מדוע כשיצחק ביקש על שיהא לו בנים ביקש על עושר ולא על בנים?

מדוע כשיצחק ביקש על שיהא לו בנים ביקש על עושר ולא על בנים? השקט העמוק של השדות והדממה הדקה האופפת את אוהלו של יצחק אבינו בשעות בין הערביים ,עת האדמה פושטת צורה ולובשת צורה וריח האדמה הלח עולה מן התלמים ,שרויים בהתרגשות פנימית עצומה ורוטטת .האור הולך ודועך על פני הדיונות ,וקול לחש דק נשמע מבין יריעות האוהל פנימה ,שם עומד יצחק אבינו ,לבד מול קונו ,בתפילה…

מדוע כשיצחק ביקש על שיהא לו בנים ביקש על עושר ולא על בנים? השקט העמוק של השדות והדממה הדקה האופפת את אוהלו של יצחק אבינו בשעות בין הערביים ,עת האדמה פושטת צורה ולובשת צורה וריח האדמה הלח עולה מן התלמים ,שרויים בהתרגשות פנימית עצומה ורוטטת .האור הולך ודועך על פני הדיונות ,וקול לחש דק נשמע מבין יריעות האוהל פנימה ,שם עומד יצחק אבינו ,לבד מול קונו ,בתפילה המנסרת את רקיעי שמיא. הדמעות חמות ,הלב פועם בחביון סתרים ,וכל הבריאה כולה עוצרת את נשימתה נוכח גודל השעה והמסירות הנפלאה .והנה ,כאשר פותחים את ספר התורה הקדוש בפרשת תולדות ,עומד לפנינו פלא עצום המפעים את לב הלומדים ומעורר תמיהה נוקבת עד למאוד :היתכן כי אדם העומד ומייחל בכל מעודה של נשמתו לבנים ,לזרע של קיימה שימשיך את שושלת האבות ויאיר את העולם באור אלוקי ,אינו מבקש בתפלתו הישירה על פרי בטן ,כי אם שופך את שיחו ומעתיק את כל כובד בקשתו על עשירות בלבד? מה פשר הנהגה נשגבה זו ,וכיצד ייתכן שבליבו של יצחק בוערת השתוקקות עצומה לבנים ,ואילו מן השמים מתגלה כי תפלתו כוונה אל העושר וההון? ומתוך דברי הכתובים הנשגבים המרחפים על פני פרשת תולדות ,ניגשים אנו אל הפסוק המכונן את שורש התפילה והבקשה" :ויעתר יצחק לה לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה ותעבר רבקה אשתו" (בראשית כה כא). פסוק קדוש זה פותח צוהר אל עומק ההתרחשות שבה יצחק אבינו מציב את תפלתו לפני בורא עולם ,וממנו עולה התמיהה הגדולה כיצד תפילה זו ,המכוונת כל כולה להקמת זרע ,מתבארת על פי חז"ל כשפיכת תפילה בעושר ובבקשה על ההון ,וכיצד מתחברים הדברים אל שורש הבריאה והנהגת האבות. התרגום אונקלוס (בראשית כה כא) פירש כי וצלי יצחק קדם ד לקבל אתתיה ארי עקרה היתה וקבל מיניה ד ועבדי רבקה אשתו ,ונראה להוסיף כי התרגום הקדוש פותח לנו את שערי הלשון לדעת

