איך היה מותר ליעקב לברך את פרעה שהנילוס תעלה מאליה הרי ?על ידי זה הוא מסייע לעוברי עבירה

218 218 האדם נוהג מתוך הכרח, הנהגה מדינית או סדר העולם, אין בכך איסור. אך כאשר הכוונה היא

גם לנשמה מגיע אוכל 218 218 האדם נוהג מתוך הכרח, הנהגה מדינית או סדר העולם, אין בכך איסור. אך כאשר הכוונה היא .קירוב והערצה פנימית, אף אם בלשון מועטה, יש מקום לאיסור ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: ההלכה אינה דורשת ניתוק מן המציאות אלא הבחנה .דקה בין חנופה אסורה לבין דרך ארץ מחויבת .כבוד ושלום אינם סותרים נאמנות לתורה, כאשר הם נעשים מתוך זהירות בגבולות האיסור .האדם נבחן לא רק במעשה החיצוני אלא גם בכוונת הלב המלווה אותו .שמירה על כבוד ישראל כוללת גם התנהלות חכמה בתוך עולם מורכב של שלטון ויחסי אנוש .הגבולות הברורים של ההלכה מאפשרים חיים מאוזנים בין קדושה לבין אחריות למציאות :עיקר העניין:עיקר העניין איסור לא תחנם אינו אוסר כל ברכה או דיבור של שלום כלפי נכרי, אלא ,נתינת חן הבאה מתוך חיבה, הערצה וקירוב פנימי שאין בו צורך. יעקב אבינו בעמדו לפני פרעה, אינו חורג מגבולות התורה אלא מגלה את עומקה. הברכה שברך לא היתה חנופה אלא הנהגה של צדיק בעולם של מלכות, ברכה שנועדה לסדר, לשלום ולקיום, ומתוכה מתברר שהתורה אינה מבקשת מן האדם לברוח .מן המציאות, אלא ללכת בתוכה באחריות, בחכמה ובגבולות מדויקים איך היה מותר ליעקב לברך את פרעה שהנילוס תעלה מאליה הרי ?על ידי זה הוא מסייע לעוברי עבירה יש רגעים שבהם מעשה אחד של צדיק פועל ישועה עצומה, אך באותה שעה עצמה הוא פותח פתח לניסיון חמור. לא ניסיון של העושה, אלא ניסיון של המקבל. התורה אינה מעלימה עין מרגעים כאלה, אלא מתעכבת עליהם במכוון, כדי להכריח את הלומד לשאול עד היכן מגיעה אחריותו של אדם על תוצאות מעשיו, והאם מותר לו לפעול טוב כאשר ברור לו שמישהו אחר .יעוות אותו לרעה בפרשת ויגש מתארת התורה את עמידת יעקב אבינו לפני פרעה מלך מצרים, ושוב חוזרת .)(בראשית מז י "ומדגישה לשון אחת קצרה: "ויברך יעקב את פרעה רש"י במקום מבאר שאין זו ברכה סתמית, אלא ברכה מסוימת ומוגדרת, שדרך כל הנפטרים מלפני שרים לברכם וליטול רשות, ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו. ומוסיף רש"י דיוק לשוני .חריף, שמברכתו של יעקב ואילך היה פרעה עומד על נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ .כלומר, לא רק ברכה של דיבור, אלא מציאות חדשה שנוצרה מכוח הברכה

שגיו תשרפ 219 219 ,וכאן מתעוררת קושיה שאינה נותנת מנוח. והרי פרעה, על פי דברי חז"ל, עשה עצמו אלוה וטענתו היתה אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני. והנילוס העולה לקראתו שימש בידו כהוכחה מוחשית לאלוהותו. אם כן, כיצד היה מותר ליעקב לברך ברכה שמעשית מסייעת בידו של פרעה .לבסס עבודה זרה, ואף להיעבד הקושיה מתחדדת עוד יותר לאור דברי הבכור שור, שתמה מדוע בכלל יש לשאול מה ברכה ברכו, וכי אין ברכות רבות בעולם. ותירץ על פי דברי המדרש שפרעה עשה עצמו אלוה, ומעתה אי אפשר היה לברכו בברכות של חיים, הצלחה או אריכות ימים, שהרי יאמר הכל בידי. ולכן נזקק רש"י לבאר שזו ברכה מסוג אחר, ברכה בנילוס. אלא שדוקא תירוץ זה מעמיד את השאלה במלוא .