VK-A-286-030 | מדוע נדב ואביהוא לא נשאו נשים?

VK-A-286-030 | מדוע נדב ואביהוא לא נשאו נשים? לבנו נשבר בקרבנו ועיננו זולגות דמעות שעה שאנו ניגשים לעסוק בטרגדיה הנוראה של אש קודש ואש זרה ,בסיפורם של אותם שני גדולי עולם ,אצילי בני ישראל ,נדב ואביהוא, אשר עלו בסערה השמימה ביום שמחת ליבם של ישראל .המחשבה אינה נותנת מנוח, כיצד זה שני קדושי עליון ,שראו מראות אלוהים והיו סגני כהונה ,נמנעו מקיום המצווה הראשונה…

VK-A-286-030 | מדוע נדב ואביהוא לא נשאו נשים? לבנו נשבר בקרבנו ועיננו זולגות דמעות שעה שאנו ניגשים לעסוק בטרגדיה הנוראה של אש קודש ואש זרה ,בסיפורם של אותם שני גדולי עולם ,אצילי בני ישראל ,נדב ואביהוא, אשר עלו בסערה השמימה ביום שמחת ליבם של ישראל .המחשבה אינה נותנת מנוח, כיצד זה שני קדושי עליון ,שראו מראות אלוהים והיו סגני כהונה ,נמנעו מקיום המצווה הראשונה שנצטווה בה אדם הראשון ,מצוות פריה ורביה ,שהיא יסוד הקיום של העולם כולו .הדעת משתוממת ,הרי ידועה שיטת חכמינו בתלמוד שחטאם הנורא היה בכך שלא נשאו נשים ,וכיצד ייתכן הדבר שמי שהיו ראויים להנהגה ,מי שמשה ואהרן הלכו לפניהם, יתעלמו מציווי מפורש מן התורה .הלב מבקש להבין מה עמד מאחורי אותה החלטה גורלית ,אילו חשבונות עמוקים ונסתרים חלפו במוחם של אותם חסידים עליונים ,והאם ייתכן שדווקא מתוך רצון עילאי לעבודת השם ומסירות טוטאלית לציבור ,הגיעו לידי אותה טעות דקה מן הדקה שעלתה להם בחייהם .אנו עומדים נבוכים אל מול הלהבה הבוערת ,חוקרים את פשר הנהגתם המורכבת ,ותוהים כיצד נשזרים יחד דאגה לעתיד הדור ,מסירות נפש להנהגה ,וחשש מהקמת בית בישראל ,עד שהפכו אלו לקיצה הכואב של שושנת הכהונה. אל מול הלהבה הגדולה אשר ליחכה את קדושי עליון ,אנו פונים אל המקורות הראשונים בתורתנו הקדושה ,שם נרשמה לדורות המעטפת המקראית של האירוע הנורא ,אשר בתוכה טמון הרמז לאותו חטא של הימנעות מנישואין. וימת נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה לפני ה' (במדבר כו סא)

בפסוק זה ,המופיע בפרשת פנחס בתוך מפקד בני ישראל ,התורה קושרת באופן ישיר בין מיתתם לבין הקרבת האש הזרה .הקשר בין הפסוק הזה לשאלת אי נישואיהם מתבאר על פי דברי המפרשים ,שכן אותה "אש זרה" לא הייתה רק במעשה הקטורת ,אלא בערה בנפשם כאידיאולוגיה שאינה תואמת את רצון השם ביישובו של עולם. רבנו שלמה יצחקי ,רש"י (ויקרא י ב) כתב "וימותו לפני ה' רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן" רש"י אמנם מביא את הדרשות הידועות על הוראת הלכה ,אך בפירושו על התורה הוא מניח את התשתית להבנה שהייתה כאן חריגה מהציווי האלוקי המקובל. רבי אברהם אבן עזרא (ויקרא י א) כתב "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם והנה פירש הכתוב כי מתו בעבור האש הזרה" האבן עזרא מדגיש את החריגה מהציווי "אשר לא ציווה אותם", ורומז כי כל הנהגה שאינה מוכתבת מפי הגבורה ,גם אם כוונתה לשמים ,סופה להביא לתוצאה קשה.

