- למה ילד שכבר נחשף לפיתויים ולחצים צריך קודם להרגיש שאוהבים אותו לפני שמנסים לשנות אותו?

בפרשת בהעלותך מתארת התורה את התמודדותו הקשה של משה רבנו עם בקשותיהם השונות של בני ישראל. כל כך קשה הייתה מלאכת חינוכם עד שנדמה כי כמעט ובלתי אפשרית היא. העם היהודי לא נוצר יש מאין. הוא צמח ונתחנך במצרים ארץ הנהנתנות והתאווה. הוא הכיר היטב את תועבות מצרים ממנה יצא ומנעמיה היו גלויים לפניו כשמלה ממש שכן "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה". וכל כך…

בפרשת בהעלותך מתארת התורה את התמודדותו הקשה של משה רבנו עם בקשותיהם השונות של בני ישראל. כל כך קשה הייתה מלאכת חינוכם עד שנדמה כי כמעט ובלתי אפשרית היא. העם היהודי לא נוצר יש מאין. הוא צמח ונתחנך במצרים ארץ הנהנתנות והתאווה. הוא הכיר היטב את תועבות מצרים ממנה יצא ומנעמיה היו גלויים לפניו כשמלה ממש שכן "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה". וכל כך נשתקעו תאוות אלו בזיכרונם הלאומי עד שאפילו קבלת התורה בהר סיני לא זיככה את נפשם וניסיונותיהם במדבר יוכיחו, שלאורך כל תקופת נדודיהם נאלצים היו בני ישראל לכפות את ציווי התורה על יצריהם ותאוותיהם.

מיד לאחר צאתם עת עמדו על ים סוף, התחרטו על יציאתם וטענו כנגד משה "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר...". כשעלו מן הים התלוננו על שצמאים הם. כשנזכרו ב"סיר הבשר" שבמצרים נוריד להם הקב"ה לחם אבירים מן השמים. לאחר שמאסו באכילת המן התאוו שוב לשומים, לאבטיחים ולבצלים שבמצרים ולאחר שבכו למשפחותיהם על איסורי העריות בהם נצטוו חלשה דעתו של משה והוא פונה לאלוקיו ומתלונן בפניו כי קשה עליו חינוכם עד מאוד וכך אמר לפניו: "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו. מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה". (במדבר יא יב-יג)

בדבריו מבקש משה להסביר מדוע אין הוא מסוגל לשאת במשא העם עליו הופקד. אין הוא קץ בהם חלילה שכן באהבתו הגדולה אליהם מוכן היה לאבד אף את נפשו, טוען הוא בפני הבורא כי אין הוא מסוגל לחנכם למצוות "כאשר יישא האומן את היונק" ומדוע? כיון שלא קיבלם לידיו כתינוקות הנישאים בידי האומן, הוא מונה לתפקידו רק לאחר שנחשפו לתועבות מצרים.

הוא מבקש להסביר כי לא תאוות הבשר גרמה לתלונותיהם החוזרות ונשנות אלא זיכרון תאוות מצרים. זיכרון זה גורם להם להתמרד כנגד מצוות התורה ומוסריה ואין תלונותיהם משמשות אלא כמסווה לניסיונם לפרוק מעליהם את עול המצוות וכדברי הספורנו: "איך יספיק זה להסיר תלונתם, מאחר שאינם שואלים בשר אלא כדי לנסות, כאומרו "וינסו אל בלבבם". הלא אין ספק שכמו שניסו בזה ינסו במאכלים זולת זה לאין תכלית".

על כן אמר משה לקב"ה: "האנכי הריתי את כל העם הזה, אם אנוכי ילידיתיהו" אם הייתי אני מולידם, הייתי מונע מהם את החשיפה לתועבות מצרים ובכך קלה היתה עלי מלאכת חינוכם, אלא שלא אני הריתי אותם, שלא היה הריונם בקדושה ועל כן אין אני מסוגל לחנכם למצוותיך.

תגובה לטענותיו מצווהו הקב"ה שני ציוויים. האחד - לבשר לבני ישראל כי נתקבלה טענתם באומרו: "התקדשו למחר ואכלתם בשר". והשני - לאסוף שבעים איש מזקני ישראל כדי שיסייעוהו בהנהגת האומה באומרו: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו...ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך".

אלא שעדיין יש לנו לשאול, וטענתו של משה להיכן הלכה? האם אין הוא צודק בדבריו כי אין ישראל מבקשים אלא עלילה? האם ההסכמה האלוקית לבקשתם תסלק את תאוותם? ויתירה מזאת, מה בין טענתו של משה לציווי אספת הזקנים?.

