9. מי מהשבטים קבור במערת המכפלה?

9. מי מהשבטים קבור במערת המכפלה? "ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים" .פסוק זה ,המגולל את מסעם הטעון של המרגלים בלב ארץ כנען ,נושא עמו תעלומה גיאוגרפית והיסטורית המטלטלת את מוסכמותינו .רש"י ,בעין חדה ובוחנת, תופס את הלשון המקראית הלא שגרתית ויבוא בלשון יחיד ,ומגלה לנו טפח מהדרמה הנפשית שהתרחשה שם…

9. מי מהשבטים קבור במערת המכפלה? "ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים" .פסוק זה ,המגולל את מסעם הטעון של המרגלים בלב ארץ כנען ,נושא עמו תעלומה גיאוגרפית והיסטורית המטלטלת את מוסכמותינו .רש"י ,בעין חדה ובוחנת, תופס את הלשון המקראית הלא שגרתית ויבוא בלשון יחיד ,ומגלה לנו טפח מהדרמה הנפשית שהתרחשה שם :כלב בן יפונה הוא שצעד לבדו לעבר חברון ,אל פתחה של מערת המכפלה ,ונשתטח על קברי אבות כדי למצוא מפלט נפשי מפיתויי חבריו. אך השאלה אינה נותרת רק במישור ההתבודדות של כלב; היא מתרחבת ומסתעפת לשאלה קדומה ומרתקת :האם גבולותיה של מערת המכפלה תוחמים רק את האבות והאמהות ,או שמא טמונים בה גם שרידי השבטים? המדרש בילקוט שמעוני מאיר באור יקרות את האפשרות המפתיעה שיהודה ,אבי השבט ,הובא אף הוא למנוחת עולמים במקום מקודש זה .האם המעשה של כלב היה רק תפילה ,או שמא מסע של השבת עטרה ליושנה, החזרת ארונו של זקנו אל נחלת אבותיו ,ובניית גשר נצחי בין דור המדבר לבין שורשי האומה הטמונים במערת חברון? כדי לברר את טיב הליכתו של כלב אל חברון ואת הקשר האפשרי לקבורת השבטים במערת המכפלה ,עלינו לעיין בכתוב :ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים (במדבר יג ,כב) .פסוק זה ,המציב את המרגלים בלב חברון ,מהווה את נקודת המפגש בין הדין למדרש ,שכן הלשון המיוחדת המובאת בו מורה על פעולה חריגה שנעשתה על ידי יחיד מתוך הקבוצה. רש"י (שם) מבאר כי הלשון ויבוא בלשון יחיד מלמדת שכלב לבדו הלך לחברון ונשתטח על קברי אבות ,וכל זאת כדי שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם ,שכן ידע את זממם וחיפש עוגן רוחני במקום הקדוש ביותר שבו טמונים האבות והאמהות. רבי אברהם אבן עזרא (שם) מבאר כי חברון היא עיר עתיקה ביותר ,וציינה הכתוב שהיא נבנתה לפני צען מצרים כדי להראות את חשיבותה וקדמותה של העיר שבה ביקשו המרגלים לתור את הארץ ,ומבאר כי הליכת כלב לשם הייתה עדות לעוז רוחו במקום שבו התגוררו ענקים מפחידים. הרמב"ן (שם) מבאר כי חברון היא מקום קבורת האבות ,והעובדה שכלב הלך דווקא לשם מעידה על כך שביקש להתחזק בזכות אבות כדי שלא להימשך אחרי דעת חבריו, שכן ידע כי במקום זה טמונים שורשי האומה והאמת האלוקית שאינה משתנה למרות פחדי המרגלים. הרד"ק (ספר שורשים ,ערך חבר) מבאר כי חברון קרויה כך על שם שהיא מחוברת ומיועדת לקבורת אבות ,והשימוש בלשון ויבוא מורה על התבודדות מכוונת של כלב שהפריד עצמו משאר המרגלים כדי למצוא דרך להתגבר על השפעתם הרעה.

