?מצות ביקור חולים: האם היא מדאורייתא או מדרבנן

אלוני ממרא המהבילים בשרב כבד, השקט שאופף את סביבות אוהלו של אברהם אבינו נשבר לרגע קט על ידי התגלות השכינה. הקדוש ברוך הוא בא לבקר את החולה, אך בתוך הוד ההתגלות ,הזה, עולה שאלה המטלטלת את עצם יסודות המצווה: אברהם אבינו, אב האומה, שרוי בכאבו

?מצות ביקור חולים: האם היא מדאורייתא או מדרבנן

אלוני ממרא המהבילים בשרב כבד, השקט שאופף את סביבות אוהלו של אברהם אבינו נשבר לרגע קט על ידי התגלות השכינה. הקדוש ברוך הוא בא לבקר את החולה, אך בתוך הוד ההתגלות ,הזה, עולה שאלה המטלטלת את עצם יסודות המצווה: אברהם אבינו, אב האומה, שרוי בכאבו והנה נשלחים אליו מלאכים – מיכאל, גבריאל ורפאל – כשכל אחד מהם מופקד על שליחות מוגדרת וייחודית. רפאל, המלאך השלוח לרפאות, מעורר תמיהה עמוקה: וכי יש צורך בשליח כאשר הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נוכח במקום? האם אין ביכולתו של הבורא, המבקר את החולה, להשיב לו את בריאותו בברכה אחת פשוטה? ומדוע נצרך המלאך רפאל, שאין בו כוח ?מצד עצמו, לפעול את פעולת הרפואה, במקום שהדבר ייעשה על ידי השכינה שהגיעה לבקר השאלה הזועקת מתוך החולות של ממרא אינה נוגעת רק לסיפור האירוע, אלא למהות החובה המוטלת על כתפי כל אחד מאיתנו: האם מצוות ביקור חולים היא ציווי ישיר מן התורה, או שמא היא תקנת חכמים שבאה להדריך את האדם בנתיבות החסד? וכיצד משתלבת השליחות של רפאל בתוך התמונה הגדולה של דרכי ה' שעלינו להידמות אליהן, בהליכה אחר מידותיו של מי

?שהלביש ערומים וניחם אבלים

(בראשית "בפסוקי פרשתנו נאמר: "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום

.)יח, א

כתב על כך: לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה, ובא)(שם רש"י הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו.התורה מלמדת אותנו דרך ארץ שקדמה לתורה, שהקדוש ברוך

.הוא בעצמו נוהג במידה זו של ביקור חולים

מתרגם והתגלי עלוהי יקרא דיי', ומכאן שההתגלות הזו היא גילוי של)(שם התרגום אונקלוס

.השראת שכינה המבטאת את חשיבות החסד כלפי הזולת

כתב כי ביקור החולה הוא עניין של רחמים וחסד, ומכאן נלמדת חובת ההידמות)(שם הרמב"ן

.לבורא יתברך במידותיו

פירש כי ההתגלות באה ללמדנו את כוחה של מצווה זו, שהיא חלק)(שם רבי אברהם אבן עזרא

.בלתי נפרד ממידותיו של הקדוש ברוך הוא, כפי שנאמר אחרי ה' אלוהיכם תלכו

מבאר בהרחבה: וירא אליו ה' לבקר את החולה, להודיענו שאין המצווה תלויה)(שם הכלי יקר ברופא מומחה בלבד, אלא בכל אדם, שכן גם בורא עולם בעצמו בא לבקר את אברהם אבינו. וכך שמדגיש את גודל המעלה של מי שעוסק בביקורים אלו, שכן הוא)(שם גם מצינו בתרגום יונתן

.הולך בדרכיו של מלך מלכי המלכים

ביאר שביקור חולים הוא מצווה המבוססת על האהבה והדאגה לזולת, והקדוש)(שם הרלב"ג הוסיף שיום השלישי למילה הוא היום)(שם ברוך הוא הראה לנו במוחש איך להתנהג. החזקוני כתב שהביקור בא לחזק)(שם שבו הכאב היה בשיאו, ודווקא בשיא הכאב נדרש הביקור. הרד"ק

.את רוחו של החולה ולהפיג את בדידותו

כתב כי מצוות ביקור חולים היא מדאורייתא, ומונה אותה)(עשין לו ביחס למעמד המצווה, הבה"ג

