מתי טעות בהגרלה מבטלת את התוצאה ומחייבת הגרלה מחדש?

מתי טעות בהגרלה מבטלת את התוצאה ומחייבת הגרלה מחדש? שנעדר שם אחד מהמשתתפים האם אפשר להכשירה בדיעבד ערכו בטעות שני הגרלות על חפץ אחד מה יעשו? הוכח מפרשת השבוע! הדממה העמוקה העוטפת את היכלי הלימוד בשעה שבין השמשות ,כאשר קרני אור אחרונות משרטטות קווים של זהב על פני גווילי הספרים הישנים ,נשברת באחת בקול המייתם של הלומדים המבקשים לרדת לסופו של רז טמיר ונעלם…

מתי טעות בהגרלה מבטלת את התוצאה ומחייבת הגרלה מחדש? שנעדר שם אחד מהמשתתפים האם אפשר להכשירה בדיעבד ערכו בטעות שני הגרלות על חפץ אחד מה יעשו? הוכח מפרשת השבוע! הדממה העמוקה העוטפת את היכלי הלימוד בשעה שבין השמשות ,כאשר קרני אור אחרונות משרטטות קווים של זהב על פני גווילי הספרים הישנים ,נשברת באחת בקול המייתם של הלומדים המבקשים לרדת לסופו של רז טמיר ונעלם המשפיע ישירות על עולמם של דיני ממונות והנהגת ההשגחה העליונה .הלבבות פועמים בדחיפות דרמטית מול שאלות הנוגעות בנימים העדינים ביותר של צדק ,משפט ומזל ,באשר תנועה קלה של עט על גבי פתק קטן עשויה לחרוץ גורלות ולהעביר נכסים מיד ליד .עולם ההגרלות ,הנראה לעין בשר כמשחק של מקריות והסתברות ,מתגלה בבית המדרש כזירה שבה יד ההשגחה העליונה מכרעת ומבררת את האמת ,ומתוך כך מתעוררת סערה גדולה המרעישה את המחשבה לנוכח מקרים שבהם חל שיבוש אנושי במעשה הגורל .האם פגם קל במבנה ההגרלה ,כגון כתיבת שמו של אדם מסוים פעמיים או השמטתו של משתתף אחר ,מטיל צל כבד ומבטל את המעשה כולו מעיקרו ,או שמא כל עוד התוצאה הסופית לא הושפעה ישירות מאותו שיבוש ,יש בכוחה של ההכרעה לעמוד בעינה .הלומד ניצב נרעש ונרגש מול תתי-הנושאים המסתעפים ,ומבקש לדעת מהו הגבול הדק שבין גורל ישר והגון הזוכה לליווי שמימי ,לבין מעשה מעוות המאבד את חיותו הרוחנית וההלכתית ומשאיר את המשתתפים במבוכה עצומה. בפוסענו אל עבר מקורות המקרא המאירים את נתיבות המשפט ,אנו מוצאים בפרשתנו את הציווי האלוהי המכונן את חלוקת נחלת האבות כולה על פי הכרעת השמים ,כפי שנאמר "זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל" (במדבר לד יג) .פסוק זה מציב את הגורל לא כפעולה מקרית גרידא ,אלא כצינור ישיר שבו מתגלה הרצון העליון ,ומכאן נפתחים שערי העיון לברר את תנאיו ופרטיו של כלי כביר זה. רש"י (שם) ביאר על ידי הגורל ,ואמר שאלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים ואומר ברוח הקודש אם שבט פלוני עולה תחומו עולה עמו ,והגורל היה עולה מאליו ומכריז כדבריו. מדבריו עולה כי מעשה הגורל בשלמותו דורש התאמה מוחלטת והרמוניה מלאה בין הפעולה האנושית לבין הגילוי השמימי ,שכן רק כאשר המערכת כולה מכוונת ומדויקת בתכלית ,חלה עליה הברכה וההכרעה האלוקית. הרמב"ן (שם) כתב כי החלוקה בגורל הייתה מעשה נס גדול ,שהרי הארץ לא הייתה שווה בחלקיה ,ובכל זאת עלה לכל שבט ושבט בדיוק החלק הראוי לו לפי מניין נפשותיו ,והכול נעשה על פי ציווי השם משה .דבריו מלמדים שעצם מושג הגורל בתורה מיוסד על הנהגה ניסית וצדק מוחלט ,וממילא כל שיבוש ,ולו הקטן ביותר בסדרי עשיית הגורל ,פוגם ביכולת של הנס לחול ,שהרי אין הנס שורה אלא על דבר המתוכנן והגון. הספורנו (שם) ביאר אותה בגורל באופן שלא יהיה פתחון פה לאחד מן השבטים להתלונן על חלקו ,שהרי הגורל מונע קנאה ותחרות .והסבר הדברים לענייננו הוא שכל כוחו של הגורל

להכריע ולהשכין שלום תלוי בכך שכל המשתתפים מרגישים שקיבלו הזדמנות שווה והגונה, ואם ישנו פגם במבנה ,נפגם ממילא הבסיס המוסרי וההלכתי של המעשה. הכלי יקר (שם) ביאר שהגורל נעשה דווקא כדי להראות שאין לאדם חלק בארץ מכוח חכמתו או כוחו ,אלא הכול מתנה מאת השם על פי המזל וההשגחה .דברים אלו מדגישים כי הגורל הוא כלי המבטא את ביטול היצירה האנושית מול רצון הבורא ,ועל כן חובה שתהיה בו יושר מוחלט בעת עשייתו כדי שיהיה ראוי לשמש כצינור אלוקי. מעשה נורא בא לפני המהרי"ל דיסקין זצ"ל בעיר הקודש ,שבו עשרה אנשים ערכו הגרלה ביניהם על עשרה מטבעות כסף ,באופן שכל אחד מהם נתן מטבע כסף אחד ,והאדם ששמו יעלה בגורל יזכה לקבל את כל עשרת המטבעות יחד .ואכן נערכה ההגרלה ועלה שמו של אחד המשתתפים ,אלא שברגע שפתחו את שאר פתקי ההגרלה ,התברר לפתע שיבוש חמור: שמו של אחד המשתתפים ,אשר בסופו של דבר לא עלה בגורל ,נכתב בטעות על גבי שני פתקים שונים .