23. מדוע משה רבינו לא התפלל על עדת קורח שינצלו ממיתה כמו שעשה משה בחטא העגל ומרגלים?

23. מדוע משה רבינו לא התפלל על עדת קורח שינצלו ממיתה כמו שעשה משה בחטא העגל ומרגלים? בין דפיו המרעישים של ספר במדבר ,אל מול פני המדבר הלוהט והשומם ,אנו ניצבים נדהמים ומבוכים נוכח השתיקה המפתיעה והנוראה של רועה ישראל ,בחירה שונה לחלוטין מכל נתיב הנהגתו הרחומה והמוכרת .והנה ,כאשר נפרשו מאתיים וחמישים מחתות האש וחרונה של מידת הדין החל מנשב בחלל ,לא מצינו את…

23. מדוע משה רבינו לא התפלל על עדת קורח שינצלו ממיתה כמו שעשה משה בחטא העגל ומרגלים? בין דפיו המרעישים של ספר במדבר ,אל מול פני המדבר הלוהט והשומם ,אנו ניצבים נדהמים ומבוכים נוכח השתיקה המפתיעה והנוראה של רועה ישראל ,בחירה שונה לחלוטין מכל נתיב הנהגתו הרחומה והמוכרת .והנה ,כאשר נפרשו מאתיים וחמישים מחתות האש וחרונה של מידת הדין החל מנשב בחלל ,לא מצינו את משה רבנו כשהוא נופל על פניו להפוך בזכותם ,לבקש רחמים ותחנונים או לקרוע שערי שמיים עבור חזרתם בתשובה של המורדים ,כפי שעשה במסירות נפש עילאית בחטא העגל ובחטא המרגלים .תחת זאת, קולו של משה מהדהד בעוז ובחריפות ,כשהוא גוזר את דינם למוות משונה שטרם נברא כמותו ,באומרו "ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי ,אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני" (במדבר טז כח) .הפער המבהיל הזה ,בין רחמיו הנצחיים של משה לבין קריאתו לבקוע את האדמה תחת רגלי קורח ועדתו ,מעורר קושיה נוקבת ומסעירה המרעישה את עמודי בתי המדרש לדורותיהם ,ושולחת אותנו לחקור את עומק מהותה של המחלוקת ,גדרי התשובה וסדרי הנהגת הבורא בעולמו.