.כמצווה עצמאית ולא כחלק מגמילות חסדים גרידא

ביאר שהחיוב הוא מדאורייתא, שכן מצאנו מקורות המורים לנו ללכת בדרכי)(ריט רכ היראים ובספר החרדים)(עשין מז כי המצווה דאורייתא, וכן הוא בדעת הסמ"ק)(שם כתב)(עשין ז ה'. הסמ"ג

.)(פרק ט

כתב: מצוות ביקור חולים מדרבנן. ובספר המצוות)(הלכות אבל פרק יד הלכה א לעומת זאת, הרמב"ם כי היא בכלל מצוות גמילות חסדים שבגופו, ואין לה שיעור, ומקורה הוא בכלל)(שם ביאר)(שורש א פירש בדברי הרמב"ם שחיוב המצווה הוא מדרבנן, אך עצם)(שם חיוב ואהבת לרעך כמוך. הרמב"ן

.הקיום של החסד הוא דאורייתא

. שהחיוב העקרוני מדאורייתא, והפרטים המעשיים מדרבנן)(שם ביאר)(פרק יד בספר קריית ספר

. נכתב כי המצווה היא מדאורייתא, אלא שאינה נמנית במניין המצוות)(שם ובספר מרגניתא טבא

כשאנו צוללים אל תוך הים הגדול של התלמוד, מתגלים לפנינו נתיבות עולם שסללו חכמינו זיכרונם לברכה, המאירים את הדרך במצווה גדולה זו שבין אדם לחברו. דברי חז"ל בבלי וירושלמי אינם רק הלכות יבשות, אלא הם המגדלור המכוון את הלב והנפש אל עומק ההבנה של גודל

.האחריות המונחת על כתפי המבקר, וההשלכות הרוחניות והפיזיות המלוות את קיום המצווה

זו מצות- אמרו: והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה)(דף ל ע"ב בגמרא במסכת בבא מציעא ביאר שדרך זו היא דרך ארץ וחסד שצריך האדם לילך בה, וכך למדנו)(שם ביקור חולים. רש"י דנו בדרשת הפסוק ומחדשים)(שם שזהו ציווי המשתרש בעומק ההנהגה היהודית. תוספות שביקור חולים הוא עניין של פיקוח נפש ממש, שהרי על ידי הביקור המבקר משגיח על צרכי

.החולה ומחיה אותו

אמרו: נאמר בתורה, אחרי ה' אלוהיכם תלכו, וכי אפשר לו לאדם)(דף יד ע"א בגמרא במסכת סוטה ללכת אחרי השכינה? אלא הלך אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא. מה הוא מלביש ערומים, אף אתה הלבש ערומים. מה הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, שנאמר וירא ה' אליו באלוני ממרא, אף ביאר שביקור חולים הוא ממידותיו של הקדוש ברוך הוא, ומכאן)(שם אתה בקר חולים. רש"י מוסיפים להעמיק ומבארים שאין זה)(שם שההולך בדרכיו זוכה להידבק בשכינה ממש. תוספות

.רק חיקוי חיצוני אלא שותפות אמיתית ברצון ה' להיטיב לבריותיו

הביאו מקור נוסף: נאמר והודעת להם את הדרך אשר ילכו)(דף ק ע"א בגמרא במסכת בבא קמא ביאר שהליכה)(שם בה ואת המעשה אשר יעשון, ודורשת הגמרא כי ילכו זה ביקור חולים. רש"י זו משמעה טרחה בגוף ובממון להקל על סבלו של החולה, ומי שאינו טורח הרי הוא כמחמיץ את

.הדרך שהורה לנו הקדוש ברוך הוא

אמרו: כל המבקר את החולה כאילו נטל חלק בששים)(מסכת פאה פרק ג הלכה ז בתלמוד ירושלמי מבארים שביקור החולה אינו פעולה טכנית, אלא כוח רוחני של)(שם מן החיים. מפרשי הירושלמי חיים שמתפשט מהמבקר אל החולה, ועל כן כל מי שמזלזל במצווה זו הרי הוא כאילו מחסיר מן

