13. איזה מלך היה בגובה של טפח?

13. איזה מלך היה בגובה של טפח? העולם שלנו מלא בפרדוקסים עוצרי נשימה :מחד ,אנו פוגשים את התיאורים המבעיתים של המרגלים על ענקים המטילים אימה ,נפילים שגודלם נמדד בשישים אמה ,אלו שגרמו למרגלים לחוש כחגבים זעירים מול עוצמת הטבע המשתוללת .ומאידך ,אנו נתקלים בסיפורים המעוררים פליאה על דמויות מפתח בהיסטוריה ,מלכים אדירים ששלטו בכיפה, שדווקא קומתם הקטנה – לעיתים כדי…

13. איזה מלך היה בגובה של טפח? העולם שלנו מלא בפרדוקסים עוצרי נשימה :מחד ,אנו פוגשים את התיאורים המבעיתים של המרגלים על ענקים המטילים אימה ,נפילים שגודלם נמדד בשישים אמה ,אלו שגרמו למרגלים לחוש כחגבים זעירים מול עוצמת הטבע המשתוללת .ומאידך ,אנו נתקלים בסיפורים המעוררים פליאה על דמויות מפתח בהיסטוריה ,מלכים אדירים ששלטו בכיפה, שדווקא קומתם הקטנה – לעיתים כדי ננסות ממש ,כטפח בודד – הייתה סימן ההיכר שלהם .איך נתפוס את המציאות הזו? האם ייתכן שמלך ,מחריב מקדשים ,יתמצה במידות כה קטנות ,וכיצד מפרשים את דברי חז"ל מול השכל הישר? בואו נצא לברר את הסוד החבוי מאחורי המידות המנוגדות הללו ,בין אימת הענקים לבין ענוות הננסים ,ונבין מה עומד מאחורי התיאורים הציוריים של חז"ל. בעודנו מתבוננים בתיאור המצמרר של המרגלים על אודות הענקים ,אנו חשים את אימת הגודל והעוצמה המופרזת" :ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים ונהי בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג ,לג) .פסוק זה משמש כנקודת מוצא לדיון על הפיזי והמטאפיזי,

חלש תשרפ

על מה שרואות העיניים ומה שמשיגה הנפש ,וממחיש כיצד הגודל הפיזי יכול להפוך לכלי של ייאוש או לכלי של גאווה. רבי יצחק אברבנאל (שם) ביאר :שהם נקראו נפילים משום שמרוב גודלם לא יכלו להתקיים כבר בבטן אמם ונפלו ,כי אמם הייתה כשאר אדם .ומבאר כי השם נפילים אינו רק תיאור פיזי של גובה וקומת ענק ,אלא ביטוי לחוסר הטבעיות שבמציאותם ,שכן הגוף הפיזי האנושי אינו אמור לשאת בתוכו עוצמות כה רבות שחורגות מגבולות היצירה הטבעית ,מה שמעיד על היותם יצורים שחצו את קו הגבול שבין האנושי למופרך. בעלי התוספות בפירושם דעת זקנים (שם) ביאר :דאמרו פעם אחת נכנסה בתו של ענק בפרדס ואכלה רמון והשליכה קליפתו ,והיו מרגלים טמונים בקליפה וסבורים המרגלים שהקליפה הייתה מערה ,ונכנסו בתוכה שנים עשר מרגלים .ומבאר כי התיאור הציורי הזה, שבו קליפת פרי הופכת למערה עבור שנים עשר אנשים ,בא להמחיש את גודלם הבלתי נתפס של אותם ענקים ,וכיצד הפחד הטיל צל ענק על תפיסת המציאות של המרגלים ,עד שראו בכל פרט מציאותי עדות לעוצמה שאין להתמודד עמה. המהר"ל בפירושו גור אריה (שם) ביאר :שכל הדברים הללו אינם כפשוטם ממש ,אלא באו להורות על גבורתם וחוזקם של אותם ענקים ,וכי חז"ל השתמשו בלשונות של הפרזה כדי להמחיש את המצב הנפשי של המרגלים ,שהיו מבוהלים ומפוחדים ,ובמצב כזה הכל נראה להם מוגדל ומאיים ,מעבר לכל פרופורציה של המציאות. כאשר חכמינו ניגשים לדון בתיאורים מופלאים של גובה וממדים ,הם אינם עושים זאת מתוך רצון לספר עובדות גיאוגרפיות או היסטוריות בלבד ,אלא כדי לחשוף סודות עמוקים על מלכות ,שלטון והשגחה .המפגש בין דמויות הענק לבין המלכים הננסים מעורר תהייה על היחס שבין המעטפת החיצונית לבין המהות הפנימית של אדם. הגמרא במסכת סוטה (דף לה ע"א) מבארת" :כל אותם מרגלים גובהם ס' אמה" .המפרשים שם מסבירים כי הגובה העצום הזה אינו רק נתון יבש ,אלא הוא משקף את עוצמת האתגר שעמד בפני ישראל – התמודדות מול כוחות של עולם הענקים ,שהפכו את המרגלים בעיני עצמם ל"חגבים" ,עד שאיבדו את האמונה ביכולתם לנצח. הגמרא במסכת מועד קטן (דף יח ע"א) מבארת :על פרעה שהיה בגובה אמה .ומבאר כי מלך זה ,שעמד כסמל לכוח השלטון המצרי ,היה במידותיו הפיזיות הפוך בתכלית מהכוח שהוא ייצג ,מה שמרמז כי עוצמתו של אדם אינה תלויה בקומה רמה אלא בכוח ההשפעה והמלכות המופקד בידיו ,וכי הנהגת העולם אינה נמדדת בסנטימטרים. הילקוט שמעוני על ספר דניאל (פרק ד ,רמז תתרסב) מבאר :שנבוכדנצר היה ננס בגובה טפח .ומבאר כי התיאור הציורי הזה נועד להמחיש את השפלות שאליה הגיע המלך האדיר הזה ,אשר מרוב גאווה ומרד בבורא העולם ,נשתנה מצבו וקומתו נתקצרה ,כדי ללמד שכל מי שמגביה את עצמו כנגד מלכות שמיים ,סופו להתגמד עד כי לא ייוותר בו שיעור קומה של אדם.