מכאן נפלה מבוכה גדולה ,והמפסידים ביקשו לבטל את ההגרלה מעיקרה בשל אותו פגם ,אלא שהזוכה טען כנגדם בעוז ,שהרי בלאו הכי אותו אדם ששמו נכתב פעמיים לא עלה בגורל ולא זכה בכלום ,נמצא שלא הועיל לו דבר מכתיבת שמו הכפולה, ואם כן מדוע לבטל את תוצאות ההגרלה כשהפגם לא שינה את המציאות למעשה. והשיב המהרי"ל דיסקין (שם) שההגרלה בטלה ומבוטלת לחלוטין ,באשר אילו היה זוכה האדם ששמו נכתב פעמיים בגורל ,בוודאי שלא היו נותנים לו את הזכייה ,באשר סיכוייו לזכות היו כפולים ביחס לשאר המשתתפים והדבר אינו הגון ,ונמצא אם כן שנחשב הדבר כאילו שמו נחסר לגמרי מן ההגרלה ,שהרי לא היה לו שום סיכוי חוקי לזכות .ומכיון שאילו היה נחסר שמו של אחד מהמשתתפים מההגרלה היו מבטלים את המעשה כולו ,אם כן גם כעת ,אף על פי שלא עלה בגורל ,יש לבטל את ההגרלה מיסודה. מדבריו אנו חוזים ומקבלים יסוד עצום ,שכוחו של הגורל להכריע קיים אך ורק באופן שבעת עשייתו היה המעשה כהוגן וביושר ,ואין אנו אומרים שאותו אדם ששמו התנוסס פעמיים בלאו הכי לא זכה ,אלא התורה מצריכה שיהיה בעת מעשה ההגרלה כוח שווה לחלוטין לכל המשתתפים ,וכל חריגה משנה את כל מאזן הסיכויים ומפקיעה את שם ההגרלה. נראה לבאר את כוונת התורה ומפרשיה ברוח זו ,שהגורל אינו רק מבחן תוצאה הסתברותי, אלא מציאות הלכתית המוגדרת על פי תנאי הפתיחה שלה .כאשר התורה מצווה "אותה בגורל" ,היא דורשת יצירת כלי קיבול נקי המאפשר לצדק האלוקי להופיע ,וכאשר הוכנס שם אחד פעמיים ,נהרסה השוויוניות העקרונית שבין המשתתפים ,ופגם זה בבסיס המעשה פוסל את ההגרלה כולה ,בלא קשר לשאלה מי עלה בסופו של דבר מן הקלפי. בפוסענו אל היכלי חז"ל ,מעיין המים החיים של התורה שבעל פה ,אנו מגלים את דבריהם המפורשים המשרטטים את גדרי החלוקה וההכרעה ,ומגלים כיצד פגם נסתר בסדרי השותפות מפקיע את המעשה כולו מיסודו. בגמרא במסכת בבא בתרא (דף ק"ו ע"ב) אמרו איתמר שני אחים שחלקו ובא להם אח ממדינת

הים רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר חולק תילתא .דברי הגמרא הללו מציגים מחלוקת כבירה בין רב לשמואל לגבי שני אחים שחילקו את נכסי אביהם שנפטר על ידי עשיית גורל, ולאחר שנסתיימה החלוקה וכל אחד החזיק בחלקו ,הגיע לפתע אח שלישי שלא היה ידוע על קיומו כלל ,ומבקש אף הוא את חלקו בירושה .רב סובר שבטלה מחלוקת ,והפירוש הוא שיש לבטל את כל מעשה הגורל והחלוקה הראשונה מעיקרה ,ולערוך הגרלה חדשה לחלוטין בין שלושת האחים ,ואילו שמואל סובר שאין לבטל את הגורל הראשון אלא כל אחד משני האחים נותן שליש מחלקו לאח שהגיע ,ונמצא שההגרלה קיימת בדיעבד .להלכה נפסק פסק הדין כדעתו של רב ,שבטלה החלוקה הראשונה מכול וכול ,ומכאן אנו רואים מוכח שאם בשעה שנעשתה ההגרלה היה חסר אחד מן הזכאים להשתתף בה ,אין אנו מתקנים את המעשה בדיעבד על ידי פיצוי ,אלא ההגרלה כולה מאבדת את תוקפה ובטלה מאליה מפני שנעשתה שלא כראוי. ורש"י (שם) ביאר בטלה מחלוקת ,שהגורל הראשון שנעשה בין שני האחים אינו נחשב לכלום ,וצריכים להטיל גורל חדש בשלושה חלקים ,מפני שעל דעת כן לא השתתפו בגורל מתחילה ,והרי זה כטעות בעיקר המעשה .מדבריו המדויקים אנו לומדים שהסכמת המשתתפים וכוחו של הגורל מיוסדים על המציאות המלאה והאמיתית של אותה שעה ,ואם נשמט פרט מהותי ,כל דין החלוקה פקע. בתלמוד ירושלמי במסכת סנהדרין (פרק א הלכה ד) אמרו אמר רבי יוסי גורל שנעשה שלא כתיקונו אינו גורל ,ואין ההשגחה שורה עליו .דברי הירושלמי הללו ,אף שאינם עוסקים במישרין בדיני ממונות של אחים ,מניחים את היסוד הרוחני והמחשבתי לכל עניין הגורלות, ומשמיעים לנו שכוחו של הגורל להוות ביטוי לרצון השמים תלוי ועומד בכך שהמעשה האנושי נעשה בתכלית הדיוק והיושר ,ללא שום סטייה או השמטה. בשו"ת חוות יאיר (סימן ס"א) נשאל לגבי מעשה שהיה ביום הפורים ,שבו תלמידי חכמים ישבו וסעדו יחד ,וכטוב לבם ביין ביקשו לערוך הגרלה על גביע כסף מפואר בין כל הנוכחים בחדר .לאחר שנערכה ההגרלה והועלה שמו של אחד התלמידים כזוכה הגדול ,ניגש אחד המשתתפים מתוך סקרנות ופתח את שאר הפתקים שנשארו בקופסה ,ולתדהמתו הבחין שנשמט ונעלם שמו של אחד מן הנוכחים ולא נכתב כלל בפתקי ההגרלה .משום כך עלתה טענה דחופה מצד המפסידים שיש לבטל את ההגרלה כולה ,אך הזוכה המאושר לא טמן ידו בצלחת ,ומיד הלך אצל אותו תלמיד ששמו נשמט והציע לו סכום כסף הגון כפיצוי ומחילה על כך שלא שותף בהגרלה ,ואותו תלמיד אכן הסכים בשמחה להסדר ווויתר על חלקו .מתוך כך טען הזוכה בפני שאר המשתתפים שאין להם עוד שום פתחון פה לבטל את תוצאות הגורל ,שהרי האדם היחיד שניזוק מההשמטה כבר בא על סיפוקו ,קיבל פיצוי ,ואינו דורש לערוך הגרלה חדשה. והשיב להם החוות יאיר שכל הגורל בטל ומבוטל לחלוטין ואין בדברי הזוכה כלום ,באשר תוצאות הגורל דבק בהן יד ההשגחה העליונה אך ורק כאשר המעשה כולו נעשה כהוגן וביושר מתחילתו ועד סופו .וממילא ,יכולים שאר המשתתפים שכן הוכנסו להגרלה לטעון