.החיים שבעולם

כאשר אנו פוסעים בנתיבי הפסיקה העתיקה, אנו פוגשים את ענקי הראשונים אשר עיצבו את הליכות עמנו בבואם לצקת תוכן ומשמעות מעשית אל תוך המצווה הנשגבה הזו. דבריהם מהווים אבני בניין יסודיות המנחות אותנו כיצד להפוך את תחושת החסד הטבעית לפעולה הלכתית

.ומחייבת, כשהם מדגישים את חומרת העניין מחד ואת גודל השכר והזכות מאידך

כתב: שרבי עקיבא ציווה לכבד ולרבץ לפני החולה, כי הנכנס לבקר את)(נדרים דף מ ע"א הרא"ש החולה מפקח כל צרכיו ומחיהו. ביאור הדברים הוא שהמצווה אינה מסתכמת רק בעצם הנוכחות ליד מיטת החולה, אלא היא כוללת אחריות כוללת על סביבתו ורווחתו של החולה, מתוך הכרה

.כי סיוע פיזי הוא המפתח להבראה נפשית וגופנית כאחד

חידש: ושמעינן מהכא דביקור חולים כדי שיכבדו)(תורת האדם, שער המיחוש, עמוד יז הרמב"ן וירבצו לפניו ויעשו לו הצרכים הצריכים לחוליו, וימצא נחת רוח עם חבריו, ועוד כדי שיכווין דעתו לרחמים ויבקש עליו. מבאר הרמב"ן כי קיימות שלוש רגליים עליהן עומדת המצווה: הסיוע המעשי בצרכי הבית, הענקת תחושת הקלה נפשית על ידי קירבה אנושית, והמרכיב המהותי של

.תפילה מעומק הלב על החולה, שבלעדיה לא הגיע המבקר לידי קיום המצווה בשלמותה

בעולמם של האחרונים וגדולי הפוסקים, הולכת ומתבהרת התמונה ההלכתית, כאשר הדגש עובר מהגדרת המצווה אל עבר היישום המדויק, האחריות הציבורית והתועלת הרוחנית הטמונה בעצם

הקשר שבין המבקר לחולה. נראה כי האחרונים מוסיפים נדבך של העמקה בדרך שבה המצווה

.הופכת לחלק בלתי נפרד מאורח חייו של בן התורה, הן בהיבט המעשי והן בהיבט הרגשי והרוחני

כתב: כיון שחלה האדם, מצווה על כל אדם לבקרו, שכן מצינו)(אורח חיים סימן של"ה הטור בהקדוש ברוך הוא שמבקר חולים, כמו שדרשו חז"ל בפסוק וירא אליו ה' באלוני ממרא, מלמד שבא אליו לבקר החולה, ונסמך לו הפסוק והודעת להם את הדרך ילכו בה. מבואר בטור כי החובה אינה תלויה בקרבה משפחתית או אישית, אלא היא חובה המוטלת על הכלל כלפי כל פרט, מתוך

.השוואה למעשי הקדוש ברוך הוא שאינו מבדיל בין איש לאיש

, ביאר: מצות ביקור חולים היא בגוף, בנפש, ובממון. בגוף כיצד)(מסכת פסחים ח"ב עמוד כד השל"ה ירוץ ויתעסק בכל צרכיו ולהמציא לו כל רפואותיו, וכן יטרח בגופו ביתר צרכיו. בנפש כיצד, ישפוך נפשו בתחינות להתפלל להקב"ה שישלח לו רפואה שלמה. בממון כיצד, לראות אם אין לחולה ,ממון כל צרכו להשתדל לו, כי צרכי החולה הם מרובים. השל"ה מציע כאן מפת דרכים מקיפה

.המלמדת כי מצוות ביקור חולים מחייבת התגייסות טוטאלית של כל כוחות האדם

ביאר: שיש עוד תועלת נפלאה בתפילה אצל החולה, על)(חידושים על נדרים דף מ ע"א החתם סופר פי דברי מה שכתבו המקובלים שבהזכרת שם החולה, יש קצת התעוררות הדין עליו, ואילו כאשר מתפלל בפני החולה אין צורך להזכיר את שמו, ועל כן יש מעלה מיוחדת שתתקבל התפילה בפני החולה, שאין התעוררות דינים. החתם סופר מעניק לנו תובנה עמוקה על סוד התפילה בביקור החולים, ומלמדנו כיצד הנוכחות הפיזית לצד החולה משנה את מהות התפילה והופכת אותה למגן

