25. ישנם שני מקומות תורה ויש עדיפות לגור באחת מהן - מהי העדיפות?

25. ישנם שני מקומות תורה ויש עדיפות לגור באחת מהן - מהי העדיפות? הבחירה במקום מגורים עבור בן תורה איננה רק החלטה טכנית של נוחות או קרבה למוסדות חינוך ,אלא היא הכרעה רוחנית גורלית הנוגעת לשאלת השראת השכינה בעולם. הלב מתמלא התרגשות אל מול השאלה העמוקה :כאשר עומדות לפני האדם שתי אפשרויות

25. ישנם שני מקומות תורה ויש עדיפות לגור באחת מהן - מהי העדיפות? הבחירה במקום מגורים עבור בן תורה איננה רק החלטה טכנית של נוחות או קרבה למוסדות חינוך ,אלא היא הכרעה רוחנית גורלית הנוגעת לשאלת השראת השכינה בעולם. הלב מתמלא התרגשות אל מול השאלה העמוקה :כאשר עומדות לפני האדם שתי אפשרויות

רבדמב תשרפ

של ערי תורה ,ובאחת מהן חסר אך אדם אחד כדי להשלים את המספר המקודש של כ"ב אלף מישראל – אותו מספר שעליו נאמר שאין השכינה שורה על פחות ממנו – האם מוטלת עליו החובה או הזכות להעדיף מקום זה? האם השלמת "מחנה השכינה" האישי והמקומי היא המשימה העליונה של היהודי ,ובכך הוא הופך לשותף בבניית כסא הכבוד עלי אדמות? אנו יוצאים למסע מרתק בין דפי הגמרא ומחשבת רבותינו ,כדי לברר האם השכינה שורה על כלל ישראל באשר הם ,או שמא לכל קהילה וקהילה ישנו פוטנציאל להפוך למשכן לשכינה בזכות המניין המדויק של בניה. נפנה אל מפתן ספר הפקודים ,שם אנו פוגשים את הציווי האלוקי למנות את בני ישראל, מניין שאינו רק ספירה טכנית אלא הכנה ליצירת משכן ראוי לשכינה בתוך מחנה ישראל. בפרשתנו נאמר :שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגלגלתם (במדבר א ,ב). רבנו שלמה יצחקי ,רש"י (במדבר א ,א) ,מבאר ומפרש את עומק המניין .הוא כתב וביאר שמתוך חיבתם לפניו הוא מונה אותם בכל שעה .הוא מחדש לנו שהמספר מבטא קשר אישי ואיכותי של השכינה לכל אחד ואחד מישראל .המחשבה המנחה היא שהמניין בפרשתנו נועד ליצור מבנה מדויק של מחנות ,המאפשר להשראת השכינה להתחולל בתוך העם. רבנו נפתלי צבי יהודה ברלין ,הנצי"ב מוולוז'ין ,בספרו העמק דבר (במדבר א ,ב) ,מבאר ומפרש את ההקבלה בין מחנה ישראל לצבא המלך .הוא כתב וביאר שכמו מלך ההולך בראש צבאו במדבר למלחמה ,שאינו הולך אלא במחנה כבודה והגונה לפי כבודו ,כך היה נדרש להשראת שכינה בזה האופן דווקא .הוא מחדש לנו שהמספר המדויק הוא תנאי הכרחי לכבוד המלך .המחשבה העולה מכאן היא שהשראת השכינה תלויה במציאות הפיזית של מספר מינימלי המוגדר כ"מחנה" הראוי לגילוי השכינה. רבנו שלמה אפרים מלונטשיץ ,בספרו כלי יקר (במדבר א ,ב) ,מבאר ומפרש את הקשר שבין המניין להשראת השכינה .הוא כתב וביאר שחז"ל אמרו שאין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל פחות מכ"ב אלף ,שנאמר "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" .הוא מחדש לנו שהצורך במניין היה כדי לדעת האם יש בכל שבט ושבט את המניין המינימלי הראוי להשראת שכינה פרטית בתוכו .המחשבה המנחה היא שהקדושה אינה שורה רק על הכלל, אלא היא מחפשת ריכוזים של קדושה במקומות ובשבטים מסוימים. רבנו בחיי בן אשר (במדבר א ,ב) מבאר ומפרש את סוד המספרים והמחנות .הוא כתב וביאר שבכל מקום שהשכינה מצויה ,שם תמצא ד' מחנות שכינה כנגד ארבעת הדגלים .הוא מחדש לנו שהמבנה של מחנה ישראל למטה משקף במדויק את המבנה של פמליא של מעלה .המחשבה העולה מכאן היא שהאדם המשייך את עצמו למניין כזה ,הופך להיות חלק ממערכת רוחנית עליונה המשפיעה שפע על העולם כולו. נפנה כעת אל היכלם של חז"ל בתלמוד הבבלי ,שם נחקקו היסודות המקשרים בין כמות הנפשות בישראל לבין גילוי השכינה ,ונתבונן כיצד המספרים הופכים מנתון סטטיסטי לכלי קיבול לרוח הקודש.

