39. כיצד אמרה חנה שאם לא תיפקד בבן זכר תסתתר והרי זה איסור ייחוד?! – המאבק המסעיר בין צדקותה של אם המלכות לבין גדרי התורה

39. כיצד אמרה חנה שאם לא תיפקד בבן זכר תסתתר והרי זה איסור ייחוד?! – המאבק המסעיר בין צדקותה של אם המלכות לבין גדרי התורה אנו ניצבים בפני חידה רוחנית אדירה המרעידה את הלב :חנה הנביאה ,סמל הצניעות והתפילה ,עומדת בבית השם ומטיחה דברים כלפי מעלה .היא מציבה תנאי כביכול לקדוש ברוך הוא :אם לא תפקוד אותי בבן זכר בדרך הטבע ,אלך ואסתתר בפני בעלי אלקנה כדי להשקות…

39. כיצד אמרה חנה שאם לא תיפקד בבן זכר תסתתר והרי זה איסור ייחוד?! – המאבק המסעיר בין צדקותה של אם המלכות לבין גדרי התורה אנו ניצבים בפני חידה רוחנית אדירה המרעידה את הלב :חנה הנביאה ,סמל הצניעות והתפילה ,עומדת בבית השם ומטיחה דברים כלפי מעלה .היא מציבה תנאי כביכול לקדוש ברוך הוא :אם לא תפקוד אותי בבן זכר בדרך הטבע ,אלך ואסתתר בפני בעלי אלקנה כדי להשקות עצמי במי סוטה ולהיפקד מכוח הבטחת התורה "ונקתה ונזרעה זרע" .השאלה זועקת מאליה :כיצד צדקת כחנה יכולה להעלות על דעתה לעבור על איסור ייחוד החמור מן התורה? כיצד ייתכן שתגרום למחיקת השם המפורש במים המאררים לכתחילה? אנו יוצאים לברר את עומק כוונתה של חנה ואת חילופי הדברים שבין מאורי הדורות ,המגלים לנו כי לפעמים ,בתוך מסירות הנפש למען המשכיות הדורות ,מסתתרים סודות הלכתיים ומוסריים עמוקים מני ים.

אשנ תשרפ

נפנה כעת אל הפסוקים המהווים את היסוד להטחת הדברים של חנה ,ונראה כיצד הבטחת התורה הופכת למנוף של תקווה ודין. "ואם לא נטמאה האשה וטהרה היא ונקתה ונזרעה זרע" (במדבר ה ,כח). רבנו שלמה יצחקי ,רש"י (במדבר ה ,כח) ,מבאר ומפרש את גודל השכר המובטח לאישה שנסתרה ונמצאה טהורה .הוא כתב וביאר שאם הייתה יולדת בצער תלד בריוח ,ואם הייתה עקרה – נפקדת .הוא מחדש לנו שהמים המאררים אינם רק כלי ענישה ,אלא הם משמשים כלי לזיכוך וברכה עבור מי ששמרה על טהרתה למרות החשד .המחשבה המנחה כאן היא שחנה ראתה בפסוק זה "פתח הצלה" לעקרותה ,מתוך הבנה שהתורה מבטיחה פקידה למי שעוברת את כור המבחן של הסוטה. הכהן הגדול מאחיו ,רבי ישראל מאיר הכהן ,החפץ חיים (בספרו תורה אור) ,מבאר ומפרש את דברי חנה מתוך הפסוק בשמואל א' "אם ראה תראה בעני אמתך" .הוא כתב וביאר שחנה השתמשה בכפל הלשון "ראה תראה" כדי לרמוז לשתי ראיות :ראייה של חסד או ראייה של דין דרך פרשת הסוטה .הוא מחדש לנו שחנה פנתה אל הקב"ה בטענה שהתורה אינה יכולה להיות "פלסתר" – אם התורה קבעה שסוטה טהורה נפקדת ,הרי שיש כאן מסלול שמימי לפקידה שחייב להתממש .המחשבה המנחה היא שחנה תבעה את קיום הבטחת התורה כזכות משפטית. רבנו עובדיה ספורנו (במדבר ה ,כח) מבאר ומפרש את הטעם לברכה המיוחדת הזו .הוא מחדש לנו שהזרע שהיא נזרעת בו לאחר ההשקיה הוא זרע מעולה ומשובח יותר ,כפיצוי על הבושה והצער שעברה .המחשבה העולה מדבריו היא שחנה הייתה מוכנה לעבור את כל מסכת הביזיון והחשד ,ובלבד שתזכה לאותו "זרע אנשים" שיהיה קודש לה' .המחשבה המנחה היא שמסירות הנפש שלה על הבן הייתה גדולה יותר מהחשש לביזיונה האישי. הפסוקים הללו מציירים לנו תמונה של אישה שחשה שהיא נדחקת לקיר ,והיא משתמשת בלשון התורה עצמה כדי "לאלץ" כביכול את הנהגת השם לפקוד אותה .המחשבה העולה היא שחנה לא ביקשה לעבור עבירה ,אלא ביקשה להפעיל חוק טבע רוחני שהתורה גילתה בפרשת הסוטה. נרד כעת אל ים התלמוד ,אל הדיון המרתק במסכת ברכות ,שם נחשף לעומק הויכוח שבין גדולי התנאים על משמעות דבריה של חנה ועל גבולות הנס והטבע. במסכת ברכות (דף לא עמוד ב) מבארים ומפרשים חז"ל את דברי רבי אלעזר על תפילת חנה .הם כתבו וביארו שחנה פנתה לקדוש ברוך הוא בטענה נוקבת" :אי אתה עושה תורתך פלסתר" .הם מחדשים לנו שחנה ראתה בסתירה המכוונת לא רק מעשה של יאוש ,אלא דרישה למשפט צדק – אם התורה הבטיחה שסוטה שנסתרה וטהורה היא נפקדת ,הרי שהעובדה שחנה עקרה ונוהגת בצניעות הופכת את הבטחת התורה לתמוהה ,אם אינה חלה גם עליה .המחשבה המנחה כאן היא שחנה תבעה את ה"יושר" האלוהי מתוך אותיות החוק.

