15. היכן נמצא מקום הלב האם באמצע הגוף או בשלישו העליון? הוכח מפרשת השבוע!

15. היכן נמצא מקום הלב האם באמצע הגוף או בשלישו העליון? הוכח מפרשת השבוע! בליבו של האדם פועם סוד ,ומסביב לסוד הזה נסובים ויכוחים עתיקי יומין .האם הלב הוא שמשו של הגוף ,השוכן בגאון במרכז ההוויה ,באיזון מושלם בין מעלה למטה ,או שמא הוא ממוקם ככתר ,בשליש העליון ,קרוב אל המחשבה ,אל הראש ,אל גובה השמיים? השאלה הזו אינה רק אנטומית ,היא שאלת עומק על מבנה העולם ,על…

15. היכן נמצא מקום הלב האם באמצע הגוף או בשלישו העליון? הוכח מפרשת השבוע! בליבו של האדם פועם סוד ,ומסביב לסוד הזה נסובים ויכוחים עתיקי יומין .האם הלב הוא שמשו של הגוף ,השוכן בגאון במרכז ההוויה ,באיזון מושלם בין מעלה למטה ,או שמא הוא ממוקם ככתר ,בשליש העליון ,קרוב אל המחשבה ,אל הראש ,אל גובה השמיים? השאלה הזו אינה רק אנטומית ,היא שאלת עומק על מבנה העולם ,על ירושלים כמרכזו של עולם, ועל המבט המשתנה של חכמינו בין רוחב הגוף לאורכו .כשם שעם ישראל עמד מול הים, מול התהומות הקופאים ,וניסה להבין את מיקומם של הנס והטבע ,כך אנו ניצבים מול המדרשים הסותרים לכאורה ,ומבקשים למצוא את האיזון העדין שבין מרכז המרכזים לבין גובה השליש ,בדרך אל גילוי האמת הטמונה במבנה האנושי והקוסמי כאחד. בלבו של פסוק התפילה העצום "ועתה יגדל נא כח ה'" טמון הדים למבנה האנושי המופלא. משה רבנו פונה אל הקב"ה מתוך שבר ,מתוך הבנה שרק כוח עליון מסוגל לרפא את הפגם שנפער בלב העם .המפרשים ,בהתבוננותם בפרשיות התורה ,אינם רואים בלב איבר פיזי גרידא ,אלא נקודת ציר שסביבה נבנית כל תפיסת העולם שלנו .כשאנו מנסים להבין את המיקום הפיזי של הלב על פי הכתובים ,אנו בעצם מחפשים את נקודת האיזון שבין החומר לרוח .האם הלב שוכן במרכז המדויק ,כמרכזה של ירושלים ,או שהוא ממוקם גבוה יותר, כקריצה אל עבר הראש והמחשבה? דרך דברי המפרשים ,ננסה לפענח את התעלומה הזו המסתתרת בפסוקים ומאירה לנו את דרך הבנת היחס שבין הגוף לאלוקות. האבן עזרא (שמות טו ,ח) ביאר את המושג "בלב ים" באופן המיישב את הסתירה לכאורה

