6. מדוע שונה שמו של יהושע?

6. מדוע שונה שמו של יהושע? הסערה הגדולה המתחוללת בין שיטי הפרשה ומסעירה את רוחם של גדולי מפרשי התורה לדורותיהם ,נוגעת בנקודת פלא פנימית המקפלת בתוכה את מהותו ,עתידו והנהגתו של משרת משה ומנהיגם של ישראל לעתיד לבוא .קול צעקת השאלה מהדהד בעוצמה אדירה ומבקש להבין מה פשר המהפך המרתק והמסתורי הזה ,אשר בו משתנה שמו של אדם ,ולא סתם אדם אלא מי שעתיד להנחיל את הארץ…

6. מדוע שונה שמו של יהושע? הסערה הגדולה המתחוללת בין שיטי הפרשה ומסעירה את רוחם של גדולי מפרשי התורה לדורותיהם ,נוגעת בנקודת פלא פנימית המקפלת בתוכה את מהותו ,עתידו והנהגתו של משרת משה ומנהיגם של ישראל לעתיד לבוא .קול צעקת השאלה מהדהד בעוצמה אדירה ומבקש להבין מה פשר המהפך המרתק והמסתורי הזה ,אשר בו משתנה שמו של אדם ,ולא סתם אדם אלא מי שעתיד להנחיל את הארץ לצבאות ה' ,ומדוע מצא לנכון רעיה מהימנא להוסיף אות אחת קדושה ,האות י' ,לשמו של תלמידו המובהק .המבט מעמיק והולך כאשר אנו מגלים כי אין כאן רק שינוי טכני או תוספת בעלמא ,אלא מהלך אלוקי והנהגתי הרות גורל ,המעורר תהיות עצומות באשר למניע העמוק שעמד מאחורי מעשה זה ,באשר לכל אותם כוחות טמירים וגנוזים שהוצרכו להתעורר באותה שעה ,ובאשר לצירופי הנסיבות שהובילו לצורך הדחוף והחיוני לשנות את השם דווקא בעיתוי המורכב והמתוח הזה ,דבר המותיר אותנו עומדים נפעמים ומבקשים לחדור אל עומק סודו של שינוי השם המשפיע על דברי הימים של האומה כולה. מתוך אותה תמיהה רבתי שהעלינו בפתיחת דברינו ,ובכדי לעמוד על עומקם של דברים, ראוי ונכון להפנות את המבט אל עבר המקורות המקודשים הטמונים בפסוקי התורה ובדברי רבותינו מפרשי המקרא ,המאירים את העיניים בביאור סיבת שינוי השם. “ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג ,טז)

הכתוב המרתק והנשגב הזה ,המופיע בעיצומו של מעמד שילוח האנשים לתור את ארץ כנען ,מעורר מיד את התמיהה הגדולה באשר לסיבה המדוייקת ולמניע העמוק שראה משה רבנו לחולל את השינוי הזה בשמו של תלמידו המובהק דווקא בנקודת זמן רגישה זו ,או שמא היה זה מוקדם יותר ,ומה עומד מאחורי הוספת האות י' לשמו. אם נשים לב אל פנינת הפירוש הראשונה ,נראה כי רש"י (במדבר יג ,טז) כתב "יה יושיעך מעצת מרגלים” הסבר עמוק ונוקב עולה מדבריו המאירים ,לפיהם ראה משה רבנו ברוח קודשו את הסכנה הרוחנית העצומה האורבת לפתחו של תלמידו האהוב ,וידע כי כוחות הנפש של האדם זקוקים לפעמים לשמירה עליונה ומיוחדת כדי לעמוד כנגד השפעה חברתית שלילית של עדה שלמה ,ולכן הטביע בשמו את שם ה' כמין תפילה וקמיע רוחני שיעמוד לו לשמירה ולהצלה באותה שעה קשה. ומתוך זווית ראייה שונה ומחודשת ,רבי אברהם אבן עזרא (במדבר יג ,טז) ביאר "ששאל לו השם ככה ,והטעם ה' יושיעך .והנה מצאנו כי משה קראו כן ,וכתוב וישב יהושע, והוא שם המשרת מאז ,ואחרים אמרו כי עתה קראו כן mשה בעבור המרגלים ,והראשון קרוב אלי” הדברים הללו פותחים בפנינו צוהר לשני נתיבים שונים בהבנת העניין ,כאשר לפי דרכו

