?כיצד התחתן שמעון עם דינה שהייתה אחותו גם מאב וגם מאם

יש שאלות שנולדות מתוך פסוק ,ויש שאלות שנולדות מתוך רעד פנימי של בית מדרש. יש רגעים שבהם לומד נעצר באמצע הקריאה ושואל את עצמו לא שאלה טכנית ,אלא שאלה קיומית בהבנת דרכי האבות ,גבולות ההיתר והאיסור ,ומהי אותה הנהגה עליונה שלפני מתן

כיצד התחתן שמעון עם דינה שהייתה אחותו גם מאב וגם מאם? יש שאלות שנולדות מתוך פסוק ,ויש שאלות שנולדות מתוך רעד פנימי של בית מדרש. יש רגעים שבהם לומד נעצר באמצע הקריאה ושואל את עצמו לא שאלה טכנית ,אלא שאלה קיומית בהבנת דרכי האבות ,גבולות ההיתר והאיסור ,ומהי אותה הנהגה עליונה שלפני מתן תורה .כך ממש מתייצבת לפנינו השאלה שלפנינו ,שאלה שאינה מניחה את הדעת ואינה נותנת מנוח עד שמבררים אותה עד תומה. הנה התורה מונה את בני שמעון ,ובתוך המנין נאמר בפשטות מפתיעה "ושאול בן הכנענית". חז"ל פירשו ,ורש"י הביא דבריהם ,שבן זה אינו אלא בנה של דינה ,ושמעון נשאה לאשה .ומיד נזדעזע הלב .כיצד ייתכן הדבר .דינה הרי אחותו של שמעון ,אחות מאב ואם ,בני יעקב ולאה שניהם ,ואפילו בני נח הוזהרו על אחות מן האם .ואם כן כיצד נשא שמעון את דינה ,והאיך הכתוב אינו מסתייג ואינו מרמז לקושי ,אלא מונה זאת כעובדה פשוטה בסדר הדורות. ולא עוד ,אלא שדברי רש"י כאן נראים לכאורה כסותרים את דבריו במקום אחר ,שם פירש בפשטות שאחות מן האם אסורה לבני נח .ואם פירושו שם הוא פשט הכתוב ,הכיצד כאן יפרש פשט אחר המנוגד לו .האם נאמר שפשוטו של מקרא מתחלף לפי המקום .האם נאמר שרש"י עצמו הולך כשיטות שונות הסותרות זו את זו .או שמא יש כאן עומק נסתר ,יסוד עקרוני בהבנת מציאותם של האבות והשבטים קודם מתן תורה ,והגדרת האחוה ,המשפחה והאיסור ,שאינו דומה כלל למה שאנו מכירים לאחר מתן תורה. ועוד יש להעמיק ולשאול .גם אם נימצא תירוץ טכני להיתר ,וכי ראוי היה לשמעון לשאת את דינה דווקא .וכי לא די היה לה להישאר בבית אחיה כאלמנה חיה .ואם נשאה ,מה היה טיבה של אותה נשיאה ,ומה ביקשה התורה ללמדנו בכך לדורות .האם זו הלכה ,הנהגה ,הוראת שעה ,או גילוי של הנהגה עליונה שמעל לשכל הרגיל. הפסוק אומר במניין בני יעקב הבאים מצרימה" :ובני שמעון ימואל וימין ואוהד ויכין וצחר ושאול בן הכנענית" (בראשית מו י) .לשון הכתוב מעוררת פליאה כבר בפשטה .מדוע ייחד הכתוב את שאול בתואר "בן הכנענית" ,בשעה שכל שאר הבנים נמנים סתם בשמותיהם ,בלא ציון האם כלל .וכי מה ראתה התורה להדגיש כאן את מוצאו של שאול ,ועוד בלשון שיש בה זרות" ,הכנענית". רש"י (בראשית מו י) עומד על כך ומפרש" :בן הכנענית – בן דינה שנבעלה לכנעני .כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת ,עד שנשבע לה שמעון שישאנה" .