האם גם ביקור זמני בארץ ישראל נכלל ב"אווירא דארץ ישראל מחכים"?

האם גם ביקור זמני בארץ ישראל נכלל ב"אווירא דארץ ישראל מחכים"? בין חומותיו הגבוהות של בית המדרש ,מקום שם עמלו הגדול של הדור נמדד ביכולתו לפרוץ את גבולות השכל האנושי ,מהדהדת תמיהה עמוקה המרעישה את אמות הסיפים של הנפש והמחשבה ,ונוגעת בנימים הדקים ביותר של כמיהת האדם אל דעת אלוקים צרופה .האוויר העומד בחלל החדר ספוג בניחוחות של גווילין ישנים ,בדמעות של עמלי תורה…

האם גם ביקור זמני בארץ ישראל נכלל ב"אווירא דארץ ישראל מחכים"? בין חומותיו הגבוהות של בית המדרש ,מקום שם עמלו הגדול של הדור נמדד ביכולתו לפרוץ את גבולות השכל האנושי ,מהדהדת תמיהה עמוקה המרעישה את אמות הסיפים של הנפש והמחשבה ,ונוגעת בנימים הדקים ביותר של כמיהת האדם אל דעת אלוקים צרופה .האוויר העומד בחלל החדר ספוג בניחוחות של גווילין ישנים ,בדמעות של עמלי תורה ,ובדממה הדרוכה המקבלת את פני השקיעה כאשר צללים ארוכים מתפשטים על פני האדמה ,והלומד עומד נרעש ומבקש לדעת מהו תוקפו וגבולו של אותו מעיין חכמה שמימי,

פלאי ונורא ,אשר הטביע הבורא בחללה של הארץ הנבחרת .הלב פועם בדחיפות דרמטית ובעוצמה סוחפת ,ומבקש ללבן האם הכוח הסגולי של הארץ ,המנשב באווירה הטהור ומסוגל להסיר את עביעות השכל ולפתוח את מעיינות התבונה ,שורה ופועל אך ורק על אותם זקנים ויושבי ישיבות שקבעו את מגוריהם דרך קבע באדמת הקודש ,והפכו את חייהם לחלק בלתי נפרד ממרקם קדושתה ,או שמא רוח הבינה הנושבת בין הריה ועמקיה כה כבירה ורבת עוצמה ,עד שהיא משפיעה ,מזככת ומחכימה מיד ובאופן מוחשי גם את מי שרק פוסע על עפרה באקראי ,כעובר אורח הבא לביקור קצר וארעי בלבד ,ומבקש לחסות בצל כנפיה לימים ספורים כדי לטעום מאור התורה הבהיר והמכוון אל האמת. בפוסענו אל עבר מקורות המקרא המאירים את הדרך ,אנו מוצאים בפרשתנו את יסוד המצווה המעגנת את קשר הדורות אל הארץ ,כפי שנאמר "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" (במדבר לג נג) .פסוק זה ,המציב את חובת הירושה והישיבה בארץ כציווי מוחלט ונצחי ,מעורר את השאלה האם גם הנתק המנטלי של חוץ לארץ מתפוגג ברגע אחד של כניסה ארעית ,או שמא רק ישיבת קבע הנלמדת מן הלשון וישבתם בה מעניקה את זיכוך המוח. רש"י (שם) כתב והורשתם את הארץ והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה תוכלו להתקיים בה ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה .מדבריו עולה כי הישיבה בארץ תלויה בתהליך של הורשה ופינוי המניעות ,והדבר מתקשר ישירות לעניין האוויר המחכים ,שכן כל עוד יש מחיצות וחלקים זרים ,אין האוויר פועל את פעולתו בשלמות ,ומכאן יש מקום לדון האם מבקר קצר זוכה לאותו אפקט של הסרת המחיצות. הרמב"ן (שם) כתב על דעת רש"י כי זו מצוות עשה מפורשת ,ונצטווינו לשבת בארץ ולרשת אותה כי היא נתנה להם ולא תמאס בנחלת ה' ,ואפילו בזמן הגלות החובה קיימת .דבריו הנפלאים מלמדים כי עצם המציאות בארץ היא קיום של מצווה עצמית ,ומאחר שקדושת הארץ קבועה וקיימת תמיד ,הרי שהכוח הסגולי שלה מנשב בכל רגב מעפרה ,ואינו תלוי בזמן ארוך אלא בעצם המפגש של היהודי עם נחלת אבותיו. הספורנו (שם) ביאר והורשתם את הארץ תסלקו משם עושי תועבות כדי שתהיו ראויים לשבת בה .וזה מעמיק את ההבנה שסגולת האוויר קשורה לניקיון ולטהרה של המקום, וממילא מי שנכנס לארץ ,אפילו לשעה קלה ,נכנס אל תוך מרחב מקודש ונקי מזוהמת ארץ העמים ,המאפשר לשכלו להתעלות. הכלי יקר (שם) ביאר כי הישיבה בארץ נתנה דווקא מתוך ענווה וביטול הגאווה ,שכן הארץ מקיאה את מי שמתגאה בה .והסבר הדברים לענייננו הוא שייתכן שהמבקר בארץ ,הבא מתוך געגוע ושפלות רוח לראות את קדושתה ,זוכה מיד להשפעת האוויר המחכים מפני שלבו פתוח ומוכן לקלוט את הבהירות ,יותר ממי שיושב בה דרך קבע ונעשה אצלו הדבר כהגלגל הטבעי. הגר"י זילברשטיין בספרו חשוקי חמד על מסכת בבא בתרא (דף קנ''ח ע"ב) נשאל בראובן

