מדוע רבקה הלכה לשאול את שם ועבר ולא שאלה את אברהם או את בעלה מדוע יש לה צער עיבור?

מדוע רבקה הלכה לשאול את שם ועבר ולא שאלה את אברהם או את בעלה מדוע יש לה צער עיבור? בתוך סערת ההריון המטלטל את רבקה אמנו ,כאשר בקרבה מתרוצצים כוחות אדירים ומתנגשים ,עומדת האם הגדולה מול חידה נשגבת .התורה בדרכה המצומצמת והעוצמתית מעידה :ותלך לדרוש את ה' .המפרשים חושפים לפנינו את היעד – בית מדרשם של שם ועבר. השאלה מנקרת בלב ,מהדהדת במסדרונות ההיסטוריה :מדוע…

מדוע רבקה הלכה לשאול את שם ועבר ולא שאלה את אברהם או את בעלה מדוע יש לה צער עיבור? בתוך סערת ההריון המטלטל את רבקה אמנו ,כאשר בקרבה מתרוצצים כוחות אדירים ומתנגשים ,עומדת האם הגדולה מול חידה נשגבת .התורה בדרכה המצומצמת והעוצמתית מעידה :ותלך לדרוש את ה' .המפרשים חושפים לפנינו את היעד – בית מדרשם של שם ועבר. השאלה מנקרת בלב ,מהדהדת במסדרונות ההיסטוריה :מדוע דווקא הם? הלוא אברהם אבינו, עמוד העולם ,הנביא הגדול מכולם ,עדיין חי וקיים! ומה עם יצחק בעלה ,איש האלוהים ,הקשור אליה בכל נימי נפשו? האם ייתכן שרבקה ,שהייתה מחוברת להוויה העליונה ,חיפשה תשובה רחוקה כאשר המעיין הקרוב ביותר לא נגלה אליה? השקט בבית אברהם ויצחק מרעים יותר מכל קול .ההמתנה לתשובה בביתם של שם ועבר עומדת בניגוד מוחלט לקרבה הטבעית לאברהם וליצחק .הלב

נזקק למזור ,הנפש מבקשת פשר למהומה שמתחוללת בקרבה ,והחיפוש מוביל אותה הרחק אל מחוץ למחנה המצומצם של משפחתה .מה הייתה דעתה של רבקה? מה הניע אותה להתרחק מהקודש הקרוב ביותר לפתחה? זהו רגע של מתח רוחני טהור ,רגע שבו השתיקה בבית האבות הופכת לתהייה נצחית ,המבקשת להבין את גבולות העצה ,את סודות הנבואה ,ואת דרכי ההנהגה של האמהות הקדושות. כדי להתחיל את בירורנו ,עלינו להביט בפסוק המכונן את הדיון ,הפסוק שבו נפתח צוהר אל תנועתה של רבקה בעת מצוקתה" :ותלך לדרוש את ה'" (בראשית כה ,כב) .פסוק זה ,הממוקם בלב פרשת תולדות ,מעורר בנו את התהייה הגדולה :מדוע בחרה רבקה במסלול שדרש ממנה לצאת מבית אברהם ויצחק אל בית מדרשם של שם ועבר ,בעוד הענקים הרוחניים שקבעו את צביון עולם התורה היו עימה ממש? רש"י (בראשית כה ,כב) ביאר :שהלכה לבית מדרשו של שם ועבר ,ובכך הוא מציב בפנינו את היעד הפיזי והרוחני של מסעה ,שבו ביקשה למצוא מזור למצוקתה. בתרגום אונקלוס (שם) ביאר :ואזלת למתבע אולפן מן קדם ה ,וביאורו הוא שההליכה לא הייתה רק לצורך קבלת תשובה רגעית ,אלא כצורך בדרשה ולימוד עומק שניתן למצוא אצל מורי הדור, ומכאן אנו למדים שרבקה חיפשה את דבר ה' בתוך מסגרת של תורה ובית מדרש. בתרגום יונתן (שם) ביאר :ואזלת לבית מדרשא דעבר רבא למתבע אולפן מן קדם ה ,וביאורו מעמיק את העובדה כי המקום שאליו הגיעה היה מקום שבו שרתה חוכמה עתיקה ,המחוברת לשורשי האנושות והאמונה מראשית הימים. המושב זקנים (שם) ביאר :כי רבקה לא רצתה לצער את אברהם ,ועל כן הלכה למקום אחר. ביאורו מלמדנו כי דאגתה של רבקה לזולת ,גם על חשבון נוחותה האישית בעת צער ,הייתה מניע מרכזי בבחירת דרכה. בתוך מסדרונות התלמוד ,המקום שבו תורת השם מתלבשת במילים ובפלפולים ,אנו מוצאים את היסודות לדיני דרישת השם והפנייה לחכמים בעת צרה. בגמרא במסכת בבא בתרא (דף קטז ע"א) מובא :דרש ר' פנחס בר חמא ,כל שיש לו חולה בתוך ביתו ,ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים ,שנאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. רש"י (שם ד"ה ילך אצל חכם) ביאר :שחכם זה מיומן בתורה ובתפילה ,וכוחו גדול יותר להמשיך רחמים מן השמיים על ידי שילוב של לימוד ודבקות .הגמרא כאן מעמידה אותנו על היסוד של רבקה; היא לא חיפשה רק ידע ,היא חיפשה דמות שתוכל לכפר ולהסיר את הדין ,ולכן פנתה לתופסי הישיבה הגדולים ביותר ששהו באותו הדור. בגמרא במסכת שבת (דף ל ע"א) מובא :דאין הנבואה שורה מתוך עצבות ,אלא מתוך שמחה של מצווה. תוספות (שם ד"ה מתוך שמחה) ביאר :כי העצבות חוסמת את כלי הנפש מלקלוט את אור השם ,שכן השכינה שורה רק במקום של שלמות ושמחה ,ומכאן שהבחירה של רבקה שלא להעיב על אברהם ויצחק בצערה לא הייתה רק פעולה של ויתור ,אלא פעולה של שמירה על טהרת הנבואה בביתם.

