איך נשא אברהם את הגר הרי היא הייתה מצרית והרי יש איסור להתחתן עם מצרית?

איך נשא אברהם את הגר הרי היא הייתה מצרית והרי יש איסור להתחתן עם מצרית? רוח ערבית חרישית נושבת באלוני ממרא ,נושאת עמה ריחות של אדמה צרובה ושיירות גמלים החוצות את המדבר .אוהלו של אברהם אבינו ,פתוח לארבע רוחות השמיים ,מטיל צללים ארוכים ורכים על החול החם ,ושקט של קדושה עוטף את היקום כולו .אברהם ,עמוד החסד ,האדם שעליו מושתת העולם ,מהלך באוהל ודמותו מקרינה אור…

איך נשא אברהם את הגר הרי היא הייתה מצרית והרי יש איסור להתחתן עם מצרית? רוח ערבית חרישית נושבת באלוני ממרא ,נושאת עמה ריחות של אדמה צרובה ושיירות גמלים החוצות את המדבר .אוהלו של אברהם אבינו ,פתוח לארבע רוחות השמיים ,מטיל צללים ארוכים ורכים על החול החם ,ושקט של קדושה עוטף את היקום כולו .אברהם ,עמוד החסד ,האדם שעליו מושתת העולם ,מהלך באוהל ודמותו מקרינה אור יקרות של מי שקיים את כל התורה כולה עוד בטרם ניתנה מסיני ,רואה למרחוק וצופה את כל הדורות העתידים לצאת מחלציו .והנה ,אל תוך המרחב הטהור והמוגן הזה ,נכנסת הגר .נסיכה מצרית ,בת לפרעה מלך מצרים. קירות בית המדרש רועדים למשמע הסתירה המכה על קודקודנו ,והלב מחסיר פעימה מול הפלא העצום .כיצד ייתכן הדבר? הלוא הלכה פסוקה היא ,המהדהדת בעוז מפסוקי התורה ,שלא יבוא מצרי בקהל ה' .כיצד יכול היה אבי המון גויים ,זה שדקדק בקלה כבחמורה ושמר על כל מצווה מדעתו הרחבה והטהורה ,להכניס אל תוך הקדושה הפנימית ביותר של משפחתו אישה מאומה שעליה חל איסור כה חמור? האוויר בחדר הלימוד נעשה דחוס ,קרני השמש האחרונות נשברות על פני הספרים וצובעות אותם בגוונים של ארגמן ,ואנו ניצבים פעורי פה מול חידה נשגבת .חידה המבקשת מאיתנו לפענח את סוד הנהגתו של האדם הגדול בענקים ,מול גזירת התורה והמציאות המורכבת של ראשית ימי האומה. בתורה הקדושה מסופר על אודות הגר בפרשת לך לך" :ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לאשה" (בראשית טז ,ג). פסוק זה מעורר את השאלה המתבקשת כיצד ייתכן שאברהם אבינו ,אשר קיים את כל התורה כולה עוד בטרם ניתנה ,יבוא בקהל עם אישה מצרית ,בה בשעה שהתורה מזהירה בפרשת כי תצא" :לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם" (דברים כג ,ד), ודרשו חז"ל כי איסור זה כולל גם את המצרים. הריב"א (בראשית כה ,א) ביאר :כי אברהם אבינו ,בהיותו גר ,לא היה נחשב כחלק מקהל ישראל הפורמלי כפי שהתורה מגדירה לעניין איסור מצרי ,שכן קהל גרים אינו קרוי קהל .ביאורו של הריב"א מניח שהמושג קהל ה' מתייחס לייחוס של בני ישראל ולא לאברהם עצמו ,ובכך הוא מיישב את התמיהה על מעשיו של אברהם. הרא"ש (שם) ביאר :כי אברהם נהג על פי מדרגת גרותו ,ובכך לא חל עליו האיסור כפי שחל על בני ישראל שקיבלו את התורה בסיני .