המתגורר בחוץ לארץ שזכה להתברך בשני שולחנות ,אולם דבר אחד מעיב על שמחתו ,בנו יחידו שנולד לעת זקנתו מתקשה מאוד בלימודו ,ואינו מצליח לקלוט את הסוגיה הנלמדת בישיבה ,והסתפק ראובן האם כדאי לו להביא את בנו בבין הזמנים לביקור בארץ ישראל ואולי יפתח מוחו ,דאווירא דארץ ישראל מחכים ,או שמא אין ארץ ישראל מחכימה אלא לדרים בה ,ולא למבקרים בה. והגר"י זילברשטיין מביא ראיה שאף למבקרים אווירא דארץ ישראל מחכים מהא שכתוב בתורה ויפל משה ואהרן על פניהם (שלח י''ד) ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם ,והקשה רבינו שלמה קלוגר בספר אמרי שפר מדוע נאמר מן התרים את הארץ דזה מיותר ,דמי לא ידע דהיו מן התרים את הארץ ,ומתרץ דהנה עניין קריעת בגדים מורה על אבלות רחמנא ליצלן כידוע ,ואבלות לא שייך רק אחרי מיתה ,בעניין שנודע שאין עוד כל תקוה .אבל כל עוד שיש תקוה לא שייך קריעה ואבלות ,ולפי זה מה שיהושע וכלב קרעו את בגדיהם בעל כורחך שראו שאפס תקוה ,וכבר נגזרה הגזרה ואי אפשר להתבטל עוד. ולהיפך משה ואהרן נפלו על פניהם ,כיון שאמרו חז"ל אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון ,אם כן בעל כורחך מה שנפלו משה ואהרן על פניהם ,הוי מכוח שסברו שיהיו נענים בתפילתם ,ויש לזה עוד תקוה ,ובאמת לא נתבטלה הגזרה שלא יבואו המרגלים לארץ ,ונמשך מזה חורבן הבית ,ואם כן בעל כורחך שיהושע וכלב ראו יותר ממשה ואהרן ,והאיך יתכן זה. אך באמת אתי שפיר כיון דאמרו חז"ל חד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מנייהו כדאמרינן בגמרא במסכת כתובות (דף ע''ה ע"א) אם כן כיון שיהושע וכלב כבר היו בארץ ישראל ,והוו תרוויהו עדיפי כארבעה מינן ,ולכך ראו אז יותר ממשה ואהרן ,וזה שאמר הכתוב ויפל משה ואהרן על פניהם ,ובעל כורחך שהם סברו שאפשר לבטל הגזרה ,אך יהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ ,וכבר נכנסו לארץ ישראל ואווירא דארץ ישראל מחכים ,לכן נתעלו ממשה ואהרן וידעו כי אפס תקוה ,לכן קרעו בגדיהם דרך אבלות ממש כיון שאין לזה תקוה ,לכן לא נפלו על פניהם ,משמע מדבריו שגם הנכנס לארץ ישראל ארעי ,כמו יהושע וכלב שרק תרו את הארץ החכימו ,אך יש לדחות דיהושע וכלב נכנסו לארץ ישראל על מנת לכבשה ולגור בה לעולם ,וצריך עיון. ולענ"ד נראה לבאר ולהוסיף דינמיות בכוונת הפסוקים ,שכן עצם הביטוי מן התרים את הארץ בא ללמדנו שטבע התר והמבקר הוא לבלוע בעיניו את מראות המקום ללא שום הרגל, והתבוננות זו המושפעת מאוויר הארץ היא שגרמה להם להשיג בהירות שכלית עילאית שהביאה אותם לידי הקריעה הדחופה ,ומכאן שהתיירות בארץ ישראל יש בה כוח מחכים מיוחד במינו דווקא בשל היותה ראשונית ונקייה מכבלי השגרה. בפוסענו אל היכלי חז"ל ,מקור הנביעה התלמודי של פניני הדעת ,אנו מגלים את דבריהם המפורשים המשרטטים את גבולות השפעתה הרוחנית של ארץ הקודש על שכלו ותבונתו של האדם. בגמרא במסכת כתובות (דף ע''ה ע"א) אמרו אמר רבי זירא חד מינן כי סליק להתם עדיף