חרק תשרפ

מתוך הכתובים והפסוקים בפרשתנו ,המשקפים את רגעי המבחן החריצים ביותר במדבר, אנו דולים את היסודות המקראיים המחדדים את השתיקה הזו ואת גזר הדין התקדימי. בספר במדבר מתאר הכתוב את דבריו הנוקבים של משה רבנו אל מול קהל העדה כולה "ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי ,אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני" (במדבר טז כח-כט). רבנו בחיי בן אשר (שם) כתב והקשה קושיה עצומה על אתר ,שהרי אין לך עבירה בכל התורה כולה ,ואפילו חמורה שבחמורות ,שלא תהא לה תקנה מועלת בתשובה ,והלא השם יתברך ימינו פשוטה בכל עת לקבל שבים ואפילו את המורדים והפושעים בו ,ואם כן למה לא העתיר משה בעדם שיחזרו בתשובה ויינצלו מן האבדון. עוד כתב רבנו בחיי לבאר את עומק השורש המקראי של אנשי העדה הזו ,ומפרש כי אנשי קרח ועדתו חטאו תחילה בדור הפלגה ,ואחר כך חטאו בסדום ,ורמז לדבר מן הפסוק בפרשתנו "ויקומו לפני משה" שקשה שהיה ראוי לומר ויקומו על משה ,אלא רמז כאן הכתוב שכבר קמו לפני משה בדורות קודמים ,ומפני זה קראם הכתוב אנשי שם ,ואונקלוס תרגם על המילים ויקח קרח "ואתפליג" לרמוז על דור הפלגה. מתוך דברי חז"ל הקדושים בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי ,אשר פתחו לנו את שערי הדעת והבנת סתרי ההנהגה ,אנו מוצאים מקורות תנאים ואמוראים המבארים את עומק פני הדברים. בגמרא במסכת סוטה (דף יד ע"א) מצינו את תיאור גדולתו של רועה ישראל הנאמן, שם מבארים חז"ל כי בכל עת ובכל שעה היה משה רבנו מתפלל על ישראל שיחזרו בתשובה ויקבל הקדוש ברוך הוא תשובתם ,ומכאן מתעצמת התמיהה מדוע שינה כאן מדרכו המפוארת. בתלמוד ירושלמי במסכת סנהדרין (פרק י הלכה א) מביא רבי שמואל בר נחמני יסוד מרעש, לפיו משה רבנו התפלל על עדת קרח שלא יאבדו לעולם הבא ,שנאמר "יחי ראובן ואל ימות" ,ומכאן למדו שאכן התפלל עליהם רק שלא יאבדו לעולם הבא ,אך לא התפלל עליהם שיחזרו בתשובה וירווח להם בעולם הזה ובעולם הבא כאחד. בגמרא במסכת נדרים (דף לט ע"ב) מובא מאמר מפליא לפיו שמש וירח עלו למרום ואמרו לפני הקדוש ברוך הוא ,ריבונו של עולם ,אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים, ואם לאו ,אין אנו מאירים ,והדבר קשור להכרח הגמור שהיה למשה להוכיח את אמיתת נבואתו ושליחותו. בגמרא במסכת עבודה זרה (דף כז ע"א) מצינו את היסוד הידוע שמינות ומינוי הדעות מושכים את לב האנשים אחריהם ,וכל רגע שעובר עלול להפיל חללים נוספים ,דבר שמנע את האפשרות להמתין להם. בגמרא במסכת סוטה (דף יג ע"ב) מפרש רבי לוי את העונש שניתן למשה רבנו על המילים