גם לנשמה מגיע אוכל

כשאנו פוסעים בנתיבי רבותינו הראשונים ,אנו מגלים שהם לא חסכו שבט ביקורתם מהניסיונות לפרש את דברי חז"ל כפשוטם .הם מבקשים מאיתנו להבין כי המונחים של ענקים וננסים אינם רק מדידות פיזיקליות של גובה ,אלא שפות עמוקות שדרכן מתבטאים מושגים של כוח ,שלטון ,גאווה ושפלות. רבינו שלמה יצחקי ,רש"י (במסכת סוטה דף לה ע"א) ביאר :כי התיאור של גובה המרגלים נועד להמחיש את גודל הפחד שנפל בליבם ,עד שכל מי שראו נדמה להם כענק המאיים לבלוע אותם .ומבאר כי אין כאן עניין של גובה פיזי במובן המצומצם ,אלא ביטוי לנפש שהתמלאה בייאוש ,וייאוש זה יצר עולם שלם של ענקים ומפלצות. רבינו מנחם המאירי (בבית הבחירה לסנהדרין דף צב ע"א) ביאר :שאין לפרש את דברי חז"ל על מלכים ננסים כפשוטו של אדם שהיה בגובה טפח .ומבאר כי חז"ל השתמשו בלשונות של הפלגה ומשל כדי לתאר את אפסותם המוסרית של אותם מלכים שמרדו בבורא ,וכי הביטוי ננס משמש ככינוי לשפלות רוחנית ,שכן אדם שאין בו דעת ויראת שמיים ,הוא ננס בעיני הבריאה כולה ,ללא קשר לגובהו הפיזי. בעלי התוספות (במסכת סוטה דף לה ע"א) ביאר :כי הסיפור על בת הענק והקליפה אינו מיועד לבחינה של מציאות גיאוגרפית ,אלא להמחשת הגודל הבלתי נתפס שהמרגלים תיארו בפי עדה .ומבאר כי חז"ל בחרו בסיפורים הללו כדי להציב מראה אל מול המרגלים ,שמרוב פחד יצרו מציאות בדיונית ,והראשונים מדגישים כי חכמים ידעו את האמת הזו והשתמשו בתיאורים הללו כדי להראות את עומק הטעות שלהם. הדיון של האחרונים בסוגיה זו נוגע בנקודת החיכוך שבין השכל האנושי לבין דברי חז"ל. הם מבקשים להניח תשתית שתגן על המושג "דברי חז"ל" מפני לעג של אלו שאינם מבינים את שפת המשל והחידה ,תוך שהם מבהירים כי המידות המובאות אינן עניין של סרט מדידה ,אלא עניין של הבנת מהות האדם ושליטתו בעולם. המהר"ל מפראג בבאר הגולה (הבאר החמישי ,פרק אלו מגלחין) מבאר" :דדבר זה צחוק והיתול בעיניהם שיהיה אדם אחד בעניין זה" .ומבאר כי מי שסבור שחז"ל ביקשו לתאר מציאות אנטומית פשוטה שוגה בטעות יסודית ,שכן דבריהם מכוונים אל הדרגה הרוחנית והצורה העצמית של המלך או הענק .הוא מחדש כי כאשר חז"ל תיארו אדם כננס בגובה טפח ,הם לא ציינו גובה פיזי ,אלא את קוצר השגתם ואת אטימות ליבם של אותם מלכים שסברו שהם שולטים בעולם בעודם רחוקים מכל מדרגה של אדם. הגאון רבי יוסף חיים מבגדאד ,הבן איש חי ,בספרו בן יהוידע (על מסכת סוטה דף לה) מבאר: כי כל סיפורי הענקים והמרגלים באו ללמד את האדם על עוצמת הדמיון שיכול להוליך שולל .ומבאר כי האחרונים ראו בדברי חז"ל הדרכה לחיים ,שבהם אנו לומדים להיזהר מלהפוך את הפחדים שלנו למציאות ,ומבאר כי גם במקרה של מלכים קטני קומה ,הדבר בא ללמדנו שמידותיו של אדם אינן משקפות את כוחו ,אלא שמעשיו הם אלו שקובעים את גודלו או את קטנותו בעיני הקב"ה.

