17. מדוע באמת נדב ואביהוא לא התחתנו עם אשה והרי זה מצות עשה דאורייתא?

17. מדוע באמת נדב ואביהוא לא התחתנו עם אשה והרי זה מצות עשה דאורייתא? בלב ליבה של עבודת המשכן המרוממת ,בעיצומו של יום השמיני למילואים שבו ירדה שכינה לישראל ,נכרתה בפתאומיות שלשלת הזהב של שני אצילי בני ישראל ,נדב ואביהוא. התורה חושפת בפנינו טפח ומכסה טפחיים ,כשהיא כורכת את מיתתם המזעזעת בעובדה השותקת" :ובנים לא היו להם" .כיצד ייתכן שמי שהיו קדושי עליון ,סגני…

17. מדוע באמת נדב ואביהוא לא התחתנו עם אשה והרי זה מצות עשה דאורייתא? בלב ליבה של עבודת המשכן המרוממת ,בעיצומו של יום השמיני למילואים שבו ירדה שכינה לישראל ,נכרתה בפתאומיות שלשלת הזהב של שני אצילי בני ישראל ,נדב ואביהוא. התורה חושפת בפנינו טפח ומכסה טפחיים ,כשהיא כורכת את מיתתם המזעזעת בעובדה השותקת" :ובנים לא היו להם" .כיצד ייתכן שמי שהיו קדושי עליון ,סגני כהונה שראו את פני ה' בסיני ,נמנעו מקיום מצוות עשה ראשונה וחשובה שבתורה – מצוות פריה ורביה? האם הייתה זו פרישות נשגבת שביקשה להתנתק מכבלי החומר ,או שמא טעות מרה בשיקול הדעת שעלתה להם בנשימתם האחרונה? נעמוד נרעשים מול דמויות ההוד הללו ,ונבקש להבין מה עמד מאחורי ההחלטה שלא להקים בית בישראל ,וכיצד חשבונות שמיים נשגבים ואהבה יוקדת לקודש הובילו אותם אל תוך האש אשר לא ציווה השם. נפנה אל מילות הקודש בפרשתנו ,המציירות בחרט עז את רגע הפרידה של בני אהרן מן החיים ,תוך שהן מדגישות את החלל הריק שהותירו אחריהם בדורות הבאים. בפרשתנו נאמר" :וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה לפני ה' במדבר סיני ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם" (במדבר ג ,ד) רבנו שלמה יצחקי ,רש"י (במדבר ג ,ד) ,מבאר ומפרש את חשיבות הציון "ובנים לא היו להם" בהקשר של המשכיות הכהונה .הוא כתב וביאר שאילו היו להם בנים ,הם היו קודמים לאלעזר ולאיתמר בכהונה ,שכן כל הקודם בנחלה קודם לכבוד .הוא מחדש לנו כי התורה

רבדמב תשרפ

מבקשת להסביר מדוע עברה הזכות לאחים הצעירים ,ובכך היא רומזת על גודל האובדן שנגרם בשל חסרון התולדות .המחשבה העולה מכאן היא שהבנים הם נושאי המעמד של אביהם ,ובלעדיהם נגדעה השושלת המקורית של בכורי אהרן. רבנו אברהם אבן עזרא ,האבן עזרא (במדבר ג ,ד) ,מבאר ומפרש את הכתוב בדרך קצרה ומדויקת .הוא כתב וביאר כי מתו בלא בנים ,ולכן לא נותר מהם זכר בכהונה .הוא מחדש לנו כי הדגש הוא על התוצאה הסופית של המיתה – העדר המשכיות בעולם הזה .המחשבה המנחה היא שהמיתה בלא בנים היא בחינה של מיתה כפולה ,שכן אין מי שישא את שמם ואת קדושתם הלאה בתוך בני ישראל. רבנו חזקיה בן מנוח ,בחזקוני (במדבר ג ,ד) ,מבאר ומפרש את הקשר שבין חסרון הבנים לבין עצם המיתה .הוא כתב וביאר כדברי המדרש שאילו היו להם בנים לא היו מתים .הוא מחדש לנו את הטעם המוסרי לכך ,שכן אדם שאין לו בנים חסר את המורא והכבוד שהוא לומד דרך בניו ,ולכן הקלו ראשם בכבוד רבם ובכבוד שמיים .המחשבה העולה מכאן היא שההורות היא כלי מחנך לאב עצמו ,ובהעדרו ,נפרצו גדרות הזהירות שהיו אמורות להגן עליהם. רבנו חיים בן עטר ,האור החיים הקדוש (ויקרא טז ,א) ,מבאר ומפרש את מיתתם בזווית נשגבת של דבקות .הוא כתב וביאר כי "בקרבתם לפני ה'" מתו ,שהשתוקקו לחיבת הקודש עד כלות הנפש .הוא מחדש לנו כי מיתתם הייתה בבחינת "נשיקה" שהם התקרבו אליה מיוזמתם, מתוך אהבה יוקדת שגברה על רצון החיים הפיזיים .המחשבה המנחה היא שקדושתם הייתה כה עצומה ,עד שמצאו עונג רוחני בהקרבת הקטורת שעלתה להם בחייהם ,וכלל לא ראו בכך עונש אלא דבקות עילאית. רבנו שלמה אפרים מלונטשיץ ,בכלי יקר (ויקרא י ,א) ,מבאר ומפרש את חטאם דרך המושג של גאווה רוחנית .הוא כתב וביאר שהיו אומרים "איזו אשה ראויה לנו" ,ובכך פגמו במעלת הענווה הנדרשת בקודש .הוא מחדש לנו כי הגאווה היא שגרמה להם להימנע מפריה ורביה, והיא זו שהובילה אותם להקריב אש זרה שלא צוו עליה .המחשבה העולה מכאן היא שהעדר הנישואין היה השורש לחוסר הכנעה לפני ה' ולפני מנהיגי הדור. נפנה כעת לעיין באוצרות חז"ל ובמרחבי התלמוד ,המגלים לנו את הפער המבהיל שבין רום מעלתם של בני אהרן לבין חטאם המסתורי בהעדר הקמת בית בישראל ,ומלמדים אותנו כיצד דקדקה עמם מידת הדין על פרישה שאינה במקומה. בגמרא במסכת סנהדרין (דף נ''ב ע''א) מובא תיאור מצמרר של הנהגת נדב ואביהוא מול משה ואהרן .חז"ל כתבו וביארו כי כבר היו משה ואהרן מהלכים בדרך ונדב ואביהוא מהלכים אחריהן וכל ישראל אחריהן ,אמר לו נדב לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור .חז"ל מחדשים לנו שהקדוש ברוך הוא השיב להם :נראה מי קובר את מי. המחשבה המנחה היא כי במילים אלו רמזו נדב ואביהוא על תפיסתם המנהיגותית החדשה, שביקשה להתנתק מהסדר הקיים ,וגאוותם זו היא שהובילה אותם להימנע מנישואין בטענה שאין אשה הראויה למעמדם.