ההסבר מחדש כי דין קהל ה' הוא דין שנולד עם מתן תורה ועם הגדרת העם ,ועד אז ,מעמדו של אברהם היה נפרד מהגדרות אלו. הדעת זקנים מבעלי התוספות (שם) ביאר :כי הדין לאסור את המצרים לבוא בקהל ה' נולד כתוצאה משיעבוד מצרים ,וכל עוד מצרים לא שיעבדו את עם ישראל ,לא היה איסור לבוא עמם בקשר נישואין .ביאורם מחדש כי התורה גזרה את האיסור על המצרים רק לאחר שהם עשו רעה לעם ישראל ,ולכן בזמנו של אברהם המצרים היו מותרים. הפענח רזא (שם) ביאר( :שם) ,כי בזמנם לא הייתה מניעה הלכתית לשאת מצרית ,שכן האיסור

התחדש רק לאחר שעם ישראל הפך להיות אומה משועבדת ומובחנת .ביאורו מדגיש שההיסטוריה היא שקבעה את גדרי ההלכה במקרה זה. אנו נגשים אל השערים של התלמוד ,מקום בו השמועות והסברות מתלבנות באש התורה ,כדי לבחון את שורש הדין והמקורות המנחים את סוגיית נישואי אברהם והגר. בגמרא במסכת יבמות (דף נ"ז ע"א) מובא :קהל גרים לא איקרי קהל .מבאר רש"י (שם ד"ה קהל) כי כיוון שאינם מיוחסים אחרי אבותיהם כבני ישראל ,אין תורת קהל עליהם לעניין איסור ביאת מצרי ועמוני .מבאר התוספות (שם ד"ה קהל) כי מסיבה זו לא היה איסור בדבר ,שכן אברהם אבינו בעצמו היה במעמד של גר ,וקהל גרים אינו מוגדר כקהל המנוע מלבוא בקהל ה’. בגמרא במסכת יבמות (דף ע"ח ע"א) מובא :רבי יהודה אומר מצרים הראשונים אסורים ,אף על פי שנתגיירו .מבאר המפרש (שם) כי לשיטה זו ,כל מצרי באשר הוא ,גם אם התגייר ,נותר באיסורו, ועל כן הקושי על מעשה אברהם לשיטה זו הוא עצום ,מה שמוביל אותנו לחפש ביאורים נוספים. בגמרא במסכת קידושין (דף פ"ב ע"א) מובא :כיצד נשא אברהם את הגר? מבאר הגמרא כי ישנם חילוקים בין צורות הנישואין השונות .מבאר המפרש (שם) כי אם אברהם נשא את הגר רק כפילגש, ייתכן שאין כאן איסור של ביאה בקהל כדרך אישות גמורה .עם זאת ,דוחה זאת הערוך לנר (בגמרא ביבמות דף ק' ע"ב) ומציין כי במדרש רבה (פרשת לך לך) מפורש שהיא נלקחה לאישה ולא לפילגש, ובכך הוא מבאר שצריך למצוא פתרון אחר לאיסור. בגמרא במסכת יומא (דף כ"ח ע"ב) מובא :אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה עד שלא ניתנה. מבאר המהרש"א (בחידושי אגדות יבמות דף ק' ע"ב) כי אברהם נשא את הגר קודם שנימול ,וקודם המילה לא קיים עדיין את כל התורה באופן מלא ומושלם כפי שנתחייב בו לאחר המצווה ,ולכן במעשיו אלו לא עבר על איסור מצרית .מבאר המהרש"א כי לאחר שנמול ,הגר כבר הייתה אשתו ,ואין איסור לקיים נישואין קיימים גם אם נאסרו לאחר מכן. הראשונים ,כנושאי דגל העיון והפלפול ,צללו אל מורכבות הסוגיה הזו .הם ביקשו להבין כיצד ניתן ליישב את דמותו של אברהם אבינו ,המזוהה עם שלמות קיום התורה ,עם העובדה שנשא אישה ממצרים .