חלש תשרפ

החפץ חיים בביאורו למידות הלב (בספרו שמירת הלשון ,חלק ב') מבאר :כי המרגלים חטאו בלשונם בכך שהגדילו את האויב מעבר למידות הטבע .ומבאר כי האחרונים הדגישו שכשם שחז"ל השתמשו בתיאור של ננסים או ענקים כדי להעביר מסר ,כך גם אנו צריכים ללמוד בחיים היום-יומיים שלנו כיצד לא להפריז בערך של האתגרים שלנו ,שכן הכל עומד תחת השגחת הבורא ,וגודלו של האדם נקבע על פי אמונתו ולא על פי קומתו. בעידן שבו המדע והטכנולוגיה מציבים בפנינו מדידות מדויקות להפליא ,גדולי הדורות האחרונים מבקשים להשיב את האיזון הראוי אל דברי חז"ל .הם מלמדים אותנו כיצד להביט אל המקורות בעיניים של אמונה יוקדת ,תוך הכרה בכך שהתורה וחז"ל דיברו בלשון בני אדם המכילה סודות רוחניים נשגבים ,שאינם כפופים לחוקי הפיזיקה כפי שהם מוכרים לנו ביומיום. מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (על פרשת שלח) מבאר" :כי דרך חז"ל להשתמש בתיאורים מוגזמים כדי להמחיש מושגים רעיוניים" .הוא מבאר כי בבואנו לעסוק במדרשי חז"ל על המרגלים או על המלכים הננסים ,עלינו לזכור כי המטרה אינה היסטורית גרידא אלא חינוכית ומוסרית ,והוא מחדש כי גם אם נתקשה להבין כיצד אדם יכול להיות בגובה טפח ,עלינו להבין את המסר הנסתר בדבר גמדותם הרוחנית של מלכי אומות העולם שמרדו בבורא ,מסר שהוא אקטואלי לכל דור. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף (הלכות ומנהגים) מבאר" :כי ישנם דברים שחז"ל אמרו כמשל וחידה ,ואין לנו להבינם כפשוטם של דברים" .הוא מבאר כי דברי המהר"ל הם נר לרגלינו בהבנת הסוגיות הללו ,והוא מחדש כי דווקא מתוך התיאורים הקיצוניים הללו, חז"ל ביקשו לטלטל את דעתנו ולעורר אותנו לחפש את העומק הפנימי והערך הרוחני ,ולא להישאר שבויים במבט חיצוני על נתונים פיזיים. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ט') מבאר" :כי כוחה של תורה הוא ביכולתה לדבר אל כל נפש ,הן אל הפשוט והן אל החכם" .הוא מבאר כי כאשר אנו פוגשים את התיאורים על הענקים או על המלכים הקטנים ,עלינו לראות בהם מראה למצבנו שלנו – האם אנו נוהגים כננסים ברוחנו או שאנו מבקשים לגדול באמת ,והוא מחדש כי דברי חז"ל אלו מעניקים לנו כלים להתמודדות עם גאווה ושפלות ,כשהם מכוונים אותנו לעבר הדרך הישרה של ענווה ושירות הבורא. העיסוק בממדים מנוגדים – בין ענקים המטילים מורא לבין מלכים ננסים – אינו נשאר באוויר הצח של הדרש ,אלא פוגש אותנו בפינות הרחוב ובהחלטות היומיומיות שלנו .כאשר אנו מתרגמים את דברי חז"ל למציאות ,אנו מגלים כי המבחן האמיתי הוא לא גובה הקומה, אלא גובה הרוח. נפקא מינה ראשונה נוגעת לדרך שבה אנו ניגשים לאתגרים בחיים .המרגלים שראו "ענקים" איבדו את האמונה ביכולתם לנצח ,משום שנתנו לפחד מהחיצוני להכתיב את המציאות שלהם .אדם הלומד את דברי חז"ל מבין כי הנפקא מינה היא היכולת לזהות