גם לנשמה מגיע אוכל

בגמרא במסכת בבא קמא (דף פג ע"א) למדו חז"ל את השיעור המינימלי להשראת שכינה. חז"ל כתבו וביארו שהפסוק "שובה ה' רבבות אלפי ישראל" מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות ,שהם עשרים ושניים אלף .הם מחדשים לנו שהקב"ה מבקש לו "מחנה" מוגדר כדי להשרות בו את כבודו ,וכשחסר אדם אחד מאותו מניין ,הדבר מעכב את גילוי השכינה באותו אופן .המחשבה המנחה היא שישנו משקל סגולי לקיבוץ של יהודים המגיע למסה קריטית מסוימת ,ההופכת אותם ממקבץ יחידים לישות רוחנית אחת. בגמרא במסכת יבמות (דף סג ע"ב) דנים חז"ל בחשיבות הריבוי והפריה ורבייה בהקשר זה .חז"ל כתבו וביארו שאדם המבטל פריה ורבייה גורם לשכינה שתסתלק מישראל .הם מחדשים לנו שכל נפש נוספת מישראל היא בבחינת השלמת המניין הדרוש למרכבה האלוקית .המחשבה העולה מכאן היא שהמאמץ להשלים את מספר עשרים ושניים האלף הוא מאמץ של קידוש השם ,שכן הוא מאפשר לקדוש ברוך הוא לשכון בתוך עמו. עוד באותה סוגיה במסכת יבמות ,מבאר ומפרש המהרש"א (דף סג ע"ב) את פשר המספר הזה דווקא .הוא כתב וביאר שמספר זה הוא כנגד מחנה שכינה של מעלה ,שכן נאמר "רכב אלוקים ריבותיים אלפי שנאן" ,והם כ"ב אלף מלאכים .הוא מחדש לנו שישנה הקבלה גמורה בין צבאות השמיים לצבאות ישראל ,וכאשר ישנו למטה מניין של כ"ב אלף ,הרי שנוצרת "תחנה" ראויה למחנות המלאכים למעלה .המחשבה המנחה היא שקדושת מחנה הלווייה, שהיו כ"ב אלף ,היא המודל לכל מקום תורה השואף להשראת שכינה. בגמרא במסכת סנהדרין (דף לט ע"א) מובא כי בכל בי עשרה שכינה שריא ,אך חז"ל מחדשים לנו שישנן דרגות שונות של השראה .חז"ל כתבו וביארו שיש הבדל בין השראת שכינה על יחיד או על מניין ,לבין השראת שכינה של "מנוחה" וקביעות ,הדורשת את הריבוי של רבבות ואלפים .המחשבה העולה מכאן היא שהשאיפה למקום שבו יש עשרים ושניים אלף היא השאיפה לקביעות השכינה בעוצמה הגבוהה ביותר האפשרית בעולם הזה. נפנה כעת אל היכלם של רבותינו הראשונים ,אשר העמיקו בסתרי המספרים המקודשים וגילו לנו כי המניין של בני ישראל למטה הוא השתקפות מדויקת של צבאות המרומים. רבנו בחיי בן אשר (במדבר א ,ב) מבאר ומפרש את מהות המניין בפרשתנו .הוא כתב וביאר שבכל מקום שהשכינה מצויה ,שם תמצא ד' מחנות שכינה .הוא מחדש לנו שהמספר כ"ב אלף אינו מקרי ,אלא הוא משקף את הריבוי האלוקי הנצרך כדי ליצור כלי קיבול לאור השכינה .המחשבה המנחה היא שהחיבור של עשרים ושניים אלף יהודים יוצר עוצמה רוחנית המקבילה למחנה מלאכים שלם. רבנו משה איסרליש ,הרמ"א ,בספרו תורת העולה ,מבאר ומפרש את עניין מחנות השכינה. הוא כתב וביאר כי המבנה של מחנה ישראל במדבר ,עם הדגלים והחלוקה למספרים מדויקים ,נועד להמשיך שפע ממערכות עליונות אל תוך המציאות הגשמית .הוא מחדש לנו שכאשר המניין למטה מושלם ,נפתחים צינורות של שפע שאינם נפתחים במניין חסר. המחשבה העולה מכאן היא שהאדם המשייך את עצמו למקום כזה הופך להיות חלק מ"מרכבה" רוחנית פעילה.