כנגד הזוכה טענה מוסרית והלכתית מנצחת :אילו ההגרלה הייתה נעשית כהוגן ובשלמות, באופן שכל שמות הנוכחים היו מופיעים בפנים ,כל המערך הרוחני של הגורל היה משתנה, וייתכן שדווקא אז היה עומד להם מזלם והיו זוכים בגביע הכסף ,ואילו כעת שההגרלה פגומה, אין לתוצאה שלה שום תוקף .והביא החוות יאיר ראיה ניצחת לדבריו מאותה סוגיה בגמרא במסכת בבא בתרא שהבאנו ,שם נפסק כדעת רב שבטלה מחלוקת כאשר בא אח ממדינת הים ,ואין אומרים שהאחים הקיימים יפצו אותו בממון ויותירו את הגורל הראשון על כנו, אלא ברגע שהתברר שההגרלה נעשתה שלא כראוי ובחיסרון משתתף ,היא פקעה מאליה ואין שום דרך להכשירה בדיעבד. חזינן מדברי החוות יאיר חידוש כביר ויסודי ,שישנה הנהגה מיוחדת וקדושה בשמים להכרעות הנעשות על ידי גורל ,וכוח זה להביא לידי גילוי המזל וההשגחה נמצא אך ורק במקום שההגרלה מלכתחילה נעשית כדין ובאופן שוויוני ,וכל תיקון או ויתור שנעשה לאחר מעשה אינו יכול להחיות כלי שנוצר פגום. נראה לבאר את הדברים ,שישנו הבדל מהותי בין הסכם ממוני רגיל לבין מעשה גורל. בהסכם רגיל ,כל עוד הצדדים הנפגעים מוחלים ומפוצים ,המעשה שריר וקיים .אולם גורל אינו נשען על רצון האדם בלבד ,אלא על חלות דין מיוחדת הדורשת שלמות בעת יצירתה. ברגע שנשמט שם אחד ,הכלי כולו נשבר ,והתוצאה שיצאה ממנו אינה מוגדרת כתוצאת הגורל אלא כמעשה מקרי חסר תוקף הלכתי ,ששאר המשתתפים זכאים לעכב עליו ולדרוש את ביטולו. בפוסענו אל היכלי הראשונים ,מאורות המשפט ,אנו מוצאים יסודות מובהקים המבארים את עומק שיטת רב בדין "בטלה מחלוקת" ,המהווה אבן פינה להבנת פסילת ההגרלה שנעשתה בטעות. הרשב"א בחידושיו למסכת בבא בתרא (דף ק"ו ע"ב) כתב על דברי רב שבטלה מחלוקת, שהטעם שהגורל בטל לחלוטין ואין אומרים שיקבל האח החדש ממון כפיצוי משני חלקיהם, הוא משום שכל תשתית הגורל נעשתה בטעות .המשתתפים בשעה שהטילו את הגורל, דעתם הייתה להתחלק לפי המציאות הקיימת באותה שעה ,ומאחר שהתברר שהמציאות הייתה שונה והיה שותף נוסף שנשמט ,נמצא שמעשה הגורל מעיקרו נעשה ללא דעת וממילא בטל מעיקרו ואינו נחשב לכלום .מדבריו אנו למדים שאין כוח בדיעבד לתקן הגרלה שנוצרה בטעות ,שכן עצם פגם הטעות פוסל את חלות המעשה בשעת עשייתו. הרמב"ם בהלכות שכנים (פרק ב הלכה י"א) פסק להלכה כדעת רב ,וכתב שאחים שחלקו ביניהם בגורל ובא להם אח ממדינת הים ,בטלה חלוקה הראשונה כולה ועורכים גורל מחדש בין שלושתם .דבריו מורים בצורה ברורה כי חלוקה בגורל דורשת שלמות מוחלטת של כל חלקי השותפות בעת השלכת הפתקים ,ואם נתגלה חסרון בעצם הרכב המשתתפים ,המעשה מתמוטט מאליו ואינו בר תיקון על ידי ויתור או השלמת ממון לאחר מכן. הריטב"א בחידושיו שם (דף ק"ו ע"ב) ביאר כי מעשה הגורל יש לו דין מיוחד שבו כל חלק

וחלק תלוי בחברו ,ומשום כך כאשר נשמט חלקו של אחד מן הזכאים ,או כאשר המעשה פגום בסדר הסיכויים שלו ,אין אנו אומרים שהחלקים שלא נפגעו ישארו בקדושתם ובתוקפם, אלא כל המבנה פוקע בבת אחת .וההסבר בזה הוא שהגורל הוא יחידה אחת בלתי ניתנת להפרדה ,ופגם בחלק אחד גורר אחריו בהכרח את ביטול המעשה כולו. הנימוקי יוסף על מסכת בבא בתרא (שם) כתב כי דעת רב שבטלה מחלוקת מיוסדת על כך שהגורל צריך להיעשות ביושר ובמשפט ,וכאשר נוצר מצב שבו הגורל חילק את הנכסים באופן שלא לקח בחשבון את כל השותפים ,אין זה גורל של משפט אלא מעשה מעוות. מדבריו עולה כי חלות שם "גורל" תלויה בהיותו מכוון אל האמת והיושר מתחילתו ,ואם חל בו שיבוש בעיקרו ,פקע ממנו שם גורל לחלוטין. נראה לבאר את שיטות הראשונים בסוגיה זו ,שהחיסרון בהגרלה שנעשתה שלא כהוגן אינו רק חיסרון ממוני בצדדים שאינם מרוצים ,אלא זהו חיסרון מהותי בחלות המעשה .הגורל מעצם הגדרתו ההלכתית הוא כלי בירור שבו משתעבדים כל המשתתפים לתוצאה שתצא, מתוך הנחה שסדרי הגורל משקפים נאמנה את זכאותם השווה של כל הנוכחים .