ההורג בשוגג האם יש ענין שישלם בגדים חדשים לאבלים שהיו !צריכים לקרוע בגללו? הוכח מפרשת השבוע

92 92 ההורג בשוגג האם יש ענין שישלם בגדים חדשים לאבלים שהיו

גם לנשמה מגיע אוכל 92 92 ההורג בשוגג האם יש ענין שישלם בגדים חדשים לאבלים שהיו !צריכים לקרוע בגללו? הוכח מפרשת השבוע ,יש שאלות שהן שקטות בדין אך רועשות במצפון. מעשה שנעשה בשוגג, בלא כוונה ובלא רצון ואף על פי כן השאיר אחריו שובל של צער, של קרע, של אבל שאינו ניתן להשבה. התורה יודעת להבחין בין מזיד לשוגג, בין אשמה לעוון, אך האדם העומד מול מי שנפגע מן המעשה שואל את .עצמו האם די לי במה שפטר אותי הדין, או שמא יש כאן חוב נוסף שאינו כתוב בסעיפים אלא בלב ההורג בשוגג, אף שאינו רוצח ואינו פושע, גרם לכך שבית שלם נעטף אבל. בגדים נקרעו, דמעות ירדו, מצוה נעשתה בקריעה, אך הצער נשאר צער. וכאן מתעוררת שאלה שאינה פשוטה. האם יש מקום לומר שמעבר לדיני גלות וכפרה, יש ענין נוסף של תיקון, של השתתפות בהפסד שנגרם בפועל. האם יש לומר שעל הבגדים שנקרעו מחמתו יש חוב מוסרי או אף הלכתי של תשלום, או .שמא מאחר שהקריעה היא מצוה אין כאן הפסד כלל, ואדרבה זכות היא לאבלים .והשאלה מקבלת הארה מיוחדת מתוך פרשת השבוע. יוסף הצדיק שולח לאחיו חליפות שמלות התורה מדגישה זאת, לכולם נתן יוסף לאיש חליפות שמלות. והלב שואל. וכי האחים היו מחוסרי בגדים. וכי במעמד של שפע ורכוש חסרו הם מלבוש. מדוע ראה יוסף צורך דווקא בחליפות שמלות, ולא במתנות אחרות. האם יש כאן תיקון למעשה עבר, או מענה לקרע שנגרם, או אמירה .עמוקה על אחריות גם במקום שאין חיוב גמור עוד יש לעיין. האחים קרעו בגדיהם בשעת הצער על בנימין, קריעה שלא היתה מצוה אלא טעות וחרדה. יוסף, שגרם להם לקרוע, שולח להם חליפות. האם יש כאן דפוס. האם מי שגרם לאחר לקרוע, אף בשוגג ואף בלא כוונה להזיק, נדרש להשיב את הקרע. ואם כן, האם ניתן ללמוד מכאן לענין ההורג בשוגג שגרם לאבלים לקרוע בגדיהם, האם יש ענין שישלם להם בגדים חדשים או .דמיהם, לא מצד דין נזיקין גרידא, אלא מצד דרך תשובה ויציאה ידי שמים והשאלה מתחדדת בחילוק. קריעה על מת היא מצוה. אם כן, האם ניתן לומר שאין כאן הפסד כלל. או שמא אף מצוה שיש בה הפסד ממון, נחשבת הפסד לענין מי שגרם לה. ומה יהא הדין כאשר הקריעה אינה על מי שסופו היה להיקרע, כגון אב הקורע על בנו צעיר, שאילו לא המעשה .לא היה מגיע כלל לקריעה זו ,וכללו של דבר, השאלה שלפנינו אינה שאלה של דין קר בלבד, אלא של אחריות, של רגישות ושל הבנת עומק מושג התשובה. האם יש ענין שההורג בשוגג ישלם בגדים חדשים לאבלים שהיו .צריכים לקרוע בגללו. והאם ניתן להוכיח דבר זה מפרשת השבוע וממעשה יוסף ואחיו ""לכולם נתן יוסף לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות )(בראשית מה כב עמד על עצם החלוקה שבין האחים לבנימין, אך מדבריו)(בראשית מה כב רש"י בפרושו על התורה ניכר שעצם נתינת החליפות אינה מתנה סתמית אלא נתינה מדודה שיש בה משמעות, שהרי