כתרי מנייהו .דבריו הנפלאים של רבי זירא ,שאף הוא עצמו עלה מבבל לארץ ישראל ושינה את דרך לימודו ,מגלים לנו את עוצמת המהפך המחשבתי שמתחולל ביהודי ברגע שהוא מעתיק את מקומו לארץ .הלשון "כי סליק להתם" מורה על עצם פעולת העלייה וההגעה, ומשמע שמיד עם הגעתו של האדם אל הארץ ,עוד בטרם הכה בה שורשים עמוקים של שנים ,כבר חל שינוי מהותי בנפשו ושכלו מתעלה ומכפיל את כוחו ,דבר המהווה תשתית איתנה לסברתו של מורנו הגר"י זילברשטיין שגם ביקור קצר נושא עמו השפעה מחכימה. ורש"י (שם) ביאר חד מינן אחד מאיתנו בני בבל כשהוא עולה לארץ ישראל הוא נחשב וחשוב כמו שניים מאיתנו שנשארו בבבל ,מפני שאווירא דארץ ישראל מחכים .מדבריו המדויקים, המקשרים את דברי רבי זירא במישרין אל היסוד של אווירא דארץ ישראל מחכים ,אנו לומדים שהשפעה זו אינה שכר על ישיבה ממושכת ,אלא פועל יוצא מן האקלים הרוחני המקיף את הנכנס לארץ ,ומאחר שהאוויר נמצא בכל מקום ובכל רגע ,הרי שכל השואף אותו אל קרבו מתחיל ליהנות מסגולתו. בגמרא במסכת בבא בתרא (דף קנ''ח ע"ב) אמרו אמר רבי זירא שמע מיניה אווירא דארץ ישראל מחכים .הסוגיה שם עוסקת בדיון הלכתי שבו חזר בו אחד החכמים מסברתו הקודמת לאחר שעלה לארץ ,ומתוך כך טבע רבי זירא את המטבע הלשוני הנצחי הזה .עובדה זו, שהשינוי השכלי הניכר התרחש אצל אותו חכם בסמוך לעלייתו ,מוכיחה כי פעולת האוויר היא אקטיבית ומהירה ,וכמו תרופה חריפה המועילה מיד עם כניסתה לגוף ,כך גם האוויר הזך של הארץ פותח את סגור הלב מיד עם בואו של האדם בשעריה. בתלמוד ירושלמי במסכת שקלים (פרק ג הלכה ג) אמרו אמר רבי יונה אין אווירא דארץ ישראל כמתנה של חינם ,אלא צריך אדם ליתן עליה את דעתו .דברי הירושלמי מעמיקים את המבט בחקירתנו ,ומשמיעים לנו יסוד כביר לפיו החכמה אינה פועלת באופן אוטומטי על הגוף הגשמי ,אלא היא תלויה בהכנת הלב של האדם .והביאור בזה הוא שמי שמגיע לביקור בארץ ,ומביא עמו כוונה פנימית עמוקה ,רצון להחכים וגעגועים לקדושה ,הרי הוא יוצר את הכלי הראוי לקליטת השפעת האוויר ,ויוכל להשיג בזמן קצר מה שאין אחר משיג בישיבה של קבע ללא שימת לב. ולענ"ד נראה דיש לחלק בין עצם פתיחת המוח לבין קניין החכמה הנצחי .הגמרא בכתובות המדברת על המעלה של "כי סליק להתם" באה ללמד שמיד עם הכניסה לארץ ,הנפש משתחררת מכבלי האוויר של חוץ לארץ וזוכה לבהירות זמנית ,מעין אור מקיף שמאיר ללומד ומאפשר לו לראות את הסוגיה באור ישר .הבנה זו מיישבת את דברי המהר"ם גלנטי והחפץ חיים שהבאנו בסוגיה הקודמת ,ומתווה דרך חדשה לפיה המבקר בארץ אכן זוכה לאוויר מחכים המעורר את שכלו לשעה ,אך כדי להפוך חכמה זו לקניין קבוע בנפש ,נדרש האדם לקבל על עצמו את מצוות הישיבה הקבועה של "וישבתם בה" כציווי נצחי. בפוסענו אל היכלי הראשונים ,אנו מוצאים יסודות כבירים המבארים את מהותה של חכמת הארץ וגדרי חלותה על הנכנסים בשעריה.

המאירי בספרו בית הבחירה למסכת בבא בתרא (דף קנ''ח ע"ב) כתב שמע מיניה אווירא דארץ ישראל מחכים ,שהדברים הנאמרים בארץ ישראל הם יותר קרובים אל האמת וניצולים מן השיבוש והבלבול השולט בשאר הארצות ,מפני שזכות המקום מסייעת ללומד לכוון אל השמועה הנכונה ללא פלפולים מיותרים .מדבריו עולה כי מעלת האוויר אינה תלויה במעמדו האישי של האדם כתושב או כדר קבע ,אלא היא תכונה עצמית של המקום המשפיעה על כל מי שבא בשעריו ועוסק בתורתו ,וממילא גם המבקר לזמן קצר ונמצא בתוך חלל הארץ זוכה שזכות המקום תסייע לו לנקות את שכלו מן השיבושים. הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים (חלק ב פרק ל"ו) כתב כי נבואה וחכמה עילאית אינן שורות אלא בארץ ישראל או בעבורה ,והאקלים המזג של הארץ הוא המכין את המוח והכוחות השכליים להגיע אל השלמות וההשגה הברורה .מדבריו אנו למדים שהאוויר והאקלים הרוחני פועלים כסגולה טבעית ומציאותית על מזג האדם ,וכשם שתרופה פועלת על הגוף מיד עם כניסתו לאותו אקלים ,כך המבקר בארץ ישראל קולט מיד את שינוי המזג השכלי, ומוחו מתעורר להבנה מעמיקה יותר. הרמב"ן בספרו מלחמות ה' למסכת סנהדרין (פרק אחד דיני ממונות) כתב כי עיקר הסמיכה ובית הדין הגדול אינם נוהגים אלא בארץ ישראל ,מפני ששם שורה שכינה והחכמה מכוונת אל האמת האלוקית ,וכל חכמי חוץ לארץ צריכים לקבל את מרותם של בני הארץ .