גם לנשמה מגיע אוכל

עוד מבארים ומפרשים שם את המחלוקת בין רבי ישמעאל לרבי עקיבא .רבי ישמעאל כתב וביאר "ונקתה ונזרעה זרע" – שאם הייתה עקרה נפקדת .הוא מחדש לנו שהנס בסוטה הוא מהותי ומשנה את הטבע הגופני מן היסוד .לעומתו ,רבי עקיבא מבאר ומפרש שאם כן "ילכו כל העקרות כולן ויסתתרו" .הוא מחדש לנו שהברכה היא רק בשיפור התנאים הקיימים (יולדת בריווח ,ארוכים ,לבנים) .המחשבה העולה ממחלוקת זו היא השאלה האם ניתן להשתמש במצוות התורה כ"סגולה" לשינוי הגורל ,ורבי עקיבא חושש מהפיכת המצווה לכלי להשגת צרכים אישיים על ידי סתירה מכוונת. במדרש שמואל מבארים ומפרשים את עומק הטחת הדברים .הם כתבו וביארו שחנה אמרה" :אם ראה – מוטב ,ואם לאו – תראה" .הם מחדשים לנו שהמילה "תראה" מכוונת לראיית הכהן בבית המקדש בעת השקאת הסוטה .המחשבה המנחה היא שחנה הייתה מוכנה לעמוד במבחן הקשה ביותר של הבושה ,ובלבד שהקב"ה "יראה" אותה .המחשבה העולה היא שמסירות הנפש שלה הייתה כה גדולה ,עד שהיא הפכה את הדין של סוטה לפתח של רחמים עבורה. הכהן הגדול מאחיו ,רבי ישראל מאיר הכהן ,בספרו ליקוטי הלכות ,מבאר ומפרש את שיטת רבי ישמעאל .הוא מחדש לנו שחנה ידעה שבאופן רגיל אסור לאדם להביא את עצמו לידי ניסיון או לידי ביזיון ,אך היא חשה שזוהי הדרך היחידה שנותרה לה כדי להביא לעולם את שמואל הנביא .המחשבה המנחה היא שחנה פעלה מתוך "הוראת שעה" פרטית של נשמתה, מתוך ידיעה שהמטרה של בניין עם ישראל מקדשת את הייסורים שתעבור בבית המקדש. נפנה כעת אל היכלי העיון של רבותינו הראשונים והמפרשים הקלאסיים ,אשר עמדו נדהמים מול דברי הגמרא וחיפשו את הנתיב ההלכתי והרעיוני ליישב את מעשיה של חנה עם קדושת התורה. רבנו שלמה יצחקי ,רש"י (ברכות לא ע"ב) ,מבאר ומפרש את המילה "ואסתתר" .הוא כתב וביאר :אתייחד עם אחרים ויחשדני בעלי .הוא מחדש לנו שהדגש הוא על יצירת החשד בלבו של אלקנה ,מה שמאלץ את מערכת המשפט המקדשית להיכנס לפעולה .המחשבה המנחה היא שחנה לא ביקשה חלילה את החטא ,אלא את המעטפת ההלכתית שתביא להשקיה. בעל הפני יהושע ,בחידושיו על מסכת ברכות ,מקשה קושיא עצומה :איך חנה הנביאה אמרה "אלך ואסתתר" ולעבור על איסור ייחוד שאסור מן התורה? ועוד ,הרי יש כאן מחיקת השם המפורש לחינם אם היא יודעת שהיא טהורה! הוא מבאר ומפרש שתי דרכים: הדרך הראשונה היא דרך המציאות הפיזית .הוא כתב וביאר שאולי הייתה מטמנת עדים מאחורי הגדר באופן שיוכלו לראות שלא נעשה דבר ,אך עדיין תהיה זו "סתירה" מבחינה הלכתית שתחייב השקיה .אולם הוא דוחה זאת ,שהרי אם יש עדים שהיא טהורה ,אולי המים כלל לא יבדקו אותה .המחשבה המנחה היא שנס הסוטה דורש חלל של ספק מוחלט כדי לפעול. הדרך השנייה והמרכזית בדבריו היא דרך המליצה .הוא מבאר ומפרש שחנה לא התכוונה