כי כל עניינו של יצחק היה מכוון אל בקשת הישועה עבור אשתו ,באופן שכל תפילתו יצקה חיים חדשים במציאות העקרה. רש"י (שם) כתב לנוכח אשתו הטה אוהלו לצד אחד והיא הטה אוהלה לצד אחר אמר אל רבקה נסתכל שמא אבנה הימנה וכשראה שאינה ראויה לילד עמד והתפלל ,ונראה לבאר כי מכאן מתגלה עומק שותפותם של יצחק ורבקה בתפילה ,שבה כל אחד מהם עומד בפינתו ומכוון את מעמקי ליבו אל מקור החיים ,באופן שהתפילה אינה בקשה פרטית כי אם בניין עולם ומלואו. רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר כי ויעתר הוא מלשון עתר שהוא ריבוי תפילה ,ולנוכח אשתו פירושו בעבור אשתו שהיא הייתה העקרה ,ונראה להוסיף כי לשון העתרות מלמדת על עוצמת ההפצרות ועל עמידה ממושכת לפני הכסא ,שבה הצדיק אינו מרפה עד שהוא פועל ישועה בעולמות העליונים. הספורנו (שם) חידש כי ויעתר יצחק הוא לשון עתר וענן קטורת שעולה ומתמר כלפי מעלה ומעקם את המציאות ,ולנוכח אשתו פירושו שכוונתו הייתה כולה ממוקדת בצורך הפרטי של רבקה להיוושע ,ונראה להסביר כי בכך מתבארת העובדה שתפילתו הגדולה של יצחק טומנה בחובה את כל צורכי ההשפעה והברכה ,עד שנתעטפה הבקשה בכלים הראויים להוריד שפע רב לעולם. ומתוך מעייני התלמוד העמוקים הנובעים באור תורה שבעל פה ,מתגלים יסודות איתנים המבארים את סוד עומק תפילתו של יצחק אבינו: בגמרא במסכת יבמות (דף סד ע"א) איתא :מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים .ונראה לבאר כי עניינה של העקרונות אינו חיסרון במציאות חלילה ,אלא כלי עליון שנועד למשוך את תפילתם הזכה של הצדיקים מתוך עומק הלב ,עד שעל ידי כך נתהפך הטבע ומתגלה שפע חדש בעולם. רש"י שם (דף סד ע"א ד"ה מתאוה לתפלתן) פירש כי הקב"ה מתאוה להם שיאמרו לפניו לפני ולפנים, ונראה להוסיף כי התפילה אינה רק אמצעי לקבלת בקשה ,אלא היא עצמה מהות של דביקות עליונה המרוממת את האדם עד למקום שבו הוא שותף במעשה בראשית. תלמוד ירושלמי (מסכת ביצה פרק ב הלכה ד) איתא עוד בעניין כוחה של תפילה המהפכת את הגזירה מן הקצה אל הקצה ,ונראה לבאר כי כאשר יצחק אבינו עמד ושפך את שיחו לפני ה' ,לא ביקש לעצמו דבר מתוך חיסרון פרטי ,אלא ביקש לברר את כל צינורות השפע בעולם כדי שהברכה תרד אל מקומה הראוי בטהרה ובקדושה מוחלטת. וממרחבי דברי הראשונים ענקי הרוח ,אשר ירדו לעומקם של פסוקים באור צרוף ובלתי אמצעי, מתגלים יסודות נפלאים המאירים את הנהגתם של האבות הקדושים: רבי משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית כה כא) ביאר כי עניין עקירותם של האבות בא ללמדנו שכל קיומם ועמידתם אינם מובנים מאליהם אלא נתונים תחת השגחה עליונה ותפילה תמידית ,ונראה להוסיף כי בכך מובן מדוע נדרש יצחק לעמוד בתפילה עמוקה ומיוחדת ,שכן כל ישועה בעולם באה מתוך התעוררות פנימית שאין למעלה הימנה.