חלש תשרפ

המקורית משתנה השם מכוח החיבה הגדולה שחיבב משה את יהושע כאשר נכנס לשרת אותו בקודש מתחילת דרכו ,והתפילה הזו ליוותה אותו כחלק ממעמדו כמשרת המנהיג, בעוד שהדעה השנייה שהוא מביא קושרת את המאורע באופן בלעדי לעניין המרגלים. בנוגע להבחנה הזו ,הרי שגם הרמב"ן (במדבר יג ,טז) חידש "ונראה בעיני כי משה רבנו מעת ששירת אותו ונודע לו כי הוא יהיה הנחלת הארץ לישראל קראו כן ,להורות כי השם יושיע על ידו את ישראל וינחילם את הארץ ,והכתוב שאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע, יאמר כי הושע בן נון אשר נזכר למעלה במושלחים ,הוא אשר קראו משה יהושע מן היום ההוא והלאה .וטעם ויקרא משה ,כמו ויקרא לו אל אלוקי ישראל .והנה הזכיר הכתוב השם שקראו בו משה ,לומר כי הוא המשלח ,לא הושע כאשר נולד” ההסבר הנפלא הזה לוקח אותנו אל ממד הנהגתי רחב ידיים ,שכן לפי הבנתו אין מדובר כאן רק בהצלה פרטית מפני חטא זמני ,אלא בהכתרה רשמית ובנבואה קדושה הטבועה בעצם השם ,המעידה על כך שיהושע הוא האיש שעל ידו יושיע ה' את עמו ויכניסם אל נחלת אבותיהם ,והתורה מדגישה זאת כעת כדי לבאר את מעמדו המיוחד בתוך קבוצת השלוחים. והנה ,בנתיב המחשבה האסטרטגי והייחודי ,החזקוני (במדבר יג ,טז) ביאר "ויש מפרשים: שינה שמו על שהוצרך להיות מן המרגלים ולעבור דרך עמלק בשם הושע” הביאור המקורי והאסטרטגי הזה שופך אור חדש לחלוטין על המהלך כולו ,בבחינת בלבל את האויב ,שכן יהושע היה זה שהכה את עמלק לפי חרב במלחמה המפורסמת ברפידים ,ואילו היה עובר כעת בארצם בשמו הידוע ,היו העמלקים מזהים אותו מיד ונוקמים בו ,ולכן שינה משה את שמו כדי להסוות את זהותו ולהגן עליו מפני זיהוי עוין במהלך המשימה החשאית. כדי להשלים את היריעה הרוחנית של פשוטי המקראות ,הכלי יקר (במדבר יג ,טז) כתב "לפי שראה משה שכל המרגלים החזיקו במידת הגאווה והשררה ,וכמדומה להם שאם יכנסו לארץ יורידו אותם מגדולתם ,על כן החזיקו במידת הגאווה שהיא גרמה להם לומר נתנה ראש ונשובה מצרימה ,ומדה זו גרמה להם שדברו בגנות הארץ ,אבל יהושע שהיה עניו ושפל ברך ,והיה משרת משה מנעוריו ,לא היה חס על כבודו כלל ,על כן נתן לו משה אות י' המורה על הענווה ,שהיא קטנה מכל האותיות” ההעמקה המוסרית הזו מגלה לנו שהוספת האות י' לא הייתה רק תפילה ,אלא הענקת כלי נשק רוחני של ענווה ושפלות רוח ,שכן האות הקטנה ביותר מגינה על האדם מפני נגע הגאווה והרדיפה אחר השררה שהכשילה את שאר המרגלים ,ודווקא מתוך ביטולו של יהושע למשה רבנו ,הוא זכה להגנה מלאה מפני עצתם הרעה. כשרוצים להעמיק חקר ולרדת לשורשם של דברים ,אי אפשר להסתפק בפשוטי המקראות ,אלא חובה עלינו לצלול אל עמקי ים התלמוד ,ולראות כיצד פתחו לנו חז"ל