גם לנשמה מגיע אוכל

שאמר ,באומרו כי בלשון "רב" בישר משה את בני לוי כשאמר להם רב לכם בני לוי ,ובלשון "רב" בישרוהו שמי שמיים כשאמר לו הקדוש ברוך הוא רב לך אל תוסף דבר אלי עוד ,הרי מידה כנגד מידה. מתוך דברי המדרשים העמוקים ,אשר צופים את הדורות מראשית ומשלבים משלי חכמה ומוסר ,אנו מוצאים ביאורים מרהיבים לשתיקתו המיוסרת של רועה ישראל. המדרש רבה (במדבר רבה פרשה יח סימן ד) מביא משל מפליא המבאר את התנהגותו של משה ,ומספר כי הדבר דומה לבן מלך שסרח על אביו ,ופייס עליו אוהבו של המלך פעם ראשונה ושנייה ושלישית ,אך כשסרח הבן בפעם הרביעית ,נתרשלו ידי אוהבו של המלך ואמר בליבו כמה פתחון פה יש לי וכמה פעמים אוכל להטריח את המלך ,אף כאן משה רבנו חטאו ישראל בעגל ועמד והתפלל "ויחל משה" ,חטאו במתאוננים והתפלל "ויתפלל משה אל ה'" ,חטאו במרגלים והתפלל "ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים" ,אך במחלוקתו של קרח ,שהיה זה סירחון רביעי ,אמר כמה אוכל להטריח את המקום ,לפיכך "וישמע משה ויפול על פניו" ולא התפלל. המדרש רבה (במדבר רבה פרשה יח סימן יח) מוסיף ומבאר את חומרת העונש שנקבע למשה על דבריו ,ואומר כי אמר הקדוש ברוך הוא למשה אתה הכית אותם במקל של דברים ,ובמה שהכית אתה לוקה ,אתה אמרת להם "רב לכם בני לוי" ,למחר אתה שומע מפי הגבורה "רב לך אל תוסף דבר אלי”. מדרש החפץ מביא גילוי נורא ועמוק לגבי שורשם של רשעי הדור ,ומבאר כי דתן ואבירם היו אמורים למות עוד בימי מצרים במכת חושך יחד עם שאר רשעי ישראל ,אלא שכשראה משה רבנו שהקדוש ברוך הוא רוצה להרוג את כל הרשעים ,עמד בתפילה לפניו שלא יהרגם, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא כדאי לעם ישראל שיישארו אלו הרשעים בחיים ,והנני משאיר מהם שני אנשים דתן ואבירם ,ותראה איזה צרות ורעות הם יגרמו לך ולכל כלל עם ישראל, ועל כן עתה שראה משה כל מה שעוללו ,הבין כי מאת ה' היא ואין בהם תועלת ,ואדרבה עתה הוא תיקונו לבקש עליהם לכלותם מעל פני האדמה ,כתשובת המשקל למה שביקש מתחילה להשאירם בחיים. מתוך משנתם המפוארת של רבותינו האחרונים ומפרשי הדורות ,אשר דבריהם כגחלי אש ומאירים את נבכי המחשבה וההלכה ,אנו זוכים לראות את שלל הכיוונים והנפקא מינות העולים מיישוב סוגיה חמורה זו. רבי משה אלשיך באלשיך הקדוש (פרשת קרח) מפרש ומבאר יסוד נורא בטבעה של הכפירה ,וכתב כי חולי כפירתו של קרח במשה ובנבואתו והיות תורה מן השמים נזרק בו והיה מתחיל להתפשט בישראל כאשר דבק כבר במאתיים וחמישים ראשי סנהדראות, והיה הולך ומפתה ומקהיל את העדה כולה ,והנה אם היה מתפשט נגע זה אצל כל ישראל הייתה חלילה כליה בכולם והיה העולם חוזר לתוהו ובוהו ,על כן הבין משה שאין בעולם רחמים גדולים יותר מאשר להכרית את קרח וחבריו ,כי מיתתם המיידית היא היא חיותם והצלתם של כלל ישראל.

