מדוע כשמברכים את הבנים מברכים שיהיו כמו כאפרים וכמנשה ?ולא כשאר השבטים

433 433 ענווה הלכתית מחייבת להכיר בכך שמנהג מבוסס ודעת פוסקים הם חלק בלתי נפרד מכבוד

יחיו תשרפ 433 433 ענווה הלכתית מחייבת להכיר בכך שמנהג מבוסס ודעת פוסקים הם חלק בלתי נפרד מכבוד .התורה, גם כאשר אינם תואמים את נטייתנו האישית כבוד המצוה מתחיל בכבוד האדם העוסק בה, בצניעותו, ביראתו ובאופן שבו הוא ניגש .אל הקדושה :עיקר העניין:עיקר העניין שהשאלה אם מותר לאדם אחד להיות גם סנדק וגם מוהל אינה רק בירור טכני של עמידה וישיבה, אלא גילוי של יחס התורה אל שלמות המצוה. מצד הדין, יש מקום להפריד ויש מקום לצרף, וכל אחת מן הדרכים נשענת על יסודות איתנים בדברי הפוסקים ובמנהג. אך מעבר לדין, התורה מבקשת מן האדם לשאול את עצמו כיצד מעשהו בונה כבוד, כיצד הוא מבטא אחריות וכיצד הוא מחבר בין רגע של מצוה לבין דרך חיים שלמה. וכשם שיוסף מל וגידל, חתם בגוף ונשא בנפש, כך כל מעשה מצוה נבחן לא רק בשעתו אלא בהמשכו, לא רק בצורתו אלא ברוחו, ומתוך כך הברית נעשית לא רק חיתוך של בשר אלא חיבור של .אדם אל ייעודו ואל קדושתו לכל ימי חייו מדוע כשמברכים את הבנים מברכים שיהיו כמו כאפרים וכמנשה ?ולא כשאר השבטים בבואנו לפסוע אל היכל קדשם של ישראל, אל המסורת העתיקה והמפוארת שבה האבות הקדושים מניחים את ידיהם הטהורות על ראש בניהם ברגעים הנשגבים שבהם נפתחים שערי שמים והברכה יורדת ממרומים כאטלס דק ועוטף, נרעד כולנו לנוכח המעמד המופלא הזה. האור המרצד על פני החדר, ריח השדות והרוח הנושבת ברכות בין עצי הזית, משווים הוד קדומים לחדר שבו יעקב אבינו עליו השלום פושט את ימינו ומאציל הוד קדש על צאצאיו. והנה, ברגעים האדירים הללו, שבהם נחרץ גורל הדורות, לא בוחר האב הגדול לברך את בניו שידמו לשאר שבטי קה הקדושים, אלא נושא את עיניו אל זוג אחים מיוחד במינו, ומבקש מעומק הלב ישימך .אלהים כאפרים וכמנשה באגרא דכלה הקשה שאלה עצומה המנסרת בעולם התורה ומזעזעת את הנפש ברטט של תמיהה, וכי שאר שבטי קה היו פחות חשובים מאפרים ומנשה, מה היה מיוחד בהם באותם אחים .נשגבים שבגינם הפכו לסימן וסמל לכל ברכת הבנים לדורות עולם ,ובבואנו לגשת אל שערי המקרא ולשעות אל הכתובים המאירים את נתיבותינו באור יקרות (שבהם נחקקה ברכת הדורות: "ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך נתבונן בפסוקים הקדושים בפרשת ויחי .)ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים ומנשה” פרק מח פסוק כ

