44. סוד הבחירה – מדוע הופקדו מפתחות הברכה בידי הכהנים ולא בידי חכמי התורה?

44. סוד הבחירה – מדוע הופקדו מפתחות הברכה בידי הכהנים ולא בידי חכמי התורה? עומדים אנו משתוממים אל מול המראה המרהיב של הכהנים הניצבים על הדוכן ,ידיהם פרושות כנשרים ושכינה מנצנצת בין חרכי אצבעותיהם ,והלב מחסיר פעימה לנוכח עוצמת

44. סוד הבחירה – מדוע הופקדו מפתחות הברכה בידי הכהנים ולא בידי חכמי התורה? עומדים אנו משתוממים אל מול המראה המרהיב של הכהנים הניצבים על הדוכן ,ידיהם פרושות כנשרים ושכינה מנצנצת בין חרכי אצבעותיהם ,והלב מחסיר פעימה לנוכח עוצמת

גם לנשמה מגיע אוכל

השפע היורד לעולם .אולם ,בין הדי קולותיהם המרעידים את חלל בית הכנסת ,מהדהדת שאלה יסודית המטלטלת את עולמנו המחשבתי :והלא כל קדושתם וטובתם של ישראל תלויה ועומדת בתורתנו הקדושה ,בלימודה העמל ובקיום מצוותיה המזככות את הנפש ,ואם כן ,השכל הישר היה נותן כי חכמי התורה ,אלו הממיתים עצמם באוהלה של תורה ומשמרים את גחלת המסורת ,הם הראויים ביותר להרעיף ברכה על ישראל ,שהרי אז הברכה תעשה רושם נצחי ותתקיים בשיא עוזה .מדוע ,אם כן ,הנחיל הקדוש ברוך הוא את המצווה הנשגבת הזו דווקא למשפחה אחת מסוימת ,היא משפחת הכהנים בני אהרן ,עד שהקטן והצעיר שבהם זוכה למדרגת השפעה כבירה שגדול שבגדולים בישראל אינו זוכה לה? מנין נובעת הזכות הבלעדית הזו המפקידה את מפתחות עולם הרחמים דווקא בידי הכהנים ,ומהו הסוד הטמון בעומק אישיותם שגורם לשערי שמים להיפתח דווקא לקול ברכתם? נפנה כעת ביראת כבוד אל המקור המקודש מן התורה ,המניח את אבן היסוד למצווה הנשגבת הזו ,ונעיין בביאורי רבותינו מפרשי התורה המאירים את עינינו בכוונת המקראות. "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו ,כב-כז) הקדוש ברוך הוא מצווה את משה להעביר לאהרן ולבניו את נוסח הברכה המשולשת, ובסיומה מבטיח כי חתימת הברכה תלויה בשיתוף הפעולה שבין הכהנים המניחים את השם לבין הקדוש ברוך הוא המברך בפועל. רבנו שלמה יצחקי ,רש"י (במדבר ו ,כג) כתב" :כה תברכו -פנים כנגד פנים ,כה תברכו -בקול רם ,כה תברכו -בלשון הקודש" .הוא מבאר ומפרש כי הברכה דורשת נוכחות מלאה וישירה, חיבור של פנים אל פנים בין המברך למתברך ,ועוצמה של קול המבטאת את חשיבות הדבר. רבנו אברהם אבן עזרא (במדבר ו ,כג) כתב" :כה תברכו -כי הכהנים הם משרתי ה' לשמר התורה ,ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ,ולפיכך הראויים הם לברך את העם" .הוא מחדש לנו כי קיים קשר בין היות הכהנים מורי הוראה ושומרי משמרת הקודש לבין זכותם לברך ,שכן הם הצינור המקשר בין רצון ה' לבין המציאות האנושית. רבנו משה בן נחמן ,הרמב"ן (במדבר ו ,כג) כתב" :כה תברכו -מצות עשה שיברכו הכהנים את העם בכל יום ,והוסיף הכתוב ואני אברכם -לומר שהם יברכו ובורא העולם יסכים על ידם". הוא מבאר ומפרש כי הברכה היא חובה יומיומית המטילה אחריות על הכהנים להיות הכלי שדרכו עוברת ההסכמה האלוקית לברך את העם. רבי עובדיה ספורנו (במדבר ו ,כז) כתב" :ושמו את שמי -יתפללו שתחול שכינתי עליהם, ואני אברכם -לא הכהנים הם המברכים באמת ,אלא הם רק מכינים את העם לקבלת הברכה ממני" .הוא מבאר ומפרש כי תפקיד הכהנים הוא כעין הכנה רוחנית ,יצירת כלי קיבול בקרב בני ישראל כדי שהשפע האלוקי יוכל לחול עליהם. רבי אפרים לונטשיץ בספרו כלי יקר (במדבר ו ,כד) כתב" :יברכך ה' -הברכה מתחילה

