27. לאיזה שבט היו יותר בנות מבנים? הוכח מפרשת השבוע!

27. לאיזה שבט היו יותר בנות מבנים? הוכח מפרשת השבוע! בלב המדבר הישימון ,אל מול פני המשכן ,ניצבים שבטי ישראל במפקד מדויק המונה כל איש ואיש לבית אבותיו .לכאורה ,מדובר ברשימה טכנית של מספרי לוחמים ויוצאי צבא, אך עינו החדה של לומד התורה מגלה תעלומה הלשונית המסתתרת בין השיטין .בעוד שכל השבטים זוכים למילת קישור מחברת ,שבט אחד נותר בבדידותו הלשונית ,חסר את…

27. לאיזה שבט היו יותר בנות מבנים? הוכח מפרשת השבוע! בלב המדבר הישימון ,אל מול פני המשכן ,ניצבים שבטי ישראל במפקד מדויק המונה כל איש ואיש לבית אבותיו .לכאורה ,מדובר ברשימה טכנית של מספרי לוחמים ויוצאי צבא, אך עינו החדה של לומד התורה מגלה תעלומה הלשונית המסתתרת בין השיטין .בעוד שכל השבטים זוכים למילת קישור מחברת ,שבט אחד נותר בבדידותו הלשונית ,חסר את האות המורה על שייכות .מהו הסוד המקופל בתוך האות למד החסרה בשבט נפתלי? כיצד ייתכן שמפקד המיועד ליוצאי צבא גברים חושף דווקא את עוצמתן וריבוין של בנות השבט? אנו יוצאים למסע מרתק בעקבות ברכות האבות ודיוקי המסורה ,כדי להבין איך הפך שבט נפתלי לסמל של ברכה נשית ,וכיצד רמזה התורה על מציאות שבה הנסתר רב על הנגלה בבניין בית ישראל. נפנה אל דפי המקרא בפרשתנו ,שם נפרס בפנינו מפקד השבטים ,ונמצא כי בשבט נפתלי משנה הכתוב ממטבע הלשון הקבוע בשאר השבטים ,שינוי הטומן בחובו סוד דמוגרפי ומשפחתי עמוק. בפרשתנו נאמר :לבני אשר תולדותם למשפחתם ...בני נפתלי תולדותם למשפחתם לבית אבותם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא (במדבר א ,מב). רבנו יעקב בן אשר ,בעל הטורים (במדבר א ,מב) ,מבאר ומפרש את הדיוק הלשוני המפתיע. הוא כתב וביאר שבכל השבטים נאמר "לבני" עם האות למד בתחילה ,ואילו בנפתלי נאמר "בני" ללא למד .הוא מחדש לנו שהסיבה לכך היא שבשבט נפתלי היו בנות רבות יותר מבנים .המחשבה המנחה היא שהאות למד מסמלת שייכות והנהגה גברית במלחמה ("לבינה"), וחסרונה מרמז על כך שעיקר הברכה והריבוי בשבט זה לא היה דווקא ביוצאי הצבא ,אלא בבנות השבט. עוד מוסיף בעל הטורים ומקשר זאת לברכת יעקב אבינו .הוא כתב וביאר כי יעקב רמז לכך בברכתו נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר (בראשית מט ,כא) .הוא מחדש לנו כי ראשי