גם לנשמה מגיע אוכל

במדרש רבה (במדבר ב ,כה) ובפרשת אחרי מות מבארים חז"ל את הקשר הישיר שבין חסרון הבנים לבין חטא המיתה .חז"ל כתבו ופירשו כי נדב ואביהוא שחוצים היו ,והיו אומרים אבינו כהן גדול ,אחי אבינו מלך ,אחי אמנו נשיא ,אנו שני סגני כהונה איזה אשה ראויה לנו .חז"ל מחדשים לנו כי היו מונעים עצמם ולא רצו לישא אשה ולקיים פריה ורביה ,ואותו עוון גרם להם להישרף .המחשבה העולה מכאן היא שהעדר הנישואין לא נבע מרשלנות אלא מתחושת התנשאות רוחנית ומשפחתית ,שראתה בחיי האישות דבר שאינו הולם את רוממותם. במדרש ויקרא רבה (פרשה כ ,ח) מובאת קושיה על ריבוי האזכורים של חטאם בתורה .חז"ל כתבו וביארו כי נזכרו נדב ואביהוא בארבעה מקומות בפרשיות שמיני ,אחרי מות ,במדבר ופנחס ,ובכל המקומות מוזכר שהקריבו אש זרה .חז"ל מחדשים לנו כי התורה חזרה על כך כדי להדגיש שזה ורק זה היה חטאם ,כדי שלא תטעה לומר שהיו בידם חטאים נסתרים אחרים .המחשבה המנחה היא שישנו שורש אחד המאחד את כל הפרטים – והוא הקריבה היתירה והלא מצווה אל הקודש ,שהתבטאה גם בפרישתם מנשים. בגמרא במסכת יבמות (דף ס''ד ע''א) מובאת דעתו של אבא חנן בשם רבי אליעזר המקשרת את המיתה לחובת פריה ורביה .חז"ל כתבו ופירשו כי מי שאינו עוסק בפריה ורביה חייב מיתה ,שנאמר ובנים לא היו להם ,הא אילו היו להם בנים לא מתו .חז"ל מחדשים לנו כי העדר הצאצאים הוא הוא העילה שאפשרה למידת הדין לפגוע בהם על חטא האש הזרה. המחשבה העולה מכאן היא שהילדים הם המגן החי של האדם ,ובלעדיהם עומד האדם חשוף לחלוטין מול הדיוק האלוקי המדקדק עם חסידיו כחוט השערה. נפנה כעת אל דבריהם של רבותינו הראשונים ,אשר העמיקו בחקר הסיבות הרוחניות והמוסריות שהביאו את קדושי העליון הללו להימנע מן הנישואין ,וכיצד השפיע הדבר על גזר דינם בתוך הקודש. רבינו שלמה בן יצחק ,רש"י (במדבר ג ,ד) ,מבאר ומפרש את חשיבות הדיוק המקראי המדגיש את העדר הצאצאים .הוא כתב וביאר "ובנים לא היו להם -הא אילו היו להם בנים היו קודמים לאלעזר ולאיתמר ,שכל הקודם בנחלה קודם לכבוד" .הוא מחדש לנו כי מלבד העונש הרוחני, היה כאן הפסד מעשי של שושלת ההנהגה .המחשבה העולה מכאן היא שהתורה ביקשה להראות כיצד החלטתם שלא לישא נשים קטעה את המשכיותם בתוך הקודש פנימה. רבינו אברהם אבן עזרא ,האבן עזרא (ויקרא י ,א) ,מבאר ומפרש את מהות החטא בהקשר של היין והפרישות .הוא כתב וביאר "ויש אומרים כי ביום השמיני נכנסו למקדש והם שתויי יין ,ועל כן נסמכה פרשת יין ושכר אל תשת" .הוא מחדש לנו כי ישנו קשר בין השכרות לבין העדר האחריות המשפחתית ,שכן אדם הנשוי לאשה ודואג לבניו ,מורא השכינה ומורא הציבור עליו יותר מאדם הפרוש וחי לעצמו .המחשבה המנחה היא שהנישואין הם הבלם הטבעי המונע מן האדם להגיע לידי שכרות וקלות ראש בקודש. רבינו חיים בן עטר ,האור החיים הקדוש (ויקרא טז ,א) ,מבאר ומפרש את המניע הפנימי של נדב ואביהוא בפרישתם מן העולם .הוא כתב וביאר "כי הנה לפי מה שפירשתי בכתוב

