האם כשחולה שוכב על המיטה למטה מעשרה טפחים מותר לשבת !לידו דהשכינה אינה יורדת למטה מעשרה? הוכח מפרשת השבוע

274 274 : המשך- עיקר העניין: המשך- עיקר העניין

גם לנשמה מגיע אוכל 274 274 : המשך- עיקר העניין: המשך- עיקר העניין ובתוך כך מתגלה עומק גדול בעבודת המידות. התורה אינה מבקשת לייצר מרחק קר ומאיים בין הדורות, אלא יחס של כבוד חי ונושם. הזקן אינו עומד כמי שמפחדים ממנו, אלא כמי שמוקירים אותו. הקריאה בשם אינה רק שאלה ,הלכתית, אלא מראה המשקפת את אופי הקשר. כאשר הקריאה נובעת מחיבה .מהערכה ומתחושת שייכות, היא עצמה נעשית כלי של כבוד וכך נחתם העניין, שבית שבו יודעים להבחין בין אב לזקן, בין מורא לכבוד, ובין ,איסור להנהגה ראויה, הוא בית שבו ההלכה אינה עומדת כגדר חיצוני בלבד .אלא כדרך חיים הבונה משפחה, זהות ושורש עמוק לדורות האם כשחולה שוכב על המיטה למטה מעשרה טפחים מותר לשבת !לידו דהשכינה אינה יורדת למטה מעשרה? הוכח מפרשת השבוע בבואנו לפסוע אל שערי ההיכל פנימה, אל אותה פינה שקטה ועמוקה שבה מתגלה נפשו של .האדם במצוקתו, עומדים אנו למרגלות מיטת חוליו של החולה השרוי בכובד משאו ובתחלואי גופו החדר דומם, והאוויר הטעון בחרדת קודש ובציפייה לישועה עוטף את כל הסובבים אותו. האור והצל משתרעים על גבי הקירות בדממה כבדה, כאילו הזמן עצמו עוצר את נשימתו נוכח השכינה העליונה השרויה במקום. האדם היושב לצד המיטה מרגיש את רחש הנשימות האיטיות, את ריח הרפואות והכאב המרחף באוויר, ואת הרעד הפנימי הפועם את הלב כאשר הוא נדרש לשאול את עצמו מהו הגבול המדויק שבין כבוד שמים לבין חובת הביקור והקרבה אל החולה, שכן רגעים ,אלו פותחים לפנינו צוהר אל סוגיה עמוקה ומופלאה המערבת את כבוד השכינה, דיני גובה ומידה .ועומק ההתבוננות במעמד הביקור במחיצת מי שנושא את חוליו בדממה וכאשר אנו נושאים את מבטנו מתוך חדרי החולים אל עבר מקורות תורתנו הקדושה, ניגשים ,אנו אל פרשת השבוע שבה מאיר לנו הפסוק ניצוץ ראשון של עומק השכינה השרויה אצל המיטה .)(בראשית מז לא "כפי שכתוב בפרשת ויחי: "וישתחו ישראל על ראש המטה פירש כי יעקב אבינו הפך עצמו לצד השכינה שהייתה שרויה שם, ומכאן)(בראשית מז לא רש"י .למדו חכמינו זכרונם לברכה שהשכינה עומדת ושורה למעלה מראשותיו של חולה ביאר כי ההשתחוויה אל ראש המטה מבטאת את הכבוד העצום)(שם רבי אברהם אבן עזרא והיראה הפנימית המפכה בלבו של האדם העומד במקום שבו הנוכחות האלוקית מורגשת בכל .מלוא הדרתה והוד קדושתה חידש כי ראש המטה הוא המקום המיוחד שבו מתגלה האור העליון המאיר לחולה)(שם החזקוני .בעת חוליו, שכן שם שוכנת השכינה לשמור עליו ולהחיות את רוחו בשעותיו הקשות

