מה קורה לאמון שלנו בעצמנו כאשר אנחנו מפרים שוב ושוב הבטחות שנתנו לעצמנו?

מה קורה לאמון שלנו בעצמנו כאשר אנחנו מפרים שוב ושוב הבטחות שנתנו לעצמנו? זו אינה שאלה שנשארת בבית המדרש. היא מופיעה בתוך שיחות בבית, בהחלטות בעבודה, ביחסים הקרובים ובמקומות שבהם האדם יודע מה נכון אך מתקשה להפוך את הידיעה לדרך חיים.

הבטחה פנימית שאינה מתקיימת אינה נעלמת. היא מלמדת את האדם שלא להתייחס ברצינות להחלטותיו ומחלישה את היכולת להתחיל מחדש.

נקודת המבט של התורה

התורה מעניקה משקל למילה שאדם מוציא מפיו. כאשר החלטות פנימיות נשברות שוב ושוב, האמון העצמי נשחק. תיקון מתחיל בהבטחות קטנות שאפשר לקיים.

כשהשאלה חוזרת אל החיים

התורה אינה מבקשת מן האדם להתעלם מן המורכבות או להעמיד פנים שיש פתרון מהיר לכל התלבטות. היא מזמינה אותו לבדוק מאיזה מקום הוא פועל, מה הוא מספר לעצמו, ומהי הבחירה הקטנה שבאמת נמצאת בידיו כעת.

כאשר השאלה מקבלת ניסוח מדויק, היא מפסיקה להיות ענן כללי שמכביד על החיים. אפשר להתחיל להבחין בין עובדה לפרשנות, בין אחריות לאשמה, בין תקווה לדחייה ובין מה שאיננו בשליטתנו לבין הצעד שכן מחכה לנו.