גם לנשמה מגיע אוכל

שהאתגרים שאנו מציבים לעצמנו ,גדולים ומאיימים ככל שייראו ,הם לעיתים קרובות השלכה של החששות הפנימיים שלנו .היכולת להביט על הקושי בפרופורציה של אמונה, ולא של ייאוש ,היא ההבדל בין מי שמרגיש כחגב לבין מי שצועד בביטחון כבן מלך. נפקא מינה נוספת עולה בשאלת ההערכה והשיפוט של הזולת .מתוך סיפור המלכים הננסים ,אנו למדים שאין להישבות ברושם חיצוני .לפעמים אנו נתקלים באנשים בעלי כוח ,שררה או ממון ,ונוטים להגדיל את ערכם בצורה לא פרופורציונלית ,כאילו היו ענקים. הנפקא מינה המוסרית היא להבין את האמת הפנימית :לפעמים דווקא אלו שנראים בעיני העולם כבעלי הקומה הגבוהה ביותר ,הם ברוחם ננסים ,בעוד שאדם פשוט עשוי להיות ענק במידותיו ובאמונתו .הלימוד מחז"ל מחייב אותנו לפתח מבט פנימי שאינו מתרשם מחיצוניות ,אלא מחפש את התוכן והאמת. עוד נפקא מינה נוגעת לעבודה על מידת הגאווה והענווה .המלך הננס ,בתיאור חז"ל, משמש כמראה לאדם שמרים את ראשו נגד האמת .אדם המבקש לשמור על שפיות ועל דרך הישר יודע שכל הגבהה של העצמי על חשבון האחר או על חשבון עבודת ה' ,סופה להוביל לקטנות אמיתית .הנפקא מינה היא להשכיל לשמור על צניעות ועל קומה רוחנית יציבה ,מתוך הבנה שהגדולה האמיתית אינה תלויה בכיבושים או בתארים ,אלא במידת הקרבה שלנו לבורא עולם ,שהיא המדד היחיד הקובע את שיעור קומתו של האדם באמת. ההתבוננות בממדים הקיצוניים הללו – הענקים המאיימים והמלכים הננסים – חושפת בפנינו יסוד רעיוני שורשי על טבעה של המציאות ועל האופן שבו התודעה האנושית בונה את עולמה .התורה והמדרש מלמדים אותנו כי העולם שבו אנו חיים אינו מורכב רק מעובדות פיזיקליות יבשות ,אלא הוא שיקוף של המבט הפנימי שלנו .הענקים הם לאו דווקא דמויות בעלות קומה רמה ,אלא הם סמל לכוחות חיצוניים שאנו בוחרים להעניק להם עוצמה מוגזמת ,עד שהם מטילים עלינו צל כבד ומבטלים את כוחנו העצמי .ברגע שהאדם תופס את עצמו כחגב ,העולם אכן הופך למלא בענקים ,לא מפני שהמציאות השתנתה ,אלא מפני שהפרופורציות הפנימיות התעוותו. הרעיון העמוק הטמון כאן הוא שהגודל האמיתי של האדם אינו נקבע על פי מרחב המקום שהוא תופס ,אלא על פי המרחב הרוחני שהוא יוצר .המלך הננס ,המופיע בתיאורי חז"ל ,הוא הניגוד המוחלט לענק – הוא הדוגמה לאדם שמרחיב את האגו שלו עד למימדי מלוכה ,אך בתוך תוכו ,מול האמת האלוקית ,הוא נותר ננס .זוהי הזמנה עבורנו לבחון את המדידות שאנו עורכים בחיינו :כיצד אנו מודדים גדולה? האם לפי כוח ,שליטה והשפעה חיצונית ,או לפי עומק השורשים שאנו מגדלים בתוכנו? התיאור של ננס בגובה טפח מבטא את הריקנות הפנימית שאדם חווה כאשר הוא מנותק ממקור חיותו ,גם אם הוא יושב על כס המלכות. ההרחבה הרעיונית הזו מובילה אותנו להבנה כי הקדושה שואפת לאזן את המבט .היא מלמדת אותנו שלא להתרשם מגובהם של אחרים ולא להתגמד מפני קושי ,אלא לשאוף למידה הנכונה של אדם – מידה של ענווה המכירה במקומה בעולם ,ללא קשר לסטטוס