רבדמב תשרפ

בספר הפרדס לרבנו אשר בן משולם מלוניל ,מבאר ומפרש את סוד התפשטות השכינה. הוא כתב וביאר שיש כ"ח מחנות שכינה ,וכל מחנה ומחנה מורכב מכ"ב אלף .הוא מחדש לנו בחישובו המופלא שאם נכפיל כ"ח פעמים כ"ב אלף ,נגיע למספר של ת"כ אלף ועוד טז אלף, המקיף את כלל מחנה ישראל .המחשבה המנחה היא שהשכינה אינה שורה רק על המרכז, אלא היא מתחלקת ליחידות משנה של קדושה ,וכל יחידה של עשרים ושניים אלף מהווה "מרכז שכינה" בפני עצמו. רבנו משה בן נחמן ,הרמ"בן ,בפירושו על התורה (במדבר א ,מה) ,מבאר ומפרש את הצורך במניין לבית אבותם .הוא כתב וביאר שהמניין נועד להשרות שכינה עליהם ,שיהיו מחנה אלוקים .הוא מחדש לנו שההתייחסות לכל משפחה ומשפחה בתוך המניין הכללי נועדה לוודא שאין "חלל פנוי" במחנה .המחשבה העולה מכאן היא שכל יחיד המצטרף למניין של כ"ב אלף אינו רק מספר ,אלא הוא החוליה המאפשרת למחנה כולו להיקרא "מחנה שכינה". נפנה כעת אל היכלם של גדולי האחרונים ,אשר בדקו במשקולות הפסיקה והמחשבה את השאלה המעשית :האם היחיד יכול להכריע את כף השכינה על ידי בחירת מקום מגוריו, והאם המספר המקודש הוא יעד גיאוגרפי או לאומי. רבנו שמואל אליעזר הלוי אידלס ,המהרש"א (יבמות סג ע"ב) ,מבאר ומפרש את מהות המניין המדויק .הוא כתב וביאר כי מספר כ"ב אלף הוא כנגד כ"ב אלף מלאכים המקיפים את השכינה במרומים .הוא מחדש לנו שכל מחנה ישראל במדבר ,ובייחוד מחנה הלווייה שהיה במניין זה ,היוו שיקוף ארצי למערכת השמימית .המחשבה המנחה היא שכאשר המניין למטה תואם למניין למעלה ,נוצרת זיקה ישירה המאפשרת לשכינה לשכון בתוכנו. רבנו יעקב ריישר ,בספרו עיון יעקב (יבמות סג ע"ב) ,מבאר ומפרש טעם עמוק ומוסרי למספר זה .הוא כתב וביאר כי מתוך אלף בני אדם נמצא רק אחד ישר וראוי ,וממילא בתוך כ"ב אלף נמצאים כ"ב בני אדם ישרים כנגד כ"ב אותיות התורה .הוא מחדש לנו שקיבוץ כזה יוצר "סנהדרין קטנה" של צדיקים שבזכותם אלוקים ניצב בעדת אל .המחשבה העולה מכאן היא שבכל קיבוץ של כ"ב אלף יהודים ,מובטחת נוכחות של גרעין תורני ומוסרי המשרה שכינה על המקום כולו. הגר"י זילברשטיין הציע את הספק שלפנינו לפני מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצוק"ל. מרן הגר"ח קניבסקי מבאר ומפרש את כוונת חז"ל באופן רחב יותר .הוא כתב וביאר שאין הכוונה למקום מסוים או לעיר ספציפית ,אלא לעם ישראל בכללותו .הוא מחדש לנו שדי בכך שבעולם קיימים כ"ב אלף מישראל כדי שהשכינה תשרה על האומה ,ואין צורך בצפיפות גיאוגרפית כדי להשיג מטרה זו .המחשבה המנחה לפי דבריו היא שהשכינה שורה על הכלל, והיחיד משפיע על הכלל בכל מקום שבו הוא נמצא. מנגד ,רבנו שלמה אפרים מלונטשיץ ,בספרו כלי יקר (במדבר א ,ב) ,מבאר ומפרש כי המניין בפרשתנו נועד לבדוק "אם יש בחשבון הזה שראויים להשראת שכינה בכל שבט ושבט" .הוא מחדש לנו שהשכינה חיפשה מקום ראוי בתוך כל שבט ומחנה באופן פרטי .המחשבה העולה