.רוחני בעל עוצמה

בשולחן הדיונים של גדולי הדורות האחרונים, הסוגיה מקבלת גוון אקטואלי ומעשי, כשהם פורטים את ההלכה למטבעות של הנהגה יומיומית ומחדדים את התובנות הנפשיות הנסתרות שבין המבקר למבוקר. הם מבקשים מאיתנו להביט מעבר לחובה היבשה, אל עומק הביקורת

.וההשגחה שהמבקר מחויב להן

ביאר: פירוש המילה ביקור חולים – מלשון)(אגרות וכתבים לג הגאון רבי יצחק הוטנר בפחד יצחק ביקורת, כלשון הכתוב ביחזקאל: הנני אני ודרשתי את צאני ובקרתים. כבקרת רועה עדרו ביום היותו בתוך צאנו נפרשות כן אבקר את צאני. כלומר, שבא לבדוק אם זקוק החולה לדבר מה. וכך פירוש ענין ביקור בכל מקום. וממילא אם הגיע ולא עיין בצרכי החולה לא קיים מצוה. הגאון מבאר שהביקור הוא פעולת ביקורת אקטיבית, ומחייב את המבקר לצאת מנקודת מבט פסיבית

.אל עבר עשייה של בירור צרכים

כתב: יש לספר לחולים)(שער שני, אות יט הנשר הגדול מרן הרמב"ם בספר הנהגת הבריאות סיפורים משמחים ירחיבו את נפשו ולבו, ולחדש חידושים שיסיחו את דעתו ויצחק עליהם הוא וכל חבורתו, ויבחרו לשמשו ולעמוד לפניו מי שישמח בו. כל זה מחויב בכל חולי. עולה מדבריו כי מצוות ביקור חולים אינה נמדדת רק בטיפול פיזי אלא גם ביכולת של המבקר להפיח חיים

.חדשים בנפש החולה, שהרי כוחה של השמחה הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הרפואה

מן המקורות והעיונים שסללנו, עולים למעשה עקרונות ברורים המחייבים אותנו להתבונן על

המציאות המורכבת של החולה סביבנו בעיניים מפוכחות. כשאנו מבקשים לתרגם את תורת הביקור לחיי המעשה, עלינו לזכור כי המצווה אינה תלויה בזמן או ברופא, אלא בחובת האדם

.לעמוד על צרכיו של אחיו ולדאוג למזורו

מן האמור עולה כי הביקור חייב להתאים לצרכיו האמיתיים של החולה; לעיתים, חולה זקוק לשקט ומנוחה, וביקור שאינו מתחשב בכך עלול להוות מטרד ולא קיום מצווה. עלינו לוודא שאנו מגיעים כאשר הדבר מסייע לחולה, ולא כאשר הדבר מעיק עליו, תוך הקפדה על שהות מוגבלת

.שאינה מכבידה על כוחותיו

ביקור חולים דורש מאיתנו אקטיביות, בבחינת ביקורת כפי שהוגדרה בשיטת האחרונים; אין להסתפק בנוכחות גרידא, אלא עלינו לבדוק מהם הצרכים הפיזיים הנדרשים – אם בבישול, אם בניקיון הבית, ואם בעזרה בקניות. כל אלו הם חלק בלתי נפרד מן החובה לסייע לחולה ולהקל

.על סבלו

ההיבט המוסף של הביקור הוא התפילה; משעה שאנו חוזים בסבלו של החולה, חלה עלינו ,החובה להעמיק בתפילה מעומק הלב. המבקר שאינו מתפלל אינו מקיים את המצווה בשלמותה

.שכן מטרת הביקור היא להוביל לרחמי שמיים על החולה

כחלק בלתי נפרד מן המצווה, עלינו להקפיד על הזרמת שמחה אל לב החולה, כפי שנפסק בספרי הנהגת הבריאות. סיפורים משמחים, הקשבה ומתן יחס של כבוד הם תרופה של ממש

.למצב נפשו של החולה, והם מהווים את ליבת הביקור הנכון והראוי

עומק הרעיון הטמון במצות ביקור חולים אינו רק בתיקון החיצוני של צרכי החולה, אלא בכינון קשר מהותי של ערבות הדדית הנובעת מעצם היותנו בניו של מקום. כאשר אדם פוסע אל חדר החולה, הוא אינו רק עושה חסד עם הזולת, אלא הוא נוגע בשורש הקיום האנושי, שבו הכאב של