שגיו תשרפ 93 93 התורה טורחת לציינה בפירוש ולא מסתפקת בלשון כללית של מתנות. עצם ההדגשה מלמדת .שיש כאן ענין עצמי במעשה החליפות, ולא תוספת אגבית לשפע שיוסף חילק ביאר שנתינת הבגדים באה כנגד מה שעשו)(בראשית מה כב רבי אברהם סבע בספרו צרור המור ,האחים ליוסף בתחילת הפרשה, ויפשיטו את יוסף את כתנתו. יוסף השיב להם טובה תחת רעה לא רק במחילה שבלב אלא בתיקון מעשי של אותו מעשה עצמו. הם הפשיטו, והוא מלביש. הם גרמו בגד שניטל, והוא נותן חליפות שמלות. מתוך דבריו עולה שנתינת הבגדים אינה מחווה של .שפע בלבד אלא תיקון ממוקד למעשה שגרם לביזוי ולקריעה כתב שנתינת החליפות באה כנגד הקריעה שקרעו)(בראשית מה כב החזקוני בפרושו על התורה האחים כאשר מצאו את הגביע באמתחת בנימין. קריעה זו לא היתה קריעה של מצוה אלא קריעה של צער וחרדה, שנגרמה להם מחמת מעשה יוסף עצמו. על כן נתן להם חליפות, כלומר חליפי הבגדים שקרעו. מתוך דבריו מתברר עקרון חשוב, שמי שגרם לחבירו לקרוע בגדיו בצער ובלא .מצוה, ראוי שישיב לו את ההפסד שנגרם בפועל הלך באותו כיוון וכתב שחליפות שמלות פירושו חליפי השמלות)(בראשית מה כב הפענח רזא שנקרעו. התורה משתמשת בלשון מדויקת, לא בגדים סתם אלא חליפות, ללמד שאין זו מתנה כללית אלא תשלום ותיקון על קרע מסוים שאירע. הלשון עצמה מעידה על קשר סיבתי בין .הקריעה לבין הנתינה חידד יסוד זה וכתב שנתינת החליפות היא מעין)(חלק א עמוד פב החתם סופר בפירושו על התורה תשובה מעשית של יוסף על מה שגרם לאחיו צער ובושה בהיותם קרועי בגדים. אף שלא נתכוון להזיקם, ואף שהמעשה היה לצורך בירור הדברים, מכל מקום כיון שנגרם להם צער ממשי והפסד .בגד, השיב להם חליפות כדרך של תיקון ופיוס מן הפסוק ומדברי מפרשי התורה עולה תמונה ברורה, שנתינת חליפות השמלות אינה מתנה של כבוד בלבד אלא מעשה מדוד של תיקון על קרע שנגרם בפועל, בין אם הקרע היה מחמת מעשה עבר של האחים עצמם ובין אם מחמת צער שנגרם להם על ידי יוסף. הבגד הקרוע והבגד .המוחלף עומדים זה מול זה, והנתינה באה להשיב את מה שנקרע דקריעה על המת היא מצוה מן הדין, וחייב אדם)(דף כו ע״א איתא בגמרא במסכת מועד קטן לקרוע בשעת חימום, ומבואר שם שקריעה זו אינה רשות אלא חיוב, עד שאם לא קרע בשעתו שוב אין לו תקנה. מתוך הגמרא עולה שקריעה על מת אינה מעשה של הפסד גרידא אלא קיום .מצוה, והבגד נקרע כחלק מעבודת האבלות ולא כמעשה נזק רגיל איתא דין החובל בחבירו, שאם גרם לו היזק ממון חייב)(דף צא ע״א ובגמרא במסכת בבא קמא לשלם, אך כאשר ההיזק נגרם לצורך מצוה, יש לדון אם שם היזק עליו. מדברי הסוגיה עולה יסוד חשוב, שהפסד הנעשה במסגרת מצוה אינו נידון תמיד כהפסד ממוני רגיל, אלא כמעשה שיש לו .גדר אחר מבואר ענין לפנים משורת הדין, שכאשר אדם גרם לחבירו)(דף ו ע״ב בגמרא במסכת סנהדרין

