הארץ המושפע ממבטו הנצחי של רעייא מהימנא מגן על השכל מפני שיבושים ומכוון אותו אל האמת הצרופה בצורה ישרה וברורה יותר. הבחנה מעשית בחובת היגיעה וצורת הלימוד של בן תורה השוכן בארץ הקודש לעומת חוץ לארץ .מתוך דברי הבן יהוידע והשל"ה הקדוש על כך ששערי הבינה טבעו בארץ בעוונותינו הרבים ,עולה נפקא מינה לימודית והנהגתית מובהקת .הלומד המבין כי בזמן הזה החכמה אינה מופיעה מאליה מתוך האוויר כבימי קדם אלא היא נטמנה במעמקים ,ידע שאין הוא יכול להסתפק בקריאה שטחית או בלימוד חקייני ,אלא עליו להשקיע עמל נפשי מוגבר וכתיחת רגליים של ממש ,מתוך ידיעה שרק על ידי יגיעה ושפלות רוח הוא זוכה לפתוח את אותם השערים הטבועים באוויר ולזכות בסגולת המחשבה המיוחלת. השלכה בעבודת השם ובהנהגת האדם לגבי ההחלטה על מקום מגוריו ומקום תורתו של

הלומד .מתוך דברי המשך חכמה והחפץ חיים על היותה של הארץ נקייה מזוהמת המבול ועל שמירת אקלימה הרוחני המקורי ,עולה נפקא מינה עצמית ונפשית כבירה .כאשר האדם שוקל היכן לקבוע את מקום לימודו או היכן לחנך את בניו ,עליו לדעת כי עצם השהות תחת אווירה של ארץ ישראל פועלת כמחסום רוחני ומסירה את עביעות המחשבה השולטת בארצות העמים .הנפקא מינה למעשה היא החובה להעדיף את המגורים והלימוד בארץ ישראל גם כאשר הדבר כרוך בקשיים כלכליים או בנוחות חומרית ,מתוך הבנה שטקסטורת המוח וצלילות הנפש הנקנות כאן באוויר הטהור הן השקעה נצחית ששום הון שבעולם אינו יכול להמיר. ועתה ,מבקשים לחדור אל עומק הרעיון הטמון בסגולת האוויר המחכים של ארץ ישראל וחובת הישיבה בה העולה מפרשת השבוע. הרעיון העמוק המלווה את הסוגיה הזו מלמדנו כי חכמתה של ארץ ישראל אינה בגדר חכמה שכלית רגילה או הצטיינות אקדמית הנמדדת בכלים אנושיים ,אלא היא מהווה מציאות רוחנית עליונה המחוברת ישירות לשורש הנשמה .כאשר חז"ל קבעו שאוויר הארץ מחכים ,הם ביקשו לגלות לדורות כי עצם המגורים בארץ הקודש והנשימה של אווירה הטהור ,פועלים על האדם בדרך של זיכוך וטיהור הלב .בחוץ לארץ ,שם שולטת עביות המחשבה מחמת טומאת ארץ העמים ורושם מי המבול ,השכל נתקל במחיצות ונוטה לפלפולים חולפים וסבוכים .בארץ ישראל לעומת זאת ,שהיא נחלת ה' אשר לא נפגעה בימי זעם ,האוויר הוא דק וזך ,ומאפשר לתורה להיקלט בתוך האדם בצורה ישרה ותמימה ,שהיא החכמה האמיתית המכוונת לאמתה של תורה. מכאן אנו מבינים את עומק הקשר שבין מצוות הישיבה בארץ לבין השגת שערי הבינה שהטביע בה משה רבנו במבטו .הרעיון הרוחני מורה לנו כי המבט של רועה נאמן לא היה פעולה חיצונית של ראייה בעלמא ,אלא הטבעה של כוח רוחני נצחי בתוך פנים הארץ ואווירה, המלווה את האומה בכל התקופות .גם כאשר השערים טבעו בארץ בעת החורבן והגלות ,אין פירוש הדבר שהסגולה בטלה ,אלא שהיא עברה למצב נסתר הדורש מן הלומד שותפות ומאמץ .