גם לנשמה מגיע אוכל

רבנו משה בן נחמן ,הרמב"ן (ויקרא י ב) ביאר "והנה נדב ואביהוא ביום שמחת לבו של הקדוש ברוך הוא וביום חתונתו עשו כן והנה חטאו בשמחה גדולה" הרמב"ן מעמיק בנקודה שהחטא אירע דווקא ביום של חתונה ושמחה ,ומבאר שהייתה כאן טעות בשיקול הדעת מתוך רוממות רוח ,דבר המתקשר להרגשתם שהם נעלים מן הבריות ואינם זקוקים לנישואין. רבי עובדיה ספורנו (ויקרא י א) כתב "אשר לא צוה אותם כי לא נמלכו במשה רבם" הספורנו רואה בזה חוסר התייעצות ,המעיד על ביטחון עצמי מופרז בתפיסת עולמם ,אותה תפיסה שהובילה אותם לחשוב שאין אישה הראויה להם. רבי אפרים לונטשיץ ,הכלי יקר (ויקרא י א) ביאר "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא יש לדקדק למה קראם כאן בני אהרן ובמקום אחר קראם נדב ואביהוא לבד אלא לפי שהיו דומים לאהרן במעלה ובחשיבות ובחסידות" הכלי יקר מלמדנו שהיו במעלה עצומה כאהרן אביהם ,ומתוך כך נבעה טעותם שחשבו כי עליהם להישאר בפרישות גמורה למען עבודת הקודש. אונקלוס (במדבר כו סא) תרגם "ומית נדב ואביהוא בדקריבו אשתא נוכריתא קדם ה'" המונח "אשתא נוכריתא" – אש זרה ,מתפרש במובן עמוק יותר כהנהגה זרה לרוח התורה ,הכוללת את ההחלטה לפרוש מחיי אישות. מתוך יראת הרוממות אנו פוסעים כעת אל היכלי התלמוד ,שם שפכו חז"ל אור בהיר ומטלטל על פשר מיתתם של בני אהרן ,וחשפו את השורש הטמון בעומק נפשם אשר מנע מהם להקים בית בישראל. בתלמוד ירושלמי (מסכת יומא פרק א הלכה א) מובא בשם רבי לוי "מפני מה מתו בניו של אהרן? על שהיו אומרים אי זו אשה הוגנת לנו ,אבינו כהן גדול ,אחי אבינו מלך ,אנו שני סגני כהונה ,אי זו אשה הוגנת לנו? אמר הקדוש ברוך הוא להם :הנראה מי קובר את מי" חכמי התלמוד הירושלמי מגלים לנו כאן את שורש הגאווה הדקה ,שאינה גאווה של התנשאות ריקה חלילה ,אלא תחושת רוממות כזו שגרמה להם להרגיש שאין בנמצא אישה שתוכל להשתוות למדרגתם הרוחנית והמשפחתית ,ומתוך כך נמנעו מקיום המצווה. בגמרא במסכת סנהדרין (דף נב ע"א) מובא המעשה המרטיט "כבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן ,אמר לו נדב לאביהוא :אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור? אמר להן הקדוש ברוך הוא :נראה מי קובר את מי" רש"י (שם) מבאר "ננהיג את הדור -לפי שראו את משה ואהרן שלא נשאו פניהם לישראל במעשה העגל ולא התפללו עליהם" הרי לנו עומק העניין ,שהייתה להם ביקורת על דרך ההנהגה של משה ואהרן ,ורצו להנהיג בדרך אחרת ,כזו הדורשת פרישות מוחלטת מהבלי העולם הזה למען הכלל. בגמרא במסכת יבמות (דף סד ע"א) דנה הגמרא במי שביטל פריה ורביה ומביאה "כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים ,שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו" הגמרא מקשרת בין חשיבות המצווה לבין החיות של האדם,

