המפתח ללימוד
לימוד אמיתי אינו נמדד במהירות הקריאה או בכמות הדפים, אלא בשאלות שהוא מעורר, בשיחה שהוא יוצר ובשינוי שהוא מחולל באדם, בבית ובמעשה.
בטרם תפתחו את הספר, ברצוני לבקש מכם בקשה אחת.
אל תקראו את הספר הזה.
לִמדו אותו.
לכאורה, אין הבדל גדול בין קריאה לבין לימוד. בשניהם האדם עובר על אותן מילים, אותם פסוקים ואותם רעיונות. אולם באמת, המרחק ביניהם גדול מאוד. הקריאה מבקשת להוסיף ידע. הלימוד מבקש להוסיף חיים. הקריאה מסתיימת כאשר סוגרים את הספר. הלימוד האמיתי ממשיך הרבה אחרי שהספר נסגר.
חז"ל לימדו: "גדול תלמוד, שהתלמוד מביא לידי מעשה". (תלמוד בבלי, קידושין מ ע"ב).
אין הכוונה רק לכך שהלימוד מלמד את האדם כיצד לנהוג מבחינה הלכתית. חז"ל מלמדים אותנו יסוד עמוק הרבה יותר. התורה איננה מבקשת להעשיר רק את ידיעותיו של האדם. היא מבקשת לעצב את אישיותו, לזקק את מידותיו, לרומם את מחשבותיו ולהאיר את חייו.
משום כך, אינני מבקש מכם רק לקרוא את התשובות.
אני מבקש מכם לחיות את השאלות.
לעצור לידן.
להתווכח איתן.
לחשוב עליהן.
ולנסות לראות כיצד הן פוגשות את החיים שלכם.
אולם אם יש בקשה אחת שאני מבקש מכם יותר מכל, הרי היא זו.
אל תלמדו את הספר הזה לבד.
אמנם יש ערך גדול ללימודו של אדם עם עצמו, ויש רגעים שבהם האדם צריך לשבת לבדו מול התורה ולהקשיב למה שהיא אומרת לו. אך מתוך הניסיון שצברתי במשך השנים למדתי, שפעמים רבות הרגעים המשמעותיים ביותר אינם נולדים כאשר אדם מוצא תשובה לבדו, אלא כאשר הוא מחפש אותה יחד עם אדם נוסף.
אם אתם נשואים, שבו פעם בשבוע עם בן או בת הזוג.
אל תמהרו לפתוח את התשובה.
קראו תחילה את השאלה.
תנו לכל אחד לומר את אשר על לבו.
נסו לחשוב יחד.
להקשיב באמת.
גם כאשר אינכם מסכימים.
לעיתים תגלו שהתשובה החשובה ביותר איננה זו הכתובה בספר, אלא זו שנולדה מתוך השיחה ביניכם.
אלו אינן רק דקות של לימוד תורה.
אלו דקות של בניין הבית.
של הקשבה.
של אמון.
של כבוד הדדי.
של שפה משותפת.
יש בתים שנבנים מלבנים ומבטון.
ויש בתים שנבנים משיחות עמוקות סביב שולחן אחד.
ואם זכיתם לילדים, שתפו גם אותם.
אל תראו בהם מאזינים בלבד.
הפכו אותם לשותפים.
שאלו אותם מה הם חושבים.
עודדו אותם להביע את דעתם.
גם אם היא שונה משלכם.
גם אם היא איננה התשובה שתופיע בהמשך.
אל תמהרו לתקן אותם.
תנו להם לחשוב.
תנו להם לשאול.
תנו להם להרגיש שגם לדעתם יש מקום סביב שולחן התורה.
אני מאמין, שבעוד עשרים או שלושים שנה, ילד לא יזכור בהכרח כל רעיון שנאמר סביב שולחן השבת.
אבל הוא יזכור דבר גדול הרבה יותר.
הוא יזכור שאבא ואמא ישבו איתו.
שהקשיבו לו.