גם לנשמה מגיע אוכל

שערים רחבים ומסעירים להבנת פשר שינוי השם הזה ,המגלים פנים חדשות ומרתקות בסוד המאבק הרוחני של אותה תקופה. בגמרא במסכת סוטה (לד ע"ב) נאמר "תנא ,הושע ,קראו משה יהושע ,אמר לו יה יושיעך מעצת מרגלים” הביאור הישיבתי הפשוט במאמר זה חושף בפנינו את חרדתו העמוקה של רבן של ישראל, משה רבנו ,אשר ידע כי המשבר העומד לפתחה של העדה אינו מאורע פוליטי חולף אלא מלחמה רוחנית שערה ,וכאשר אדם נמצא בתוך קבוצה של אנשים רמים ונישאים שכולם נוטים לחטא ,הלחץ החברתי והרוחני הופך לכמעט בלתי ניתן לעמידה ,ועל כן הוצרך משה רבנו להטביע בשמו של יהושע כוח אלוקי אקטיבי ,ערובה רוחנית חקוקה בדיבור ,שתהווה לו למחסה ולמגן בכל רגע שבו ינסו המרגלים להדיח אותו מדרך הישר. רש"י (סוטה לד ע"ב) ביאר "יה יושיעך ,התפלל עליו לפי שהיה תלמידו” מתוך דבריו המאירים אנו למדים על עומק הקשר והחיבה שבין הרב לתלמידו ,שכן משה רבנו לא התפלל באופן זה על שאר המרגלים ,אלא דווקא על יהושע שהיה קשור אליו בעבותות אהבה ומסור לו בכל ליבו ,והתפילה הזו שזורה בתוך שמו כדי להזכיר לו תמיד את בית מדרשו של רבו ,שהוא העוגן האמיתי המציל מן הטעות. תוספות (סוטה לד ע"ב) כתבו "תימה דבספרי משמע שמעיקרא קראו יהושע כשנכנס לשרתו ,ויש לומר דהכא הכי קאמר ,כשראה משה שהיו מרגלים רשעים התפלל עליו יה יושיעך” החידוש העצום של בעלי התוספות מיישב את הסתירה ומגלה דינמיות נפלאה ,שכן עצם קריאת השם יהושע נעשתה כבר בשלב מוקדם הרבה יותר ,מתוך חיבה יתירה והכרה במעלתו של המשרת בקודש ,אלא שבאותה שעה חמורה של שילוח המרגלים ,נטען השם הזה במשמעות נוספת וחדשה ,והתפילה העתיקה קיבלה תוקף מעשי וממוקד לנוכח הסכנה הנוכחית. בתלמוד ירושלמי במסכת סנהדרין (פרק ב הלכה ו) נאמר "אמר רבי יהושע בן לוי ,יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרה ישבה לה באוויר ,עד שבא יהושע והוסיף לו משה אותה יו"ד ,שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע” המבט הרוחני והעמוק של הירושלמי מעלה אותנו אל רום עולם המחשבה ,שכן השם לא שונה רק מחמת מאורע מקומי ,אלא מדובר כאן בהשלמה של מהלך היסטורי אלוקי, שבו האות י' שנגרעה משמה של שרה אמנו כאשר הפכה משרי לשרה ,חיפשה את תיקונה ומצאה את מקומה הראוי לה בראש שמו של מנהיג ישראל העתידי ,כדי להעניק לו את זכות אבות ואמהות ,ואת כוח היצירה וההנהגה הדרוש לכיבוש הארץ.

חלש תשרפ

מפרש הירושלמי קרבן העדה (סנהדרין שם) ביאר "שעמדה היו"ד וצווחה לפני כיסא הכבוד, עד שבא משה ונתנה בראשו של יהושע” ההסבר הזה ממחיש בצורה נפלאה את הרעיון שאין שום תנועה רוחנית שהולכת לאיבוד, וכוחות הקדושה של הדורות הקודמים נמסרים למנהיגי הדורות הבאים ,ודווקא האות הזו, המייצגת את הקשר הנצחי לארץ ישראל ולאמונה התמימה של האמהות ,היא זו שהגנה על יהושע ומנעה ממנו ליפול ברשתם של המרגלים שמאסו בארץ חמדה. כשאנו פוסעים הלאה במסע העיון המרתק הזה ,ומבקשים להעמיק במשא ומתן המחשבתי שבין כותלי בית המדרש ,ראוי לנו לפתוח את שעריהם של גדולי הראשונים, אשר בכתיבתם העמוקה והמדויקת דלו מים עמוקים ממעיינות החכמה ,והעניקו לנו מבטים מקוריים ורחבי אופקים על פשר שינוי השם. רבינו בחיי בן אשר (במדבר יג ,טז) כתב "ויקרא משה להושע בן נון יהושע ,הוסיף לו יו"ד בראשו ,והיא יו"ד של שרה שהייתה בסוף השם ,והוסיפה משה בראש השם של יהושע. והטעם בזה כי הושע הוא לשון ציווי או לשון עבר ,וכאילו אמר הושיע או הושיע כבר, וכשהוסיף לו היו"ד חזר השם לשון עתיד ,כלומר השם יתברך יושיע ,והיא תפילה שהתפלל עליו ,יה יושיעך מעצת מרגלים” הביאור הנפלא הזה חושף בפנינו את המהפך הלשוני והמהותי שהתחולל בשם ,שכן שינוי מבנה המילה מעבר או ציווי ללשון עתיד קבוע ,מטביע בתוך ישותו של יהושע את הביטחון המוחלט בהבטחה האלוקית העתידית ,ונותן לו את הכוח לעמוד איתן מול יאושם של המרגלים ,מתוך ידיעה שהישועה העליונה מובטחת וקיימת לעד. רבינו יוסף בכור שור (במדבר יג ,טז) ביאר "ויקרא משה להושע בן נון יהושע ,כי מתחילה היה שמו הושע ,וכשנעשה משרת משה קראו יהושע דרך כבוד ,כמו שמצינו במלכים שמשנים שמות עבדיהם כשממנים אותם על ביתם ,ומשה רבנו מלך היה ,וכשראה עתה שמשלח אותו עם המרגלים ,נזכר באותו השם וסמך עליו בלבו ,והתפלל ואמר יה יושיעך מעצת מרגלים ,שיהיה השם כמשמעו” הכיוון המקורי וההנהגתי הזה מעמיד את הדברים באור מרתק של מלכות ושררה ,לפיו שינוי השם המקורית נבע ממעמדו הרם של יהושע כמשרת המלך ,תואר שדרש שם חדש ומכובד המבטא את קרבתו להנהגה ,אלא שבעת שילוח המרגלים לבשה קריאת השם הזו לבוש של תפילה וזעקה פנימית ,כאשר משה רבנו נאחז בשם המלכותי הזה כערובה להצלת תלמידו. רבינו אברהם מן ההר (סוטה לד ע"ב) חידש "יה יושיעך מעצת מרגלים ,יש לתמוה למה לא התפלל משה על כולם שיצילם השם מעצה רעה זו ,אלא לפי שהיה יודע ביהושע שהוא עניו ושפל ברך ביותר ,והיה ירא שמא מתוך ענוותנותו לא ירצה לחלוק על דברי הנשיאים