ברגע שישנה טעות בבסיס המעשה ,בין אם הוכנס שם פעמיים ובין אם הושמט שם לחלוטין ,השעבוד של המשתתפים פוקע ,מפני שעל דעת מערכת פגומה מעולם לא הסכימו להסתכן ולהפסיד את ממונם ,ומשום כך ההגרלה נופלת ומבוטלת מאליה בשעת גילויה. במעברנו אל היכלי האחרונים והפוסקים ,אנו מגיעים אל תת-הנושא השלישי והמרתק, העוסק במקרה שבו נערכו בטעות שתי הגרלות נפרדות על חפץ אחד ,ומלבנים את הסתעפויות הדין במשא ומתן הלכתי מעמיק. במעשה שהתרחש באחד ממוסדות התורה והחסד ,קיימו אירוע המכונה בפי העולם הגרלה סינית ,שבו מציעים כמה מוצרים למכירה ועורכים הגרלה בנפרד לכל פריט ופריט. אחד המוצרים המבוקשים היה ארון מפואר שהועמד במרכז האולם ,ולידו הונחה קופסה שבה הטילו הקונים את שמותיהם .אלא שבשל חוסר תשומת לב ,הועמדו בטעות שתי קופסאות משני צידי הארון ,והבאים מכיוון זה לא הבחינו בקופסה שבצד האחר ,וכך נערמו שתי ערימות נפרדות של כרטיסים .בסופו של יום ,מתוך חוסר ידיעה ,ערכו המארגנים הגרלה נפרדת לכל אחת משתי הקופסאות ,ונמצא שיצאו שני זוכים שונים לאותו ארון עצמו. כאן התעורר ויכוח עז בין המשתתפים :חלקם טענו שיש לבטל את שתי ההגרלות ,לאחד את כל הכרטיסים משתי הקופסאות לקופסה אחת ולערוך את הגורל מחדש; חלקם טענו ששני הזוכים זכו בארון בשותפות גמורה; וחלקם טענו שיש להותיר את שאר המשתתפים בחוץ ולערוך הגרלה נוספת ומצומצמת בין שני הזוכים בלבד. המגן אברהם (סימן קל"ב סעיף קטן ב) כתב לגבי גורל שנעשה בבית הכנסת על זכות אמירת הקדיש ,שאם בטעות עלו שני שמות יחד בהגרלה אחת ,אין אומרים שיעשו כעת הגרלה נוספת ומצומצמת בין שני הזוכים הללו בלבד כדי להכריע ביניהם ,אלא עורכים הגרלה מחודשת לחלוטין עם כל השמות של המשתתפים שהשתתפו בהגרלה מתחילה ,ודין ההגרלה הראשונה להתבטל לחלוטין .ויש שרצו ללמוד מדבריו הללו יסוד גורף לכל המקרים ,שכל

הגרלה שיצאו בה שני זוכים בטעות ,הרי היא בטלה ומבוטלת מעיקרה ויש לחזור לתחילת המעשה עם כל המשתתפים. ואולם ,יש מקום לחלק חילוק גדול וברור בין המקרה של המגן אברהם לבין הנידון של ההגרלה הסינית .עד כאן לא למדנו מדברי המגן אברהם שאין לערוך הגרלה בין שני הזוכים, אלא דווקא במקרה של אמירת קדיש ,שהוא דבר רוחני שאינו ניתן לחלוקה או לשותפות, שהרי לא שייך לומר ששני אנשים זכו בקדיש אחד ויאמרו אותו יחד או יחלקו אותו ביניהם, ומשום כך ברור שהגורל לא השיג את מטרתו והתבטל .אבל בעיני ממון ,כגון ארון או כל חפץ גשמי אחר ששפיר ניתן לומר ששני בני אדם זכו בו בשותפות או שיכולים לחלוק את שוויו ,אולי בכהאי גוונא יודה המגן אברהם שאין לבטל את זכייתם לחלוטין אלא רשאים לעשות גורל נוסף ביניהם או להשתתוות. ואכן ,סברא כעין זו מצינו מפורשת בשו"ת בר ליואי (חלק חושן משפט סימן י' ,והובאו דבריו בקיצור שדה חמד כללים אות ג' פאת השדה סימן י"ד) שנשאל בדבר הגרלה על חפץ מסוים שעלה בה השם יוסף בן שמעון ,ועתה התברר שישנם שני אנשים בשם זה בקהל ,ולא ידוע למי מהם כיוון הגורל ,האם יכולים שני האנשים הללו להשתוות ביניהם וליטול את החפץ בשותפות, או דילמא שמכיון שלא ברור מי הוא הזוכה האמיתי ,הגורל כולו נחשב פגום ובטל .והשיב שיכולים להשתוות ביניהם ולקבל את החפץ ,ולא דמי לדברי המגן אברהם שסובר שיש לבטל את ההגרלה ,מכיון שבמקרה של קדיש בוודאי לא שייך לחלק את הזכייה בין הזוכים, מה שאין כן בממון שניתן לחלוקה ולשותפות .ומעתה ,לפי דברי שו"ת בר ליואי ,ניתן היה לומר לכאורה שגם במקרה של ההגרלה הסינית ,שני הזוכים משתי הקופסאות זכו בארון בשותפות ויכולים להשתוות ביניהם על הזכייה. ואולם ,יש לדון הרבה האם דבריו של הבר ליואי עולים בקנה אחד עם שיטת החוות יאיר שהבאנו בשלב הקודם .שהרי מדברי החוות יאיר למדנו יסוד גדול ,שהגרלה נחשבת כהוגן ויכולה להחיל עליה את יד ההשגחה רק כאשר בעת עשיית הגורל ניתנה לכל המשתתפים הזדמנות שווה לזכות ,ואילו כאן ,אם רק בדיעבד משתווים שני הזוכים ביניהם ,אין זו הגרלה טובה מתחילתה .ומכאן שגם במקרה של שני יוסף בן שמעון ,הרי רק בדיעבד השתוו ביניהם, אבל בעת השלכת הגורל לא היה ברור מי מהם יזכה ,ואולי בכהאי גוונא יסבור החוות יאיר שאין זה גורל מועיל ויש לבטלו. ומאידך גיסא יש לומר ,שהחיסרון במקרה שיצאו שני אנשים בשם יוסף בן שמעון אינו חסרון באיכות ועצם מעשה ההגרלה ,שהרי באמת ההגרלה עצמה נעשתה כדין ובצורה שוויונית לחלוטין וביררה שמי שנקרא יוסף בן שמעון זכה ,אלא שהבעיה התעוררה לאחר מכן בזוכים עצמם ,שאינם יכולים להוכיח מי הוא היוסף בן שמעון הספציפי שהזכייה מופנית אליו .ואולי בכהאי גוונא אין חסרון בגורל אלא בבירור הזוכה ,ומשום כך מועילה השתוותם. אמנם ,מדברי שו"ת בר ליואי הנ"ל משמע שניתן לומר ששניהם זכו בשווה ,ולא מצד שאין חסרון בגורל אלא מצד כוחם של הזוכים לחלוק בממון. עוד ניתן לצדד ולומר ,שבמקרה של ההגרלה הסינית ,הרי כל השמות של כל הקונים