אשנ תשרפ

מהשמירה ,כי בלא שמירה אין הברכה מתקיימת" .הוא מחדש לנו כי סדר הברכות מלמד על ההדרגה הנדרשת בשפע – ראשית שמירה על הקיים ,ולאחר מכן תוספת אור וחנינה ,עד לשלמות השלום. נפנה כעת אל היכלי הלימוד של חז"ל בתלמוד הבבלי ,שם נחשף השורש המוסרי והמידותי שבגינו נבחרו הכהנים להיות המשפיעים על עם ישראל ,מתוך מבט של אהבה ועין טובה. בגמרא במסכת סוטה (דף לח עמוד א) אמר רבי יהושע בן לוי אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל אל תקרי יבורך אלא יברך .הוא מבאר ומפרש כי כוח הברכה אינו תלוי רק בידע תורני או במדרגה שכלית ,אלא הוא נטוע עמוק במידת הנדיבות והחמלה של המברך .המחשבה הישיבתית בסוגיה זו מלמדת כי כדי שהברכה תפעל את פעולתה בעולמות העליונים ,עליה לצאת מתוך לב שאינו צר בהצלחתו של השני ,אלא משתוקק בכל נימי נפשו לראות בטובת חברו. בגמרא במסכת ברכות (דף נה עמוד א) מובא כי ברכת כהנים יש בה סגולה להגן על האדם מפני חלומות רעים ומפני עין הרע .הוא כתב וביאר שם את הקשר שבין הברכה לבין השמירה, ומכאן אנו למדים כי הכהנים הופקדו על הברכה משום שדווקא הם ,שעינם טובה בישראל, יכולים לבטל את הכוחות המקטרגים ואת צרות העין המעכבת את השפע .המחשבה המנחה היא שמידת החסד של אהרן הכהן ,שהיה אוהב שלום ורודף שלום ,עברה בירושה לצאצאיו והפכה אותם לכלים הראויים ביותר להעברת הברכה. בגמרא במסכת סוטה (דף לט עמוד א) מובא כי הכהנים צריכים לברך כשהם עומדים, ובקול רם ,ובשפה ברורה .הוא מבאר ומפרש כי דרישות אלו אינן רק טכניות ,אלא הן נועדו לעורר את הכוונה והחיבור בין המברך לציבור .המחשבה העולה היא שהעמידה והקול הרם מבטאים את הרצון העז של הכהן להשפיע ,ללא שמץ של התנשאות או ריחוק ,אלא מתוך שותפות גמורה עם העם המתברך. נפנה כעת ביראת רוממות אל היכלם של רבותינו הראשונים ,המגלים לנו את הרזים הטמון בבחירת הכהנים ואת המהפכה הרוחנית המתחוללת בעולמות העליונים בעת פשיטת ידיהם. רבנו יוסף גיקיטיליא בספרו שערי אורה (שער י ספירה א) כתב" :מסר ביד כהניו המקודשים מפתחות עולם הרחמים ואמר להם כל זמן שהכהנים מברכים את ישראל נפתחים שערי החסד הרצון והרחמים הגדולים ויהיו כל העולמות בשעה זו שאתם מברכים כולם בחפץ וברצון ובחסד וברחמים ואין שם שום מעכב ומקטרג את הברכה שהרי כששערי הרחמים נפתחים ופנים עליונים מאירים בפנים תחתונים באותה השעה אין כח במקטרג ולא בבעל דין למעלה לעורר דין ועונש שהרי כל העולמות מאוחדים וכולם בברכה ובשלמות וברחמים והלכו פנים של זעם ואז כל הפנים מאירים" .הוא מבאר ומפרש כי הכהנים אינם רק שליחים להעברת מסר ,אלא הם אוחזים במפתחות המציאות ממש .בשעה שהם פותחים את פיהם בברכה ,משתנה ההנהגה בשמים ממידת הדין למידת הרחמים ,והאחדות שהם יוצרים בברכתם מבטלת כל אפשרות לקטרוג ,עד שפני הזעם נעלמים כליל מפני האור הגדול.