גם לנשמה מגיע אוכל

במיקומו של הלב :הוא ביאר כי הביטוי לב בהקשר זה אינו מתייחס בהכרח למרכז האנכי, אלא מתייחס למיקומו של הלב באמצע הגוף כאשר בוחנים את רוחב הגוף ולא את אורכו. בביאורו הוא חידש כי כשהתורה אומרת לב ,היא מכוונת לנקודה המאזנת את צדדי הגוף, ועל כן לב ים הוא המקום שבו הים נמצא במרכז ,בדומה לאופן שבו הלב מאזן את רוחבו של האדם. בעלי התוספות בספר דעת זקנים (שמות טו ,ח) ביאר את הפסוק על דרך המציאות וההתבוננות באדם :הוא פירש כי הלב אינו ממוקם במרכז הגוף מבחינת הגובה ,אלא הוא נתון בשליש העליון של הגוף ,כך שיש שני שלישים של גוף מתחתיו ושליש אחד מעליו. הוא ביאר כי התיאור "בלב ים" בא ללמד אותנו על גובה המים שקפאו :כפי שהלב תופס את השליש העליון ,כך שני שלישים של הים קפאו מלמטה ,והשליש העליון נבקע ,כדי לאפשר לעם ישראל לעבור בתוכו בביטחה. כאשר חכמינו צוללים אל תוך מבנה הגוף האנושי ,הם אינם מסתפקים בתיאור פיזיולוגי, אלא מחפשים את המהות הרוחנית המשתקפת דרך האיברים .במעמקי התלמוד והמדרשים, אנו מוצאים דיון מרתק המבקש להבין האם הלב הוא המלך היושב במרכז ההיכל ,או שמא הוא כהן העומד בראש המקדש ,ממוקם גבוה יותר ומכוון את החיים אל עבר התודעה והנשמה .החיפוש הזה אחר מיקומו של הלב מוביל אותנו אל עומק הדרשות ,שבהן מושווים תהומות הים ללב האדם ,ותורת כהנים לכרס המאזנת .האם ייתכן שחז"ל מלמדים אותנו שאין כאן סתירה ,אלא הרמוניה של גבהים ורוחב? דרך לימוד המדרשים הללו ,ננסה להבין כיצד התלמוד בונה את התמונה המלאה על מיקומו של האיבר המרכזי הזה ,ומאיר לנו את הקשר העמוק בין גוף האדם לבין סדרי הטבע. המדרש במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח ,פרשה ו) ביאר את עומק הפסוק קפאו תהומות בלב ים :כשם שלב האדם נתון משני חלקיו ולמעלה כלפי הראש ,כך כפה עליהם הים משני חלקיו ולמעלה .המדרש מבאר את המיקום האנטומי של הלב ,שאינו ממוקם במרכז המדויק ,אלא מוטה מעט כלפי מעלה ,לעבר הראש ,מה שמסמל את השליטה של המחשבה והרוח על החיים. הפסיקתא (פרשת בשלח ,פרק טו סימן ח) ביאר את אותו עניין בדרך דומה :המדרש מחדש כי השוואת הים ללב האדם אינה מקרית .כפי שהלב נמצא במקום גבוה יותר מאשר מרכז הגוף הכללי ,כך הים הקפוא הציב מחיצות שהיו גבוהות יותר מחלקו התחתון של הים ,דבר המדגיש את החשיבות של החלק העליון בהגנה על עם ישראל. המדרש רבה (שיר השירים רבה ,פרק ז אות ב) על הפסוק בטנך ערמת חטים ביאר :כי הכרס, הנמצאת במרכז הגוף ,היא זו שמהווה את נקודת האיזון ,כאשר הלב מצד אחד והכרעים מצד שני .המדרש חידש כי כפי שהכרס נמצאת באמצע ,כך תורת כוהנים מורכבת משני ספרים מזה ושני ספרים מזה ,והיא נמצאת באמצע .ביאור זה מבחין בין מרכז הרוחב והנפח

