הכרת הטוב
מפעל תורני גדול אינו נולד מאדם אחד בלבד; הוא צומח מתוך חסדי שמים, משפחה, בית מדרש, תלמידים, קוראים ומפיצים שהופכים את הכתיבה לשליחות משותפת.
חז"ל לימדו אותנו שאחת המידות היסודיות שעליהן נבנית אישיותו של האדם היא מידת הכרת הטוב. אדם היודע להכיר טובה לבני אדם, לומד מתוך כך גם להכיר בטובו האין סופי של הקב"ה, המנהיג את עולמו בחסד וברחמים.
אין אדם יוצר דבר גדול לבדו.
בוודאי לא מפעל שנבנה במשך שנים ארוכות, מתוך אלפי שעות של לימוד, כתיבה, עיון, מחיקה, חיפוש, בירור, הקשבה והתבוננות.
ספרים אלו אמנם נושאים את שמי על כריכתם, אך האמת היא שהם נולדו וצמחו בזכות אנשים רבים, שכל אחד מהם תרם את חלקו, בדרכו שלו, למסע הארוך שהביא אותם אל עולם.
ראשית, הנני נושא תפילת הודיה לבורא עולם, אשר זיכני לעסוק בתורתו הקדושה, ללמוד וללמד, לכתוב ולהפיץ את דבריו ברבים. כל רעיון שהאיר את עיניי, כל חידוש שזכיתי להבין, כל כוח שניתן לי להמשיך גם ברגעים של עייפות וקושי, כולם מתנת שמים הם.
אני מתפלל לפניו יתברך, שלא תצא תקלה מתחת ידי, שכל הנכתב בספרים אלו יהיה לכבוד שמו יתברך, להרבות אהבת תורה, אהבת ישראל ויראת שמים, ושאזכה תמיד לומר את האמת בענווה, ביושר ובאחריות.
הכרת טובה עמוקה אני חש כלפי הוריי היקרים: אבי מורי, רבי יצחק בן ר' יצחק ויצמן. ואמי מורתי, מרת מזל בת יפה תחי'.
עוד בטרם למדתי מתוך ספרים, למדתי מהם. מהם קיבלתי את אהבת התורה, את ערך העמל, את כוח ההתמדה, את האחריות, את היושר ואת האמונה.
הם לימדו אותי, בעיקר באמצעות דוגמת חייהם, שהתורה איננה רק דבר שלומדים, אלא דרך שבה חיים.
אם זכיתי לכתוב אלפי עמודים, הרי שהיסודות שעליהם נבנו כל אותם עמודים הונחו כבר בבית שבו גדלתי.
על כל אשר העניקו לי, מתוך אהבה, מסירות ואמונה, תעמוד להם זכותם לאורך ימים ושנים.
יהי רצון שיזכו לראות רוב נחת מכל יוצאי חלציהם, מתוך בריאות, שמחה, שלווה ואריכות ימים.
ומילים מיוחדות של הכרת טובה, הערכה ואהבה אני מבקש להקדיש לרעייתי היקרה, מרת דבורה בת ברכה תחי'.
מאחורי כל ספר עומדות אינספור שעות שאיש איננו רואה.
מאחורי כל פרק מסתתרות שעות רבות של לימוד, של עיון, של כתיבה, של מחיקה ושל התחלה מחדש.
אך מאחורי כל אותן שעות, עומדת גם מסירות שקטה, שאין לה כותרות ואין לה פרסום.
בשעה שאני ישבתי בין הספרים, פעמים רבות הייתה היא זו שנשאה באהבה את עול הבית, את האחריות למשפחה ואת כל אותן משימות יום יומיות, שאפשרו לי להמשיך ולכתוב.
לא פעם הייתה זו הקרבה שקטה.
ויתור שאין לו עדים.
מסירות שאינה מבקשת לעצמה דבר.
ספרים אלו אמנם נושאים את שמי, אך חלק גדול מהם שייך גם לה.