גם לנשמה מגיע אוכל

רבנו משה בן מימון ,הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק ג פרק מד) כתב" :ציווה בברכת כהנים כדי שיהיה העם תמיד מצפה לברכה מאת השם באמצעות משרתיו המקודשים". הוא מבאר ומפרש כי הבחירה בכהנים נועדה ליצור חיבור קבוע של העם אל הקודש דרך דמויות המייצגות את עבודת המקדש .המחשבה המנחה היא שהברכה אינה עומדת בפני עצמה ,אלא היא חלק ממארג שלם של קדושה שבו הכהנים פועלים כמתווכים בין האדם לבוראו ,ובכך מחזקים את אמונת העם בהשגחה הפרטית ובקשר הבלתי מנתק עם השכינה. רבנו בחיי בן אשר בביאורו על התורה (פרשת נשא) כתב" :הכהנים שהם מצד החסד הם הראויים להמשיך הברכה שהיא ממידת החסד" .הוא מחדש לנו כי קיים דמיון מהותי בין שורש נשמת הכהנים לבין מהות הברכה .כיוון שהכהנים משתלשלים מספירת החסד ,הרי שהם הכלים הטבעיים ביותר להורדת שפע של רחמים לעולם .המחשבה העולה היא שחכמי התורה ,עם כל גדלותם ,מייצגים לעיתים את מידת הדין והדיוק של התורה ,אך לצורך פתיחת שערי רחמים ללא עיכוב ,נדרשים דווקא אלו שמהותם היא חסד גמור ללא תנאי. נפנה כעת לעיין בדבריהם של רבותינו האחרונים ,המעמיקים לחקור בנבכי כוונת המברך וביסוד המוסרי המוצק המעמיד את הכהנים בראש המברכים את העם. רבנו שמואל אליעזר הלוי איידלס ,המהרש"א בחידושי אגדות (סוטה לח עמוד א) כתב: "שהטעם לכך שהברכה אינה ניתנת אלא לטוב עין הוא משום שברכת המברך חלה כפי כוונת המברך לברך את עמו ישראל באהבה הכוונה בעין טובה וברצון הלב" .הוא מבאר ומפרש כי קיימת זיקה ישירה בין רגש הלב של המברך לבין חלות הברכה במציאות .הברכה אינה פועלת באופן אוטומטי כמילים בעלמא ,אלא היא זקוקה ל"דלק" של רצון כן ואמיתי. המחשבה המנחה היא שהכהנים ,בשל היותם תלויים בברכתם של ישראל לפרנסתם, מפתחים עין טובה שאין לה מתחרים; הצלחת ישראל היא הצלחתם שלהם ,ולכן ברכתם נובעת ממעמקי הלב המשתוקק לשפע הכלל. רבנו חיים ויטאל בספרו שער הכוונות (חזרת העמידה דרוש ה) כתב" :ולכן צריך הכהן ליתן דעתו הרבה בעת הברכות שהרי כמה רזין עילאין יש במנין התיבות והאותיות של ברכת כהנים ושלא יבלע או יגמגם בהם בשום אות כי הוא מאבד טובה הרבה והנזהר בזה שכרו מרובה" .הוא מחדש לנו את גודל האחריות המוטלת על כתפי הכהן .המחשבה העולה היא שדיוק האותיות הוא כעין כיוון עדין של מנעולי שמים ,וכל תנועה קטנה משפיעה על השפע היורד לעולם .הכהן אינו רק "מברך" ,אלא הוא אומן המלאכה השמימית ,הנדרש לריכוז מקסימלי כדי שלא לחסום חלילה את הטובה המיועדת לישראל. רבנו אהרון וואלקין אב"ד פינסק בהקדמת ספרו מצא אהרון כתב" :השכל הישר נותן שהת"ח המדבר דברי תורה הוא הראוי לברך את ישראל כיוון שאז הברכה תעשה רושם ותתקיים א"כ מדוע הנחיל הקדוש ברוך הוא מצוה זו למשפחה אחת בלבד היא משפחת הכהנים עד שהקטן שבה זוכה למה שלא זכה הגדול שבישראל" .הוא מבאר ומפרש כי הבחירה בכהנים היא גזירת מלך שנועדה ללמדנו כי כוח הברכה אינו נקנה רק בעמל אינטלקטואלי ,אלא הוא מתנה העוברת בירושה למי שמסוגל לאהוב את ישראל אהבה שאינה תלויה בדבר .המחשבה