רבדמב תשרפ

בקרבתם לפני ה' וימותו ,שהיא מיתת נשיקה בחיבת הקודש ,אם כן לא היה חטא כלל" .הוא מחדש לנו חידוש עצום ,לפיו פרישתם מנשים לא נבעה מזלזול במצווה ,אלא מתוך דבקות כה עצומה בשכינה ,עד שלא חפצו בשום קשר גשמי שיחצוץ בינם לבין אור השם .המחשבה העולה מכאן היא שקדושתם הייתה במדרגה של משה רבינו שפירש מן האשה ,אלא שלהם לא נאמרה פרישות זו ,ועל כך היה דקדוק הדין עמם. רבינו חזקיה בן מנוח ,בחזקוני (במדבר ג ,ד) ,מבאר ומפרש את הטעם המוסרי להעדר הנישואין .הוא כתב וביאר "לפי שהיו אומרים איזה אשה ראויה לנו ,שהיו רואים עצמם גדולים מכל אדם" .הוא מחדש לנו כי הגאווה היא שהייתה בעוכריהם ,ועל ידי שמנעו עצמם מפריה ורביה ,גילו בדעתם שאין מי שמשתווה להם במעלה .המחשבה המנחה היא שהנישואין דורשים ענווה והשוואת המעמד ,ואילו הם ,בשל רום מעלתם המיוחסת ,לא מצאו את הכלי שיכיל את קדושתם בעולם הזה. נפנה כעת לעיין בדבריהם של גדולי האחרונים והפוסקים ,אשר העמיקו בנבכי שיקול הדעת של נדב ואביהוא ,וחשפו את המניעים הכמוסים ואת הטעויות הדקות שהובילו את קדושי העליון להימנע מן הנישואין ולבוא אל תוך האש. מרן רבי משה סופר ,בחתם סופר (פרשת שמיני) ,מבאר ומפרש את שורש אחדותם של כל חטאי בני אהרן המנויים בחז"ל .הוא כתב וביאר כי כל ששת החטאים עניינם אחד – חוסר כבוד ,והשורש הוא שלא היו להם בנים .הוא מחדש לנו כי אדם שלא נשא אשה ואין לו בנים, קשה לו לתפוס ולהבין עד כמה צריך כל אחד לכבד את אביו ורבו ,כי רק בשעה שנולד לו בן קטן הוא מבחין כיצד כל זלזול קטן פוגע בו כל כך ,ורק אז הוא מבין עד כמה הכאיב להוריו שלו .המחשבה המנחה היא שכיון שלא נשאו נשים ,לא היו להם הכלים לשער את חובת כבוד אהרן אביהם ומשה רבם ,ומתוך כך זלזלו בהם ואמרו אימתי ימותו שני זקנים הללו, ואף הורו הלכה בפני רבם. הגאון רבי אברהם שמואל בנימין סופר ,בכתב סופר (פרשת שמיני) ,מבאר ומפרש את חטאם דרך רצונם להנהיג את הדור בדרך שונה ממשה ואהרן .הוא כתב וביאר כי נדב ואביהוא ראו שבני משה לא היו כראוי ,והסיקו שזה נבע מכך שמשה היה טרוד עם הציבור ולא יכול היה להשגיח על בניו ,ואילו אהרן שהשגיח על בניו לא השגיח על הציבור כל כך .הוא מחדש לנו שהם החליטו בדעתם שלא לישא נשים כדי שיוכלו להנהיג את הציבור בכל כוחם מבלי שבניהם יצאו לתרבות רעה או יפריעו להם בעבודת הקודש .המחשבה העולה מכאן היא שהיה זה "אש זרה" של אהבת השם ועמו ,שביקשה לעבוד את ה' בדרך שלא ציווה ,תוך התערבות בחשבונות שמיים של "בהדי כבשא דרחמנא למה לך". ובכתב סופר (פרשת פנחס) ,מבאר ומפרש פן נוסף בחששותיהם האישיים .הוא כתב וביאר כי נדב ואביהוא חששו שעול הפרנסה של ילדיהם ייפול עליהם ולא יוכלו לעשות את העבודה במקדש בטהרה וביישוב הדעת ,בבחינת "רחיים בצווארו ויעסוק בתורה" (קידושין כט). הוא מחדש לנו כי המילים "בהקריבם אש זרה" רומזות למחשבות הזרות שהיו להם במה שהחליטו לא להתחתן מכוח חשבונות אנושיים אלו .המחשבה המנחה היא שטעותם הייתה