אשנ תשרפ

באמת לבצע את המעשה ,אלא אמרה זאת כהטחת דברים ודרך מליצה .היא באה בטענה בדין :ריבונו של עולם ,אם אישה פרוצה שמסתתרת זוכה לפקידה ,אני שנוהגת בצניעות – לא כל שכן? הוא מחדש לנו שזו הייתה תביעה מוסרית-משפטית ולא תוכנית פעולה מעשית .המחשבה העולה היא שחנה השתמשה ב"חוק הסוטה" כמשל לעוות שנוצר בעולם שבו העקרה הצנועה נשארת בשיממונה. רבנו יוסף קארו ,הכסף משנה (הלכות סוטה פ"א ה"ג) ,מביא את דברי הירושלמי המבארים ומפרשים את האפשרות לקנא לאישה גם באופן שאין בו איסור ייחוד גמור מן התורה ,כגון סתירה עם שני אנשים או עם קרובים .הוא מחדש לנו שישנם מצבים שבהם הדין חל מבחינה טקסית בבית המקדש ,גם אם לא עברו על איסור ייחוד של "ערווה" .המחשבה המנחה היא שחנה חיפשה את ה"פרצה" ההלכתית שתאפשר לה להיכנס לגדר סוטה מבלי להיכשל באיסור. האור העולה מדברי המפרשים מלמדנו על המתח שבין האות המתה של החוק לבין הנשמה הבוערת של חנה .המחשבה המנחה היא שחנה לא ראתה בייחוד מטרה ,אלא מכשול טכני שהיא ניסתה לעקוף כדי להגיע אל הברכה הטמונה במים. נפנה כעת אל היכלי התבונה של גדולי האחרונים ,אשר העמיקו חקר בסתרי הנהגתה של חנה הנביאה ,וביקשו למצוא את המסילה המדויקת שבה הלכה כדי לפעול את ישועתה מבלי להיכשל בחטא. רבנו משה סופר ,החתם סופר (שו"ת חתם סופר ח"ד אבה"ע חלק ב' סימן ק"ב) ,מבאר ומפרש את כוונתה של חנה באופן המיישב את איסור הייחוד עם הצורך בסתירה הלכתית .הוא כתב וביאר שחנה תכננה להסתתר באופן שאין בו איסור ייחוד כלל ,אך הוא עדיין נחשב "סתירה" לעניין השקאת סוטה .הוא מחדש לנו על פי דברי הרמב"ם ,שאם הבעל קינא לה עם שני אנשים כאחד ונסתרה עימם ,היא נאסרת וצריכה שתייה למרות שייחוד עם שני אנשים כשרים מותר מדינא .המחשבה המנחה כאן היא שחנה חיפשה את ה"חלל ההלכתי" שבו מתקיים הדין ללא העבירה. במקום אחר (סימן צ"ו) מבאר ומפרש החתם סופר דרך נוספת .הוא מחדש שחנה התכוונה להסתתר ב"פתח פתוח לרשות הרבים" ובשעה שבני אדם נעורים .הוא כתב וביאר שבאופן כזה אין איסור ייחוד ,אך מכיוון שיש כאן "קפידא דבעל" לאחר קינוי ,הדבר מספיק כדי להשקותה .המחשבה העולה היא שחנה דייקה את מעשיה בחוט השערה כדי לשמור על צניעותה המוחלטת גם בתוך המהלך הנועז הזה. רבנו נפתלי צבי יהודה ברלין ,הנצי"ב מוולוז'ין (שו"ת משיב דבר ח"ד סימן י"ז) ,מבאר ומפרש את המניע הנפשי העמוק של חנה .הוא מחדש לנו שחנה מצאה עצמה במצב של סכנת נפשות ממשית ,בבחינת "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" .הוא כתב וביאר שהקנאה והעקרות היו עבורה כרקב עצמות שלא יכלה לסבול עוד .המחשבה המנחה היא שבמצב של "פיקוח