חלש תשרפ

או לעוצמה מדומה .השילוב בין מיתוס הענקים לבין מציאות הננסים במדרשי חז"ל נועד לשבור את המבט החד-ממדי שלנו .הוא מכריח אותנו להבין שמידותיו של אדם הן עניין של אמונה ודעת ,וכי הענק האמיתי הוא זה שמצליח להישאר קטן בעיני עצמו ,ובכך הוא גדל באמת לפני בוראו .כל עוד אדם חושב שהוא ענק ,הוא ננס; ברגע שהוא מבין שהוא קטן ,הוא מתחיל את מסע הגדילה האמיתי שלו. כשאנו צוללים אל נבכי הנפש ,אנו מגלים כי דמות הענק ודמות הננס אינן רק דמויות היסטוריות או מדרשיות ,אלא משקפות תהליכים נפשיים יומיומיים המתרחשים בתוכנו. כל אדם נושא בתוכו ענק – את הפוטנציאל הגדול שלו ,את השאיפות הנשגבות ,אך לעיתים הוא נושא גם ננס – את הפחדים המשתקים ,את הקטנות המחשבתית שגורמת לו להצטמצם ולהרגיש חסר אונים מול אתגרי החיים .החיבור לאדם מלמד כי הגדילה הרוחנית דורשת מאיתנו לזהות מתי אנו משתמשים בענק שבנו כדי לבנות ,ומתי אנו מאפשרים לננס שבנו להכתיב לנו גבולות דמיוניים שמחלישים את כוחנו. בהנהגה ,המנהיג האמיתי נבחן ביכולתו לראות מעבר לממדים החיצוניים .מנהיג שחושש מהענקים של דורו הוא מנהיג שאיבד את הראייה הפנימית ,אך מנהיג שנופל למלכודת של התנשאות ומלכות דמיונית ,הופך במוקדם או במאוחר לננס רוחני .הנהגה של אמת ,כפי שנלמדת מהמדרש ,היא היכולת לשמור על קומה יציבה ואמיתית ,ללא צורך בהגדלות או בהקטנות .המנהיג הוא זה שמעניק לאנשיו תחושת גדלות אמיתית ,לא על ידי העצמת דמותו שלו ,אלא על ידי חיבורם לערכים נצחיים שאינם תלויים בממדים פיזיים או בשררה. באמונה ,החיבור הוא פשוט ועמוק :הקב"ה אינו בוחן אותנו במידות של גובה או עוצמה חיצונית .האמונה מלמדת כי דווקא הקטן בעיני עצמו הוא זה שהשכינה שורה בו .התיאור של נבוכדנצר כננס בא להזכיר לנו כי כוחו של האדם הוא אשליה ,וכי הניסיון להציג עצמנו כגדולים במקום שבו אנו צריכים להיות ענווים ,מוביל לקיטון .האדם המאמין חי מתוך ביטחון שגודלו נקבע על ידי החיבור שלו לבורא ,וכי במידות הללו ,כל אדם – בין אם הוא נראה כענק ובין אם כננס – תופס מקום מיוחד ומשמעותי בשרשרת הבריאה .זוהי הזמנה לחיים מתוך תודעה של אמת ,שבה האדם משוחרר מהצורך להוכיח את גודלו ופנוי באמת לצמוח ולהשפיע. המסע בנתיבות הענקים והננסים מציב בפנינו מצפן מוסרי חד ומדויק :הדיוק שבין הדימוי העצמי לבין המציאות .המוסר הפנימי תובע מאיתנו לא להיגרר אחרי מראית עין. כאשר אדם נמדד לפי רושם חיצוני ,הוא חי בעולם של דימויים ,אך כאשר הוא נמדד לפי מידות הלב ,הוא חי בעולם של אמת .המוסר שלנו נבחן ברגעים שבהם אנו פוגשים את "הענקים" – את בעלי הכוח או את הקשיים המאיימים – האם אנו נרתעים ומצטמצמים ,או שמא אנו שומרים על קומתנו המוסרית? הבחירה לראות את האמת מעבר לחיצוניות היא תרגיל ביושרה ,המחייב אותנו לא להשתחוות לשום כוח רק בגלל שהוא נראה גדול ,ולא לבוז לשום אדם רק בגלל שהוא נראה קטן.