גם לנשמה מגיע אוכל

בניסיון לתכנן את עבודת ה' מעבר למצוות התורה הפשוטה המחייבת הקמת בית ,ובחשבם שהם פוטרים עצמם מן המצווה למען מטרה נעלה יותר. הגאון רבי יחזקאל פנט ,במראה יחזקאל (פרשת שמיני) ,מבאר ומפרש את דעתם של בני אהרן בנוגע למעלת הפרישות .הוא כתב וביאר שנדב ואביהוא סברו שראוי להם שלא לישא נשים כדי להיות קדושים ופרושים לגמרי לצורך עבודת המשכן .הוא מחדש לנו כי הם טעו בהבנת המציאות ,שכן אדרבה ,על ידי שנשא אדם אשה הוא לומד בטהרה ומשלים את אישיותו ,ופרישות מן האשה לא נאמרה אלא למשה רבנו בלבד בשל מעלתו הייחודית. המחשבה העולה מכאן היא שהניסיון להידמות למשה בפרישותו ,מבלי שנצטוו על כך, נחשב להם כחטא של גאווה סמויה וטעות בהלכה. נפנה אל דבריהם של מאורי הדורות האחרונים וגדולי זמננו ,אשר העמיקו בחקר חטא הפרישות של בני אהרן ,והוסיפו נדבכים חדשים להבנת הטעות המרה שבאה מתוך רוממות הנפש. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן ,בספרו ליקוטי הלכות (זבחים) ,מבאר ומפרש את חומרת העדר מצוות פריה ורביה דווקא אצל כהנים המשרתים בקודש .הוא כתב וביאר כי הכהונה דורשת שלמות של אדם ,ומי שאין לו אשה אינו נחשב אדם שלם ואינו ראוי להקריב קרבנות ביום הכיפורים .הוא מחדש לנו כי פרישתם של נדב ואביהוא פגמה בעצם היותם שלוחיהם של ישראל ,שכן הכהן צריך להיות מחובר לחיים ולמשפחה כדי שיוכל לכפר על העם .המחשבה המנחה היא שהניסיון להגיע לקדושה דרך התנזרות הוא טעות ביסוד הכהונה ,הדורשת חיבור בין שמיים לארץ. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף ,בשיעוריו על פרשת השבוע ,מבאר ומפרש את דברי המדרש על ייחוסם של בני אהרן .הוא כתב וביאר כי טעותם הייתה בהבנה שגויה של מושג ה"ייחוס" .הוא מחדש לנו כי הם סברו שייחוס רם מחייב פרישות ומרחק מן העם ,בעוד שהאמת היא שדווקא המיוחסים צריכים להיות הראשונים להקים בתים בישראל ולהעמיד תולדות שימשיכו את השלשלת .המחשבה העולה מכאן היא שהגאווה המעמדית יצרה אצלם מחסום נפשי שמנע מהם לקיים את המצווה הפשוטה והיסודית ביותר של "לא תוהו בראה לשבת יצרה". הגאון רבי אברהם גנחובסקי ,בשיחותיו ,מבאר ומפרש את המושג של "אש זרה" בהקשר של הנהגה אישית מול גזירת התורה .הוא כתב וביאר כי כל עבודה שאינה מבוססת על ציווי ה' המפורש ,גם אם היא באה מתוך אהבה עצומה ,נחשבת זרה .הוא מחדש לנו שנדב ואביהוא רצו "להמציא" דרך חדשה של קדושה דרך רווקות ממושכת ,אך התורה מלמדת שאין קדושה ללא קיום המצווה המעשית .המחשבה המנחה היא שחביבות הקודש שהביאה אותם לידי כלות הנפש בלא אישה ,הייתה אש שלא עלתה לרצון לפני ה' כיוון שחסרה את היסוד של הקמת בית. מו"ר הגר"א וייס ,בשיעוריו ,מבאר ומפרש את ההבדל שבין פרישות משה רבנו לניסיונם של בני אהרן להידמות לו .הוא כתב וביאר כי למשה נאמר מפי הגבורה "ואתה פה עמד