דבריו אלו מלמדים כי החכמה השרויה בארץ היא כוח כללי המקיף את גבולותיה ,וכל הנמצא בתוך המחיצה הרוחנית של הארץ ,אפילו לשעה קלה ,הרי הוא מתחבר אל המעיין הכללי של חכמת התורה ויוצא נשכר בצלילות הדעת. הרשב"א בחידושיו למסכת כתובות (דף ע''ה ע"א) כתב על עניין חד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מנייהו ,שמעלה זו היא בגלל זכות הארץ המשפעת על חכמת הלומדים בה ומרוממת אותם למדרגה עליונה יותר .והביאור בזה הוא שברגע שהאדם עושה את המעשה ועולה לארץ ,אפילו על מנת לחזור ,עצם ההימצאות במקום הקדוש יוצרת אצלו עילוי שכלי עצום ,מפני שהקשר הרוחני בין נשמת הישראלי לארץ הקודש מתעורר מיד עם המפגש הראשוני ביניהם. נראה לבאר את עומק שיטות הראשונים ,שיש לחלק בין עצם הסרת עביעות המחשבה לבין קניין החכמה הנצחי בנפש .האוויר הזך של ארץ ישראל פועל באופן מיידי כמסיר מחיצות ,ומנקה את המוח מהטמטום והעביות של חוץ לארץ ,וזאת בהשפעת קדושת המקום והאקלים הרוחני המיוחד שנשמר בטהרתו .על כן ,המבקר בארץ לזמן קצר בהחלט זוכה לפתיחת המוח וצלילות הדעת ,אך כדי שהחכמה הזו תהפוך לקניין קבוע ויציב בנפשו, נדרש האדם לעמל ממושך וקביעות ,הנקנים דווקא מתוך קיום מצוות הישיבה התמידית של "וישבתם בה”. במעברנו אל היכלי האחרונים ,הפוסקים ובעלי המחשבה שהעמידו את דברי חז"ל והראשונים על מכונם ,אנו מוצאים בירורים נפלאים הנוגעים במישרין בשאלת חכמתו של המבקר בארץ.

רבינו שלמה קלוגר בספרו אמרי שפר על התורה (פרשת שלח) כתב לבאר את קריעת הבגדים של יהושע וכלב לעומת נפילתם על הפנים של משה ואהרן ,והסביר שיהושע וכלב, בשל היותם מן התרים את הארץ שנכנסו לתוכה ,זכו להשפעת אווירה המחכים של ארץ ישראל מיד עם כניסתם .כוח מחכים זה העניק להם בהירות שכלית עילאית וראייה חדה, שבאמצעותה הבינו מיד כי הגזרה נחתמה ואפס תקוה ,ועל כן קרעו את בגדיהם דרך אבלות, בשעה שמשה ואהרן שנשארו במדבר עדיין קיוו שניתן לבטל את רוע הגזרה בתפילה .מכאן עולה יסוד מפורש בדבריו ,שעצם הכניסה לתור את הארץ ,אף שהייתה לזמן קצר ולמטרת שליחות זמנית ,החכימה את הנכנסים בה והרימה את מדרגתם השכלית מעל המדרגה של מי שלא זכה להיכנס אליה. רבי חיים בן עטר ,בעל האור החיים הקדוש ,בספרו חפץ ה' למסכת ברכות (דף מ''ד ע"א) כתב כי אווירא דארץ ישראל מחכים פועל על האדם בדרך של זיכוך חומרי הנפש והגוף יחד ,והאוויר הטהור הזה מסיר את מסכי הברזל המבדילים בין שכלו של האדם לבין אור התורה .מדבריו למדנו שהפעולה של האוויר המחכים היא מציאות רוחנית וסגולית קבועה הנמצאת בחלל הארץ ,והיא משפיעה על כל מי שנושם את האוויר הזה ומטהר את מחשבתו, ואין הדבר מותנה בזמן שהותו של האדם אלא בעצם חסותו תחת צל שמי הארץ המקודשת, המעוררים את הנשמה מיד עם בואו בשעריה. רבי יוסף חיים מבגדאד הבן איש חי בספרו בן יהוידע למסכת כתובות (שם) ביאר את מעלת חד מינן כי סליק להתם ,וכתב כי החכמה של ארץ ישראל ניכרת בישרותה ובפשטותה האמיתית ,והיא מתחילה לפעול בנפשו של האדם מיד ברגע עלייתו והגעתו לארץ .והוא מסביר שם שהמעבר מחוץ לארץ לארץ ישראל משול לאדם הנכנס מבית אפל ומלא עשן אל מרחב פתוח ורווי אור ורוח צחה ,שבו השכל מתנקה מיד מן העביעות והערפול שדבקו בו ,וממילא ברור שגם מי שמגיע לזמן קצר חש מיד בשינוי האקלים הרוחני ומוחו נפתח להבין ולהשכיל בישרות. נראה לבאר את עומק דברי האחרונים ,שסגולת האוויר המחכים פועלת בשני מסלולים נפרדים המשלימים זה את זה .המסלול הראשון הוא הארה זמנית ופתחון מוח מיידי, המוענקים לכל הבא בשערי הארץ ,אפילו לביקור קצר וארעי ,כפי שראינו אצל יהושע וכלב בזמן הריגול ,שזכו לבהירות עילאית מכוח עצם שהותם בארץ .