גם לנשמה מגיע אוכל 434 434 פירש על דברי הכתוב הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש)(בראשית מח כ רש"י לבנו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, ומבאר כי מאותו מעמד נשתרשה הברכה לדורות שבה מברך כל אב את יוצא חלציו שלא יידמו לשאר בני אדם אלא לאותם אחים שגדלו בתוך מצרים .ועמדו בצדקתם ביאר כי הבחירה באפרים ובמנשה נובעת מן העובדה שהם היו)(שם רבי אברהם אבן עזרא הראשונים מבין נכדיו של יעקב שנולדו וגדלו בחוץ לארץ, בתוך גלות מצרים, ובכל זאת זכו .לשמור על קדושתם ולהימנות על שבטי קה כראובן ושמעון חידש כי ברכתו של יעקב אבינו לדורות באה ללמדנו כי הכוח להמשיך את מסורת)(שם הרמב"ן האבות קיים אפילו בלב הסביבה הזרה ביותר, כאשר האדם מתמסר לשורשיו ואינו נותן לרוח .המקום לכופף את קומתו הרוחנית , מתרגם את הפסוק ומבאר את לשון הברכה כקביעת דמות לדורות עולם)(שם בתרגום אונקלוס שבהם יתברך איש את בניהם שיזכו ללכת בדרך הישר כמעשיהם של אפרים ומנשה אשר לא .שינו את שמם ולשונם ובבואנו להיכנס אל היכלם הפנימי של דברי חז"ל, המאירים את סתרי התורה באור צלול ומפעם בלבבות את רוח התלמוד, נשמע את קול קדשם של רבותינו המבארים את מהותם של אפרים .ומנשה מתוך תלמודנו הקדוש והירושלמי מבואר כי אפרים ומנשה היו גדלים בתוכה של מצרים ומסרו)(דף לו ע"ב בגמרא במסכת סוטה נפשם על קדושת השם, ומשום כך זכו לברכה המיוחדת שכל אב בישראל מברך בה את בניו עד סוף כל הדורות, ללמדנו שאין לך מקום שבו האדם אנוס מן הרוח אם רק יש בו עוז ותעצומות .לעמוד בפרץ מובא כי גודל מעלתם של אפרים ומנשה לא)(פרק ג הלכה ב בתלמוד ירושלמי מסכת הוריות נמדדה רק בייחוסם הרם, אלא בכך שידעו לשמור על צביונם הרוחני בתוך מלכות רשעה וסדום ועמורה, והיו ראויים להוות מופת חי לכל יחיד ויחיד הבא בדורות המאוחרים להתמודד עם .רוחות הזמן ובבואנו לפסוע אל שערי הראשונים, ענקי הרוח ובעלי התוספות אשר הניחו את יסודות הבניין והעמיקו חקור בכל אות ואות מדברי קדשם של רבותינו, נתבונן בדבריהם המפוארים המאירים .את הסוגיה באור יקרות ביאר כי יעקב אבינו בחר דווקא באפרים ומנשה משום שהם)(בראשית מח כ רבינו בחיי בן אשר מייצגים את כוח העמידה בנסיון הגלותי הקשה ביותר, שבו עמדו זקופים בתוך חצר פרעה ולא למדו ממעשיהם, ולכן הפכו לסמל ומופת לכל אב המבקש לברך את בניו שיצעדו בדרך המלך .ללא מורא כתב כי אפרים ומנשה זכו לכך ששמם יהיה שגור)(שם רבינו יעקב בן אשר בספרו בעל הטורים

יחיו תשרפ 435 435 בפי כל אב המברך את בניו, לפי שהם היו הראשונים מבין השבטים שהוכיחו כי ניתן לגדול בגלות .ולשמור על טהרת הקודש ללא שום פשרה ובבואנו לגשת אל שערי האחרונים וגדולי הפוסקים, אשר חקרו את הדינים והליכותיו של עולם .התורה מתוך מבט עמוק וצרוף, נשמע את דברם המאיר את מרחבי הסוגיה ביאר כי יעקב אבינו בחר לברך את בני ישראל דווקא באפרים)(חלק ו סימן פג בשו"ת חתם סופר ומנשה משום שהם גילמו בגופם את השלמות שבין עולם המעשה וההתמודדות עם מציאות מורכבת לבין שמירה קפדנית על חוקי התורה, ולכן הם מהווים את המצפן לכל אב המבקש לכוון .את בניו בנתיבות החיים חידש כי אפרים)(פרשת ויחי החפץ הגדול רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים על התורה ומנשה לא נתקנא איש ברעהו ואף לא התגאו במעלתם הגדולה, ומשום כך הפכה ברכתם לנכס הנצחי של שלום אחים וענווה המאפשרת לדורות הבאים להמשיך את שרשרת המסורת מתוך .אחדות קדושה ובבואנו אל שערי גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו, אשר העמיקו אורחותיהם בסוגיה זו וצקו .מים על ידי רבותיהם, נשמע את דבר קדשם המאיר את עינינו בתורה ובאמונה ביאר כי ברכת אפרים ומנשה המלווה)(פרשת ויחי הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף את עם ישראל מדור דור באה ללמדנו את חשיבות החינוך הטהור שבו מקבלים הבנים את מורשת .אבותיהם במסירות נפש ממש, ואינם נגררים אחרי רוחות הזמן והסביבה החיצונית חידש כי זכייתם של אפרים ומנשה להתברך)(חלק ג סימן מ מוה"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר ,בהם כל ישראל נעוצה בעובדה שידעו לחיות בתוך מלכות זרה ומלאה תאוות מבלי להיטמע בה .ובכך הפכו לדגם הנצחי של יכולת עמידה רוחנית בכל דור ודור ונבוא כעת לתרגם את ניצוצות הסוגיה אל מרחבי המעשה וההלכה, לראות כיצד ברכת אפרים .ומנשה פוגשת את האדם בחיי היום יום ובנבכי המציאות המורכבת שבה אנו חיים ,כאשר האב עומד בערב שבת ומניח את ידיו על ראש בניו, עליו לדעת שאין זו רק ברכה בעלמא אלא תביעה פנימית עמוקה המופנית אל הילד ואל הסביבה כולה, שלא להיכנע לרוחות הזמן .ולתרבויות זרות המקיפות את האדם בחוצות מצרים של ימינו מתוך כך עולה נפקא מינה למעשה בכל ענייני חינוך הבנים והבנות, שבהם נדרש ההורה להשריש בלב צאצאיו את האמונה הטהורה ואת גאוות היחידה היהודית, לבל יראו את עצמכם כקטנים או .כנספחים אל הסביבה, אלא כבני מלכים הממשיכים את שרשרת הדורות באהבה ובעוז עוד נלמד מכך שכל אדם המתמודד עם קשיי הפרנסה ומציאות חיים מאתגרת בתוך עולם של חומר ותאוות, מקבל כוח עצום מאפרים ומנשה שידעו לעמוד בצדקתם בתוך חצר פרעה, ויכול .אף הוא לשמור על קדושתו ועל צביונו הרוחני בכל מקום שבו יציבנו השם יתברך