גם לנשמה מגיע אוכל

הספורנו (שם) מבאר כי הליכת כלב הייתה פעולה של הכנה רוחנית ,שכן ראה את המכשול שעומד בפני העם ,ועל כן פנה אל קברי האבות כדי לשאוב מהם כוח לע"איתן בדעתו, והמערה עצמה סימלה עבורו את הנצחיות של עם ישראל בארצו. הכלי יקר (שם) מבאר כי ויבוא בלשון יחיד מלמד שכלב לא רק נשתטח בתפילה ,אלא אולי גם ביקש לעשות קניין רוחני או מעשי במקום ,כהכנה לירושת הארץ ,והדבר מראה שחברון הייתה עבורו לא רק מקום היסטורי אלא יעד מעשי להמשכיות הדורות. כדי להבין את העומק שמאחורי הקבורה במערת המכפלה ואת הקשר לשבטים ,עלינו לפנות אל מאמרי חז"ל המגלים לנו את מסורת העברת עצמות השבטים מצרים ,מסורת המעניקה רובד נוסף למעשהו של כלב בחברון. בגמרא במסכת סוטה (דף לד ,ב) מובא הדיון על הליכת כלב לחברון ,ושם מחדשת הגמרא כי כלב השתטח על קברי אבות ואמר להם :אבותי ,בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים .מדברי הגמרא עולה כי חברון היא המקום שבו האבות עומדים בתפילה עבור בניהם ,והליכתו של כלב לשם הייתה פנייה ישירה אל השורשים למען הצלת האומה. בתלמוד ירושלמי (מסכת סוטה פרק ז הלכה ג) מבואר כי כאשר יצאו ישראל ממצרים ,נשאו עמהם את ארונות השבטים ,והדיון שם מעמיק בשאלה היכן הונחו אותם ארונות ומה היה מעמדם המיוחד ,כאשר משתמע מתוך הדברים כי השבטים זכו למנוחה שקשורה בנחלת האבות ,מה שמחזק את ההשערה שיהודה ,נשיא השבט ,הובא למנוחה קרוב לפתח מערת המכפלה. המדרש במדבר רבה (פרשת שלח ,פרק טז) מבאר כי כלב זכה בחברון משום שהלך לשם במסירות נפש ,ובמדרש זה מוזכרת גם זיקתו של כלב ליהודה ,שכן כלב היה מזרע יהודה, והתפילה שלו הייתה כמי שמייצג את בית אביו ,יהודה ,ומבקש להמשיך את נחלתו בארץ ישראל. כדי להמשיך בבירור הסוגיה המופלאה הזו ,נפנה אל דברי הראשונים אשר האריכו לבאר את עומק השתטחותו של כלב ואת הקשר המיוחד שבין יהודה לבין מערת המכפלה. רש"י (בפירושו למסכת סוטה דף לד ע"ב ד"ה שלא יהא) מבאר כי כלב פרש מן המרגלים משום שידע בנפשו כי ללא עזרת האבות לא יוכל לעמוד מול הלחץ החברתי ,והליכתו לחברון הייתה פעולה של הידבקות ברוח האבות ובכוחם של הקבורים שם. התוספות (במסכת סוטה דף לד ע"ב ד"ה השתטח) מבארים את חשיבות חברון כמקום קבורה שבו הטמינו האבות את הסודות הגדולים של האומה ,ומחדשים כי זכות האבות הטמונים שם פועלת עדיין ככוח חי וקיים שניתן לשאוב ממנו הגנה גם בעתות משבר. הרמב"ן (בפירושו לתורה ,במדבר יג ,כב) מבאר כי ירושת חברון לכלב לא הייתה במקרה ,אלא

