מה השקפתה של התורה בעניין זה ומיהו המנהיג הראוי לעמוד בראשו של ציבור כלשהו?

נושא המנהיגות הלאומית עולה בפרשת השבוע, בה מסופר על פרעה ועל משה ודרכי הנהגתם את עמם. מה השקפתה של התורה בעניין זה ומיהו המנהיג הראוי לעמוד בראשו של ציבור כלשהו? הבא נתבונן בפרעה. הקב"ה מכה את המצרים, כדי לגרום לו ל"שלח את עמי". מערכת המים נהרסת לחלוטין, במחלת הדבר כל בעלי החיים מתים, במכת הברד כל היבול החקלאי מושמד. אפילו האנשים עצמם סובלים ממכות קשות של…

פרשת בא

נושא המנהיגות הלאומית עולה בפרשת השבוע, בה מסופר על פרעה ועל משה ודרכי הנהגתם את עמם. מה השקפתה של התורה בעניין זה ומיהו המנהיג הראוי לעמוד בראשו של ציבור כלשהו? הבא נתבונן בפרעה. הקב"ה מכה את המצרים, כדי לגרום לו ל"שלח את עמי". מערכת המים נהרסת לחלוטין, במחלת הדבר כל בעלי החיים מתים, במכת הברד כל היבול החקלאי מושמד. אפילו האנשים עצמם סובלים ממכות קשות של כינים, שחין, חושך והם מותקפים ללא הרף. ככל שמתחזקות המכות, מתחילים המצרים לקלוט, שלטובתם האישית כדאי להם לאפשר לבני ישראל לעזוב את ארצם. כולם בלי יוצא מהכלל משוכנעים בכך חוץ מפרעה! מדוע? משום שבעיניו לא מדובר רק בעניין טכני של הצלת המדינה, אלא מדובר במלחמה אישית, בינו לבין הקב"ה. פרעה השקיע שנים בבניית תדמיתו כאליל שאין לו מאפיינים רגילים של 'בשר ודם', והוא בשום פנים ואופן לא היה מוכן להיות מנוצח.

הנושא מגיע לשיאו בפרשת השבוע שלנו, כאשר משה (שמות יא ד) מודיע למצרים, על המכה הבאה שעומדת לנחות על ראשם, מכת בכורות. כל הבכורות במצרים עומדים כעת בפני הוצאה להורג. בילקוט שמעוני כתוב, שכל הבכורות בארץ מצרים ניגשו אל פרעה והתחננו בפניו שישחרר את בני ישראל. תגובתו של פרעה הייתה חד משמעית: "בשום פנים ואופן לא!" האגו של פרעה השתלט עליו לחלוטין והוא הגיע לנקודה שנמצאת הרבה מעבר להגיון. הוא היה מוכן שארצו תיהרס לחלוטין והוא בתוכה, בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים" ובלבד שלא ייאלץ להודות בכישלון ובהפסד שלו. כך שממש ברגעים, ש"הספינה טובעת אל המצולות", פרעה קורא לאנשיו ומבקש מהם להעלות "קרבן לאומי" להתאבד למען המולדת.

בינתיים, כותב לנו רש"י (יב לב): שפרעה, גם הוא בעצמו היה בכור, מנהל משא ומתן עם משה, בכדי להציל את עורו. הוא מתחנן לפניו שיתפלל לקב"ה: "התפלל עלי, שלא תמות נפשי עם שאר הבכורות". פרעה נכנס לפאניקה, הוא נמצא במלכודת איומה ומנסה למצוא פתח מילוט. בניסיון נואש להציל את עצמו, הוא מנסה להעביר את האשמה אל הזולת.

המדרש מספר, שלאחר שנחתה מכת בכורות על מצרים, הוא האשים את המשרתים ואת היועצים שלו בכל הצרות והוציא את כולם להורג. כשכבר לא היה לו מה להפסיד, הוא עבר את הגבול והיה מוכן לנסות כל דבר בכדי להציל את עורו. בשלב הזה פרעה מבין, שלא נותרה כל ברירה והוא חייב לשחרר את בני ישראל מארצו. הפרשה מתארת את פרעה, כשהוא יוצא אל תוך הלילה השחור אל ארץ גושן, שכף רגלו מעולם לא דרכה בה ומחפש אחר משה ואהרון. אבל, בני ישראל מתעללים בו, מבלבלים אותו ומכוונים אותו למקומות הלא נכונים, עד שהוא הולך לאיבוד!

תארו לעצמכם את התמונה הבאה: מלך מצריים, המעצמה הגדולה ביותר בעולם, מסתובב בהיסטריה גמורה באמצע הלילה, לבוש בפיג'מה ומתחנן שבני ישראל יעזבו! בסופו של דבר, המנהיג הדגול, האליל המצרי, בא על עונשו והוא עומד שם במרכז העיר, מושפל ומבויש.

אחת מתרי"ג המצוות היא, שכל יהודי יכתוב לעצמו ספר תורה אחד בחייו, ולפי חלק מהפוסקים אפשר לצאת ידי חובה גם בקניית ספרי קודש ובתוכם חמישה חומשי תורה. אבל התורה (דברים יז) מציינת גם מצווה מיוחדת, השמורה אך ורק למלך היהודי: "והיה כשבתו על כיסא ממלכתו, וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר, מלפני הכוהנים הלוויים. והייתה עמו, וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו, לשמור את כל דברי התורה הזאת, ואת החוקים האלה לעשותם. לבלתי רום לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל, למען יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו בקרב ישראל". הכל קשור בסופו של דבר ל"אני שבתוכי" ולאגו. כל פעולה שנוקט המנהיג היהודי, צריכה להיות לטובתו של העם.

