אדם שיש לו כסף או לבגד מיוחד לכבוד שבת ולחג או ליין לקידוש !האם עדיף שיקנה בגד חדש? הוכח מפרשת השבוע

!האם עדיף שיקנה בגד חדש? הוכח מפרשת השבוע הנה ניצבים אנו אל מול חיזיון רוטט של נפש יהודית המבקשת לעלות במעלות הקודש ולהקביל את פני השבת המלכה ביראה ובאהבה. תארו לעצמכם יהודי עני ודל, שכל ימות

אדם שיש לו כסף או לבגד מיוחד לכבוד שבת ולחג או ליין לקידוש

!האם עדיף שיקנה בגד חדש? הוכח מפרשת השבוע

הנה ניצבים אנו אל מול חיזיון רוטט של נפש יהודית המבקשת לעלות במעלות הקודש ולהקביל את פני השבת המלכה ביראה ובאהבה. תארו לעצמכם יהודי עני ודל, שכל ימות החול כיתת רגליו בעמל וביזע, ובידיו הצרורות נותרו מעות ספורות בלבד, פרי עמלו ,האחרון. לבו יוצא לכבד את השבת, ועיניו צופיות אל שתי פנינים יקרות של מצווה: מחד כוס הקידוש המקדשת את היום והמשרה רוח של קדושה על שולחנו, ומאידך, בגד חדש .ומכובד שיחליף את בגדי החול המפויחים והבלויים, כדי להיראות כבן מלך לפני המלך והנה, המעות מצומצמות והברירה קשה כשאול – האם יקנה בהן יין לקידוש, המצווה השגורה בפי כל והמקדשת את רגעי הכניסה אל הקודש, או שמא יקנה בהן את הבגד

?המיוחד, בגד של הדר ויופי המורה על שינוי המהות בין ימי המעשה ליום המנוחה

השאלה מנקרת וסוערת: מי מהם קודם? מי מביניהם הוא המבטא נאמנה יותר את כבוד השבת? האם ההידור החיצוני במלבוש, המלמד על "דרך ארץ" שלפני המקום, גובר על היין המשמח לבב אנוש ומרים את קרן הקידוש? הדברים עומדים בתווך שבין דברי תורה לדברי

פוצ תשר

279 279

נביאים, בין חובת הגוף לחובת השולחן, ומבקשים אנו לצלול אל עמקי המקורות כדי לברר

.מהו רצונו של מקום בשעה גורלית זו של הכנה לשבת

אל מול עינינו ניצב הכהן בעבודתו, והתורה מצווה עליו את סדר החלפת בגדיו בשעה שהוא נדרש להוציא את הדשן אל מחוץ למחנה. "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים

.)(ויקרא ו, ד "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור

כתב "אין זו חובה אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בגדים)(ויקרא ו, ד רבינו שלמה יצחקי, רש"י שהוא משמש בהם תמיד בהוצאת הדשן". רש"י מבאר לנו כי התורה אינה רק מצווה על פעולות טכניות, אלא מדריכה אותנו בנתיבות הכבוד והניקיון המתחייבים בעמידה לפני

.מלך מלכי המלכים

פירש "אחרים, שהם פחותים מהם בערך, כי אין כבוד ללבוש)(שם רבי אברהם אבן עזרא בגדי שירות במלאכה בזויה". האבן עזרא מחדד את ההבחנה בין בגדי השירות המפוארים לבין הבגדים המשמשים למלאכות הפשוטות יותר, ומלמדנו שיש להתאים את הלבוש

.לדרגת הקדושה והכבוד של הרגע

ביאר "שמכאן למדו רבותינו להחליף בגדים בין עבודה)(שם רבינו משה בן נחמן, הרמב"ן לעבודה, כדי שיהיה הלבוש נקי וראוי". הרמב"ן רואה כאן יסוד של התחדשות והיטהרות

.בלבוש כחלק בלתי נפרד ממעשה העבודה

חידש "שהבגדים האחרים הללו באים)(שם רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, בספרו כלי יקר

."ללמד על ענווה והכנעה, שגם בשעת הוצאת הדשן לא ינהג אדם בגאווה בבגדיו הראשונים

למדו מכאן את המקור לשינוי בגדים בשבת. "מניין)(דף קי"ד ע"א בגמרא במסכת שבת לשינוי בגדים מן התורה, שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, ותנא דבי רבי ."ישמעאל, לימדך תורה דרך ארץ, בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו המפרשים מבארים כי אם לצורך הוצאת הדשן הצריכה התורה החלפת בגדים כדי לשמור על כבוד המזבח, על אחת כמה וכמה לקראת שבת קודש, שהיא "מזיגת הכוס" לרבו של