חרק תשרפ

רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס במהרש"א (מסכת נדרים דף לט ע"ב) מפרש ומחדש בהבנת דברי הגמרא על השמש והירח ,וכתב שעל פי דברים אלו יש לבאר את מה שאמר משה בוקר ויודע ה' ,שרצונו לומר בוקר שלא יהיה השמש יוצא להאיר ויודע ה' מי לו ,שהיה סבור שהקדוש ברוך הוא יסכים עם המאורות שלא להאיר בשביל כבודו של משה ,אך אחר שראה משה שלא הסכים הקדוש ברוך הוא עמם מטעם שאמר להם בכבודי לא מחיתם ובכבוד בשר ודם אתם מוחים ,הבין משה כי בבוקר כאשר ראה שהמאורות מאירים כדרכם, הרי הוא מחויב מכוח המציאות להראות גדלו באות ומופת גלוי ,ואמר אם כמות כל האדם ימותון אלה ,ולולי עשה כן לא די שלא הייתה מתבררת אמיתת נבואתו אלא שהיה לו עוד גנאי גדול ובזיון על שאמר בוקר ויודע ה' ולא נעשה דבר ,וזהו שהכריח אותו לגזור עליהם מיתה שלא כדרך הטבע. מרן רבי משה בן מימון ברמב"ם (הלכות תשובה פרק ו הלכה ג) מחדש יסוד עצום בגדרי מניעת התשובה ,וכתב שאפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שייתן הדין לפני דיין האמת שיפרעהו על חטאיו אלו בכך שמונעין ממנו את התשובה ,ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו ,והביא ראיה מן הכתובים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלוהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא ,כלומר שחטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהם את התשובה שהיא המרפא ,ועל פי יסוד זה ביאר בעל השמן אפרסמון ובעל באר ישראל שקרח הרבה לפשוע וביזא את התורה ואת נביאיה עד שכבר ננעללו בפניו שערי תשובה והקשה ה' את לבבו ,ולכן לא היה טעם שיעמוד משה להתפלל עליו שישוב בתשובה מאחר שזכות זו נטלה ממנו לחלוטין. הגאון רבי יוסף נחמיה קורניצר בחידושי רבינו יוסף נחמיה מציע ביאור מקורי ומיישב שמשה רבנו לא התפלל על קרח ועדתו כיוון שקרח הקניט את משה וזלזל במעלתו ובנבואתו ,וממילא לא הייתה תועלת בתפלתו להצילם ,שהרי לפי דבריהם המערערים על משה אין תפלתו ראויה להתקבל ואין בה ממש ,והביא ראיה לזה מנדב ואביהוא שמתו למרות שמשה התפלל בעדם ,וכיצד לא הועילה גזירת צדיק כמשה ,אלא לפי שאמרו חז"ל שמתו מפני שהורו הלכה בפני משה ,וכיוון שלא יראו מהדר גאונותו וסמכותו שוב לא תלו בשמי מרום שום ערך למוצא שפתיו ולתפלתו עבורם ,וכעין זה המשיל בעל אמרי יהודה משל נפלא על אותו אדם שהיה רגיל לצווח בפומבי שאין חותמו של הנדבן אמת ,וכשהוצרך בעצמו לערבותו סירבו בבנק לקבלה כיוון שהוא עצמו שיווה אותה כדבר שאין בו ממש. מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי כתב ביאור קצר ומחודד ,ולפיו כל כוחה של תפילת אדם על חברו נובעת מכך שכל ישראל ערבים זה לזה ונחשבים כגוף אחד ,משאך בקרח, כיוון שפרש מן הכלל וחלק על משה ועל התורה וניתק עצמו מגוף האומה ,שוב לא שייך בו דין ערבות ושותפות זו ,ומשום כך לא היה באפשרותו של משה להתפלל עליו. הגאון רבי מאיר חדש באור מאיר (פרשת חוקת) מביא מבט נוקב ומפתיע ,וכתב שאכן