רבדמב תשרפ

עמדי" ,ורק אז הותר לו לפרוש מן האישה .הוא מחדש לנו כי בני אהרן עשו דין לעצמם והחליטו שהם במדרגת משה ,מבלי שקיבלו על כך אישור אלוקי .המחשבה העולה מכאן היא שהרצון להשיג דרגות רוחניות של יחידי סגולה מבלי לעבור דרך החובה ההלכתית המוטלת על כולם ,הוא שורש החטא שהביא למיתתם. מתוך הדיון המעמיק בסיבות המורכבות שהביאו את נדב ואביהוא להימנע מחיי נישואין, אנו מזקקים השלכות מעשיות ויסודות הלכתיים המנחים את האדם בנתיבות החיים והעבודה הרוחנית. הנפקא מינה הראשונה נוגעת לאיסור ההתערבות ב"חשבונות שמיים" על חשבון מצוות מפורשות .הנפקא מינה למעשה היא שאין לאדם לפטור את עצמו מקיום מצוות דאורייתא, כגון פריה ורביה ,מתוך חששות עתידיים על פרנסה ,על חינוך הילדים או על יכולתו להתמסר לעבודת השם .המחשבה המנחה היא היסוד של "בהדי כבשא דרחמנא למה לך", המלמד כי חובת האדם היא לקיים את המצווה המוטלת עליו כאן ועכשיו ,ולהשאיר את התוצאות והדאגות למנהיג הבירה .הנפקא מינה היא שגם שיקולים שנראים כ"לשם שמיים" נחשבים לאש זרה אם הם מבטלים הלכה פסוקה. השלכה שנייה עוסקת בקשר שבין שלמות המשפחה לבין כשירות להנהגה ולעבודה בקודש .הנפקא מינה למעשה היא הדין שהכהן הגדול חייב להיות נשוי ,כפי שנלמד מהפסוק "וכפר בעדו ובעד ביתו -ביתו זו אשתו" .המחשבה העולה מכאן היא שהתורה אינה מכירה בקדושה המנותקת מן החיים הגשמיים והמשפחתיים .הנפקא מינה היא שמי שמבקש לעסוק בצרכי ציבור או בעניינים שבקדושה ,חייב ראשית כל לבנות את קומתו האישית כאדם נשוי ובעל משפחה ,שכן דווקא האחריות הביתית היא המעניקה לו את הכלים המוסריים והנפשיים להנהיג את הזולת בזהירות ובענווה. נפקא מינה שלישית נוגעת לחובת הדוגמה האישית של גדולי הדור והמיוחסים .הנפקא מינה למעשה היא שדווקא מי שנמצא במעמד רם ,כבני אהרן שחשו שאין אשה הראויה להם ,חייב להיזהר שייחוסו לא יהפוך למכשול בפני קיום רצון השם .המחשבה המנחה היא שאין לאדם להחמיר על עצמו חומרות של פרישות שאינן כתובות בתורה מתוך תחושת רוממות ,שכן הדבר עלול להוביל לביטול מצוות עשה ולגאווה סמויה .הנפקא מינה היא שעל המיוחסים והגדולים להראות לעם כי התורה והחיים המעשיים הולכים שלובי זרוע, ואין הייחוס פוטר מן המחויבות הבסיסית להקמת דור ישרים. השלכה רביעית עוסקת בהבנת מקור הסמכות להנהגה רוחנית חריגה .הנפקא מינה למעשה היא שאין לאדם ,ולו יהיה במדרגת קדוש עליון ,לסגל לעצמו הנהגות של יחידי סגולה כמשה רבנו (כמו פרישות מן האשה) מבלי שקיבל על כך הוראה מפורשת מן השמיים או מרבו המובהק .המחשבה העולה מכך היא שפרישות שאינה על פי ציווי היא "אש זרה". הנפקא מינה היא שבעבודת השם יש להיצמד למסורת ולדרכי ההוראה המקובלות ,ולדעת כי הניסיון "לקפוץ" למדרגות שאינן שייכות לאדם עלול לגרום לקלקול במקום לתיקון. בעומק הרעיון העולה מן הסוגיה המרעישה של מות בני אהרן ,אנו מגלים את המתח