ינימש תשרפ

ורש"י (שם) מבאר שהשכינה מסתלקת ממי שאינו עוסק ביישובו של עולם ,וזהו שהביא למיתתם של נדב ואביהוא שהיו משוללי אישה ושרויים בלא שכינה שלמה המגינה עליהם. בגמרא במסכת קידושין (דף כט ע"ב) מובא "רחיים בצוארו ויעסוק בתורה? אמר לו :הא לן והא להו" הגמרא דנה שם במתח שבין עול הבית לבין העמל בתורה ,ומפרשי הגמרא במקום מבארים שנדב ואביהוא חששו שמא עול המשפחה ימנע מהם את הדבקות העליונה הנדרשת ממנהיגי הדור ,ומתוך רצון להיות פנויים לגמרי לעבודת השם בטהרה ,בחרו בדרך הפרישות. מתוך עומק ים התלמוד אנו עולים אל היכלם של רבותינו הראשונים ,אשר ברוח קודשם ובשכלם הזך ליבנו את דברי חז"ל והעניקו לנו מבט עמוק יותר על פשר הנהגתם של בני אהרן. רבנו בחיי (ויקרא י ב) כתב "ודרשו רז"ל על שהיו אומרים מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור ,ואין הכוונה חלילה שייחלו למיתתם אלא שהיו משתוקקים להנהיג את ישראל בדרכם שלהם בפרישות ובקדושה יתירה" רבנו בחיי מבאר כי השאיפה להנהגה לא הייתה גאווה אישית ,אלא רצון רוחני לחדש הנהגה המנותקת מכבלי העולם הזה ,ולכן לא נשאו נשים כדי להיות מרכבה לשכינה בכל עת. רבנו אברהם בן הרמב"ם (ויקרא י א) כתב "והיה חטאם שהקריבו מה שלא נצטוו ,ובכלל זה מה שהחמירו על עצמם בפרישות יתירה מן הנשים ,שחשבו כי בזה תגדל מעלתם בקודש" הוא מחדש לנו שהטעות הייתה ב"חומרא" יתירה ,שחשבו כי עבודת המקדש והנהגת הכלל דורשות התנזרות מוחלטת מצרכי הגוף ומהקמת משפחה. רבנו יצחק אבוהב בספרו מנורת המאור (נר ג חלק ד) כתב "נדב ואביהוא חסידים גדולים היו, אלא שנכנסו לפני ולפנים בלא רשות ובלא אשה ,כי האשה היא המשלמת את האדם ובלעדיה אין שכינה שורה עליו בשלמות" הוא מבאר שדווקא המעלה הגבוהה אליה שאפו הייתה בעוכריהם ,שכן ביקשו להגיע אל הקודש כשהם חסרים את השלמות שמקנה הבית היהודי. רבנו ניסים ,הר"ן (סנהדרין נב ע"א) כתב "מה שאמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ,היינו שראו הנהגת משה ואהרן שהייתה מעורבת עם הציבור וחשבו שצריכה להיות הנהגה של פרישות והתבודדות" הר"ן מדגיש את הוויכוח האידיאולוגי על דרך הנהגת הדור ,כאשר נדב ואביהוא סברו שעל המנהיג להיות מופשט מכל קשר משפחתי כדי שיוכל להתמסר כליל לעבודת השם. מתוך דברי הראשונים המאירים כספיר ,אנו באים אל היכלי האחרונים ,אשר בדקו בנרות ובחנו בנבכי הנפש את אותה סוגיה נוראה ,ודלו פנינים של מחשבה והלכה לביאור מעשיהם של נדב ואביהוא. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו ליקוטי הלכות (זבחים קטו ע"ב) כתב "והנה חטא נדב ואביהוא שהיו בלא אישה ,וקשה איך ביטלו מצות עשה של פריה ורביה?