גם לנשמה מגיע אוכל 436 436 ונעלה כעת אל פסגת ההר, אל מרחבי ההרחבה הרעיונית המאירה את עומק פנימיותה של .הסוגיה באור יקרות, ומתבוננת בשורש הנשגב של ברכת האבות לדורות עולם נראה לבאר כי הבחירה באפרים ומנשה דווקא מנויה על יסוד עמוק ביותר בתפישת הגלות והגאולה של עם ישראל. אפרים ומנשה גדלו בתוך טומאת מצרים, במקום שבו הכל סבב סביב עבודה זרה וגילוי עריות, ולא זו בלבד אלא שהם היו בבחינת פרחים שנבטו בתוך ביצה סרוחה מבלי לראות את דמות זקנם יעקב אלא רק בשנים המאוחרות. ומכוח זאת, כאשר יעקב אבינו קורא לפניהם ומעמיד אותם בראש כל השבטים, הוא מלמדנו רעיון אדיר: כוחו של עם ישראל .אינו תלוי אך ורק בסביבה מוגנת ובחממה רוחנית, אלא בשורש אלוקי פנימי שאינו פוסק לעולם כאשר האב מניח את ידיו ומברך את בניו שיזכו להיות כאפרים וכמנשה, הוא מעניק לצאצאיו את האפשרות לשאוב כוח מן המקור העליון ביותר, המאפשר לכל נשמה יהודית להתרומם מן השפל הגדול ביותר אל הפסגה הגבוהה ביותר. השוואתם של אפרים ומנשה לראובן ושמעון באה ללמדנו שאין ירידת הדורות יכולה לכבות את השלהבת הבוערת בלב איש יהודי, שכן בכל בן ובת ישראל טמון אותו ניצוץ נצחי המסוגל להאיר את האפלה הגדולה ביותר ולהביא את האדם .לדרגת צדיקים וקדושים ונפסע אל שערי ההרחבה המחשבתית, שם פוגשת הסוגיה את נבכי הנפש פנימה ומבקשת לגעת .בנקודה החיה והלוהטת שבלב האדם נראה לבאר כי ברכת אפרים ומנשה מהווה עבור האדם העומד בתוך מערבולת החיים תרופה בדוקה ומקלט של תקווה, שכן לעיתים קרובות מרגיש האדם את עצמו כאילו הוא נתון בתוך גלות .פרטית משלהי עולמו, מוקף ברוחות זרות ובמציאות המאיימת לכבות את האש הקטנה שבקרבו ברגע שהאב אומר לבנו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, הוא לוחש לנפשו הסוערת של הילד ושל האדם הגדול כאחד כי גם מתוך המקום החשוך ביותר, מתוך אותו חלל שבו נדמה שאין שכינה .שורה, אפשר לצמוח ולהגיע לדרגות הרמות ביותר של קרבת אלוקים האמונה הנבנית מתוך כך היא אמונה שאינה נשברת מן המרחקים ומן הנפילות, אלא יודעת כי כוח החיות האלוקי הפועם בנשמת כל בן ישראל גדול פי כמה מכל מעטפת חומרית המבקשת לחצוץ. ההנהגה המדויקת העולה מכך היא תביעה תמידית שלא להתייאש מן המציאות, אלא לאסוף את כל שברי הלב והרצונות הטובים, ולבנות מתוכם קומה שלמה של עבודת השם מתוך .שמחה, פשטות ועוז נפש ונבוא אל שערי ההרחבה המוסרית, לבנות את המצפן הפנימי המכוון את צעדי האדם מתוך .קומת קודש זקופה ובטוחה נראה להסביר כי הסוגיה מפקידה בידי האדם מצפן נשגב המורה לו את דרך הישר, שכן לעיתים נוטה האדם לבחון את מעשיו ואת סביבתו מתוך תחושת חולשה, ומייחס את הצלחתו או כישלונו רק לתנאים החיצוניים שבהם הוא שרוי. ברכת אפרים ומנשה מלמדת אותנו מוסר השכל עמוק