גם לנשמה מגיע אוכל

הנצחי שבין ה"אש" של ההתלהבות הרוחנית לבין ה"מים" של החיים המעשיים ,ואת הסכנה האורבת ברוחניות המבקשת להתעלות מעל מגבלות האדם והחברה. המחשבה המנחה היא שהתורה אינה חפצה ברוחניות "טהורה" המנותקת מן החומר ,אלא ברוחניות שמקדשת את החומר .הרעיון הוא שנדב ואביהוא ,בסירובם לישא נשים ,ביקשו ליצור מציאות של "מלאכים" בשר ודם .הם סברו שהקמת בית ,דאגת פרנסה וחינוך ילדים הם בגדר הפרעה לעבודת השם הצרופה במקדש .אולם ,עומק הרעיון מלמדנו שהבורא יתברך קבע כי הדרך היחידה להשראת שכינה באמת היא דווקא דרך ה"בית" .פרישתם של בני אהרן הייתה ניסיון לעבוד את ה' בדרך של התנזרות ,שהיא זרה לרוחה של תורת ישראל, המקדשת את החיים ורואה בנישואין ובפריה ורביה את שיא השלמות המוסרית והרוחנית. רעיון עמוק נוסף טמון במושג ה"אחריות" כמרכיב הכרחי בקדושה .המחשבה העולה מכאן היא שהקדושה האישית של האדם ,ככל שתהיה גבוהה ,אינה עומדת בפני עצמה אם אין לה המשכיות ואחריות כלפי דור העתיד .נדב ואביהוא היו ממוקדים ב"קירבת ה'" האישית שלהם ,עד כדי כלות הנפש ,אך הם שכחו שתפקיד הכהן הוא להיות גשר בין דורות. הרעיון המנחה הוא שחוסר הרצון להעמיד תולדות מעיד על חסרון במידת החסד והנתינה. הקדושה האמיתית אינה מסתיימת בתוך ד' אמותיו של האדם או בתוך קודש הקודשים, אלא היא חייבת לזרום הלאה ,אל תוך החיים הפשוטים של הבית והמשפחה. עוד מתברר לנו כי השורש של "אש זרה" הוא השלטון המוחלט של הרגש על פני הציווי והסדר .המחשבה היא שההחלטה שלא להתחתן נבעה מתוך ניתוח עצמי של "מה נכון לעבודת השם שלי" ,מבלי להכפיף את המחשבה הזו לחוק היסודי של התורה המחייב נישואין .הרעיון הוא שכל מחשבה רוחנית ,ולו הנשגבת ביותר ,שהופכת להיות עצמאית ומנותקת מהמסורת ומהחובה ההלכתית ,סופה להפוך לאש זרה .בני אהרן טעו בחשבם שאהבת השם היוקדת שלהם מתירה להם לשנות מסדרי עולם ,ובכך הם איבדו את האיזון הדק שבין האדם לבין בוראו ,הדורש עשייה בגבולות ובמסגרות שהציבה התורה. לסיום ,הרעיון המהדהד כאן הוא ערך ה"ביטול" מול פני השכינה .המחשבה המנחה היא שהעדר הנישואין בגלל ייחוס רם מבטא חוסר בביטול העצמי .אדם שנכנס תחת עול הנישואין מבטל את רצונו וצרכיו למען אשתו וילדיו ,וזהו התרגול המוסרי הטוב ביותר לקראת הביטול המוחלט הנדרש מול הקדוש ברוך הוא .נדב ואביהוא ,שנותרו בפרישותם, לא עברו את כור ההיתוך של ביטול האני בתוך המשפחה ,ולכן חסרו את היראה והכבוד הנדרשים כדי שלא להורות הלכה בפני רבם ולא להקריב אש מדעתם .הקדושה מחייבת חיבור ,ומי שמנתק עצמו מחיבור לאדם ,סופו שנפגם חיבורו לאלוקים. נבקש לחדור אל פנימיות הנפש ולגלות כיצד המבנה האישיותי והאמוני של האדם מושפע מהחלטותיו הפרטיות ביותר ,וכיצד הפרישה מחיי משפחה יוצרת תנודה בנפש המשנה את פני המפגש עם הבורא. במישור הנפש והאדם ,המחשבה המנחה היא שהחיבור לאישה ולילדים מהווה את