חריפותה, שהרי ברכה זו עצמה נעשית כלי ביד פרעה לעבודת אלילים ובדברי שאול לבעל השואל ומשיב הקשה בפירוש, למה יסייע יעקב ידי עוברי עבירה שיעשה עצמו נעבד. ותירץ שבשעת הברכה עדיין לא עשה פרעה עצמו אלוה, והנילוס לא היה עולה לקראתו, ורק לאחר הברכה השתמש פרעה במציאות זו לקלקול. כלומר, לא היה כאן סיוע מודע .לעבירה, אלא טובה שנעשה בה שימוש לרעה מאוחר יותר .ורבי יהונתן אייבשיץ ביאר בדרך אחרת, שאין כאן נס מפורסם כלל, אלא ברכה במסגרת טבעית הנילוס היה דרכו לעלות, והברכה לא חידשה מציאות של עבודה זרה, אלא סידרה את הזמנים וההופעה באופן שאינו מוכיח אלוהות, אלא הנהגת השם בתוך הטבע. לפי דרך זו, אין כאן סיוע .לעבודה זרה, אלא הנהגה אלוקית שאדם רשע עלול לפרשה שלא כהוגן ,נמצאת השאלה עומדת בעומק רב. האם מותר לאדם לפעול פעולה של חסד, שפע או הצלה כאשר הוא יודע או צריך לדעת שהמקבל עלול להשתמש בה לעבירה חמורה. האם יש כאן לפני עור, מסייע, או אחריות עקיפה. והאם הצלת רבים ודאגה לישוב העולם דוחה חשש של קלקול .רוחני שיבוא מצד בחירתו של הרשע השאלה אינה אגדה בלבד, אלא יסוד הלכתי ומחשבתי כבד, הנוגע לכל מקום שבו טוב נעשה ,בעולם והרע עלול לרכב עליו. והיא דורשת בירור מסודר, שלב אחר שלב, מתוך הפסוק עצמו .דברי חז"ל, והגדרים ההלכתיים של סיוע, גרמא ואחריות . הפסוק נאמר בשעה שיעקב אבינו עומד לפני פרעה בפעם)(בראשית מז י ""ויברך יעקב את פרעה השניה, לאחר שכבר הציג את בניו, ולאחר שכבר התבררה הנהגת יוסף בארץ מצרים. הכתוב אינו מוסיף כאן שום תיאור נוסף, אלא חוזר ומדגיש את עצם מעשה הברכה, ללמד שאין זו אמירה .שולית אלא פעולה עקרונית שיש לה משמעות עמוקה בהבנת הנהגת יעקב ,הספורנו בפרושו על התורה שם מבאר שברכת יעקב אינה מכוונת אל פרעה כאדם פרטי כלל אלא אל הנהגת המלכות כולה. יעקב מברך שתהא הנהגת מצרים מתוקנת באופן שיוכל העולם להתקיים בשנות הרעב. לפי דבריו, הברכה אינה יוצרת כח חדש אצל פרעה, אלא מבקשת שהשפע האלוקי יופיע באופן מסודר דרך המערכת הקיימת, לטובת כלל יושבי הארץ. ממילא אין כאן סיוע .לעבודה זרה, אלא הנהגה של תיקון העולם

גם לנשמה מגיע אוכל 220 220 האברבנאל בפרושו על התורה שם מדגיש שיעקב אינו מתברך מפרעה אלא להפך, פרעה מקבל ברכה מיעקב. עצם העובדה שמלך גוי נזקק לברכת צדיק מורה שאין כאן העצמת אלוהות מדומה של פרעה, אלא גילוי עליונותה של הקדושה הישראלית על המלכות הגשמית. הברכה אינה מחזקת .את טענת האלוהות של פרעה, אלא חושפת את תלותו בכח עליון שאינו בידו האור החיים הקדוש בפרושו על התורה עומד על כך שברכת יעקב אינה פעולה של גרימה אלא של בקשה. הברכה אינה יוצרת הכרח, אלא פותחת אפשרות. מה שפרעה בוחר לעשות עם .האפשרות שנפתחה לו, אם לפרשה כהשגחה אלוקית או כאלוהות עצמית, תלוי בבחירתו בלבד .לפי דרך זו, אין אחריות על המברך לשימוש המעוות שעושה המקבל בטובה שניתנה לו הנצי"ב מוולוז'ין בהעמק דבר על התורה מבאר שברכת יעקב באה לייצב את הנהגת הטבע בשנות הרעב, ולא לחדש נס יוצא מגדר הרגיל. הנילוס הוא מקור חיותה של מצרים, והברכה אינה אלא סילוק המניעות והעמדת הסדר הטבעי על מכונו. כאשר הברכה פועלת בתוך מסגרת טבעית .