אשנ תשרפ

הישיבתית כאן מדגישה כי הכהן נבחר דווקא משום שאין לו חלק ונחלה בארץ ,וכל קיומו מושתת על החסד והנתינה ,מה שהופך אותו לצינור נקי מאינטרסים אישיים. רבנו חיים בן עטאר בספרו אור החיים הקדוש (במדבר ו ,כג) כתב" :להודיע כי אין הברכות האמורות באות מהכהנים אלא ה' הוא המברך והם אינם אלא כלי המכין את המתברך לקבל הברכה" .הוא מבאר ומפרש כי הכהנים נבחרו משום קדושתם המולדת ,המאפשרת להם להיות "מחזיקי הברכה" עבור העם .המחשבה העולה היא שהכהן ,בייחוסו ובקדושתו, יוצר מרחב מקודש שבו השכינה יכולה לשרות ,ובכך הוא משמש כגשר בין האינסוף לבין המציאות המוגבלת של עם ישראל. נפנה כעת בחרדת קודש ובהתעוררות הלב אל דבריהם של גדולי הדורות האחרונים, המגלים לנו רזים נוספים בבחירת הכהנים ,ומקשרים בין עבודת הנפש המוסרית לבין היכולת להשפיע שפע גשמי ורוחני לכלל ישראל. רבנו חיים יוסף דוד אזולאי ,החיד"א בספרו פתח עיניים (סוטה לח) כתב בשם רבנו שמואל די אוזידא ,הש"ך על התורה" :כי בשעה שנצטוו ישראל לקחת כסף וזהב מהמצרים טרם יציאתם ממצרים עבור עבודתם במשך מאות שנים שבט לוי היו היחידים שלא נטלו מפני שלא עבדו במצרים ובשכר ההתגברות לא לגעת בממון זכו לברך את ישראל בפרנסה לכל הדורות" .הוא מבאר ומפרש כי קיים קשר ישר בין מידת ההסתפקות במועט וההתעלות מעל חומריות העולם לבין הכוח להשפיע עושר לאחרים .המחשבה הישיבתית בסוגיה זו מלמדת כי מי שאינו להוט אחר הממון האישי שלו ,הופך להיות הצינור הנאמן ביותר להעברת הברכה הכלכלית לעם כולו ,שכן ידו נקייה וברכתו אינה נגועה בשמץ של חמדה. הגאון רבנו יוסף חיים זיע"א בספרו בן יהוידע על מסכת סוטה (דף לח) כתב" :ונראה לי שמה שאמר שאינו מברך אינו מתברך אין הכוונה שאינו מברך לגמרי שזה לא היה צריך לומר שוודאי כיון שאינו מברך לגמרי אינו מתברך שאין חוטא נשכר אך הכוונה שאינו מברך בלב שלם אלא מהשפה לחוץ דהכהן צריך לברך מאהבה כאשר נתקן בנוסח הברכה של הכהנים אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה וכיון שצרכים לברך בלב גם כן נמצא הברכה שלהם כפולה מצד הפה ומצד הלב ובתרוויהו בעי אהבה וב' פעמים אהבה עולה מספר הוי-ה ולזה אמר ושמו את שמי על בני ישראל פירוש שתהיה ברכתם שלמה בשני פעמים אהבה שהיא מספר שמי אחת מצד הפה ואחת מצד הלב ואז ואני אברכם" .הוא מחדש לנו כי סוד הצלחת הברכה טמון בכפילות של האהבה – זו שבדיבור וזו שבמחשבה. המחשבה העולה היא שהכהנים נבחרו משום יכולתם להגיע לאחדות פנימית זו ,שבה הלב והפה שווים ברצונם המוחלט להיטיב עם ישראל ,ורק כאשר ה"שם" הקדוש שורה בתוך האהבה הזו ,הברכה הופכת לכלי המחזיק את השפע האלוקי. הגאון רבנו מאיר שמחה הכהן מדווינסק בספרו משך חכמה (במדבר ו ,כג) כתב" :שהכהנים נבחרו לברך כדי שלא יחשוב אדם שהברכה תלויה במדרגת המברך אלא הכל מאת ה' והכהנים הם רק הצינור הקבוע לכך מצד ייחוסם" .הוא מבאר ומפרש כי הבחירה המשפחתית בכהנים נועדה לנטרל את הגאווה האנושית .אם חכמי התורה היו מברכים ,היינו עלולים לתלות את