רבדמב תשרפ

התיבות של המילים "אילה שלוחה הנותן" הם אותיות אשה .המחשבה העולה מכאן היא ששורש הברכה של שבט נפתלי הוא במידת האישה ,המסמלת את היופי ,האמירה השפרה והריבוי ,כפי שמשתקף בכינוי "אילה". בעל הטורים ממשיך ומבאר את השינוי המקביל בפרשת פנחס .הוא כתב וביאר שבמפקד השני בערבות מואב ,נכתב אצל כל השבטים "בני" ללא למד .הוא מחדש לנו שהטעם לכך הוא שבאותה שעה ,לאחר מגיפת בעל פעור ומיתת דור המדבר ,מתו הגברים ונתרבו הנשים בכל ישראל ,ולכן הושווה דין כל השבטים לדינו המקורי של שבט נפתלי .המחשבה המנחה היא שהתורה משקפת דרך אות אחת את המאזן העדין שבין כוח הלחימה הגברי לבין כוח ההמשכיות הנשי. המחשבה העולה מדיוק זה של בעל הטורים היא שהתורה אינה מונה רק את "יוצאי הצבא" ,אלא היא נותנת מקום וקיום גם למי שאינו נמנה במפקד הפיזי .שבט נפתלי ,שנתברך בבנות רבות ,מלמד אותנו שהעוצמה של השבט אינה נמדדת רק בחרב וחנית ,אלא בשפע של חיים ובתים המוקמים על ידי נשים צדקניות ,הממשיכות את ברכת "אילה שלוחה" לדורות הבאים. נפנה כעת אל מסורת חז"ל ואל בעלי המסורה ,אשר שמרו בחרדת קודש על כל תג ותג בתורה ,ומצאו ברמזי האותיות את המפתחות להבנת טבעו המיוחד של שבט נפתלי כפי שהשתמר מדור לדור. חז"ל במסורה (כפי שהובא במנחת שי ובמפרשי המסורה על אתר) עמדו על התופעה הלשונית המיוחדת הזו .הם כתבו וביארו שהשינוי בנפתלי הוא אחד מן המקומות שבהם המסורה מדגישה חסרון או יתרון של אות כדי להצביע על עניין מהותי בשורש השבט .הם מחדשים לנו שחוסר הלמד בנפתלי מעיד על הנהגה שאינה מתחילה ב"למד" – שהיא אות הלימוד וההנהגה החיצונית – אלא בהנהגה פנימית וצנועה יותר .המחשבה המנחה היא שבעלי המסורה ראו בדיוקים אלו עדות חיה להיסטוריה המשפחתית של השבטים ,כאשר הריבוי הנשי בנפתלי נחקק בנצח המקרא דרך השמטת האות. במדרש רבה (במדבר רבה ב ,ז) ובמדרשים על ברכת יעקב ,חז"ל מבארים ומפרשים את מהות הברכה "אילה שלוחה" .הם כתבו וביארו ששבט נפתלי נמשל לאילה שהיא המהירה מכל החיות ,ושהוא זריז להביא בשורות טובות .הם מחדשים לנו שמידה זו של זריזות ונועם בדיבור ("הנותן אמרי שפר") היא תכונה נשית מובהקת של חן וחסד .המחשבה העולה מכאן היא שהשבט כולו הושפע מהברכה הזו ,מה שהביא לכך שזכו לריבוי של בנות שהן "איילות" – מלאות חן ויופי ,כפי שמצינו בתנ"ך שהיו פירות גינוסר שבחלקו של נפתלי ממהרים להתבשל ונוחים לאכילה ,סמל לשפע וברכה שאין בהם קושי. חז"ל בגמרא במסכת יומא (דף כו ע"א) דנים בחלוקת הארץ ובזכויות השבטים .הם כתבו וביארו ששבט נפתלי זכה לחבל ארץ שהוא "שבע רצון ומלא ברכת ה'" .הם מחדשים לנו שהברכה הזו התבטאה גם בפרי בטן ,ולא רק בתוצרת החקלאית .המחשבה המנחה היא