השתתפו בפועל בתוך המערכת ,וכל הגרלה בפני עצמה בתוך הקופסה שלה נעשתה כהוגן ובצורה ישרה לחלוטין ,אלא שהטעות הייתה שנערכו שתי הגרלות נפרדות במקום הגרלה אחת מאוחדת .ואולי בכהאי גוונא ,מאחר שלא היה שום פגם פנימי בתוך סדר הקופסה עצמה ,יודה החוות יאיר שאין חסרון בעצם קיום ההגרלה ,ותוקף הזכייה של שני הזוכים קים ועומד ,ויוכלו לחלוק ביניהם. בפוסענו אל היכלי התורה של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,אנו מוצאים את הכרעתם של גדולי הדיינים והפוסקים המאירים בקרני שכלם את הסבך ההלכתי של שלוש השאלות הללו ,ומתווים דרך ברורה בפני הלומד. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה (סימן קל"ב סעיף קטן ד) כתב על דברי המגן אברהם בעניין הקדיש ,שהטעם שחוזרים ומטילים גורל חדש בין כל המשתתפים כולם כאשר עלו שני שמות יחד ,הוא משום שעצם המעשה שיצא פגום מגלה לנו שלא חלה כאן הכרעה של משפט ,ואין לנו רשות ליצור דין חדש מעצמנו ולומר שהזכות תצטמצם רק בין שני אלו שעלו .מדבריו למדנו יסוד המאיר את סוגיית ההגרלה הסינית, שאין בכוחנו להמציא פתרון של הגרלה מצומצמת בין שני הזוכים בלבד ,שכן פתרון זה משולל כל יסוד הלכתי בעיקרו של הגורל ,והדבר מחזק את הצד שיש לבטל את המעשה כולו או לחלופין לראות בהם שותפים מכוח שתי ההגרלות הכשרות כפי שביארנו. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר (חלק יא חושן משפט סימן ז) כתב לדון בעניין טעויות הנופלות במעשי ידי אדם בהגרלות ציבוריות ושותפויות ,והביא כסיוע את דברי שו"ת בר ליואי ,והסביר שבדיני ממונות ,כל מקום שבו ניתן להציל את ממון הזוכים מבלי לפגוע בזכויות היסוד של שאר המשתתפים ,אנו נוטים לקיים את המעשה .ומכאן יש מקום לצדד ולומר שמכיוון שבהגרלה הסינית שתי הקופסאות הכילו כרטיסים כשרים שנרכשו בדמים מלאים ,והטעות הייתה רק בחלוקת הקופסאות ,הרי ששני הזוכים קנו את חלקם כדין ,ואין כוח לשאר המפסידים לבטל את זכייתם ,אלא השניים נעשים שותפים בארון באותה שעה. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (קובץ תשובות חלק ב סימן צ) ביאר את יסוד דברי החוות יאיר והמהרי"ל דיסקין ,וכתב לחלק חילוק פנימי ועמוק בגדרי הטעויות בהגרלה .והוא מפרש שיש להבחין בין טעות בגוף הכלי המערערת את השוויוניות של הסיכויים בעת השלכת הפתקים ,כגון הכנסת שם פעמיים או השמטת משתתף ,שבהן המבנה כולו קורס מעיקרו כפי שפסק המהרי"ל דיסקין ,לבין טעות טכנית או חיצונית שאינה פוגמת בסיכויים היחסיים של האנשים בתוך הקבוצה שלהם .לפי חילוק זה ,בהגרלה הסינית שבה כל קופסה בפני עצמה הכילה פתקים של משתתפים שקיבלו סיכוי ישר והגון לחלוטין ,אין הגורל נחשב פגום בתוכו, אלא המניעה היא חיצונית ,וממילא דין הגורל להתקיים והזוכים חולקים את החפץ. מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן ש"ב) כתב בעניין הגרלות הנערכות לטובת מוסדות צדקה ,שמאחר שדעת המשתתפים היא בראש ובראשונה לתמוך במוסד התורה והחסד ,הרי שישנו אומדנא דעתא רחב יותר למחול על שיבושים קלים שאינם

פוגעים בעיקר הדין .אך יחד עם זאת הדגיש כי כאשר מדובר בפגם מהותי המשנה את חוקי הגורל ,כגון המקרה של המהרי"ל דיסקין ,אין אנו הולכים אחר אומדנא אלא המשפט פוסל את המעשה לחלוטין ,מפני שחובת היושר בעיקרה של ההגרלה היא תנאי בל יעבור בכל דיני התורה. מתוך בירורם של גדולי דורנו עולה התמונה בשלמותה ,המאחדת את שלושת תתי- הנושאים לחטיבה אחת .הטעות המשפיעה על מאזן הסיכויים בעת יצירת הגורל דינה לבטל את הכול ,ואילו טעות שאינה פוגעת ביושר הפנימי של פתקי המשתתפים אלא מולידה שני זוכים בממון ,משאירה את כוח הזכייה בעינו והפוסקים פותחים בפניהם את שערי השותפות והפשרה. בפוסענו אל עבר עולם המעשה וההלכה הצרופה ,אנו מבקשים לתרגם את החקירות הגדולות ואת דעותיהם של רבותינו למציאות חייהם של מנהלי מוסדות ,עורכי הגרלות והציבור הרחב ,ולמצוא בהן קווים מנחים ומעשיים המכוונים את דרכו של האדם. הנפקא מינה הראשונה והבולטת ביותר עולה לדינם של מנהלי מוסדות תורה וצדקה המארגנים הגרלות סיניות או דינר שנתי לטובת המוסדות .