?היכן מצינו שהקב"ה עושה לפעמים נס לאדם רשע

,כשאנו פוסעים בנתיבי ההשגחה, אנו נתקלים בתופעה המעוררת פליאה: רשעים הזוכים להצלה למציאת חן או לניסים גלויים, בעוד מעשיהם אינם הולמים את גודל הנס המתרחש עבורם. האם הקב"ה עושה נס לאדם רשע? שאלה זו אינה נוגעת רק ללוט ולסדום, אלא היא נוגעת בשורש

?היכן מצינו שהקב"ה עושה לפעמים נס לאדם רשע

,כשאנו פוסעים בנתיבי ההשגחה, אנו נתקלים בתופעה המעוררת פליאה: רשעים הזוכים להצלה למציאת חן או לניסים גלויים, בעוד מעשיהם אינם הולמים את גודל הנס המתרחש עבורם. האם הקב"ה עושה נס לאדם רשע? שאלה זו אינה נוגעת רק ללוט ולסדום, אלא היא נוגעת בשורש הנהגת ה' בעולם. יש כאן מפגש מטלטל בין הצדק האלוהי, התובע דין וחשבון מכל בריה, לבין גודלו של החסד, אשר לעיתים עוקף את שיקולי הראויות האישיים ופועל למען מטרות נשגבות יותר, למען צדיקים אחרים, או למען דורות העתיד שטרם נולדו. זוהי התהייה על עומק הרחמים

.האינסופיים, המבקשים להציל גם את מי שהיה על סף אבדון, בדרכים נסתרות ונפלאות

כדי לרדת לעומקה של הנהגה אלוקית זו, עלינו להקדים ולבאר את מושג ההשגחה הפרטית ואת גבולותיה. בדרך כלל, עומד האדם למבחן על פי מעשיו, ועל פי זכויותיו הוא נשפט וזוכה להגנה או לפורענות. אולם, קיימים מצבים מיוחדים שבהם ההנהגה האלוקית חורגת מן המסלול האישי של האדם הפרטי. הנהגה זו אינה פועלת לפי חשבון הזכויות של האדם עצמו, אלא מתוך שיקולים

.רחבים יותר, שנועדו לקדם מטרה גדולה יותר או לשמר זכות של אישיות אחרת, גדולה ומרוממת

הרקע לשאלתנו הוא דמותו של לוט, שחייו היו רצופים בניגודים חריפים – בין קירבתו לאברהם :אבינו לבין בחירותיו האישיות בסדום. דרכו של לוט מהווה מקרה בוחן קלאסי לבירור השאלה

כיצד רשע, או מי שאינו נמנה עם שורת הצדיקים, זוכה לניסים גלויים? כאן אנו מגלים כי הקב"ה אינו כבול לחשבון צר של הנהגה אישית, אלא פועל במערכות גדולות של השגחה. לעיתים הנס אינו עדות לצדקותו של מקבל הנס, אלא הוא מהווה עדות לקשר של אותו אדם עם צדיק אחר, או לתוכנית אלוהית רחבה שאותה אותו אדם – למרות חסרונותיו – אמור לשרת. הבנה זו מעמיקה אצלנו את הידיעה שחסדו של מקום אינו תלוי רק בראויות, אלא הוא מבטא הנהגה מורכבת ורבת

.פנים של בורא עולם

כאשר אנו ניגשים לפתרון השאלה, אנו פוגשים את דברי ההוגים והראשונים, המבארים כיצד הקב"ה מנהיג את עולמו בדרכים שחורגות לעיתים ממה שנראה לעין כצדק אישי, ומסבירים את

.המניעים הנסתרים להצלת הרשע

ביאר: כי לפעמים יגיעו טובות אל הרשעים בסבת ההשגחה על)(מאמר ד', פרק יב ספר העיקרים ,האחרים, אם על הטובים ואם על הרשעים. על הטובים, כמו שהצליחו נכסי לבן בעבור יעקב ונתברך בית המצרי בגלל יוסף, וניצל לוט בזכות אברהם. ולא די שנצל לוט אלא גם יושבי צוער ניצולו בעבור לוט שנצל בזכות אברהם, אמר המלאך הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר. הרי לנו יסוד רחב בהנהגה האלוקית, שבו הטובה המגיעה לצדיק מקרינה על סביבתו ומצילה גם את מי שאינו ראוי לכך מצד מעשיו, משום שהוא נגרר אחר שורת זכותו של הצדיק