גם לנשמה מגיע אוכל

שהשפע המיוחד של נפתלי יצר מציאות של שלווה משפחתית שבה הבנות רבות ,ויופיין וטובן נודעו בכל ישראל .זהו חיבור ישיר לדברי בעל הטורים – הברכה הכלכלית והרוחנית של השבט תורגמה לריבוי בנות שהקימו בתים נאמנים בישראל. עוד מצינו בדברי חז"ל על הפסוק "נפתלי שבע רצון" (דברים לג ,כג) ,שהם מבארים ומפרשים את הקשר בין שביעות הרצון לבין נחלת השבט .הם כתבו וביארו שמי ששבע רצון בחלקו, זוכה שביתו יתמלא בברכה שלום בית .הם מחדשים לנו שהביטוי המעשי של שלום בית זה הוא ריבוי בנות ,המעניקות לבית את אופיו המיוחד .המחשבה העולה מכאן היא שחז"ל ראו בנפתלי שבט שבו ה"ביתיות" והקשר המשפחתי עולים על המימד הצבאי ,ולכן התורה מדגישה זאת בשינוי הלשון במניין המלחמה. נפנה כעת אל היכלו של רבנו בחיי בן אשר ,מגדולי פרשני ספרד ,אשר בספרו על התורה מעמיק בחקירת הלשונות וחושף רובד נוסף בשינוי המפתיע שבין "לבני" ל"בני" בשבט נפתלי. רבנו בחיי (במדבר א ,מב) מבאר ומפרש את פשר השמטת האות למד .הוא כתב וביאר שהשינוי בלשון בא ללמדנו על מהות הייחוס של השבט באותה שעה .הוא מחדש לנו שבעוד שבשאר השבטים המילה "לבני" מורה על שיוך המשפחות אל ראש השבט כנחלה וכסדר צבאי ,הרי שבנפתלי נכתב "בני" בלשון ישירה ,כדי לרמוז שהיו ברובן נקבות .המחשבה המנחה היא שהתורה ביקשה להדגיש את המציאות הפיזית שהיתה קיימת בשטח – ריבוי הבנות – ולכן השתמשה בלשון שמצד אחד מונה את הבנים למלחמה ,אך מצד שני "פוצעת" את המילה הקבועה כדי לעורר את השאלה על חסרון הלמד. עוד מבאר ומפרש רבנו בחיי את הקשר שבין הברכה לבין המניין .הוא כתב וביאר שברכת יעקב "נפתלי אילה שלוחה" התקיימה במלואה ,והאילה מסמלת פריון מהיר ורב .הוא מחדש לנו שהריבוי הנשי בנפתלי לא היה מקרי ,אלא נועד ליצור חיבורים עם שאר השבטים ,שכן בנות נפתלי היו מבוקשות בכל ישראל בזכות חנן ונועם אמריהן .המחשבה העולה מכאן היא שהשמטת הלמד היא עדות לברכה שהתפשטה מעבר לגבולות השבט אל האומה כולה דרך אותן בנות. בנוסף ,הוא מבאר ומפרש את עניין המניין בפרשת פנחס לעומת פרשתנו .הוא כתב וביאר שבסוף הארבעים שנה ,כאשר התורה כותבת בכולם "בני" ללא למד ,אין זה רק עניין דמוגרפי של מיתת הגברים ,אלא הוראה על שינוי במעמד העם לקראת הכניסה לארץ .הוא מחדש לנו שהמציאות המיוחדת שהיתה בנפתלי בראשית הדרך – של דגש על בניין הבית והמשפחה – הפכה לנחלת כלל ישראל לפני הכניסה לנחלותיהם .המחשבה המנחה היא שבירושת הארץ, כוחה של האישה בבניין הבית הופך להיות המרכז ,ולכן כולם הושוו לנפתלי. המחשבה העולה מדברי רבנו בחיי היא שהלשון המדויקת של התורה אינה רק כלי להעברת מידע ,אלא היא "ציור" של המציאות הרוחנית והגשמית .חסרון האות למד בנפתלי הוא חסרון שכולו יתרון ,המלמד על שבט שהצליח להעמיד דורות של אימהות המנחילות את ה"אמרי שפר" לדורות הבאים ,וקדושת לשונן היא שעמדה להן להימנות בדרך רמז בתורת אמת.