גם לנשמה מגיע אוכל

הגדולים ממנו ויסכים עמם בעל כורחו ,לכך הוצרך לחזקו בתפילה מיוחדת זו ובתוספת השם ,מה שאין כן בכלב שהיה תקיף בדעתו ולא היה ירא מפניהם” העמקה פסיכולוגית מדהימה זו מגלה לנו זווית חדשה לחלוטין באופיו של יהושע, שכן דווקא מידת הענווה והביטול המופלגת שלו ,שהייתה מעלתו הגדולה ,עלולה הייתה להפוך לרועץ במפגש עם נשיאי העדה התקיפים ,ומשה רבנו בחוכמתו העמוקה הבין כי העניו זקוק לחיזוק שמימי מיוחד כדי שיוכל לעמוד על דעתו ולגלות תעוזה רוחנית מול הרוב המוחץ. כאשר אנו ממשיכים לצעוד במסילה העולה ,ומבקשים לראות כיצד התפתחו הדברים והתבארו לרווחה בין כותלי בית המדרש המאוחר יותר ,אנו פותחים את ספריהם של גדולי האחרונים ,אשר בעיונם המעמיק והנפלא דלו פנינים חדשות ממעמקי הסוגיה ,והאירו את עינינו בהבנות מחודשות ובהגדרות מדויקות. רבי משה אלשיך (במדבר יג ,טז) ביאר "שראה משה כי כל המרגלים משתנים לרעה ,וחשש על יהושע ,ועל כן קרא לו יהושע ,לומר שתי תיבות ,יה יושיעך ,והכוונה בזה שסמך משה את ידו עליו להעניק לו כוח רוחני ממדרגתו שלו ,כי האות י' שנוספה לו היא רומזת לחכמה העליונה ,ובאמצעותה יזכה להביט אל עומק האמת ולא יתפתה אחר מראה העיניים הטועה של שאר הנשיאים” ההסבר המרתק הזה מוביל אותנו אל הבנה שהתוספת הזו של האות י' לא הייתה רק דיבור חיצוני או איחול בעלמא ,אלא העברה מעשית של כוחות רוחניים והשפעה רוחנית ישירה ממשה רבנו אל תלמידו המובהק ,כדי לצייד אותו במשקפיים רוחניים נכונים שיאפשרו לו לראות את קדושת הארץ מבעד למסכי השקר של המרגלים. רבי ישעיה הלוי הורוביץ בספרו שני לוחות הברית (פרשת שלח) חידש "כי המרגלים חטאו בבחינת פירוד ,שרצו להפריד בין ארץ ישראל העליונה לזו התחתונה ,ולכן שינה משה את שמו של יהושע כדי לחבר אותו אל מידת המלכות הקדושה ,והיו"ד הזו שנוספה לו היא ראש השם המפורש ,שבא לחבר את יהושע אל מקור האמונה והאחדות המוחלטת ,ובזה נתן לו את הכוח העליון שלא להימשך אחר דברי הפירוד והמחלוקת” הדברים הנשגבים הללו מעמיקים את מהות המאבק המחשבתי שבאותה שעה ,כאשר שינוי השם פעל כמין חיסון רוחני המקשר את האדם אל נקודת האחדות האלוקית ,ובכך מנטרל לחלוטין את היכולת של כוחות הפירוד והספק להכות שורש בנפשו של מנהיג ישראל לעתיד. רבי יונתן אייבשיץ בספרו תפארת יהונתן (פרשת שלח) כתב "ויקרא משה להושע בן נון יהושע ,יש להבין כי הושע הוא מלשון ישועה שהיא בלשון רבים ,שהיה ראוי להושיע את כל הדור ,אך כיוון שראה משה שהדור רע ואינו ראוי לכך ,שינה את השם ללשון יחיד ,יה