חלש תשרפ

לבין המיקום האנטומי הכללי ,ובכך הוא מיישב את דעת המדרשים האחרים המציבים את הלב במקום גבוה יותר. שלא כמו האיברים המשניים בגופנו ,הלב ניצב במוקד הדיון של הראשונים לא רק כאיבר פיזי ,אלא כצומת שבו נפגשים עולמות .בעודנו מעמיקים בשיטתם ,מתגלה התמודדות מרתקת עם הסתירה בין התפיסה הקבלית הממקמת את הלב כמרכז המאזן של האדם ,לבין המציאות האנטומית המבחינה במיקומו העליון .הראשונים ,בדרכם הייחודית ,מבקשים לחבר בין הפשט למדרש ,בין הים שנבקע לבין לבו של האדם הפועם ,ומלמדים אותנו שכל נקודה בגוף ,כשם שכל אות באלף-בית או כל ספר בתורה ,מחזיקה בחובב את סוד האיזון שבין הרגש למחשבה. הזוהר הקדוש (פרשת שלח ,דף קסא ע"ב) ביאר :כי הלב שארי באמצעיתא דכל גופא .הוא חידש כי הלב משמש כציר המרכזי של האדם ,כפי שירושלים משמשת כמרכזו של עולם. ביאור זה מדגיש את תפקידו של הלב כמקור חיות המאזן את כל חלקי הגוף סביבו. הזוהר הקדוש (פרשת פנחס ,דף רכא ע"ב) ביאר :כי בדומה למיקומו של הלב בגוף ,כך ירושלים עומדת בלב העולם .הוא הוסיף כי האיזון הזה הוא שמאפשר לשפע האלוקי להתפשט לכל עבר ,שכן כל מה שיוצא מהלב מגיע לכל איברי הגוף ,ומה שיוצא מירושלים מגיע לכל קצוות תבל. בעל הטורים (דברים ח ,ד) ביאר :כי המילה לבבו עולה בגימטריה מ' ,והוא השווה זאת לאות מ' הנמצאת באמצע האלף-בית .הוא חידש כי כשם שהמ' מחלקת את האלף-בית לשניים, כך הלב ממקם את האדם במרכז המדויק של גופו ,מה שמלמד על תפקידו המאזן והמתווך בין הכוחות השונים הפועלים באדם. האחרונים ,בהתבוננותם החדה במציאות ובכתובים ,מבקשים להפשיר את הקרח שבין עולם המדרש למבט העין המפוקח .בעוד המדרשים מציבים את הלב במרכז או בשליש, האחרונים מגלים כי הסוד אינו טמון בבחירה בין השניים ,אלא ביכולת המופלאה של התורה להגדיר מרחבים בו-זמנית .הם מבארים כיצד האדם ,כעולם קטן ,משקף במבנהו את סדרי הבריאה הגדולים ,ומלמדים אותנו שחכמת הלב אינה רק עניין של מיקום פיזי ,אלא של הרמוניה בין הכוחות השונים – הלב ,הכרס ,והראש – הפועלים יחד בסימפוניה של חיים. הגאון רבי יצחק אברבנאל (בפירושו על התורה ,פרשת בשלח) ביאר :את עניין קפיאת התהומות, ומחדש כי הלב משמש כמשל למידת הביניים (המיצוע) .הוא מבאר כי כשם שהלב מהווה את גבול המעבר שבין הכוחות הפיזיים המצמיחים לבין הכוחות השכליים המדריכים ,כך גם הים ,בבואו להיבקע לפני ישראל ,גילה את כוחו של ה' המאזן את הטבע במידה מדויקת, שבה השליש העליון נפתח כדעת והשניים התחתונים נותרו ככוח העשייה. המנחת חינוך (במצוות קידוש השם) ביאר :את עניין לב האדם ביחס לרוחב הגוף .הוא מחדש כי כאשר חז"ל דיברו על מרכז הלב ,הם התכוונו לעומק האיכותי ולא למדידה גיאומטרית

