בעומק הפרשה – פרשת אחרי מות

בעומק הפרשה – פרשת אחרי מות סדר עבודת יום הכיפורים ,המפורט בפרשתנו בחרדת קודש ,מהווה את התשתית הלמדנית והמחשבתית למפגש של האדם עם הקדושה המוחלטת" .בזאת יבוא אהרן אל הקודש" (ויקרא טז ,ג) ,ודרשו חכמים במדרש רבה (ויקרא כא ,ה)" :בזאת – בזכות המילה, בזכות השבת ,בזכות התורה" .יש להעמיק מבחינה עיונית :מהו סוד ה"בזאת" ,וכיצד מצליח הכהן הגדול ,ביום אחד בשנה ,לגשר על…

בעומק הפרשה – פרשת אחרי מות סדר עבודת יום הכיפורים ,המפורט בפרשתנו בחרדת קודש ,מהווה את התשתית הלמדנית והמחשבתית למפגש של האדם עם הקדושה המוחלטת" .בזאת יבוא אהרן אל הקודש" (ויקרא טז ,ג) ,ודרשו חכמים במדרש רבה (ויקרא כא ,ה)" :בזאת – בזכות המילה, בזכות השבת ,בזכות התורה" .יש להעמיק מבחינה עיונית :מהו סוד ה"בזאת" ,וכיצד מצליח הכהן הגדול ,ביום אחד בשנה ,לגשר על התהום הפעורה בין הבורא לנברא ,ולהפוך את רגעי המוות של בני אהרן למקור של חיים וכפרה לדורות?

בגמרא במסכת יומא (סז ע"ב) נידונה מצוות השעיר לעזאזל ,והיא מוגדרת כ"חוק" – גזירה שאין לשכל רשות להרהר אחריה .המהר"ל מפראג (גבורות ה' ,פרק ח; נתיב העבודה ,פרק יג) מבאר כי יום הכיפורים הוא יום שבו האדם מתעלה למדרגת מלאך ,והוא פושט את לבושי החומר ומקבל צורה רוחנית .לשיטתו ,השעיר לעזאזל אינו קרבן לכוחות החיצוניים ,אלא הוא פעולה של "השלכת הרע" אל מקומו הטבעי – המדבר ,מקום השממה .על ידי כך, ישראל נותרים מזוככים וטהורים ,דבוקים במקור האחדות מבלי שום תערובת של סיג ופירוד .השעיר לה' והשעיר לעזאזל הם שני הפכים המבררים את המציאות כולה ומשיבים את הכל אל שורשו העליון.

בספר אור החיים הקדוש (ויקרא טז ,א) מחדש ביאור נורא הוד על המילים "אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה'" .הוא מבאר כי בתוך המיתה שלהם היה טמון סוד של "קרבה" יתרה ,שדווקא מתוכה נלמדת הדרך הנכונה לדורות .האור החיים מדגיש כי הכניסה אל הקודש חייבת להיות מלווה ב"ענן הקטורת" – המכסה על הראייה האנושית המוגבלת. עומק העניין הלמדני הוא שהאדם אינו יכול להשיג את האלוקות במישרין ,אלא דרך מסך של יראה וענווה .הקטורת ,המייצגת את אחדות כל הכוחות (כולל החלבנה שריחה רע) ,היא הכלי שמאפשר לכהן לעמוד לפני ולפנים מבלי להתבטל במציאות.