רבי דוד קמחי הרד"ק (בראשית כה כא) כתב כי לשון העתרות מורה על עמידה חזקה וריבוי בקשות לפני הבורא יתברך ,ונראה לבאר כי מכאן מתגלה גודל כוחה של תפילת צדיקים הבוקעת רקיעים ואינה שבה ריקם ,עד שהיא פועלת מהפך גמור במציאות הטבעית. רבי לוי בן גרשום הרלב"ג (בראשית כה כא) חידש כי התפילה היא הכלי שדרכו האדם מכיר בשפלותו ובכך שהוא תלוי כולו בחסדי שמים ,ונראה להסביר כי מכך נלמד עומק כוונתו של יצחק אבינו אשר יצק את כל תעצומות נפשו אל תוך הבקשה והתפילה הטהורה. וממרחבי דברי האחרונים נושאי אבוקת האור של תורת הנגלה והנסתר ,אשר העמיקו בכל קוצו של יוד ובכל מילה מתורת רבותינו ,מתגלים יסודות נפלאים המבררים את הנהגתו של יצחק אבינו: רבי משה סופר הכתב סופר (פרשת תולדות) כתב כי אם אין כסף בבית לפרנס אז ריבוי בנים לא הויא ברכה ,וכמו שכתב הפנים יפות על פסוק וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות ,אבל בשעת עניות אין זה ברכה שירבה כצאן ,לכן ביקש יצחק שיהא לו גם עשירות שיוכל לפרנס את ילדיו ,ונראה לבאר כי העושר אינו מטרה בפני עצמה אלא תשתית הכרחית המאפשרת את קיומם והתפתחותם הרוחנית והגשמית של הבנים מתוך מנוחת הדעת. רבי קלונימוס קלמן אפשטיין מאור ושמש (פרשת תולדות) ביאר כי מדרך הצדיקים להעלים התפלה להלביש אותה בדבר אחר כדי שלא יהיה עליה קטרוג ,כי המחשבה ופנימיות התפלה גם המלאכים אין ידוע להם ,ולזה למי שצריך בנים יש עצה שיתפלל על עשירות ,וידוע שלמה לו לאדם עשירות רק בשביל בנים ,להלבישם ולהנעילם ולהחזיקם לתלמוד תורה ולהשיאם ולשדך אותם עם תלמידי חכמים ,ממילא הוא תפלה על בנים ,ונראה להוסיף כי עטיפת התפילה בלבוש של בקשת ממון טומנת בחובה עומק עצום של מסירות נפש שבה האדם מכוון את כל ענייני העולם הזה אך ורק לשם שמים. רבי פנחס הורוויץ בפנים יפות (פרשת וזאת הברכה פרק לג) חידש על הפסוק וישגב אביון מעוני כי בשעת עניות אין ריבוי הבנים בגדר ברכה אלא ניסיון קשה ,ונראה להסביר מתוך הדברים כי יצחק אבינו ביקש להקים שושלת מתוך הרחבת הדעת והיכולת הכלכלית המלאה להעמיד את הבנים על תילם בתורה וביראת שמים. רבי דוד צבי פרידמן בשלל דוד (פרשת תולדות) ביאר את מחלוקת המפרשים האם ויעתר יצחק פירושו ששפך תפלתו בעושר כלומר הרבה בתפלה או שהפך את הגזירה כעתר שמהפך מצד אל צד ,ונראה להוסיף כי בזה מובן עומק עמידתם של האבות אשר בכוח תפילתם הזכה והעמוקה שינו את סדרי הטבע ופתחו שערי שמים להשפיע טוב הברכה לעולם כולו. ולענ"ד נראה להוסיף כי עניין תפילתו של יצחק על העושר מורה על כך שההשפעה הגשמית והרוחנית כאחד שזורות זו בזו בקשר בל יינתק ,עד שהעושר המשמש לצורכי תורה וחסד נעשה חלק בלתי נפרד מעצם בניין המשפחה והדורות ,ונראה להסביר כי בכך מתבארת גדלותם של אבות האומה אשר ידעו לרתום את כל כוחות החומר לעבודת ה' תמימה וטהורה. ומתוך נבכי הסוגיה העמוקה עולים אנו אל שדה המעשה ,אל נפקא מינות ברורות המתרגמות את העיקרון הגדול אל מציאות החיים וההלכה היומיומית .התבוננות מעמיקה בדרכו של יצחק