גם לנשמה מגיע אוכל

מכאן ,בצירוף דברי העיון יעקב ,היא שישנה מעלה מיוחדת בקיבוץ מקומי המגיע למספר זה ,שכן הוא הופך ליחידה עצמאית של השראת שכינה ,בבחינת "מחנה שכינה" בזעיר אנפין. נפנה כעת אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים ומאורי דורנו ,המאירים את הדרך בעין בוחנת ומבארים את ההשלכות המעשיות של בחירת מקום המגורים אל מול שאלת השראת השכינה והשפעת הקהילה על הפרט. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן ,בספרו חפץ חיים (על התורה ,פרשת במדבר), מבאר ומפרש את חביבות המניין של בני ישראל .הוא כתב וביאר שהמניין אינו רק חשבון מספרי ,אלא הוא מבטא את העובדה שכל יהודי הוא עולם מלא וחשיבותו גדולה עד מאוד בעיני המקום .הוא מחדש לנו שכאשר אדם מחליט להצטרף לקהילה ,הוא אינו רק "מספר" בסטטיסטיקה ,אלא הוא מוסיף נדבך של קדושה שמרומם את כלל הציבור .המחשבה המנחה היא שכוחו של היחיד להשלים מניין של קדושה הוא זכות שאין למעלה ממנה. מו"ר הגר"א וייס ,במנחת אשר (פרשת במדבר) ,מבאר ומפרש את היסוד של השראת שכינה בזמן הזה .הוא כתב וביאר שעיקר השראת השכינה כיום היא בתוך היכלי התורה ובתי הכנסיות .הוא מחדש לנו שמעלת המקום נמדדת לא רק בכמות האנשים ,אלא באיכות הלימוד והעבודה שבלב .המחשבה העולה מכאן היא שהשאיפה להשלים מספר של כ"ב אלף צריכה להיות מלווה בשאיפה שהקיבוץ הזה יהיה מיוסד על אדני התורה ,ואז בוודאי חלה עליו השכינה כפי שמצינו במחנה לוייה. מו"ר הגר"ש הלוי ואזנר ,בספרו שבט הלוי (חלק ו סימן א) ,מבאר ומפרש את החשיבות של מגורים ב"קהל עדת ה'" .הוא כתב וביאר שישנה מעלה יתירה לחיות במקום שבו רישומה של השכינה ניכר באורחות החיים של הציבור .הוא מחדש לנו שכאשר ישנו קיבוץ גדול של יראי השם ,נוצרת "אווירה של קדושה" המגינה על האדם ועל משפחתו .המחשבה המנחה היא שגם אם נפסוק כדעת הגר"ח קניבסקי שהשכינה שורה על הכלל ,הרי שבמישור המעשי ,הריכוז של כ"ב אלף יהודים במקום אחד יוצר מציאות של "מחנה אלוקים" שקל יותר להתעלות בו. רבנו יצחק זילברשטיין ,בספרו עלינו לשבח (במדבר) ,מבאר ומפרש את השאלה המוסרית העומדת לפתחנו .הוא כתב וביאר שהרצון להיות ה"אחד" שמשלים את המניין להשראת שכינה הוא ביטוי לאהבת השם טהורה .הוא מחדש לנו שאף אם מבחינה הלכתית יבשה אין חיוב לעבור דירה עבור כך ,הרי שמבחינת עבודת השם ,זוהי מדרגה של "חסידות" ורדיפה אחר קידוש שם שמיים .המחשבה העולה מכאן היא שההזדמנות להפוך עיר שלמה למשכן לשכינה היא מתנה רוחנית נדירה שראוי לשקול אותה בכובד ראש. מתוך בירור הסוגיה והמפגש בין דברי חז"ל למציאות החיים המודרנית ,אנו דולים נפקא מינות מעשיות המכוונות את האדם בבואו לקבוע את משכנו ואת עתיד משפחתו. הנפקא מינה הראשונה נוגעת לשיקולי בחירת מקום המגורים בין שתי ערי תורה .הנפקא מינה למעשה היא שאם ישנה עיר המקורבת למספר המקודש של עשרים ושניים אלף תושבים ,ישנה עדיפות רוחנית מסוימת לבחור בה כדי להיות ה"משלים" למחנה שכינה.