בחידושי רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ז על הרמב"ם ,הלכות עבודת יום הכיפורים) נידונה ההבחנה שבין עבודות היום הנעשות בבגדי לבן לבין עבודות הנעשות בבגדי זהב. הגרי"ז מבאר יסוד למדני כביר :הכניסה לקודש הקודשים בבגדי לבן מלמדת שביום זה הכהן הגדול אינו משמש כנציג של הדר ומלכות אנושית ,אלא הוא עומד כ"עבד לפני רבו" בפשטות הגמורה ביותר .הלבן מסמל את הטהרה מחטא – "אם יהיו חטאיכם כשני כשלג

ילבינו" .הדיוק הלמדני כאן חושף כי הכפרה תלויה בשינוי המהותי של האדם ,שמשיל מעליו את זהב הגאווה ולובש את לובן הענווה. בספר שם משמואל (אחרי מות ,שנת תרע"ב) מרחיב בעניין גורל שני השעירים .הוא שואל: מדוע יש צורך בגורל ,ולא ניתן להחליט מראש מי לה' ומי לעזאזל? השם משמואל מבאר כי הגורל מבטא את המציאות שמעל השכל האנושי .בעולם הזה ,הטוב והרע מעורבבים, ורק כוח עליון – בחינת "גורל" – יכול להפריד ביניהם לחלוטין .ביום הכיפורים ,אנו חוזרים לנקודת הראשית שבה הכל תלוי ברצון האלוקי הפשוט .הגורל מלמד את האדם שגם במקומות שבהם נראה שאין בחירה ,יד ההשגחה מנווטת הכל לטובה ולכפרה. בספר שפת אמת (אחרי מות ,שנת תרל"ח) צולל אל עומק המצווה "בכל עת אל יבוא אל הקודש" .הוא מסביר כי המילים "אל יבוא" הן בעצם הבטחה – אם האדם ידע לשמור על הגבול ולא להתפרץ ללא הכנה ,הוא יזכה שהקודש יבוא אליו .השפת אמת מדגיש כי יום הכיפורים הוא "אחת בשנה" לא רק בזמן ,אלא במהות – זהו רגע של אחדות מוחלטת של כלל ישראל .כאשר הכהן הגדול מתוודה על חטאיו ,על חטאי ביתו ועל חטאי כל עם ישראל ,הוא מאחד את כל הנשמות לאגודה אחת ,ובכוח האחדות הזו נפתחים כל שערי שמיים. בספר צדקת הצדיק (אות קעו) לרבי צדוק הכהן מלובלין מובא כי פרשת אחרי מות עוסקת בתיקון החיים מתוך הכרת המוות .הוא מבאר כי בני אהרן מתו ב"נשיקה" ,ויום הכיפורים הוא זמן שבו כל יהודי יכול לטעום מעין אותה קרבה מבלי למות גופנית .רבי צדוק מלמד כי הטהרה של יום הכיפורים היא "מקווה ישראל ה'" – כשם שהמקווה מטהר את הטמאים ,כך הקב"ה מטהר את ישראל כשהם מתבטלים לתוכו .הטהרה אינה פעולה חיצונית ,אלא היא היכולת של האדם להשליך את עצמו אל תוך רצון ה' ולהיברא מחדש כבריה טהורה וזכה. האקטואליה של פרשת אחרי מות בימינו היא הקריאה לחיות חיים של קדושה בתוך גבולות המציאות .בעולם שבו הכל נראה נגיש ומהיר ,באה הפרשה ומלמדת אותנו את סוד ה"לפני ולפנים" – שצריך לעבור דרך מסך של הכנה ,יראה ודיוק .היא מלמדת אותנו שהתשובה היא הכוח המניע של החיים ,וכי אין חטא שאין לו כפרה אם האדם מוכן לעמוד מול האמת שלו בבגדי לבן של פשטות .התובנה המורחבת של הפרשה היא שהדרך אל הקודש רצופה בזיכרון של שבירה (אחרי מות) ,אך סופה הוא שמחה עילאית של סליחה וטהרה .אנו יוצאים מהפרשה כשאנו נושאים בתוכנו את קדושת יום הכיפורים לכל ימות השנה ,מוכנים להפוך את חיינו למשכן שבו האש והקטורת עולים תמיד לרצון ,בקדושה עילאית המאירה את הכל באור יקרות נצחי.