.שעימו הוא קשור

, ביאר: כי הקב"ה עשה נס לבני לוט במה שהוריש ארצם מיד הרפאים)(דברים כ, יז הרמב"ן והטעם משום כבוד אברהם. הוא מבאר כי מעשה הנס יכול להיות נעשית ע''י רשעים, אלא שהנס היה בשביל ולצורך הצדיק. מדבריו אנו למדים חידוש עצום, כי הנס עצמו אינו נמדד לפי דרגתו הרוחנית של האדם שחווה אותו, אלא לפי המטרה האלוקית המקודשת שאותה הוא משרת. כאשר יש צורך בעולם לקיום של צדיק או להוצאת תוכנית אלוקית אל הפועל, הקב"ה משפיע מטובו

.גם על אלו שנמצאים שם, כדרך אגב ומשום כבודם של אוהביו

המסקנה העולה משני מקורות אלו היא מדהימה: הנס הופך להיות כלי שרת בידי ההשגחה למען הצדיק. הרשע אינו הופך לצדיק ברגע הנס, אלא הוא נהנה מזיווה של הקדושה המקיפה את הצדיק. הבנה זו מרחיבה את לבנו להבין שהעולם אינו מנוהל רק לפי דין וחשבון אישי, אלא ,במערכת מורכבת של קשרים וזכויות המעניקים חיים וטובה גם למי שאין לו זכות מצד עצמו

.והכל הכל למען הצדיקים ולמען חפץ ה' בעולמו

בתוך מערבולת ההרס של סדום, אנו מוצאים רגע פלאי המעורר תמיהה: כיצד זכו לוט ובנותיו למצוא יין במקום שומם, רגע לאחר המהפכה? כאן אנו נחשפים לנס המתרחש בתוך התהליך

.עצמו, נס שנועד לשרת תכלית רחוקה וגדולה בהרבה מאשר הצלתם האישית של הניצולים

"לכה נשקה את אבינו יין וגו'", איתא במדרש)(יט, לב מדרש אגדה ביאר: על הכתוב בראשית אגדה וז"ל: לכה נשקה את אבינו יין. מצוער. ויש אומרים במערה מצאוהו ומעשה נסים. הרי שחז"ל לא הסתירו את הפלא, אלא הצביעו על כך שמציאת היין לא הייתה דרך הטבע, אלא התערבות

.ישירה של מעלה בתוך המציאות הקשה של המערה וההימלטות

:)(בראשית יט, כג ההסבר לנס זה נעוץ במבט הצופה אל העתיד הרחוק, כפי שביאר האברבנאל .כי כל מטרת הנס הייתה כדי שתצא משם רוב המואבייה, אשר ממנה יצא דוד ומלך המשיח .כאן מתגלה סוד גדול: הנס אינו מתרחש בגלל לוט, אלא בגלל המלכות העתידה לצאת ממנו היין שהופיע בדרך נס במערה לא היה פרס על התנהגותו של לוט, אלא הוא היה המנוע לקיום

.השרשרת שתוביל בסופו של דבר אל דוד המלך ואל המשיח

התובנה כאן מחדדת את הבנתנו על גבולות החסד. לעיתים אנו רואים אירועים בחיינו שנדמים כפלאיים, אך כשאנו מעמיקים בם, אנו מבינים שהם אינם מכוונים אלינו כפרטים אלא אלינו כחוליות בשרשרת של מטרה אלוקית רחבה. היין במערה הוא משל לכל אותן 'הקפצות' אלוהיות בדרך, שנועדו להבטיח שמשהו גדול יצמח גם מתוך מקום של ריקנות וערעור, וכל זאת כדי

.להוציא אל הפועל את תוכנית הבורא בביאת המשיח

בהמשך הדרך להימלטות מסדום, אנו פוגשים את חסד ה' הפועל ברגע המכריע. ההצלה של לוט אינה מתוארת רק כבריחה מוצלחת, אלא כמעשה נס ממש, המדגיש את החמלה האלוקית

