VK-A-286-052 | האם אפשר לטבול בנפט במקום במים?

VK-A-286-052 | האם אפשר לטבול בנפט במקום במים? בלב הטהרה היהודית עומד המקווה ,אותו מאגר מים חיים המבקש להשיב את האדם אל מצבו הבראשיתי ,אל הרגע שבו העולם כולו היה אפוף מים בטרם יבשה .אולם ,מה יהא הדין כאשר המציאות הגשמית והמודרנית פולשת אל תוך דביר הטהרה ,והנוזל הממלא את הבור אינו אותם מים שקופים ומזככים ,אלא נפט כהה ,סמיך ובוער? השאלה שלפנינו אינה רק בירור…

VK-A-286-052 | האם אפשר לטבול בנפט במקום במים? בלב הטהרה היהודית עומד המקווה ,אותו מאגר מים חיים המבקש להשיב את האדם אל מצבו הבראשיתי ,אל הרגע שבו העולם כולו היה אפוף מים בטרם יבשה .אולם ,מה יהא הדין כאשר המציאות הגשמית והמודרנית פולשת אל תוך דביר הטהרה ,והנוזל הממלא את הבור אינו אותם מים שקופים ומזככים ,אלא נפט כהה ,סמיך ובוער? השאלה שלפנינו אינה רק בירור טכני בדיני טהרה ,אלא היא נוגעת בשורש הגדרת "מים" בתורה ובטבע. הלב פועם בחרדה ובתהייה :האם נוזל שנובע ממעמקי האדמה ,אך טבעו הוא להצית אש ולכלות ,יכול לשמש כמקור של חיים וטהרה? האם "מעיין של נפט" נחשב כמעיין של מים לעניין טבילה ,או שמא זרותו ודליקותו הופכות אותו למחיצה המרחקת את האדם מן הקדושה? אנו ניצבים בפני סוגיה מרתקת המפגישה את פסוקי התורה עם פלאי הטבע וחכמת הפוסקים ,בחיפוש אחר התפר שבין הנוזלי והגשמי לבין המטהר והרוחני ,ותוהים האם אש הנפט יכולה להיחשב כמי הטהרה. התורה הקדושה ,בבואה ללמדנו את סוד הטהרה והחזרה אל המקור ,צמצמה את כוח המקווה אך ורק אל יסוד המים ,כפי שנאמר בפרשתנו" :אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונוגע בנבלתם יטמא" (ויקרא יא ,לו) הכתוב משתמש במילת המיעוט "אך" כדי להוציא מכלל טהרה כל נוזל שאינו מוגדר כמים .גם אם הנוזל נובע מן המעיין או נאסף בבור ,אם אין הוא מים – אין בו כוח טהרה. רש"י (ויקרא יא ,לו) כתב וביאר" :אך מעין ובור – המחוברים בקרקע אינם מקבלים טומאה". רש"י מעמיד את הכלל שהחיבור לקרקע מגן על המים מטומאה ,אך דבריו מוסבים על "מעיין ובור" שהם של מים ,ומכאן שכל שאינו מים אינו נהנה מחסינות זו וממילא אינו מטהר. רבנו אברהם אבן עזרא (ויקרא יא ,לו) פירש" :מקוה מים – כי אם היה מקווה יין או שמן, אינו טהור" .האבן עזרא מדגיש כי שם "מים" הוא תנאי בל יעבור ,וכל משקה אחר ,חשוב ככל שיהיה ,נפסל לטבילה מחמת גזירת הכתוב. הרמב"ן (ויקרא יא ,לו) כתב וחידש כי המים הם יסוד הבריאה ולכן הם עומדים בטהרתם .לפי דבריו ,דווקא המים שנוצרו בראשית הבריאה לצורך חיות העולם הם הכלים לטהרה ,מה שמחריג נוזלים כדוגמת הנפט שאמנם נובעים מהארץ אך אינם שייכים ליסוד המים המטהר. הרד"ק (ויקרא יא ,לו) פירש כי המילה "מקווה" נסמכת למים ,ללמדנו שרק קיבוץ של מים נחשב למקווה ,ושאר נוזלים אינם קרויים מקווה לעניין זה. הספורנו (ויקרא יא ,לו) כתב וביאר" :יהיה טהור – לא יקבל טומאה לעולם ,להיותם דומים למקורם שלא נשתנו ממה שהיו בעת היצירה" .הספורנו תולה את הטהרה בדמיון למקור היצירה הראשון של מים ,והנפט ,בשינויו ובמהותו הבוערת ,אינו עונה להגדרה זו. הכלי יקר (ויקרא יא ,לו) ביאר כי המים מטהרים דווקא מפני שהם מורים על מידת הענווה