בדברים אלו קובע רש"י קביעה חדה וברורה :שמעון נשא את דינה לאשה ,ושאול הוא בנם .אין כאן רמז ,אין כאן ספק, אלא קביעה מפורשת מדברי חז"ל. ומיד קמה הזעקה .הרי דינה היא אחותו של שמעון מאב ומאם ,בני יעקב ולאה .ואפילו קודם מתן תורה ,בני נח הוזהרו על אחות מן האם .ואם כן כיצד יתכן מעשה זה .ולא עוד ,אלא שרש"י עצמו בפרשת וירא (בראשית כ יב) פירש בדברי אברהם "אך לא בת אמי" שהאיסור לבני נח הוא דווקא באחות מן האם ,ומשמע בפשטות שאחות כזו אסורה .ואם כן ,איך יפרש כאן בפשיטות גמורה ששמעון נשא את דינה. קושי זה לא נעלם מעיני הראשונים .בעלי התוספות במושב זקנים כבר עמדו עליו ותמהו כיצד נשא שמעון את דינה והלא אחותו היא מאב ואם ,ובני נח הוזהרו על כך כדאיתא בגמרא במסכת סנהדרין .וכן האריכו בזה מפרשי רש"י ,שהרי אין דרכו של רש"י לפרש פירוש הסותר עצמו בפשוטו של מקרא. הרמב"ן (בראשית לד יב) מוסיף נדבך נוסף להבנת מצבה של דינה לאחר מעשה שכם ,ומתאר שעל דרך הפשט נשארה "צרורה באלמנות חיות" ,והיה זה חרפה גדולה בעיני אחיה ,ומתוך כך נחלקו חז"ל מה עלה בגורלה .ולדעת הקרוב בפשט ,נטלה שמעון והיתה עמו בביתו ,וירדה עמהם מצרימה .הרמב"ן אינו נכנס כאן לשאלת ההיתר ,אך עצם קביעתו מחזקת את המסורת ששמעון היה קשור אל דינה בקשר מיוחד ומתמשך. כאן נעצרת הקריאה בפסוקים ובפירושי הראשונים ,והשאלה חוזרת בעוצמה גדולה יותר. אם רש"י ,הרמב"ן ,והמדרש כולם מציירים מציאות אחת ברורה ,כיצד תתיישב זו עם יסודות האיסור הידועים לנו .האם יש כאן מחלוקת עקרונית בדיני בני נח .האם יש כאן מציאות מיוחדת בדינה עצמה .האם יש כאן הנהגה שלפני מתן תורה שאינה נמדדת בכלי ההלכה שלאחריה .או שמא יש כאן יסוד עמוק יותר בהגדרת אחוה ,קנין ,ושעבוד ,שעדיין לא נגענו בו. כאן מתגלה כיצד המפרשים אינם מניחים לדברים לעבור בשתיקה ,אלא תופסים את פירוש רש"י ביד חזקה ומעמידים אותו מול מה שנראה כסותר את עצמו ומול גדרי עריות של בני נח, עד שהשאלה נעשית חדה כתער ,האיך יתכן ששמעון נשא את דינה. בעלי התוספות במושב זקנים (בראשית מו י) כתבו :היאך נשא שמעון את דינה והלא אחותו היא מאב ומאם ,שהרי שניהם בני יעקב ולאה ,ובני נח הוזהרו על אחות מן האם ,כדאמרינן בגמרא במסכת סנהדרין (דף נז ע"ב) ,ואם כן כיצד יצאו דברי המדרש ורש"י כפשוטם .