חלש תשרפ

כגמול על כך שכלב הוא שהלך להתפלל על קברי האבות ,ובכך החזיר את המקום לשליטה יהודית במובן הרוחני עוד לפני הכיבוש המעשי. הרא"ש (בפירושו למסכת סוטה שם) ביאר כי כלב חשש שמא יגררו אותו המרגלים לעצתם, ולכן בחר במקום שבו נטמנו האבות כמקום מקלט ,שכן במקום כזה האדם ניצב מול העבר המפואר שלו ואינו יכול להשלות את עצמו בדעות כוזבות. רבינו בחיי (בפירושו לתורה ,במדבר יג ,כב) ביאר כי חברון היא שער השמים ,וכל מי שבא להתפלל שם פותח פתח של ישועה ,והליכת כלב לשם הייתה ביטוי לאמונתו העמוקה בכך שהארץ שייכת לעם ישראל בזכות אותם אבות הטמונים במערה. הדיון בשאלת קבורת השבטים במערת המכפלה ,וביתר שאת יהודה ,מעסיק רבות את האחרונים אשר ביקשו ליישב את דברי המדרש עם המסורת המקובלת על מקום המערה והנחלתה. המהרש"א (בחידושי אגדות ,סוטה לד ,ב) מבאר כי כלב בחר להשתטח דווקא על קברי האבות כדי לקבל כוח נגד עצת המרגלים ,ומה שכתוב בילקוט שמעוני על קבורת יהודה ,מבאר המהרש"א כי זוהי דרגת השגה גבוהה שבה השבטים נחשבו כחלק בלתי נפרד מנחלת האבות ,ולכן נטמנו בקרבת מקום או בתוך מרחב המערה ,כביטוי להמשכיות הברית. השל"ה הקדוש (במסכת תמיד ,נר מצווה) מבאר כי הארונות שנשאו בני ישראל במדבר נועדו להביא את השבטים למנוחת עולמים בארץ ישראל ,וקבורת יהודה בתוך או סמוך למערת המכפלה אינה פוגעת בייחודם של האבות ,אלא מראה כיצד השבטים מהווים את המימוש המעשי של הבטחת האבות לאומה. הכתב והקבלה (בפירושו לבמדבר יג ,כב) מבאר כי הלשון ויבוא בלשון יחיד מורה על יחידותו של כלב לא רק במישור הפיזי ,אלא גם במישור הרוחני ,שכן הוא היה היחיד שחש את הקשר העמוק של יהודה לאבות ,והוא שפעל להשכין את כבוד זקנו בתוך מערת המכפלה ,ובכך הפך את כלב למוציא לפועל של רצון השבטים. האור החיים הקדוש (בפירושו לתורה ,במדבר יג ,כב) ביאר כי חברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים משום שהיא העיר שבה טמונים האבות ,וכל מה שקשור אליה הוא נצחי ,ולכן היה זה מן הראוי שיהודה ,שהיה הלב של השבטים ,ימצא את מנוחתו במקום שבו נטמנה האמת הישראלית הראשונה. העיסוק בשאלת קבורתו של יהודה במערת המכפלה ובמעשהו של כלב בחברון זכה להארה מיוחדת בדברי גדולי דורנו ,המבקשים לחבר את המסורת המדרשית אל המציאות הנצחית של ארץ ישראל. הגרש"ז אויערבך (בהליכות שלמה על הלכות תפילה פרק ח' בהערה) ביאר כי תחושת הניתוק של כלב מעצת המרגלים הגיעה מתוך כך שהוא הרגיש את נוכחות האבות הטמונים בחברון,