ינימש תשרפ

והביטול ,בהיותם יורדים ממקום גבוה למקום נמוך .הנפט ,שטבעו להתלקח ולעלות בלהבה ,מייצג במידה רבה תנועה הפוכה מזו של המים המטהרים. אונקלוס (ויקרא יא ,לו) תרגם" :ברם מעיינא וגובא בית כנישת מיין יהי דכי" .אונקלוס מדגיש את המונח "כנישת מיין" (כינוס מים) ,ובכך הוא חותם את ההבנה שרק מים בכינוסם הם המטהרים. נפנה כעת לפתוח את שערי התלמוד ,שם נחקקו הגדרות המים והנוזלים המטהרים ,ונברר האם הנפט ,על אף נביעתו מן האדמה ,יכול להימנות במניין המים המכשירים את הטבילה. במשנה במסכת מקוואות (פרק א משנה ח) שנינו" :למעלה מהן מים מכין שהן מטהרין בזוחלין" .רבנו עובדיה מברטנורה פירש וביאר במקום כי מים מכין הם מים נובעים שהם מלוחים או חמים .מדברי המשנה אנו למידים כי חז"ל הכירו במציאות של מים שאיכותם וטעמם השתנו ,ואף על פי כן ,כל עוד שם מים עליהם ,כוחם יפה לטהר אפילו בזחילה כמעיין. במשנה במסכת פרה (פרק ח משנה ט) שנינו" :המים המכים פסולים ,אלו הן המכים ,המלוחים והפושרים" .המשנה מונה את סוגי המים שאינם כשרים לקידוש מי חטאת ,אך כפי שדייקו הפוסקים ,התנא לא הזכיר את הנפט בין המים הפסולים .שתיקה זו רועמת ומלמדת כי הנפט לא נחשב אפילו למים פגומים או "מכים" ,אלא הוגדר כנוזל מזן אחר שאינו נכנס כלל למשפחת המים. בתלמוד ירושלמי (מסכת מקוואות פרק א הלכה ו) דנו רבותינו בהרחבה בגדרי מעיינות שונים ובשינויי מראה וטעם במי המקווה .בפירוש קרבן העדה ובפירוש פני משה על הירושלמי הובא כי התורה דרשה "מקווה מים" – מים ששמם מים ללא כל תוספת לוואי .הנפט ,על אף היותו נוזלי ונובע ממעמקי התהום ,אין הבריות מכנות אותו בשם "מים" ,ולא מצינו בכל הש"ס תנא או אמורא שישתמש בביטוי "מי נפט". בגמרא במסכת חולין (דף פד ע"א) דנו בעניין "זוחלין" ,ושם הובא הדין שמי תמצית אינם מטהרים בזוחלין אלא באשבורן. רש"י פירש וביאר שם את ההבדל שבין מי מעיין הנובעים לבין שאר נוזלים .התוספות (שם ד"ה זוחלין) כתבו וביארו כי כל נוזל שאין שמו "מים" סתם ,אין הטבילה בו מועילה ,שכן גזירת הכתוב בפרשתנו צמצמה את הטהרה למים בלבד. רבנו משה בן מיימון ,הרמב"ם (הלכות מקוואות פרק א הלכה א) ,כתב" :כל הטמאים אין להם טהרה אלא בטבילה במים של מקווה ...וכל דבר שאינו מים אין הטבילה בו מועילה". הרמב"ם מעמיד את היסוד שרק מים הם הכלי לטהרה ,וכל נוזל אחר ,אפילו הוא נובע מן המעיין ,נותר מחוץ למחנה הטהרה. רבנו אשר בן יחיאל ,הרא"ש (הלכות מקוואות סימן א) ,פירש" :מקווה מים יהיה טהור – ולא