רבדמב תשרפ

המחשבה המנחה היא שהפיכת מקום יישוב לראוי להשראת שכינה של מנוחה היא זכות נצחית .הנפקא מינה היא שבמערכת השיקולים של בן תורה ,יש לתת משקל לא רק לנוחות האישית ,אלא גם לפוטנציאל הרוחני של הקהילה כולה. השלכה שנייה עוסקת בערך של קידוש שם שמיים וזיכוי הרבים .הנפקא מינה למעשה היא שהשלמת המניין המקודש נחשבת לפעולה של חסד עם השכינה ,כביכול .המחשבה העולה מכאן היא שהאדם הגורם לשכינה לשרות במקום מסוים מעלה את ערך התפילה והתורה של כל תושבי אותו מקום .הנפקא מינה היא שההשפעה של היחיד בכהאי גוונא היא מעבר לשיעורו הפרטי ,והוא הופך למנוע של צמיחה רוחנית עבור הכלל. נפקא מינה שלישית מתייחסת לביטחון ולהגנה הרוחנית על הבית והילדים .הנפקא מינה למעשה היא שמגורים בתוך "מחנה שכינה" של כ"ב אלף יהודים מעניקים מעטפת של הגנה רוחנית איכותית יותר .המחשבה המנחה היא שהקבלה למחנות המלאכים במרומים יוצרת סביבה שבה הקדושה נוכחת בצורה מוחשית יותר .הנפקא מינה היא שחינוך הילדים במקום שבו "אלוקים ניצב בעדת אל" בזכות המניין המושלם ,משרה עליהם יראת שמיים וטהרה באופן טבעי ועמוק יותר. השלכה רביעית נוגעת ליחס שבין הכלל ליחיד לפי הכרעת מרן הגר"ח קניבסקי .הנפקא מינה למעשה היא שגם אם אדם אינו יכול לעבור לגור באותה עיר ,עליו לדעת שכל הוספה של נפש מישראל בעולם היא תרומה להשראת השכינה על הכלל .המחשבה העולה מכאן היא שאין פעולה רוחנית קטנה ,וכל ריבוי של עם ישראל מקדם את העולם לקראת גילוי השכינה המלא .הנפקא מינה היא שהאדם צריך לשמוח בחלקו בכל מקום תורה שבו הוא נמצא ,מתוך ידיעה שהוא חלק מהפסיפס הגדול של רבבות אלפי ישראל. מתוך ההתבוננות במתח שבין המספר היבש לבין גילוי השכינה החי ,אנו נחשפים לרעיון כביר המגדיר את ערכו של היחיד בתוך המבנה הקוסמי של עם ישראל. המחשבה המנחה היא שהקב"ה ברא את העולם עם "שיעורים" ומידות ,וכפי שישנו שיעור למקווה וישנו מניין לתפילה ,כך ישנו שיעור להשראת שכינה של מנוחה .הרעיון הוא שהמספר כ"ב אלף אינו רק צבירה של יחידים ,אלא הוא יצירת "קומה שלמה" .כשם שגוף האדם זקוק לכל איבריו כדי שהנשמה תאיר בו בשלמות ,כך המרכבה האלוקית בעולם זקוקה למספר הנפשות המדויק כדי להפוך למשכן .הרעיון המנחה הוא שכל יהודי נושא בקרבו "אות" אחת מהתורה ,וכאשר מתקבצים עשרים ושניים אלף יהודים ,נוצרת הופעה שלמה של כ"ב אותיות התורה בבשר ודם ,מה שמאפשר לאור אינסוף לשרות בתוכם בבחינת "תורה חיה". רעיון נוסף טמון באחריות האישית של ה"אחד" המשלים .המחשבה העולה מכאן היא שההבדל בין עולם חשוך לעולם מאיר בשכינה יכול להיות תלוי באדם בודד .הרעיון הוא שכל אחד מאיתנו עשוי להיות אותו אדם שחסר למניין המלאכים ,אותו אחד שנוכחותו במקום מסוים הופכת את העיר מקיבוץ גלויות למחנה שכינה .הרעיון המוסרי הוא שהיחיד