.שאינה מוותרת גם על מי שאינו מושלם

ביאר: את השתלשלות האירועים המופלאה, וז"ל: ויאמר אל)יט-(בראשית יט, יח המלבי"ם בפירושו הנה מצא עבדך חן, ר"ל אני אינני ראוי מצד מעשי)(ששם זה קדש 'נא אדני. אמר כן דרך תפלה לה רק ע"י מציאת חן וחנינה. וחוץ מזה ותגדל חסדך עמדי להחיות את נפשי, שמה שיצאתי כרגע מן

(סימן וזה נקרא חסד שמציין הנס כמ"ש בפי' תהילות)(כמ"ש בפסוק טז העיר היה בנס ע"י המלאך , ובכ"מ. ואנכי לא אוכל להימלט ההרה, באשר הדרך לההר רחוק וכחי חלוש, ופן תדבקני הרעה)פט

.כי הרעה הולכת אחרי עקבי

המלבי"ם מדגיש נקודה יסודית: יציאתו של לוט מהעיר לא הייתה בכוחו או בזכותו, אלא הייתה נס גלוי שנועד להחיות את נפשו. כאשר לוט מודה לקב"ה, הוא מודה בכך שהוא עומד לפניו לא בזכות מעשיו, אלא בזכות החסד והחנינה. הנס כאן הופך לביטוי של אהבה אלוהית שאינה מחשבת

.את רשימת העבירות, אלא פועלת להצלה בשעה של סכנה מוחשית

ההבחנה של המלבי"ם מלמדת אותנו כי הנס המציל את האדם ממקום של רעה, נחשב לחסד מיוחד. המושג חסד, בהקשר של נס, מורה על התערבות ישירה של הבורא בטבע המציאות כדי למנוע את פגיעת הרעה. עבור לוט, העובדה שיצא 'כרגע' מהעיר, בדיוק לפני המהפכה, הייתה ההוכחה הניצחת לכך שהקב"ה משגיח על האדם גם כשהוא נמצא בלב ליבה של סכנה שהביא על עצמו. זהו שיעור בביטחון: גם במצבים שבהם כוחנו חלוש והדרך להר רחוקה, החסד האלוקי

.פועל כנס בתוך המציאות כדי להציל את הנפש

כאן אנו מגיעים לשיא הפלא המוסרי וההשגחתי, שבו הצלת לוט אינה רק נס של תזמון, אלא נס של התגברות הדין בגלל זכותו של אברהם אבינו. אנו עדים לרגע שבו המציאות כבר החלה

.להשתנות לרעה, והעולם כבר נגזר להשמדה, ובכל זאת – הנס מתרחש

ר"ל והשכמת אברהם- ביאר: את השתלשלות הדברים, וז"ל: ויהי )(בראשית יט, כט המלבי"ם בביאורו היה בשחת אלוהים את ערי הכיכר, ר"ל אחר עלות השחר שאז כבר התחיל לשחת את ערי הכיכר

שסדום ועמורה נשחתו תיכף בעלות השחר, הגם שהכיכר עצמו לא נשחת תיכף, ואז התפלל אברהם על הצלת לוט, וה' זכר חסדי אברהם וישלח את לוט בהפוך את הערים, הגם שכבר התחיל אז הפיכת הערים שלוט ישב בהן, והיה ראוי שיושחת גם הוא שלא היה ראוי מצד עצמו, לא היה ראוי להצלה רק אם היה בורח באמצע הלילה תיכף כשאמר לו המלאך שאז לא התחילה המהפכה, לא כן אחר שהתמהמה עד שהוחל הפיכת הערים, שניצל ע"י נסים גלויים וצוער ניצולה בשבילו, לזה לא היה ראוי

.רק שזה נעשה ע"י תפלת אברהם וזכותו

,המלבי"ם חושף בפנינו נקודה נוקבת: לוט לא היה ראוי להצלה מצד עצמו בשלב זה. הוא התמהמה והוא נשאר במקום שבו כבר החלה המהפכה. הנס שקרה לו הוא הוכחה חותכת לכך שזכותו של אברהם אבינו יכולה להשיג עבור האדם יותר ממה שהוא מסוגל להשיג בזכות עצמו. ההצלה כאן

.היא חריגה מהדין הפשוט, והיא נעשתה אך ורק מכוח תפילתו של אברהם שזכר הקב"ה את חסדיו