גם לנשמה מגיע אוכל

משה רבנו דקדקו עמו משמיים ונענש על שלא ביקש רחמים על קרח ועדתו שיחזרו בתשובה ,והיה לו למשה לבקש שיזכה קרח לאיזה תפקיד ומעמד מרומם לשרת את ה' ובכך להשקיט את סערת רוחו ,וביאר שדבר זה טמון במה שדרשו חז"ל מי לנו גדול ממשה שבמה שהכה לקה ,שהוא אמר רב לכם בני לוי ולמחר שמע רב לך ,לפי שבסגנון דבריו צמצם את שאיפותיהם הרוחניות לשרת את ה' תחת אשר יתפלל עליהם שימצא להם הקדוש ברוך הוא דרך להתעלות בקודש. מתוך העיון המעמיק בדעותיהם של רבותינו המפרשים וביאוריהם המופלאים לסיבת שתיקתו של משה רבנו אל מול עדת קורח ,אנו דולים נפקא מינות בהירות ותובנות ישרות להלכה ולמעשה בחיי התורה וההנהגה. כאשר מדובר בחטאים ועוונות שבין אדם למקום הנובעים מחולשת הנפש או מתאוות הלב ,חובה על כל אדם ,ובמיוחד על מנהיגי ורועי הציבור ,להרבות בתפילה ובתחנונים על החוטאים שישובו בתשובה ,ואין להתייאש מהם בשום אופן שהרי ימינו של הבורא פשוטה לקבל שבים. לעומת זאת ,במצב שבו מתעורר נגע של כפירה מוחלטת בעיקרי הדת או ערעור על סמכותה הנצחית של תורת משה מתוך מגמה לגרור את הרבים ,ההלכה וההנהגה תובעות לעצור את המגפה מיד ובכל תוקף ,שכן ההמתנה והרחמנות כלפי המפתים מהוות אכזריות נוראה כלפי כלל הציבור העלול להישמד רוחנית. תפילתו של אדם ובקשת הרחמים שלו על חברו יונקות את כל כוחן ועוצמתן מתוך עקרון הערבות ההדדית והיות כל ישראל מאוחדים כאיברים בגוף אחד ,וממילא נפקא מינה גדולה לדורות ,שמי שמבצע מעשה אקטיבי של פרישה מן הכלל ומנתק עצמו במכוון מגוף האומה ,פוגם ביכולת של תפילת הצדיקים להועיל עבורו. עומק הרעיון המוסרי והמחשבתי הנחשף לנגד עינינו בסוגיה זו נוגע בשורש האיזון העדין שבין מידת הרחמים למידת הדין ,ומלמדנו כי הרחמנות אינה ערך מוחלט העומד בפני עצמו ,אלא היא חייבת להיות מודרכת על ידי חכמת התורה ,שכן רחמנות יתרה במקום של סכנה קיומית לכלל סופה להביא לחורבן העולם כולו. מבט פנימי נוקב זה אל נבכי הנפש מגלה לנו את כוחו ההרסני של הזלזול ברבותינו ובחכמי הדור ,שהרי קורח ועדתו בהקנטתם את משה רבנו שיוו את תפילתו וברכתו כדבר שאין בו ממש ,ובכך חסמו בעצמם את השער היחיד שיכול היה להצילם מן האבדון והפכו את חותם האמת לבלתי נגיש עבורם. יחד עם זאת ,התביעה החינוכית והמוסרית העולה מדברי המשגיח הגר"מ חדש מציבה בפנינו מצפן פנימי עילאי ,המזהיר אותנו שלא לצמצם או לחסום את שאיפותיו הרוחניות

חרק תשרפ

של שום אדם ,אלא לחפש תמיד נתיבים חמים ויצירתיים שיאפשרו גם לנפשות הסוערות והטועות למצוא את מקומן הנכון בעבודת השם מתוך התעלות ורוממות.

עיקר העניין: כאשר שוככת סערת המחלוקת והאדמה שבה לסגור את פיה על עדת קורח ,נותר המבנה המוסרי של רועה ישראל עומד לנגד עינינו כסמל נצחי לאחריות ,יושרה ואומץ לב ציבורי .השתיקה הנוראה של משה רבנו ,והימנעותו מלבקש רחמים על המורדים ,לא נבעו חלילה מקשיחות לב או מנגיעה אישית ,אלא מהכרה פנימית עמוקה בחומרת נגע הכפירה והמינות המאיים לכלות את נשמת האומה כולה ולהחזיר את הבריאה לתוהו ובוהו .בעוד שחטאי העגל והמרגלים היו כישלונות של חולשה זמנית שניתן לרפאם במאמץ של תשובה ותפילה ,המרד של קורח ייצג פרישה מוחלטת מן הברית וערעור על אמתות התורה ,דבר שגרר נעילת שערי תשובה משמיים וחיוב להכרית את הרע כדי להבטיח את חיותם של כלל ישראל. מתוך בירור נוקב זה עולה קריאתה של הפרשה לדורות עולם ,התובעת מאיתנו לנהוג בכנות חסרת פשרות ,להגן על קדושת התורה ואחדות האומה מפני כל רוח של פירוד ומניפולציה ,ולפסוע בנתיבי החיים מתוך ביטול הגאווה ,הכנעת הלב לחכמי האמת וטהרת המניעים ,כדי שכל מעשינו והנהגותינו יהיו מכוונים תמיד להרבות כבוד שמיים ולבנות קומה שלמה וטהורה בלב ובנפש.