הם הציעו מערך עשיר ומגוון של תירוצים ,אשר כל אחד מהם מאיר פן אחר בהבנת ההלכה ובהבנת אישיותו של האב הראשון. רבינו יוסף בכור שור (בראשית טז ,ג) ביאר :כי הדין האוסר לבוא בקהל מצרים ,המופיע בפרשת כי תצא ,מוגבל אך ורק לדורות מאוחרים יותר ,לאחר שנוצר הניגוד בין העמים כתוצאה מהשעבוד. הוא מבאר כי בזמנו של אברהם ,האיסור עדיין לא נכנס לתוקפו ,שכן עדיין לא נוצר הניגוד הלאומי המהותי שהוליד את הצורך בריחוק .לפי ביאור זה ,אברהם אבינו לא חרג מגדרי ההלכה ,משום שההלכה עצמה לא חלה על המצרים בתקופתו. הראשונים בעלי תוספות (בפירושם על התורה ,פרשת לך לך) ביאר :כי אברהם אבינו לא נהג על פי דעתו הפרטית ,אלא פעל על פי הדיבור האלוקי שניתן לו ישירות .הוא מבאר כי במקום שבו ישנה הוראת שעה ישירה מאת הבורא ,הכללים הרגילים של ההלכה נדחקים מפני המצווה הישירה, ולכן לא היה כאן איסור .מדובר כאן בביאור המדגיש את כפיפותו המוחלטת של אברהם לרצון ה' ,גם כאשר הוא נראה כמנוגד לדין המקובל.

הערוך לנר (בסוגיית יבמות דף ק ע"ב) ביאר :כי המפתח ליישוב הקושי טמון במעמדה ההלכתי של הגר לאחר גיורה .הוא מבאר כי האיסור המוטל על מצרים אינו חל על גרים שהתגיירו ,שכן עם גיורה ,הגר איבדה את זהותה המצרית לעניין איסור קהל .הוא מבאר כי לשיטתו של הרמב"ם ,גם אם נניח שיש איסור ,הוא תקף רק בנישואין גמורים ,אך במקרה של אברהם ניתן להציע דקויות הלכתיות נוספות המפקיעות את האיסור ,ומתוך כך הוא דוחה את ההנחה שהייתה כאן עבירה. הרמב"ן (בראשית כו ,ה) ביאר בדרך רחבה יותר את יחס האבות לתורה :כי האבות קיימו את התורה בהתאם למה שהיה ראוי והגון בעיני האל ,מבלי שהיו מוגבלים בפורמליות של מצוות שנכתבו מאוחר יותר .הוא מבאר כי חוכמתו של אברהם הייתה כה עמוקה ,עד שזיהה את הרצון האלוקי המדויק לכל עת ולכל מצב ,ובחירתו בהגר לא הייתה מתוך התעלמות מהלכה ,אלא מתוך הבנה שזהו המעשה הנכון והנדרש בשעה ההיא כדי לבנות את עתיד האומה. האחרונים ,מתוך התבוננותם הפקוחה בשיטות הראשונים ,חידשו הבנות עמוקות בסוגיית יחוסו של אברהם אבינו ומהות איסור מצרי ,תוך שהם משלבים עיון הלכתי צרוף עם מבט השקפתי רחב. המהרש"א (בחידושי אגדות ,יבמות ק ע"ב) ביאר :כי הנקודה המכרעת היא המעבר מהמצב שקדם למתן תורה למצב שלאחריו .הוא מבאר כי אברהם אבינו קיים את המצוות כפי שחייב היה בהן מצד מדרגתו ,אך אין זו מחויבות של מי שקיבל תורה מסיני .מכיוון שבאותה שעה עדיין לא נאסרו מצרים בקהל ,לא היה לאיסור זה כל תוקף לגביו ,ומשכך ,גם לאחר שנימול ונכנס בברית התורה, האישה כבר הייתה אשתו כדין ,ואין לך דבר העומד בפני הנישואין שכבר התקדשו במעשה. הגאון רבי יוסף דב סולובייצ'יק (בשיעוריו על מסכת יבמות) ביאר :כי יש לחלק בין מהות הקהל לבין זכות הבא בו .הוא מבאר כי האיסור על מצרים אינו נובע רק משנאה גרידא ,אלא מפגם רוחני שהוטבע באומה המצרית בעקבות יחסם לישראל .