רבדמב תשרפ

נפנה כעת אל היכלו של הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל ,רבם של ישראל ויהדות מרוקו ,אשר בספרו המופלא אוצר המכתבים דלה פנינים ממעמקי המקרא והמסורה ,והוסיף נופך משלו להבנת הסוד של שבט נפתלי. רבי יוסף משאש (אוצר המכתבים ,חלק א ,מכתב שע"ח) מבאר ומפרש את התופעה הלשונית הזו מזווית רחבה יותר .לאחר שהוא מביא את דברי בעל הטורים על ריבוי הבנות ,הוא כתב וביאר שני טעמים נוספים ומקוריים המאירים את ייחודו של השבט ואת הסיבה להשמטת הלמד. הטעם הראשון שהוא מחדש לנו נוגע לענווה המוחלטת של השבט .הוא כתב וביאר שהאות למד מסמלת גובה והתנשאות ,שכן היא האות הגבוהה ביותר באלף-בית .הוא מחדש לנו שבנפתלי נשמטה הלמד כדי לרמוז על מידת הענווה והשפלות שהיתה טבועה בבני השבט הזה .המחשבה המנחה היא ששבט נפתלי ,המבורך ב"אמרי שפר" ,הצליח לשמור על נועם הליכות ועל רוח נמוכה ,ודווקא חסרון האות המורה על "לימוד" והתנשאות הוא השבח הגדול ביותר שלו. הטעם השני שהוא מבאר ומפרש עוסק בזריזות וביעילות המעשית של השבט .הוא כתב וביאר שהמילה "לבני" עם הלמד מעכבת מעט את הקריאה ויוצרת השתהות של שייכות, בעוד שהמילה "בני" היא קצרה וישירה יותר .הוא מחדש לנו שמאחר ונפתלי נמשל לאילה שלוחה ,התורה קיצרה בלשונו כדי לרמוז על מהירותו וזריזותו בעשיית רצון קונו ובעבודת הכלל .המחשבה העולה מכאן היא שהשמטת האות היא ביטוי לרצון לרוץ אל המטרה ללא עכבות לשוניות או מיותרות. עוד הוא מבאר ומפרש את הקשר בין השמטת הלמד בכל השבטים בפרשת פנחס לבין המציאות של נפתלי .הוא כתב וביאר שהשמטת הלמד שם היא אות של "אבל" על דור המדבר שכלה ,ורמז לכך שהבנים שנמנו שם הם בנים שאין להם עדיין את ה"למד" של הניסיון והנהגת האבות שמתו .הוא מחדש לנו שמה שהיה בנפתלי בראשית הדרך כסמל לברכה נשית או ענווה ,הפך בפרשת פנחס לכלל ישראל כסמל להתחדשות של דור חדש הנכנס לארץ כשהוא "נקי" ומתחיל מאפס .המחשבה המנחה היא שהתורה משתמשת בחסרון האותיות כדי לצייר מצב נפשי ולאומי משתנה. המחשבה העולה מדבריו של רבי יוסף משאש היא ששבט נפתלי הוא השבט של ה"לב" – זה שמוותר על הגינונים החיצוניים של ה"למד" לטובת נועם ,ענווה וזריזות .השילוב בין ריבוי הבנות (לפי בעל הטורים) לבין הענווה והזריזות (לפי אוצר המכתבים) יוצר דמות של שבט שכולו חן ,שקט ועוצמה פנימית המאירה את כל מחנה ישראל. נפנה כעת אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים ומאורי דורנו ,אשר ראו בדברי המפרשים הללו יסוד איתן להבנת עומק קדושת הבית היהודי ותפקידה המכריע של האישה בבניין האומה ,כפי שהוא משתקף בייחודיותו של שבט נפתלי. מו"ר הגר"א וייס מבאר ומפרש את חשיבות הדיוק במניין המשפחות .הוא כתב וביאר כי התורה אינה מזכירה את הנשים במניין יוצאי הצבא באופן ישיר ,אך היא רומזת עליהן

גם לנשמה מגיע אוכל

באותיות חסרות ויתירות .הוא מחדש לנו שהשמטת הלמד בשבט נפתלי באה ללמדנו שהכוח המניע של השבט הזה ,ושל עם ישראל כולו בפרשת פנחס ,אינו טמון רק בכוחו של הלוחם אלא בשורש שממנו הוא צומח – האישה וברכת הבית .המחשבה המנחה היא שבימינו ,כאשר אנו עוסקים בחינוך ובהעמדת דורות ,עלינו לזכור שעיקר הבניין הוא פנימי וצנוע ,בבחינת "בני" ללא ה"למד" החיצונית של ההנהגה הגלויה. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף ,בספריו על התורה ועל מועדי ישראל ,מבאר ומפרש את מעלת שבט נפתלי בשמחת הרגל ובברכת הפירות .הוא כתב וביאר שהשילוב של "אילה שלוחה" עם "אמרי שפר" מלמד על חובת האדם להנעים את דבריו בתוך ביתו .הוא מחדש לנו שברכת ריבוי הבנות של נפתלי היא תוצאה של הנהגה של נועם ושלום בית ,המושכת שפע של נשמות קדושות לעולם .המחשבה העולה מכאן היא שהברכה אינה מגיעה במקרה, אלא היא תוצר של עבודת המידות ודיבור נקי ומשובח ,כפי שרמז יעקב אבינו בברכתו. עוד מצינו בדברי הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן ,החפץ חיים ,בחיבוריו על התורה ,המבאר ומפרש את עניין הברכה בבנים ובבנות .הוא כתב וביאר שהעולם עומד על התפילה והדיבור ,ומי שזוכה ל"אמרי שפר" בביתו ,זוכה שכל זרעו יהיה מבורך .הוא מחדש לנו ששבט נפתלי נבחר להיות הסמל לריבוי בנות דווקא משום שהבנות הן אלו השומרות על טהרת הלשון ונועם הדיבור במשפחה ,ובכך הן מבטיחות את המשכיות הדורות בדרך התורה. המחשבה המנחה היא שהחינוך של האם הוא ה"אמרי שפר" האמיתי המלווה את הילד כל חייו. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף ,בחזון עובדיה ובפסקיו ,מבאר ומפרש את היחס הראוי לכל בת ובן כמתנת שמיים יקרה .הוא כתב וביאר כי אין לאדם להצר על ריבוי בנות בביתו, אלא עליו לשמוח בברכה המיוחדת הזו .הוא מחדש לנו מדברי בעל הטורים שנפתלי היה "שבע רצון" דווקא בגלל הברכה הנשית הזו ,שהביאה שלום ושלווה לנחלתו .המחשבה העולה מכאן היא שעיקר עבודת השם בבית היא ליצור אווירה של רצון ושמחה ,שבה כל נפש יכולה לפרוח ולהגיע למדרגת "אילה שלוחה" בעבודת השם. מתוך הדיוק המופלא בלשון המקרא ודברי המפרשים על סודו של שבט נפתלי ,אנו דולים נפקא מינות למעשה המכוונות את דרכנו בבניין הבית והאישיות. הנפקא מינה הראשונה נוגעת ליחס הנכון לברכת הבנות בבית היהודי .הנפקא מינה למעשה היא שיש לראות בריבוי בנות סימן לשפע של שלום וברכה רוחנית ,כפי שהיה בשבט נפתלי .המחשבה המנחה היא שאין המניין הצבאי של "יוצאי צבא" הוא חזות הכל; העוצמה האמיתית של המשפחה והאומה נמדדת דווקא באותה נוכחות נשית המביאה עמה חן וחסד .הנפקא מינה היא שעל כל אדם לשמוח בחלקו ולהבין שכל בת היא "אילה שלוחה" המביאה ברכה ייחודית לנחלתו. השלכה שנייה עוסקת בחינוך ל"אמרי שפר" ולנועם הדיבור .הנפקא מינה למעשה היא שעל האדם להקפיד על לשון נקייה ,רכה ומזמינה בתוך כותלי ביתו .המחשבה העולה מכאן היא שהברכה של נפתלי ,שהתבטאה בריבוי צאצאים ,היתה תלויה ביכולת "לתת אמרי