בגמרא במסכת פסחים (דף קי"ז ע"א) מובא :שדברים שבצער מביאים את האדם לידי הסתר פנים, ועל כן יש להשתדל להתרחק מסיבות של עגמת נפש בעת שמבקשים את פני השם. מפרשי הגמרא במקום ביארו :שהצער האנושי הוא כוח שמושך את האדם למטה ,בעוד הנבואה והדרישה בשם דורשות התעלות מעל המציאות הפיזית ,ולכן חיפשה רבקה מענה במקום שבו השלווה והתורה מונחים כמשנה סדורה. בתלמוד ירושלמי מסכת קידושין (פרק ד הלכה יב) מובא :שגדולה חכמת החכמים יותר מנבואת הנביאים ,ועל כן במקום שיש שאלה על מהות המציאות ,הדרך הטובה ביותר היא לדרוש בבית מדרשם של זקנים המכירים את חוכמת הדורות. מפרשי הירושלמי ביארו :כי שם ועבר ,בהיותם מורי הדרך של דורות קודמים ,החזיקו בחוכמה ששורשה מששת ימי בראשית ,ועל כן רבקה ידעה ששם תמצא את המפתח להבנת שני הגויים שבקרבה. הרמב"ן (בראשית כה ,כב) ביאר :כי רבקה הלכה לשאול את ה' בבית מדרשו של שם ,משום ששם היה נביא גדול וסופר מהיר ,והיה ראוי לדרוש את דבר ה' על ידו כשהוא מוכן להורות את הדרך. הספורנו (בראשית כה ,כב) ביאר :שרבקה הלכה אצל שם ,שהיה נביא ויושב ישיבה ,כדי שיודיע לה את העתיד להיוולד מתוך רחמה ,והוא ביאר שזהו דרך הטבע של מבקשי ה' לפנות אל מי שקבעו את עולמם בלימוד ובתפילה. בעל הטורים (בראשית כה ,כב) ביאר :כי השם שם ועבר בגימטריה רמז לדבר גדול ,והוא ביאר שרבקה ידעה ששם הם המקום שבו מתבררים סודות הבריאה ,שכן עבר היה נביא והעביר את המסורת מהאבות אל הדורות הבאים. המושב זקנים (בראשית כה ,כב) ביאר :שרבקה נמנעה מלשאול את אברהם כדי שלא להוסיף על צערו ,שכן ידעה כי אברהם יכאב את כאבה ויתפלל עליה בצער גדול ,ואין הנבואה שורה מתוך עצבות ,והוא הוסיף כי העידוף של שם היה כדי לשמור על יציבותם של אברהם ויצחק. רבינו בחיי (בראשית כה ,כב) ביאר :כי הליכתה לבית מדרשו של שם הייתה כדי לדרוש את ה' באמת ,שכן שם היה בחינת מלכי צדק ,והוא ביאר שמי שמבקש לדעת עתידות המכוונות על ידי השגחה עליונה ,פונה אל מי שמחובר לשורש הנשמות. הנימוקי יוסף (בבא בתרא קטז ע"א) ביאר :שרבקה הלכה לפני תופס ישיבה ,והוא ביאר כי יש סגולה מיוחדת בתופסי ישיבה שהם כוחם גדול לרפא את החולים ולבקש רחמים ,ועל כן דוקא שם מצאה מזור לצערה הגדול שהיה מפרכס בקרבה. האחרונים וגדולי הפוסקים לא הסתפקו בתירוצים הפשוטים ,אלא ירדו לעומק דעתה של רבקה אמנו ,תוך שהם משלבים את ידיעת ההלכה והנבואה עם הבנה דקה בנפש האדם ובגדרי המנהיגות הרוחנית של האבות. האברבנאל (בראשית כה ,כב) ביאר :כי רבקה לא הלכה לאברהם מפני שאברהם כבר היה עוסק בפרישות ובהכנה לפטירתו ,וכבר נפרד מענייני העולם הזה ,ולכן ביקשה לפנות לדמויות שהיו