.האחד הוא הכאב של הכלל, והרפואה של האחד היא הצורך של כל הקהילה כולה

ההבנה כי המצווה מוגדרת כהליכה אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, משנה את נקודת המבט על כלל המציאות; המצווה הופכת מפעולה של נתינה אל פעולה של הידמות. כשם שהבורא יתברך, שאין לו צורך בדבר, מבקר את אברהם אבינו כדי ללמדנו דרך חיים, כך גם אנו לומדים .שביקור החולה הוא הדרך שבה האדם משיל מעצמו את אנוכיותו ומתחבר לרצון האלוקי המיטיב ,זוהי יציאה מן המעגל המצומצם של צרכי הפרט אל עבר מרחב רחב של השתתפות בצער הזולת

.מתוך הכרה כי החולה אינו בודד במערכה, אלא הוא חלק מרקמה אנושית אחת שתומכת ומחזקת

בירור זה מעלה כי המצווה היא המבחן העליון של יחסי אנוש; היכולת להביט בסבל של האחר בלי לברוח, והרצון להושיט יד גם כשאין בידינו להסיר את המחלה עצמה, הם המבטאים את שיא האנושיות המזוקקת. החובה המוטלת עלינו לראות את החולה לא רק כאדם שזקוק לעזרה, אלא כאדם שזקוק לנשמה נוספת שתעמוד לצדו, היא זו שהופכת את הביקור לכלי של חיים. בכך אנו ,מבינים כי ביקור חולים אינו רק תיקון למצב הקיים, אלא בנייה מתמדת של עולם של חמלה שבו כל אדם אחראי לשלומו ולרווחתו של חברו, מתוך הבנה עמוקה כי הקשר בינינו הוא המקור

.לחיים ולרפואה שלמה

החיבור אל המצווה הזו נוגע במיתרי הנפש העמוקים ביותר, שכן הוא מעמיד את האדם מול השבריריות האנושית ומחייב אותו להכריע היכן הוא מציב את האמונה שלו בעת צרה. ביקור נוחות האישית, מעל הפחד מפני-החולה הוא רגע שבו האדם נדרש להתעלות מעל תחושת האי

.הכאב והמחלה, ולהפוך את עצמו לכלי קיבול של חסד, של עין טובה ושל אמונה יוקדת

במישור הנפשי, המפגש עם חולה מזכיר לנו את העובדה שהחיים הם מתנה שניתנת לנו בכל רגע ורגע. כאשר המבקר מתייצב לצד מי שסובל, הוא עובר תהליך של זיכוך; הוא לומד להעריך את הבריאות לא כעובדה קיימת, אלא כחסד אלוהי, ומתוך כך הוא נדרש להפנות את המבט אל הזולת לא מתוך רחמים מתנשאים, אלא מתוך אהבה חברית עמוקה שמכירה בכך שכל אחד ,מאיתנו עשוי להיקלע לאותו מצב. זוהי הזדמנות פלאית להשקיט את המולת החיים הפנימית

.להנמיך את רעשי האגו, ולהתמקד במהות הקשר האנושי

באמונה ובהנהגה, המצווה הזו היא המבחן להצהרה שאנו הולכים בדרכיו של מקום. אדם המבקר חולים מאמין באמת ובתמים שנוכחותו, תפילתו ודאגתו יש בהם כוח לשנות מציאות. זוהי הנהגה של לקיחת אחריות על עולמו של האחר. כשאדם מבין שהוא שותף לבורא עולם בתיקון העולם ובשיפור מצבו של הזולת, הוא מפתח בהכרח מודעות פנימית רגישה וערנית. האמונה הופכת ממושג מופשט למעשה של ממש, והאדם מבין שדרכי ה' אינן רק עניינים שברומו של

.עולם, אלא כאן, ליד מיטת החולה, בנקיון הבית, בשמחת הלב, ובמילה הטובה שנלחשת באוזן