רבדמב תשרפ

שפר" .הנפקא מינה היא שהדיבור בבית אינו רק כלי להעברת מידע ,אלא הוא היוצר את ה"אקלים" הרוחני המאפשר לנשמות לגדול בטהרה ובשמחה. נפקא מינה שלישית מתייחסת למידת הענווה וההצנעה של ה"למד" .הנפקא מינה למעשה היא שישנם מצבים בחינוך ובהנהגה שבהם דווקא הוויתור על הגינונים החיצוניים של השררה וההתנשאות – חסרון הלמד – הוא המפתח להצלחה .המחשבה המנחה היא שצניעותו של שבט נפתלי היא שהפכה אותו ל"שבע רצון" .הנפקא מינה היא שעל האדם לשאוף לעשות את מלאכתו בשקט ובזריזות ,מבלי לחפש את ה"למד" שתכתיר אותו בראש הטור ,אלא מתוך רצון כנה להיות חלק מן ה"בני" המשרתים את הכלל. השלכה רביעית נוגעת להבנת משמעות ה"זריזות" בעבודת השם .הנפקא מינה למעשה היא שיש לאמץ את הנהגת ה"אילה שלוחה" – לפעול במהירות ובדיוק מבלי להכביד על המציאות .המחשבה העולה מכאן היא שקיצור הלשון בתורה ("בני" במקום "לבני") מלמדנו על הערך של פעולה ישירה ותכליתית .הנפקא מינה היא שבעבודת השם ,לעיתים הקיצור והמהירות המכוונים אל המטרה הם המבטאים את הקשר העמוק ביותר עם הבורא ,בבחינת "בני" הפונים לאביהם ללא מתווכים או עיכובים. מתוך ההתבוננות בשבט נפתלי ,אנו נחשפים לרעיון כביר המגדיר את יחסי הגומלין שבין הכוח הגלוי לכוח הנסתר ,בין הלוחם בחזית לבין עקרת הבית שהיא עיקרו של בית. המחשבה המנחה היא שהתורה ,במפקד הצבאי ,אינה מתעלמת מהמרכיב הנשי של האומה ,אלא בוחרת להציב אותו כבסיס שעליו נשענת הגבורה כולה .הרעיון הוא שחוסר האות למד בשבט נפתלי אינו מעיד על חולשה ,אלא על עוצמה מסוג אחר – עוצמה שאינה זקוקה ל"למד" של הנהגה חיצונית כדי להתקיים .הרעיון המנחה הוא ששבט נפתלי מייצג את הברכה השורה בדבר הסמוי מן העין .בעוד ששאר השבטים נמדדים בכוחם ה"למדני" והצבאי ,נפתלי מלמד אותנו שהריבוי האמיתי של עם ישראל מגיע מהנשים ,שהן הנותנות את ה"אמרי שפר" המעצבים את דמותו של הדור הבא. רעיון נוסף טמון במושג ה"אילה" .המחשבה העולה מכאן היא שהקדושה הנשית והברכה שבבנות נמשלו לאילה ,שהיא חיה שחנה עליה וריצתה קלה .הרעיון הוא שהכוח הנשי בנפתלי הוא כוח של "שליחות" – אילה שלוחה – כוח שמניע את המציאות בנועם ובמהירות ללא חיכוך .הרעיון המוסרי הוא שהחברה נזקקת לאיזון :מול שבטי המלחמה והמשפט, חייב להתקיים שבט שכולו "רצון" ונועם ,שבט שמזכיר לנו שהמטרה של כל המלחמות היא לבנות בית שבו נאמרים אמרי שפר. עוד מתברר לנו סוד ה"השוואה" בפרשת פנחס .המחשבה היא שברגעים של משבר לאומי ,לאחר מיתת דור המדבר ,כל עם ישראל היה זקוק לחיבור מחודש אל השורש הנשי והמשפחתי .הרעיון הוא שדווקא שם ,התורה משמיטה את הלמד מכל השבטים כדי לומר לנו: עכשיו כולם "נפתלי" .כולם צריכים להתמקד כעת בבניית הבתים ,בענווה ובנועם ,לקראת הכניסה לארץ .הרעיון הוא שהמודל הנפתלי של "בני" ללא "למד" הוא המודל של עם שנכנס לנחלתו לא כצבא כובש גרידא ,אלא כמשפחה גדולה המבקשת להשרות שכינה בבתיה.