קיימת, אין כאן יצירת נס מפורסם שעלול לשמש יסוד לעבודה זרה, אלא הנהגת השם בהסתר מדברי מפרשי התורה הללו עולה יסוד משותף. הברכה אינה פעולה שמולידה עבודה זרה, אלא הנהגה של שפע, סדר וישוב העולם. השימוש שעושה פרעה בברכה זו לצורך עיוות אמוני אינו נובע מעצם הברכה, אלא מבחירתו של פרעה לעקם את המציאות לצרכיו. ממילא, אין כאן סיוע .ישיר לעוברי עבירה, אלא מציאות שבה הטוב עצמו הופך לניסיון בגמרא מצאנו עקרונות יסודיים המגדירים מתי מעשה של אדם נחשב סיוע לעבירה, ומתי האחריות נעצרת בבחירתו של העובר עצמו. עקרונות אלו מאירים באור בהיר את מעשה יעקב .אבינו מול פרעה נאמר בענין איסור לפני עור לא תתן מכשול, והעמידו)(דף ו ע״ב בגמרא במסכת עבודה זרה חכמים את היסוד הידוע של תרי עברי דנהרא. כל זמן שהעובר יכול להגיע לעבירה גם בלא סיועו של האחר, אין המסייע עובר על לפני עור. האיסור נאמר דווקא במקום שהעבירה אינה אפשרית בלעדי אותו סיוע. יסוד זה קובע גבול ברור לאחריות. אין האדם אחראי על בחירתו של אחר, אלא .רק על יצירת מכשול הכרחי דנו בענין מסייע ידי עוברי עבירה, והעמידו חילוק בין סיוע)(דף ג ע״א בגמרא במסכת שבת ממשי, שהוא חלק מן המעשה האסור עצמו, לבין פעולה צדדית שאינה אלא תנאי חיצוני. מסייע שאינו יוצר את גוף העבירה אלא רק מציאות כללית שבתוכה בוחר האחר לחטוא, אינו בכלל .האיסור מן התורה, ויש לדון בו לכל היותר מצד גדרים אחרים בענין גרמא בנזיקין, שפעולה הגורמת תוצאה)(דף ס ע״א עוד מצאנו בגמרא במסכת בבא קמא שלילית דרך שרשרת סיבות שאינה ישירה, אין דינה כמעשה בידיים. אף שחייב אדם בדיני שמים במקרים מסוימים, אין זו אחריות מעשית מלאה. יסוד זה מלמד שגם כאשר תוצאה שלילית נולדת .ממעשה טוב, אין המעשה נידון לפי השימוש הרע שעשה בו אחר נאמר כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ומתבאר שאין מונעים)(דף צ ע״א בגמרא במסכת סנהדרין

שגיו תשרפ 221 221 טוב מן העולם מחשש שמי שאינו ראוי ישתמש בו לרעה. האחריות על עיוות הטוב מוטלת על .הבוחר בעיוות, לא על מי שפעל את הטוב כראוי מן הגמרות הללו עולה קו ברור. איסור סיוע לעבירה קיים רק כאשר האדם יוצר את העבירה עצמה או מכשיל את האחר באופן הכרחי. אך כאשר האדם פועל פעולה נכונה מצד עצמה, פעולה ,של שפע, הצלה או סדר העולם, והאחר בוחר להשתמש בה לעבירה מתוך רשע ובחירה חפשית .אין המעשה נזקף לחובת העושה על פי יסודות אלו מתברר שמעשה יעקב אבינו, שברך ברכה שמטרתה ישוב הארץ והצלת רבים, אינו נחשב סיוע לעבודה זרה, אף אם פרעה בחר לעוות את המציאות ולהפוך את השפע לראיה מדומה לאלוהות. האחריות על העבירה מוטלת על פרעה בלבד, והברכה עצמה נשארת .במעמדה כברכת צדיק הפועלת טוב בעולם כתב שכל איסור לפני עור אינו אלא כאשר נותן)(פרק ג הלכה י הרמב"ם בהלכות עבודה זרה לאדם אפשרות ישירה לחטוא בדבר שאינו יכול להגיע אליו בלעדי הסיוע. אבל במקום שהאדם עצמו בוחר בדרכו, והמעשה שנעשה מולו הוא מעשה מותר מצד עצמו, אין האחריות נזקפת על העושה. מדבריו עולה שהשימוש הרע שעושה אדם במציאות טובה אינו הופך את יוצר המציאות .