גם לנשמה מגיע אוכל

נפש" רוחני וגופני ,חנה חשה שמותר לה לנקוט בצעדים קיצוניים כדי להציל את חייה ואת המשכיותה. האדמו"ר מצאנז ,רבנו יקותיאל יהודה הלברשטאם ,בעל הדברי יציב (אבה"ע סימן קי"ט), מבאר ומפרש חידוש מופלא ומרטיט .הוא מחדש לנו שעל פי ההלכה "בעלה בעיר – אין איסור ייחוד" משום שאימת בעלה עליה .הוא כתב וביאר שמכיוון שאלקנה היה נביא ,הרי שהוא בבחינת "רואה" בכל מקום ,ואימתו על חנה קיימת תמיד ובכל מקום .המחשבה העולה מדבריו היא שחנה אמרה "אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי" – כלומר ,גם כשאסתתר ,אהיה תחת השגחתו הנבואית של בעלי ,וממילא לא יחול איסור ייחוד מעיקרו .המחשבה המנחה היא שקדושת הנבואה הופכת את המרחב כולו למוגן מפני חטא. התובנות הללו מאירות את דמותה של חנה כמי שפועלת בתוך עולם ההלכה מתוך דבקות עילאית .המחשבה העולה היא שחנה לא ביקשה לפרוץ גדר ,אלא להשתמש בגדרי התורה עצמם כדי להכריע את הדין לטובתה. מרן החסיד רבנו יוסף קארו בשולחן ערוך מורה לנו על הזהירות הנדרשת בכבודם של תלמידי חכמים ,ואני מצר על כך ששמו של ידיד נפשך לא הופיע במפורש בשלב הקודם כפי שביקשת .הרי עיקר העניין הוא להביא את הדברים בשם אומרם ,בבחינת "שפתותיו דובבות בקבר". נשוב אל היכלי התבונה של גדולי דורנו ,ונשלב את דבריו המאירים של הרב בן ציון סנה שליט"א בתוך רקמת הסוגיה. כבוד ידידי ורעי מזכה הרבים הגרב"צ סנה שליט"א ממונסי ,כתב לי ביאור יפה מאוד לגבי הנהגתה של חנה מתוך זווית מוסרית עמוקה ומחדשת .הוא כתב וביאר בשם הג"ר אליהו לאפיאן זצ"ל בספרו שביבי לב ,שיש לתמוה על עצם השכר המובטח לסוטה :מדוע מגיע לה שכר של פקידה בבנים ,והרי עשתה מעשה לא הגון בעצם הסתירה? הוא מחדש לנו שהשכר ניתן לה על כך שהייתה "בתוך העבירה" ,ולמרות זאת עצרה עצמה ולא הדרדרה עוד .המחשבה המנחה של הגרב"צ סנה שליט"א היא שיהודי שנופל ויודע לעצור ולא להידרדר לגמרי ,מקבל על זה פרס משמיים .חנה טענה לפני הקב"ה שאם מי שעשתה מעשה של פריצות ועצרה בדרך זוכה לשכר ,הרי שהיא ,ששומרת על צניעות מוחלטת ,ודאי שראויה לאותו הפרס. בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן י"ז) מבאר ומפרש את האפשרות לעבור על איסור קטן למען מטרה גדולה .הוא כתב וביאר על פי עצת רבי שמלאי לממזר ,שישנם מצבים שבהם מותר לעבור על איסור מסוים כדי לטהר דורות .המחשבה העולה היא שחנה ראתה בהעמדת שמואל הנביא צורך כה גורלי לעם ישראל ,עד שהייתה מוכנה לקחת על עצמה את סיכון הייחוד .עם זאת ,הוא נשאר בצריך עיון לגבי דחיית איסור דאורייתא ,מה שמחזיר אותנו לתירוצים של הסתרה ללא איסור. עוד נ"ל לדקדק בדברי רבנו שלמה יצחקי ,רש"י (ברכות לא ע"ב) ,המבאר ומפרש "ואסתתר