יחיו תשרפ 275 275 ביאר כי יעקב אבינו בהיותו על מיטת חוליו זכה להרגיש את קדושת השכינה)(שם הספורנו השורה למעלה מראשו, ומתוך כך השתחווה להודות על החסד הגדול שאינו נעזב לבדו אלא .שכינת עז מתנוססת מעליו ובבואנו לגשת אל שערי בית המדרש פנימה, לשמוע את קולן הצלול של סוגיות הש"ס המבקשות ללבן את גבולות הישיבה לפני החולה, נפגשים אנו בדברי הגמרא המאירים את ההלכה .באור נגוהות איתא הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על)(דף יב ע"ב בגמרא במסכת שבת גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו, מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר ה' יסעדנו .על ערש דוי ביאר על דברי הגמרא כי האי שלא לישב על גבי מטה או כסא נובע מכך שאין זה דרך)(שם רש"י כבוד כלפי מעלה, שכן השכינה שורה תמיד למראשותיו של החולה, ולכן המבקר צריך לשבת .בשפלות ובעטיפה כדרך העומד באימה לפני המלך חידשו כי איסור הישיבה הגבוהה הוא דווקא כאשר החולה שוכב בנמוך)(שם ד"ה דלא תוספות והמבקר יושב למעלה ממנו באופן שהמבקר נמצא למעלה מן השכינה, אבל כאשר המבקר יושב .שווה בשוה או נמוך מן החולה נמי מותר, שכן באופן זה אינו פוגע בגובה השכינה השרויה מראשותיו ,ובבואנו לפסוע אל היכל הראשונים הקדושים, עמודי ההוראה אשר מימיהם אנו שותים בצמא .נדייק בדבריהם הברורים המפלסים את נתיב ההלכה מתוך עומק הסוגיה ביאר כי תקנת חכמים שלא לישב על גבי מטה או כסא אלא)(שבת דף ה ע"א מדפי הרי"ף הרי"ף להתעטף ולישב לפני החולה נובעת מיראת הרוממות ומכבוד השכינה השרויה תמיד למראשותיו .’של מי שנשא חוליו מאת ה פירש כי ההקפדה שלא לשבת במקום גבוה אצל החולה מבוססת על)(שבת פרק א סימן יז הרא"ש החשש מפני פגיעה בכבוד השכינה, וכי על האדם הבא לבקר את חברו לשמור על שפלות ועל .דרך ארץ מופלגת במקום שבו הנוכחות האלוקית מורגשת ביותר חידש כי האיסור לשבת על כסא בעת הביקור חל במצב שבו החולה שוכב)(נדרים דף מ ע"א הר"ן על הקרקע או במקום נמוך, באופן שיוצא שהמבקר יושב גבוה מן השכינה השרויה למראשותיו .של החולה, ומכאן יש לדקדק בגבולות הגובה ובאופן הישיבה הראוי ובבואנו אל שערי האחרונים וגדולי הפוסקים, המפלסים נתיבות באור תורה צלול ויורדים .לעומק הקושיות והתירוצים, נתבונן בדבריהם המפוארים המאירים את הסוגיה באור חדש הקשה קושיא נפלאה על דברי התוספות, אמאי כתבו בסתמא)(מערכת ביקור חולים א ב השדי חמד כשהחולה שוכב בנמוך לו אסור לישב לידו משום שהשכינה מעל ראש החולה, הרי בגמרא בסכת איתא מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה, א אם כן מותר לו לישב על גבוה ט' טפחים)(דף ה ע"א

גם לנשמה מגיע אוכל 276 276 אף כשהחולה שוכב בגובה שבעה טפחים, ומתרץ דלשון התוספות קאי אלא מעלה מעשרה .שאפילו למעלה מעשרה אינו חושש אלא כשהחולה שוכב נמוך ממנו ובבואנו אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו, המאירים את פני ההלכה בבהירות עצומה ומיישבים את שיטות הראשונים והאחרונים מתוך עיונם העמוק, נשמע את דבר קדשם .המבאר את הסוגיה ביאר כי למעשה יש להקפיד)(שבת כרך א סימן ש"א הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספר ילקוט יוסף ,מאוד שלא לשבת על גבי מטה או כסא גבוה אצל החולה, וכפי שעולה מדברי הש"ס והפוסקים אלא יש לשבת בשפלות ובהכנעה לפניו, משום שהשכינה שורה למראשותיו של חולה וממילא .אין דרך כבוד לישב למעלה ממנה חידש עוד כי מתוך דברי הפוסקים יש)(חלק ב סימן ל הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספר עין יצחק ללמוד שכל עניין האיסור הוא מפני כבוד השכינה, ולכן גם כאשר החולה שוכב למטה מעשרה טפחים, על המבקר להיזהר שלא לשבת באופן המראה זלזול או חוסר כבוד כלפי הנוכחות .האלוקית השרויה במקום פירש כי יש לדייק בלשונות)(חלק ט סימן לד הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספר יביע אומר הראשונים והאחרונים כי דין הישיבה אצל החולה תלוי במציאות המעשית של גובה המיטה וגובה הישיבה, ובמקום הדוחק יש לצדד להקל כאשר הישיבה נעשית בצורה מכובדת ושפלה שאינה .פוגעת בכבוד השכינה השרויה למראשותיו ביאר כי שורש המחלוקת בין התוספות לבין)(חלק ב סימן כה מו"ר הגר"א וייס בספר מנחת אשר השדי חמד נובע מהבנת גדרי ירידת השכינה למטה מעשרה טפחים, וכי למעשה יש לבחון בכל מקרה לגופו את מידת ההקפדה על כבוד החולה וכבוד השכינה יחד, באופן שאינו סותר את .המבואר בפוסקים ובבואנו אל שערי המעשה וההלכה הפסוקה ביומיום, לתרגם את עומק הסוגיה אל מציאות החיים הפוקדת את בתי החולים ובתי החולים של חולים ונדכאים, נדרשים אנו לבחון את ההשלכות .המעשיות העולות על שולחנם של מורי הוראה בדורנו סביב הנהגת המבקרים אצל החולה הסברות העמוקות העולות מדברי הפוסקים מלמדות אותנו כי אדם הנכנס לבקר חולה אינו רשאי לנהוג מנהג קלות ראש או לשבת ברוממות רוח, אלא עליו לתקן את ישיבתו בשפלות ובמורא, תוך שהוא שם אל לבו את מידת גובה המיטה ואת מציאות השכינה השרויה למראשותיו .של חולה ,מתוך כך עולה נפקא מינה למעשה בכל אותם בתי רפואה שבהם המיטות נמוכות או מוגבהות שעל המבקר לשום עין ולב שלא לשבת על כסא גבוה או על גבי המטה באופן שיוצא שהוא יושב גבוה מן המקום שבו שרויה הנוכחות האלוקית, אלא עליו להתעטף ולשבת לפניו בשפלות הרוח .ובחרדת קודש הראויה למעמד זה