המסלול השני הוא קניין חכמה קבוע בנפש ,והוא דורש ישיבה ממושכת וקביעות גמורה של דרים בה ,כדי שהרגלי המחשבה הישרים של הארץ ייטמעו בעומק אישיותו של הלומד ,ומכאן שהבאת הבן המתקשה בלימודו לביקור בארץ בבין הזמנים ,יש בה תועלת עצומה לפתוח את מוחו ולעורר את נפשו אל אור התורה ,מתוך שאיפת האוויר הטהור. בפוסענו אל היכלי התורה של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,אנו מוצאים את הכרעתם של שרפי מעלה אשר העמידו את השאלה המעשית הזו על מכונה ,ודנו בכוחו של הביקור הקצר לפתוח את מעיינות התבונה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו ליקוטי הלכות למסכת מנחות (פרק אחד

עשר) כתב על מעלתה של ארץ ישראל בזמן הזה ,שאף על פי שהארץ שוממה בעוונותינו והשכינה נסתרה ,מכל מקום קדושתה העצמית לא זזה ממקומה אפילו כמלוא נימא, ואווירה נותר זך ומחכים את השרויים בה ומייגעים עצמם בתורה .מדבריו הנוראים אנו למדים שסגולת האוויר אינה תלויה במציאות של גילוי שכינה בבית המקדש ,אלא היא תכונה פנימית של אדמת הקודש הקבועה לדורות ,וממילא כל מי שבא לחסות תחת צילה, אפילו לזמן מועט ,הרי הוא בא במגע עם אותה קדושה נצחית הפועלת על הנפש ומסירה ממנה את מחיצות השכחה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יחוה דעת (חלק ה סימן נ"ז) כתב בעניין חשיבות העלייה והביקור בארץ ישראל של בני חוץ לארץ כדי לחזק את לימודם ,והביא את דברי חז"ל שאווירא דארץ ישראל מחכים כסיוע לכך שעצם השהות בארץ תורמת להבנה ישרה ועמוקה של הסוגיות .מפסק זה ניכר כי גדולי הדור ראו בביקור בארץ כלי מעשי ורוחני כביר לרומם את שכלו של הלומד ,ואינו דומה לימוד הנעשה מתוך טרדות וערפול האוויר של חוץ לארץ ,ללימוד הנעשה באווירה הצלול והמיושב של ארץ חמדה ,המשפיע מיד על הבנת המציאות. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר על התורה (פרשת שלח) ביאר את עניין הראיה מיהושע וכלב שרק תרו את הארץ ,וכתב לדחות את הראיה המוחלטת של החשוקי חמד ,שכן יש לחלק בין מרגלים שנשלחו בשליחות כלל ישראל ומטרתם הייתה הכנה לכיבוש הארץ וישיבת קבע ,לבין מבקר פרטי שבא לזמן קצר ללא כוונה להשתקע .והוא מפרש שיהושע וכלב נחשבו כבר אז כמי שקשורים בישיבת הארץ מפני שהיו שלוחים של האומה כולה לכבוש את הארץ ולישב בה ,ולכן זכו לאוויר מחכים המלא בשלמותו ,מה שאין כן במבקר באקראי בעלמא שאינו שותף למצוות הישיבה עצמה. מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק ב סימן קס"ד) כתב כי מעלת אווירא דארץ ישראל מחכים קשורה קשר בל יינתק לעמל התורה בקדושה ובטהרה ,ואין האוויר פועל כבדרך קסם על מי שאינו מייגע את עצמו .ומדבריו עולה הדרכה ברורה לשאלת האב ,שאם יביא את בנו לביקור בארץ ,אין די בעצם היותו כאן כדי לפתוח את מוחו ,אלא עליו להושיבו בבית המדרש בארץ ישראל ולדאוג שיעמול בסוגיה בכל כוחו ,ואז האוויר המחכים יצטרף לעמלו ויפתח את סגור לבו לראות את האור הישר של התורה. מתוך דברי גדולי הדורות מתבארת התמונה בשלמותה ,שעצם הביקור בארץ ישראל נושא עמו השפעה סגולית כבירה ורוח טהרה המנקה את המוח מחוליי חוץ לארץ ,אך עוצמת ההחכמה תלויה במידת היגיעה של הלומד ובמידת חיבורו הפנימי לקדושת הארץ ,וממילא הבאת הבן בבין הזמנים ,תוך קביעת סדר לימוד מעמיק בארץ ,היא סגולה נפלאה המשלבת את כוח המקום עם כוח התורה. בפוסענו אל עבר עולם המעשה וההלכה הצרופה ,אנו מבקשים לתרגם את החקירה הרוחנית הגדולה על כוחו של המבקר בארץ ישראל למציאות חייהם של בני התורה ,ולמצוא בה קווים מנחים ומעשיים המכוונים את דרכו של האדם.