גם לנשמה מגיע אוכל

מקווה של שאר משקים" .הרא"ש מדייק מלשון הכתוב שדווקא השם המוחלט "מים" הוא המכשיר את המקווה ,ומכאן שהנפט ,שאינו קרוי מים בפי כל ,אינו יכול לשמש לטבילה. רבנו שלמה בן אברהם אדרת ,הרשב"א בתורת הבית (הבית השביעי שער ד) ,ביאר" :הטעם שרק מים מטהרים הוא מפני שהם עיקר העולם ומהם נוצר הכל" .לפי דבריו ,הנפט נחשב כנוזל משני שאינו נכלל ביסודות הבריאה הראשוניים המיועדים לטהרה. רבנו פרץ מקורביל ,בהגהות סמ"ק (מצווה קסה) ,חידש" :כל שאין הבריות קוראים לו מים סתם ,אפילו הוא נוזל כמים ,אינו מטהר" .חידוש זה חותם את הדין לגבי הנפט ,שכן אף שהוא נוזלי ,אין אדם בעולם שיכנה אותו בשם מים. רבנו מנחם המאירי (בבית הבחירה למסכת מקוואות) ,כתב" :יש נוזלים הנובעים מן האדמה כגון מי גופרית ומי מלח ,שהם כשרים לטבילה כיוון ששם מים עליהם ,אבל דברים שהם משמני הארץ ואין שמם מים ,פסולים לכל דבר" .המאירי מציב את הקו המפריד בין מים שאיכותם השתנתה לבין נוזלים שהם "משמני הארץ" כדוגמת הנפט ,שאינם מים במהותם. נפנה כעת אל היכלם של גדולי האחרונים והפוסקים ,אשר העמיקו חקר בשאלת נוזלי הארץ וביררו בנר ובפנס את מעמדו של הנפט אל מול מי המקווה הטהורים. רבי דוד הלוי הורוביץ אב"ד סטניסלאב ,בספרו שו"ת אמרי דוד (סימן רכב סק"ב) ,דן" :האם יכולים לטבול בנפט כמו במקווה של מים ,או אפילו במעיין של נפט הנובע מן הארץ?" .הוא ביאר כי אין לנפט דין מים כלל וכלל ,שכן המשנה במסכת פרה מנתה את המים המלוחים והפושרים כמים "מכים" ,אך לא הזכירה נפט .מכאן הוכיח כי הנפט אינו נחשב אפילו למים פגומים ,אלא הוא בריה בפני עצמה שאין שמה מים ,ובתורה כתיב "מקווה מים" דווקא. הגאון רבי מאיר אריק בספרו שו"ת אמרי יושר (חלק ב סימן לא) ,כתב" :נבקעה מכונת הגז בבית המרחץ ונשפך משם הרבה נפט למקווה" .הוא חידש כי אף שהיה מקום להסתפק שמא נפט דומה למלח ושלג הגדלים מן הארץ ,הרי שלא מצאנו שום גילוי או מקור לכך שנוזל זה ייחשב כמים לעניין טבילה ,ועל כן פשוט שאין הוא מטהר. הגאון רבי אברהם יעקב ניימרק בספרו אשל אברהם (על מסכת חולין דף פד ע"א) ,פירש: "זוחלין אינם מטהרים אלא במים" .הוא הוסיף וביאר כי הנפט ,אף שהוא נוזלי ונובע ,נחשב כ"משמני הארץ" ולא כמימי הארץ ,ועל כן דינו ככל שאר המשקים שפסולים לטבילה לכל הדעות. הגאון רבי יצחק יעקב וייס בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח סימן עו) ,דן" :בעניין שפיכת חומר ה'קלור' למקווה והשפעתו על כשרות המים" .תוך כדי דבריו הוא פנה ללבן את דין הטבילה בנפט וביאר כי מאחר שאין שמו מים בפי הבריות ,הרי הוא כיין ושמן ודבש שאינם מטהרים, ואפילו נפל לתוך מקווה מים בשיעור שמשנה את המראה ,הרי הוא פוסלו. רבי דוד צבי הופמן בשו"ת מלמד להועיל (חלק ב סימן סד) ,כתב" :נוזלים שאינם מים אינם

