VK-A-286-051 | עיר שיש בה חזירים האם העיר חייבת במזוזה?

VK-A-286-051 | עיר שיש בה חזירים האם העיר חייבת במזוזה? וכוחו באים ממקורות של טומאה עמוקה ,ודרכו לחטט בארץ ולהזיק במכוון .הימצאותו של החזיר בעיר מייצגת מציאות של "מזיק" רוחני ,ובמקום כזה ישנו חשש שהמזוזה ,שהיא קדושה עליונה ,תע"בבזיון מול כוחות אלו. בספר שושן סודות פירש וביאר כי הטעם לפטור המובא בשמועה זו הוא כדי "שלא לעורר את החזיר העליון" .לשיטתו ,החזיר…

VK-A-286-051 | עיר שיש בה חזירים האם העיר חייבת במזוזה? וכוחו באים ממקורות של טומאה עמוקה ,ודרכו לחטט בארץ ולהזיק במכוון .הימצאותו של החזיר בעיר מייצגת מציאות של "מזיק" רוחני ,ובמקום כזה ישנו חשש שהמזוזה ,שהיא קדושה עליונה ,תע"בבזיון מול כוחות אלו. בספר שושן סודות פירש וביאר כי הטעם לפטור המובא בשמועה זו הוא כדי "שלא לעורר את החזיר העליון" .לשיטתו ,החזיר הגשמי הוא בבואה של כוחות רוחניים המכונים "לילית" ,והצבת מזוזה גלויה אל מול פני החזיר עלולה לעורר קטרוג או מאבק רוחני שאינו ראוי בפתחו של יהודי .לכן ,הפטור שנזכר אינו ביטול המצווה חלילה ,אלא הנחיה להסתיר ולכסות את הקדושה מפני עינו של המזיק. אולם ,ספר הקנה חותם ומכריע כי המדידה ההלכתית פותרת את החשש :מאחר שהמזוזה נקבעת בשליש העליון של הפתח ,הרי שהיא מרוחקת וגבוהה ממעשיו של החזיר המחטט בארץ .הגובה הזה אינו רק פיזי אלא מהותי – הקדושה שוכנת במרומים ,למעלה מעשרה

גם לנשמה מגיע אוכל

טפחים ,ושם אין לכוחות הטומאה אחיזה .על כן ,גם בעיר שיש בה חזירים ,השמירה היהודית נותרת על כנה ,ובלבד שהאדם ידע להציב את קדושתו במקום הנכון והראוי לה, מבלי לתת לטינופת העולם הזה להגיע אל מפתן שמו של הבורא. הגאון רבי אליעזר יהודה וולדינברג זצ"ל בספרו שו"ת ציץ אליעזר (חלק ה סימן יח) ,פירש וביאר באריכות את המבוכה שנפלה סביב דברי פסקי התוספות .לשיטתו ,אין אפשרות לומר ש"עיר" שלמה תיפטר ממזוזה בגלל נוכחות בעלי חיים טמאים ,והוא מעלה סברה חזקה כי נפלה טעות סופר בגרסה שלפנינו .במקום המילה "עיר" ,ייתכן וצריך להיות כתוב "שער" ,או כפי שהציע ר"ח הליר – "דיר" שיש בו חזירים .חילוק זה משנה את כל התמונה: לא העיר היא שנפטרת ,אלא רק אותו פתח ספציפי שבו נמצאת הטינופת באופן קבוע .עוד חידש בעל הציץ אליעזר ,שגם במקום שבו החזירים מצויים ,אם המזוזה קבועה למעלה מעשרה טפחים מן הקרקע ,הרי היא נחשבת ברשות אחרת ואין שום בזיון בקביעתה שם, ולכן חובה גמורה להניחה. מרן הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ג יו"ד סימן טז) ובהליכות עולם ,כתב וביאר בנחרצות כי בערים שיש בהן מגדלי חזירים ,אין שום היתר לתושבים להיפטר ממצוות מזוזה .הוא שלל את ההבנה שנוכחות החזיר במרחב הציבורי מקרינה על פתחי הבתים הפרטיים .מרן דייק כי רק בפתח שהחזירים עוברים בו ממש ומתחככים בו יש מקום לדיון ,אך גם שם הפתרון אינו ביטול המצווה אלא כיסויה .הוא העמיד את ההלכה על כך שהמזוזה היא חובת הדר בבית ,וכל עוד הבית ראוי למגורים ,הוא חייב בשמירה המעולה של המזוזה ,תוך הקפדה על כבודה במקומות שאינם נקיים. הגאון רבי יוסף חיים בעל הבן איש חי ,וכן בשו"ת שבות יעקב ,כתבו וחידשו את המנהג המעשי לקבוע את המזוזה בתוך שפופרת או קנה ,ובכך ליצור חציצה המגנה על קדושת השם .בדרך זו ,גם אם הסביבה החיצונית אינה בשיא טהרתה ,המזוזה נותרת במקומה המקודש ,עטופה ומוגנת ,וממשיכה להשפיע משמירתה על כל יושבי הבית .זהו האיזון הנכון בין קיום המצווה לבין השמירה על כבוד שמיים ,כפי שמתחייב מאדם המבקש להדביק שכינה בפתחו. נפנה כעת להעמיק בסוד המעטפת המגנה על הקדושה ,ונברר את המתח שבין חובת הגילוי של שם שמיים לבין הצורך בכיסוי והסתר במקומות שאינם טהורים. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (סימן רפו) פסק וביאר כי במקום טהרה ,ראוי שהמזוזה תהיה נראית לעין כל .חשיבות הראייה אינה רק ליופי ,אלא היא נועדה לעורר בלב האדם את זכרון השם ואת יראת המקום בכל עת שהוא נכנס ויוצא מביתו .מאידך ,במקום שבו יש חשש לטינופת ,כגון שתינוקות מצויים שם ,פסק מרן שיש לכסות את המזוזה כולה כדי למנוע בזיון משם שמיים. רבנו משה איסרליש ,הרמ"א ,הגיה וחידש את המנהג הנפוץ בקהילות ישראל ,לפיו מניחים את המזוזה בתוך קנה או שפופרת ,אך מותירים נקב קטן כנגד השם "שדי" הכתוב על