גם לנשמה מגיע אוכל

היכולת להכיל את האמת על עצמנו היא המבחן המוסרי הקשה ביותר .אדם השואף ליושרה אינו זקוק להגבהה עצמית ואינו מפחד מהקטנה ,משום שהוא מבין שהגודל הוא לא הישג אלא מתנה המופקדת בידיו .המוסר הנלמד מסיפורי חז"ל מלמד אותנו שכל ניסיון להגדיל את עצמנו באופן מלאכותי ,מתוך גאווה ,סופו להתנפץ אל מול האמת ,וזהו המסר המוסרי העמוק ביותר :הננס האמיתי הוא זה שמנסה להציג את עצמו כענק .האדם המוסרי הוא זה שחי בקומה אמיתית ,כזו שאינה משתנה בהתאם למקום שבו הוא נמצא או למי שעומד מולו. יתרה מכך ,הלקח המוסרי מהמרגלים וממלכי העבר הוא האחריות על המבט שלנו. אנו מופקדים על העיניים שלנו ,ועלינו להחליט מה אנו רואים .האם אנו בוחרים לראות את הענק ולהיבהל ,או לראות את העובדה ולפעול באמונה? האם אנו רואים את המלך ומשתחווים לשררה ,או רואים את האדם ומבחינים בשפלותו? זוהי חירות המחשבה האמיתית ,המשתחררת מכבלי ההתרשמות והשיפוטיות ,ובמקומה היא מציבה עבודה מוסרית יומיומית של ראייה צלולה .כשאדם מבין שכל גודלו הוא הבל לעומת הבורא, הוא מוצא את המקום הנכון שלו ,המקום שבו הוא באמת ענק ,לא בגלל מה שהוא תופס, אלא בגלל מי שהוא משרת. כשאנו מבקשים לזקק את התובנות מתוך עולמם של הענקים והננסים אל תוך מציאות חיינו ,אנו מגלים שהקושי הגדול ביותר הוא לא להתמודד עם המציאות ,אלא עם הפרשנות שאנו מעניקים לה .האתגרים שלנו ,האנשים שאנו פוגשים ,והסמכויות שאנו נתקלים בהן – כולם מקבלים את גודלם בתוך דמיוננו .התובנה המעשית היא ללמוד לעצור את המנגנון שיוצר ענקים בנפשנו מתוך פחד ,ומנגנון שמחפש גימדים בקרב סובבינו כדי להרגיש גדולים מולם .החיים המאוזנים דורשים מאיתנו להביט על כל דבר ועל כל אדם במראה של אמת :לא מתוך היררכיה של גודל פיזי ,אלא מתוך הכרה בערך הפנימי של כל נשמה.

עיקר העניין: מהו השורש שאנו לוקחים עמנו לדרך? השורש הוא הידיעה שהאדם אינו נמדד בסנטימטרים ולא בממדי כוח .המדרשים על הענקים שגרמו למרגלים לראות עצמם כחגבים ,ועל המלכים הננסים המבטאים שפלות רוחנית תחת כתר של מלוכה ,נועדו לטלטל את תפיסתנו ולהזכיר לנו שכל המבט החיצוני הוא משחק של צללים .הסוד הוא לפתח קומה רוחנית יציבה ,כזו שאינה מתגמדת מול אתגרים ואינה מתנפחת מול הישגים .דע לך ,כי הגדולה האמיתית שייכת למי שמסוגל להיות עניו באמת בתוך עולם שמעריץ את הגודל המדומה .תפסיק לחפש את המידות החיצוניות שלך במדדי העולם ,ותתחיל למדוד את עצמך לפי מידת הקרבה שלך לאמת ולבורא ,ושם תגלה שאתה ענק ברוחך ,בלי צורך באף קליפה חיצונית שתגן עליך.

חלש תשרפ