גם לנשמה מגיע אוכל

לעולם אינו "זניח"; הוא עשוי להיות המכריע את הכף לא רק עבור עצמו ,אלא עבור אלפים ורבבות סביבו .זוהי קריאה להתבונן בחיים לא דרך העדשה של "מה אני מקבל מהמקום", אלא "מה הנוכחות שלי מעניקה למקום". עוד מתברר לנו סוד ה"מנוחה" אל מול ה"עראיות" .המחשבה היא שהשכינה נמצאת בכל מקום שבו לומדים תורה ,אך ישנה דרגה של "שובה ה' רבבות אלפי ישראל" – דרגה של התיישבות וקביעות .הרעיון הוא שהשכינה מחפשת "בית" ,והבית הזה נבנה על ידי ריבוי של קדושה .כאשר אדם בוחר לגור במקום שמגיע למניין הזה ,הוא שותף בבניית הבית הקבוע של השכינה בעולם .זהו רעיון של יציבות רוחנית; בתוך עולם משתנה ומבולבל ,הקיבוץ המקודש של רבבות אלפים יוצר אי של יציבות שבו השכינה אינה רק "אורחת" ,אלא "בעלת הבית". לסיום ,הרעיון המהדהד הוא היכולת של החומר להפוך לרוח .המחשבה המנחה היא שהמספרים ,המיקומים הגיאוגרפיים והמגורים הפיזיים ,כולם כלים לשירות המטרה העליונה של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" .הרעיון הוא שאין סתירה בין הדיון הטכני על מניין התושבים לבין הדיון המיסטי על מרכבת המלאכים .הכל אחד – ככל שיש יותר יהודים המאוחדים במקום אחד סביב דגל התורה ,כך המציאות הגשמית מזדככת והופכת למראה המלוטשת המשקפת את כבוד השם בעולם. נפנה כעת אל מעמקי הנפש והמחשבה ,ונתבונן כיצד הסוד של השלמת המניין להשראת השכינה נוגע בנימי האמונה ובמבנה האישיות של כל אחד מאיתנו. במישור הנפש והאדם המחשבה המנחה היא שכל אדם סובל לעיתים מתחושת בדידות או חוסר משמעות ,מרגיש שהוא רק "בורג קטן" במערכת גדולה .החיבור לנפש הוא ההבנה המרעישה שדווקא אתה עשוי להיות ה"אחד" שכל המערכת ממתינה לו .המחשבה היא שהשלמת המניין של כ"ב אלף מלמדת את הנפש על ערכה הסגולי .האדם נקרא להאמין שנוכחותו היא הכרחית לשלמות הגילוי האלוקי במקומו .המודעות הזו נוסכת באדם כבוד עצמי רוחני ותחושת שליחות ,שכן הוא מבין שבלעדיו המחנה כולו חסר ,ושההחלטה הפשוטה שלו היכן לגור משפיעה על השמים מעל ועל הארץ מתחת. בתחום האמונה והנהגת השם מתגלה יסוד של שותפות האדם בבניית משכן לשכינה. המחשבה המנחה היא שהקב"ה קבע חוקים רוחניים בעולם ,אך הוא השאיר בידינו את המפתחות להפעלתם .החיבור לאמונה הוא הידיעה שהשכינה "מצפה" לנו שנתקבץ ונשתלם. המחשבה היא שהנהגת השם תלויה במידה רבה בהתעוררות שלמטה; כאשר אנו יוצרים את הכלים – את הקיבוץ של רבבות אלפים – השכינה שורה מאליה .האמונה הזו הופכת את חיי היום יום שלנו למעשה של "המשכת השכינה" ,שבו כל יהודי נוסף וכל משפחה חדשה הם עוד צעד במימוש ההבטחה של "ושכנתי בתוכם". במבט על נפש המנהיג וההנהגה אנו מגלים את סוד האחריות הציבורית לבניית קהילה איכותית .המחשבה היא שמנהיג אינו נמדד רק בדאגה לצרכי הפרט ,אלא ביכולת שלו להפוך את קהילתו ל"מחנה שכינה" .החיבור להנהגה הוא ההבנה שלפי דברי העיון יעקב,