ינימש תשרפ

גבה .הנקב הזה נועד לאפשר לשם השם להציץ ולהיראות מבחוץ ,ובכך לקיים את סגולת השמירה המיוחדת של המזוזה .בשו"ת מהרי"ל ובמקורות נוספים הובא כי פתח שמתוקן במזוזה כהלכתה ומופיע עליו שם שדי ,אין רשות למזיק להיכנס בו ,והנקב המכוון כנגד השם הוא הכלי שדרכו מתפשטת השמירה על הבית. בשיורי כנסת הגדולה ובדברי הבן איש חי הובא שכלול נוסף למנהג זה :נותנים זכוכית על גבי הנקב .הזכוכית יוצרת חציצה פיזית המגנה על הקלף מפני לכלוך ופגעי מזג האוויר, אך מותירה את השם גלוי ומאיר לעיני הבאים .הגאון רבי יעקב קאשטרו ובעל שבות יעקב הסכימו למנהג זה ,וראו בו את הדרך המובחרת לשלב בין "במקום טהרה טוב להיותה נראית" לבין השמירה על קדושת השם מכל רבב .בדרך זו ,המזוזה הופכת לתזכורת מתמדת לקדושה המפעמת בתוך הבית ,גם כאשר הסביבה החיצונית מזמנת אתגרים של חוסר נקיות. נפנה כעת להתבונן בעומק סודו של השם הקדוש המופיע על פתחי בתינו ,ונבין מדוע דווקא הוא נבחר לשמש כשומר הפתח וכמחיצה בפני כל נזק. השם שדי ,המציץ מבעד לנקב שבבית המזוזה ,טומן בחובו משמעות כפולה של גבורה ושמירה .רבותינו ביארו ששם זה מבטא את הכוח האלוקי שאמר לעולמו "די" ,ובכך הציב גבולות לבריאה ומנע מן התהו לפרוץ את גדותיו .באותו אופן ,המזוזה הקבועה בפתח מציבה גבול רוחני :היא אומרת לכוחות החיצוניים ,לאותם "מזיקים" המיוצגים בעיר שאינה טהורה על ידי החזיר ,כי עד כאן תחומם .מעבר למפתן הבית שורה רשות היחיד של הקדושה, מקום שבו השכינה מגוננת על יושביה. בשו"ת מהרי"ל הובא יסוד המעורר את הלב ,שקביעת המזוזה בפתח כהלכתה היא הסגולה המעולה ביותר למניעת כניסת מזיקים .השם שדי הוא ראשי תיבות של "שומר דלתות ישראל" ,והופעתו בנקב הקבוע בקנה אינה רק לזיהוי ,אלא היא פעולה אקטיבית של שמירה .כאשר היהודי קובע את המזוזה בשליש העליון ,מעל עשרה טפחים ,הוא מחבר את ביתו אל הנהגה עליונה שהיא מעל לטבע ומעל לטינופת הארצית. ההבנה המחשבתית כאן היא עצומה :המזוזה אינה רק דף קלף עם מילים ,אלא היא "תג" של בעלות .בעיר שבה חזירים מצויים ,ובוודאי בגלות שבה הטומאה מקיפה אותנו מכל עבר ,המזוזה היא הצהרה כי הבית הזה שייך למלך מלכי המלכים .הכיסוי של המזוזה ,עם הנקב המזוגג המאפשר לשם שדי להיראות ,משקף את מצבו של היהודי בעולם – הוא עטוף במעטפת גשמית ומגוננת ,אך נשמתו וקדושתו תמיד מציצות החוצה ,מאירות את הסביבה ושומרות עליה מכל רע. מתוך צלילה אל ים דברי הראשונים והאחרונים ,ראינו כי אף שצצה שמועה תמוהה על פטור ממזוזה במקום שיש בו חזירים ,עמדו גדולי הדורות כחומה בצורה והבהירו כי אור השכינה אינו כבה לעולם .למדנו כי ההבדל בין הקדושה לטינופת אינו בביטול המצווה, אלא בכיבוד המצווה ,וכי על ידי כיסוי נאות והגבהה למעלה מעשרה טפחים ,אנו יוצרים חיץ בל יעבור בין חומריות העולם לבין זיו השם.