רבדמב תשרפ

ה"קרקוע" הנחוץ לנפש כדי שלא תתנדף ברוממותה .הנפש האנושית ,במיוחד כזו השואפת לגדולות ,עלולה ללקות בסוג של "שכרות רוחנית" – מצב בו היא חווה עונג עילאי בדבקות עד שהיא מאבדת את תחושת הגבול והמציאות .החיבור לנפש הוא ההבנה שהנישואין הם "עול" חיובי; הם מכריחים את הנפש להתמודד עם קטנותו של עולם החומר ,ובכך הם שומרים עליה מפני התפרצות של אש זרה .נדב ואביהוא ,בנפשם האצילית ,ביקשו להישאר במצב של "אורות" ללא "כלים" ,והעדר הכלים המשפחתיים גרם לכך שהאור הגדול שזרח בהם לא מצא כלי קיבול והפך לאש שורפת. בתחום האמונה והנהגת השם ,מתגלה כאן יסוד של ביטחון מול תכנון .המחשבה המנחה היא שהאמונה האמיתית מתבטאת ביכולת של האדם להשליך את יהבו על השם בתוך המציאות המורכבת .החיבור לאמונה הוא הידיעה שהקדוש ברוך הוא אינו חפץ שננהל עבורו את העולם דרך "חשבונות" של מה יהיה עם בנינו או כיצד נתפרנס .המחשבה היא שנדב ואביהוא ניסו להנהיג את חייהם מתוך "ראיית הנולד" אנושית מדי – הם ראו את בני משה שלא הלכו בדרכו וחששו ,ובכך החליפו את הביטחון הפשוט בבורא בתכנון אנושי שביקש לעקוף את רצון השם המפורש .הנהגת השם דורשת מהאדם צעידה אל הבלתי נודע מתוך מחויבות לציווי ,והפרישה מנישואין הייתה ביטוי של חסרון בביטחון המוחלט הזה. במבט על נפש המנהיג ,אנו מגלים כיצד הקשר המשפחתי מעצב את היחס לסמכות ולכבוד .המחשבה היא שהאדם לומד את רעיון ה"היררכיה" דרך היותו בן ואב .החיבור להנהגה הוא ההבנה שמי שלא חווה את יראת הכבוד של בנו כלפיו ,חסר רובד בסיסי ביראת הכבוד שלו כלפי אביו שבשמיים וכלפי רבותיו .המחשבה המנחה היא שהבנים הם ה"מצפון" החי של האדם; הם אלו המזכירים לו בכל רגע שהוא אינו חזות הכל .נדב ואביהוא ,שלא עמדו בניסיון של "אבינו כהן גדול" מול בנים משלהם ,נשארו כלואים בתוך תחושת הייחוס והמעלה האישית ,מה שהוביל לאובדן המורא הנדרש מול משה ואהרן ומול פני השכינה ביום חנוכת המשכן. לבסוף ,קיים כאן חיבור עמוק בין אהבת השם לבין אהבת האדם .המחשבה היא שהתורה מלמדת אותנו שאי אפשר להגיע לשיא אהבת השם דרך התעלמות מחסד אנושי פשוט של הקמת משפחה .החיבור לנפש הוא ההבנה שהעונג הרוחני ,ככל שיהיה גדול ,אינו יכול לבוא על חשבון התיקון המוסרי של "לא תוהו בראה לשבת יצרה" .הנהגת השם בעולם הזה היא דרך הטבע והחיים ,ומי שמנסה לדלג על החיים כדי להגיע לאלוקים ,מוצא את עצמו מול "אש אוכלה" שאינה משאירה לו מקום בעולם המעשה. מתוך התבוננות בחיי קדושי עליון אלו ובבחירתם להימנע מן הנישואין ,אנו משרטטים מצפן מוסרי המכוון את לב האדם אל ענווה ,אחריות והכנעה מוחלטת לפני דבר השם ,תוך התרחקות משיקולים אישיים המתחפשים לרוחניות. הנדבך הראשון במצפן המוסרי הוא הענווה מול חוקי הבריאה והתורה .המוסר העולה מפרישתם של בני אהרן מלמד אותנו כי אין אדם ,ויהיה הגדול והקדוש ביותר ,שעומד מעל לחובות המוסריות הפשוטות שקבע הבורא .המצפן מורה לנו שכל "רוממות" הגורמת לאדם