גם לנשמה מגיע אוכל 94 94 הפסד אף בלא חיוב גמור, יש מקום לנהוג לפנים משורת הדין כדי להשיב לב חבירו ולתקן את הפגם שנוצר. מתוך דברי הגמרא עולה שיש תחום של אחריות מוסרית שאינה תלויה בחיוב .משפטי מלא שדנה במדרגות התשובה, ושם מבואר שתשובה)(דף פו ע״א עוד מצינו בגמרא במסכת יומא שלמה אינה רק חרטה ווידוי אלא תיקון המעשים בפועל במקום שניתן. מתוך זה עולה שתיקון .ממוני, אף שאינו מחויב בדין, עשוי להיות חלק מדרכי התשובה מבואר שגדולה הבושה מן הממון, ויש מקרים שבהם אדם)(דף סו ע״ב ובגמרא במסכת כתובות משלם כדי להסיר בושה אף שאין חיוב ממוני גמור. מכאן נלמד שכאשר נגרם צער ובושה מחמת .מעשה האדם, יש מקום לתיקון אף מעבר לחיוב הפורמלי ,מן הגמרות הללו מצטיירת הבחנה יסודית. קריעה של מצוה אינה נידונת כהפסד ממון רגיל שהרי היא קיום רצון התורה. אולם גרימת הקריעה, הצער והבושה שסביבה, עשויים להיכנס למסגרת של אחריות מוסרית ותיקון לפנים משורת הדין. יוסף, שגרם לאחיו קריעה שאינה של מצוה, השיב להם חליפות שמלות כתיקון ממשי. מכאן נפתח פתח לדון בהורג בשוגג, שאף אם הקריעה שנעשתה על המת היא מצוה, מכל מקום הצער וההפסד הנלווה למעשהו עשויים .להעמיד מקום לדרך תשובה ותיקון ממוני, לא מדין נזיקין גרידא אלא מדין אחריות רוחנית כתב שקריעה על המת היא מצוה גמורה וחיובית, וכל)(פרק ח הלכה ח הרמב"ם בהלכות אבל שלא קרע ביטל מצות עשה מדברי סופרים, ומתוך לשונו משמע שהקריעה אינה מוגדרת כהפסד ממון גרידא אלא כמעשה מצוה שיש לו ערך עצמי. מדבריו עולה יסוד חשוב, שכאשר הבגד נקרע מחמת חיוב מצוה, אין מקום לראות בעצם הקריעה נזק ממוני שנגרם לאבל, אלא קיום .רצון התורה עמד על כך שהאבל חייב לקרוע אף אם הבגד יקר לו)(פרק ג סימן סח הרא"ש במסכת מועד קטן מאוד, ואין מתחשבים בהפסד הממון כלל. מתוך דבריו מתברר שהפסד הבגד אינו שיקול כנגד .קיום המצוה, וממילא אין הקריעה נידונת כמעשה היזק אלא כעבודת האבלות הר"ן בדרושיו על התורה כתב שכל מקום שהתורה ציוותה מעשה שיש בו הפסד, אין שם הפסד עליו כלל, כי ההפסד עצמו הוא חלק מן העבודה. על פי יסוד זה מתבאר שקריעה על מת, אף .שיש בה חסרון ממון, אין לה דין הפסד לענין חיוב ממוני רגיל מאידך, רבי אברהם מן ההר בנימוקיו למסכת נדרים כתב שבמקום שאדם גרם לחבירו להגיע למצב שבו חייב לקיים מצוה הכרוכה בהפסד, יש מקום לדון אם הגורם נושא באחריות מוסרית לתוצאה, אף אם אין עליו חיוב בדין. מתוך דבריו עולה הבחנה בין דין ממוני פורמלי לבין חובת .תיקון לפנים משורת הדין , כתב בתוך דבריו לענין שליח שמת בדרך)(מהדורא קמא אורח חיים סימן לד בשו"ת נודע ביהודה שאף שאין חיוב גמור לפצות את בני המת על כל צערם, מכל מקום אם רצונו של הגורם ליתן מתנה ליתומים או לאבלים כדי להשיב לבם ולעשות תשובה שלמה, דבר טוב וישר הוא. ובהמשך