והביאור בדבריהם הוא ,שהקושי אינו רק מצד ההלכה הכללית ,אלא מצד הציור הפשוט של בית יעקב ,שהרי אם נאמר שהיתה אסורה לו גם קודם מתן תורה ,אין כאן מקום לדוחק ,כי עצם מציאות הנישואין טעונה היתר ברור ומוצק. רבי אליהו מזרחי (על רש"י בראשית מו י) תירץ :שדברי רש"י כאן מתיישבים אם נעמידם על שיטת רבי עקיבא בגמרא במסכת סנהדרין (דף נח ע"א) ,שלשיטתו בן נח מותר באחותו מן האם, ואילו דברי רש"י בפרשת וירא מתיישבים אם נעמידם על שיטת רבי אליעזר שם ,שאוסר. והביאור בזה הוא ,שלדעתו אין הכרח לומר שרש"י מוכרח להיצמד לשיטה אחת בסוגיית בני נח ,אלא רש"י מפרש כל פרשה כפי ההבנה ההולמת את אותו מקום במקרא כפי שהוא מתקבל בדברי חז"ל ובדברי התנאים שבסוגיה. אלא שכאן בדיוק עומדת קושיית העיקר ,שהרי פירוש רש"י הוא פשוטו של מקרא ,ופשוטו של מקרא אינו בנוי כמגדל של שתי שיטות סותרות זו את זו ,אלא כתמונה אחת רצופה ,ואם במקום אחד פירש רש"י שהאיסור לבני נח הוא באחות מן האם ,אין הדעת נוחה לומר שכאן בפשט עצמו יתהפך הדבר וייעשה היתר .נמצא שתירוץ הרא"ם מיישב את צד ההיתר לפי שיטה ,אך אינו משקיט את התמיהה על דרך פירוש רש"י בפשוטו של מקרא ,כיצד יעמיד פשט כנגד פשט. ושוב חזרו בעלי התוספות במושב זקנים (שם) וכתבו תירוץ אחר :שהמדרש סובר כדעת האומר שלא הוזהרו בני נח בעריות שעל ידי אחוה .והביאור הוא ,שכאן אינם מבקשים לתלות את רש"י בהיפוך שיטה ,אלא מעבירים את מוקד הדיון לגדר האזהרות של בני נח עצמן ,לומר שאין הכרח שהאחווה תאסור אצלם כדרך שאנו מודדים לאחר מתן תורה ,ואם כן כל הקושי נחלש מעיקרו. והוסיפו עוד בעלי התוספות במושב זקנים (שם) תירוץ מחודש על פי המדרש ,שדינה נוצרה במעי רחל ,ובסוף נתגלגלה ונתחלפה ויצאה מלאה ,ואם כן אין כאן אחוה מן האם לשמעון, וממילא לשיטת האוסרים אחות מן האם לבני נח ,עדיין אפשר להעמיד היתר ,מפני שבשורש יצירתה אינה מן אותה אם .והביאור בזה הוא ,שהתורה אינה מתארת רק יחוס של לידה בפועל, אלא יש מקום לומר שלפני מתן תורה עצם יצירת הוולד והשרשתו במעי האם נותנים משמעות בזהות האחוה ,ומכיון ששורש דינה מיוחס לרחל ,נחלש שם האחוה כלפי בני לאה. וכן כתב בעל הטור על התורה (בראשית מו י) על פי תרגום יונתן (בראשית ל כא) ,שבתחילה היתה רחל מעוברת מדינה ולאה מיוסף ,ואחר כך נתחלפו בדרך נס ,ונמצא שדינה אינה נחשבת לאחותו של שמעון מצד האם ,ולפני מתן תורה היתה האזהרה בעיקר באחות מן האם ,ולא באחות שהיא רק מצד האב .והביאור הוא ,שזהו מהלך שמעמיד את מדרשי החלפת העוברים לא כאגדה צדדית ,אלא כמפתח הלכתי להבנת ההיתר שנעשה בבית יעקב ,וכיצד נוצרה מציאות שבה המדרש יכול לומר ששמעון נשאה בלי לסתור את עצם גדרי בני נח כפי שהתבארו במקום אחר. בגמרא במסכת סנהדרין (דף נז ע"ב) מבואר עיקר האזהרה לבני נח בעריות ,ושם נידון גם גדר האחוה .ובגמרא במסכת סנהדרין (דף נח ע"א) נתבארה מחלוקת תנאים אם בן נח מותר באחותו מן האם או אסור .