גם לנשמה מגיע אוכל

אלא שהיו דבקים בהשם יתברך בכל לבבם ובכל נפשם וחשבו שעל ידי זה שישאו נשים יתבטל דבקותם מעט ,ולכן לא רצו לישא" הוא מבאר כי הטעות נבעה מתוך רצון עילאי לדבקות שאינה פוסקת ,וחשבו שהקמת בית תהווה חיץ בינם לבין קודש הקודשים. רבי אברהם שמואל בנימין סופר בספרו הכתב סופר (ויקרא י א) חידש "ונראה לי דלכן לא נשאו נשים ,כי ראו שבני משה לא היו כדבעי למהוי כידוע ,ואם בני משה אינם כראוי, מהם ילמדו המוני עם וילמדו קל וחומר ,ותלו הדבר הזה בשביל שמשה היה טרוד תמיד עם הצבור ,ולא היה לו באפשר להשגיח על בניו ,כי היה עסקו תמיד מן ההר אל העם ,וכן אמרו ז"ל בבני שמואל ,שלא הלכו בדרכיו כי היה עוסק תמיד עם הצבור .והנה בני אהרן היו צדיקים גדולים ,כי אהרן לא היה טרוד כ"כ והשגיח על בניו ,ובאמת לא עלה למעלה כמשה, כי היה עסקו עם בני ביתו ,ולכן בחשבם כל זאת הסכימו בדעתם שלא לישא נשים ,באשר שהבינו שבמות משה ואהרן ינהיגו הם הציבור ,ואם יהיו להם בנים לא יוכלו להשגיח עליהם, וילכו בדרך לא טוב ,או שלא יוכלו להשגיח כ"כ על הציבור ע"י זה ,ע"כ מצאו טוב לכבוד ה' ועמו שלא ישאו נשים" הכתב סופר מנתח כאן ניתוח נפלא את חרדת הקודש של המנהיג, שחשש שמא המחיר של הנהגת הכלל יהיה הזנחת הבית הפרטי ,ומנגד שמא הטיפול בבית יפגע במסירות לציבור ,ולכן מתוך אחריות כבדה העדיפו לוותר על בניית ביתם. רבי שמשון רפאל הירש (ויקרא י א) כתב "הם הקריבו אש זרה אשר לא ציווה אותם ,וכל הנהגה של קדושה שאינה מוכתבת על פי התורה אלא על פי רגש הלב היא אש זרה ,ובכלל זה הפרישה מן האישה שחשבו כי בזה הם מתקרבים יותר אל הקודש" הוא מבאר שהיהדות שוללת את הנזירות כדרך לעבודת השם ,וכל ניסיון להגיע לקדושה דרך שלילת החיים הטבעיים נחשב כזר לעבודת המקדש. רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש (ויקרא י ב) ביאר "כי מיתתם הייתה מתוך נשיקה של חיבת הקודש ,ומה שלא נשאו נשים היה מחמת רוב דבקותם בעולמות עליונים עד שלא חשו כלל לצורכי העולם הזה" האור החיים מעמיד את מעשיהם באור של התפשטות הגשמיות גמורה ,שם לא מצאו מקום לחיבור ארצי של איש ואישה. מתוך דברי האחרונים שצפנו אל עומק הלב ,אנו באים אל היכלם של מאורי הדורות האחרונים וגדולי ימינו ,אשר הוסיפו נדבכים של הבנה ותובנה בפרשה נוראה זו ,תוך שהם שוזרים את עומק המחשבה עם הדרכה לדורות. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בענף עץ אבות (פרק ד) כתב כי נדב ואביהוא היו ברום המעלה ,ומה שלא נשאו נשים היה מתוך שחשבו שקדושת הכהונה וההנהגה מחייבת התנתקות מוחלטת מכל ענייני העולם ,אך באמת זוהי טעות ,שכן דווקא מתוך הבית והמשפחה שואב המנהיג את כוחו להבין את לב העם ולהשרות שכינה בישראל. מו"ר הגר"א וייס (מנחת אשר ויקרא י א) ביאר כי חטאם של נדב ואביהוא היה בבחינת חסידות יתירה שאינה על פי גדרי התורה ,שכן התורה רצתה שהאדם יעבוד את השם בתוך החיים