שכיבדו את מחשבותיו.
שנתנו לו להרגיש שגם הוא חלק מן הלימוד.
הזיכרונות הללו מלווים את האדם שנים רבות.
ולא פעם, כאשר אותו ילד יקים בעזרת ה' את ביתו שלו, הוא ישחזר מבלי משים את אותם רגעים.
הוא יישב עם ילדיו סביב שולחן השבת.
ישאל אותם שאלות.
יקשיב לתשובותיהם.
וכך תעבור התורה מדור לדור, לא רק באמצעות ספרים, אלא באמצעות חיים.
ואם אינכם יכולים ללמוד עם בני המשפחה, חפשו לכם חבר אמיתי.
לאו דווקא אדם שיודע יותר.
אלא אדם שמוכן לחפש יחד את האמת.
לשאול.
להקשיב.
להקשות.
להסכים.
ולפעמים גם לחלוק.
חז"ל אמרו: "או חברותא או מיתותא" (תלמוד בבלי, תענית כג ע"א).
אין זו רק אמירה על מעלתה של חברותא.
זוהי הגדרה של דרך הלימוד של התורה.
התורה איננה צומחת מתוך אדם אחד בלבד.
היא צומחת מתוך מפגש.
מתוך שיחה.
מתוך הקשבה.
ומתוך שתי נשמות המבקשות יחד להתקרב אל האמת.
אחד האתגרים הגדולים של דורנו הוא מהירות.
הכול נעשה מהר.
המידע זורם ללא הפסקה.
כותרות מתחלפות בתוך רגעים.
סרטונים קצרים מחליפים ספרים.
מסכים מתחלפים במהירות, ולעיתים נדמה שאיבדנו את היכולת לעצור ולהתבונן.
אולם דרכה של תורה שונה לחלוטין.
התורה איננה אוהבת חיפזון.
היא מבקשת מן האדם לשבת.
להקשיב.
לחשוב.
לחזור.
לשאול.
ולשוב ולחשוב פעם נוספת.
חז"ל אמרו: "הפוך בה והפוך בה, דכולא בה, ובה תחזי, וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע, שאין לך מידה טובה הימנה" (משנה, אבות ה, כב).
במילים מעטות אלו לימדו אותנו חז"ל כיצד ניגשים אל התורה.
אין מסתפקים בקריאה אחת.
אין אומרים: כבר למדתי, כבר הבנתי, כבר סיימתי.
חוזרים אל אותם פסוקים.
אל אותם דברי חז"ל.
אל אותם המפרשים.
ובכל פעם מגלים עולם חדש.
לא מפני שהתורה השתנתה.
מפני שהאדם השתנה.
גם אני, לאחר שנים רבות של לימוד, של הוראה ושל כתיבה, שב אל אותם פסוקים פעם אחר פעם, ובכל פעם אני מגלה בהם דברים שלא ראיתי בעבר.
אין זה מפני שבעבר לא למדתי היטב.
אלא מפני שהתורה גדולה מן האדם.
וככל שהאדם גדל, כך גם התורה מגלה לו פנים חדשות.
משום כך, אל תמהרו.
אם שאלה אחת העסיקה אתכם במיוחד, עצרו.
אין כל צורך לעבור מיד אל השאלה הבאה.
לפעמים שאלה אחת, שנלמדת היטב, שווה יותר מעשר שאלות שנקראו במהירות.
אני ממליץ ללמוד עם עיפרון ביד.
אל תחששו לסמן.
להקיף משפט שנגע בכם.
לכתוב מחשבה שעלתה בלבכם.
להוסיף מקור שמצאתם.
לרשום קושיה.
או אפילו לכתוב בשוליים: "לא השתכנעתי".
ספר שנשאר חדש לחלוטין גם לאחר שנים רבות, איננו תמיד סימן לכך שלמדו בו היטב.
לעיתים דווקא ספר שחי עם בעליו, ספר שיש בו סימנים, מחשבות, שאלות והערות, הוא ספר שהפך לחלק מחייו של הלומד.