ינימש תשרפ

מצטרפים לשיעור מקווה" .הוא ביאר כי גם אם נערבב נפט עם מים ,אין הנפט נחשב כחלק מהשיעור הנדרש של ארבעים סאה ,משום שמהותו שונה בתכלית ואינה יכולה להיחשב כ"מימי הבריאה". נפנה כעת לחסות בצלם של גדולי הדורות האחרונים ומאורי זמננו ,אשר בפלפולם הישר ובסברתם הזכה האירו את עינינו בגדרי הטבע וההלכה ,ופסקו בשאלת הנפט הבוער אל מול המים המטהרים. הגאון האדיר רבי יוסף רוזין הרוגאטשובר ,בהסכמתו לשו"ת אמרי יושר (חלק ב) ,כתב: שמהות הנפט שונה בתכלית ממהות המים ,שכן המים הם יסוד של קרירות ולחות המייצגים את החיים ,ואילו הנפט עומד ביסודו כחומר דליק השייך לעולם האש .הוא פירש כי מעיין של נפט אינו יכול להיחשב כמעיין לעניין טבילה ,מאחר שגזירת הכתוב "מקווה מים" דרשה את היסוד המשותף לכלל המים בעולם ,והנפט נפרד מהם בתכונותיו היסודיות ביותר. מו"ר הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך בשו"ת מנחת שלמה (מהדורה תנינא סימן עז) ,חידש סברה מרטיטה" :מצד הסברה נראה דנפט לא נחשב כלל כמים משום שכולו בוער ושורף, ומתחילה ועד סוף הוא נהפך לאש" .הוא ביאר כי מהיכי תיתי שנאמר על חומר שמהותו אש שהוא בכלל מים ,ואף אם נרצה לומר שהוא קרוי מים מפני שהוא נוזלי ,הרי שהנפט נחשב כגדל ביבשה ולא כגדל בים ,כיוון שהוא נובע ממעמקי הקרקעית ואינו שייך למערכת המים העולמית. הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק בספרו דעת כהן (סימן קסב) ,כתב :שכל שאין שמו מים סתם בפי כל אדם ,אין הוא נחשב למים לעניין טבילה .הוא ביאר כי השם שהבריות קוראות לדבר אינו עניין לשוני גרידא ,אלא הוא משקף את המהות הפנימית של החפץ כפי שנקבעה בבריאה ,ומאחר שהנפט קרוי בפי כל "נפט" ולא "מים" ,הרי שנסתלק ממנו דין מטהר. מו"ר הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן רז) ,פירש :כי גם אם נזקק את הנפט עד שיהיה צלול כמים ,מכל מקום אין הטבילה בו מועילה .הוא ביאר כי הקביעה מהו מים תלויה בבריאת העולם ובמציאות הטבעית המוכרת לנו מששת ימי בראשית ,וכל נוזל שנתחדש או שהוצא ממעמקי האדמה בתהליכים כימיים או טבעיים שאינם בכלל מים ,פסול לטבילה. הגאון רבי יצחק יוסף ,בספרו עין יצחק (חלק ג) ,כתב :שיש להיזהר מאוד במקוואות שבהם משתמשים בחומרי חיטוי חזקים או שנופל לתוכם חומר זר ,שמא ישתנה מראה המים למראה של נוזל אחר .הוא ביאר כי בנפט המצב חמור שבעתיים ,שכן אין זה רק שינוי מראה במים ,אלא מדובר בנוזל שמעיקרו אינו מים ,ועל כן פשוט שאין בו דין טהרה כלל. נפנה כעת לתרגם את פסקי ההלכה והסברות העמוקות אל שולחן המעשה ,ונראה כיצד הבירור אודות הנפט והמים משפיע על הנהגת המקווה ועל טהרתנו בחיי היום יום. נפקא מינה ראשונה נוגעת למקרה המצוי שבו נשפך נפט ,סולר או חומר דלק אחר לתוך