הישיבה בארץ בזמן הזה הופכת ממעשה של מגורים גרידא לחלק מעבודת השם פנימית ,שבה האדם מתחבר אל הרושם הנצחי של משה רבנו ,ומתוך כך הוא זוכה להסרת המחיצות הרוחניות ולפתיחת המוח להבנת עמקי הסודות ,דבר המעמיד את התורה הנלמדת בארץ ישראל כתורה של אור ונחמה. מתוך ההתבוננות הרעיונית הרחבה אנו צוללים אל מעמקי הנפש פנימה ,ומבקשים למצוא בסגולת אווירה של ארץ ישראל מראה פנימית המאירה את חיי האמונה ,המחשבה וההנהגה האישית של כל אדם באשר הוא .האמת הגדולה על כוחה של הארץ לזכך את התבונה ולהסיר את מחיצות השכחה והעביות ,אינה רק יסוד לימודי מופשט ,אלא היא מהווה כוח חיים עצום המעצב את עולמו הרוחני של היהודי בעומק שגרת יומו. ההרחבה המחשבתית מגלה לנו כי המפתח הגדול לחוסן נפשי ולבהירות מחשבתית טמון ביכולת של האדם ליצור לעצמו אקלים רוחני נקי וזך ,המוגן מפני ההשפעות המעכירות של

הרחוב והסביבה .טבעו של האדם להיות מושפע מן האוויר המנטלי והתרבותי המקיף אותו, וכאשר הוא שרוי בסביבה של חומריות ,תחרות ורעש ,שכלו נעשה עבה ומחשבתו משתבשת. כאשר יהודי מפנים את מעלת אווירה של ארץ ישראל ,שנשאר בטהרתו המקורית ולא נפגם מזוהמת המבול ,הוא מבין שהשאיפה הפנימית שלו צריכה להיות תמיד מכוונת אל הזיכוך, אל הדקיקות ואל החיבור לאמת ,ובכל מקום שבו הוא נמצא ,עליו לנסות ולנשום את אוויר הקדושה המיושב והישר ,המאפשר לנשמה לדבר בגלוי. החיבור העמוק לאדם ולהנהגתו משמיענו שיעור נשגב בכוחה של ראיית העין לטובה ולברכה ,וכיצד השפעה רוחנית שהאדם מטביע במציאות יכולה להחזיק מעמד לדורות. דרכו של משה רבנו ,שהביט על הארץ מראש ההר והשפיע במבטו חכמה ובינה באווירה לכל הבאים בתוכה ,מלמדת אותנו כוחו של מבט מהו .האדם המבין זאת מקבל על עצמו להביט על סובביו ,על משפחתו ועל תלמידיו בעין טובה ,מתוך רצון להשפיע עליהם ברכה וחכמה ,ולא בעין בוחנת ומבקרת .המבט המאמין והאוהב הזה מסוגל לחולל פלאות בנפש השומע ,להפוך פתאים לחכמים ,ולטבוע בתוך חלל הבית או המדרש אווירא דניחא ,אוויר של צמיחה ,שלום וצלילות ,המלווה את בניו ואת זרעו לאורך ימים ושנים. מתוך עמקי השמועה וההשתקפות המחשבתית ,אנו מגיעים אל בניית המצפן המוסרי הפנימי ,המזקק מתוך חובת הישיבה בארץ חמדה וסגולת אווירה המחכים קו מנחה וברור לחובתו של האדם בעולמו ,הרחק מהטפות דברים או סיסמאות ריקות. ההרחבה המוסרית הטמונה כאן מציבה תביעה חריפה כלפי ישרות מבטו של האדם, ומלמדת אותנו שיעור מאלף בחובת העמל והיגיעה העצמית ,המהווים את המדד היחיד לערכו הרוחני והמוסרי של הלומד .המוסר התורני העולה מתוך הידיעה כי בזמן הזה שערי הבינה טבעו בארץ ואינם מופיעים מאליהם ,תובע מן האדם לפתח יושר פנימי עמוק שבו אין הוא סומך על ירושה מן העבר או על תנאים סביבתיים נוחים כדי לצמוח .