חלש תשרפ

יושיעך ,כלומר שהישועה תהיה מרוכזת ומצומצמת בו לבדו ,להציל את נפשו שלו מן העצה הרעה הזו ,לפי שאין בכוחו להציל את השאר שברצונם הלכו להרשיע” הבחנה דקה ומקורית זו חושפת בפנינו את הטרגדיה הרוחנית שהתרחשה באותו מעמד, שכן שינוי השם מבטא גם סוג של צמצום והצלה פרטית ,מתוך הבנה הנהגתית עמוקה שלעיתים אין המנהיג יכול להושיע את הכלל כולו כאשר הכלל בוחר בדרך הטעות, ותפקידו בשעה זו מתמצה בשמירת הגחלת הפנימית והצלת עצמו למען העתיד. רבי חיים בן עטר בספרו אור החיים (במדבר יג ,טז) מבאר "כי משה רבנו הרגיש שהמרגלים נכנסו לתוך עניין השליחות מתוך כוונה משובשת ,ולכן קרא ליהושע בשם זה כדי להודיע ברבים שהוא נבדל מהם ואין דעתו כדעתם ,והייתה זו קריאה שבאה לחזק את ליבו של יהושע באופן גלוי ,כדי שידעו כולם שהוא נושא עמו את ברכת ה' ותפילת רבו ,ומתוך כך יתבייש וימנע מלהסכים עמם בשום פנים ואופן” העמקה זו מעניקה לנו מבט אל הצד הגלוי והציבורי של המעשה ,שכן שינוי השם לא נעשה בהסתר אלא לעיני כל ,כהצהרת כוונות ברורה מצד משה רבנו המעמידה את יהושע בעמדת כוח ייחודית ,ומחייבת אותו באופן מוסרי ותרבותי לשמור על נאמנות מוחלטת לדרך התורה והאמונה. כאשר אנו פוסעים אל דביר קודשם של גדולי הדורות האחרונים וצדיקי הדורות האחרונים אשר הטביעו את חותמם על עולם התורה והמחשבה ,אנו מגלים כיצד הסוגיה המרתקת הזו של שינוי שמו של יהושע קיבלה פנים חדשות ומעמיקות ,המקשרות את דברי חז"ל והמפרשים אל יסודות עבודת השם הפנימית וההנהגה הציבורית. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים (פרשת שלח) מבאר "כי משה רבנו ראה ברוח קודשו שהסכנה הגדולה ביותר המאיימת על האדם היא כוחו של הדיבור השלילי והלשון הרע ,וכאשר המרגלים עתידים היו לחזור ולדבר בגנות הארץ ,היה חשש גדול שמא יהושע ישמע את הדברים ויאמין להם או לפחות יושפע מהם בעל כורחו ,ולכן הוסיף לו את האות י' שהיא תחילת שם השם ,כדי להזכיר לו בכל רגע ורגע את חובת השמירה המוחלטת על כוח הדיבור והשמיעה ,ולטעת בלבו את כוח האמונה שאינו מושפע מדיבורים חיצוניים” ההסבר המאיר הזה מעמיד את הדברים במרכז עולמו של האדם ,ומראה כיצד תוספת השם שימשה כמין תזכורת תמידית וחומת מגן מוסרית המונעת מן הלשון הרע והדיבורים האסורים לחדור אל פנימיות הנפש ולערער את יסודות האמונה והקדושה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו ענף עץ אבות (פרק ד) כתב "שיש להבין מדוע הוצרך משה רבנו להוסיף דווקא את האות י' לשמו של יהושע ,והעניין הוא מפני שהאות י' היא האות הקטנה והפשוטה ביותר מבין כל האותיות ,והיא מסמלת את מידת הענווה והביטול המוחלט ,ומכיוון שיהושע היה משרתו המובהק של משה מנעוריו ולא זז מתוך

גם לנשמה מגיע אוכל

האוהל ,הייתה בו ענווה גדולה ,ודווקא מכוח הענווה הזו והביטול לצדיק הדור היה יכול להינצל מעצת המרגלים ,שכן כל חטאם של המרגלים נבע מגאווה ורדיפת כבוד ,ואילו השפל ברך שמבטל דעתו לחלוטין לדעת התורה ,זוכה להגנה אלוקית מיוחדת” העמקה נפלאה זו מלמדת אותנו שאין לאדם כלי מחזיק ברכה ושמירה מפני הטעות והחטא כמו מידת הענווה ,ודווקא ההתבטלות של התלמיד כלפי רבו היא המעניקה לו את תעצומות הנפש לעמוד איתן כסלע מול רוחות סוערות של דעות משובשות. מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו קובץ קדושת התורה (חלק א) חידש "כי המעשה של קריאת השם יהושע נעשה בבחינת נתינת כוח מיוחדת לדורות ,שכן משה רבנו רצה להשריש ביהושע את כוח המלחמה הרוחנית ,והאות י' מסמלת את העתיד ,לומר לו שאל לו לאדם להביט על הקשיים המקומיים והזמניים של השעה הנוכחית ,אלא עליו לשאת עיניו אל העתיד הגדול וההבטחה האלוקית הנצחית ,ובזה נתן משה רבנו ליהושע את הכוח להוביל את עם ישראל אל הארץ ולנצח את כל המניעות והאויבים ,מתוך מבט תורני טהור שאינו נרתע מפגעי הזמן” המבט ההנהגתי והעמוק הזה מראה כיצד שינוי השם מטביע באדם תכונות אופי של מנהיגות לטווח ארוך ,ומאפשר לו להתעלות מעל משברים זמניים מתוך דבקות במטרה האלוקית הנצחית של עם ישראל. מו"ר הגר"א וייס בקובץ שיעוריו (פרשת שלח) ביאר "כי המאבק של יהושע מול המרגלים לא היה מאבק אישי בלבד אלא מאבק על עצם מושג השליחות ,שכן המרגלים הפכו את שליחותם לשליחות עצמאית ואיבדו את הקשר למשלח ,ואילו יהושע נשאר נאמן בכל נימי נפשו למשה רבנו ששלח אותו ,ולכן קרא לו משה יהושע ,לומר לו ששמו קשור בשם המשלח ובהשם יתברך ,ובזה הורה לדורות שכל כוחו של שליח ומנהיג נובע אך ורק מתוך נאמנותו המוחלטת למקור שממנו הוא ינק ,וכל עוד הוא דבוק במקור ,אין שום כוח בעולם שיכול להכשילו” הגדרה יסודית ומדויקת זו מעמיקה את מהות הקשר שבין הרב לתלמיד ובין האדם לתפקידו ,ומגלה שסוד ההצלה מן החטא טמון בנאמנות הפשוטה והמוחלטת לדרך האבות ולמסורת הדורות. לאחר שהעמקנו חקר בין כותלי בית המדרש ,והפכנו בדבריהם המאירים של רבותינו מהמקרא והתלמוד ועד לגדולי הדורות האחרונים ,ראוי ונכון לתרגם את היסודות הגדולים הללו למציאות החיים והמעשה ,ולראות אילו השלכות מעשיות והלכתיות עולות מתוך סוגיית שינוי שמו של יהושע. הבנה ראשונה הנוגעת להלכות שמות והנהגת האדם ,מלמדת אותנו על החובה והחשיבות שיש בקריאת שם לאדם או בהוספת אות לשמו בעת צרה וחולי ,שכן ראינו שאין השם רק תווית זיהוי חיצונית ,אלא הוא צינור להמשכת כוחות רוחניים והגנה עליונה ,ומכאן נפסק