.עולם, שיש להחליף את בגדי החול המפויחים בעמל השבוע לבגדים נקיים ומכובדים

)(שם תרגם "וישלח ית לבושוהי וילבש לבושין אחרנין", ותרגום יונתן)(שם תרגום אונקלוס הוסיף "וישלח ית לבושי קודשא וילבש לבושין דחולן". התרגום מדגיש את המעבר המהותי

.בין דרגות הלבוש השונות, המבטאות את שינוי המצב והקדושה

נמצאנו למדים מן הפסוקים כי הלבוש אינו רק כסות לגוף, אלא הוא ביטוי מוחשי לכבוד המקום ולמעלת השעה. הקשר בין הוצאת הדשן לבין קידוש השבת מלמדנו שהחלפת

.הבגדים היא יסוד דאורייתא של דרך ארץ ויראת רוממות

מתוך דברי המקראות המלמדים אותנו כיצד בגדי השרד והעבודה במקדש הם המקור

גם לנשמה מגיע אוכל

280 280

והשורש להופעתנו המכובדת לפני המלך, אנו באים אל היכלי התלמוד, כדי לעמוד על

.עומק דברי חז"ל במצוות כבוד השבת ובמעלת המלבוש

איתא: מניין לשינוי בגדים מן התורה, שנאמר ופשט את)(דף קי''ד ע"א בגמרא במסכת שבת בגדיו ולבש בגדים אחרים, ותנא דבי רבי ישמעאל, לימדך תורה דרך ארץ, בגדים שבישל ביאר שהפסוק עוסק בבגדי כהונה, אך)(שם בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו. רש"י חז"ל למדו מכאן יסוד מוסרי וחינוכי לכל אדם: ככל שהמעמד נשגב יותר, כך הלבוש צריך ,להיות נקי ומכובד יותר. יום השבת, שבו אנו מוזגים כוס של ברכה וקידוש לפני הקב"ה

.מחייב פשיטת בגדי הטורח והעמל של ימות החול

חזרו רבותינו על דרשה זו של תנא דבי רבי ישמעאל)(דף כ''ג ע''ב בגמרא במסכת יומא ,בהקשר של עבודת יום הכיפורים, ללמדנו שהחלפת הבגדים אינה רק עניין של נוחות אלא חלק מהותי מן ה"עבודה". הרי שהכנת הבגדים לשבת נחשבת כהכנה לעבודה בבית

.המקדש ממש

למדו רבותינו מהפסוק בנביא ישעיה "וכבדתו מעשות)(דף קי"ג ע"א בגמרא במסכת שבת דרכיך", ודרשו: "וכבדתו" – שלא יהיה מלבושך של שבת כמלבושך של חול. חז"ל מעמידים כאן את הכבוד החיצוני כביטוי לכבוד הפנימי שאנו רוחשים ליום המקודש, וקובעים

.שההבדל המוחשי בין קודש לחול חייב להיראות בבגדיו של האדם

"זכור את יום השבת לקדשו" – זכרהו על)(דף ק"ו ע"א עוד שנינו בגמרא במסכת פסחים היין בכניסתו. כאן הציבו חז"ל את מצוות הקידוש כחובה המוטלת על האדם עם כניסת

.השבת, כדי להבדיל בין החול לקודש בדיבור ובשתייה

נאמר כי ר' חנינא היה לובש בגדיו המיוחדים)(פרק טו הלכה ג בתלמוד ירושלמי במסכת שבת ואומר "בואו ונצא לקראת שבת המלכה". המפרשים על הירושלמי ביארו שהמלבוש הוא

.חלק מקבלת פני השכינה, ובלעדיו חסר בעיקר הקבלה והכבוד

מתוך דברי הגמרות עולה כי לפנינו שני מסלולים של כבוד: האחד דרך הדיבור והיין . בעוד שהקידוש נחשב למצווה המבטאת)(המלבוש , והשני דרך המראה והתואר)(הקידוש את קדושת היום, הרי שהחלפת הבגדים נלמדת מן התורה כיסוד של "דרך ארץ" המקדים

.לכל דבר שבקדושה

מתוך בירור יסודות הש"ס המלמדים אותנו כי החלפת הבגדים היא הדרך לחינוכו של אדם בדרך ארץ של קדושה, אנו פוסעים אל משכנותיהם של רבותינו הראשונים, אשר