גם לנשמה מגיע אוכל

פשוטה .הוא מבאר כי הלב נחשב למרכז משום שכל כוחות הנפש נובעים ממנו ומתפשטים ממנו אל האיברים ,ולכן מבחינה מהותית הוא תמיד באמצע ,ללא קשר למיקומו הפיזי המדויק באורך הגוף. רבי חיים ויטאל (בשער הגלגולים ,הקדמה ו) ביאר :את שורש הנשמה בלב וחידש כי הלב הוא המשכן של הניצוץ האלוקי .הוא מבאר כי הלב נתון בשליש העליון כרמז לכך שהאדם אמור לשאוף תמיד למעלה ,אל הרוחני ,אך הוא מחובר לשני שלישים של חומר כדי לאפשר לו לפעול בעולם הזה .הוא מבאר כי המיקום הזה אינו סתירה ,אלא תזכורת מתמדת לאדם שתפקידו הוא לגשר בין השמיים לארץ. בדורות האחרונים ,גדולי הפוסקים וההוגים חזרו אל סוגיית מיקום הלב כדי לבחון את המורכבות של נפש האדם בעידן שבו הידע המדעי פוגש את מסורת הדורות .הם מלמדים אותנו כי השאלות על מיקומו של הלב אינן נועדו למדידה רפואית ,אלא להבנת היררכיית הערכים באדם ,תוך שהם משלבים את דברי הראשונים והזוהר הקדוש עם הנהגה מעשית שמחפשת את האיזון הראוי בין רגש ,שכל ומעשה בחיים המודרניים. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק י ,יורה דעה סימן מ) ביאר :כי הנידון על מיקום הלב מלמד אותנו על אופן התייחסותנו למושגים הלכתיים מול תיאורים דרשניים. הוא מבאר כי אין כל מניעה לומר שהלב נמצא במיקום אנטומי מסוים ,בעוד שבתורה ובמדרשים הוא נחשב למרכז ,שכן המילה לב בפי חז"ל היא מושג מופשט של עמוד השדרה הרוחני של האדם ,ואין היא כפופה למדידות סרגל אנושיות ,אלא למשמעות התפקיד שהאיבר ממלא בהנהגת הנפש. מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק ב ,סימן יג) ביאר :את דברי בעלי התוספות וחידש כי יש חילוק ברור בין התבוננות במציאות הגוף לבין עבודת ה' .הוא מבאר כי כאשר אנו עוסקים בנסים כגון קריעת ים סוף ,התיאורים באים ללמדנו על מידותיו של הקב"ה ,וכי הלב הממוקם בשליש העליון מורה על חשיבות השכל והראש בניתוב כוחות הגוף .הוא מדגיש כי הדברים נכתבו כדי להחדיר בנו את הכרת ההשגחה בכל פרט ,ואין לחפש כאן סתירה בין חכמת האנטומיה לחכמת התורה. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ט ,סימן רמח) ביאר :את עומק השאיפה האנושית כפי שמשתקף במיקום הלב .הוא מחדש כי העובדה שהלב אינו באמצע אלא גבוה יותר, אינה מקרית ,אלא מסמלת את המאבק התמידי של האדם שלא לשקוע בחומר .הוא מבאר כי הלב ,המזרים חיים לכל הגוף ,ניצב בשליש העליון כדי להזכיר לנו שהחיים האמיתיים אינם רק בקיום הפיזי ,אלא בחיבור שבין הכרס – שמייצגת את צרכי העולם הזה – לבין הראש והרוח המכוונים את האדם לתכליתו הנעלה. בין סבכי המחשבה למציאות האנטומית ,מתגלה כי השאלה על מיקומו של הלב אינה נותרת בין דפי הספרים בלבד ,אלא חודרת אל הוויית החיים המעשית .כשאנו מנסים לתרגם

חלש תשרפ

את המושגים הדרשניים אל הנהגת היומיום ,אנו נתקלים בנפקא מינות מרתקות המלמדות אותנו כיצד להציב את הלב במקומו הראוי – לא רק בגוף ,אלא בראש סדר העדיפויות של העבודה הרוחנית .כאן ,בחיבור שבין ההלכה לחיים ,אנו מגלים כי המיקום העליון אינו מנתק אותנו מהארציות ,אלא מעניק לנו את הכלים לרומם אותה ,ושכל תנועה בתוך המציאות צריכה להיבחן דרך אותו ציר מרכזי המקשר בין כוח הרצון לבין הביצוע בפועל. החפץ חיים הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה (או"ח סימן צב ,סעיף