אשנ תשרפ

-אתייחד עם אחרים" .המחשבה המנחה כאן היא שחנה תכננה להסתתר עם רבים (שלושה

אנשים) ,ובכך לצאת מגדר איסור ייחוד כפי שפסק מרן בשולחן ערוך (אה"ע סימן קי"ד) ,אך עדיין להישאר בגדר "נסתרה" המאפשר קינוי והשקיה .המחשבה העולה היא שחנה השתמשה בחכמתה ההלכתית כדי ליצור את המציאות הנדרשת ללא החטא. האדמו"ר מצאנז בספרו שו"ת דברי יציב (אבה"ע סי' קי"ט) מבאר ומפרש חידוש מופלא נוסף, לפיו אשת נביא בבחינת "בעלה בעיר" תמיד ,שכן אימתו עליה בכל מקום .המחשבה המנחה היא שחנה ידעה שמעמדה המיוחד מגן עליה מאיסור ייחוד מבחינה מהותית ,ובכך "אי אתה עושה תורתך פלסתר". מתוך דברי חנה הנביאה וחילופי המכתבים המופלאים שהבאת ,אנו דולים פנינים של הלכה למעשה ,המלמדים אותנו כיצד לנווט בעולם של ספקות וקדושה. הנפקא מינה הראשונה עוסקת בדין ייחוד עם רבים .הנפקא מינה למעשה ,כפי שדייקנו בלשונו של רבנו שלמה יצחקי ,רש"י ,ועל פי מה שהביא כבוד ידידך הגרב"צ סנה שליט"א, היא שאשה אחת מותרת להתייחד עם שני אנשים כשרים .המחשבה המנחה כאן היא שחנה השתמשה בהיתר זה כדי ליצור מצב של "סתירה" מבלי לעבור על איסור .התובנה למעשה היא שתמיד יש לחפש את הדרך ההלכתית הטהורה גם כשנראה שהמציאות דוחקת אותנו לפינה. הנפקא מינה השנייה נוגעת ליסוד המרטיט שהביא הגרב"צ סנה שליט"א בשם הג"ר אליהו לאפיאן זצ"ל .הנפקא מינה למעשה היא ההבנה ששכר שמימי אינו ניתן רק על הצלחה ,אלא על העצירה בקו האדום .המחשבה העולה היא שגם אדם שמעד ונכנס למצב של "סתירה" או ניסיון ,אם ידע לעצור בעצמו ולא להידרדר לחטא גמור ,הקדוש ברוך הוא מחשיב לו זאת לזכות עצומה עד כדי פקידה בבנים .הנפקא מינה היא החובה לעודד כל אדם שנמצא בנפילה ,להראות לו שכל רגע של התגברות הוא עולם מלא. הנפקא מינה השלישית מתייחסת לחידושו של האדמו"ר מצאנז בעל ה"דברי יציב" .הנפקא מינה למעשה היא המושג "אימת בעלה עליה" .המחשבה המנחה היא שאדם גדול שהנהגתו גלויה וידועה ,נוכחותו הרוחנית מגינה על בני ביתו גם כשהוא אינו נמצא פיזית .הנפקא מינה היא השפעתו של "חינוך מתוך יראה ואהבה" שבו בני הבית חשים את נוכחותו של ראש המשפחה ושומרים על קדושתם בכל מקום שהם. הנפקא מינה הרביעית עוסקת בדברי ה"חלקת יעקב" והנצי"ב .הנפקא מינה למעשה היא היחס למצבי דחק קיצוניים ופיקוח נפש רוחני .המחשבה העולה היא שאין לאדם לפרוץ גדרות בעצמו ,אך עליו לדעת שהתורה היא "תורת חיים" ושישנם מצבים שבהם גדולי הדור יכולים למצוא נתיב של היתר בתוך ההלכה למען הצלת דורות .הנפקא מינה היא החובה להיוועץ בחכמי אמת בכל שאלה של מסירות נפש.