גם לנשמה מגיע אוכל

מקווה כשר .מתוך היסוד שקבענו כי הנפט אינו נחשב מים ,עולה כי אם נפל נפט לתוך ארבעים סאה של מים ושינה את מראם ,המקווה נפסל לטבילה עד שיוחזר לו מראה המים המקורי .יתרה מכך ,מאחר שהנפט אינו מוגדר כמים ,הוא אינו יכול להצטרף לשיעור המקווה .אם חסרים מים בבור והוסיפו נפט כדי להשלים לארבעים סאה ,המקווה נותר בפסולו שכן חסר לנו בשיעור המים המטהרים שקצבה התורה. נפקא מינה שנייה עוסקת בדין חציצה בשעת הטבילה .כיוון שהנפט נחשב ל"משמני הארץ" ואינו מתערב עם המים אלא צף על גביהם ,הרי שטבילה במקווה שיש על פניו שכבת נפט עבה עלולה להיחשב כחציצה .אם הנפט נדבק לגוף הטובל או הטובלת לפני שהגיעו אל המים ,הרי שזהו חיץ המונע מן המים המטהרים להגיע אל הבשר ,ובכך נפגמת הטהרה מן השורש .הדבר מלמדנו על החובה להקפיד על ניקיונם המוחלט של מי המקווה מכל חומר זר שאינו מים. נפקא מינה שלישית מתגלה לנו בדין טבילת כלים .לעיתים כלי זקוק לטבילה אך הוא מלוכלך בשאריות נפט או דלק משימוש קודם .מתוך דברי הפוסקים למדנו שהנפט אינו מטהר ,ולכן אין להקל ולומר שנוזל זה ינקה את הכלי תוך כדי הטבילה .עלינו להקפיד על ניקוי הכלי מכל שמץ של נפט קודם הטבילה ,כדי שמי המקווה יקיפו את הכלי מכל צדדיו ללא שום מחיצה של "משקה אחר" שאינו מטהר. נפנה כעת אל היכל המחשבה כדי לדלות את פניני הרעיון הטמונים בין גלי המים ובין שלהבות הנפט ,ונבין את עומק ההבדל שבין היסוד המטהר ליסוד המבער. המים מייצגים בבריאה את כוח ההתבטלות והענווה ,הם זורמים תמיד אל המקום הנמוך ביותר ,שקופים וחסרי צבע משל עצמם ,ובכך הם משמשים ככלי קיבול מושלם לאור השכינה .כאשר האדם טובל במים ,הוא חוזר אל מצב של "ביטול היש" ,אל רגע היצירה שבו רוח אלוקים מרחפת על פני המים ,ושם הוא מתנער מטומאתו ומתחדש כבריה חדשה. המים הם יסוד החיים המאפשר צמיחה ופריחה ,ועל כן הם נבחרו להיות הצינור היחיד שדרכו עוברת הטהרה לכל הברואים. לעומתם ,הנפט נושא בקרבו מהות הפוכה בתכלית .אף שהוא נוזלי ונובע ממעמקי האדמה, אין תכליתו להחיות ולהצמיח אלא להבעיר ולכלות .הנפט הוא "אש נוזלית" ,חומר האוצר בתוכו אנרגיה מתפרצת שכל כולה שואפת לעלות מעלה ,לשרוף ולהאיר באור מלאכותי של בעירה .בעוד המים משקיטים את הנפש ומשיבים אותה אל שורשה השקט ,הנפט מייצג את עולם היצירה האנושי ,את הטכנולוגיה והכוח המניע את גלגלי העולם החומרי. הרעיון העמוק העולה מכאן הוא שהטהרה אינה יכולה לבוא מתוך כוח הבעירה והאש. אדם אינו יכול להיטהר באמצעות נוזל שמטבעו הוא לשרוף ,שכן הטהרה דורשת קרירות רוח ,יישוב הדעת והתמזגות עם הטבע הבראשיתי כפי שיצא מידי הבורא .הנפט ,עם כל