הנפקא מינה הראשונה והבולטת ביותר עומדת בלב שאלתו של אותו אב הכואב את קשיי לימודו של בנו יחידו ,ונוגעת להנהגתם של בחורי ישיבות ותלמידי חכמים המתגוררים בחוץ לארץ .אם אנו פוסקים להלכה כראייתו של מורנו הגר"י זילברשטיין ,שעצם הכניסה הזמנית לתחומי הארץ כבר משפיעה ומזככת את השכל מכוח האוויר המחכים ,הרי שישנו ערך עצום ועניין גדול לכל בן תורה לצאת מפעם לפעם לביקור בארץ ישראל ,ודווקא בימי בין הזמנים ותקופות המנוחה .הנסיעה הזו אינה נחשבת רק לטיול או להחלפת כוחות בעלמא, אלא היא הופכת לפעולה רוחנית אקטיבית של רפואת הנפש ופתיחת המוח ,שבה הלומד מנצל את ימי הפגרה כדי לעלות לארץ הקודש ,לשאוף את אווירה הטהור ,ולשוב אל ספסל הלימודים בחוץ לארץ עם כוחות מחודשים ,שכל זך ויכולת קליטה עמוקה וישרה יותר שנקנתה בזכות המקום. נפקא מינה שנייה עולה לעניין דרך הלימוד וסדרי הישיבות הנוהגים בארץ ישראל עבור תלמידים הבאים מן הגולה לתקופות קצרות .אילו היינו אומרים שסגולת החכמה תלויה אך ורק בישיבת קבע ובדירה ממושכת ,היה על ראשי הישיבות לנהוג באותם תלמידים אורחים כמי שעדיין שרויים תחת השפעת האוויר העבה של חוץ לארץ ,ולהגיש בפניהם את הלימוד בצורה איטית ומדורגת .אולם ,מתוך הידיעה שאוויר הארץ פועל מיד כמסיר מחיצות ,משתנה הגישה כולה ,ועל מברבי התורה להשליך את התלמידים מיד אל תוך עומקה של הסוגיה בעיון חריף ובישרות ,מתוך אמון מלא בכך שמוחם נפתח ברגע זה ממש לקלוט את עמקי הדברים בצורה שעולה בהרבה על יכולתם הקודמת במרחקים. נפקא מינה שלישית נוגעת לגדרי החיוב של ברכת התורה וקדושת הלימוד בזמן הטיול והסיור בארץ ישראל .אם המבקר בארץ נחשב כמי שמושפע באותו רגע מסגולת האוויר המחכים ,הרי שמוטלת עליו חובה יתרה שלא לאבד את הרגעים היקרים הללו בדיבורים בטלים או בשיטוט שאינו ראוי .עליו להבין כי כל פסיעה ופסיעה על רגבי הארץ ,ואפילו בעת תורו את ההרים והעמקים כיהושע וכלב בשעתם ,היא הזדמנות פז שבה שכלו מזדכך מאליו ,וממילא עליו להכין עצמו תמיד עם ספר קטן או מחשבה תורנית ,כדי שיוכל לתרגם את הבהירות המיידית של האוויר לקניין תורה ממשי בנפשו ,ולא יניח לאור הגדול הזה להתפוגג ללא הותרת רושם נצחי. בפוסענו אל מרחבי ההרחבה הרעיונית ,אנו מבקשים לפרוש את כנפי המחשבה ולהתבונן בעומק המהות של חכמת הארץ ,מתוך הבנה כי המפגש בין נשמת היהודי לעפרה של ארץ חמדה אינו מצטמצם לגדרים גאוגרפיים או לחוקים פיזיקליים ,אלא הוא מהווה רז פנימי עמוק הנוגע לשורש בריאת העולם ותיקון השכל האנושי. עומק הרעיון הטמון בסגולת אווירה של ארץ ישראל ,הפועל ומחכים אפילו את המבקר בה לשעה קלה ,מגלה לנו כי הקדושה שהטביע הבורא בארץ איננה דבר מופשט או זיכרון היסטורי חולף ,אלא היא מציאות חיה ,אקטיבית ויוצרת ,המשנה את כל המערך השכלי של האדם הנמצא בתוכה .חוץ לארץ ,על פי פנימיות הדברים ,מייצגת את עולם הפירוד, הערפול והמחיצות ,מקום שבו השכל האנושי נאלץ להיאבק בעביעות החומר ובשאון

הסביבה כדי לדלות טיפות של אמת ,וממילא הלימוד שם כרוך לעיתים קרובות בפלפולים ארוכים ובדרכים עקלקלות כדי להגיע אל השמועה הנכונה .לעומת זאת ,ארץ ישראל היא מקום האחדות ,הבהירות והקשר הישיר אל מקור החיים ,שבה האוויר עצמו נותר בטהרתו המקורית ולא נפגם מזוהמת המבול ,ועל כן הוא פועל כממסס מחיצות וכמנקה את המוח מחוליי התפיסה המוגבלת. כאשר אנו מתבוננים בראיה הנועזת ממעשה המרגלים וביאורם של גדולי הדורות ,מתברר לנו חידוש נפלא ביחס לכוחו של המבט הראשוני והאקראי .אדם החי במקום קדוש דרך קבע עלול ,מטבע האנושי ,ליפול למערכת של הרגל וקהות חושים ,שבה המראות הנשגבים והאוויר הזך נעשים אצלו כחלק משגרת החיים הטבעית ,ובכך הוא עלול להחמיץ את העוצמה המתפרצת של המקום .אולם המבקר ,הבא מן המרחקים מתוך געגועים עזים, פסיעותיו מלאות חרדת קודש ועיניו תרות אחר כל סימן של קדושה ויפי תואר .