אל תחששו גם לחלוק.
אם אינכם מסכימים עם כיוון מסוים שהובא בספר, אל תעברו עליו בשתיקה.
עצרו.
פתחו את הפסוקים.
עיינו במפרשים.
בדקו אם מצאתם דרך אחרת להבין את הדברים.
התורה איננה חוששת משאלות.
להפך.
במשך אלפי שנים גדלה התורה מתוך שאלות, מתוך קושיות ומתוך עמל.
התלמוד כולו בנוי על שאלות ותשובות, על קושיות ותירוצים, על ראיות ודחיות.
לא מפני שחז"ל ביקשו להקשות.
אלא מפני שהם ביקשו ללמד אותנו לחשוב.
אל תחפשו בכל שאלה רק את התשובה הנכונה.
לעיתים חשוב יותר למצוא את השאלה הנכונה.
מפני שכאשר השאלה מדויקת, גם הדרך אל האמת נעשית בהירה יותר.
ולעיתים, כאשר האדם משנה את השאלה, הוא מגלה שהתשובה שחיפש הייתה מונחת לפניו כל הזמן.
יש שאלות שתמצאו עליהן תשובה ברורה.
יש שאלות שתגלו שיש להן כמה פנים.
ויש שאלות שתמשיכו לשאת עמכם גם לאחר שתסיימו את הלימוד.
אל תראו בכך חיסרון.
יש שאלות שהקב"ה אינו נותן לנו כדי למהר לפתור אותן.
אלא כדי שנמשיך לצמוח דרכן.
ייתכן מאוד שלא כל פרק בספר ישנה את חייכם.
אבל די בפרק אחד.
בשאלה אחת.
בפסוק אחד.
או במשפט אחד שייכנס אל הלב בזמן הנכון, כדי לשנות את הדרך שבה אדם מתבונן על עצמו, על משפחתו, על סביבתו ועל עולמו.
אל תמדדו את הצלחת הלימוד במספר העמודים שקראתם.
מדדו אותה בשאלה אחרת.
האם לאחר שסגרתי את הספר, אני מסתכל אחרת על החיים?
האם אני מקשיב טוב יותר?
האם אני שופט פחות ומבין יותר?
האם אני מחפש יותר אמת ופחות ניצחון?
האם אני נעשיתי מעט טוב יותר משהייתי לפני שפתחתי את הספר?
אם התשובה לאחת מן השאלות הללו היא "כן", אפילו במעט, הרי שהלימוד כבר התחיל לפעול את פעולתו.
מפני שמטרתה של התורה איננה רק למלא את ראשו של האדם בידיעות.
מטרתה להאיר את נשמתו, לרומם את מידותיו, וללוות אותו בכל צעד ושעל במסע חייו.
נותר לי לומר עוד דבר אחד.
אולי החשוב מכולם.
אל תמדדו את הצלחת הלימוד במספר הדפים שקראתם.
גם אל תמדדו אותה במספר המקורות שזכרתם.
ואפילו לא במספר החידושים שגיליתם.
יש מדד אחד, והוא המדד האמיתי.
האם לאחר שסגרתם את הספר, נעשיתם מעט טובים יותר מכפי שהייתם לפני שפתחתם אותו.
התורה איננה מבקשת להוסיף לאדם עוד ידיעות בלבד.
היא מבקשת לעצב את האדם.
לרומם את מחשבתו.
לעדן את מידותיו.
להרחיב את לבו.
וללמד אותו לראות את העולם בעיניו של בוראו.
משום כך אמרו חז"ל: "ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (משנה, אבות א, יז).
אין כוונת המשנה חלילה להמעיט בערכו של לימוד התורה. אדרבה, חז"ל אמרו במקום אחר: "ותלמוד תורה כנגד כולם" (משנה, פאה א, א).
אלא שדווקא מפני שלימוד התורה גדול כל כך, אין הוא יכול להישאר בין דפי הספר.