הוסיף וביאר: כי גודל הנס כאן מתבטא בכך שהקב"ה הופך את )(בפירושו על הפסוקים שם העמק דבר סדום, אך בתוך ההפיכה הזו הוא יוצר חלל מוגן עבור מי שקשור לצדיק. הנס הוא גלוי לעין, ואין בו שום ספק – המהפכה החלה, והנה לוט יוצא משם חי. זהו הלקח הגדול לכל אדם: גם אם הגעת למצב שבו אתה ראוי להיפגע, גם אם עבר זמנך ואינך ראוי להצלה מצד מעשיך – תפילתם של צדיקים, והקשר המופלא

.ביניהם לבין הכלל, יכולים להמשיך עליך נס של חסד, ולהוציאך מתוך האש אל המקום מבטחים

הבירור המעמיק אודות הנהגת ה' עם לוט מזמן לנו תובנות יסודיות המעצבות את השקפת יום. אין מדובר בעניין תיאורטי בלבד, אלא בתובנות-עולמנו בנוגע להשגחה הפרטית בחיי היום

.הנוגעות למקור הביטחון של האדם ולתפקיד הקהילה והקשר בין הבריות

הנפקא מינה הראשונה היא ההכרה בכוחה של תפילת הצדיק וזכות האבות. אנו למדים כי במצבים שבהם האדם מרגיש שמעשיו אינם מספיקים כדי להינצל, עליו להבין כי תפילתם של אחרים עליו, וזכותם של הצדיקים שבהם הוא דבק, יכולות לפעול ישועה. הנפקא מינה למעשה היא שאין לאדם להתייאש גם כשהוא רואה שאינו ראוי להצלה מצד עצמו, אלא עליו לחפש את

.החיבור לצדיקים, להתפלל עליו, ולסמוך על חסדי ה' שאינם מוגבלים לחשבון הזכויות האישי

הנפקא מינה השנייה נוגעת בערך האחריות ההדדית. ראינו כי הנס של לוט הציל גם את יושבי צוער. ההשלכה המעשית היא כי כל מעשה של חסד או של קדושה שאדם עושה, אינו נשאר בתוך דל"ת אמותיו, אלא מקרין על סביבתו הקרובה והרחוקה. אדם יכול להיות הצינור שדרכו עובר החסד האלוהי לאחרים, גם לאלו שאולי לא היו זוכים לכך בדרך אחרת. זהו קריאת כיוון לכל אחד מאיתנו לקחת אחריות רוחנית על סביבתנו, מתוך ידיעה שהנהגת ה' היא מערכתית

.ומשליכה מן הפרט אל הכלל

הנפקא מינה השלישית עוסקת ביחס שלנו לניסים ולסייעתא דשמיא. לעיתים אדם חווה הצלה או התרחשות פלאית בחייו, והוא נוטה לייחס זאת למקריות או לחוכמתו האישית. הלקח מסיפורו של לוט הוא לפתח הכרת הטוב ולהבין שפעמים רבות אנו ניצלים בגלל שיקולים אלוקיים שאינם גלויים לנו – לעיתים למען עתיד רחוק, ולעיתים בזכות קשרים רוחניים נסתרים. הידיעה הזו צריכה להוביל אותנו לענווה ולהבנה שחיינו מנוהלים על ידי כוח עליון המבקש את טובתנו, גם

.כשאיננו מבינים את פשר התזמונים המופלאים

,הנפקא מינה הרביעית נוגעת בחשיבות המעשה ברגע המכריע. אף על פי שלוט ניצל בנס ראינו כי התמהמהותו סיכנה אותו ודרשה התערבות אלוקית חריגה. ההשלכה המעשית היא שאין לסמוך על הנס ואין להמתין עד לרגע האחרון. הנס הוא פתח לחסד, אך האדם מחויב לעשות את השתדלותו. ככל שנפעל בנחישות ובהקשבה להדרכה האלוקית, כך נזדקק פחות לניסים חריגים

.המעידים על חוסר מוכנות, ונהפוך את החיים שלנו למסלול רציף של השגחה מודעת וסדירה

.השאלה אם הקב"ה עושה נס לרשע פותחת צוהר אל התהום הפעורה שבין צדק לבין חסד בהרחבה רעיונית זו, עלינו להבין כי המושג 'נס' אינו רק אירוע שובר טבע, אלא הוא גילוי שבו ,הנהגת הדין המצמצמת מפנה את מקומה להנהגת החסד המרחיבה. כאשר אדם נשפט לפי מעשיו הוא עומד תחת עין הדין; אך כאשר הוא מוצא תחת כנפי השגחה של צדיק, הוא הופך לחלק