והביאור בסוגיה זו נותן מסגרת לכל התירוצים ,האם לומר ששמעון הותר מצד עצם דין בני נח ,או לומר שהותר מצד שינוי המציאות בדינה ,או לומר שהכל הוא הנהגה ייחודית של בית יעקב קודם מתן תורה. ככל שהקושיא מתחדדת ,מתבקש לעבור מן המסגרת הכללית של שיטות בני נח אל עומק הנהגת בית יעקב קודם מתן תורה ,ושם נמצאו בדברי מפרשי התורה דרכים שמיישבות את המדרש ואת פשט הכתוב באימה וביראה. בגמרא במסכת בבא מציעא (דף נט ע"ב)" .לא בשמים היא" .והביאור בזה ,שיסוד זה משרטט את קו הגבול שנקבע לישראל לאחר מתן תורה ,שאין ההכרעה ההלכתית תלויה בגילוי שמימי, אלא בעמל התורה ובכללי הפסיקה שנמסרו בבית דין של מטה ,וממילא מתיישב דבר המהר"ל שבעולם שקודם מתן תורה עדיין לא נתייצב אותו גבול באופן זה ,והיתה שייכות של הנהגה על פי גילוי עליון במקומות שהשגחת ה' מכוונת את בנין האומה ,ומשם בא הביאור כיצד נזכר בדברי חז"ל ששמעון נשא את דינה ,ולא ראו בזה סתירה לפנימיות הקדושה של בית יעקב. בגמרא במסכת קידושין (דף כג ע"ב)" .מה שקנה עבד קנה רבו" .והביאור בזה ,שהגמרא מגלה לנו גדר במציאות העבד ,שאין לו קנין לעצמו ,וכל מציאותו מתייחסת לאדונו ,ומתוך יסוד זה נתבאר בדברי מפרשים דרך להבין כיצד לפעמים מתחלפים גבולות היחוס וההגדרה כאשר אדם נכבש ונעשה תחת יד אחר ,עד שיש מקום לומר שבמצבים מסוימים אין היחס המשפחתי נידון בדרך הרגילה ,וממילא ניתן לפתוח פתח להבין כיצד התורה תכנה את דינה בשם המורה על שייכות לכנען ,ומתוך כך ליישב כיצד המעשה שנאמר במדרש אינו עומד בסתירה פשוטה להגדרת אחוה כפי שהיא נתפסת בעין הלומד. ועדיין ,אף לאחר דרכים אלו ,נשאר מקום לברר את עיקר הסוגיה מן השורש ,מה הן העריות שנצטוו עליהן בני נח ,ומהו גדר האיסור באחות מן האם או מן האב ,ומהו מקום המחלוקת בסוגיות סנהדרין ,ומתוך כך לשוב ולשקול כל תירוץ במשקלו. המהר״ל מפראג בספרו גור אריה על התורה (בראשית מו י) עומד על עצם התמיהה ,כיצד נשא שמעון את דינה אחותו ,ומחדש יסוד עמוק בהבנת הנהגת השבטים קודם מתן תורה .לשונו היא, שהאחים זכו לרוח הקודש ,ומי שהיה מודיע להם את האיסור היה מודיע להם גם את ההיתר. וביאור הדברים ,שאין כאן היתר הנובע מחישוב הלכתי רגיל ,אלא מהנהגה אלוקית עליונה שקדמה למתן תורה .כל עוד לא ניתנה תורה לישראל באופן של "לא בשמים היא" ,היו האבות והשבטים מונהגים על פי גילוי רצון ה׳ באופן ישיר ,וכאשר נמסר להם ברוח הקודש שמעשה מסוים רצוי ונצרך לבנין האומה ,היה זה עצמו מקור ההיתר .לפי זה ,אין כאן עקיפה של איסור, אלא גילוי שהאיסור כלל לא חל באותו מצב ,משום שכך הורה הרצון האלוקי קודם מסירת גבולות ההלכה לידי האדם. הרמב״ן על התורה (בראשית לד יב) מתאר את מצבה של דינה לאחר מעשה שכם ,וכותב שעל דרך הפשט עמדה עם אחיה "צרורה באלמנות חיות" ,והיתה טמאה בעיניהם .