גם אם נאמר כי בציווי זה מבקש הקב"ה להקל על משה בהנהגת האומה עדיין יקשה, שכן מה לי מנהיג אחד ומה לי שבעים ואחד? שאם עלילה הם מבקשים מה יועילו הזקנים? תשובה לשאלות אלו מקופלת בדברי המדרש בו נפרשת השיחה בין הקב"ה למשה. הבנתם תסייע בידינו למצוא מזור לשאלות אלו ואף ללמדנו את סוד ההצלחה בחינוכם של אלו שנחשפו לפיתוי הזמן.

וזה לשון המדרש: "מפני מה אמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש? ללמדך שבשעה שאמר פרעה "הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים", קיבץ את כל ישראל ואמר להם: בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה. נטל סל ומגריפה מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים ולא היה עושה? מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו בכל כחן, לפי שהיו בעלי כח וגיבורים. כיון שחשכה העמיד עליהם נוגשים ואמר להם: חשבו את הלבנים מיד. עמדו ומנו אותם ואמר להם: כזה אתם מעמידים בכל יום ויום. מינה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל והשוטרים התמנו על יתר העם... היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסרות, היו מכין הנוגשים את השוטרים... והיו השוטרים מוכין על יתר העם ולא היו מוסרין אותן בידי נוגשים. ואומרים: מוטב אנו ללקות ואל יכשלו יתר העם.

לפיכך כשאמר הקב"ה "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי. אמר לו: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו" - אותן הזקנים והשוטרים שהיו מוסרין עצמן ללקות עליהם במצרים במתכנת הלבנים יבאו וייטלו בגדולה הזו.

לפיכך הוא אומר "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו". ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור, לפיכך "ונשאו אתך במשא העם" ללמדך שהשוון הקב"ה למשה".

במדרש זה מגלה הקב"ה למשה את סוד החינוך. בציוויו על אספת זקני העם ושוטריו מבקש הקב"ה ללמד למשה כי גם אם מבקשים ישראל עלילה, גם אם תכלית תלונותיהם הינה פריקת העול, יש לכך סיבה. ששאיפתם לפריקת העול מקורה בחשיפתם בעבר לתועבות מצרים.

כדי לסייע בידם להתגבר על זיכרונם זה יש להפקיד את חינוכם בידי אוהביהם. לפי שאין האדם מקבל תוכחה אלא מאוהבו בלבד. שמתוך שיודע המתחנך כי חפץ מחנכו בטובתו יש בה באהבה זו כדי לסייעו בהתמודדותו עם זיכרונות העבר. כדי להצליח בחינוך נדרש המחנך לגלות אהבתו לתלמידיו. אהבה זו כוחה רב כל כך עד שיש בה לסייע לתלמיד להכניע את יצריו לערכים אליהם מבקש המחנך לחנכו.

אלו שנחשפו בעברם לפיתויי מצרים אינם יכולים להתחנך בדרך היראה אלא בדרך האהבה בלבד. החינוך בדרך היראה אפשרי כל עוד עוסק המחנך ב"נייר חלק", עבור ילד זה תספיק היראה, שכן אין התנגדותו להגבלות המוסריות רבה לפי שאין הוא מכיר בפיתויי הזמן כלל וכלל.

לעומת זאת, אם עוסק המחנך ב"נייר מחוק" ובעל זיכרונות, לא יוביל החינוך בדרך היראה את המתחנך אלא לעימות חזיתי ונורא בין פחד החטא לתאוות הגוף. עימות זה יטלטל את המתחנך בין האור והחושך וסופו שתתרסק נפשו לרסיסים ואם במתחנך הבוגר כך במתחנך הצעיר והרך לא כל שכן?.

עת שטח משה לפני ה' את קשייו במשא חינוכו של העם עליו הופקד, מצווהו הקב"ה לאסוף את זקני ישראל שיסייעוהו בכך. מדוע? משום שיודעים היו ישראל כי זקנים אלו מבקשי טובתן הם, שכבר הוכיחו את אהבתם להם בימי השעבוד הנוראים. אהבתם המגולה לבני עמם זו היא שתסייע בידיהם לחנך את בני ישראל למצוות התורה, שכל כך גדולה האהבה עד שבכוחה להישיר את הנאהב אל דרכו של האוהב ואת המתחנך אל דרכו של המחנך.