חלש תשרפ

להלכה ברמ"א (יו"ד סימן שלה) שנהגו לשנות את השם לחולה ,משום ששינוי השם קורע גזר דינו של אדם ומעורר עליו רחמי שמים מחדש ,בדיוק כפי שפעל משה רבנו בהוספת האות י' כדי להציל את יהושע מן הסכנה הרוחנית שאפפה אותו. השלכה מעשית נוספת משתקפת בעולם החינוך והקשר שבין רב לתלמידו ,כאשר מוטלת חובה על המורה והמחנך שלא להסתפק רק בהעברת ידיעות וחומר לימודי יבש ,אלא עליו לגלות ערנות מוחלטת לקשיים הרוחניים והחברתיים האורבים לפתחו של התלמיד, ולהעניק לו כלים אקטיביים ,תפילות וחיזוקים מותאמים אישית לפני שהוא יוצא אל סביבה מאתגרת ,כפי שמצינו במשה רבנו שלא חס על כבודו והתפלל על תלמידו באופן ייחודי ומנוכר משאר השלוחים. תובנה הלכתית ומעשית חשובה עולה בעניין כוחו של היחיד העומד מול לחץ חברתי של הרוב ,שכן הסוגיה מלמדת שהלכה כמו הרוב היא כלל גדול במערכת בית הדין והפסיקה ,אך בכל הנוגע לשמירת האמונה ,המוסר והאמת הצרופה ,אין לאדם לבטל את דעתו הטהורה בפני רוב החושב או פועל בצורה משובשת ,ועליו למצוא את תעצומות הנפש והעוז הרוחני לעמוד כסלע איתן ,אפילו אם הוא נותר יחיד במערכה מול עדה שלמה. היבט מעשי נוסף מתגלה לנו בעניין זהירות והסוואה במקום סכנה ,בבחינת בלבל את האויב כדברי החזקוני ,ומכאן למדנו יסוד הלכתי רחב בדיני פיקוח נפש והנהגת דרך ארץ, לפיו אין לאדם לסמוך על הנס או לנהוג בתמימות יתירה כאשר הוא עובר במקום סכנה או בין אנשים עוינים ,אלא מחובתו לנקוט בכל אמצעי התחבולה ,ההסוואה והחכמה הטבעית כדי להגן על נפשו ועל משימתו ,ואין בכך משום חיסרון באמונה אלא אדרבה ,זוהי דרכה של תורה. מתוך הנתונים המעשיים וההלכתיים שנתבארו על שולחננו ,אנו מתעלים כעת אל מחוזות המחשבה ומבקשים לברר את עומק הרעיון הטמון בפרשה זו ,כדי להבין מהו השורש הרוחני שמתוכו צומחת ההשפעה הכבירה של השם על מהות האדם. כשמתבוננים בפנימיות הדברים ,מתגלה לנו יסוד עצום בעיקרה של הישועה האלוקית, שכן המהפך העמוק שחולל משה רבנו בשמו של תלמידו חושף כי השמירה האמיתית של האדם אינה מגיעה מתוך התנתקות מהעולם או בריחה מהתמודדות ,אלא דווקא מתוך החדרת הקדושה אל תוך המציאות העכשווית .הוספת האות י' המשקפת את שמו של הקדוש ברוך הוא ,הפכה את שמו של הושע למבצר רוחני נייד ,ולימדה אותנו כי כאשר האדם נושא עמו באופן קבוע ומודע את נוכחות ה' בתוך שמו ,בתוך דיבורו ובתוך מחשבתו, המציאות החיצונית המורכבת מאבדת את כוחה להרע לו. עומק הרעיון מתברר עוד יותר כאשר אנו מבחינים בעיקרון של שילוב כוחות הדורות, שהרי האות י' הזו שפרחה משמה של שרה אמנו ,לא נעלמה בחלל העולם אלא המתינה