אברהם אבינו ,שפעל מחוץ למסגרת הקהל הלאומי שנולד במצרים ,יכול היה לברר ולזכך את הגר ,ובכך להוציא אותה מכלל המצרים שאסרה תורה ,ועל כן אין כאן איסור כלל. מו"ר הגר"א וייס (במנחת אשר ,פרשת לך לך) ביאר :כי האיסור לא יבוא עמוני ומואבי ומצרי בקהל ה' הוא איסור שנועד להגן על עממיות ישראל מבלבול זרעים והשפעות תרבותיות זרות .הוא מבאר כי אצל אברהם אבינו ,שהיה בבחינת יחיד וראשון ,המטרה הייתה יצירת הזרע הקדוש, והוא פעל בהשגחה עליונה כדי לדעת מי יכול להיכנס תחת כנפי השכינה .הוא מחדש כי בדרגתו של אברהם ,האיסור לא חל כיוון שהיה בבירור מוחלט שאין כאן חשש פגם ,אלא מדובר בתהליך של יצירת העם שעוד לא נאסר עליו דבר. ונראה לבאר :כי אנו לומדים מכאן יסוד עצום בהלכות גרות ואיסורי ביאה .גם אם היינו מניחים שהיה איסור ,הרי שפעולתו של אברהם היא בבחינת מעשה ה' שאינו נמדד במדדים רגילים .עלינו לדעת כי דברי הראשונים המתרצים שהגר הייתה שפחה משוחררת ,הם היסוד לדין שגרים יכולים להינשא זה לזה ,שכן במקום שבו אין יחוס משפחתי המנוע מהקהל ,אין איסור. גדולי הדורות האחרונים עמקו בסוגיה זו מתוך מבט תורני רחב ,המשלב את עומק הפלפול עם הבנת התפתחות ההלכה וההיסטוריה היהודית ,כשהם מבררים את דמותו של אברהם אבינו בתוך מציאות של בירור והכנה לדורות.

הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ החזון איש (בספרו אמונה וביטחון ,פרק ג) ביאר :כי הנהגת האבות הייתה הנהגה של בירור והכנה לדורות הבאים ,ומשום כך ,פעולותיהם לא היו כפופות להגבלות ההלכתיות שנצטוו עליהן בני ישראל לאחר מתן תורה .הוא מבאר כי כוחו של אברהם היה בבירור הניצוצות הקדושים בכל מקום ,ועל כן ביכולתו היה לקחת את הגר ולהופכה לכלי קדוש ,פעולה שהיא מעבר למערכת האיסורים הרגילה ,שכן הוא היה בבחינת יוצר התורה והמצוות בחייו. הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק הגרי"ז מבריסק (בחידושי הגרי"ז ,פרשת לך לך) ביאר :כי יש לחלק בין דין קהל ה' לבין המציאות של אברהם אבינו .הוא מבאר כי האיסור על מצרים הוא איסור שחל על עם ישראל כקולקטיב ,משום שהם הפכו לאומה שקיבלה תורה .אברהם ,בהיותו יחיד שעוד לא הפך לאומה בעת ההיא ,לא היה מוגדר כקהל לעניין זה ,ומשכך לא ניתן להחיל עליו איסור שנועד להגדיר את היחסים הפנימיים של האומה לאחר התגבשותה. מו"ר הגר"ש וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ח ,סימן רמח) ביאר :כי אברהם אבינו בחוכמתו העצומה צפה ברוח קודשו את הנשמות העתידות לצאת מחיבור זה ,וידע שאין כאן איסור משום שהגר כבר עברה תהליך של התעלות וזיכוך בביתו .