.מהמערכת של אותו צדיק, והדין המקטרג נאלם דום בפני עוצמת זכותו של המקור שבו הוא נאחז

הרעיון המרכזי שמתגלה כאן הוא שאין בנמצא אדם שהוא 'יחידה מבודדת'. האדם הוא תמיד חוליה בשרשרת. הרשע הניצל בנס בגלל צדיק אינו ניצל כי הוא הפך לצדיק, אלא כי הנשמה שלו :והתפקיד שלו בעולם קשורים בטבורם לתפקידו של הצדיק. המחשבה הזו מעמיקה עוד יותר ייתכן שהנס שנעשה לרשע הוא למעשה הוכחה לכך שאין 'רשע גמור' במובן המוחלט. יש תמיד ניצוץ, יש תמיד כוונה עתידית – כדוגמת המלכות העתידה לצאת מלוט – שבורא עולם מחזיק אותה בחיים ומגן עליה בנס. הנס הוא הדרך של הקב"ה להגן על הפוטנציאל הטמון באדם, גם

.כאשר האדם עצמו בחר בדרך שאינה ראויה

עוד יש להעמיק במחשבה שהנס לרשע הוא גילוי של 'מלכות ה''. מלכות ה' אינה מצטמצמת רק במי שבוחר לעבדו בגלוי. הבורא מנהיג את עולמו כך שגם אלו שסוטים מהדרך לא יאבדו כליל מהעולם, אם יש להם תפקיד בהרכבת המציאות הסופית של הגאולה. זוהי רמה גבוהה של השגחה שבה הקב"ה 'סובל' את הרשע, מגן עליו, ואף מחולל עבורו נסים, רק כדי שהקצוות יחוברו ושהתוכנית הגדולה לא תיפגע. זהו מבט מרחיב דעת המלמד אותנו על גודל האחריות המוטלת על הכתפיים של הצדיקים; הם אינם חיים עבור עצמם, אלא הם משמשים כקרקע שממנה צומחת

.הישועה לכל סביבתם

ההעמקה הרעיונית הזו מביאה אותנו לתובנה כי השליטה האלוהית אינה תלויה בבחירת האדם בלבד. אילו היה העולם מתנהל רק לפי בחירת האדם, היה הדין מכלה כל חלקה טובה בגלל הכשלים האנושיים. העובדה שיש ניסים לרשעים היא ההוכחה שמעל לבחירה האנושית עומדת התוכנית האלוקית הנצחית. הבורא יתברך מבטיח שהעולם יגיע ליעדו, והוא משתמש בכלים שונים – לעיתים בכלים פגומים כלוט – כדי להעביר את האור ליעדו. המחשבה הזו מציפה אותנו ביראת רוממות: עד כמה גדולה ההשגחה שאינה עוזבת אף נשמה, ומחזירה אותנו אל היסוד שאין

.ייאוש בעולם כלל, כי לעולם יש רחמים שפועלים מעבר לכל חישוב

במבט אל נבכי המחשבה, אנו עומדים משתאים מול השאלה המטפיזית: כיצד הנס, שהוא ביטוי של שלמות אלוהית, מתלבש בתוך כלי שבור? ההרחבה המחשבתית כאן דורשת מאיתנו לחדור

.אל שורש הנשמות ואל סוד ההנהגה הנסתרת

,המחשבה העמוקה ביותר בהקשר זה היא העיקרון ש'אין אובדן בתוכנית האלוהית'. בעולמנו

אנו נוטים לראות רשע כמי שאיבד את מקומו, כמי שחורג מן המערכת. אולם המחשבה החסידית והפילוסופית מלמדת כי גם בנפש הרשע טמונים ניצוצות של קדושה שחייבים להיגאל. הנס שנעשה לרשע אינו בא 'למרות' היותו רשע, אלא הוא בא 'בגלל' אותו ניצוץ קדוש, אותה נקודת אמת ראשונית המחוברת לשורש המציאות, שחייבת להמשיך להתקיים. כאשר הצדיק – אברהם אבינו – מתפלל על לוט, הוא למעשה 'מגלה' את הניצוץ הזה, הוא משמש כעד לאותה נקודת