ינימש תשרפ

חשיבותו להנעת העולם ,נותר זר לעולם הטהרה משום שהוא מסמל את ה"אני" המתפרץ והכוחני ,בעוד המקווה דורש את ה"אין" המשתקף במים הזכים. נפנה כעת אל מחוזות הנפש ,פנימה אל נבכי הלב וההנהגה ,ונבין כיצד המאבק בין המים לנפט משתקף בתוך עולמו הפנימי של היהודי המבקש קרבת אלוקים. האדם נמשל לעיתים לנפט – יש בו פוטנציאל עצום של בעירה ,שאיפות יוקדות ורצון לפרוץ קדימה בכוח גדול .זוהי האש של ה"חיות" ,האנרגיה הדוחפת אותנו לפעול ולשנות את העולם .אך הלימוד שלנו היום מלמדנו שיעור עמוק באמונה :עם כל הכבוד לאש הבוערת, הטהרה של הנפש מגיעה דווקא מן המים .כאשר האדם מרגיש שהוא "נשרף" מלחצי החיים, מרדיפה אחר הישגים חומריים או מסערות הרגש ,עליו לשוב אל ה"בור" ואל ה"מעיין" – אל הנקודה השקטה והיציבה של האמונה הפשוטה. החיבור לאמונה דורש מאיתנו לדעת מתי להניח לנפט הבוער שבנו ולטבול במימי התורה. הנפט מייצג את ההשתדלות האנושית הכוחנית ,את המחשבה שהכל תלוי בכוחנו ובלהט שלנו .לעומת זאת ,המים מלמדים אותנו את סוד הביטחון – היכולת להרפות ,להיכנס אל תוך המקווה האלוקי ולדעת שהשפע זורם אלינו דווקא כשאנו במצב של ענווה. הנהגת האדם צריכה להיות כזו שיודעת להבחין בין עיקר לטפל .הנפט טוב להנעת המכונות ,אך הוא אינו יכול לטהר את הלב .כך גם בחיינו :הכישרונות והיכולות הטכניות שלנו הם כלים נפלאים ,אך הם אינם תחליף לטהרת המידות ולזיכוך הנשמה שנעשים רק דרך חיבור למקורות החיים הנצחיים ,לאותם מים ששמם "מים" מאז ששת ימי בראשית ועד היום .האדם המאמין מבין כי רק דרך התמסרות מוחלטת לרצון הבורא ,כמו אדם המפקיר גופו למי המקווה ,הוא יכול לזכות להתחדשות רוחנית אמיתית. ועתה ,נבקש לעצב את המצפן המוסרי הפנימי העולה מתוך נבכי הסוגיה ,ונראה כיצד הטהרה והנוזל הממלא את חיינו משפיעים על יושרתנו ועל עמידתנו מול הזולת ומול הבורא. ההבחנה המוסרית העולה מדין הנפט במקווה היא שאלת הזיוף והיושרה .הנפט ,בחזותו הנוזלית ובנביעתו מן האדמה ,עשוי להיראות כ"מים" עבור עין בלתי בוחנת ,אך מהותו שונה בתכלית .המוסר הנלמד כאן הוא החובה לדקדק במהות הפנימית של מעשינו ולא להסתפק בחזות חיצונית מרשימה .אדם יכול להציג כלפי חוץ התלהבות בוערת" ,אש של קודש" כביכול ,אך אם אין בתוכה את המים החיים של המוסר ,הענווה והאמת ,אין בכוחה לטהר את סביבתו או את עצמו. זאת ועוד ,המזוזה והמקווה גם יחד מלמדים אותנו על החובה לשמור על נקיות המרחב המשותף .כפי שהנפט במקווה עלול להיחשב כחציצה וכבזיון לקדושה ,כך גם בחיי החברה – ה"נפט" של המידות הרעות ,של האנוכיות והכוחנות הבוערת ,יוצר חציצה בינינו לבין הזולת .אדם המבקש להיות בדרגת "טהור" ,עליו להקפיד שמעשיו יהיו זכים כמים ,ללא "שמנוניות" של אינטרסים זרים וללא להבות של מחלוקת.