ינימש תשרפ

ולא מחוץ להם ,וכל פרישה שאינה מצווה היא בבחינת אש זרה ,כי הקדושה האמיתית היא זו המקדשת את החומר ולא זו הבורחת ממנו. רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק בספרו שיעורים לזכר אבא מרי (חלק ב) כתב כי נדב ואביהוא חפצו להגיע למדרגת נבואה ודבקות כזו של משה רבנו שפירש מן האישה ,אך הם טעו בכך שחשבו שהם כבר במדרגה זו מצד עצמם מבלי שנצטוו על כך מפי הגבורה, והניסיון לחקות את הפרישות של משה ללא ציווי אלוקי הוביל לאסון. רבי מנחם מנדל שניאורסון בספרו לקוטי שיחות (חלק ז פרשת שמיני) חידש כי נדב ואביהוא רצו להישאר במדרגת "רצוא" – דבקות עליונה בשמיים ללא "שוב" אל המציאות הארצית, ולכן לא נשאו נשים כי הנישואין הם המחייבים את האדם לרדת אל קרקע המציאות ולפעול בתוך העולם ,וזו הייתה הטעות שכן תכלית הבריאה היא לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. מו"ר הגרש"ה וואזנר (שבט הלוי ויקרא י ב) כתב כי נדב ואביהוא חששו שמא הטיפול בצרכי הבית יגזול מהם זמן יקר של תורה ועבודה ,והם רצו להיות קודש להשם בכל רגע ורגע, אך לא הבינו שביטול מצווה אחת ,אפילו למען דבקות גדולה יותר ,פוגם בכל בניין הנפש של המנהיג. מתוך הלהבות המלחכות את שולי גלימתם של נדב ואביהוא ,אנו שבים אל עולם המעשה, ומבקשים לדלות פנינים של הדרכה מעשית מתוך אותה סוגיה רוממה ,שהרי אין תורה שאינה מורה דרך בנתיבות החיים. הנפקא מינא הראשונה והיסודית העולה מדברי הכתב סופר היא ההנהגה הראויה למנהיגי ציבור ואנשי מעלה ,עליהם לדעת כי אין דבקות בהשם או מסירות לכלל שיכולה לבוא על חשבון בניית הבית הפרטי וקיום המצוות המוטלות על כל אדם מישראל ,והניסיון להחמיר בפרישות כדי "להציל" את הציבור או כדי להבטיח הנהגה נקייה יותר ,עלול להתגלות כטעות מרה שאין בה רצון שמים. עוד נלמד מכאן לעניין סדרי העדיפויות בחיים ,שגם כאשר אדם חושש שמא עול הפרנסה וגידול הילדים יהוו רחיים בצוארו וימנעו ממנו דבקות עילאית בתורה ,אין לו רשות לפרוש מן הציבור או מן המצווה ,אלא עליו להשליך יהבו על השם ולקיים את המצווה כפשוטה, מתוך אמונה שהקב"ה יעזור לו לשלב בין הקודש לבין חיי המעשה. נפקא מינא נוספת נוגעת לדין של אש זרה בכל תחומי עבודת השם ,שכל הנהגה שאינה מבוססת על ציווי התורה והדרכת חז"ל ,גם אם היא נובעת מרגש דתי בוער ומאהבה גדולה להשם ,נחשבת זרה אם היא מבטלת ציווי אחר ,ולכן על האדם לבחון את דרכיו תמיד לאור ההלכה הצרופה ולא רק לאור נטיות ליבו. כמו כן ,עולה כאן יסוד גדול בענייני שידוכין ,שאין לאדם להימנע מנישואין בטענה שאין מי שראוי לו או הוגן למדרגתו ,כפי שטענו בני אהרן על פי המדרש ,אלא עליו לחפש את