ובהמשך דבריו מביא את הדעה שנטלה שמעון והיתה עמו בביתו ,וירדה עמהם למצרים .מדברי הרמב״ן עולה, שאין כאן מעשה מקרי או צדדי ,אלא מהלך מכוון שנבע ממצבה הייחודי של דינה ,שהיתה פגועה ,מבוזה ,וחסרת מקום טבעי בתוך סדרי המשפחה הרגילים .לפי זה ,נשיאתה על ידי שמעון אינה רק שאלה של היתר ואיסור ,אלא גם תיקון למציאות שנוצרה ,ומתוך כך ניתן להבין מדוע חז״ל ראו במעשה זה חלק מן הסדר האלוקי ולא חריגה ממנו. המהר״ל מוסיף ומבאר ,שכל עוד התורה היתה בשמים ,קודם מתן תורה ,לא היתה הכרעת הדין נתונה בידי כללי פסיקה קבועים ,אלא היתה תלויה בגילוי רצון ה׳ בכל מקרה לגופו. וממילא ,כשם שיעקב נשא שתי אחיות על פי הנהגה עליונה ,וכשם שאברהם נשא את הגר על פי ציווי אלוקי ,כך גם שמעון נשא את דינה על פי אותה הנהגה ,ולא מתוך שיקול אנושי רגיל. יסוד זה משתלב עם מה שמצינו בכמה מקומות בדברי חז״ל ,שהאבות קיימו את התורה כולה קודם שניתנה ,אך לא מתוך חיוב הלכתי מחייב ,אלא מתוך דבקות ברצון ה׳ .במקום שבו רצון ה׳ דרש פעולה אחרת ,לא היתה בכך סתירה ,משום שעצם הרצון האלוקי הוא שורש התורה. מתוך כך מתברר ,שאין דברי רש״י והמדרש באים להתיר איסור קיים ,אלא ללמדנו שהאיסור כלל לא חל באותו מצב ,משום שהנהגת השבטים נקבעה על פי מדרגה אחרת של קשר עם הרצון האלוקי ,מדרגה שקדמה למסירת התורה בכלי ההלכה המוכרים לנו. כאן אנו נכנסים לעומק יסוד נוסף ,שאינו תלוי רק בגדרי ההנהגה העליונה ,אלא בהבנת מציאותה של דינה עצמה לאחר מעשה שכם ,ומתוך כך מתבארים דברי הכתוב והמדרש באופן אחר לגמרי. בגמרא במסכת קידושין (דף כג ע"ב) נאמר :מה שקנה עבד קנה רבו ,וביאור הדבר הוא ,שאין לעבד מציאות משפטית עצמאית ,אלא כל הווייתו נבלעת במציאות אדונו ,ובלשון התורה "כספו הוא" .מתוך יסוד זה מבואר בכמה מקומות שאין לעבד יחוס משפחתי רגיל של אב ואם ואחוה, שהרי אינו עומד כמציאות עצמאית אלא כקנין. על יסוד זה העירו מפרשי התורה בביאור לשון הכתוב "ושאול בן הכנענית" .אין הכתוב קורא לדינה חלילה בשם גנאי ,אלא מגדיר מציאות .לאחר שנבעלה לשכם ,שהיה נשיא הארץ ונכבד מכל בית אביו ,נמצאה דינה במצב של שביה ותלות מוחלטת בו ,עד שנעשתה כמי שאין לה מציאות עצמאית לעצמה ,אלא כמי שנבלעה ברשותו של הכנעני .על כן מכנה אותה הכתוב "כנענית" ,לא מצד יחוס לאומי ,אלא מצד מציאותה ההלכתית והקיומית באותה שעה. ומכאן מתבאר חידוש גדול .כל זמן שדינה היתה במצב זה ,נתבטל ממנה יחס האחוה הרגיל, שכן בדומה לעבד או שפחה אין לה יחס משפחתי עצמאי .