הוא מבאר כי כאשר צדיק מדרגתו של אברהם פועל, הוא אינו עובר על ההלכה ,אלא הוא מפרש את גבולותיה מחדש מתוך סמכותו הרוחנית ,שכן הוא יודע שרצון ה' האמיתי הוא ליצור את הזרע הקדוש מתוך בירור זה. הגאון רבי אשר וייס בספרו מנחת אשר (פרשת לך לך ,סימן יב) ביאר :כי עלינו להבין שאברהם אבינו היה המקור לתורה שבעל פה ,ובמקום שבו הוא פעל ,הוא יצר את הדין .הוא מבאר כי האיסור על המצרים הוא ביטוי לניתוק שבין העמים ,אך אברהם ,שהיה האב של כל העמים ,פעל מתוך תודעה שהכול שייך לקדושה אם רק יודעים כיצד לברר אותה .הוא מוסיף כי הידיעה שאברהם נשא אותה כאישה ,כפי שמופיע במדרש רבה (פרשת לך לך ,פרשה מה) ביאר :כי המפתח לכך שהיה כאן תהליך גרות מלא אשר שבר את מעמדה המצרי הקודם והפך אותה לבת ישראל לכל דבר. התבוננותנו בסוגיה מורכבת זו ,שבה אברהם אבינו נושא את הגר המצרית למרות האיסור המאוחר על ביאת מצרים בקהל ,מעמידה אותנו בפני נפקא מינות הלכתיות המלוות את פסיקת ההלכה גם בימינו .נראה ליישב כי הנפקא מינה המרכזית למעשה נוגעת לעצם מעמדו של הגר. אם אנו למדים מאברהם אבינו כי גיור שלם מפקיע את הזהות הלאומית המקורית לעניין איסורי ביאה ,הרי שזהו יסוד מוצק בהלכות גרות .למעשה ,אנו למדים שגם כאשר מדובר באדם המגיע מאומה שיש לה סייגים בביאה בקהל ,לאחר תהליך הגיור והזיכוך המלא ,נעלם האיסור ואין בו עוד שום שארית של פגם. נראה להסביר עוד ,כי תרגום הסוגיה למציאות החיים מלמדנו על כוחו של צדיק לפעול בתוך גבולות המציאות .בעוד שהאדם הרגיל נדרש להישמע לכללים הכתובים והידועים מראש ,הצדיק – שדרכו סלולה באמונה תמימה ובדבקות מוחלטת – יודע לזהות את הדרך שבה הרצון האלוהי מתבטא גם במקומות שנראים כסתירה לכללים .הנפקא מינה למעשה היא שאין אדם רשאי ללמוד היתר ממעשיו של אברהם אבינו ,שכן דרכו הייתה ייחודית ,אך הוא יכול ללמוד על הכוח שיש לנשמה גדולה לברר ניצוצות של קדושה במקומות שנראים כפוסלים או אסורים. עוד נראה להוסיף ,כי בהלכה ובמנהגי ישראל אנו מוצאים השלכה מעשית למושג הזה ביחס

לבירור נשמות .כשאדם ניגש לבחון את שורשיו או את סביבתו ,עליו להבין שאין דבר שהוא 'פסול' מיסודו אם יש בו פוטנציאל לתיקון .זוהי הנפקא מינה הגדולה – להפוך את הניסיון המורכב להזדמנות של בירור אמוני .כפי שאברהם אבינו ידע שמהגר ייצא זרע קדוש שימשיך את דרכו, כך כל אדם נדרש לבחון את המציאות שסביבו ,גם את זו שנראית רחוקה או מנוגדת ,ולשאול: כיצד ניתן לברר את הטוב הטמון בתוכה ולהביאו תחת כנפי השכינה. בעומק הסוגיה טמון יסוד המגדיר את מהות בחירתו של אברהם אבינו בתוך מציאות מורכבת של עמים וגבולות .נראה לבאר כי המעשה של אברהם אינו רק עניין הלכתי נקודתי של התרת איסור ,אלא מדובר בתנועה אמונית רחבה – אברהם אבינו ,בתור האב המברר את האנושות כולה, נדרש לחדור אל תוך ה"מצריות" כדי לחלץ מתוכה את מה ששייך לשורש הקדושה .