שגיו תשרפ 95 95 דבריו נרמז שיש מקום לשקול אף תשלום דמי הבגדים שנקרעו כחלק מדרכי התשובה, אף שאינו .חיוב גמור בדין בשם הנודע ביהודה, ושם הדגיש שאין)(אורח חיים סימן תרו סק"א הדברים הובאו בשערי תשובה ,זו חובה ממונית אלא הנהגה ראויה למי שמבקש לצאת ידי שמים ולתקן את אשר נגרם על ידו .גם אם היה בשוגג כתב שיש חילוק גדול בין הפסד שנגרם מחמת מצוה שהיתה)(חלק ד סימן סא בשו"ת מנחת אלעזר עתידה לבוא בכל מקרה, לבין הפסד שנגרם מחמת מעשה שלא היה צריך להיעשות. מתוך דבריו עולה שאם הקריעה לא היתה צפויה מצד טבע הדברים, אלא נגרמה ישירות ממעשה האדם, יש .מקום גדול יותר לתיקון ממוני, אף אם הקריעה עצמה נעשתה לשם מצוה הגרי"ש אלישיב זצ"ל הובא בדברי תלמידיו, שכאשר אדם גרם צער גדול לאחרים אף בלא חיוב נזיקין, ראוי שיבקש דרכי תיקון ממשיות ולא יסתפק בכפרה שבין אדם למקום בלבד. מתוך גישה .זו מתבאר שיש מקום לראות בתשלום או נתינת בגד חדש חלק מתיקון מוסרי עמוק מן הראשונים והאחרונים מתברר קו דק ומדויק. קריעה של מצוה אינה נחשבת הפסד ממוני .לענין חיוב בדין, ולכן אין לחייב את ההורג בשוגג לשלם דמי הבגדים שנקרעו מצד דיני נזיקין אולם כאשר הקריעה נגרמה על ידו, והצער והבושה הם תוצאה ישירה ממעשיו, יש מקום גדול לראות בתשלום הבגדים או בנתינת חליפות דרך תשובה ופיוס, לפנים משורת הדין, ובפרט במקום .שהקריעה לא היתה עתידה לבוא אלמלא המעשה לאחר שפרשנו את השיטות נביא את **נפקא מינות למעשה**, שבו נתרגם את עומק הסוגיה .לכללים הלכתיים ודרכי הנהגה בחיי המעשה של האדם ההולך בדרכי אברהם אבינו נפקא מינה ראשונה, לענין חיוב ממוני גמור, שאין לחייב את ההורג בשוגג לשלם דמי בגדים שנקרעו בקריעת אבלות, מאחר שהקריעה היא מצוה וחיוב המוטל על האבל, ואין שם הפסד .ממון המיוחס לדין נזיקין נפקא מינה שניה, לענין קריעה שאינה של מצוה, כגון קריעה שנעשתה מתוך בהלה, בושה או טעות, כדוגמת קריעת האחים בפרשת הגביע, שבמקרה כזה יש מקום לומר שמי שגרם לקריעה .ראוי שישיב את ההפסד, וכפי שנהג יוסף שנתן חליפות שמלות כתיקון ממשי נפקא מינה שלישית, לענין אב שקורע על בנו צעיר, שבלא מעשה ההריגה לא היה מגיע לקריעה ,זו כלל, ויש מקום לחלק שבכגון זה הקריעה אמנם מצוה, אך ההפסד אינו צפוי מצד טבע הדברים .ועל כן יש מקום גדול יותר לדרך תשובה הכוללת פיצוי ממוני לפנים משורת הדין נפקא מינה רביעית, לענין דרכי תשובה, שמי שגרם מיתה בשוגג אינו יוצא ידי שמים רק בגלות או בקבלת יסורים, אלא ראוי שיבקש גם דרכי תיקון כלפי הנפגעים, ואם יש ביכולתו להשיב .הפסדים שנגרמו בפועל מחמת מעשיו, תבא עליו ברכה נפקא מינה חמישית, לענין ההבחנה בין דין לחסידות, שאין לומר שמכיון שאין חיוב בדין אין