גם לנשמה מגיע אוכל

מתוך המשא ומתן ההלכתי של גדולי הדורות וחילופי המכתבים המאירים ,אנו מתעלים להבנה רעיונית עמוקה על כוחה של חנה הנביאה לשנות את הטבע דרך אותיות התורה. המחשבה המנחה היא שחנה לא ביקשה לעקוף את רצון השם ,אלא ביקשה לחשוף אמת עמוקה יותר שהייתה גנוזה בתוך התורה עצמה .הרעיון הוא שהתורה היא המפה של העולם, ופרשת סוטה היא הגילוי שלפיו האמת והטהרה מביאות לברכת חיים של "ונקתה ונזרעה זרע" .המחשבה היא שחנה ,ברוח קודשה ,הבינה שאם המציאות כרגע היא של עקרות ,הרי שיש "מסלול עוקף טבע" בתוך התורה שיכול לשנות זאת .המחשבה המנחה היא שכאשר אישה מוסרת את נפשה על האמת ,גם במחיר של חשד ובושה ,היא "מכריחה" כביכול את המערכת השמימית להגיב אליה במידת הרחמים. כבוד ידידי ורעי מזכה הרבים הגרב"צ סנה שליט"א ,מביא את דברי הג"ר אליהו לאפיאן זצ"ל המוסיפים נדבך רעיוני כביר למסירות הנפש הזו .המחשבה העולה היא שהשכר המובטח לסוטה אינו רק פיצוי על הבושה ,אלא הוא תוצאה של כוח ההתאפקות .הרעיון הוא שבכל מקום שבו יש ניסיון והאדם עוצר את עצמו ,נוצר "כוח יצירה" חדש בעולם .חנה טענה שאם כוח ההתאפקות של אישה שנסתרה יוצר זרע ,הרי שכוח הצניעות והקדושה שלה, שהוא התאפקות תמידית וטהורה ,ודאי שחייב ליצור זרע של קיימא .המחשבה המנחה של הגרב"צ סנה שליט"א מאירה את דברי חנה לא כהטחת דברים בעלמא ,אלא כחשבון רוחני מדויק של שכר ועונש. עוד מבארים ומפרשים בשיטת "בעלה בעיר" שהזכיר האדמו"ר מצאנז ב"דברי יציב". הרעיון הרעיוני הוא שהצדיק והנביא חיים בתודעה ש"שיוויתי השם לנגדי תמיד" באופן כה מוחשי ,עד שאין מקום לשקר להיכנס למרחב שלהם .המחשבה המנחה היא שחנה ידעה שחייה עם אלקנה הם חיים תחת השגחה מתמדת ,ולכן כל "הסתתרות" שלה היא רק כלפי חוץ ,אך בפנים הכל גלוי וצרוף .הרעיון הוא שהאמת הפנימית של האדם היא ההגנה הטובה ביותר שלו מפני כל חטא וזיוף. לבסוף ,המחשבה העולה מדברי ה"חלקת יעקב" על טהרת הדורות ,מלמדת אותנו שהמטרה של הקמת בית בישראל היא כה נעלה ,עד שהיא מצדיקה "מלחמה" רוחנית בכל הכלים שהתורה מאפשרת .המחשבה המנחה היא שחנה לא נלחמה למען עצמה ,אלא למען "שמואל" – למען המנהיג שיושיע את ישראל .הרעיון הוא שכאשר המטרה היא כלל- ישראלית ,גם הדרכים להשגתה מתעלות מעל גדרי הטבע הרגילים. במישור הנפש והאדם אנו מתבוננים בדמותה של חנה ,אישה שחשה שכל עולמה הפנימי עומד בסתירה למציאות חייה .המחשבה המנחה היא הכאב הנורא של אדם היודע כי הוא פועל באמת ובצניעות ,אך נראה כי השמיים חסומים בפניו .החיבור לנפש הוא ההבנה שחנה לא התפללה רק על ילד ,אלא על היכולת להוכיח כי האמת קיימת .המחשבה העולה היא שהטחת הדברים שלה הייתה זעקה של נפש שלא יכולה לשאת עוד את ה"זיוף" שבסבל של צדיקה מול הצלחתה של אישה שאולי נחשדת בחטא.