.קדושה שבלוט, ובכך הוא מאפשר לנס להתרחש

עוד יש להעמיק במחשבה על הדינמיקה שבין הנס לבין 'טבע העולם'. הטבע הוא חוקיות, הנס הוא פריצה. הרשע חי בדרך כלל בתוך הטבע, תחת חוקי הסיבה והתוצאה של מעשיו. אולם ברגעי הנס, הקב"ה כביכול 'מושך' את הרשע אל מחוץ לחוקי הטבע, אל רשותו של הצדיק. זוהי מחשבה ,מהפכנית: המקום שבו הצדיק עומד הוא מקום שבו הטבע אינו קובע את גורלו של האדם. לפיכך ברגע שהרשע נכנס תחת צילו של הצדיק, הוא מפסיק להיות מנוהל על ידי מערכת הדין של מעשיו, ומתחיל להיות מנוהל על ידי מערכת החסד של הצדיק. זוהי הוכחה לכך שסוד הישועה

.טמון בהשתייכות ובדבקות, ולא רק בבחינה היבשה של המעשים

במחשבת ישראל אנו מוצאים כי 'צדיקים גמורים' אינם זקוקים לניסים גלויים, כי כל הנהגתם היא מעל הטבע. הרשעים, לעומת זאת, זקוקים לניסים כדי לשרוד. המחשבה המרתקת היא שהקב"ה, ברוב רחמיו, יוצר מערכת שבה הצדיק הופך ל'צינור' שמעביר את ההנהגה הנסית אל הרשע. בכך, הצדיק הופך לשותף בהנהגת העולם. הוא אינו מסתפק בשלמותו הפרטית, אלא הוא משתמש בדרגתו כדי להפעיל את הנס עבור אחרים. זהו המעבר מהשגחה פרטית ל'השגחה

.קולקטיבית'. הצדיק הופך את הנס לערך, לשיטה, לכלי עבודה שבו הוא מציל את העולם מכיליון

לסיום הרחבה זו, נבין כי הניסים שנעשים לרשעים הם העדות החזקה ביותר לעליונותו של החסד. הם מוכיחים שגם אם האדם איבד את דרכו, התקווה לא אבדה, כי הבורא אינו מפקיר את נבראיו. הנס הוא ה'שפה' שבה הבורא מדבר אל הרשע ומזכיר לו: 'עדיין יש בך יקר, עדיין יש לך תפקיד'. זוהי תובנה שמשנה את כל המבט על חיינו – לא עוד שיפוט קר ומנוכר, אלא מבט של

.רחמים, של תקווה ושל אמונה עמוקה בכוחה של זכות הצדיקים להציל את העולם כולו

ההתבוננות בדרכי ההשגחה האלוהית כלפי מי שאינו ראוי מצד עצמו מעמידה אותנו מול מראה מוסרית חדה, המאתגרת את תפיסות הצדק והמשפט שלנו. השאלה המוסרית המנקרת היא: היכן

?עובר הגבול בין רחמנות לבין טשטוש הגבולות שבין טוב לרע

הלקח המוסרי הראשון הוא ענוות הלב שבהכרה בערך הזולת. לעיתים, אנו נוטים לשפוט אדם על פי המראה החיצוני של מעשיו, ולפסוק בנחרצות שאינו ראוי לטובה. המוסר של אברהם אבינו ,מלמד אותנו לשחרר את השיפוט המצומצם הזה ולהכיר בכך שייתכן שישנם רבדים עמוקים שורשי נשמה או תפקידים היסטוריים נסתרים, שאינם גלויים לעינינו. אדם שמרחיב את מבטו ורואה את האחר כמי שנושא בחובו פוטנציאל או תפקיד בתוכנית האלוקית, לומד לפתח חמלה