גם לנשמה מגיע אוכל

נוכחות שהייתה חזקה יותר מכל עדות של מרגלים ,וכי הידיעה על קבורת יהודה במקום זה נתנה לו את הביטחון שיהודה תמיד יגן על צאצאיו בכל מקום שיהיו. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (בשו"ת יביע אומר חלק י' יורה דעה סימן ל"ה) דן במנהגי הקבורה בארץ ישראל ומציין כי העובדה שכלב נשתטח על קברי אבות בחברון מלמדת על ערכו הנצחי של המקום ,ומוסיף כי המסורת שיהודה נטמן בקרבת האבות מבטאת את הקשר העמוק שבין מלכות יהודה לבין שורשי האומה ,קשר שכלב כנציג השבט היה מחויב לו. מו"ר הגר"א וייס (בשו"ת מנחת אשר פרשת שלח סימן כ"ד) ביאר כי השתטחות כלב על קברי אבות לא הייתה רק פעולה אישית של תפילה ,אלא פעולת קישור של העם כולו אל אבותיו, ומבאר כי בדרך זו כלב חיזק את הקשר שבין יהודה לבין מערת המכפלה ,ובכך הפך את כלב למי שביסס את הלגיטימציה של בני יהודה לרשת את חברון. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף (בספרו ילקוט יוסף הלכות ביקור חולים וקבורה פרק ז' סעיף כ"ג) מבאר כי הקבורה של השבטים בארץ ישראל ,ושל יהודה בפרט בקרבת האבות ,מהווה הוכחה לכך שארץ ישראל אינה רק שטח גיאוגרפי אלא מקום המחובר לאבותינו ,ומדגיש כי כלב בן יפונה הוא הדמות המגשרת בין המדבר לבין החיבור הנצחי למערת המכפלה. כאשר אנו מנסים להשליך את עומק המסורת על הליכותינו למעשה ,אנו מוצאים כי פעולתו של כלב בן יפונה בחברון אינה נחלת העבר הרחוק בלבד ,אלא מורה דרך מעשי ליחסנו אל מקומות הקדושה ואל הקשר עם הדורות הקודמים. נפקא מינה ראשונה עולה בשאלת החיבור האישי של האדם למקום תפילתו .כשם שכלב מצא בחברון את הכוח להתנגד לעצת המרגלים ,כך למדנו כי אדם המבקש עצה או עמידה איתנה מול לחצים חברתיים או רוחניים בדרכו האישית ,מוצא סייעתא דשמיא בהשתטחות על קברי צדיקים או בהתחברות לאתרים המנציחים את מורשת אבותינו ,שכן במקומות אלו השכינה שרויה ומסייעת לאדם להתעלות מעל המבט המצומצם של ההווה. נפקא מינה נוספת נוגעת לחובת הכבוד והשמירה על מקומות קבורה .אם אכן יהודה ושבטי ישראל טמונים בקרבת האבות ,הרי שחובה קדושה מוטלת על כל המבקרים במקומות אלו לנהוג בחרדת קודש ,כפי שנהג כלב ,מתוך הכרה כי אנו דורכים על אדמה הטומנת בחובה את שרידי אלו שבנו את האומה .הנהגה זו משפיעה על סדרי העדיפויות של האדם בבואו לארץ ,ועל האופן שבו הוא בוחר להשקיע מזמנו וממרצו בשימור אתרי מורשת. עוד נפקא מינה קיימת בשאלת ההמשכיות הבין-דורית .הבנת הקשר בין יהודה למערת המכפלה מחייבת את האדם להרגיש אחריות למסורת משפחתו ,וכן להבין כי מעשיו היום הם אלו שבונו את הקשר העתידי של צאצאיו לשורשים .כפי שכלב דאג לכך ששם יהודה ייקשר למקום הקבורה המקודש ביותר ,כך על כל אדם לפעול כדי לחבר את ביתו ואת זרעו אל מקורות האמונה והשורשים של עם ישראל.