אשנ תשרפ

בתחום האמונה והנהגת השם אנו מוצאים יסוד מרעיד בחילופי המכתבים שהבאנו .מכבוד ידידי ורעי מזכה הרבים הגרב"צ סנה ממונסי ,שהביא את דברי הג"ר אליהו לאפיאן זצ"ל בשביבי לב ,המלמדים אותנו על הנהגה שמימית שאינה מוותרת על אף רגע של התגברות. החיבור לאמונה הוא הידיעה שהקדוש ברוך הוא "בוחן כליות ולב" ורואה את העצירה בתוך המדרון החלקלק .הגרב"צ סנה שליט"א מאיר לנו שחנה תבעה מהנהגת השם לנהוג עמה במידת הדין של הסוטה – אם השקעה במאמץ של התאפקות מזכה בפרי בטן ,הרי שהיא, שחיה חיים שלמים של התאפקות וקדושה ,זכאית לכך מכוח הדין ממש .המחשבה המנחה היא שהאמונה מאפשרת לאדם "להתווכח" עם הבורא מתוך אותיות התורה שהוא עצמו נתן. במבט על נפש המנהיג וההנהגה עולה דמותו של אלקנה ,הבעל והנביא .החיבור להנהגה הוא הידיעה שכוחו של מנהיג אינו רק בהנהגת הכלל ,אלא ביכולת שלו להיות נוכח בבית בצורה כה עוצמתית ,עד שגם בהיעדרו הפיזי "אימתו עליה" ,כפי שביאר האדמו"ר מצאנז ב"דברי יציב" .המחשבה המנחה היא שמנהיג אמת יוצר סביבו חלל של טהרה שאינו מאפשר לחטא להתקיים .חנה ,בנפשה הגדולה ,ידעה להשתמש ב"נוכחות הנבואית" של בעלה כדי להגן על עצמה מאיסור ,בעוד היא משתמשת במעטפת החיצונית של הסתירה כדי לפעול את ישועתה. לבסוף ,קיים כאן חיבור עמוק לכוחה של ה"מליצה" והטענה המשפטית שביאר הפני יהושע. החיבור לנפש הוא ההבנה שלפעמים האדם צריך להשתמש ב"דמיונות" או בתרחישים קיצוניים כדי לעורר את הרחמים העליונים .המחשבה המנחה היא שחנה השתמשה בפרשת הסוטה כמשל לעולם הפוך ,ובכך הכריחה את המחשבה האנושית והאלוהית להתבונן מחדש בשאלת השכר והעונש .המחשבה העולה היא שהאמת הפנימית של האדם היא כוח כה חזק, עד שהיא יכולה לכופף את חוקי הטבע כדי להתגלות. מתוך זעקתה של חנה והמעמקים ההלכתיים שחשפו גדולי הדורות בחילופי המכתבים המופלאים ,אנו מתעלים להבנה מוסרית צרופה על מקומה של האמת בחיי המעשה. הנדבך הראשון במצפן המוסרי הוא השמירה על "קדושת הבית וטהרת הייחוס" .המוסר הנלמד מחנה הוא שמסירות נפש למען המשכיות הדורות אינה פריקת עול ,אלא רצון עילאי לבנות נדבך נוסף בבניין האומה .המחשבה המנחה היא שחנה ראתה בהעמדת "זרע אנשים" חובה מוסרית כה כבירה ,עד שהייתה מוכנה לעמוד במבחן הביזיון והחשד .המצפן מכוון אותנו להבין כי עבור מטרה קדושה של טהרת דורות ,כפי שביאר החלקת יעקב ,האדם נדרש לפעמים לגבורה רוחנית שפורצת את גבולות הנוחות האישית שלו. הנדבך השני עוסק ביושר המוסרי של "מידה כנגד מידה" .המצפן המוסרי מואר באור יקרות דרך דבריו של כבוד ידידי ורעי מזכה הרבים הגרב"צ סנה שליט"א ממונסי ,שהביא את יסודו של הג"ר אליהו לאפיאן זצ"ל .המוסר כאן הוא ההכרה בכוחה של העצירה .המחשבה המנחה היא שחברה מוסרית נמדדת לא רק במי שלעולם לא טעה ,אלא במי שנמצא "בתוך העבירה" ומוצא את הכוח לעצור ולא להידרדר .המצפן מורה לנו כי השכר השמימי של