הסבלנות, האמונה, העידוד, ההקשבה והשותפות שלה שזורים בין דפי הספרים לא פחות מן המילים הכתובות בהם.
אני מתפלל שנזכה להמשיך לבנות את ביתנו על אדני התורה, האמונה, השלום והאהבה, מתוך בריאות איתנה, שמחה, נחת וישועות, ושנזכה לראות את כל בני משפחתנו הולכים בדרך התורה והיראה.
כאן אני מבקש לעצור לרגע ולהכיר טובה גם למקום שבו כל המפעל הזה החל לקבל את צורתו.
בית המדרש "בית יוסף", ברחוב קריית יערים 32, גבעת זאב, שנוסד לעילוי נשמת סבי, רבי יוסף בן רבי יצחק ויצמן זצ"ל, איננו רק המקום שבו נמסרו השיעורים.
הוא הבית שבו נולדו השאלות.
הוא המקום שבו רעיונות ראשונים קיבלו חיים.
הוא המקום שבו כל שאלה נבחנה, כל תשובה התלבנה, וכל רעיון עבר שוב ושוב את מבחן הלימוד המשותף.
בין כתליו של בית המדרש נולדו אין ספור דיונים, מחשבות, שאלות והארות, שהלכו והתפתחו עד שמצאו את מקומם בין דפי הספרים שלפניכם.
לא אחת קרה, ששאלה שנשאלה על ידי אחד המשתתפים בשיעור פתחה בפניי כיוון חדש לחלוטין, ולעיתים אף הולידה פרק שלם שלא היה נכתב אלמלא אותה שאלה.
במובן מסוים, ספרים אלו אינם רק פרי כתיבתי.
הם גם פרי הלימוד המשותף, ההקשבה, השיח והחיפוש אחר האמת, שנבנו במשך שנים בבית המדרש.
תודתי והערכתי נתונות מעומק הלב גם לכל לומדי, מתפללי ושומעי השיעורים בבית המדרש "בית יוסף".
במשך השנים לא ראיתי בכם ציבור של מאזינים בלבד.
ראיתי בכם שותפים.
שותפים למסע.
שותפים לחיפוש.
שותפים לשאלות.
לא אחת הגעתי אל השיעור לאחר שעות רבות של לימוד והכנה, מתוך מחשבה שהנושא כבר התברר עד תומו. אולם דווקא אז נשאלה שאלה אחת, או נאמרה הערה קצרה, שפתחה לפניי עולם חדש של מחשבה, וחייבה אותי לשוב אל הפסוקים, אל חז"ל, אל הראשונים ואל האחרונים, כדי להמשיך לברר ולהעמיק.
כך נולדו במשך השנים רעיונות רבים.
כך נכתבו פרקים רבים.
וכך צמחה גם הסדרה שלפניכם.
במובן מסוים, ספרים אלו אינם שייכים לי בלבד.
הם שייכים גם לכל אותם לומדים יקרים, שביקשו להבין עוד, לשאול עוד, לחשוב עוד ולא להסתפק בתשובה הראשונה.
תודתי נתונה גם לכל שומעי השיעורים וההרצאות שזכיתי, בחסדי ה', למסור במשך השנים בארץ ובעולם.
בכל מקום שאליו הגעתי, מצאתי אנשים המחפשים את אותו הדבר.
לא עוד מידע.
אלא משמעות.
לא עוד רעיון יפה.
אלא דרך חיים.
פגשתי תלמידי חכמים ורבנים מופלגים, אברכים, אנשי חינוך, אנשי עסקים, רופאים, משפטנים, אנשי אקדמיה, בני נוער, סטודנטים ואנשים שעשו את צעדיהם הראשונים בעולם התורה.
כל אחד מהם הגיע מעולם אחר.
עם שאלות אחרות.
עם ניסיון חיים אחר.