ומימלא ,כאשר שמעון נשבע לה שישאנה ,לא נשא אחות במובן ההלכתי הרגיל ,אלא אשה שמציאותה נותקה בשעה ההיא מייחוס משפחתי רגיל. אלא שעדיין יש להקשות ,וכי לאחר שהרגו את שכם ויצאה דינה לחירות ,לא חזרה מציאותה למקומה הראשון ,ושוב תהיה אחותו של שמעון לכל דבר .ואם כן הדרא קושיא לדוכתא ,כיצד נשא אותה שמעון לאחר שחזרה להיות בת חורין. ועל קושיא זו דייקו חז"ל בלשון המדרש שהביא רש"י" :כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת ,עד שנשבע לה שמעון שישאנה" .כלומר ,יציאתה מרשות שכם וחזרתה לחירות לא היתה פעולה נפרדת ,אלא היתה מותנית בעצם השבועה והנישואין לשמעון .נמצא שדינה לא חזרה מעולם למצב של חירות רגילה שבאה לאחר מכן להינשא ,אלא כל יציאתה היתה בתוך מהלך אחד של מעבר מרשות שכם לרשות שמעון .ומתוך כך ,גם לאחר היציאה לא נוצר שלב שבו חזרה למציאות של אחות העומדת בפני עצמה ,אלא המעבר היה רצוף ,מרשות זו לרשות זו, בלא הפסק של חירות עצמאית המעמידה מחדש יחוס אחוה. לפי זה מתבאר עומק דברי רש"י ,מדוע הכתוב מכנה את שאול "בן הכנענית" ,אף לאחר כל המאורעות .אין זה תיאור עבר בלבד ,אלא הגדרה מהותית ,שממנה נלמד כיצד נשא שמעון את דינה בלא סתירה לגדרי האחוה הידועים ,מפני שבשעה שנקשרה אליו ,לא עמדה דינה בגדר אחות במובן ההלכתי הרגיל. יסוד זה מצטרף למה שנתבאר לעיל בדברי המהר"ל על הנהגת השבטים קודם מתן תורה, ומתוך שני היסודות יחד נבנית תמונה שלמה ,שבה המעשה אינו חריגה אלא חלק מסדר עמוק של תיקון ,הנהגה וגילוי רצון ה׳ בבנין האומה. כאן נכון לאסוף את כל החוטים שהתפזרו בשלבים הקודמים ,ולארוג מהם מהלך אחד רצוף ובהיר ,המעמיד את הסוגיה על מקומה בלא דוחק ובלא סתירה. מתוך דברי בעלי התוספות ,הרא"ם ,הטור ,תרגום יונתן ודברי הגמרא בסנהדרין ,עלה יסוד ראשון ,שגדרי עריות בני נח אינם זהים לגדרי עריות שלאחר מתן תורה ,ובפרט באחוה ,שיש מקום לחלק בין אחוה מן האם לאחוה מן האב ,ואף לשיטות המחמירות ,נמצא פתח לומר שדינה לא נחשבה אחות מן האם לשמעון מצד שורש יצירתה והחלפת העוברים .יסוד זה מיישב את הדברים במישור ההלכתי הטכני ,אך עדיין אינו מספק לבדו את עומק הפשט. על גביו באו דברי המהר״ל ,שגילו רובד עמוק יותר ,של הנהגת השבטים קודם מתן תורה .לא כמי שפעלו לפי מערכת פסיקה סגורה ומחייבת ,אלא כמי שמהלכיהם נבנו מתוך גילוי רצון ה׳ ורוח הקודש ,כאשר התורה עדיין היתה בשמים .לפי זה ,עצם השאלה כיצד הותר הדבר נשענת על הנחה שאינה חלה עדיין באותו זמן ,שכן גבולות האיסור וההיתר נקבעו אז מתוך הנהגה אלוקית ישירה ,ולא מתוך כללים שנמסרו לאדם להכרעה. ועל יסוד זה נוסף הביאור השלישי ,העמוק והנוקב ,בדבר שינוי מציאותה של דינה עצמה .