.העמידו את גדרי המצווה על תלם וביארו את עומק הקשר שבין המלבוש לבין כבוד השבת

כתב בביאור דברי תנא דבי רבי ישמעאל "בגדים)(שבת קיד ע"א רבינו שלמה יצחקי, רש"י שבישל בהן קדירה, שהן מלוכלכים ואינן דרך כבוד, אל ימזוג בהן כוס לרבו, שהוא דרך כבוד". רש"י מבאר כי החלפת הבגדים אינה רק דין בהופעה חיצונית, אלא היא תנאי בסיסי

פוצ תשר

281 281

לכבוד הראוי לעמידה לפני המקום, וכשם שאין אדם מגיש כוס למלכו בבגדי מטבח, כך

.אין לקדש את השבת בבגדי עמל

פירש כי המושג 'בגדים אחרים' המופיע בתורה)(ויקרא ו, ד רבינו אברהם בן אבן עזרא מלמד על הפרדה מוחלטת בין תשמישי חול לתשמישי קודש. מדבריו עולה כי השמירה על כבוד המקום מחייבת את האדם להקצות לבוש מיוחד לכל דרגת קדושה, ובכך הוא

.מרומם את המעשה שהוא עושה

הביא את דברי הגמרא על שינוי הבגדים וביאר כי)(שבת פרק טו סימן ג רבינו אשר, הרא"ש חובת "וכבדתו" חלה על גופו של אדם ממש, ואין די בכיבוד השולחן במאכל ומשתה אם האדם עצמו נראה כעבד בתוך ביתו בימי החול. הרא"ש מעמיד את המלבוש כחלק בלתי

.נפרד ממהות היום

כתב בעניין המלבושים כי "הכבוד)(בחידושיו לשבת קיג ע"א רבינו שלמה בן אדרת, הרשב"א הוא לפי מה שמראה בעצמו שהוא יום נכבד אצלו". הרשב"א מדגיש כי הכבוד אינו ערך מופשט, אלא הוא תלוי במה שהעין רואה ובמה שהאדם מפגין כלפי חוץ, ומכאן שהבגד הוא

.הכלי העיקרי לביטוי הכבוד הזה

ביאר את הקושיה וכי)(בחידושיו למסכת שבת שם רבינו שמואל אליעזר איידלס, המהרש"א בגדי חול מבשל בהם? וכתב "לעניין שינוי בגדי שבת מייתי לה דהכי נמי בערב שבת בגדים שבישל בהן כדכתיב את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו אל ימזוג בהן כוס לרבו דהיינו ,כסא דקידושא במעלי שבתא". המהרש"א מלמדנו קשר ישיר ומרהיב: בגדי יום השישי שבהם טרח האדם והכין את צורכי השבת, הם בגדי הבישול, ואין להגיע עמם אל כוס

.הקידוש, שהיא מזיגת הכוס למלך

נמצאנו למדים מן הראשונים כי המלבוש המכובד הוא ההקדמה ההכרחית והכלי המחזיק את ברכת הקידוש. בלא שינוי הבגדים, חסר בבסיס ה"דרך ארץ" הנדרש כדי לעמוד לפני

.השכינה ולמזוג לה כוס של ברכה

מתוך בירור פסקיהם המזהירים של האחרונים, שהעמידו את כבוד המלבוש בשורה אחת עם דברי התורה ממש, אנו זוכים להתבשם מתורתם של מאורי הדורות האחרונים, אשר

.הטעימו את המצווה הזו בטעם של חסידות, הלכה ודבקות

כתב כי)(סימן רסב סק"ב הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן, בספרו משנה ברורה עיקר המצווה של "וכבדתו" במלבוש היא כדי שיהיה האדם ניכר שהוא נכנס ליום קדוש ונכבד. הוא מוסיף ומדגיש כי אפילו עני המתפרנס מן הצדקה, עליו לעשות כל מאמץ שיהיה ,לו בגד מיוחד לשבת, ואם אינו יכול לקנות בגד שלם, לפחות ישנה את בגדו או ינקהו היטב

.שכן הבגד הוא השגריר של הנשמה המקבלת את פני השבת

הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף, בספריו ובפסקיו דן רבות במעלת הקידוש על היין, אך הצטרף לדעת רבנו יוסף חיים במקום שבו הממון מצומצם. הוא ביאר כי מכיוון שמעיקר