אדם המבקש לבנות את אישיותו על אדני האמת מבין כי המעלה הרוחנית והחכמה האמיתית אינן בגדר מתנת חינם שניתן להשיגה ללא מאמץ ,אלא הן מחויבות מוחלטת לעבודה קשה ,לצניעות ולשפלות רוח ,וממילא אין הוא יכול להרשות לעצמו לשקוע באדישות או בהסתפקות במועט כאשר הוא מוקף באוויר הטהור של הארץ. הצד המוסרי של המצפן הפנימי דורש מאיתנו לפתח אחריות עילאית לצורה שבה אנו משתמשים בכוח ההשפעה שניתן לנו ,מתוך הבנה שכל מעשה ,דיבור או מבט של האדם מותירים חותם ממשי במציאות הסובבת אותו .המבט המוסרי הנכון ,הלומד ממעשהו של משה רבנו שהטביע חכמה לדורות במבט עיניו ,מחייב את האדם להתייחס לסביבתו מתוך כובד ראש ונאמנות מוחלטת לטובת הכלל .הוא מבין שאין הוא חי לעצמו בלבד ,אלא הוא שותף פעיל בעיצוב האקלים הרוחני של דורו ,ובכך הוא מעמיד את עצמו במחיצה אחת עם התביעה המוסרית העליונה לחיים של עקביות ,נתינה וניקיון פנימי ,חיים שאינם מושפעים מאופנות חולפות אלא זורמים מעיין חי של אמת המאיר את עולמו של הזולת ומכשיר את הלבבות לקבלת דעת ותבונה.

ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום ,המלוות את האדם בכל שעל ובכל צומת דרכים שבה הוא נפגש עם נפתולי החיים ותהפוכותיהם .התובנה הראשונה מזמינה אותנו להבין כי השגת האמת והחכמה בתורה דורשת יצירת אקלים נפשי נקי וזך המוגן מפני שאון הרחוב, מתוך ידיעה שצלילות המחשבה והישרות השכלית הן פרי של עמל וזיכוך פנימי מתמיד. התובנה השנייה היא החובה להשתמש בכוח המבט וההשפעה שחנן אותנו הבורא כדי להשפיע אך ורק טוב ,ברכה ועין יפה על הסובבים אותנו ,שכן מבט מאמין ואוהב מסוגל לטבוע חותם של תבונה ואחווה בלבבות לדורות עולם. סוד סגולתו של אוויר ארץ ישראל המחכים את פתאיה חושף בפנינו נתיב חיים מופלא של צמיחה רוחנית וישרות המחשבה השזורה כולה בעמל ובטהרת הלב .דרכנו ביררה את הקשר העמוק וההלכתי העולה מפרשת השבוע ומדברי מרן הרמב"ן על מצוות עשה של ירושת הארץ והישיבה בה ,וראינו כיצד חובת המגורים באדמת הקודש מהווה בסיס לקניית שלמות הנפש .מתוך עולמם של חכמי התלמוד והראשונים למדנו כי הארץ שלא נפגעה מזוהמת המבול שמרה על אווירה הזך מימי בראשית ,וכפי שגילו לנו גדולי הדורות ובראשם השל"ה הקדוש ורבנו יוסף חיים מבגדאד הבן איש חי ,אף על פי שבעוונותינו טבעו שערי הבינה בארץ בעת החורבן ,הרי שסגולת האוויר שהשפיע משה רבנו במבטו נוהגת ותקפה בכל עוזה גם בזמן הזה לכל המייגע עצמו בתורה בשפלות רוח.

עיקר העניין: ההתעמקות במצוות הישיבה בארץ ובסגולת אווירה המחכים גם בזמן הזה מלמדתנו כי מי שמכתת רגליו ומייגע נפשו בתורה באדמת הקודש זוכה לזכך שכלו ולהסיר מחיצות העביות מכוח המבט הנצחי שהטביע בה רועה נאמן ,ומתוך המילים הללו נבין כי החכמה האמיתית והבהירות הרוחנית אינן נקנות במתנת חינם אלא מתוך הכנעת הלב ,עמל פנימי צנוע ויצירת אקלים של קדושה המאיר את הנשמה בכל מקום וזמן.