האם יכול להיות שהאדם שאנחנו בטוחים שאנחנו מכירים הוא האדם שהפסקנו לפגוש מחדש?

האם יכול להיות שהאדם שאנחנו בטוחים שאנחנו מכירים הוא האדם שהפסקנו לפגוש מחדש? זו אינה שאלה שנשארת בבית המדרש. היא מופיעה בתוך שיחות בבית, בהחלטות בעבודה, ביחסים הקרובים ובמקומות שבהם האדם יודע מה נכון אך מתקשה להפוך את הידיעה לדרך חיים.

קרבה ממושכת יוצרת היכרות עמוקה, אך גם סיפור קבוע. האם אנחנו עדיין סקרנים לדעת מי נעשה האדם שחי לצדנו?

נקודת המבט של התורה

קרבה ממושכת מעניקה היכרות, אך היא עלולה גם להחליף את האדם החי בסיפור ישן שכבר כתבנו עליו. לא להתעלם פירושו להסכים לראות מחדש.

כשהשאלה חוזרת אל החיים

התורה אינה מבקשת מן האדם להתעלם מן המורכבות או להעמיד פנים שיש פתרון מהיר לכל התלבטות. היא מזמינה אותו לבדוק מאיזה מקום הוא פועל, מה הוא מספר לעצמו, ומהי הבחירה הקטנה שבאמת נמצאת בידיו כעת.

כאשר השאלה מקבלת ניסוח מדויק, היא מפסיקה להיות ענן כללי שמכביד על החיים. אפשר להתחיל להבחין בין עובדה לפרשנות, בין אחריות לאשמה, בין תקווה לדחייה ובין מה שאיננו בשליטתנו לבין הצעד שכן מחכה לנו.