גם לנשמה מגיע אוכל

282 282

הדין ניתן לקדש על הפת, ומצוות כבוד השבת במלבוש היא יסודית לכל משך היום, הרי שיש להעדיף את הבגד המכובד המלווה את האדם בכל תפילותיו וסעודותיו, על פני הידור היין בקידוש. בכך הוא מורה דרך של איזון בין חלקי המצווה השונים מתוך ראייה כוללת

.של כבוד היום

"מו"ר הגר"א וייס, במשאיו ושיעוריו, עמד על כך ששינוי הבגדים הוא חלק מדין "הכנה לשבת. הוא ביאר כי התורה בפרשתנו, בצוותה על "ופשט את בגדיו", מלמדת אותנו שהמעבר ,בין חול לקודש מחייב פעולה פיזית של התנתקות. הבגד הישן נושא עמו את רשמי החול והבגד החדש הוא כלי קיבול לאור השבת. לכן, לשיטתו, אין זה רק עניין של יופי, אלא חלק

.מעבודת השם של האדם המבדיל בין קודש לחול

הגאון רבי יצחק זילברשטיין, בספרו עלינו לשבח, מביא מעשים על גדולי הדור שהיו מקפידים על כל כפתור ועל כל קמט בבגדי השבת שלהם, וזאת משום שראו בבגד "בגדי ,כהונה" פרטיים של כל יהודי ויהודי. הוא מדגיש כי כאשר אדם משקיע בבגדו לכבוד שבת הוא מקיים בזה את הדרכת התורה של דרך ארץ שלפני המקום, וזוהי סגולה גדולה לשלום

.בית ולרוממות הנפש

נמצאנו למדים מפי גדולי דורנו, כי הבגד בשבת אינו אביזר אופנתי, אלא הוא חלק ממערך העבודה של היהודי. במאבק שבין היין לבגד, הבגד מנצח לא מצד הגשמיות שבו, אלא מצד היותו עדות חיה על מלכותה של השבת ועל היותנו בני מלכים המקדשים את היום

.ביופי ובניקיון

מתוך בירור דבריהם של מאורי הדורות, שהעלו את ערכו של המלבוש למדרגה של עבודת המקדש ממש, אנו באים אל השדה המעשי לבחון את ההשלכות המוחשיות העולות

.מן הסוגיה לחיי היום יום

נפקא מינא ראשונה ומרכזית עולה בדברי רבנו יוסף חיים זיע"א, והיא ההכרעה במקרה של חסרון כיס. כאשר המעות מצומצמות ואין לאדם אפשרות לקנות גם יין לקידוש וגם בגד מכובד, ההלכה מורה להעדיף את הבגד. הטעם לכך הוא עוצמת המקור – בעוד שהקידוש , הרי שלמלבוש מצאנו)(שהרי מן התורה יוצאים ידי חובה בדיבור על היין נשען על תקנת חכמים "אסמכתא" חזקה מן התורה ממש בפרשתנו. על כן, ילבש בגד נאה ויקדש על הפת, ובכך

.יקיים את כבוד השבת בגופו

השלכה נוספת נוגעת להגדרת המצווה במצבים בהם הבגדים דומים. רבנו יוסף חיים מחדש כי גם אם לאדם יש שני בגדים שווים במראם ובחשיבותם, עצם פעולת ההחלפה והפשיטה של בגדי החול ולבישת בגדים אחרים המוקצים לשבת, מקיימת את מצוות התורה של "ופשט... ולבש". מכאן למדנו שאין המצווה תלויה רק ביופי החיצוני, אלא בעצם

.ההבדלה וההפרשה של בגדי השבת מן החול

נפקא מינא שלישית נוגעת לזמן החלפת הבגדים. על פי דברי המהרש"א, הבגדים שבהם

פוצ תשר

283 283

טרח האדם בערב שבת הם ה"בגדים שבישל בהן קדירה". מכאן עולה הנהגה מעשית: יש להקפיד להחליף את הבגדים סמוך ככל הניתן לכניסת השבת ולאחר סיום מלאכות הכנת המאכלים, כדי שלא יגיע האדם למעמד הקידוש – "מזיגת הכוס לרבו" – כשהוא נושא עליו

.את עמל החול וריחות המטבח

עוד נלמד מכאן לעניין ניקיון הבגדים. כיוון שהפסוק מלמדנו "דרך ארץ", הרי שגם אם אין לאדם בגד חדש, עליו לדאוג שבגדיו יהיו נקיים ומגוהצים ככל הניתן. הניקיון הוא חלק בלתי נפרד מן ה"בגדים האחרים" שהתורה דורשת, וזהו ביטוי של כבוד עצמי וכבוד שמים