גם לנשמה מגיע אוכל

הברכה בחכמתם ,אך כשהכהן מברך מצד היותו צאצא לאהרן ,אנו מבינים כי הברכה היא מתנת חינם מהבורא ,והכהן הוא רק שליח המעביר את חסד השם ללא כל מתווך אנושי המייחס לעצמו את כוח ההשפעה. מו"ר הגאון רבנו אשר וייס בספרו מנחת אשר (פרשת נשא) כתב" :עיקר עניינה של ברכת כהנים הוא האהבה שבלב והשראת השכינה על ידי הכהנים המקודשים" .הוא מחדש לנו כי הברכה אינה רק הבטחה לטובה עתידית ,אלא היא יצירת מציאות של השראת שכינה כאן ועכשיו .המחשבה העולה היא שהכהנים ,בעבודתם במקדש ובתפילתם ,מורגלים בעמידה לפני השם ,ודווקא הכוח הזה של "עמידה לפני המלך" הוא שמאפשר להם להביא את פני השם להאיר אל העם ,מתוך ענווה והתבטלות גמורה. נפנה כעת לתרגם את היסודות הרוחניים והרעיוניים שבהם עסקנו אל שולחן המעשה, ולראות כיצד סוד הברכה ומידת העין הטובה משתקפים במציאות ההלכתית והיומיומית של הכהנים והציבור גם יחד. הנפקא מינה הראשונה נוגעת לעצם הגדרת הברכה כמעשה של אהבה .הנפקא מינה למעשה היא שאם הכהן נמצא במצב של מחלוקת או איבה עם הציבור ,או שהציבור שונא את הכהן ,אסור לו לישא את כפיו .המחשבה המנחה היא שמאחר וכל תוקף הברכה נובע מתוך "לברך את עמו ישראל באהבה" ,הרי שבהיעדר אהבה זו ,הצינור חסום והברכה אינה יכולה לחול .התובנה למעשה היא שעל הכהן והקהילה להקדים שלום ואחדות לפני הניגשם אל מעמד הברכה ,כדי להבטיח שהשכינה תשרה במעשיהם. הנפקא מינה השנייה עוסקת בחשיבות הדיוק באותיות ובתיבות ,כפי שראינו בדברי רבנו חיים ויטאל .הנפקא מינה למעשה היא הדרישה ההלכתית מהכהן להקפיד על מבטא ברור ושפה צחה ,ושלא יהיה מגמגם או בעל כבדות פה המונעת מהעם להבין את דבריו .המחשבה העולה היא שהשפע האלוקי "מתלבש" בתוך המילים ,ואם הכלי שבור או פגום ,הרי שהברכה הולכת לאיבוד .התובנה למעשה היא שהציבור חייב להאזין בשתיקה גמורה ובריכוז לכל מילה ,שכן כל אות היא מפתח לשער רחמים אחר שנפתח באותה שעה. הנפקא מינה השלישית מתייחסת לדין "טוב עין" בבחירת שליחי ציבור ומברכים .הנפקא מינה למעשה היא שכאשר יש צורך לבחור אדם שיברך את הציבור (כגון בכוס של ברכה או

בברכות הנהנין המזכות את הרבים) ,יש להעדיף אדם הידוע בנדיבותו ובמבט החיובי שלו על הזולת. המחשבה המנחה היא שברכת הלב של בעל העין הטובה פועלת רושם גדול יותר בשמים מאשר ברכתו של אדם המדקדק במצוות אך לבו צר בהצלחת חברו .התובנה למעשה היא שמידות טובות הן תנאי סף ליכולת להשפיע שפע אלוקי על אחרים. הנפקא מינה הרביעית נוגעת ליחס של הכהן לממון ,כפי שלמדנו מדברי הש"ך והחיחיד"א. הנפקא מינה למעשה היא המוסר המוטל על הכהן להיות נקי ורחוק מכל שמץ של גזל או רדיפת ממון .המחשבה העולה היא שכדי לזכות בכתר הברכה על הפרנסה ,על הכהן לשמר את המדרגה של שבט לוי שלא נטל ממון במצרים .התובנה למעשה היא שכוח הברכה של