לשותף בעבירה האריך לבאר שאיסור לפני עור עוסק בהכשלת הזולת)(ויקרא יט יד הרמב"ן בפירושו על התורה בכוונה, או בהעמדת מכשול ממשי בדרכו. אבל כאשר המעשה הוא מעשה של חסד, שפע או תיקון, והזולת מעוות אותו לבחירתו, אין זה בכלל האיסור, שכן התורה לא אסרה להיטיב מחשש .שמא הרשע יקלקל בטוב , דן במי שנותן טובה לאדם שעלול להשתמש בה לרעה)(חלק א סימן תרמג הרשב"א בתשובותיו ופוסק שאין איסור בדבר כל זמן שאין המעשה עצמו עבירה ואין כוונתו להכשיל. האחריות עוברת .אל מקבל הטובה, והנותן אינו נידון על מחשבותיו או על בחירותיו של האחר כתב יסוד עמוק בהנהגת העולם, שאין מונעים שפע וטובה מן הכלל)(דרוש י הר"ן בדרשותיו מחשש שמיעוט רשעים ינצלו אותם לרעה. הנהגת הקב"ה בעולם עצמו היא כך, שנותן חיים, כח ושפע גם לרשעים, והאחריות על השימוש בהם מוטלת עליהם בלבד. ואם כן, כל הנהגה אנושית .הדומה לכך אינה בכלל סיוע לעבירה חידד שכל גדר מסייע נאמר כאשר העושה)(דף ו ע"ב הריטב"א בחידושיו למסכת עבודה זרה נעשה חלק ממעשה העבירה עצמו, אבל פעולה מוקדמת או כללית, שאינה מכוונת לעבירה ואינה חלק ממנה, אינה בכלל האיסור. ומתוך כך עולה שברכה הפועלת שפע טבעי אינה הופכת למסייע .רק מפני שמאן דהו בוחר לעבוד עבודה זרה בעקבותיה הוסיף שהזהירות שלא להכשיל את הזולת אינה)(ויקרא יט יד רבנו בחיי בפירושו על התורה דורשת מן האדם לשתק את פעולות הטוב והחסד שלו, אלא לנהוג ביושר ובכוונה נכונה. כאשר .הכוונה ישרה והמעשה נכון, אין האדם נדרש לשאת באשמת העיוות שעושה אחר

גם לנשמה מגיע אוכל 222 222 מדברי הראשונים הללו מתברר יסוד אחד ברור. אין אדם אחראי על עבירתו של אחר כאשר הוא עצמו פעל מעשה מותר, טוב ומתוקן, והאחר בחר להשתמש בו לרעה. התורה אינה מצפה מן הצדיק להימנע מהצלת עולם וממתן שפע מחשש שרשע ינצל זאת לקלקול אמונתו. על פי זה, ברכת יעקב לנילוס אינה סיוע לעבודה זרה, אלא הנהגת שפע שמעמידה את הרשע .במבחן הבחירה החתם סופר בדרשותיו ובתשובותיו בכמה מקומות חזר על יסוד אחד, שאין הנהגת הצדיק נמדדת לפי האפשרות שרשע יפיק ממנה קלקול, אלא לפי טיב המעשה מצד עצמו. אם המעשה .הוא מעשה של חסד, הצלה וישוב העולם, אין הצדיק נדרש לשער כיצד יסלף אותו רשע לצרכיו .אחרת, לא יוכל אדם לפעול טוב כלל, שמא יימצא מי שיעוות אותו לעבירה הנודע ביהודה בתשובותיו האריך לבאר בגדרי מסייע וגרמא, וכתב שכל מקום שאין המעשה .עצמו עבירה, ואין הוא חלק מגוף החטא, אין לאסור אותו מצד חשש רחוק שמא יבוא אחר וייכשל האחריות ההלכתית נקבעת לפי המעשה והכוונה, לא לפי תוצאות צדדיות שנולדות מבחירה רעה .של אדם אחר בעל הקצות החושן בביאוריו על דיני גרמא עמד על כך שהתורה אינה תובעת מן האדם אחריות ,מוחלטת על כל שרשרת סיבות אפשרית. יש גבול לאחריות. כאשר האדם פועל פעולה נכונה במסגרת המותר והראוי, אין הוא נידון על שימוש עתידי ומעוות שעושה אחר בפעולתו. יסוד זה .נכון בדיני ממונות, והוא נכון שבעתיים בדיני איסור והיתר החזון איש, בדבריו הידועים בעניני הנהגה והכרעה במציאות מורכבת, כתב שאין תפקידו של ,עובד ה' לברוח מן המציאות מחשש לחטא הזולת, אלא לפעול את המעשה הישר מצד עצמו ולהניח את האחריות על הבחירה בידי האדם הבוחר. הנהגה אחרת אינה יראת שמים אלא שיתוק .