גם לנשמה מגיע אוכל

לשעת הכושר שבה תתחבר אל יהושע בן נון .יש כאן רמז נשגב לכך שכאשר אדם עומד בפני ניסיון קשה ומכריע ,אין הוא עומד שם כפרט בודד ומנותק ,אלא הוא נושא על כתפיו את משא הדורות הקודמים ואת זכות האבות והאימהות ,וכוח השלשלת ההיסטורית הזו הוא שמניע אותו ומעניק לו את היכולת לפרוץ את גבולות הטבע והסביבה. מצד שני ,הרעיון של בלבל את האויב שהובא בדברי המפרשים משלים את התמונה ומראה כי התבונה והחכמה העליונה דורשות מהאדם לדעת מתי לעטות לבוש של הסתרה ומתי לחשוף את עוצמתו .שינוי השם לצורך מעבר בארץ עמלק מגלה כי הקדושה אינה תמימות עיוורת ,אלא היא כוללת בתוכה את היכולת להשתמש בכל כלי המעשה והתחבולה, מתוך הבנה שהמאבק על האמת דורש לעיתים גמישות ודינמיות מחשבתית ,ודווקא מתוך ההסתרה הזו צומחת הישועה הגדולה ביותר. כשמבקשים לתרגם את הרעיונות הנשגבים הללו אל עולמו הפנימי של האדם ,ואל נבכי הנפש המחפשת את נתיבה בעבודת האמונה וההנהגה ,אנו מגלים כי סוגיית שינוי שמו של יהושע נוגעת בנימים הרגישים ביותר של העצמיות והזהות. כל אדם במהלך חייו נאלץ לא פעם לצאת למשימת ריגול פרטית ,להיכנס אל תחומי חיים מאתגרים ,סביבות עבודה מורכבות או מצבים חברתיים שבהם הרוח הנושבת מנוגדת לחלוטין לערכיו הפנימיים ולאמונתו הצרופה .הסכנה הגדולה ביותר בשעות אלו היא אובדן הזהות וההיטמעות בתוך ההמון ,והנפש מלמדת אותנו שכדי לשרוד את המסע הזה בשלום ,זקוק האדם לחקוק בתוך תודעתו את האות י' הפרטית שלו ,שהיא נקודת הביטול והקשר התמידי למקור עליון .כאשר המצפן הפנימי של האדם מחובר אל תורת רבותיו ואל אמונת אבותיו ,הוא יכול להלך בתוך עולם רוחש מזימות וספקות מבלי שהללו יחלחלו אל קרבו. מצד ההנהגה והנפש ,מתברר כאן יסוד פסיכולוגי עמוק באשר לדרך שבה אנו תופסים את עצמנו ,שהרי השם הוא המהות ,ושינוי השם מעניק לאדם כוח נפשי מדוייק להתעלות מעל מגבלות העבר שלו .יהושע שהיה רגיל להיות משרת שקט וצנוע השוכן בתוך האוהל ,הוצרך להפוך למנהיג כובש ומלחמתי ,והשינוי הזה דרש תפיסת עצמי חדשה לחלוטין המשולבת בשם החדש .התורה מלמדת אותנו שהאדם אינו כבול לדפוסי האישיות הישנים שלו ,ובכוחו לחולל תמורה פנימית ,להוסיף לעצמו כוחות רוחניים שלא היו בו תמול שלשום ,ולגלות בעצמו תעצומות נפש ,אומץ לב ועמידה איתנה מול לחצים עצומים. במקביל ,היכולת לפעול בבחינת בלבל את האויב חושפת את הצורך בדינמיות ובגמישות של הנפש ,היודעת שלעיתים כדי להגן על הגרעין הפנימי הטהור יש צורך להשתמש בלבושים משתנים ובטקטיקות של הסתרה .המנהיג האמיתי והמאמין הגדול אינם פועלים מתוך קשיחות עיוורת אלא מתוך חכמת לב ,המבינה שההתמודדות עם פגעי הזמן דורשת