גם לנשמה מגיע אוכל

נפקא מינה ראשונה נוגעת להנהגת הבית המעשית במקום שבו מצויים תינוקות וילדים קטנים .כפי שפסק מרן בשולחן ערוך והט"ז ,בחדרים אלו יש להקפיד על כיסוי המזוזה, שכן נוכחות של חוסר נקיות בקרבת המזוזה מחייבת אותנו בהגנה על כבוד הקלף .אין זה פוטר מן המזוזה ,אלא דורש מאיתנו עטיפה נוספת ,ובכך אנו מחנכים גם את הדור הבא לזהירות ויראת כבוד כלפי שמו של הבורא בתוך חיי המעשה. נפקא מינה שנייה עוסקת בצורת בית המזוזה המובחרת .מתוך דברי הבן איש חי ושאר האחרונים ,למדנו כי הדרך הנכונה היא לשלב בין הכיסוי לגילוי .קביעת המזוזה בתוך שפופרת עם חלון זכוכית קטן כנגד שם שדי מאפשרת לקיים את סגולת השמירה ש"השם יהיה נראה" מבלי לחשוף את הקלף לבזיון או לנזק .זוהי הוראה לדורות שקדושה צריכה שמירה ,וככל שאנו משקיעים בכיסוי המצווה בכבוד ,כך היא משפיעה עלינו את אורה ביתר שאת. נפקא מינה שלישית היא הידיעה המרגיעה כי גם בערים שאינן טהורות לחלוטין ,וגם בתוך המולת הרחוב המאובק ,הבית היהודי נותר אי של טהרה .השמירה של המזוזה אינה תלויה במה שקורה מחוץ לפתח ,אלא בנאמנות של היהודי לקבוע את השלט של המלך בפתחו ,ובכך הוא הופך את כל סביבתו למקום הראוי להשראת שכינה. בספר שושן סודות פירש וביאר כי הטעם העמוק לפטור של עיר שיש בה חזירים ,כפי שהובא בשמועה המיוחסת לירושלמי ,אינו נובע רק מנקיות פיזית אלא מחשש רוחני עליון. החזיר ,כיצור המחטט בארץ ומייצג את עומק הקליפה ,נחשב כמי שיונח מכוחות הטומאה. לפיכך ,השמועה גרסה כי הצבת מזוזה גלויה בפתח שבו עוברים חזירים עלולה לעורר קטרוג מצד "החזיר העליון" ,ולכן היה מקום לומר שעדיף להימנע מן המצווה או להצניעה. אולם ,חכמי הסוד הדגישו כי זו בדיוק הסיבה שהמזוזה צריכה להיות בשליש העליון – שם אין אחיזה לכוחות אלו ,והקדושה של שם שדי משמשת ככיפת ברזל רוחנית המבטלת את כוח המזיקים. בנו יצחק ברבי אברהם ,הריב"א ,כתב וחידש יסוד גדול בלימוד :כאשר מובא דין בשם הירושלמי אך הוא אינו נמצא לפנינו לאחר בדיקה מדוקדקת ,עלינו לומר "נשתקע הדבר". אין זה אומר שהדין אינו קיים כלל ,אלא שהוא אינו שייך להנהגה המעשית של כלל ישראל. עם זאת ,רבותינו האחרונים כגון בעל הציץ אליעזר והרב בן איש חי ,ביארו כי גם שמועה שאין לה מקור מחייבת אותנו להתבונן בטעמה .העובדה שהסמ"ג והמרדכי הביאו את הדבר מלמדת אותנו על חשיבות היראה והכבוד שיש לרחוש למזוזה ,גם אם למעשה אנו חייבים בה בכל מצב .השמועה באה לעורר אותנו לזהירות יתירה בבזיון המצווה. בשו"ת מהרי"ל ובספר האשכול פירשו וביארו כי עיקר המצווה הוא שהמזוזה תהיה נראית, כיוון שראיית שם השם היא המעוררת את השמירה .על כן ,נהגו ישראל בכל הדורות לעשות נקב בבית המזוזה כנגד שם שדי .נפקא מינה גדולה עלתה כאן :האם בשעת סכנה או במקום טינופת עדיף לכסות הכל או להשאיר את הנקב? הט"ז ומרן השולחן ערוך הכריעו שבמקום