אשנ תשרפ

הכהן נשען על היושרה הכלכלית שלו; ככל שהוא יותר "משוחרר" מחמדת הממון ,כך הופכת ידו ליד המעניקה ברכה והצלחה בפרנסתם של ישראל. נפנה כעת להעמיק במחשבה הרעיונית המונחת בתשתית בחירת הכהנים ,ונבקש להבין את פשר המרחק שבין פסגת החכמה לבין מעיין הברכה. המחשבה המנחה בהרחבה זו היא ההבחנה בין עולם הידיעה לעולם ההשפעה .בעוד שחכמי התורה מייצגים את הטיפוס אל עבר האמת ,את הניתוח השכלי ואת השגת המושכלות, הכהנים נבחרו לייצג את ערוץ ההזרמה .הרעיון הוא שהברכה אינה זקוקה ל"מוח" המבין את סודותיה ,אלא ל"לב" המשמש כצינור נקי עבורה .המחשבה העולה היא שדווקא חוסר המעורבות האינטלקטואלית של הכהן בתוכן הברכה – שהרי הוא מצווה לברך בנוסח קבוע ומוכתב מראש – הופך אותו לכלי ריק ומבוטל ,המסוגל להכיל את האור האינסופי מבלי לצמצמו לגבולות ההשגה האנושית. עוד מבארים ומפרשים את עומק המושג צינור .הרעיון הוא שצינור אינו יוצר את המים, אלא רק מאפשר להם לעבור .המחשבה המנחה היא שכדי שהברכה האלוקית תגיע אל עם ישראל בשלמותה ,נדרש מתווך שאין לו רצון משל עצמו בתוך המעשה .חכמי התורה, בשל גדלותם ועמלם ,עלולים להוות מחיצה של "אני" ,כביכול הברכה באה מכוח תורתם. לעומתם ,הכהן ,המברך מכוח היותו בן למשפחת כהונה ולא מכוח הישגיו האישיים ,מעיד בעצם עמידתו שאין כאן אלא רצון השם המפכה דרכו .המחשבה העולה היא שביטול ה"אני" של הכהן הוא התנאי ההכרחי ליצירת החיבור שבין הפנים העליונים לפנים התחתונים. הרעיון הרעיוני כאן נוגע גם למהותה של האהבה ככוח מחולל מציאות .המחשבה המנחה היא שהכהנים נבחרו להיות אנשי החסד ,כהמשכו של אהרן הכהן .המחשבה העולה היא שברכה שאינה עטופה באהבה אינה יכולה לחדור את מסכי הדין .חכמי התורה עוסקים לעיתים במידת האמת והדין – מה מותר ומה אסור ,מה כשר ומה פסול – ואילו הברכה זקוקה למרחב שבו אין שפיטה ואין דרישות ,אלא רצון להיטיב ללא תנאי .המחשבה המנחה היא שרק מי שמהותו היא "אהבת שלום ורדיפת שלום" יכול לעמוד מול הציבור ולומר "יברכך ה'" בלב שלם ,מבלי לבדוק האם הציבור ראוי לכך לפי שורת הדין. לבסוף ,אנו מתבוננים בסוד האיחוד שהכהנים יוצרים .המחשבה העולה היא שהברכה היא הכלי המחזיק את האחדות .המחשבה המנחה היא שכאשר הכהן נושא את כפיו ,הוא מאחד את כל הקצוות שבעם ישראל תחת כנפי השכינה .הרעיון הוא שהברכה אינה מתחלקת ליחידים לפי דרגתם ,אלא חלה על "עמו ישראל" כגוף אחד .המחשבה המנחה היא שהכהנים, שאין להם חלק ונחלה פרטית בקרקע וכל חייהם שייכים לכלל ,הם המבטאים הנאמנים ביותר של אותה אחדות כוללת ,שהיא היא המצע שעליו יכולה לחול הברכה האלוקית ללא קטרוג. נפנה כעת להעמיק במבט פנימי אל נבכי הנפש ,ולראות כיצד המחשבה על בחירת הכהנים משקפת את המבנה הנפשי של האדם המאמין ואת דרכו בעבודת השם.