על פי גדרי קנין ושעבוד שנתבארו בדברי חז״ל ,דינה בשעת היותה ביד שכם איבדה את מציאותה העצמאית ואת יחוסה המשפחתי הרגיל ,ומתוך כך כינה אותה הכתוב "כנענית" .והחידוש המכריע הוא ,שיציאתה משעבוד זה לא קדמה לנישואיה לשמעון ,אלא היתה מותנית בהם, ונעשתה ברצף אחד ,מרשות שכם לרשות שמעון ,בלא שלב ביניים שבו תחזור להיות אחות העומדת בפני עצמה .בכך נשלם המעגל ,ונמנעת הסתירה מעיקרה. שלושה נתיבים ,שלושה עומקים ,אינם סותרים זה את זה אלא מצטרפים .במישור ההלכתי, יש מקום להיתר .במישור ההנהגתי ,לא חלו עדיין גדרי ההכרעה שלאחר מתן תורה .ובמישור המציאותי ,דינה עצמה לא עמדה באותה שעה בגדר אחוה רגילה .כולם יחד יוצרים תמונה אחת שלימה ,שבה דברי רש״י אינם דוחק ואינם סתירה ,אלא גילוי של עומק פשוטו של מקרא כפי שהוא מתפרש לאור דברי חז״ל. ומכאן נלמד יסוד גדול לכל קריאת מעשי האבות והשבטים .אין הם סיפורים הלכתיים במובן הצר ,אלא מהלכים של בנין האומה ,שבהם ההלכה ,ההנהגה ,והמציאות משתלבים זה בזה ,וכל מעשה נמדד לפי מדרגתו ,זמנו ותפקידו בתוך הסיפור האלוקי הגדול. עיקר העניין: נתברר מתוך העיון ,שאין מעשה שמעון ודינה עומד כחריגה מן הקדושה אלא כגילוי של עומק הנהגה מיוחדת לבית יעקב קודם מתן תורה .מצד דיני בני נח נמצא פתח להיתר ,בין מחמת גדרי אחוה השייכים בעיקר לשאר האם ,בין מחמת שורש יצירתה של דינה על פי דברי המדרש .מצד הנהגת השבטים נתבאר בדברי המהר"ל ,שכל עוד התורה היתה בשמים ,ההכרעה לא נמדדה בכלי הפסיקה שלאחר מתן תורה ,אלא בגילוי רצון ה' וברוח הקודש המכוונת את בנין האומה .ומצד מציאותה של דינה עצמה ,הוברר כי בשעת המאורעות נשתנה מעמדה ונתבטל ממנה יחס אחוה רגיל ,ויציאתה מרשות שכם היתה כרוכה ברצף אחד עם כניסתה לרשות שמעון ,בלא שלב של חירות העומדת בפני עצמה. שלושת המישורים הללו אינם תירוצים מתחרים ,אלא רבדים משלימים .כל אחד מהם מאיר פן אחר של הסוגיה ,ויחד הם מציבים תמונה שלמה שבה פשוטו של מקרא ,דברי חז"ל ודברי הראשונים מתיישבים בהרמוניה אחת. מכאן נלמד יסוד גדול ,שאין לדון את מעשי האבות והשבטים במשקפי ההלכה שלאחר מתן תורה בלבד ,אלא מתוך הבנת זמנם ,מדרגתם ותפקידם במהלך האלוקי של הקמת עם ישראל. ומתוך כך מתרומם הלימוד כולו מעבר לשאלה המקומית .הוא מלמד כיצד התורה מציגה את דרכי האבות לא כשרשרת של מעשים טכניים ,אלא כיסודות חיים של אמונה ,הנהגה ותיקון .וכשם ששמעון נשא את דינה לא מתוך קלות ראש אלא מתוך מהלך עמוק של אחריות ,תיקון וציות לרצון העליון ,כך נדרשים הלומדים לדורות לקרוא את פרשיות האבות ביראה ,בענוה ,ובהבנה שכל פסוק טומן בחובו עומק שאינו נמדד רק לפי הכללים המוכרים ,אלא לפי האור האלוקי המאיר בו.