יחיו תשרפ 277 277 וכאשר אנו מתנשאים אל פסגות ההרחבה הרעיונית, לבאר את עומק הרעיון הפנימי המפכה בתוך הסוגיה, מתגלה לפנינו מבט רחב המאיר את מהותו של מעמד הביקור במחיצת החולה לא רק כהלכה טכנית בשולחן ערוך, אלא כיסוד נפשי עמוק במערכת היחסים שבין .האדם לבוראו ונראה לבאר כי העובדה שהשכינה שרויה למראשותיו של חולה אינה בגדר ביטוי בלבד, אלא היא מלמדת אותנו כי בעת שהאדם שרוי בחוליו ובייחורו, נוכחותו האלוקית של הקדוש ברוך הוא מצטמצמת ונמצאת עמו ממש בחדרי חדרים. משום כך, ההנחיה שלא לשבת על גבי מטה או כסא אלא להתעטף ולשבת לפניו מבטאת את ההכרה האמיתית כי מי שעומד במקום זה עומד .לפני המלך ממש, וכל תנועה של רוממות או גובה חיצוני אינה אלא פגיעה בכבוד השכינה מתוך כך מובנת היטב ההתמודדות העמוקה שבין דברי התוספות לקושיית השדי חמד, שכן כל הדיון סביב גובה עשרה טפחים או פחות אינו רק שיעור פיזי במדידת המרחב, אלא הוא ביטוי לניסיון האנושי למצוא את נקודת האיזון שבין עמידה בכבוד לפני שמים לבין ההבנה שהנוכחות .האלוקית מתגלה דווקא במקומות השפלים והנשברים של האדם וכאשר אנו מעלים את הדברים מן המרחב הרעיוני אל שערי הנפש פנימה, אל המקום שבו האמונה פוגשת את חולשתו של האדם בחדרי הלב, מתברר כי הלכות ביקור חולים אינות סדרי נימוס חיצוניים בלבד, אלא הן מורות דרך כיצד נפש האדם נדרשת לעבור מהפך פנימי כשהיא פוגשת את הכאב. המבקר הנכנס אל חדרו של החולה ועוטף את עצמו באימה וביראה אינו עושה זאת מפני פורמליות קרה, אלא משום שהוא לומד לכופף את קומתו הרוחנית ולפנות מקום .למציאות האלוקית השרויה במקום ונראה לבאר כי המפגש עם החולה השוכב על מיצוי כוחותיו פותח לפני המבקר צוהר אל ענווה אמיתית, שכן ההכרה בכך שהשכינה שרויה מראשותיו של מי שנדלדל כוחו מלמדת שהקדוש ברוך הוא בוחר לשכון דווקא במקומות השפלים והכואבים של הבריאה. האדם הלומד לשבת לפני החולה בשפלות רוח ובעטיפה מבין כי כוחה האמיתי של הנפש אינו מתגלה בגובה וברוממות גאוותנית, אלא דווקא ביכולת להרגיש את כובד משאו של הזולת, לעמוד מולו בלב נשבר, ולהאמין .באמונה שלמה כי גם מתוך תחתית החולי והמשבר בוקע ועולה אור גדול של חיים ורפואה וכאשר אנו מפלסים את נתיבנו אל עומק המצפן הפנימי, אל אותו קול דקים מהנהגה מוסרית אצילה ופנימית הנבנה מתוך לב הסוגיה, נפתח לפנינו שער אל מרחב שבו האדם נדרש למבט נקי .וטהור על יחסיו עם הזולת בשעותיו הקשות ביותר ונראה לבאר כי האיסור לשבת בגובה אצל החולה ודרישת ההתעטפות והשפלות אינם רק חוקים הנוגעים לכבוד שמים בלבד, אלא הם מהווים יסוד מוסרי עליון המלמד את האדם כיצד לנהוג ברגישות אמיתית כלפי מי ששפל ברך. בשעה שאדם בא לבקר חולה, תביעתו המוסרית הראשונה היא לשכוח את גאוותו האישית ואת מקומו החברתי, ולרדת אל קומתו של החולה מתוך ענווה .וביטול עצמי גמור