.המקדים לכל קדושת היום

מתוך בירור הדין והנפקא מינות המעשיות, המציבות את המלבוש כהקדמה הכרחית לקדושה, אנו מתעלים אל עולם הרעיון כדי להבין מדוע דקדקה התורה כל כך בבגדיו

.של אדם

המושג "בגדים אחרים" המופיע בפרשתנו, מגלה לנו סוד עמוק במהות הקשר שבין החומר לרוח. הבגד אינו רק כסות המגינה על הגוף או קישוט אסתטי; הבגד הוא המגדיר של מציאות האדם. כאשר הכהן פושט בגד ולובש אחר, הוא אינו רק מחליף בד בבד, אלא הוא משנה את "הווייתו". בגדים שבישל בהם קדירה מייצגים את עולם העשייה, את העמל, את המגע הישיר עם החומר הגולמי והמתכלה. לעומתם, בגדים שמוזגים בהם כוס מייצגים את עולם

.האצילות, את המלכות ואת היכולת להתעלות מעל צורכי השעה אל נצחיות השבת

המהרש"א והשפת אמת מלמדים אותנו שהשבת היא "מזיגת כוס" לקב"ה. מהי אותה מזיגה? זוהי היכולת של האדם לקחת את כל פירות עמלו מששת ימי המעשה – אותה "קדירה" שבישל – ולזקק מהם יין של קדושה. אך כדי שהיין הזה יתקבל לרצון, האדם חייב להשיל מעליו את ה"קליפה" של החול. הבגד הספוג בזיעת המלאכה נושא עמו את ."תודעת החסר והצורך, ואילו השבת דורשת מאתנו תודעה של "כאילו כל מלאכתך עשויה לכן המלבוש הוא הכרחי; הוא יוצר את החיץ הנפשי המאפשר לאדם להרגיש כבן מלך השב

.אל שולחן אביו

בעומק הדברים, הבחירה בין בגד ליין היא בחירה בין "הכלי" לבין "האור". היין הוא האור – השמחה והקדושה של הקידוש. המלבוש הוא הכלי – המוכנות של האדם והכבוד שהוא רוחש למעמד. רבנו יוסף חיים מלמדנו שכשאין ידנו משגת לשניהם, הכלי קודם. ללא כלי ראוי, ללא "דרך ארץ" של בגד נקי ומכובד, האור של הקידוש עלול להישפך לריק. המלבוש הוא העדות על כך שהאדם מכבד את השבת לא רק בגלל הציווי, אלא בגלל המפגש האישי

.שלו עם המלכות

מכאן אנו למדים שהתורה אינה רואה בחיצוניות דבר טפל. המעטפת של האדם משפיעה על פנימיותו. "ופשט את בגדיו" – זוהי הזמנה להשתחרר מהדאגות, מהתחרות ומהמרוץ של

גם לנשמה מגיע אוכל

284 284

ימי החול, וללבוש בגדי חירות. זהו הניקיון המוסרי והרוחני המאפשר לאש המזבח – אש

.השבת – לקדוח בלב האדם מתוך כבוד והדר

מתוך עומק הרעיון המלמדנו כי המלבוש הוא הכלי המחזיק את ברכת השבת, אנו צוללים

.אל נבכי הנפש, אל המקום שבו הבגד והלב הופכים לאחד במעשה של אמונה והתחדשות

הרחבה מחשבתית: המעבר בין "בגדים שבישל בהן קדירה" לבין "בגדים שמוזג בהן כוס" אינו רק שינוי אופנתי, אלא תהליך נפשי של פשיטה ולבישה של תודעת האדם. ימי החול מאופיינים במאבק על הקיום, במגע עם ה"דשן" והאפר של המציאות הגשמית, מקום שבו האדם נמדד לפי תפוקתו ועמלו. הבגד הסופג את ריחות המטבח והעבודה מייצג את .האדם כ"עבד" למציאות. באה השבת ותובעת מהאדם פשיטה גמורה של אותה דמות עמלה הלבישה של בגדים אחרים היא הצהרת אמונה: אני איני רק תוצר של עמלי, אלא אני בן