הגר אינה עבורו סתם אישה ממדינה אחרת ,אלא ייצוג של עוצמה גשמית שיש לרומם אותה ולהכניס אותה אל תוך מסגרת הברית .הבחירה בה היא ביטוי לרצון האלוהי שגם מתוך השוליים של האנושות, מתוך החוץ ,ניתן להביא אל תוך הבית פנימה את מה שעתיד להיות חלק מהשלמות של עם ישראל. נראה להרחיב כי השוני בין הנהגת האבות לבין ההלכה הפסוקה לאחר מתן תורה נובע מהעובדה שהאבות יצרו את המציאות ,בעוד התורה שבאה אחרי כן נועדה לשמר ולתחם אותה .אברהם אבינו ,בבואו אל הגר ,לא בא אל איסור ,אלא בא אל חומר גלם שעוד לא נאסר ,ובכך הוא הראה לעולם שקדושה אינה דבר סגור הרמטית .הקדושה היא כוח חי ונושם שיש לו היכולת לזהות את הניצוץ גם בתוך המדבר המצרי .כפי שהעולם נברא מתוך חושך ואור ,כך גם בניין האומה נבנה מתוך מהלכים שנראים כחורגים מהסדר המקובל ,כדי ללמד שאין שום מציאות אנושית שאינה יכולה להיות מקודשת אם היא מובלת על ידי צדיק המחובר למקור החיים. עוד נראה להסביר כי רעיון המצריות בסוגיה זו מלמדנו על הגבולות שאנו מציבים לעצמנו. אנו נוטים לראות במציאות קטגוריות קשיחות של מותר ואסור ,של טהור וטמא ,אך הנהגתו של אברהם מלמדת אותנו שקיימת מדרגה של דבקות שבה המבט הפנימי משנה את מהות הדברים. אברהם אבינו ,ברוח קודשו ,ראה את הנשמה העמוקה של הגר ,נשמה שביקשה להינשא אל על, ובכך הוא פתח פתח לכל גר ובא להסתופף תחת כנפי השכינה .הסוגיה כולה מעלה על נס את תפיסת העולם שבה האדם הוא הבונה את הקהל ,והקהל אינו מגבלה לאדם ,אלא כלי המקבל את עבודתו הרוחנית של הצדיק. הרעיון העמוק הוא שהתפילה והמעשה המכוון של הצדיק הם המגדירים את גדרי המציאות. כאשר אברהם נושא את הגר ,הוא בעצם מגדיר מחדש מהי משפחה ומהי קדושה ,ובכך הוא מעניק לנו את הכוח להאמין שכל מחסור או קושי שנתקלים בו – גם אם הוא נראה כאיסור או כמניעה – יכול להפוך למקור של ברכה ,ובלבד שהדבר נעשה מתוך ראייה בהירה של רצון הבורא ומתוך רצון עז לדבקות אמיתית שאינה מוותרת על אף חלק מהעולם. ההתבוננות בסוד נישואי אברהם והגר אינה נותרת במישור הדיון ההלכתי היבש ,אלא היא פורצת אל מרחבי הנפש ,שם פוגש האדם את הצורך ליישב את הסתירות שבין רצונותיו האישיים לבין החוק האלוקי המוחלט .נראה להסביר כי הנהגתו של אברהם אבינו מלמדת את נפש האדם כי האמונה אינה מבוססת על מילוי טכני של הוראות בלבד ,אלא על נכונות פנימית עמוקה להבין

שרצון ה' עשוי להתגלות במקומות שאיננו צופים .אברהם אבינו ,בבירור הניצוצות שהוביל בביתו, מעניק לנו את הכוח להבין כי גם בתוך החלקים ה"מצריים" של חיינו – אותם קשיים ,יצרים או נסיבות שנדמים כזרים ובלתי רצויים – טמון פוטנציאל אדיר לקדושה ,הממתין למי שמעז לגשת אליו בטהרה ובכוונה עילאית. נראה להרחיב ,כי החיבור לנפש מתרחש כאשר אדם מפסיק לראות במצבים מורכבים בחייו כמשוכה שאין לעבור אותה ,אלא כאתגר לבירור אמוני .