גם לנשמה מגיע אוכל 96 96 מקום למעשה, אלא אדרבה, במקום שאין חיוב גמור שם נבחנת מדרגת האדם, אם מבקש הוא .לצאת ידי שמים או להסתפק בגבול הדין היבש נפקא מינה שישית, לענין חינוך והנהגה, שיש ללמד שהאחריות על מעשה אינה מסתיימת במקום שבו נפסק החיוב המשפטי, אלא במקום שבו נפסק הצער של הזולת, והאדם נדרש לשאול .כיצד יוכל לרפא, ולו במעט, את הקרע שנגרם נפקא מינה שביעית, לענין הבנת פרשת השבוע, שנתינת חליפות השמלות אינה מתנה של פיוס בלבד אלא דוגמה חיה לכך שגם מי שפעל לשם שמים ובלא כוונת היזק, מחויב לבחון אם נגרם .צער או הפסד בפועל, ולתקן אותו במעשה מוחשי נפקא מינה שמינית, לענין הנהגת בין אדם לחברו, שכאשר אדם גרם לחברו הפסד תוך קיום מצוה או מתוך שוגג, אין הדבר פוטר אותו מחשבון נפש, אלא מחייבו לעיון עמוק כיצד להשיב .את האמון והשלוה נפקא מינה תשיעית, לענין דיני גרמא, שגם במקום שאין חיוב משום גרמא בנזיקין, מכל מקום .יש מקום לדרך ישרה של פיצוי, בפרט כשמדובר בצער יתומים או אבלים נפקא מינה עשירית, לענין תפיסת התשובה, שתשובה שלמה אינה רק חרטה ווידוי, אלא תיקון .מעשי במקום שניתן, והשבת הקרע, בין קרע של בגד ובין קרע של לב, ככל האפשר ההרחבה הרעיונית מעמיקה את ההבחנה שבין שוגג לדין ובין שוגג ללב. ההלכה יודעת להעמיד .גבולות ברורים לאחריות משפטית, אך עבודת האדם אינה נעצרת במקום שבו מסתיים החיוב ,שוגג אינו רשע, אך הוא גם אינו פטור מחשבון נפש עמוק. עצם העובדה שמעשהו הוליד צער קריעה ודמעות, אף בלא כוונה ובלא אשמה, מטילה עליו אחריות מוסרית שאינה מתבטלת .באמירה לא נתכוונתי יוסף הצדיק מלמד כאן שיעור עדין. הוא לא חטא כלפי אחיו, ואף פעל לשם בירור האמת ולשם שמים, ואף על פי כן, כאשר ראה שנגרם להם צער מוחשי וקריעת בגדים, לא הסתפק בהסבר ולא באמירה שהכל היה מוכרח. הוא בחר במעשה של תיקון. חליפות שמלות אינן רק בגד חדש, אלא .אמירה שקטה של אני נושא באחריות למה שגרמתי, גם אם לא חטאתי בדין .וכאן נוגע הדבר בנקודת עומק. קריעה של מצוה היא קיום רצון התורה, אך הצער אינו מצוה הדמעות אינן חובה, והלב השבור אינו דין. מי שגרם לכך, אף בשוגג, אינו יכול להתעלם מן הממד .האנושי של המעשה. אין זו אשמה, אלא רגישות. אין זו חובה משפטית, אלא דרך של תיקון ומכאן מתברר שתשובה אינה רק חזרה מן החטא, אלא תיקון התוצאה. במקום שבו לא ניתן להשיב חיים, ניתן להשיב כבוד. במקום שבו לא ניתן למחוק צער, ניתן להקל עליו. הבגד החדש .אינו מבטל את הקריעה, אך הוא אומר לאבל אינך לבד, איני מתכחש למה שנגרם על ידי ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: האדם נמדד לא רק בכוונתו אלא גם בנכונותו לשאת באחריות לתוצאות מעשיו. אין די באמירה שוגג הייתי כאשר הזולת נותר עם צער מוחשי. הדין