גם לנשמה מגיע אוכל

להרגיש שייחוסו או מעמדו פוטרים אותו מן המדרגות הבסיסיות של בניית בית והמשכיות הדורות ,היא גאווה סמויה ומסוכנת .המחשבה המנחה היא שהאדם המוסרי באמת הוא זה המכפיף את כל שאיפותיו הרוחניות הנשגבות ביותר אל תוך הכלים המעשיים של המצווה, מתוך הבנה שקדושה ללא כלי של דרך ארץ ומשפחה היא אש שאין לה אחיזה במציאות. הנדבך השני עוסק במוסר האחריות מול "חשבונות שמיים" .המצפן המוסרי מזהיר אותנו מפני הניסיון לעצב את חיינו על פי פחדים ותחזיות עתידיות המבטלות את חובת ההווה. המחשבה המנחה היא שטעותם של נדב ואביהוא ,שחששו שמא בניהם לא ילכו בדרכם או שעול הפרנסה יפריע לעבודתם ,היא טעות מוסרית של חוסר אמון בהנהגת השם .המצפן מכוון אותנו להבין שתפקידנו בעולם הוא לעשות את המוטל עלינו בטוהר ובפשטות ,מבלי לנסות "לתקן" את התורה מתוך דאגות אנושיות .המוסר כאן הוא להבין שכל שיקול שנראה כמעלה רוחנית אך גורם לביטול מצווה ,הוא בבחינת "אש זרה" שאינה רצויה לפני ה'. הנדבך השלישי במצפן הוא ערך ההתבטלות בפני סמכות וסדר .המוסר הנלמד מן הקשר שבין חוסר הבנים לזלזול בכבוד רבם ,מורה לנו שהאדם זקוק למסגרות אנושיות מחייבות כדי לשמר את יראת השם שלו .המחשבה היא שהנישואין וההורות הם "בית ספר למוסר", המלמדים את האדם את מקומו בתוך השלשלת .המצפן מנחה אותנו לראות בכל מערכת יחסים משפחתית הזדמנות לתיקון המידות וללימוד ערך הכבוד .המוסר המשתקף כאן הוא שמי שבוחר בבדידות רוחנית כדי "להתעלות" ,מאבד את הבלמים המוסריים המונעים ממנו להגיע לידי פריצת גדר וביטול כבודם של מנהיגי הדור והבורא יתברך. הנדבך הרביעי הוא המצפן המכוון אל אהבת חיים מול אהבת מוות .המוסר העולה מתיאור הדבקות עד כלות הנפש של בני אהרן ,מלמד אותנו שהקדושה האמיתית היא זו המבקשת לחיות למען ה' ולא למות למענו ללא צורך .המחשבה המנחה היא שאדם מוסרי רואה בחיים ובהעמדת דורות את זירת הפעולה העיקרית שלו .המצפן מורה לנו שהשתוקקות רוחנית שאין בה מחויבות לעולם הזה – לבנים ,לבנייה ולעשייה – היא חסרה .המוסר כאן הוא לדעת לרסן את ה"אש" הפנימית של הנפש ולהפנות אותה לתוך בנייה יציבה של "בית נאמן בישראל" ,שהוא המשכן האמיתי להשראת שכינה. מתוך המבט אל גבהי מרומים שבהם נגעו נדב ואביהוא ,אנו שבים אל קרקע המציאות עם צידה לדרך המאירה את חיינו האישיים והמשפחתיים באור של אחריות ושמחה. ההבנה שהבית הוא משכן השכינה האמיתי – המחשבה המנחה היא שהחיפוש אחר רוחניות אינו צריך להרחיק אותנו מהמשפחה ,אלא להיפך .התובנה ליום יום היא לראות בטיפול בילדים ,בשיח עם בת הזוג ובדאגות הפרנסה חלק בלתי נפרד מעבודת השם .הקדושה אינה נמצאת רק בבית המדרש או במקדש ,אלא היא נבנית דווקא מתוך החיבור לחיים המעשיים, המעניקים לנו את האיזון הנכון בין שמיים לארץ. התנערות מחשבונות של פחד – המחשבה כי נדב ואביהוא נמנעו מנישואין בשל חשש מהעתיד מלמדת אותנו על חובת הביטחון בהווה .התובנה היא שעלינו לקיים את המוטל

רבדמב תשרפ

עלינו מתוך אמונה פשוטה ,ולא לאפשר לחששות מפני "מה יהיה" או "איך נסתדר" לשתק את העשייה המוסרית והדתית שלנו .עלינו לזכור כי ברכת השם שורה במקום שבו האדם פועל ביושר ובפשטות לפי דרך התורה. הענווה כבסיס לכל התעלות – הרעיון שגאוות הייחוס חסמה את דרכם של בני אהרן אל הבית מלמד אותנו על חשיבותה של מידת הענווה בכל מדרגה שאליה נגיע .התובנה היא לבחון תמיד האם ה"הדר" וה"מעמד" שלנו גורמים לנו להתרחק מהאנשים סביבנו או מהמשימות הפשוטות של החיים .המצוינות האמיתית נמדדת ביכולת להיות מחובר לכל אדם ולקיים כל מצווה מבלי להרגיש "מורם מעם".

עיקר העניין: השאלה המהדהדת מדוע נמנעו נדב ואביהוא ממצוות עשה של פריה ורביה ,חושפת את הטרגדיה שבקדושה המבקשת לפרוץ את גבולות האנושיות מבלי שציוותה התורה .המחשבה המנחה היא שהם ראו עצמם כפרושים ומורמים ,בבחינת "איזו אשה ראויה לנו" ,ובכך חסרו את ה"כלי" של הבית והבנים המגן על האדם מפני חטא וגאווה. כפי שביארו הכתב סופר והחתם סופר ,טעותם הייתה כפולה :הן בחשבונות אנושיים של דאגה לעתיד ולעבודת השם ,והן בחוסר הבנה שהורות היא המעצבת את יראת הכבוד כלפי מעלה .פרישתם זו יצרה חלל בנפשם שדרכו חדר החטא של "אש זרה" .לעומתם ,מראה יחזקאל והאור החיים הקדוש האירו את צד קדושתם העצומה והשתוקקותם לדבקות שביקשה לוותר על הכל למען השכינה ,אך התורה מלמדת באזהרה חמורה כי "אשר לא ציווה אותם" נאמר גם על פרישות שאין לה מקור בציווי האלוקי. לסיכום הדברים ,דמותם של נדב ואביהוא עומדת לנגד עינינו כקריאה לעבודת השם המשלבת אהבה יוקדת עם הכנעה מוחלטת לסדרי העולם והמשפחה .הבנים ש"לא היו להם" הם התזכורת לכך שתכלית האדם היא להעביר את האור הלאה, לבנות דורות ולהבין כי רק דרך הבית והאחריות לזולת ,יכולה האש הפנימית להפוך מאש זרה ושורפת לאש של קודש המאירה את העולם בברכת שלום ונצחיות.