.למלך, ויש בי חלק אלוה ממעל שאינו משועבד לחומר

"הנהגת החיים הנלמדת כאן היא כוחה של הטרנספורמציה. לעיתים האדם מרגיש "מלוכלך מדאגות השבוע, נפשו עייפה ומפויחת מחשבונות של רווח והפסד. התורה מלמדת אותנו דרך ארץ – החלף את המעטפת, והפנים יבוא בעקבותיה. הפעולה הפיזית של פשיטת בגדי החול היא אקט של ניקוי רעלים רוחני. כשאדם לובש את בגד השבת, הוא לובש על עצמו

."אני" חדש, גבוה יותר, המאמין שהכול מאת השם ושביום השביעי הוא יכול לנוח באמת

כאן טמון החיבור העמוק לאמונה: האדם שיש לו רק מעות ספורות ובוחר לקנות בגד במקום יין, מבטא בכך את אמונתו שקידוש השבת מתחיל בכבודו של האדם עצמו. הוא אינו מקדש רק את היום, אלא הוא מקדש את המפגש שלו עם היום. האמונה היא שהקב"ה חפץ ב"דרך ארץ" שלנו, בכבוד שאנו רוחשים לעצמנו כנציגיו בעולם. המלבוש הוא השפה

.שבה הנשמה מדברת עם הגוף, מזכירה לו שגם החומר יכול להיות קדוש ונקי

מחשבת השבת היא מחשבה של גאולה וחירות. עבד אינו מחליף בגדים; הוא תמיד מוכן למלאכה. בן החורין הוא זה שיש לו את הפנאי והיכולת להבדיל בין עת לעת ובין לבוש ללבוש. בזה שאנו מקפידים על שינוי המלבוש, אנו מתרגלים את הנפש לחירות, מלמדים

.אותה שלא הלחם לבדו הוא העיקר, אלא האופן שבו אנו מתייצבים לפני מקור החיים

מתוך המסע המופלא בין עשן הדשן שבמקדש לבין ניחוח היין וזוהר הבגדים של שבת המלכה, אנו שבים אל שולחננו עם הבנה חדשה על המפגש שבין הגוף לנשמה. מכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: ההכרה כי המלבוש אינו רק עניין של אסתטיקה, אלא הוא כלי עבודה רוחני. כשאדם מחליף את בגדיו, הוא מכריז על פשיטת דאגות החול ולבישת חירות

.הקודש, ועל כן יש להעניק למצווה זו את מלוא כובד הראש וההכנה

הלימוד הכביר מרבנו יוסף חיים, כי לעיתים ההשקעה ב"כלי" – בדרך הארץ ובכבוד העצמי של המלבוש – קודמת להידור של ה"אור" שביין, שכן הכבוד הוא התשתית שעליה

.נבנית הקדושה

פוצ תשר

285 285

ההקפדה על הניקיון והחלפת הבגדים סמוך לשבת, המבטאת את היראה והאהבה לפני המלך, בבחינת בגדים שבישל בהן קדירה אל ימזוג בהן כוס לרבו, המלמדת אותנו להפריד

.בין הטורח לבין המנוחה

הידיעה כי גם בפעולות פשוטות כמו פשיטה ולבישה, טמונה הבטחה של התחדשות. כל

.שבת היא הזדמנות ללבוש בגדים אחרים – בגדים של תקווה, של שלום ושל קרבת אלוהים

:עיקר העניין:עיקר העניין

סוד כבוד השבת נחתם בין קפלי המלבוש לבין מזיגת הכוס, כשהתורה מלמדת אותנו כי הדרך אל הקודש עוברת דרך השער של דרך ארץ. מצאנו כי החלפת הבגדים אינה רק מנהג של יופי, אלא היא יסוד דאורייתא של התייצבות מכובדת לפני המלך. כאשר אדם פושט את בגדי העמל והבישול, הוא פושט מעליו את כבלי השעבוד לחומר, וכאשר הוא מתעטף בבגדי השבת, הוא לובש על עצמו את הוד המלכות והחירות. במאזני המצווה, גילה לנו בעל הבן איש חי כי הבגד המיוחד .קודם ליין הקידוש, שכן המלבוש הוא המגדיר את האדם כבן מלך לאורך היום כולו ,בלהבת האש היוקדת על מזבח השבת, הופך הבגד הנקי למדים של עבודת השם וכל קמט המיושר לכבוד היום הופך לקו של אמונה, המלמד כי כאשר האדם מכבד את עצמו בבגדי תפארת לפני קונו, הוא זוכה שהשכינה תשרה בביתו ותהפוך את

.שולחנו למזבח של ברכה ואת מלבושו לאור של נצח