.מוסרית עמוקה יותר, שאינה תלויה רק בסיכום המעשים של הרגע

הלקח המוסרי השני עוסק באחריות האישית והקולקטיבית. אם הקב"ה עושה נס לרשע בזכות

הצדיק, הדבר מטיל על כתפינו אחריות כבדה. אין אנו יכולים לומר 'מה לי ולחטאי הזולת'. המוסר מחייב אותנו להבין שאנו חלק ממארג, והשפעתנו הרוחנית – דבקותנו באמת וזכויותינו – עשויות להיות ,הגורם המכריע בהצלתם של אחרים. הידיעה שאנו יכולים להיות גורם משפיע בחיים של מישהו אחר

.מחייבת אותנו להתמיד בדרך הטוב לא רק עבור עצמנו, אלא כשליחים של חסד עבור העולם כולו

הלקח המוסרי השלישי הוא הזהירות מנפילה לעריצות הדין. קיים פיתוי מוסרי לחשוב ש'הצדק חייב להיעשות', גם אם פירוש הדבר הוא השמדה או אובדן. אולם הנהגת החסד האלוקית מלמדת אותנו שישנו מוסר גבוה יותר, מוסר של חנינה, שבו הקב"ה מוצא מקום להציל ולהחיות, גם בתוך מציאות של דין. מוסרית, עלינו ללמוד להבחין בין שנאת הרע לבין החמלה על האדם, ולדעת להבחין

.באותן הזדמנויות שבהן עלינו להושיט יד כדי להציל את הטוב שעוד נותר, במקום לחרוץ דין סופי

לסיכום ההרחבה המוסרית, נזכור כי המעשה המוסרי הנעלה ביותר הוא היכולת לראות את האדם בתוך הקשרו הרחב. כשם שאברהם אבינו לא נתן ללוט לטבוע יחד עם סדום, כך המוסר שלנו נבחן ביכולתנו לראות מעבר למעשים הגלויים ולחפש את הדרכים שבהן אנו יכולים לסייע

.לאחרים להתעלות, או לכל הפחות להינצל, מתוך הבנה שכל נשמה היא יקרה בעיני המקום

ההתבוננות במסעו של לוט בין הריסות סדום לבין חסדי אברהם פותחת בפנינו צוהר להבנת ,ההשגחה הפרטית בחיינו שלנו. אנו למדים כי לא תמיד נמדדים חיינו רק לפי מאזני הדין הפרטיים אלא אנו חלק ממארג חיים רחב. תובנה מעשית ראשונה היא חשיבות החיבור לצדיקים ולדבקים באמת; כשאדם דבק במי שדרכו סלולה באור, הוא נמשך בעבותות של חסד גם אל מקומות שאליהם לא היה מגיע בזכותו האישית. תובנה נוספת היא החובה להכיר בטוב המלווה אותנו ולראות בכל הצלה – גדולה כקטנה – יד מכוונת של בורא עולם, המבקש להציל אותנו לא פעם

.כדי שנשמש צינור למשהו גדול ונעלה יותר שטרם התגלה בחיינו

:עיקר העניין:עיקר העניין

העולם נבנה על יסוד החסד, והנס הוא גילוי שבו הדין הופך לרחמים טהורים המצילים את הנפש מאובדנה. כאשר אנו מתבוננים בלוט הניצל בתוך מהפכת סדום, אנו מבינים שהקב"ה אינו מניח לאף נשמה ללכת לאיבוד אם יש בה ולו ניצוץ זעיר של עתיד ותקווה. אנו למדים .שכל קשר שיוצר האדם עם צדיקים ואמת הוא צינור חיים עבורו ברגעי המשבר הגדולים האדם הניצל בנס הוא זה שהשכיל להישאר, גם בטעותו, בקרבת המקור של הקדושה, והנס הוא עדות חיה לכך שהאהבה האלוהית גדולה יותר מכל טעות אנושית. היא עוטפת את ,האדם, מחלצת אותו מהריסות עולמו האישי, ומשיבה אותו למסלול של משמעות וייעוד וכל זאת כדי שתושלם המלאכה הגדולה שאנו חלק ממנה, צעד אחר צעד, בדרך אל

.הנצח המופלא

ההשגחה האלוקית אינה מחכה להיותנו מושלמים אלא פועלת ללא הרף להצלת הטוב הגנוז בנו, גם כשאנו שוכחים להושיט יד לעצמנו. בכל שבריר של תפילה או נטייה לטוב, אנו פותחים

.פתח לנס שיוציא אותנו מהריסות העבר אל מרחבי עתיד שטרם העזנו לחלום עליהם