גם לנשמה מגיע אוכל

המחשבה המנחה בהרחבה זו היא הקשר שבין עין טובה לבין שלווה פנימית .החיבור לנפש הוא ההבנה שעין רעה נובעת תמיד מתחושת חסר ופחד ,כאילו הצלחתו של השני באה על חשבוני .הנזקקות של הכהנים למתנות כהונה ,כפי שביאר הגאון מפינסק ,אינה רק מציאות כלכלית אלא שיעור בביטחון .המחשבה העולה היא שכאשר האדם מאמין באמונה שלמה שפרנסתו ושפעו קצובים לו מאת השם ,הוא משתחרר מהכבלים של הקנאה והתחרות. הנפש הופכת להיות מקור של ברכה כאשר היא מבינה שהעולם אינו "עוגה" המצטמצמת, אלא מעיין נובע שבו ככל שנוסף לשני ,כך גדל פוטנציאל השפע גם עבורי. בתחום האמונה והנהגת השם אנו מוצאים יסוד עמוק במושג "הצינור" .החיבור לאמונה הוא הידיעה שהאדם אינו המקור לכוחו ,אלא רק מתווך .המחשבה המנחה היא שהכהן, בעמדו על הדוכן ,מבטל את ישותו ונעשה כלי ריק להשראת השכינה .המחשבה העולה היא שהנהגת השם בעולם דורשת מאיתנו לעיתים להרפות מהרצון לשלוט בתוצאות ולהבין שתפקידנו הוא רק להכין את הכלים .ככל שהאדם פחות "תופס מקום" בתחושת הבעלות שלו על מעשיו ,כך האור האלוקי יכול לזרוח דרכו בבהירות רבה יותר ,ללא מסכים של גאווה או דמיון. במבט על נפש המנהיג והנהגת הבית עולה שאלת האהבה ללא תנאי .החיבור להנהגה הוא ההכרה בכך שמנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת לברך גם את מי שאינו נראה ראוי לכך לפי שורת הדין .המחשבה המנחה היא שהכהנים נבחרו משום ששורש נשמתם הוא החסד של אהרן הכהן .המחשבה העולה היא שהנהגת הבית דורשת מאיתנו לעיתים להניח בצד את דקדוקי הדין והביקורת ,ולעטוף את הסובבים אותנו בברכה של אהבה וקבלה .המנהיג שבנפש הוא זה שיודע שברכה היא כוח מצמיח ,וכי האמון והעין הטובה שאנו מעניקים לאחרים הם אלו שיוצרים בהם את הכלים להשתפר ולהתעלות. לבסוף ,אנו מתבוננים בערכו של הוויתור למען הקדושה .החיבור לנפש הוא הזיכרון של שבט לוי שלא נטל ממון במצרים ,כפי שהביא רבנו החיד"א .המחשבה המנחה היא שהוויתור על רדיפת החומר הוא שפותח את שערי הרוח .הרעיון הוא שמי שמסוגל להתגבר על יצרו ולפרוש מהנאות רגעיות למען אידיאל גבוה ,זוכה להפוך למקור של השפעה עבור דורות שלמים .המחשבה העולה היא שהיכולת להשפיע ברכה בפרנסה ובכלכלה לאחרים נובעת מהמקום בנפש שיודע להסתפק במועט ולראות ברוחניות את חזות הכל ,ובכך הוא הופך לצינור נאמן שדרכו השפע זורם ללא מעצור. נפנה כעת לשרטט את קווי המתאר של המצפן המוסרי העולה מתוך סוגיית בחירת הכהנים ,מצפן המורה לנו את הדרך הנכונה בהתנהלות שבין אדם לזולתו ובין אדם לבוראו. הנדבך הראשון במצפן המוסרי הוא האחריות שבכוח הדיבור .המוסר הנלמד מכך שהקדוש ברוך הוא מסר את מפתחות הברכה בידי בשר ודם הוא שהמילים היוצאות מפינו אינן חולפות בחלל העולם ללא השפעה ,אלא הן בעלות כוח בונה או הורס עולמות. המחשבה המנחה היא שהאדם המאמין נושא באחריות מוסרית להשתמש בכוח הדיבור שלו