מתוך בירור הסוגיה מתברר כי מוטלת עליהם אחריות הלכתית כבדה לבדוק את פתקי ההגרלה בשבע דרישות וחקירות קודם השלכתם אל הקלפי .אם נמצא בדיעבד שאחד השמות הוכנס פעמיים בטעות ,כמעשה שהובא בפני המהרי"ל דיסקין ,אין המנהלים יכולים לפטור את עצמם באמירה שהלה בלאו הכי הפסיד ולכן ההגרלה שרירה ,אלא עליהם לדעת שההגרלה כולה בטלה ומבוטלת מעיקרה .עליהם לעצור את התהליך ,להחזיר את המצב לקדמותו ,ולערוך הגרלה חדשה לחלוטין לאחר תיקון המעוות ,שכן כל תוצאה שתצא מכלי פגום זה אינה בעלת תוקף ממוני והמפסידים זכאים לעכב עליה בדין. נפקא מינה שנייה נוגעת להנהגתם של משתתפים שנתגלה ששמם נשמט מן ההגרלה, וליכולת להכשיר את המעשה בדיעבד .מתוך פסק החוות יאיר למדנו שאין שום תועלת בניסיונות פשרה חשאיים בין הזוכה לבין המשתתף שנשמט ,והסכמתו של הנפגע לקבל פיצוי כספי אינה מועילה להכשיר את הזכייה של הזוכה הגדול .המשמעות המעשית היא שכל אחד משאר המשתתפים שכן הופיעו בהגרלה רשאי לקום ולתבוע את ביטול המעשה בבית הדין ,בטענה המוצקת שאילו היה המעשה נעשה כהוגן מתחילה היה המזל משתנה לטובתם .מכאן עולה הדרכה ברורה למנהלי ההגרלות ,שכאשר מתגלה השמטת שם ,הפתרון היחיד המותר על פי דין תורה הוא ביטול מוחלט של התוצאות ועריכת הגרלה מחודשת שבה ישותפו כולם בשווה. נפקא מינה שלישית ואקטואלית ביותר עולה לפתרון הבלבול במקרה של שתי הקופסאות בהגרלה הסינית ,שבו יצאו שני זוכים שונים בטעות לאותו ארון מפואר .מתוך השוואת דברי המגן אברהם לשיטת שו"ת בר ליואי ,אנו דוחים לחלוטין את ההצעה השלישית שעוררה ויכוח עז ,דהיינו לערוך הגרלה מצומצמת בין שני הזוכים בלבד ,שכן פתרון זה משולל בסיס הלכתי ואינו נחשב לגורל של משפט .דרך המעשה הנכונה במקרה זה ,מאחר שכל קופסה

הכילה כרטיסים כשרים והייתה ישרה בפני עצמה ,היא לפסוק ששני הזוכים זכו בחפץ בשותפות גמורה ,ועליהם להשתוות ביניהם או לחלוק את שוויו של הארון בדמים ,מבלי שיצטרכו לבטל את ההגרלות ולערב את שאר המפסידים שכבר יצאו ידי חובת מזלם. בפוסענו אל מרחבי ההרחבה הרעיונית ,אנו מבקשים לפרוש את כנפי המחשבה ולהתבונן בעומק המהות של מעשה הגורל ,מתוך הבנה כי החקירה ההלכתית בדבר פגמי ההגרלה אינה מצטמצמת לגדרים טכניים של הסתברות מתמטית ,אלא היא נוגעת ברז פנימי עמוק המגלה את דרכי הנהגת הבורא בעולמו וביחסו אל מעשי בני האדם. עומק הרעיון הטמון במעשה הגורל ,כפי שהוא עולה מדברי רבותינו המהרי"ל דיסקין והחוות יאיר ,מגלה לנו כי הגורל על פי התורה איננו ביטוי למקריות עיוורת או למשחק של מזל נטול סדר ,אלא הוא מהווה כלי קיבול רוחני וכעין צינור מקודש שדרכו מתגלה רצון ההשגחה העליונה בעולם הזה .כאשר בני אדם משליכים פתקים אל הקלפי ומבקשים להכריע ספק ממוני או לחלק נחלה ,הם בעצם מסלקים את דעתם ואת שכלם האנושי, ומצהירים כי הם מוסרים את ההכרעה כולה לידיו של מנהיג הבירה .אולם ,חלות זו של גילוי רצון השם ומזלם של המשתתפים תלויה ועומדת בתנאי יסודי וקבוע :על הכלי האנושי להיבנות בתכלית היושר ,הצדק והשוויוניות המוחלטת ,ללא שום שמץ של עיוות או סטייה. כאשר חל שיבוש בסדרי ההגרלה ,כגון כתיבת שם אחד פעמיים או השמטתו של משתתף אחר ,מתרחש פגם מהותי בעצם יצירת הכלי .אין אנו מביטים על התוצאה הסופית לבדה ואומרים שהפגם לא שיחק תפקיד בפועל ,אלא אנו מבינים שברגע שנפגעה השוויוניות העקרונית בעת עשיית הגורל ,השכינה המלווה את המשפט וההכרעה הישרה מסתלקת מן המעשה .המערכת כולה מאבדת את חיותה הרוחנית ואת תוקפה ההלכתי ,והופכת מצינור של השגחה למעשה אנושי פגום ומעוות שאין בו שום ממש .הנהגה מיוחדת זו בשמים, הנחשפת מתוך דברי הפוסקים ,מלמדת שהצדק האלוקי אינו סובל שום פשרה במבנה הדין, וכל חריגה קלה ביותר מהיושר הראשוני משברת את הכלי כולו מכול וכול. מתוך כך אנו מבינים את עומק החילוק שבין דיני ממונות רגילים לדינו של הגורל .ברכישת חפץ או בשותפות רגילה ,הטעות ניתנת לתיקון בדיעבד על ידי השלמת זוזים או מחילה ,מפני שהמעשה נשען כולו על רצונם ודעתם של בני האדם .אולם גורל ,המבקש לנגוע במדרגה גבוהה יותר ולהחיל על הממון את יד ההשגחה והמזל ,דורש שלמות פנימית מוחלטת בשעת עשייתו ,וכפי שראינו במעשה המרגלים ובחלוקת הארץ שנעשתה באורים ותומים על פי תוכנית מדויקת .כאשר ישנו פגם בעצם הרכב המשתתפים ,פקע שם גורל מן המעשה ,וכל המבנה הממוני שנבנה עליו מתמוטט מאליו ,מה שאין כן במקרה של שתי הגרלות כשרות שבהן היושר הפנימי של כל קופסה נשמר ,והטעות הייתה רק בריבוי הכלים ,ששם נשאר כוח הזכייה בעינו והחפץ הופך לשותפות של אמת. בפוסענו אל היכלי ההרחבה המחשבתית ,אנו מעתיקים את מבטנו מן המרחב ההלכתי והכללי אל נבכי נפשו של האדם הבודד ,ומבקשים לדלות מתוך גדרי ישרות הגורל משנה