ביקור החולה מציב בפנינו מראה מוסרית חדה, המזמינה את האדם להביט בעצמו לא דרך הישגיו או מעמדו, אלא דרך היכולת שלו להתכופף אל עבר כאבו של הזולת. זהו מצפן פנימי המנווט את האדם לבחור בטוב, לא כי הוא חייב, אלא כי הוא מבין שזהו הדבר האנושי והנכון ביותר לעשותו. המוסר כאן אינו חיצוני, אלא נולד מתוך ההבנה שחיי אדם הם ערך מקודש ושהזמן שאנו

.מקדישים לאחר הוא הזמן האיכותי ביותר שאנו יכולים להעניק

.כאשר המבקר עומד ליד מיטת החולה, הוא נדרש להשיל מעליו את כל המסכות והיומרות בחדר החולה אין מעמדות; יש רק אדם מול אדם, נפש מול נפש. המוסר הפנימי שמתפתח מתוך החוויה הזו הוא מוסר של קשב. החולה, לעיתים קרובות, רק מבקש להרגיש שמישהו רואה אותו בתוך שקופותו. המבקר לומד שהמוסר האמיתי אינו בהכרח בנתינה גדולה וראוותנית, אלא ביכולת

.להיות נוכח, להקשיב למה שלא נאמר, ולהבין שהרגע הזה הוא עולם ומלואו עבור מי שסובל

מתוך כך נבנה המצפן הפנימי שמוביל את האדם לנהוג ברגישות גם בחיי היומיום, הרחק מחדר החולה. האדם הופך רגיש יותר לסבלם של אחרים, גם אם הוא חבוי וגם אם אין הם מבקשים עזרה במפורש. הוא לומד שלא לחלוף על פני צער, לא להתעלם מחולשה, ולא לשפוט אדם שנמצא בנקודת שפל. המצפן הזה אינו מורה דרך המבוסס על חוקים יבשים, אלא על רחמים ועל הכרה בערכו של כל יצור אנושי. האדם מבין שכל רגע שבו הוא בוחר להעניק תשומת לב לזולת הוא

.רגע של ניצחון הרוח על האדישות, ובחירה מודעת בחיים ובחסד

מתוך המרחבים של הסוגיה שלמדנו, אנו יוצאים עם תובנות יקרות לחיים שמעבר לשעות הלימוד. התובנה הראשונה היא שהחסד אינו פעולה שולית ביומנו, אלא הוא מהות הקיום; עלינו

לאמץ בתוכנו את הגישה שכל אדם שאנו פוגשים בדרכנו, ובמיוחד מי שזקוק לעזרה, הוא הזדמנות עבורנו להידמות למידותיו של בורא עולם. שנית, עלינו ללמוד את אמנות ההקשבה והתכנון בנתינה; להבין שביקור טוב הוא ביקור שמזהה את צרכי האחר, המעניק לו כבוד, שמחה, ומקום בלבנו, ולא כזה שמבקש רק להשקיט את מצפוננו. אנו לוקחים עמנו את ההכרה שהתפילה אינה רק מילים שיוצאות מן הפה, אלא כוח רוחני שיש לו את היכולת לחולל שינוי, במיוחד כשהיא

.באה מתוך אמת וחיבור אמיתי למצוקת הזולת

:עיקר העניין:עיקר העניין

מצות ביקור חולים אינה רק מעשה של צדקה, אלא היא עמוד השדרה של האנושיות ,היהודית, המחברת אותנו אל שורשי ההנהגה האלוקית בעולם. אברהם אבינו המארח את השכינה באוהלו, מלמד אותנו שההתעלות הגדולה ביותר של האדם ,אינה בהתבודדות רוחנית, אלא בירידה אל מציאות החיים, אל הכאב והחולי, ושם בפינות האפלות ביותר של הסבל, להאיר אור של חמלה, עזרה ותפילה. הביקור הוא ביקורת של אהבה, שבה אנו בודקים כיצד להוסיף חיים לחייו של האחר, ובכך אנו בונים את הבית השלם של הנשמה, שבו האדם אינו חי לעצמו, אלא כחלק

.מרקמה אנושית אחת הפועמת יחד בכוח האמונה

החולה מחכה לידך לא רק לרפואה, אלא לאדם שיראה את נפשו ויפיח בה תקווה ,חדשה. החסד האמיתי נמדד ביכולת להשקיט את הכל, להביט בלב של הזולת

.ולדעת שהנוכחות שלך היא התרופה