של עשיית הטוב מרן הגרש"ה וואזנר ביאר בשבט הלוי שכאשר פעולה אחת פועלת שתי תוצאות, אחת של מצוה ואחת של אפשרות קלקול שתלויה בבחירת הזולת, אין הקלקול מבטל את המצוה. כל עוד אין המעשה מוגדר כסיוע ישיר לעבירה, אין מקום לאסור אותו. אחרת, כל נתינת שפע בעולם .היתה נאסרת מדברי האחרונים הללו עולה מסקנה ברורה. יעקב אבינו, בברכתו לנילוס, פעל פעולה של הצלת עולם וישוב הארץ בשנות רעב קשות. עצם העובדה שפרעה, ברשעותו, בחר להשתמש בשפע זה כדי לבסס את שקר אלוהותו, אינה מטילה כל פגם במעשה הברכה. האחריות על עבודה זרה .מוטלת על פרעה בלבד, והברכה עצמה עומדת כמעשה צדקות טהור לאחר שפרשנו את היסודות מן הפסוק, דברי חז״ל, הראשונים והאחרונים, נביא עתה את נפקא .מינות למעשה, שבהן מתבררת המשמעות ההלכתית וההנהגתית של הסוגיה בחיי המעשה הנפקא מינה הראשונה היא בשאלת נתינת טובה או סיוע כללי לאדם שעלול להשתמש בו לעבירה. מותר לעשות פעולה של חסד, הצלה או תיקון עולם, כאשר הפעולה מצד עצמה מותרת

שגיו תשרפ 223 223 ונכונה, אף אם ידוע שיש אפשרות שמקבל הטובה יעוות אותה לרעה. האחריות ההלכתית אינה .נגררת אחר תוצאות עתידיות התלויות בבחירת הזולת הנפקא מינה השניה היא בהצלת רבים. כאשר פעולה אחת מצילה ציבור שלם, ישוב שלם או עולם שלם מרעב, חורבן או סכנה, אין למנוע אותה מחשש שרשע ינצל את התוצאה לביסוס .חטאו. הצלת הרבים וישוב העולם קודמים, והעבירה שתיעשה אחר כך באחריות העובר בלבד הנפקא מינה השלישית היא בגדרי לפני עור ומסייע. אין איסור אלא כאשר המעשה עצמו הוא חלק מן העבירה, או כאשר בלעדי הסיוע לא היתה העבירה יכולה להיעשות. אך כאשר מדובר בפעולה כללית שאינה מכוונת לעבירה ואינה יוצרת אותה בהכרח, אין בה משום לפני עור ואין .בה משום מסייע הנפקא מינה הרביעית היא בהנהגה ציבורית ומדינית. מותר לפעול פעולות של שפע, סדר וטובה כלפי שלטון או מערכת כללית, אף אם ברור שיש בהנהגה זו סיכון רוחני מסוים, כל עוד הפעולה .עצמה נעשית לשם תיקון המציאות ואינה חנופה או סיוע ישיר לעבירה הנפקא מינה החמישית היא באחריות האישית. אין האדם נדרש לשתק את עשיית הטוב מחשש שמישהו אחר יחטא בעקבותיה. גבול האחריות נקבע לפי המעשה והכוונה, לא לפי כל אפשרות .של קלקול עתידי ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: עשיית טוב אינה נפסלת מפני שאדם אחר עלול .להשתמש בה לרעה .האחריות של האדם היא על יושרו ועל טוהר כוונתו, לא על בחירותיהם של אחרים .אין דורשים מן הצדיק להפסיק להציל עולם מחשש שהרשע יעוות את הישועה .הבחירה החפשית של האדם נשמרת גם כאשר השפע ניתן לו מלמעלה .גבולות האחריות מגינים על עשיית הטוב מפני שיתוק רוחני :עיקר העניין:עיקר העניין יעקב אבינו, בברכתו לפרעה ובברכת הנילוס, לא סייע לעבודה זרה אלא גילה את דרכה של הנהגת הצדיק בעולם. השפע האלוקי ניתן כדי להחיות, להציל וליישב את העולם. מה שיעשה הרשע בשפע הזה מסור לבחירתו בלבד. התורה אינה מטילה על עושה הטוב את חטאי הזולת, אלא דורשת ממנו לפעול את האמת והחסד מתוך אחריות, אומץ ואמונה. בכך מתברר שברכת יעקב אינה מכשול אלא מבחן, מבחן שבו השפע עצמו חושף מי בוחר באמת ומי בוחר .'בעיוות, והצדיק עומד נקי וישר לפני ה