המפגש הראשוני הזה ,הנקי מכבלי השגרה ,יוצר תהודה עמוקה בנפש ,והאוויר המחכים פועל עליו בעוצמה של אור מקיף ,המאיר את שכלו בבת אחת ומעניק לו חדות תפיסה עילאית ,כפי שראינו אצל יהושע וכלב שזכו לראיית העתיד ולבהירות מוחלטת דווקא מתוך היותם מן התרים את הארץ. מתוך כך אנו מבינים כי התורה איננה חכמה אנושית רגילה הנקנית רק על ידי צביעת תאים במוח או זיכרון של פרטים ,אלא היא שפע אלוקי חי הזקוק לאקלים הנכון כדי לצמוח ולהתפתח בשלמות .אווירא דארץ ישראל הוא האקלים הרוחני המדויק שנוצר עבור נשמת הישראלי ,והוא מעורר את כוחות היצירה וההבנה הישרה הקבורים בעומק לבבו של כל יהודי .גם כאשר אדם מגיע לביקור קצר ,עצם השאיפה של האוויר הזה והימצאותו תחת שמי הקודש יוצרות מהפכה שקטה באישיותו ,מסירות את מסכי הערפל שדבקו בו במרחקים, ומאפשרות לו לטעום ,ואפילו לרגע אחד ,את טעמה האמיתי והצרוף של תורת ארץ ישראל המכוונת תמיד אל האמת השלמה. בפוסענו אל היכלי ההרחבה המחשבתית ,אנו מעתיקים את מבטנו מן המרחב הכללי אל נבכי נפשו של האדם הבודד ,ומבקשים לדלות מתוך גדרי אווירה דארץ ישראל משנה עמוקה של אמונה ,הנהגה עצמית וקשר בל יינתק בין הלומד למקור חיותו. ההבנה כי אוויר הארץ מסוגל להחכים ולפתוח את ארובות המוח מיד עם כניסתו של האדם בשעריה ,מלמדת אותנו שיעור נורא בכוחה של הסביבה הרוחנית על עיצוב פנימיותו של היהודי .פעמים רבות מוצא עצמו האדם שרוי במצב של ערפול ,דשדוש ותקיעות מחשבתית, כאשר הסוגיה הנלמדת נראית בעיניו כספר חתום ואין ידו משגת לפרוץ את חומותיה. המחשבה המוטעית עלולה להובילו למסקנה כי כוחותיו השכליים מוגבלים או שמא נגזרה עליו חלילה בינוניות תמידית בלימוד .באים דברי רבותינו ומנפצים את הייאוש הזה מהיסוד, בהראותם כיצד שינוי אקלים אחד ,נשימה אחת של אוויר טהור וזך ,יכולים להפוך פתאים לחכמים ולשנות את המערך הנפשי כולו בתוך רגע אחד .הדבר מעניק לאדם עוצמה של

תקווה ואמונה בכוחותיו ,מתוך ידיעה שהפוטנציאל הרוחני שלו תמיד קיים ,וכל שנדרש הוא להסיר את מסכי הברזל ואת האוויר המעיב של עולם החומר כדי לתת לנשמה להאיר. מצד הנהגת האדם ,עולה כאן תביעה עמוקה לערנות פנימית ולניצול הזדמנויות .כאשר אדם זוכה לעלות לארץ ישראל ,ואפילו לביקור קצר וארעי של ימים ספורים ,אין הוא יכול להתייחס לזמן הזה כאל פסק זמן מעבודת השם או כזמן המיועד לחופשה גרידא .הבהירות המיידית השורה בחלל הארץ ,אותה מעלה של מן התרים את הארץ שחננה את יהושע וכלב בראייה נבואית חדה ,מטילה על המבקר אחריות כבדה .הוא ניצב בתוך חממה רוחנית שבה כל מחשבה טובה ,כל פסיעה וכל אות של תורה מניבות פירות כפולים ומכופלים ,ועל כן עליו לנהוג בזהירות יתרה ,לזכך את מבט עיניו ,ולפתוח את לבו לרווחה כדי לבלוע אל קרבו את טללי התחייה הללו שיזינו את נפשו גם כאשר ישוב אל ארץ גזירה. חיבור זה בין האדם לארץ חושף את סוד האמונה הטהורה ,לפיה אין שום מקום בעולם המנותק מהשגחתו של הבורא ,אך ישנו מקום אחד שבו הווילונות דקים יותר והאור האלוקי בוקע מבעדם במישרין ללא מסכים ומתווכים .ההימצאות בארץ ישראל ,ולו לשעה קלה, מחזירה את הנשמה אל מצבה הטבעי והמקורי כפי שהייתה קודם חטא עץ הדעת וקודם שנטמאה הארץ בזוהמת המבול .המבקר בארץ אינו נפגש רק עם נופים פיזיים או עם זיכרונות היסטוריים ,אלא הוא נפגש עם עצמו ,עם שורשו הרוחני הנקי והמזוקק ,ומתוך המפגש המרטיט הזה הוא שואב תעצומות נפש ,ישרות המחשבה ודבקות באמת ,המלוות אותו ומאירות את נתיב חייו בכל מקום שבו יתגלגל. בפוסענו אל היכלי ההרחבה המוסרית ,אנו מגלים כי מתוך גדרי ההלכה וסגולת המקום עולה ומזדקק מצפן פנימי עמוק ,המכוון את רצונותיו של האדם ומעמיד אותו על חובתו המוסרית והרוחנית מול מתנות השמים שהופקדו בידיו. היסוד לפיו אוויר הארץ מחכים ופועל על האדם מיד עם כניסתו בשעריה ,מעמיד אותנו על מידת האחריות המוסרית ביחס לכוח הבחירה וההכנה העצמית .