הלימוד האמיתי מבקש לרדת אל החיים.
אל הבית.
אל מקום העבודה.
אל היחסים שבין אדם לחברו.
אל הדרך שבה אדם מדבר.
אל הדרך שבה הוא מקשיב.
אל הדרך שבה הוא שופט.
ואל הדרך שבה הוא אוהב.
אם לאחר הלימוד האדם נעשה סבלני יותר, הרי שהתורה פעלה את פעולתה.
אם הוא נעשה קשוב יותר לבן או לבת זוגו, הרי שהתורה פעלה את פעולתה.
אם הוא מכבד יותר את הוריו.
אם הוא מקשיב יותר לילדיו.
אם הוא נזהר יותר בכבודו של אדם אחר.
אם הוא ממהר פחות לכעוס.
אם הוא ממהר יותר למחול.
אם הוא נעשה ישר יותר, עניו יותר ואמיתי יותר.
אזי התורה איננה עוד ספר שהוא למד.
היא הפכה להיות חלק ממנו.
חז"ל לימדונו: "דרך ארץ קדמה לתורה" (ויקרא רבה, פרשה ט, סימן ג).
אין הכוונה שדרך ארץ חשובה מן התורה.
אלא שהתורה מבקשת להופיע באדם שמוכן לקבל אותה.
באדם שיש בו ענווה.
דרך ארץ.
יושר.
הקשבה.
ורצון אמיתי לצמוח.
התורה איננה משנה רק את מה שהאדם יודע.
היא משנה את האדם היודע.
לכן אל תחששו אם לא תסכימו עם כל רעיון המובא בספר.
אל תחששו אם תמצאו קושיה שלא מצאתם לה עדיין תשובה.
ואל תחששו אם תסיימו פרק מסוים עם יותר שאלות מאשר היו לכם בתחילתו.
לפעמים זו ההצלחה הגדולה ביותר של הלימוד.
מפני שיש שאלות שהקב"ה איננו נותן לנו כדי שנמהר להשיב עליהן.
אלא כדי שנמשיך לחיות איתן, לחשוב עליהן, ולצמוח דרכן.
אני מקווה שלאחר שתסיימו ללמוד פרק אחד, לא תמהרו לפתוח מיד את הפרק הבא.
לפעמים כדאי דווקא לסגור את הספר.
לשבת כמה דקות בשקט.
להביט אל תוך החיים.
ולשאול את עצמנו:
מה למדתי?
ומה השתנה בי?
לא אחת תגלו שהתשובה החשובה ביותר איננה כתובה באחד מן העמודים.
היא נולדה דווקא בתוך הלב.
ואם כך יהיה, הרי שהספר השיג את מטרתו.
אל תמדדו את הספר הזה במספר הדברים שחידש לכם.
מדדו אותו במספר הדברים שהוא חידש בכם.
אם בסיום הלימוד תכירו טוב יותר את פרשת השבוע, אשמח.
אך אם בסיום הלימוד תכירו טוב יותר את עצמכם, תאהבו יותר את בני משפחתכם, תביטו אחרת על העולם ותתקרבו עוד מעט אל הקב"ה, הרי שלא רק שהרווחתם ספר נוסף בארון הספרים.
הרווחתם דרך חיים.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שכל העוסק בספר זה יזכה למצוא בדפי התורה לא רק תשובות לשאלותיו, אלא גם כוחות חדשים לעבוד את בוראו בשמחה, לאהוב את הבריות, להאיר את ביתו, לחזק את משפחתו ולהוסיף טוב בעולם.
ויהי רצון שנזכה כולנו לקיים את דברי דוד המלך: "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהילים קיט, יח).
ואם נזכה שבכל פעם שנפתח את התורה, לא רק נבין אותה טוב יותר, אלא גם נהיה טובים יותר, ישרים יותר, אוהבים יותר וקרובים יותר אל הקב"ה, הרי שזכינו לתכליתה האמיתית של התורה.