גם לנשמה מגיע אוכל

השלמות האישית שלו בתוך החיבור עם הזולת ,מתוך ענווה והבנה שדווקא דרך הקמת הבית הוא זוכה להשראת שכינה שלמה. בעומק הסוגיה הנוראה הזו טמון רעיון כביר המרעיד את אמות הסיפים של עבודת השם, והוא הבירור מהי האש הרצויה לפניו יתברך .נדב ואביהוא לא חטאו בעצלות או ברפיון, אדרבה ,הם חטאו מתוך אהבה בוערת ורצון להתבטל כליל אל האור האינסופי ,אלא שהם ביקשו להקריב את המציאות האנושית שלהם על מזבח הדבקות .הם סברו שהמנהיג האידיאלי הוא זה שאינו כבול לשום כבל ארצי ,דמות שמימית המרחפת מעל צרכי השעה, אך התורה מלמדת אותנו כי האש הזו ,עם כל זוהרה ,זרה היא .הקדוש ברוך הוא אינו חפץ במלאכים המהלכים על הארץ ,אלא בבני אדם המקדשים את האנושיות שלהם. הטעות של בני אהרן הייתה בתפיסת המושג קודש ,הם ראו בקדושה ניגוד מוחלט לחול, וחשבו שכדי להוסיף בקודש יש למעט בחול .הכתב סופר מבהיר לנו שהם ראו במשה רבנו מודל של פרישות והסיקו שזוהי הדרך היחידה להנהגה אמיתית ,אך הם לא הבינו שדרכו של משה הייתה הוראת שעה על פי הדיבור ,בעוד הדרך הסלולה לדורות היא דווקא השילוב שבין המקדש לבית .הקדושה האמיתית אינה נמצאת בביטול החיים ,אלא בהעלאתם ,והניסיון לברוח מהמציאות המשפחתית והחברתית בשם הרוחניות ,סופו שהוא פוגע בשלמות העבודה. זאת ועוד ,יש כאן בירור עמוק במידת האחריות .נדב ואביהוא חששו מהעתיד ,הם עשו חשבונות של מה יהיה עם הדור הבא וכיצד ייראו בניהם של מנהיגי הדור ,וחשש זה שיתק את יכולתם לבנות את עצמם .הרעיון העולה מכאן הוא שהאדם נדרש לעשות את המוטל עליו כאן ועכשיו ,לקיים את מצוות בוראו בתמימות ,ולא לנסות לנהל את העולם בחשבונות של מחר .האש שהם הביאו הייתה אש של מחשבה אנושית המנסה להקדים את הציווי האלוקי ,ועל כך נאמר אשר לא ציווה אותם. בצלילה אל נבכי הנפש פנימה ,אנו מגלים בסוגיה זו את המאבק הנצחי המלווה כל עובד השם באשר הוא :המתח שבין השאיפה אל הנשגב והמופשט לבין החובה להתייצב מול המציאות הממשית והיומיומית .נדב ואביהוא ,בנשמתם הגדולה והלוהטת ,סימלו את הרצון להישרף באורו של אינסוף ,לפרוח מתוך כבלי הגוף והחומר ולהיות דבוקים במקור החיים ללא שום מחיצה .אולם התורה מלמדת אותנו כאן שיעור באמונה צרופה – האמונה אינה בריחה מהחיים אלא גילוי השכינה בתוכם. חשבונם של בני אהרן היה חשבון של יראת שמים לכאורה" :איך נוכל להקים בית ובו זמנית לשאת את משא הדור כולו על כתפינו?" הם פחדו מהבינוניות ,הם נרתעו מהאפשרות שילדיהם לא יהיו במדרגתם ,והם חששו שמא הרחיים שעל צווארם יעכבו את נסיקתם הרוחנית .אך בתוך החשש הזה הסתתרה טעות מחשבתית עמוקה באמונה בהשגחה – המחשבה שכדי שהאדם יצליח בשליחותו עליו לסלק את התנאים שהציב לו הבורא .האדם