רבדמב תשרפ

הריבוי המספרי נועד להבטיח את קיומם של יחידי סגולה המנהיגים את הכלל .המחשבה המנחה היא שהנהגת הציבור צריכה לשאוף לא רק לצמיחה כמותית ,אלא לזיכוך המקום כך שיהיה ראוי לאותו מניין מקודש .המנהיג נדרש לראות בכל תושב חדש נכס רוחני יקר המקרב את הקהילה כולה אל המטרה של השראת שכינה. לבסוף קיים כאן חיבור עמוק של "הנהגת היחיד בתוך הכלל" .המחשבה היא שההתלבטות בין שתי ערי תורה משקפת את השאיפה של האדם למצוא את מקומו המדויק במרכבה האלוקית .החיבור לנפש הוא ההכרה שגם אם אדם חי במקום קטן ,הוא יכול לשאוף ברוחו להיות חלק מאותו מניין של כ"ב אלף הנמצאים בכלל ישראל .הנהגת השם מלמדת אותנו שכל תנועה של קירוב ,כל מעבר דירה לשם שמיים וכל רצון להוסיף קדושה במקום שבו היא חסרה ,הם ביטוי לאמונה יוקדת שהאדם והבורא פועלים יחד ליצירת עולם שבו השכינה אינה בגלות אלא במנוחה. מתוך בירור הסוגיה ודקדוק דברי רבותינו בערכו של המניין המקודש ,אנו מעצבים מצפן מוסרי המכוון את האדם בבחירותיו האישיות וביחסו אל הכלל. הנדבך הראשון במצפן המוסרי הוא ערך הערבות והשלמת החסר .המוסר הנלמד מהשאיפה להיות ה"אחד" המשלים לכ"ב אלף מורה לנו כי לאדם יש תפקיד מוסרי להיות זה שסוגר את הפער בין מציאות חסרה למציאות שלמה .המצפן מכוון אותנו להבין כי לעיתים כל חשיבותנו נובעת מכך שאנו החוליה החסרה במערכת גדולה יותר .המחשבה המנחה היא שהאדם המוסרי אינו שואל רק "מה המקום נותן לי" ,אלא "האם המקום זקוק לי כדי להגיע לשלמותו" .המצפן מורה לנו לחפש את המקומות שבהם הנוכחות שלנו תכריע את הכף לטובה עבור הכלל. הנדבך השני עוסק בכבוד הבריות מתוך הכרה בערכם הסגולי .המצפן המוסרי מציב בפנינו את ההבנה שכל יחיד הוא "נכס לשכינה" .המחשבה המנחה היא שאם הקב"ה ממתין להשלמת מניין של בשר ודם כדי להשרות שכינתו ,הרי שיש בכל אדם ואדם קדושה פנימית שאין להמירה בכל הון שבעולם .המצפן מנחה אותנו להתייחס לכל יהודי ,ולכל שכן בקהילה ,בכבוד ובחשיבות ,מתוך ידיעה שבזכותו אנו זוכים להשראת שכינה .המוסר המשתקף כאן הוא היכולת לראות מעבר למעטפת החיצונית אל עבר התפקיד הרוחני שכל אחד ממלא במרכבה הכללית. הנדבך השלישי במצפן הוא טוהר המניעים בבחירת סביבת חיים .המוסר העולה מהדיון על מקום המגורים מלמדנו שעל האדם לבחון את החלטותיו הגשמיות ביותר דרך פריזמה של עבודת השם .המצפן מנחה אותנו להבין כי בחירת עיר מגורים אינה רק החלטה נדל"נית או תעסוקתית ,אלא היא אקט מוסרי של קביעת מרכז הכובד של החיים .המחשבה המנחה היא שחיפוש אחר מקום שבו השכינה שורה מבטא ענווה ורצון להתבטל אל מול הקדושה. המוסר כאן הוא העדפת "מגורי שכינה" על פני רווחה אישית ,מתוך הבנה שזהו המקום הנכון ביותר לצמיחת הנפש.