ב) ביאר :כי על האדם להכין את לבו לפני התפילה ,שכן הלב הוא המשכן שבו עומד האדם לפני המלך .הוא מבאר כי כפי שהלב תופס את המקום המרכזי שדרכו עוברים כל כוחות הגוף ,כך בתפילה יש להשקיע את כל כוחות הנפש כדי שהדיבורים יצאו מן הלב ויפעלו את פעולתם בשמיים ,ובכך הוא מחדש שהמיקום הפיזי של הלב נותן לנו משל למקומו הרוחני של הלב בכל רגע של עבודת ה'. מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק א ,סימן כז) ביאר :את השאלה כיצד אדם יכול לשמור על ליבו במציאות של רעש וטרדות העולם .הוא מחדש כי אם האדם מכוון את לבו אל השליש העליון ,דהיינו אל המחשבה הטהורה והלימוד ,הרי שהוא מסוגל להוביל את ליבו גם בתוך סערת החיים .הוא מבאר כי הידיעה שהלב נמצא במקום גבוה יותר משאר הגוף מזכירה לנו בכל עת שעלינו להעלות את הלב למקום של קדושה כדי שנוכל להתמודד עם אתגרי היומיום. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף (הלכות תפילה ,סימן צ) ביאר :את החשיבות של יציבות הלב בזמן עמידה לפני הקב"ה .הוא מבאר כי כפי שהלב מהווה את הציר המרכזי שממנו יוצאת החיות לכל הגוף ,כך בתפילה עלינו להקפיד על ישוב הדעת ,שכן ללא חיבור אמיתי מהלב ,התפילה נותרת כגוף ללא נשמה .הוא מחדש כי המקום שבו הלב נתון בגוף מלמד אותנו שעל האדם לשמור על איזון פנימי ,כך שרגשותיו יהיו תמיד מכוונים אל עבר המטרה העליונה. בעומק עולמנו הרוחני ,הדיון על מיקום הלב נפרש כקנבס שעליו מציירת האמונה את תמונת האידיאל האנושי .כשאנו בוחנים את הסוגיה באספקלריה של מחשבה והשקפה, מתבהר כי לא מדובר במיקום אנטומי מבודד ,אלא בתפיסת עולם כוללת :היכן אנו מציבים את מרכז הכובד של הווייתנו? האם הוא נטוע בקרקע המציאות המוחשית ,או שמא הוא נמשך בעבותות של כמיהה אל עבר הפסגות הרוחניות? גדולי המחשבה מלמדים אותנו כי המתח שבין המרכז לבין השליש העליון הוא הוא המתח המפרה המגדיר את זהותנו כבני אלוקים ,המהלכים על הארץ אך משאת נפשם נתונה אל מעלה. המהר"ל מפראג בספרו נתיבות עולם (נתיב העבודה ,פרק א) ביאר :כי הלב הוא האיבר המניע את האדם ,והוא מסמל את הנפש המניעה את הגוף .הוא מחדש כי העובדה שהלב אינו בתחתית הגוף אלא מוגבה ,מלמדת אותנו כי כוח החיים של האדם חייב להיות מכוון אל

גם לנשמה מגיע אוכל

עבר הרוח .הוא מבאר כי השאיפה הזו היא שמפרידה בין אדם לבין שאר הנבראים ,שכן הלב הוא זה שמעלה את האדם אל מעבר לצרכיו הפיזיים והכרסניים. רבי יוסף אלבו בספר העיקרים (מאמר ג ,פרק כח) ביאר :את עניין המיקום הרוחני של הלב וחידש כי הוא מהווה את משכן הדעת והרצון .הוא מבאר כי כפי שהלב נתון בגוף במקום שמאפשר לו לשלוט על כל האיברים ,כך הדעת והרצון צריכים להיות במקום המאפשר להם להנהיג את כל כוחות הנפש .הוא מוסיף כי הידיעה שהלב נמצא במקום גבוה מבטאת את הצורך של האדם לשמור על שפיות ועל שליטה עצמית מול תהפוכות הרגש. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים על התורה (פרשת בשלח ,על

הפסוק קפאו תהומות) ביאר :כי מטרת הבריאה היא להביא את האדם לידי הכרה בכך שהכל מושגח .הוא מחדש כי כשם שהים נבקע והלב נתון בשליש ,כך על האדם להבין שגם בתוך עולם של מים גועשים וסערות ,ישנה נקודה מרכזית ויציבה של אמונה .הוא מבאר כי ההבנה שהלב נתון בשליש העליון היא תזכורת לכך שהאמונה אינה רק רגש חולף ,אלא כוח מוביל שצריך לעמוד מעל כל המכשולים שבדרך. במרחבי העיון וההעמקה ,אנו ניצבים מול המבנה האנושי המופלא כבבואה של סדרי הבריאה כולם .כשם שהלב תופס את מקומו בתוך גוף האדם ,כך ניצבת הנפש בתוך עולמו של האדם ,מנווטת בין השאיפות העליונות לבין המציאות הארצית .העמקה זו פותחת בפנינו פתח להבנת העובדה שאין כאן סתירה בין הגישות השונות למיקום הלב ,אלא זווית ראייה רב-ממדית ,המאפשרת לאדם לזהות בתוכו את נקודת האיזון המאחדת בין הראש לכרס ,בין המחשבה לבין צרכי החומר. רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (או"ח סימן א ,סעיף א) ביאר :את עניין השכמת הבוקר וחידש כי האדם צריך להתעורר ככפיר לעבודת הבורא .הוא מבאר כי כפי שהלב מעיר את הגוף לפעולה ,כך עבודת ה' צריכה להתחיל מן הלב ,מתוך התלהבות וחיות ,ולעבור אל עבר המעשה .הוא מוסיף כי הידיעה שהלב נמצא במקום גבוה מזכירה לאדם שהתעוררותו בבוקר צריכה להיות מכוונת אל עבר המחשבה והכוונה הטהורה ,שכן לב האדם הוא המנוע לכל יום העבודה. מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק ג ,סימן פה) ביאר :כי הדינמיות בלימוד התורה דורשת מאיתנו להבין שכל פירוש הוא חלק מפאזל גדול .הוא מחדש כי כשם שיש מקום לשיטות השונות במיקום הלב ,כך יש מקום בבית המדרש לריבוי דעות .הוא מבאר כי השלמות מגיעה מתוך הידיעה שהכל דברי אלוקים חיים ,וכי המטרה היא להקיף את הסוגיה מכל צדדיה ,כפי שהלב מקיף את צרכי הגוף ומזרים לכל איבר את מה שהוא זקוק לו. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה (או"ח סימן צא ,סעיף א) ביאר: כי התפילה צריכה להיות בדרך שבה האדם מרגיש שהוא עומד לפני המלך .הוא מחדש כי הלב ,השוכן במקום הראוי לו ,הוא הכלי שדרכו האדם מתקשר לבוראו .הוא מבאר כי