עמוקה של אמונה ,הנהגה עצמית וקשר עמוק בין השתדלותו של היהודי להשגחה העליונה המלווה אותו. ההבנה כי הגורל מאבד את תוקפו הרוחני וההלכתי בגלל פגם קל שבקלים בתנאי הפתיחה שלו ,מלמדת אותנו שיעור נורא בכוחו של הדיוק בעולמו של האדם .פעמים רבות מוצא עצמו האדם שרוי בתחושה כי מעשיו הקטנים ,הפרטים הטכניים של חייו או הנהגותיו שבצנעה ,אינם בעלי משקל אמיתי במערכת הגדולה של עבודת השם .המחשבה המוטעית עלולה להובילו למסקנה כי רק התוצאה הסופית היא הקובעת ,וכל עוד המטרה הכללית מושגת ,אין להקפיד על יושרם המוחלט של הפרטים המובילים אליה .באים דברי רבותינו ומנפצים את האשליה הזו מהיסוד ,בהראותם כיצד כתיבת פתק אחד כפול בתוך קופסה סגורה ,או השמטת שם אחד שאפילו לא נודע עליה לאיש באותה שעה ,יש בכוחן להסתיר את פני ההשגחה ולבטל את חלות הדין .הדבר מעניק לאדם מבט מחודש ומלא חרדת קודש על דרכי חייו ,מתוך ידיעה שכל תנועה ,כל מילה וכל שמץ של חוסר יושר פוגמים ביכולת של השפע האלוקי לחול על מעשה ידיו. מצד הנהגת האדם ,עולה כאן תביעה עמוקה למידת התמימות והביטחון בהשם .כאשר אדם משתתף בהגרלה ,או כאשר הוא ניצב מול הכרעות החיים הנוגעות לפרנסתו ולמזלו, עליו להבין כי חלקו קצוב ומדוד לו משמים עוד קודם שהושמו הפתקים בכלי .הניסיון האנושי לעקוף את המערכת ,להתחכם ,או להגדיל את סיכויי הזכייה באמצעים שאינם שוויוניים והגונים ,אינו רק עוול כלפי החברים אלא הוא ביטוי לחיסרון עמוק באמונה. הפוסקים מלמדים אותנו כי מי שמנסה להרוויח מכוח פגם או עיוות ,לא זו בלבד שאינו משיג את מבוקשו ,אלא הוא מפקיע את עצם המושג של מזל והשגחה מנחלתו .המצפן המחשבתי דורש מן היהודי לשמור על ידיים נקיות ועל לב טהור ,מתוך אמונה שלמה שמה שמגיע לו על פי הצדק יגיע אליו בדרכי היתר ובשלמות ,ומה שאינו שלו לא יושג בשום פנים ואופן על ידי תחבולות. חיבור זה בין האדם לגורלו חושף את סוד השלום והאחדות בתוך הקהילה והחברה .כפי שביאר הספורנו שכל עניין הגורל נועד למנוע פתחון פה ותחרות ,אנו למדים שחוסן חברתי תלוי באמון המלא שרוחשים בני האדם למערכות המשפט והצדק המקיפות אותם .ברגע שישנו חשש ,ואפילו הקטן ביותר ,לקיומה של איפה ואיפה או לשיבוש מכוון בתוך המערכת, השלום הפנימי מתערער והקנאה פורצת חומות .היושר המוחלט שהתורה דורשת בגורל הוא הבסיס המאפשר לבני האדם לקבל את דין שמים באהבה וברוגע ,מתוך ידיעה שכולם עמדו בשורה אחת וקיבלו הזדמנות שווה ,ומתוך המפגש המרטיט הזה עם הצדק הצרוף נקנה השלום האמיתי בין אדם לחברו. בפוסענו אל היכלי ההרחבה המוסרית ,אנו מגלים כי מתוך נפתולי ההלכות ודיני הגורלות המורכבים עולה ומזדקק מצפן פנימי עמוק ,המכוון את רצונותיו של האדם ומעמיד אותו על חובתו המוסרית המוחלטת כלפי ערכי היושר ,האמת והצדק החברתי. היסוד לפיו הגרלה מאבדת את תוקפה מעיקרה בשל פגם במבנה הסיכויים שלה ,מעמיד

אותנו על מידת האחריות המוסרית העצומה המוטלת על כתפיו של כל אדם העוסק בצרכי ציבור או בממון חברו .החובה ליצור תנאי פתיחה שוויוניים והגונים אינה רק דרישה חוקית יבשה ,אלא היא עקרון מוסרי עליון המשקף את הכבוד והערך שאנו מייחסים לכל אחד ואחד מן המשתתפים .כאשר מנהל מוסד או מארגן הגרלה מתרשל בתפקידו ואינו בודק את שלמות הפתקים ,הוא פוגע בבסיס המוסרי של השותפות ,ומכאן שהתורה תובעת מן האדם ערנות עילאית ,דקדוק מופלג וידיים נקיות לחלוטין בכל מגע עם זכויותיהם וממונם של אחרים. זאת ועוד ,המבט המוסרי הנחשף מתוך הכרעתו של החוות יאיר בעניין השמטת השם, מלמדנו שיעור עמוק בפסילתן של פשרות הבאות לחפות על עוולות מבניות .הניסיון של הזוכה להשתיק את הפגם על ידי פיצוי כספי אישי לאותו אדם שנפגע ,מייצג תפיסה מוסרית קלוקלת לפיה הכול ניתן לקנייה בכסף וכל עיוות ניתן למחילה אם רק משלמים את המחיר הנכון .