בעומק הפרשה - פרשת שופטים

בעומק הפרשה - פרשת שופטים עטרת המשפט וסוד השלטון :שורש האמת והשפעתה על חיי המעשה פרשת שופטים פורשת בפנינו את היסודות להקמת מוסדות השלטון והמשפט בעם ישראל ,כאשר משה רבנו מצווה על מערכת מורכבת שנועדה להבטיח את קיומו של צדק אלוקי בתוך החברה האנושית .הציווי שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק ,מהווה את הבסיס למבנה…

בעומק הפרשה - פרשת שופטים עטרת המשפט וסוד השלטון :שורש האמת והשפעתה על חיי המעשה פרשת שופטים פורשת בפנינו את היסודות להקמת מוסדות השלטון והמשפט בעם ישראל ,כאשר משה רבנו מצווה על מערכת מורכבת שנועדה להבטיח את קיומו של צדק אלוקי בתוך החברה האנושית .הציווי שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק ,מהווה את הבסיס למבנה הלאומי והרוחני. עלינו לשאול את שאלת היסוד :מדוע נזקקה התורה להוסיף את המילה תתן לך בלשון יחיד, בעוד הציווי מופנה אל כלל האומה? רבינו שלמה יצחקי ,רש"י (דברים ט"ז ,י"ח) ביאר שופטים -דיינים הפוסקים את הדין ,ושוטרים -הרודים את העם אחר דבריהם ,לכוף את מי שאינו רוצה לקבל את הדין .ומה ראה לומר כאן? לפי שדיבר על הקרבנות והמועדות ,סמך להן דיני ממונות ,לומר לך שמי שממנה דיין הגון ,כאילו הקריב קרבנות והקריב עצמו לפני הקדוש ברוך הוא .רש"י מלמדנו כי מינוי הדיינים אינו רק צורך חברתי ,אלא עבודה רוחנית מהמעלה הראשונה .הדין הוא הביטוי הממשי של נוכחות ה' בתוך המציאות האנושית ,והדיין היושב על מדין הופך להיות כלי שרת להשראת השכינה .הקרבת הקרבנות שקולה למינוי דיין ,שכן בשניהם האדם מוותר על רצונו הפרטי כדי להכפיף את המציאות למלכותו של בורא עולם. רבינו עובדיה ספורנו (דברים ט"ז ,י"ח) הוסיף וביאר שופטים ושוטרים תתן לך -תתן לך מתוך עצמך ,כדי שיהיו השופטים מבני עמך ,היודעים את רוח העם ואת צרכיו ,ומשפטם יהיה קרוב אל הלב ומוסכם על הבריות .ספורנו מדגיש את העיקרון הלאומי-אנושי :הצדק אינו משהו שנכפה מבחוץ ,אלא צומח מתוך הכרה פנימית של האומה את עצמה .כאשר השופטים הם חלק בלתי נפרד מן הקהילה ,המשפט הופך לכלי חינוכי שבו העם מתקן את עצמו ,ולא למערכת ביורוקרטית מנוכרת. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (חושן משפט סימן א') פסק מצוות עשה למנות שופטים ושוטרים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר ,שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך .וצריך שיהיה השופט ירא שמים ,חכם ,עניו ,ושונא בצע ,כדי שישפוט אמת לאמיתה .פסק ההלכה של מרן מעגן את הציווי במציאות המעשית ומציב סטנדרט מוסרי גבוה למי שראוי לשבת בבית הדין .הדרישה ליראת שמיים אינה רק תנאי מוסרי ,אלא תנאי הכרחי להבנת התורה לעומקה ,שכן רק מי שירא את ה' ואינו נגוע בנגיעות אישיות יכול לראות את האמת הצרופה הניצבת מעל לנסיבות המקרה.

הכלי יקר (דברים ט"ז ,י"ח) חידש תובנה מעמיקה ופסיכולוגית שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך -בתוך השערים שלך ,שהם העיניים והאוזניים והפה שלך .כי השופט הראשון של האדם הוא האדם עצמו בתוך תוך נפשו ,ורק אחר כך הוא זקוק לשופטים חיצוניים .הכלי יקר מעתיק את מוקד הפרשה אל העולם הפנימי .בטרם יבוא אדם לבית הדין ,עליו להעמיד שופט על המחשבות ,על הראייה ועל הדיבור .זוהי תמצית הצדק – אדם שאינו מרמה את עצמו בתוך עולמו הפרטי ,ממילא יחיה בצדק בחברתו. אמנם ,בעיון עמוק בסוגיית הדין והאמת ,מתעוררת חקירה יסודית בגמרא במסכת סנהדרין (דף ו' ע"ב) – מהו כוחו של הדיין בבואו להכריע ,והאם עליו להסתמך רק על הראיות שלפניו, או שיש לו תפקיד פעיל בחשיפת האמת גם מעבר למה שמונח על השולחן. הרמב"ן (דברים ט"ז ,כ') כתב צדק צדק תרדוף -הכפל בא לרמוז כי לעיתים צריך הדיין לרדוף אחרי האמת בכל כוחו ,גם אם היא נסתרת .לא תסתפק בטענות הצדדים לבדן ,אלא תחתור אל האמת המוחלטת בכל דרך שהתורה התירה .הרמב"ן מעמיד את הדיין כמי שנוטל חלק פעיל בתיקון העולם .המרדף אחר הצדק הוא עבודה מתמדת הדורשת חריצות ושקידה ,שכן הצדק אינו נגלה מאליו ,אלא צריך להתייגע ולחפש אותו בתוך ערימת הטיעונים והעדויות, מתוך אמונה כי ה' מאיר את עיניו של הדיין הירא את שמו. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר (חלק א' ,חושן משפט סימן א') חידש שהכוח שניתן לדיין הוא מוגבל לכללי הפסיקה שקבעה התורה ,ואין לו רשות לסטות מן ההלכה גם אם נדמה לו שהאמת נמצאת במקום אחר ,שכן כוחו של הדין נובע מהציות המוחלט להוראות התורה ולא מהשערות אישיות .מרן רבנו עובדיה יוסף מביא את עומק שיטת ההלכה, המקדשת את כללי הדיון המשפטי .החוכמה של הדיין אינה בכוחו האישי ,אלא ביכולתו להחיל את חוקי התורה על המציאות המשתנה ,ומתוך כך הוא יוצר את הדין האמיתי ,שהוא האיזון המושלם בין החוק האלוקי הקבוע לבין הצרכים המשתנים של החברה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים על התורה ביאר שהצדק אינו רק עניין משפטי ,אלא עניין של אהבת אמת .כאשר אדם אוהב את רעהו ,הוא לא יטה את המשפט ,כי הלב הטוב שומר על הדיין מכל משוא פנים .החפץ חיים מלמד ששורש עוות הדין הוא תמיד פגם במידות ,וכי הדיין המושלם הוא זה שמידותיו מזוככות כל כך ,עד שהאמת זורמת מתוכו באופן טבעי וללא מאמץ של התגברות על יצרים. לסיום ,עלינו להביט בפרשה זו כקריאה למנהיגות רוחנית .משה רבנו ,המסיים את דרכו, רוצה להותיר לעם ישראל מבנה שיחזיק מעמד גם בהעדרו – מערכת של משפט וצדק שאינה תלויה באדם מסוים ,אלא בנאמנות לבורא .זוהי קריאה לכל יהודי ויהודי לקיים משפט צדק בתוך ביתו ,בליבו וביחסיו עם זולתו ,מתוך הכרה כי הצדק האנושי הוא הכלי המאפשר לשכינה הקדושה להשרות את ברכתה על כלל ישראל.