צאו וחשבו בדעתכם, מיהו המורה שהצליח להטביע את חותמו עליכם האם אין זה המורה שגילה לכם אהבתו? כדי להצליח להישיר את ליבות ישראל לאביהם שבשמיים נדרשים מחנכיהם לליבוי מידת האהבה ואם בכל אדם כך באלו שנחשפו לתועבות מצרים על אחת כמה וכמה. אמנם, גם משה אהב את ישראל אהבה עזה ואף יותר מזו של הזקנים אלא שזו לא נתגלתה לבני ישראל כפי שנתגלתה אהבת הזקנים. שאהבת משה בסתר ישבה ואהבת הזקנים בגלוי. אמנם ביקש משה מאת הקב"ה "סלח נא לעוון העם הזה" עת ביקש להשמידם לאחר חטא העגל ולא נחה דעתו עד שאמר "ואם לאו מחני נא מספרך אשר כתבת" אלא שגלויי אהבה אלו בינו לבין המקום היו, מה שאין כן אהבת הזקנים, שבפרהסיה היתה, היא שעמדה להם בחינוך העם. ואכן על אף שלאורך נדודיהם במדבר הלינו העם על משה ואהרן, על זקניהם לא הלינו כלל וכלל.

כדי להישיר את נפש הילד אל תורת ה' ומוסרה נדרשים אנו למנוע ממנו את החשיפה לפיתויי הזמן, משנחשף אליהם לא נוכל לחנכו אלא אם כן תתגלה אהבתנו אליו בעליל ובעוצמה רבה.

ניתן לומר כי המונח "ילדי בעלי התשובה" אינו כולל בהכרח רק ילדים הגדלים במשפחות בעלי התשובה, הוא כולל בתוכו אף את אלו שנולדו למשפחות שומרי מצוות אך נחשפו כאחיהם לפגעי החומר ופיתויי הזמן. ילדים אלו כ"יוצאי מצרים" הם, שאלו ואלו נחשפו לפיתויי מצרים ואלו ואלו קיבלו את התורה, שאלו קונם כפה עליהם הר כגיגית ואלו הוריהם כפאום ולפי שדומים הם, חינכום שווה. מה אלו לא נתחנכו אלא בידי אוהביהם, הלא הם זקני העם ושוטריו כך אלו אינם מתחנכים אלא בידי אוהביהם בין שהוריהם הם בין שמחנכיהם.

אלא שפעמים ומתוך שאיפתם הכנה לחנך את בניהם בדרך ה' נכשלים הורים אלו בחטא הקיצוניות. מתוך כוונתם הטובה מכוונים הם את בניהם ובנותיהם אל קיום המצוות ואל מוסרי התורה ולא בדרך האהבה אלא בדרך היראה. מידה זו אף שראויה היא כשלעצמה אין להשתמש בה אלא בחינוכם של אלו שלא נחשפו לפיתויי מצרים, בהם יש לנהוג ביראה מגולה ובאהבה נסתרת, לעומתם, את אלו שנחשפו יש לחנך בדרך האהבה המגולה והיראה הנסתרת. הורים הטועים בהתאמת דרך החינוך לנפש בניהם מסכנים את עתידם הרוחני ועליהם נאמר "אל תחטאו בילד".

כדי להצליח בחינוך ילדינו נדרשים אנו להגן עליהם מן החשיפה לפיתויי הזמן תוך שימוש במידת היראה, משנכשלנו חלילה, יש לנו להגביר את אהבתנו אליהם ובה נזכה בעזרתו יתברך לכוונם אל דרך ה'.

אם שרויים אתם בלבטים להיכן לשלוח את ילדיכם הרכים? צאו ובדקו היכן מצויים המורים האוהבים. גם אם המוסד החינוכי בו חשקה נפשכם בעל "שם" הוא אין בכך חשיבות לנפש הילד שאפשר ומחנך הוא את ילדיו בדרך היראה והיא אינה מתאימה לכל ילד וילד. ולחברי אומר. אם מגיעים אליכם אחי בעלי התשובה ומבקשים את עזרתכם על תנעלו דלתותיכם בפניהם. תהו על קנקנו של הילד אם פיתויי מצרים אינם נהירים לו קבלוהו אליכם בשמחה שכילדכם הוא ממש. ואם תשאלוני האם הייתי מסכים שייסב בני ובנותיי לשולחן אחד עם ילדים אלו אשיב לכם – כן. ולא מן השפה ולחוץ אני אומר זאת חלילה אלא בהן צדק.

הערת מסגרת: No rewrite/remap. Special canonical structure preserved: HY-B-008/009 subject-reset split; HY-B-033 multi-block span; HY-B-079 MERGE_ONLY excluded; HY-B-203/243 DO_NOT_CREATE excluded.