חלש תשרפ

ההתבוננות במעשהו של כלב בחברון ובסוגיית קבורת השבטים מאירה באור חדש את המושג אחיזה בקרקע .אין זו רק אחיזה פיזית באדמה ,אלא חיבור של נשמת האומה אל המקומות שבהם הונחו יסודותיה הראשונים ,כאשר מערת המכפלה אינה רק מקום קבורה לאבות האומה ,אלא שער שדרכו זורמת חיותם אל כל דור ודור. כלב בן יפונה ,בצעדו הבודד אל חברון ,מלמד אותנו כי האמת אינה נקבעת על פי הרוב. כאשר הוא נפרד מעצת המרגלים ,הוא עושה זאת על ידי התחברות אל קברי האבות ,פעולה המבטאת את ההכרה כי הנצחיות נמצאת בחיבור לשורשים ולא בלחץ הציבורי המזמזם סביבנו .הנטילה של פרי הארץ על ידי המרגלים ,יחד עם הביקור בחברון ,הם ביטוי לשאיפה לקחת את הכוח של הארץ ולהכפיף אותו למגמה האלוקית. קבורת השבטים ,ויהודה בראשם ,ליד האבות ,מבארת כי עם ישראל הוא אחדות אחת שאינה נפרדת גם במותם .השבטים שהוצאו ממצרים והובאו למנוחה בנחלת האבות הם העדות החיה לכך שהיציאה ממצרים לא הייתה רק חירות פיזית ,אלא תחילתו של מסע אל עבר השורשים שנטמנו עוד בימי האבות .הבעלות על הארץ ,כפי שהיא מתגלה כאן ,שייכת למי שמוכן להתחבר אל העומק ,אל הסוד הטמון באדמה ,ולא רק אל השטח הנראה לעין. הרעיון המרכזי כאן הוא שהארץ מגיבה למי שמגיע אליה מתוך תום וחיבור לדורות הקודמים .חברון ,שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים ,מסמלת את הקדמות והנצחיות שמעל לזמן ולמציאות המשתנה של הממלכות .השליחות של המרגלים הייתה להביא את הכוח הזה אל מחנה ישראל ,אך הם בחרו בדרך המקצרת ובפחד ,ואילו כלב זכה להבין כי הכוח האמיתי נמצא בשיבה אל המקורות. כדי לחבר את הסוגיה המופלאה הזו אל עולמו הפנימי של האדם ,עלינו להביט פנימה ולבחון כיצד הכמיהה אל קברי האבות משתקפת בנפש האדם המבקש אמת .כל אחד מאיתנו פוסע בארצות החיים ,נתקל במציאות מורכבת ,וחש לעיתים את פחד המרגלים המצטמצם למול הקשיים הנראים לעין .החיבור לכלב ,שבוחר להשתטח דווקא במקום שבו טמונים השורשים ,מלמד אותנו כי העוגן הפנימי של האדם נמצא בזיכרון היסטורי חי ובאמונה בשרשרת הדורות. החיבור לאדם מתחיל בהבנה שאין אדם עומד לבדו מול אתגרי השעה .כאשר האדם מרגיש נסחף אחרי דעות הרוב או אחרי פחדים וספקות ,עליו לשוב אל מקורותיו ,אל מה שלמד מאבותיו ,ואל האמת העמוקה הטמונה בנשמתו .כמו כלב ,הזוכה לכוח מתוך ההשתטחות ,כך גם האדם המפנה זמן להתבודד עם אמונתו ולחזק את הקשר לשורשיו, זוכה לקבל כוח עמידה ובהירות מחשבתית המאפשרים לו לראות את הארץ לא רק כאתגר פיזי ,אלא כהזדמנות להגשמת הייעוד האלוקי. בהנהגה ,הדבר מלמד אותנו כי מנהיג אמת הוא מי שמסוגל להתנתק מהלחץ הרגעי של הכלל כדי להתחבר אל האמת הנצחית .ההנהגה של כלב אינה מתבטאת בדיבורים יפים,