גם לנשמה מגיע אוכל

לסיום ,הרעיון המהדהד הוא יסוד ה"חן" .המחשבה המנחה היא שחן הוא דבר שאין לו שיעור ואין לו הסבר רציונלי ,בדיוק כמו השמטת אות אחת בתוך פסוק .הרעיון הוא שהתורה רוצה שנלמד להעריך את היופי הפנימי ואת הברכה הנסתרת .שבט נפתלי ,עם בנותיו המרובות ודיבורו המזוקק ,הוא ה"חן" של מחנה ישראל .הרעיון המנחה הוא שמי שזוכה למידותיו של נפתלי ,הופך להיות "שבע רצון" באמת ,כי הוא מבין שהעושר האמיתי אינו נמדד במספר החרבות ,אלא במספר הלבבות הפועמים בתיאום ובאהבה בתוך הבית. נפנה כעת אל מעמקי הנפש והמחשבה ,ונתבונן כיצד הסוד המרעיש של שבט נפתלי וריבוי בנותיו נוגע בבניין האישיות של האדם וביחסו אל הבורא והמציאות. במישור הנפש והאדם המחשבה המנחה היא שכל אדם נושא בקרבו מתח בין ה"לוחם" שבו ,המבקש לכבוש ולהשיג ,לבין ה"בית" שבו ,המבקש נועם ושלווה .החיבור לנפש הוא ההבנה ששבט נפתלי מלמד אותנו את סוד הוויתור על ה"למד" – על הצורך התמידי בהנהגה גלויה ובשליטה .המחשבה היא שהנפש מוצאת את מרגועה האמיתי דווקא כאשר היא הופכת להיות "אילה שלוחה" ,קלה וזורמת עם רצון השם ,מבלי להכביד על עצמה בגינוני כבוד .החיבור לנפש הוא היכולת לראות בברכת הבנות ובמידות הנשיות של חן וחסד את היסוד לאיזון הנפשי של האדם. בתחום האמונה והנהגת השם מתגלה יסוד של ביטחון בשפע האלוקי המגיע בדרכים נסתרות .המחשבה המנחה היא שהשמטת האות למד והרמז לריבוי בנות מלמדים אותנו שהנהגת השם אינה כבולה למספרים הגלויים של "יוצאי צבא" .החיבור לאמונה הוא הידיעה שהקב"ה זן ומפרנס ומשפיע ברכה גם במקום שבו נראה שיש "חיסרון" כביכול בכוח הפיזי. המחשבה היא שהאמונה בברכת "נפתלי שבע רצון" היא האמונה בכך שמה שניתן לאדם מאת השם – בין אם אלו בנים ובין אם אלו בנות – הוא המדויק ביותר עבור בניין נשמתו ותיקונו בעולם. במבט על נפש המנהיג וההנהגה אנו מגלים את סוד המנהיגות השקטה .המחשבה היא שמנהיג אמיתי צריך לדעת מתי להיות "לצבא" ומתי להיות פשוט "בני" .החיבור להנהגה הוא ההבנה שמנהיגות נמדדת ביכולת לתת "אמרי שפר" – דברי פיוס ונועם המאחדים את העם .המחשבה המנחה היא שהנהגת שבט נפתלי היא הנהגה של שירות וזריזות ,כזו שאינה מבקשת לעצמה עטרה (למד) אלא מבקשת למלא את שליחותה כאילה שלוחה .מנהיגות כזו בונה אמון ושלום ,ויוצרת חברה שבה כולם מרגישים "שבעי רצון". לבסוף קיים כאן חיבור עמוק של "הנהגת היחיד בתוך הכלל" .המחשבה היא שהתשוקה להיות חלק ממניין ישראל צריכה להיות מלווה בהכרה בערך המיוחד של כל פרט ,גם זה שאינו נמנה למלחמה .החיבור לנפש הוא ההכרה בכך שכל אדם הוא עולם מלא ,וברכת השבט תלויה ביכולת של כל יחיד להביא את ה"אמרי שפר" שלו אל הכלל .הנהגת השם מלמדת אותנו שהיופי והחן של נפתלי הם הכרחיים לקיומו של המחנה כולו; ללא ה"אילה" שתרוץ ותבשר טוב ,וללא הבנות שיקימו בתים של חסד ,המחנה הצבאי יישאר יבש וחסר חיים.