אשנ תשרפ

כדי להרעיף טוב ,לעודד ולברך .המצפן מכוון אותנו להבין כי המעשה המוסרי אינו מסתכם רק בהימנעות מהרע ,אלא הוא תובע מאיתנו להיות אקטיביים בהזרמת אנרגיה חיובית של רחמים וחסד אל תוך המציאות החברתית שבה אנו חיים. הנדבך השני עוסק ביושרה הפנימית של המייצג .המצפן המוסרי מואר באור יקרות דרך דברי הבן איש חי על כפל האהבה – בפה ובלב .המוסר כאן הוא הדרישה לעקביות ולאותנטיות; אין זה מוסרי לברך מהשפה ולחוץ כאשר הלב מלא בטינה או בצרות עין. המחשבה המנחה היא שההשפעה המוסרית האמיתית על הזולת תלויה במידת ההתאמה שבין רגשותינו הכמוסים לבין הצהרותינו הגלויות .המצפן מורה לנו כי טהרת הלב היא תנאי הכרחי לכל מעשה של חסד ,וכי עלינו לעמול על זיכוך המידות הפנימיות כדי שנוכל להיות צינורות נאמנים של טוב בעולם. הנדבך השלישי מתייחס לצדק שבחלוקת השפע וההכרה בערך המוחלט של כל אדם. המחשבה המנחה היא שברכת הכהנים אינה תלויה במדרגתו של המתברך ,אלא היא ניתנת כמתנת חינם לכלל ישראל .המוסר כאן הוא ההבנה שכל אדם ראוי לברכה מעצם היותו חלק מהמרקם האנושי והאלוקי .המצפן המוסרי מלמדנו כי עלינו לנהוג במידת ה"עין הטובה" כלפי כל אדם ,ללא שיפוטיות וללא התניה של חסדינו ברמת ההישגים של הזולת .הצדק המוסרי העמוק הוא ביכולת לראות את הפוטנציאל הטוב שבכל אחד ולהתפלל להצלחתו בלב שלם. הנדבך הרביעי הוא המצפן המכוון אותנו אל מידת ההסתפקות והוויתור למען הכלל. המחשבה המנחה היא זיכרונם של הכהנים שלא נטלו בממון מצרים .המוסר תובע מאיתנו להבין כי העוצמה המוסרית להשפיע על אחרים נובעת לעיתים דווקא מהיכולת לסגת מהאינטרס האישי ולשמור על ניקיון כפיים מוחלט .המצפן מורה לנו כי ככל שהאדם פחות משועבד לחומריות ולרצון לצבור לעצמו ,כך הוא הופך להיות דמות מוסרית מעוררת השראה המסוגלת להביא ברכה ושלום לסביבתו .זוהי האחריות המוסרית של המנהיג – להיות מופת של יושרה והתעלות מעל חיי השעה למען חיי עולם. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום המאירות את נתיבנו ומזככות את הנהגתנו בתוך סערות החיים .התובנה הראשונה היא כוחה המכריע של העין הטובה ,המלמדת אותנו כי היכולת להוות מקור של שפע וברכה לסביבתנו אינה תלויה בכשרונות נדירים או בממון רב, אלא ברצון הלב הכן לראות בטובת חברינו ולהשתוקק להצלחתם .עלינו לאמץ את הנהגת הכהנים ולדעת כי ככל שנשחרר את עצמנו מכבלי הקנאה וצרות העין ,כך נהפוך אנו בעצמנו לצינורות של אור המביאים שלום וברכה אל תוך ביתנו וקהילתנו. התובנה השנייה היא חשיבותו של האיחוד בין הפה ללב ,כפי שלימדנו בעל הבן איש חי. בחיי היום יום ,עלינו לשאוף לכך שדברי העידוד והברכה שאנו מרעיפים על זולתנו יהיו ספוגים באהבה פנימית אמיתית ,שכן רק דיבור היוצא מלב טהור ומכוון לטובת השני מסוגל

גם לנשמה מגיע אוכל

לפתוח שערי רחמים ולחולל שינוי של ממש במציאות .נזכור כי המילים שאנו בוחרים הן המפתחות לשערי הרגש והרוח ,ובידנו להשתמש בהן כדי לבנות עולמות של חסד ושלום.

עיקר העניין: השאלה שביררנו היא מדוע נבחרו דווקא הכהנים ,משפחת בני אהרן ,להיות המברכים הבלעדיים של עם ישראל ,ולא חכמי התורה המייצגים את פסגת הלימוד והקדושה .בפתח הדברים הצבנו את המעמד הנשגב של ברכת כהנים ,ותהינו על פשר הזכות המוענקת לכהן מצד ייחוסו ,בעוד שהשכל היה נותן כי חכמי התורה הם הראויים ביותר להשפיע ברכה .המחשבה המנחה הייתה לחקור את סוד הצינור המקודש ואת הקשר שבין מידות הלב לבין הורדת השפע האלוקי לעולם. במהלך הבירור העמקנו בדברי רבנו יוסף גיקיטיליא ב"שערי אורה" ,שכתב וביאר כי הכהנים אוחזים במפתחות עולם הרחמים ובכוחם לבטל כל מקטרג בשעה ששערי חסד נפתחים .ראינו את דברי המהרש"א והגאון מפינסק ,שחידשו כי הברכה דורשת עין טובה ואהבה שאינה תלויה בדבר ,מדרגה הקיימת בכהנים שתלויה פרנסתם בברכת ישראל .ביארנו בעקבות דברי הבן איש חי את סוד כפל האהבה בפה ובלב ,והבאנו את חידושו של החיד"א כי הכהנים זכו לברך בפרנסה בזכות הוויתור על ממון מצרים. למדנו אם כן ,כי הבחירה בכהנים נובעת מהיותם אנשי חסד מובהקים המבטלים את אישיותם והופכים לצינור נקי להשפעת השם .המסקנה העולה היא שהברכה אינה תלויה בחכמה אלא בביטול היש ובעין הטובה ,וכי הכהן המברך באהבה יוצר איחוד עולמות המאפשר לשכינה לשרות בקרב עם ישראל .התברר כי הכהנים נבחרו להיות נושאי הברכה לדורות כדי ללמדנו שהדרך אל השפע עוברת דרך הלב האוהב והיד המושיטה טוב לכל אדם בלא תנאי ובלא סייג.