גם לנשמה מגיע אוכל

המצפן המוסרי שלנו מורה לנו שכל מהותנו צריכה להיות עשויה מיחידה אחת של אמת. כשם שהתורה פסלה את הנפט לטבילה מפני שאינו קרוי "מים" בפי הבריות ,כך עלינו לשאוף לכך שפנימיותנו תהיה כפי שאנו נקראים בפי הבריות – ללא מסכות וללא זיופים. הטהרה האמיתית היא זו שבה האדם הופך את כל הוייתו לכלי שקוף המעביר את אור הטוב והחסד ,מבלי שדבר יעצור בעדו. מהלימוד המעמיק בסוגיית הנפט במקווה אנו לוקחים עמנו את ההבנה כי לא כל מה שזורם הוא מטהר ,ולא כל מה שבוער הוא קדוש .בחיי המעשה ,אנו נתקלים לעיתים בדרכים קצרות ומפתות המבטיחות התעלות מהירה בכוח של "אש" וסערה ,אך התורה מלמדת אותנו כי הטהרה האמיתית שוכנת דווקא במים הפשוטים ,באותה עקביות שקטה וצנועה של קיום המצוות .עלינו לבחון את המניעים שלנו :האם הם נובעים מ"משמני הארץ" ,מחיפוש אחר כבוד וכוח המדליקים אש זרה ,או שמא הם נובעים ממעיין המים החיים של התורה ,המבקש רק את נקיות הלב וההתבטלות לפני הבורא .עוד למדנו כי עלינו להיות ערניים לכל חציצה ,קטנה כגדולה ,המפרידה בינינו לבין מקור חיותנו ,ולחתור תמיד לבהירות ולשקיפות בכל הליכותינו עם הבריות.

עיקר העניין: השאלה המרתקת האם ניתן לטבול בנפט כבמקור של טהרה ,הובהרה בשורת פסקי פוסקי הדורות כבלתי אפשרית לחלוטין .מתוך גזירת הכתוב בפרשתנו המצמצמת את הטהרה ל"מקווה מים" בלבד ,ועד לדברי הראשונים והאחרונים, התברר כי הנפט אינו נחשב למים בשום גדר הלכתי .למדנו כי שם "מים" הוא תנאי מהותי ,וכל נוזל שאין הבריות מכנות אותו כך ,אפילו הוא נובע ממעמקי האדמה, פסול לטבילה ולצרוף לשיעור מקווה .הגר"מ אריק והאמרי דוד ביארו כי הנפט אינו נמנה אפילו בין המים הפגומים ,ומרן הגרש"ז אויערבאך הוסיף בסברתו כי חומר שמהותו בערה ואש אינו יכול להוות כלי לטהרה המאופיינת בקרירות ובלחות. כך נותר המקווה היהודי בחסינותו ובזכותו ,מזוקק מכל תערובת זרה של "משמני הארץ" ,ומזמין את האדם להיטהר אך ורק במימי החיים שנקצבו לו מששת ימי בראשית ,למען תהיה טהרתו שלמה ,ברורה ומאירה כשמש בגבורתה.