רבדמב תשרפ

מתוך בחינת דמותו של שבט נפתלי כפי שהשתקפה באותיות התורה ובדברי המפרשים, אנו מעצבים מצפן מוסרי המכוון את האדם אל עבר עדינות פנימית ואחריות משפחתית. הנדבך הראשון במצפן המוסרי הוא הערכת הערך המהותי מעבר למדד הכמותי .המוסר הנלמד מדין "בני נפתלי" מורה לנו כי קיימת בעולם עוצמה שאינה נמדדת במספר הלוחמים או בכוח הזרוע .המצפן מכוון אותנו להבין כי המוסריות דורשת מאיתנו להעריך את הכוחות השקטים והנסתרים – בנות השבט ,האימהות והמחנכות – כמרכיב קריטי בבניין האומה .המחשבה המנחה היא שאדם מוסרי הוא זה היודע להוקיר את מי שאינו נמצא "בחזית" התקשורתית או הצבאית ,ולהבין שדווקא שם טמון שורש הברכה .המצפן מורה לנו לפתח עין טובה כלפי כל אחד מבני הבית ,מתוך הבנה שכל אחד מהם הוא נדבך הכרחי בבניין השלם. הנדבך השני עוסק בריסון הדיבור והפיכתו לכלי של שלום .המצפן המוסרי מציב בפנינו את אידיאל ה"אמרי שפר" .המחשבה המנחה היא שדיבור מזוקק ונעים אינו רק עניין של נימוס ,אלא חובה מוסרית המייצרת מציאות של "שביעות רצון" .המצפן מנחה אותנו לבדוק את עצמנו :האם המילים היוצאות מפינו בתוך הבית בונות או הורסות? המוסר המשתקף כאן הוא שהזכות לברכה ולהמשכיות ניתנת למי שמצליח להפוך את שפתו לשלוחה של חסד ,בבחינת "אילה שלוחה" המבשרת טוב. הנדבך השלישי במצפן הוא המוסר של הענווה והשירות .המצפן המכוון אותנו להבנת חסרון האות למד בנפתלי מלמדנו שהמוסר האמיתי אינו מחפש כותרות או סימני שררה. המחשבה המנחה היא שפעולה מוסרית נמדדת בזריזותה וביעילותה השקטה .המצפן מורה לנו כי הענווה – הוויתור על ה"למד" המתנשאת – היא שמאפשרת לאדם להיות כלי קיבול לשכינה ולברכה .המוסר דורש מאיתנו להיות "בני" פשוטים הממלאים את שליחותם נאמנה, מתוך זריזות של אילה ומתוך הכרה בגודל האחריות המוטלת עלינו כלפי הדורות הבאים. הנדבך הרביעי הוא האחריות ליצירת "שובע רצון" בסביבתנו .המצפן המוסרי מכוון אותנו להבין כי מטרת עבודתנו היא להביא לשלווה פנימית ולנחת רוח לזולת .המחשבה המנחה היא ששבט נפתלי ,שנתברך בבנות רבות ובנחלה טובה ,מציב רף מוסרי של הסתפקות במועט ושמחה בחלקו .המוסר כאן הוא פיתוח אישיות שאינה "לוקחת" לעצמה בכוח, אלא "נותנת" אמרי שפר ומאפשרת לאחרים לפרוח .המצפן מורה לנו שהצלחתנו המוסרית נמדדת במידת השלווה והרצון שאנו משרים על הסובבים אותנו. מתוך הצלילה אל סודותיו של שבט נפתלי ,אנו שבים אל עולם המעשה עם תובנות המאירות את דרכנו בבניין הבית והאישיות בתוך חיי היום יום. עין טובה ושמחה בברכת הבית – המחשבה המנחה היא שכל נפש המתוספת למשפחה היא עולם מלא של ברכה .התובנה ליום יום היא להעריך כל בת וכל בן כמתנה ייחודית ,ולהבין שריבוי בנות בבית הוא סימן לשפע של חן ושלום בית ,כפי שהיה בנפתלי .כשמשחררים את הצורך ב"מניין" מסוים או בהישגים כמותיים ,זוכים ל"שובע רצון" אמיתי מהמשפחה.