גם לנשמה מגיע אוכל

הנדבך הרביעי הוא חובת הריבוי וההתפשטות של הטוב .המצפן המוסרי מכוון אותנו להבין כי השראת שכינה דורשת "מחנה" ,כלומר קהילה מאוחדת ומלוכדת .המחשבה המנחה היא שהאדם המוסרי פועל ללא הרף להוסיף עוד נפש ועוד אור לקהילתו .המוסר כאן הוא הסירוב להסתפק בקדושה פרטית וצרה ,והחתירה האקטיבית להגיע לאותם "רבבות אלפי ישראל" .המצפן מורה לנו שהשלמות המוסרית והרוחנית מושגת רק כאשר אנו הופכים לחלק מציבור גדול המייצג את מלכות השם בעולם ,וכי האחריות שלנו היא לוודא שהמחנה שלנו יהיה תמיד "כבודה והגונה לפי כבודו" של המלך. מתוך המסע שעברנו בין פסוקי המקרא ,סודות המקובלים ודקדוקי הפוסקים ,אנו שבים אל עולם המעשה עם הבנות המאירות את דרכנו בבחירת מקומנו בעולם. חשיבותו של כל יחיד – המחשבה המנחה היא שהמספר המקודש תלוי באדם הבודד. התובנה ליום יום היא לעולם לא לזלזל בכוחנו להשפיע .גם כשאנו מרגישים קטנים ,עלינו לזכור שנוכחותנו עשויה להיות בדיוק מה שחסר כדי להפוך קבוצה של אנשים ל"עדה" ששכינה שורה בה. חיפוש אחר סביבה של קדושה – המחשבה על ה"מחנה הכבודה" הנדרשת למלך מלמדת אותנו על חשיבות המעטפת .התובנה ליום יום היא שבבואנו לקבוע את משכננו ,עלינו לתת משקל מכריע לאיכות הרוחנית של הסביבה ,מתוך הבנה שהאווירה הקהילתית היא הכלי שבו שורה הברכה האלוקית על ביתנו. שותפות בבניית המרכבה – המחשבה על ההקבלה בין מחנות המלאכים למחנות ישראל מלמדת אותנו שחיינו כאן הם השתקפות של עולמות עליונים .התובנה היא שכל מעשה של חיבור לקהילה תורנית הוא מעשה של בניין רוחני קוסמי ,הממשיך שפע של "חיי עולם" לתוך המציאות הגשמית.

עיקר העניין: השאלה שבה פתחנו היא האם קיימת עדיפות לבחור במקום מגורים שבו חסר אדם אחד להשלמת המניין של כ"ב אלף מישראל ,אותו מספר שעליו נאמר בגמרא במסכת בבא קמא (דף פג ע"א) שאין השכינה שורה על פחות ממנו .המחשבה המנחה היא לברר האם המושג "השראת שכינה" הוא נתון כללי לאומה כולה ,או שמא הוא תלוי בקיבוץ מקומי מדויק. מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצוק"ל נשאל על כך והשיב שכוונת חז"ל היא לעם ישראל בכללותו ,ואין הדבר תלוי במקום מסוים .לפי גישה זו ,השכינה שורה על ישראל באשר הם כל עוד המניין הכללי קיים ,ואין עדיפות סגולית במגורים בערים גדולות דווקא מצד השלמת המספר.

רבדמב תשרפ

עיקר העניין -המשך: אולם ,בחינה מעמיקה בדברי רבותינו מגלה זווית נוספת .רבנו שלמה אפרים מלונטשיץ בכלי יקר (במדבר א ,ב) כתב וביאר שהמניין נועד לבדוק אם יש בחשבון הזה שראויים להשראת שכינה "בכל שבט ושבט" .הוא מחדש לנו שהשכינה מחפשת את הריכוז המספרי בתוך כל יחידה עצמאית .חיזוק לכך מצינו בדברי רבנו יעקב ריישר בעיון יעקב (יבמות סג ע"ב) שכתב וביאר כי מתוך כ"ב אלף נמצאים כ"ב צדיקים כנגד כ"ב אותיות התורה ,ובכל קיבוץ כזה "אלוקים נצב בעדת אל". המחשבה העולה מכאן היא שבמקום שבו יש ריכוז כזה ,מובטחת נוכחות של תורה וצדקות המשרה שכינה מקומית בעוצמה יתירה. לסיכומם של דברים ,אף שמעיקר הדין השכינה שורה על כלל ישראל ,הרי שמצד השאיפה לקדושה וקידוש השם ,ישנה מעלה גדולה בחיזוק קהילה המגיעה לשיעור של "מחנה שכינה" .האדם הבוחר להשלים מספר זה הופך להיות החוליה המקשרת בין הארץ לשמיים ,ובמעשהו זה הוא גורם שהשכינה תמצא "מנוחה" בתוך אותו קיבוץ של יראי השם ,ומשרה שפע וברכה על כל סביבותיו.