אבינו המבקש עשירות כדי לתמוך בבניית דורות ישרים מאירה באור חדש את חובתו של האדם בעולם הזה כלפי פרנסתו וכלפי חינוך ילדיו. הנפקא מינה הראשונה הנובעת מן הדברים נוגעת לעצם מהות ההשתדלות של האדם בפרנסה. כאשר אדם ניגש אל מלאכתו או אל עסקיו ,עליו לדעת כי כל מעשה ההשתדלות אינו מטרה בפני עצמה ואינו נועד רק לסיפוק צרכים חומריים או מותרות ,כי אם כלי עזר קדוש לבניין בית נאמן בישראל ,להחזקת תורה ולזכות את בניו ובנותיו באור תורה ויראת שמים טהורה .ההסתכלות הזו משנה מן הקצה אל הקצה את כל גישתו של האדם אל עמלו היומיומי ,והופכת אפילו את השעות הפשוטות של עשייה גשמית לחלק מעבודת הבורא יתברך. הנפקא מינה השנייה עניינה האופן שבו האדם מתפלל על צרכיו .למדנו מתפילתו של יצחק כי מותר ואף צריך לבקש על הרחבת הדעת ועל אמצעים חומריים שיאפשרו להרים את הראש מעל הדוחק ,אך זאת מתוך כוונה פנימית עמוקה כי כל השפע המבוקש מיועד אך ורק לשם שמים, להרבות כבוד שמים בעולם ולהעמיד תלמידים הגונים ולומדי תורה באמת ובפשטות. ומתוך עומק הסוגיה נשאת ההרחבה הרעיונית אל שורש ההסתרה והגילוי שבהנהגת הצדיקים. כאשר אדם מתפלל על דבר מסוים ומלביש את בקשתו בלבוש אחר ,אין הכוונה כלל חלילה להסתיר מן הבורא יתברך את צרכו האמיתי ,שהרי לפני ולפנים גלוי וידוע כל תעלומות לב ,אלא כל עניינו הוא ליצור כלי רוחני עמוק יותר שיכול לשאת את הברכה במלוא עוצמתה .העושר אינו ערך לעצמו בעולמם של אבות ,אלא הוא מסמל את יכולת ההשפעה המלאה ,את האפשרות להרים את המציאות מן המצר אל המרחב ,ולתת לזרע הקודש להתפתח מתוך מנוחת דעת מוחלטת שאין למעלה ממנה. והנה מונח כאן יסוד עמוק המברר את מהות התפילה כולה ,שאינה רק אמצעי טכני לשינוי המצב ,כי אם מהפך פנימי המתרחש בנפשו של האדם עצמו .כאשר יצחק אבינו מנתב את כל תעצומות נפשו אל בקשת ההון ,הוא בעצם מלמדנו כי כל קיומו של האדם בעולם הזה נועד לרתום את כוחות החומר לשם שמים ,להפוך את האדמה לבית שבו השפע הגשמי והקדושה משמשים בערבוביה אחת טהורה ומאירה ,ועל ידי כך מתגלה מלכותו יתברך בכל מרחבי הבריאה. ומעמקי הנפש פנימה ,נוגעת הסוגיה בנימים הרגישים ביותר של לב האדם ,המבקש בכל עת למצוא את נקודת האחיזה הברורה בין שמים וארץ .האדם המהלך בעולם הזה מוצא את עצמו לא פעם נקרע בין צרכיו החומריים הדחופים ,בין דאגת הפרנסה והמחיה ,לבין השאיפה הגדולה להתעלות בתורה וביראת שמים טהורה .הנהגתו של יצחק אבינו מלמדת את האדם פרק יסודי באמונה פשוטה ושלמה :אין שום צורך לנתק בין עולמו הרוחני לבין מציאות חייו המעשית. ההפך הוא הנכון ,כאשר האדם מכוון את ליבו ומטה את כל מעשיו לשם שמים ,הרי שגם הבקשה הגשמית ביותר נעשית כלי קיבול לאורו של עולם .הנפש מוצאת בכך מנוחה אמיתית ,שכן היא מבינה שאין כאן סתירה כי אם הרמוניה אלוקית נפלאה ,שבה החומר והרוח מתאחדים למהות אחת של עבודת הבורא מתוך שמחה והרחבת הדעת. ומתוך עומק הדברים נבנה לו המצפן הפנימי ,אותו קול עדין הלוחש בלב ומכוון את האדם