באה ההלכה וקובעת בצורה חותכת כי הצדק איננו נכס פרטי הנתון למסחר ,אלא הוא ערך ציבורי ומוחלט השייך לכלל המשתתפים .הזכות של שאר המפסידים לעכב ולבטל את הגורל נובעת מן התובנה המוסרית שהם נפגעו בעצם קיומה של מערכת לא ישרה ,ופגיעה זו ברוח החוק ובשוויון ההזדמנויות אינה יכולה להתכפר בשום הסכם חשאי ,אלא היא דורשת תיקון שורשי ,גלוי ומלא של העוול מתחילתו. מתוך כך נבנה המצפן הפנימי של בן התורה ,המחייב אותו להתרחק מכל שמץ של נהנתנות או זכייה שמקורן בטעות ובחוסר בהירות .אדם המגלה כי זכה בחפץ מכוח מערכת שבה סיכוייו היו כפולים בטעות ,או במקום שבו חבריו קופחו ונשמטו ,מוסריותו הפנימית צריכה להוביל אותו למאס ברווח זה ,להכיר בכך שאין זו ברכת שמיים אלא תקלה אנושית, ולהסכים בלב שלם לביטול המעשה ועריכתו מחדש בדרך הישר והצדק. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום ,המלוות את האדם בכל שעל ובכל צומת דרכים שבה הוא נפגש עם נפתולי הממון ,דיני המשפט והנהגת המידות .התובנה הראשונה מזמינה אותנו להבין כי שלמות המעשה נמדדת תמיד ביושרם של תנאי הפתיחה שלו ,ואין האדם יכול להכשיר דרך עקלקלה או פגומה בהסתמכות על כך שהתוצאה הסופית נראית ישרה, שכן פגם בבסיס המבנה פוסל את חלות המעשה כולו ומסלק ממנו את הברכה .התובנה השנייה היא ההכרה בכך שהצדק והאמת הם ערכים מוחלטים וכלליים שאינם ניתנים למסחר או לפשרה פרטית ,וממילא מוטלת עלינו חובה מוסרית והלכתית לדקדק בכל פרט ופרט של שותפות ,להבטיח שוויון הזדמנויות מלא לחברינו ,ולמאוס בכל רווח או זכייה שמקורם בטעות ,בקיפוח או בחוסר בהירות. ההתבוננות המעמיקה בגדרי ההגרלות המשתבשות ובכוחם של דיני הממונות לפסול מעשים שנעשו שלא כהוגן ,מגלה לנו נתיב חיים מופלא של דבקות באמת ובישרות הלב, השזורה כולה בהבנה העמוקה כי יד ההשגחה העליונה שורה אך ורק במקום שבו בני האדם נוהגים בצדק מוחלט ובניקיון כפיים .דרכנו ביררה את הגדרים ההלכתיים והרעיוניים העולים מפרשת השבוע ומדברי רבותינו על חלוקת הארץ בגורל ,וראינו כיצד פגמים

פנימיים כמו כתיבת שם כפול או השמטת משתתף פוסלים את המערכת מיסודה ואינם ניתנים לתיקון לאחר מעשה .מתוך עולמם של חכמי התלמוד במסכת בבא בתרא ובסנהדרין, גדולי הראשונים והפוסקים ,למדנו כי חלות שם גורל מחייבת הרמוניה מלאה ויושר בתנאי הפתיחה ,וכפי שהכריעו גדולי הדורות ובראשם הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן והראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף ,חובה זו משפיעה על עולם המעשה של מנהלי המוסדות ומחייבת אותם לשמור על שלמות המעשה ,בעוד שבמקום שבו נשמר היושר הפנימי של הכלים ואך הריבוי הוליד שני זוכים בממון ,נפתחים שערי השותפות והאחדות בין האחים.

עיקר העניין: ההתעמקות בדיני ההגרלות ופגמיהן ההלכתיים והמוסריים מלמדתנו כי משפט התורה אינו מסתפק בבחינת התוצאה החיצונית בלבד ,אלא הוא תובע ישרות מוחלטת ודיוק עילאי בכל שלבי היצירה וההכנה ,שכן רק כלי קיבול שנבנה בצדק ובשוויוניות ראוי לשמש צינור להופעת ההשגחה והמזל .ברגע שחל עיוות במבנה הסיכויים של המשתתפים ,פוקעת חלות הגורל והמבנה הממוני כולו קורס מעיקרו, באשר אמונתו של הישראלי מושתתת על המאס בתחבולות וברווחים שמקורם בטעות ,ומתוך כך נבנה מצפן פנימי המכוון את האדם לשמור על ידיים נקיות ,לב טהור ורדיפת אמת ,המבטיחים את השכנת השלום והברכה בכל מעשה ידיו. מסענו התורני והמחשבתי נפתח בפסוקי הפרשה המכוננים את חלוקת נחלת האבות על פי הגורל ,והעמיק אל תוך נפתולי המשפט ודיני הממונות דרך שלוש שאלות אקטואליות המעסיקות את בתי המדרש .ביררנו בעוז את פסקיהם המוצקים של המהרי"ל דיסקין והחוות יאיר ,שלימדונו כיצד הוספת שם כפולה או השמטת משתתף פוגמות בשוויוניות המבנית ,מסלקות את יד ההשגחה ומבטלות את ההגרלה מעיקרה ללא יכולת תיקון בדיעבד .מנגד ,חקרנו את דינה של תקלה בהגרלה סינית שהולידה שני זוכים בטעות ,והראינו מתוך דברי המגן אברהם ושו"ת בר ליואי כי בעיני ממון ניתן לקיים את הזכייה בדרך של שותפות ופשרה ישרה .מתוך סערת הדיון ההלכתי זיקקנו משנה רעיונית ומוסרית כבירה על כוחו של הדיוק ,החובה למאוס ברווחים שמקורם בטעות ,והצורך בבניית אמון חברתי המושתת על יושר מוחלט ,המאפשר לנשמת היהודי להתחבר אל מקור הצדק והברכה האלוקית.