חלש תשרפ

לעיתים שינוי זמני של הכלים החיצוניים ,וכל זאת במטרה אחת ויחידה :לשמור על השליחות המקורית ולהביא את הישועה הגדולה אל הפועל. כאשר אנו מביטים אל השתקפות הדברים במראה המוסרית הפנימית ,ומבקשים לעצב מתוכם מצפן אנושי יציב ,אנו נפגשים עם תביעה עמוקה ליושרה ,אחריות והכרה עצמית, המלווה את האדם בכל צמתים שבהם נבחן אופיו. היסוד המוסרי הראשון העולה מתוך המעשה הזה נוגע באחריות המוטלת על היחיד לשמור על בהירות מחשבתית ועל עצמאות מוסרית גם כאשר הוא פועל כחלק מקבוצה בעלת מעמד והשפעה .המרגלים היו נשיאי עדה ,אנשים רמי מעלה ,והפיתוי המוסרי להסכים עם דעתם מתוך כניעה ללחץ חברתי או מתוך רצון למצוא חן בעיני הכלל היה עצום .המצפן הפנימי הנבנה כאן מלמד כי ערכה של האמת אינו נמדד במספר המצדדים בה ,והחוסן המוסרי האמיתי של האדם נבחן ביכולתו לומר את דברו ביושר ובאומץ לב ,מתוך נאמנות לצו מצפונו ולערכי הנצח ,אפילו כאשר הוא מוצא את עצמו בעמדת מיעוט מוחלט. במקביל ,אנו למדים שיעור עמוק על מהותה של הענווה האמיתית ,אשר אינה מתבטאת בחולשה ,בהססנות או בביטול עצמי מול עוול וטעות ,אלא אדרבה ,היא מהווה את המקור לחוסן המוסרי הגדול ביותר .הגאווה והרדיפה אחר מעמד ושררה הן שהובילו את המרגלים לעיוות המציאות ולכישלון החמור ,בעוד שיהושע ,בזכות אותה מידת ענווה וביטול המיוצגת באות י' הקטנה ,שמר על ראייה צלולה ונקייה מאינטרסים אישיים .המוסר העולה מכאן מורה לנו כי ככל שהאדם מנקה את עצמו מנגיעות אישיות ומאגו ,כך הוא הופך לכלי קיבול מדויק יותר לאמת ,והענווה הופכת עבורו למגן הגדול ביותר מפני עיוות הדין והשגיאה המוסרית. לבסוף ,התובנה של שינוי השם לצרכי הסוואה מול עמלק מציבה תמרור מוסרי מרתק באשר לשימוש מושכל ומחושב בכוחות המעשה ,ומבהירה כי עשיית הטוב והשמירה על החיים דורשות פיקחות רבה וחכמת חיים שאינה נופלת במלכודות של תמימות יתירה. היושרה המוסרית אינה דורשת מהאדם לחשוף את עצמו ואת תוכניותיו בפני מבקשי רעתו, אלא מחייבת אותו לנהוג באחריות עילאית ובתושייה ,תוך שימוש בכלים המציאותיים העומדים לרשותו כדי להבטיח את ניצחון הצדק והטוב ,מתוך ראייה ארוכת טווח הדואגת לשלומו של הפרט ולטובתו של הכלל. כאשר אנו מתבוננים בכל אותם נתיבים מפוארים שסללו בפנינו רבותינו ,אנו יוצאים מצויידים בצידה רוחנית עשירה המלווה אותנו בנתיבי החיים ומעניקה לנו תובנות מעשיות ויציבות לחיי היום יום ,המלמדות אותנו כי בכל רגע ורגע נושא האדם את שמו ואת מהותו ,ועליו לדעת כיצד לחסן את נפשו מפני פגעי הזמן והסביבה .אנו למדים מכאן שבבואנו אל עולם העשייה המורכב ,חובה עלינו לטעת בעצמנו את האות י' של האמונה והענווה ,המזכירה לנו לחבר את מעשינו אל מקור עליון ,ובד בבד לנהוג בפיקחות,

גם לנשמה מגיע אוכל

בתושייה ובגמישות מחשבתית היודעת להסתיר את המקומות הרגישים והקדושים שלנו מפני עין עוינת ,כדי להבטיח את ניצחון הרוח והאמת הצרופה בכל תחומי החיים.

עיקר העניין: סוד שינוי שמו של יהושע מקפל בתוכו את סיפורו של האדם המבקש לשמור על צלמו ועל ייעודו בתוך עולם סוער ומלא תהפוכות ,שכן בין אם הדבר נעשה מתוך חיבת המלכות של משה ותפילתו להצלת תלמידו מעצת המרגלים ,ובין אם נעשה הדבר כמהלך אסטרטגי מבריק של הסוואה ובלבול האויב העמלקי ,הרי שהשם החדש העניק ליהושע את הלבוש המדויק ואת תעצומות הנפש שהוצרך להן .הוספת האות י' הקדושה והקטנה לא הייתה רק תוספת טכנית אלא הטבעת חותם אלוקי ונצחי ,אשר הפכה את הענווה הפשוטה לחומת מגן מוסרית ואת האדם למנהיג כובש ,ומלמדת את הדורות כולם כי כאשר הפרט דבוק במקורו ונאמן לשליחותו ,אין שום לחץ חברתי או סכנה חיצונית שיכולים להכשיל אותו ,והוא זוכה להוביל את עמו אל נחלת האבות מתוך ניצחון פנימי וחיבור נצחי אל האמת האלוקית המשורטטת בדברי הימים של האומה כולה.