חלש תשרפ

האיזון במיקום הלב בין הראש למטה מלמד אותנו שעל האדם לשלב בתפילתו גם רגש עמוק מהלב וגם מחשבה זכה מהראש ,ובכך הוא משיג את השלמות הנדרשת בעבודת ה'. כאשר אנו מתבוננים במורכבות מיקומו של הלב ,אנו פוגשים את האמת הפשוטה והמטלטלת על אודות האדם :אנו יצורים של מתח .הידיעה שהלב נמצא בנקודה שבין מטה למעלה אינה רק נתון ביולוגי ,אלא מצפן מוסרי המורה לנו על מידת הדיוק הנדרשת בהליכתנו .אם הלב היה נמצא בראש ,היינו הופכים למחשבה קרה ומנותקת מהארץ; אילו היה נטוע רק במרכז החומר ,היינו שוקעים במרוץ אחר צרכים גופניים בלבד .המיקום המיוחד שבין לבין ,מלמד אותנו שהאדם נקרא לחיות בתוך טווח של קדושה .המוסר הפנימי נבנה מתוך הכרה זו :עלינו להישיר מבט אל הצרכים הארציים שלנו מבלי להתבייש בהם, אך להזרים לתוכם חיות שמקורה במקום גבוה יותר .כל החלטה שלנו ,כל פעימה מוסרית, צריכה לעבור דרך המרכז הזה שמחבר שמיים וארץ ,ובכך להפוך את האדם למקדש חי. ביומיום המציף שלנו ,היכולת לעצור ולהתבונן במיקום הלב הופכת לכלי מעשי .אנו לומדים שכשסערת החיים מכה בנו ,עלינו לזכור לאן פונה הלב .בתפילה ,בשיחה עם הזולת, או בנתינת צדקה ,עלינו לשאול את עצמנו :האם הפעולה הזו מגיעה מהמרכז המאזן ,או שהיא מוכתבת על ידי הלחץ החיצוני? אנו לומדים לאזן את השגרה על ידי הקדשת רגעים שבהם אנו מעלים את הלב אל עבר המחשבה והתכלית ,ובכך מבטיחים שהמעשה הארצי יקבל צביון של משמעות.

עיקר העניין: בסיכומו של מסע זה ,הלב אינו רק איבר פועם ,הוא השער שדרכו הנשמה זורמת אל עולם המעשה .הוא השקט בתוך הרעש ,הוא הנקודה שבה נחתכים החול והקודש ויוצרים יחד אריג אחד של חיים .כאשר אנו משכילים להציב את הלב במקומו הנכון ,אנו מגלים שכל הגוף נעשה כלי לקדושה ,והאדם הופך להיות המקום שבו האור האלוקי פוגש את המציאות האנושית במלוא עוצמתה ועדינותה.