ינימש תשרפ

המאמין באמת יודע שדווקא המגבלות האנושיות ,המשפחה ,הדאגה לפרנסה ולחינוך ,הן הן המזבח עליו הוא מקריב את קורבנו להשם. בנפשנו פנימה ,אנו חווים לעיתים את ה"אש הזרה" הזו כשאנו מבקשים להיות קדושים יותר ממה שההלכה דורשת מאיתנו ,או כשאנו מוותרים על חובות פשוטות למען רעיונות נשגבים .נדב ואביהוא מלמדים אותנו שהשכינה אינה שורה אלא באדם שלם ,ושלמות אינה פרישות אלא חיבור .המנהיג האמיתי ,והאדם המאמין בכלל ,אינו זה שמביט על העולם מלמעלה בביטול ,אלא זה שיודע להוריד את האור הגדול אל תוך כלי הקיבול הקטנים של החיים הממשיים ,בלי לפחד שהאור יתעמעם. הנה באים אנו אל המצפן המוסרי הנבנה מתוך הלהבות הכבויות של משכן השם ,ומגלים כי התורה מזהירה אותנו מפני הנטייה האנושית להחליף את חובת הציות הפשוטה בפרשנות אישית של קדושה .המוסר העולה מפרשה זו הוא תביעה נוקבת לענווה של המנהיג ושל האדם מול רצון הבורא .נדב ואביהוא ,ברוב חסידותם ,נפלו למלכודת שבה האידיאל שבנו לעצמם – אותו מודל של מנהיגות פרושה ומנותקת – האפיל על הציווי המוחלט של קיום העולם .המצפן הפנימי שלנו חייב להיות מכוון תמיד אל הנקודה שבה הרצון להצטיין בעבודת השם אינו הופך למרד שקט כנגד סדרי בראשית שהציב הקדוש ברוך הוא. עוד מלמדת אותנו הסוגיה שיעור מוסרי כביר באחריות ובערבות .הכתב סופר חושף בפנינו כי החשש של בני אהרן היה שהשקעה בביתם תבוא על חשבון הציבור ,או לחילופין, שהציבור ילמד מהם הנהגה לקויה אם בניהם לא יהיו מושלמים .אך המוסר התורני קובע כי אין אדם רשאי לפטור את עצמו מחובותיו האישיות בשם טובת הכלל .המנהיג אינו רשאי להקריב את נפשו ואת דורותיו על מזבח ההנהגה באופן שסותר את התורה ,שכן הנהגה כזו היא אש שאינה יכולה להתקיים .זהו מצפן המורה לנו כי האמת אינה נמצאת בקיצוניות של פרישות ,אלא ביכולת המורכבת לשאת את משא העם תוך כדי בניית בית נאמן בישראל. הלקח המוסרי הנוסף הוא הזהירות מן ה"ישות" .נדב ואביהוא הרגישו שאין אישה הראויה להם ,ומכאן שהייתה בנפשם תחושת נבדלות כזו שהפרידה בינם לבין העם .המוסר היהודי דורש מן האדם ,וביתר שאת מן המנהיג ,להיות חלק בלתי נפרד ממרקם החיים האנושי. מי שרואה את עצמו נעלה כל כך עד שאינו יכול למצוא שותפה לדרך ,מאבד את היכולת להנהיג באמת ,שכן הנהגה דורשת הבנה של חולשות האדם וצרכיו .עלינו לבחון תמיד האם הסטנדרטים הגבוהים שאנו מציבים לעצמנו מקרבים אותנו אל הבריות ואל השם ,או שמא הם בונים חומות של בדידות ויוהרה סמויה. מתוך הלהבות העולות ממשכן השם ואש הקודש שבערה בלבם של בני אהרן ,אנו שבים אל חיינו שלנו עם סל מלא תובנות המאירות את נתיבנו בתוך סערות היום יום. ראשית ,נלמד כי המצוינות האמיתית אינה נמצאת בבריחה מן המציאות אל פסגות רוחניות מבודדות ,אלא ביכולת המופלאה לקדש את השגרה ,את הבית ואת המשפחה ,ולהפוך אותם עצמם לכלי קיבול לשכינה .שנית ,עלינו להיזהר מאותם "חשבונות שמים" המשתקים את

גם לנשמה מגיע אוכל

עשייתנו – אין לאדם לבטל מצווה או חובה בשל חששות מפני העתיד או פחד מפני חוסר שלמות ,שכן חובתנו היא לפעול בעולם על פי ציווי השם ,ולהשאיר את התוצאות בידיו של מנהיג הבירה .שלישית ,נבין כי דווקא המגבלות והקשיים שבחיי המעשה הם המעצבים את דמותנו הרוחנית ,וכי הפרישות מחיי העולם אינה מעלה אלא אם כן היא נעשית בגדרי התורה וההלכה.

עיקר העניין: נמצאנו למדים כי נדב ואביהוא ,אצילי בני ישראל ,לא חטאו ברצון לעשות רע ,אלא בטעות של עודף טוב המבקש לפרוץ את גבולות האדם .באהבתם העצומה להשם ובחרדתם הכנה לגורל העם ,הם ביקשו לכונן מנהיגות של מלאכים ,כזו שאינה כבולה בדאגות בית ומשפחה .אך התורה ,בחותם של אש ,קבעה לדורות כי עבודת השם הרצויה אינה זו המתנזרת מן החיים ,אלא זו המביאה את האש אל תוך הבית פנימה .הטרגדיה של בני אהרן מלמדת אותנו כי גם הכוונה הנעלה ביותר חייבת להשתחוות בפני הציווי האלוקי הפשוט ,וכי בניית הבית היהודי היא היא הקטורת המפיצה את הריח הניחוח ביותר לפני ד' יתברך .במקום בו חשבו נדב ואביהוא כי הנישואין יגרעו מקדושתם ,גילתה לנו התורה כי בלא אישה שרוי האדם בלא ברכה ובלא שכינה ,ודווקא מתוך השותפות האנושית והקמת דור ישרים ,עולה האש האמיתית המאירה את העולם כולו באור של נצח.