ינימש תשרפ

טינופת ,כבוד השם קודם לסגולת הראייה ,ויש לכסות את הנקב במעט שעווה .בכך אנו למדים ששמירת המזוזה תלויה בראש ובראשונה בכבוד שאנו רוחשים לה; ככל שנשמור על נקיותה וכבודה ,כך היא תעמוד לנו כמגן וכצינה בפני כל פגע. בשלב זה אנו מתבוננים על המהלך כולו :החל מן התמיהה על שמועת הירושלמי שביקשה לפטור עיר שלמה מחובת המזוזה ,ועד להכרעה הברורה של מאורי הדורות .ראינו כיצד דחיית הפטור אינה רק הכרעה טכנית ,אלא הצהרת אמונה עמוקה .בעולם שבו הטומאה מנסה לתפוס מקום ,והחזיר מסמל את החדירה של כוחות הפירוד אל המרחב האנושי, המזוזה היא הכוח המאחד .היא הנקודה שבה האדם בוחר להכניס את השכינה אל תוך גבולות ביתו ,ובכך הוא הופך את "רשות היחיד" שלו למובלעת של קדושה שאין לטומאה רשות לדרוך בה. רבותינו האחרונים ,ובראשם מרן רבנו עובדיה יוסף ,לימדונו כי הדרך להתמודד עם הטינופת אינה בבריחה מן המצווה ,אלא בהעלאתה אל מעל לעשרה טפחים – אל מקום שבו היא נחשבת "רשות אחרת" .זהו שיעור לחיים :כאשר אדם נתקל בקשיים או בסביבה שאינה הולמת ,הפתרון אינו לוותר על עקרונותיו המקודשים ,אלא להגביה אותם ,לעטוף אותם בכיסוי המגן של יראת שמיים ,ולהמשיך להאיר את שם "שדי" מבעד לחלון הזכוכית של מעשיו .קדושת המזוזה היא המנצחת את חזירות העולם ,והיא המבטיחה כי גם בתוך עיר המלאה בבלבול ,ביתו של היהודי יישאר מקום שבו השכינה שורה בשלווה ובשמירה מעולה.

עיקר העניין: השאלה המרעישה האם עיר שיש בה חזירים פטורה מן המזוזה ,קיבלה מענה ברור ומזוקק בין דפי הפוסקים .אף שהסמ"ג הביא שמועה בשם הירושלמי על פטור כזה ,הריב"א וגדולי האחרונים כגון בעל הציץ אליעזר הכריעו כי מדובר בטעות סופר או בדין שנאמר רק על "שער" שבו החזירים מתחככים ממש והוא נמוך מעשרה טפחים .להלכה ,פסק מרן רבנו עובדיה יוסף כי כל הבתים חייבים במזוזה ללא פקפוק ,שכן קביעתה בשליש העליון מרוממת אותה מעל כל בזיון .למדנו כי במקומות שבהם מצויה טינופת ,כגון בחדרי ילדים ,יש לכסות את המזוזה בשעווה או בנרתיק אטום ,אך לכתחילה ברוב הפתחים נהגו להשאיר נקב מזוגג כנגד שם "שדי" המגן על הבית .ספר הקנה לימדנו כי דווקא במקום שבו כוחות המזיקים מצויים ,חובת השמירה של המזוזה נדרשת ביתר שאת ,כדי להציב גבול של קדושה בפני כל נזק וטומאה.