גם לנשמה מגיע אוכל

דיבור של "אמרי שפר" – המחשבה על הברכה הנפתלית התלויה במוצא הפה מלמדת על כוחה של המילה .התובנה ליום יום היא להפוך את השפה בבית לשפה של נועם ,עידוד ופיוס. כשאנו מקפידים לתת "אמרי שפר" לבני הזוג ולילדים ,אנו יוצרים את הקרקע הפורייה שבה צומחת הברכה של "אילה שלוחה" ,והופכים את הבית למקום שנעים לחיות בו. ענווה וזריזות בשליחות – המחשבה על השמטת הלמד ועל ריצת האילה מלמדת על עבודה שקטה ויעילה .התובנה ליום יום היא לבצע את המטלות והחובות שלנו בזריזות ובשמחה ,מבלי לחפש את הגינונים החיצוניים של הכבוד .היכולת להיות "בני" פשוטים שעושים את רצון הבורא ללא השתהות היא המפתח להצלחה בכל תחומי החיים.

עיקר העניין: השאלה שבה פתחנו היא לאיזה שבט היו יותר בנות מבנים ,ומהו הרמז לכך במקרא. המחשבה המנחה היא לברר את השינוי הלשוני במניין שבט נפתלי בפרשתנו לעומת שאר השבטים. בפרשת במדבר נאמר אצל כל השבטים "לבני" ,ואילו אצל נפתלי נאמר :בני נפתלי תולדותם למשפחותם לבית אבותם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא (במדבר א ,מב) .רבנו יעקב בן אשר ,בעל הטורים ,כתב וביאר שבכל השבטים נאמר "לבני" ורק בנפתלי נאמר "בני" ,לפי שבשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים .הוא מחדש לנו שיעקב אבינו רמז לכך בברכתו "נפתלי אילה שלוחה הנותן", שראשי התיבות של המילים הללו הם "אשה". עוד מבאר ומפרש בעל הטורים את השינוי בפרשת פנחס ,שם נכתב אצל כל השבטים "בני" ללא למד .הוא כתב וביאר שהסיבה לכך היא שבאותו זמן מתו האנשים במגיפה ונתרבו הנשים בכל ישראל ,ולכן הושוו כולם לנפתלי .המחשבה העולה מכאן היא שהתורה משתמשת בדיוק של אות אחת כדי לצייר את המאזן המשפחתי והדמוגרפי של השבט. בנוסף ,רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים (חלק א ,מכתב שע"ח) כתב וביאר שני טעמים נוספים להשמטת הלמד :האחד הוא רמז לענווה הגדולה של השבט (ויתור על האות הגבוהה למד) ,והשני הוא רמז לזריזות היתירה של נפתלי כ"אילה שלוחה", הגורמת לקיצור הלשון .רבנו בחיי פירש וביאר ששינוי הלשון מדגיש את הייחוס הישיר של הבנים הנמצאים ,כפיצוי על מיעוטם היחסי מול הבנות .עיקר העניין הוא ששבט נפתלי מייצג את הברכה השורה בבית היהודי דרך נועם הדיבור ,הענווה והחן הנשי ,המהווים את היסוד האמיתי לבניין האומה מעבר למניין הצבאי הגלוי.