התורה מזהירה את המנהיג היהודי: אל תיפול בפח שניצב בפניך. שמור על פרספקטיבה נכונה ואל תשכח שאתה הוא משרתם של אנשי העם ולא להפך. קיימת כאן הגדרה ברורה מאד, באשר להבדל בין פרעה למשה. יכולתו של אדם להתעלם מהמציאות שסביבו ואפילו להרוס על ידי כך את עצמו ואת העולם נבחנת בצורה הישירה ביותר, בזמן שהאגו שלו עומד בסכנה של השמדה. ככל שלאדם יש יותר כוח, כך תעלה רמת הסכנה עבורו.

תארו לעצמכם איזה מאבק פנימי עצום מתרחש, כאשר מנהיג עולמי נאלץ להודות: "אני טעיתי, ישנו כוח גדול וחזק ממני בעולם, שאני לא מסוגל לשלוט בו". פרעה אינו מסוגל להודות בעליונותו של הקב"ה עליו. מנהיג אמיתי, ע"פ הגדרתה של התורה, הוא אדם שכפוף לרצונו של הקב"ה. דוד המלך מגלה בספר תהילים את הסוד לענווה אמיתית: "זבחי אלוקים רוח נשברה" הזבחים שבהם מעוניין הקב"ה, הם רוח אנושית שפלה וענווה.

דוד המלך אומר לנו, שהמלחמה הנצחית המתחוללת בקרבנו לאורך כל חיינו, היא להכיר בקיומו של הקב"ה ולהעריך את כל מה שהוא עושה למעננו. בסופו של דבר, שום דבר אינו נמצא בידיים שלנו. אנחנו יכולים להתאמץ ולהשתדל, אבל הקב"ה הוא זה שמניע וקובע הכל. בעולם החומר, האנשים הגדולים ביותר הם בדרך כלל גם יהירים מאד.

בניגוד לכך בעולם הרוח, ככל שרמתו הרוחנית של האדם עולה יותר, הוא הופך לאדם צנוע ועניו יותר. ככל שאנו מתקרבים יותר לקב"ה, אנחנו הופכים מציאותיים יותר באשר למוגבלויות האישיות ולחולשות שלנו ולעובדה שחיינו הם קצרים ובעלי סוף. אנו מפנימים את העובדה, שמעמדו של האדם זמני ועשוי להשתנות בכל רגע, לעומת הקב"ה, שרק הוא נצחי וקבוע. משה רבנו נקרא "העניו מכל אדם", משום שכאשר עמד לראשונה לפני הקב"ה, הוא ידע היטב בפני מי הוא עומד. כל עמדה אחרת כאילו לוקחת מהקב"ה את מקומו הראוי בעולם. לכן הגמרא משווה את היהירות לעבודה זרה, גם היהירות וגם העבודה הזרה, מרחיקות את נוכחותו של הקב"ה מחיינו.

מסופר על אחד מגדולי ישראל, שכאשר הביאו לביתו עצים להסקה בימי החורף הקרים, הוא, בכבודו ובעצמו, חילק מחדש את העצים לבתיהם של המשפחות העניות שבעירו. מנהיגים יהודיים, הם המשרתים את האנשים שסביבם ולא להפך. הם נושאים על כתפיהם את הצרות והמטלות של העם כולו. אם נשאל את עצמנו: כיצד אדם הופך להיות מנהיג? בשביל מה הוא צריך כאב ראש כל כך גדול? הוא ניגש לתפקיד מרצונו החופשי, בדרך כלל מתוך רצון להשיג השפעה, כבוד ויוקרה. לעומת זאת בעולם הרוח, לא קיימים מושגים אלו.

הגמרא מוסיפה ואומרת, שלמנהיג אסור אפילו לקבל כסף מהקהילה אותה הוא משרת, כדי שלא ייווצר מצב שהקהילה "קנתה" אותו. היושר האישי שלו חייב להיות מנותק ומשוחרר מכל משא ומתן על כסף או כבוד.

אדם הופך להיות מנהיג מסיבה אחת בלבד: רק משום שהאנשים שתחתיו מכבדים את דמותו וסומכים על כושר השיפוט שלו. הוא אינו הולך לחפש אחר הכבוד. אנשי הקהילה הם אלה שניגשים אליו ומבקשים ממנו להתמנות עליהם למנהיג. הרמב"ם הלכות סנהדרין ערך רשימה, של כל דרישות התורה ממנהיג יהודי: "המלך היהודי חייב להיות תלמיד חכם, הן בתורה והן בחוכמות הכלליות, ירא שמיים, לא חומרני כדי שלא יסכים לקבל שוחד, רודף צדק, שומר מצוות (בבחינת נאה דורש ונאה מקיים) ואדם עניו". כל אחד ואחד מאיתו יקבל על עצמו להיות מנהיג בביתו, בסביבתו הקרובה אליו, כי רק אז נוכל לומר ולהוות דוגמא לחיים טובים יותר, שמחים יותר ונעלים הרבה יותר.