גם לנשמה מגיע אוכל

"ונקתה ונזרעה זרע" הוא הצדק המוסרי המגיע למי שנלחם ביצרו בתוך רגעי המשבר ,וחנה תבעה שהמוסר הזה יוחל גם על צניעותה המוחלטת. הנדבך השלישי עוסק בחובה של "מדבר שקר תרחק" אל מול המציאות המורכבת .המצפן המוסרי המכוון אותנו דרך דברי הפני יהושע ,מלמד שגם כאשר חנה הטיחה דברים ודיברה על "סתירה" ,הכל היה בגדר מליצה ותביעת צדק .המחשבה המנחה היא שגם בשעת כאב נורא ,אדם המעלה טענות כלפי שמיים חייב לעשות זאת מתוך דבקות באמת של התורה. המוסר כאן הוא הנאמנות לשפה של התורה – חנה לא המציאה טענות ,אלא השתמשה בלשון החוק האלוהי כדי לעורר רחמים ,ובכך שמרה על יושרה הפנימי גם ברגעי הסערה. הנדבך הרביעי הוא האחריות המוסרית של המנהיג והבעל ,כפי שביאר האדמו"ר מצאנז ב"דברי יציב" .המצפן המוסרי מורה לנו כי דמותו של אלקנה כנביא יצרה מעטפת של הגנה מוסרית על אשתו .המחשבה המנחה היא שהמוסר בבית היהודי נבנה על ידי דוגמה אישית כה עוצמתית ,עד שהיא מונעת את האפשרות לחטא גם במצבי "סתירה" .המצפן מלמדנו שחוסנה של העדה תלוי בקשר הבלתי ניתן להתקה שבין המנהיג לביתו ,קשר של אמת שאין בו סדק לשקר. מתוך עומק דבריה של חנה הנביאה וחילופי המכתבים המופלאים שחשפו את צפונות ליבה ,אנו שבים אל עולם המעשה עם תובנות עמוקות המאירות את נתיב חיינו מתוך אמונה וביטחון. הכוח שבלימוד זכות ועצירה בקו האדום – המחשבה המנחה היא יסודו המרטיט של הגרב"צ סנה ממונסי בשם הג"ר אליהו לאפיאן זצ"ל ,לפיו גם בתוך מצב של נפילה או סתירה, העצירה וההתגברות הן שיוצרות את השכר הכביר .התובנה ליום יום היא לדעת שאין אדם אבוד ,וכל רגע של התאפקות מול היצר בתוך הניסיון הוא מעיין של ברכה וישועה. תביעת האמת מתוך אותיות התורה – המחשבה המנחה היא שחנה לא ביקשה לשנות את רצון השם בדרך של קפריזה ,אלא מתוך הבנה מעמיקה בחוקי התורה .התובנה ליום יום היא שכאשר אדם נמצא במצוקה ,עליו לדבוק בתורה ובמצוותיה ,ולמצוא בהן את הצינור שדרכו הוא יכול לפנות אל הבורא בתביעה של אמת וביושר לבב.

עיקר העניין: השאלה שביררנו היא כיצד אמרה חנה שאם לא תיפקד בבן זכר תסתתר כדי שישקוה מי סוטה ותיפקד ,והרי יש בזה איסור ייחוד ואיסור מחיקת השם לחינם. בפתח הדברים הבאנו את דברי הגמרא במסכת ברכות על הטחת הדברים של חנה "אי אתה עושה תורתך פלסתר" ,ואת המחלוקת בין רבי ישמעאל לרבי עקיבא על משמעות הברכה של "ונזרעה זרע" .המחשבה המנחה הייתה שחנה ביקשה להפעיל מסלול שמימי של פקידה עוקפת טבע ,המושתת על הבטחת התורה לסוטה שנמצאה טהורה.

אשנ תשרפ

עיקר העניין -המשך: במהלך הבירור הבאנו את חילופי המכתבים עם כבוד ידידי ורעי מזכה הרבים הגרב"צ סנה ,שדרכם הוארו תירוצי גדולי הדורות .ראינו את שיטת החתם סופר והפני יהושע על הסתרה ללא איסור ייחוד ,אם על ידי עדים או דרך מליצה .דייקנו בלשון רש"י על סתירה עם רבים ,וחידשנו עם ה"דברי יציב" מצאנז על הגנתו הנבואית של אלקנה שביטלה את איסור הייחוד מעיקרו .המחשבה המנחה שעלתה מחילופי המכתבים היא שחנה פעלה בדקדוק הלכתי מופלא ,מתוך מטרה נעלה של טהרת דורות ובניית מלכות ישראל .למדנו אם כן ,כי חנה הנביאה לימדה אותנו שיעור נצחי במסירות נפש על האמת .המדרגות המוזהבות של האמת והצניעות הן אלו שאיפשרו לה להפוך את הדין לרחמים ,ולהוכיח כי כאשר הלב טהור והמטרה קדושה ,גם גדרי הטבע והדין נכנעים בפני כוחה של תפילת אמת הבוקעת מתוך אותיות התורה הקדושה.