אך פעם אחר פעם נוכחתי לראות, שהתורה מסוגלת לדבר אל כל אדם, כאשר היא פוגשת את השאלות המעסיקות אותו באמת.
גם במקומות שבהם השתתפו בשיעורים אנשים שאינם יהודים, נוכחתי לראות עד כמה חכמת התורה, יושרה, עומקה והמבט האנושי שבה מסוגלים לגעת בלבבות ולעורר מחשבה. בכך התחדדה בי פעם נוספת ההכרה בדברי הנביא: "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיהו ב, ב), ובייעודו של עם ישראל להיות "אוֹר לַגּוֹיִם" (ישעיהו מט, ו).
אני חש חובה עמוקה להודות לכל אותם משתתפים, שבשאלותיהם, בהערותיהם ובהארותיהם העשירו אותי לא פחות מכפי שאני זכיתי למסור להם.
פעמים רבות הייתה זו דווקא שאלה שנשאלה בסיומו של שיעור, או שיחה שנמשכה לאחר ההרצאה, שפתחה בפניי כיוון חדש של מחשבה, בירור נוסף במקורות, ולעיתים אף הולידה פרק שלם שנכתב לאחר מכן.
תודתי נתונה גם לכל קוראי החוברות בארץ ובעולם, שליוו את המפעל הזה מראשיתו.
במשך השנים הגיעו אליי אלפי תגובות.
מכתבים.
שיחות טלפון.
הודעות דואר אלקטרוני.
והודעות וואטסאפ.
כל תגובה נקראה בעיון.
כל הערה נשקלה בכובד ראש.
כל שאלה זכתה להתייחסות.
לא פעם היו דווקא ההערות שקיבלתי הסיבה לשוב ולעיין מחדש בסוגיה מסוימת, להרחיב אותה, לדייק אותה או לראות אותה מזווית נוספת.
במובן מסוים, גם אתם שותפים לכתיבת הספרים שלפניכם.
ולבסוף, ברצוני להודות לאלפי האנשים היקרים, בארץ ובעולם, שפעלו ופועלים במסירות להפצת החוברות.
לאלו שהדפיסו אותן על חשבונם.
לאלו שהניחו אותן בבתי הכנסת, בבתי המדרש, בכוללים, במקומות העבודה ובקהילותיהם.
לאלו ששלחו אותן לקרובי משפחה, לחברים ולמכרים.
ולכל מי שראה בהפצת דבר תורה לא מעשה קטן, אלא שליחות של ממש.
רבים מכם אינכם יודעים כלל עד כמה גדולה הייתה תרומתכם.
ייתכן שמעולם לא פגשנו זה את זה.
ייתכן שאפילו אינני יודע את שמכם.
אך כל חוברת שהגיעה לידיו של אדם נוסף, כל שולחן שבת שהתארך בעוד שאלה אחת, כל משפחה שישבה יחד לחשוב, וכל לב שנפתח לעוד פסוק מן התורה, הם גם זכותכם.
חז"ל אמרו: "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו" (משנה, אבות ה, יח).
אני מאמין בלב שלם, שכל אחד ואחת מכם, שנטלו חלק בהפצת התורה, בהדפסת החוברות, בהעברתן לאחרים, בעידוד, בהערות, בשאלות ובשותפות לדרך, שייכים באמת למפעל הזה.
ספרים אלו אולי נושאים את שמי על כריכתם.
אך בין דפיהם שזורים קולם, מחשבותיהם, שאלותיהם, תפילותיהם ואהבת התורה של אנשים רבים כל כך, שזכיתי לפגוש לאורך השנים.
לכולם, ללא יוצא מן הכלל, שלוחה הכרת טובה עמוקה.
יהי רצון שנזכה כולנו להמשיך להרבות תורה, להגדיל את כבודה ולהאדירה, לזכות את הרבים, ולראות במהרה את קיום דברי הנביא: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה', כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט).
יוסף ב"ר יצחק ויצמן