איך ייתכן ששני אנשים חיים יחד, ובכל זאת אחד מהם מרגיש לבד?

איך ייתכן ששני אנשים חיים יחד, ובכל זאת אחד מהם מרגיש לבד? זו אינה שאלה שנשארת בבית המדרש. היא מופיעה בתוך שיחות בבית, בהחלטות בעבודה, ביחסים הקרובים ובמקומות שבהם האדם יודע מה נכון אך מתקשה להפוך את הידיעה לדרך חיים.

בדידות זוגית אינה תמיד היעדר אהבה. לפעמים היא נוצרת כאשר החיים מתמלאים במשימות, אך כבר אין בהם מקום שבו אדם מרגיש שמקשיבים לעולמו הפנימי.

נקודת המבט של התורה

הפסוק אינו מסתפק בכך ששני בני אדם נמצאים באותו בית. מטרת הקשר היא שהאדם לא יישאר לבדו בתוך עולמו. אפשר לחלוק משימות וכתובת, ובכל זאת להפסיק לחלוק מחשבות, פחדים ותקוות.

כשהשאלה חוזרת אל החיים

התורה אינה מבקשת מן האדם להתעלם מן המורכבות או להעמיד פנים שיש פתרון מהיר לכל התלבטות. היא מזמינה אותו לבדוק מאיזה מקום הוא פועל, מה הוא מספר לעצמו, ומהי הבחירה הקטנה שבאמת נמצאת בידיו כעת.

כאשר השאלה מקבלת ניסוח מדויק, היא מפסיקה להיות ענן כללי שמכביד על החיים. אפשר להתחיל להבחין בין עובדה לפרשנות, בין אחריות לאשמה, בין תקווה לדחייה ובין מה שאיננו בשליטתנו לבין הצעד שכן מחכה לנו.