החכמה והצלילות השכלית אינן מגיעות כבדרך קסם או כגזירת גורל שרירותית ,אלא הן דורשות מן האדם ליצור את הכלי הראוי להכיל את האור הגדול .כאשר יהודי פוסע על אדמת הקודש ,בין אם הוא דר בה קבע ובין אם הוא בא אליה כתר ומבקר לשעה קלה ,מוטלת עליו החובה המוסרית שלא לטמטם את חושיו ולא לאטום את לבו בשאון הרחוב ובחומריות הגסה .פתיחת המוח שמעניקה הארץ היא פיקדון יקר ערך ,והזלזול ברגעים הללו או הפיכתם לחלק משגרה שטחית מהווים כשל מוסרי כלפי המעיין הרוחני הנפתח בפניו ,ומכאן שהאדם נדרש בכל עת לזכך את מידותיו ,להשליט את השכל על הרגש ,ולהיות ערני לכל תנועה פנימית המקרבת אותו אל האמת. זאת ועוד ,המבט המוסרי הנלמד ממעשה המרגלים ודברי רבותינו מדגיש את החובה להביט על המציאות בעין יפה וברוח מאמינה .יהושע וכלב ,שזכו להחכים מאוויר הארץ בהיותם תרים אותה ,השתמשו באותה בהירות שכלית כדי לראות את הטוב הצפון בה, לעמוד מול זרם המפקפקים ,ולהכריז בעוז כי טובה הארץ מאוד מאוד .לעומתם ,מי שאינו

מכין את לבו ,עלול לראות באותם מראות עצמם סיבות לפחד ,לפירוד וליאוש .מתוך כך אנו למדים כי המצפן הפנימי של בן התורה מחייב אותו להשתמש בכל שפע ,בינה או חכמה שחנן אותו הבורא ,כדי לבנות ,לרומם ולהשפיע ברכה על הסובבים אותו ,מתוך הבנה שעיקר תכליתה של חכמת הארץ היא להביא לידי ישרות הלב ,הכנעת הגאווה וחיבור אמיתי אל שורש החיים והקדושה. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום ,המלוות את האדם בכל שעל ובכל צומת דרכים שבה הוא נפגש עם נפתולי החיים ותהפוכותיהם .התובנה הראשונה מזמינה אותנו להבין כי פתיחת המוחין והשגת צלילות המחשבה אינן תלויות רק בזמן ממושך או בתנאים מופלגים, אלא ביכולתו של האדם לנתק עצמו ברגע אחד מרעשי הרחוב ולשאוף אל קרבו רוח טהורה המזככת את שכלו .התובנה השנייה היא החובה לזכור שכל מפגש ארעי עם מקום קדוש או עם איכות רוחנית נעלה מטיל עלינו אחריות כבדה לנצל את הבהירות המיידית לקניין נצחי בנפש ,מתוך הבנה שכל רגע של השראה הוא פיקדון יקר ערך שנועד להרים את האדם למדרגה עליונה יותר של ישרות ואמת. ההתבוננות המעמיקה בכוחו של המבקר בארץ ישראל ובסגולת אווירה המיוחד לפתוח את סגור הלבב מיד עם בואו של היהודי בשעריה ,מגלה לנו נתיב חיים מופלא של התחדשות ובהירות השזורה כולה ברצון הפנימי ובהכנת הלב לקליטת אור התורה .דרכנו ביררה את הגדרים ההלכתיים והרעיוניים העולים מפרשת השבוע ומדברי רבותינו על מעשה המרגלים, וראינו כיצד עצם הפסיעה על אדמת הקודש ,אפילו לזמן מועט ולתקופה קצרה של ביקור בבין הזמנים ,יש בכוחה להסיר מחיצות של עביעות וטמטום המוח שדבקו באדם במרחקים. מתוך עולמם של חכמי התלמוד הבבלי והירושלמי ,גדולי הראשונים והפוסקים ,למדנו כי האקלים הרוחני הנקי והזך של הארץ משפיע באופן מציאותי ומיידי על מזג האדם ושכלו, וכפי שהכריעו גדולי הדורות ובראשם הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן והראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף ,השפעה זו מתעוררת בכל עוזה לכל מי שמייגע עצמו בתורה ומשלב את כוח המקום עם עמל רוחני צנוע וישר.

עיקר העניין: ההתעמקות בסגולת האוויר המחכים של ארץ ישראל גם למי שבא אליה לביקור ארעי מלמדתנו כי נשמת הישראלי קשורה בנימים נצחיים אל מקור הקדושה והתבונה ,וברגע שהאדם מסיר מעליו את מסכי השגרה והחומריות ומטהר את מבטו ,הוא זוכה לבהירות שכלית עילאית המאירה את נשמתו ומכוונת את דרכו אל האמת הצרופה .נשימה אחת של רוח טהורה בסביבה של קדושה מסוגלת לחולל מהפך בנפש ולהפוך פתאים לחכמים ,וכל העמל בתורה מתוך פתיחות הלב זוכה שזכות המקום תסייע בידו לזכך את שכלו ולמצוא אור וחיים בכל נתיבותיו.