אברהם ,בדרכו המיוחדת ,מלמד את הלב היהודי שלא לפחד מהמפגש עם ה"זר" ,עם המציאות המורכבת ,אלא להאמין בכוחה של הנשמה להפוך את המציאות הזו לבית של תורה .המחשבה הזו משנה את הנהגת החיים :במקום תחושה של פיצול או חוסר אונים מול קשיים ,האדם מוצא את עצמו בכוחות חדשים של יצירה ובנייה, מתוך הבנה שגם המקומות הנמוכים ביותר יכולים להפוך לקרקע פורייה לזרע הקודש ,אם רק נדע לקרב אותם אל תוך המערכת האמונית שלנו בביטחון ובאהבה. נראה לבאר עוד ,כי העבודה המחשבתית כאן היא ללמוד להוביל את הרגש למקומות של אמונה טהורה .האדם נוטה לחפש תשובות מהירות ומובנות מאליהן ,אך התורה מלמדת אותנו דרך מעשה אברהם להעמיק בחיפוש אחר הרצון האלוקי המדויק לכל זמן .הנהגה של אמונה היא להכיר בכך שכל רגע שבו אנו חיים את המציאות מתוך דבקות ,הוא רגע שבו אנו בונים את הקהל שלנו מחדש .כאשר אנו משליכים את יהבנו על ה' ,אנו מוצאים את המנוחה הפנימית גם כאשר אנו נדרשים להתמודד עם שאלות שנראות כחורגות מהסדר המקובל ,שכן אנחנו יודעים שהקשר שלנו עמו אינו תלוי בתוצאות חיצוניות ,אלא בטוהר הכוונה ובעומק ההתמסרות שלנו בכל צעד. ההתבוננות במעשהו של אברהם אבינו אינה מאפשרת לנו להישאר במישור העיוני בלבד ,אלא היא תובעת מאיתנו בירור מוסרי נוקב על הדרך שבה אנו ניגשים למציאות .נראה להסביר כי המוסר היהודי אינו אוסף של חוקים קפואים ,אלא מצפן פנימי המכוון את האדם למקום שבו השכינה חפצה לשכון .כאשר אנו רואים את אברהם בוחר בבירור נשמות ובבניית העתיד מתוך חומר גלם שנראה כלא שייך ,אנו נדרשים לשאול את עצמנו :היכן טמון המצפן שלנו בבואנו לפגוש את השונה? המוסר כאן מלמד אותנו שאין אדם רשאי לפסול מראש שום יציר כפיים של בורא עולם ,שכן האחריות המוסרית שלנו היא לזהות את הנקודה הטובה ,לקרב אותה ולחבר אותה אל הקדושה ,מתוך ענווה המכירה בכך שדרכי השם עמוקות ורחבות מבינתנו המוגבלת. נראה להרחיב כי המצפן הפנימי הנבנה מתוך עיון במעשה זה מורה לנו על חשיבותה של יושרה פנימית בתוך עולם של מורכבות .אדם שמוסרו מיושר מבין שהבחירות שלו אינן נועדו רק לסיפוק צרכיו ,אלא הן חלק מבניית הקומה הרוחנית של האומה .אברהם אבינו ,בבואו אל הגר, לא חיפש את הנוחות האישית אלא את שליחותו בעולם ,והוא עשה זאת בגלוי ,מתוך אמת שהייתה מונחת על שולחנו לעין כל .המוסר כאן דורש מאיתנו לחיות חיים של שקיפות אמונית ,שבהם הבחירות שלנו – גם אלו שנראות לאחרים כבלתי מובנות – נובעות מתוך בירור פנימי עמוק ולא מתוך יצרים חולפים או משיקולים זרים .זהו מצפן המורה לנו לבדוק תמיד האם המעשה שאנו עושים ,תחת אדרת של קדושה ,אכן נועד להרחיב את גבולות הקדושה בעולם. לבסוף ,נראה לבאר כי המצפן הפנימי שלנו חייב להיות מעוגן באמונה שכל פגמי העולם הם בני