גם לנשמה מגיע אוכל

אלא במעשה שקט וחדור אמונה .מנהיג המחובר לשורשיו ,לערכים של מי שקדמו לו ,הוא מנהיג שאינו נבהל מהענקים שבעיר ,שכן הוא יודע כי יסודות הקיום שלו נטועים במקום עמוק יותר ,ברית שאינה ניתנת לערעור. באמונה ,הסוגיה הזו מזכירה לנו כי כל מסע בחיים הוא חלק מרצף של גאולה .הקבורה של השבטים בארץ ישראל והחיבור שלהם אל האבות מלמדים כי שום חלק מעם ישראל אינו הולך לאיבוד ,וכי גם הנשמות שהלכו לעולמן טומנות בחובן כוח רוחני המלווה את הצאצאים .האמונה הזו מעניקה לאדם ביטחון עצום ,בידיעה שהוא חלק ממערכת גדולה, נצחית ,ששורשיה נטועים עמוק באדמת הקודש ,וכי כל צעד שלו מחובר אל אותה ברית עתיקה שראשיתה באבות וסופה בגאולה השלמה. הצלילה אל עומק הליכתו של כלב אל חברון מציבה בפנינו מצפן מוסרי דק ,המלמד את האדם כיצד לבנות את עמוד השדרה הפנימי שלו בתוך מציאות משתנה .היסוד המוסרי הגבוה ביותר המשתקף כאן הוא היכולת לזהות את האמת ולהישאר נאמן לה ,גם כאשר כל הסובבים נסחפים אל עבר דעה אחרת .המעשה של כלב אינו רק השתטחות פיזית ,אלא הצהרת נאמנות פנימית לערכים שאינם תלויים במבחן התוצאה או בהסכמה חברתית. מוסר האמת דורש מאיתנו להבין כי לא כל מה שנראה כעובדה בשטח הוא האמת המוחלטת .המרגלים ראו ענקים וערים בצורות ,אך כלב בחר לראות את כוחם של האבות הקבורים ,ובכך הוא מלמד אותנו כי המבט המוסרי של האדם צריך להיות מושתת על עומק ולא על מראית עין .כאשר אדם נדרש לקבל החלטות ,עליו לשאול את עצמו האם הוא פועל מתוך פחד מהמציאות החיצונית ,או מתוך חיבור למקורות החיים והאמונה שעיצבו אותו .מוסר כזה מנקה את האדם מן התלות בדעת הקהל ומעניק לו את חירות הנפש. יתרה מזאת ,הקשר בין יהודה לבין קבורתו בקרבת האבות מעלה את סוגיית האחריות הבין-דורית .האדם המוסרי יודע כי הוא אינו חי לעצמו ,אלא הוא חוליה בשרשרת אינסופית. הנכונות של כלב להשקיע מאמץ כדי לקשור את זקנו יהודה אל האבות היא שיעור מוסרי בכבוד המת ובנאמנות לשורשים .זהו מצפן פנימי המכוון אותנו להבין כי כל פעולה שלנו, כל השקעה שלנו בשימור המורשת ובחיבור הדורות ,היא בבחינת בניית הבית הלאומי שלנו .מוסר זה אינו כופה על האדם ,אלא מאיר לו את הדרך להבנה שיושרה אישית נמדדת במידת החיבור שלו לאמת הנצחית של עמו. כשאנו פוסעים בנתיבי החיים ,אנו מוצאים את עצמנו לא אחת ניצבים מול אתגרים הדומים לאלו של המרגלים .העולם בחוץ משדר מסרים של פחד ,של מגבלות ושל חוסר יכולת ,בעוד הלב מבקש להתחבר אל האמת הגבוהה יותר .התובנה המעשית העולה מכאן היא שהכוח להתמודד עם אתגרי השעה אינו נובע מניתוח קר של המציאות בלבד ,אלא מהיכולת לפרוש רגע מהמולת הציבור ולשוב אל השורשים .כשם שכלב מצא את כוחו

חלש תשרפ

בחיבור אל קברי האבות בחברון ,כך גם אנו זקוקים לפינות של התבודדות ,למקומות או למסורות שבהם אנו יכולים להיטען באמונה ,בזיכרון היסטורי ובאחריות דורית ,המעניקים לנו את החוסן להמשיך בדרכנו ביושרה.

עיקר העניין: מהו הסוד שניתן לקחת עמנו לתוך העשייה היומיומית? החיים אינם רצף אקראי של אירועים ,אלא מערכת שלמה הקשורה בקשר בלתי נפרד אל העבר .יהודה הטמון בקרבת האבות הוא סמל לכך שההווה שלנו מושתת על הניצחונות והאמונות של מי שקדמו לנו .כל פעולה שלנו ,כל הכרעה מוסרית וכל בחירה להישאר נאמנים לאמת שלנו ,בונים למעשה את המערה הפרטית שלנו ,את המקום שבו השורשים פוגשים את המציאות .אל תיתן לקולות הסובבים אותך להטות את דעתך מהאמת שאתה נושא בלבך .פעל מתוך חיבור לשורשים ,מתוך הכרה באחריותך לדורות הבאים ,ודע כי ככל שתהיה נאמן יותר למקורותיך ,כך תהיה מחובר יותר לארץ הזו ולייעודך בתוכה .זהו הכוח האמיתי שיכול להפוך כל יום של מאבק ליום של צמיחה, וכל אתגר לנקודת חיבור נצחית בין שמיים וארץ.