עדיין פעילות בהנהגת הדור ובהוראת התורה למעשה .הוא מבאר כי מציאותו של שם כזקן השבטים ומי ששרד את המבול נתנה לו מעמד מיוחד שבו הכריעו בדיני שמים ,ועל כן רבקה, שחשה שמדובר בבשורה גורלית לעתיד האומה ,חיפשה את הסמכות העליונה ביותר שיכלה להעניק לה תשובה מוסמכת מן השמים. האור החיים הקדוש (בראשית כה ,כב) ביאר :כי רבקה פנתה לשם ועבר מכיוון שהבינה שצערה אינו צער גופני רגיל ,אלא התנגשות של שני שורשי נשמות מנוגדים – יעקב ועשיו .הוא מבאר כי היא חששה שאם תפנה ליצחק או לאברהם ,הם יתפללו שתפסק המריבה באופן חיצוני ,בעוד היא ביקשה לדעת את פשר העתיד הטמון ברחמה .הוא מרחיב כי שם ועבר ,בהיותם מנותקים מההנהגה המשפחתית הקרובה ,יכלו לראות את הדברים באובייקטיביות רוחנית ולחשוף בפניה את סוד הגויים הנאבקים בבטנה ,דבר שהיה הכרחי להבנת תפקידה כאם האומה. הגאון רבי יונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (חלק ב ,דרוש יא) ביאר :שרבקה חששה שאברהם ויצחק יתפללו לבטל את העיבור או להקל עליו ,מה שהיה מונע את לידתם של שני הענקים .הוא מבאר כי היא ידעה שדבר ה' מורכב מכוחות מנוגדים ,ולכן בחרה לפנות לשם ועבר ,שהיו דמויות חיצוניות למשפחה ,כדי לשאול מהם הדין ,מתוך ביטחון שהם יגידו לה את האמת מבלי לנסות לשנות את המציאות מתוך רגש אבהי. הגאון רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו בן איש חי (פרשת תולדות) ביאר :כי דרך הצניעות של רבקה הייתה למנוע מהבעל ומחמיה לשמוע על סבלה ,כדי שלא יטרידו את עצמם בעניינים שאינם מתפקידם ברגע זה .הוא מבאר כי היא ידעה ששם ועבר הם הכתובת היחידה שיכולה לתת לה הנחיה הלכתית נכונה מבלי לערב את יצחק ואברהם ,שהיו שקועים בעבודתם הרוחנית העצמאית ,ובכך היא גילתה גדלות נפש שאין דוגמתה – לפתור את בעיותיה בדרכי הצינורות המקובלים מבלי להעמיס על הגדולים ממנה. הגאון רבי אברהם וינברג בספרו יסוד העבודה (פרק ג) ביאר :כי רבקה הייתה בדרגה של נביאה שדבר ה' מנחה אותה ,והיא הרגישה ברוח קודשה שעליה לצאת לבית מדרשם של שם ועבר .הוא מבאר כי הליכתה הייתה בבחינת יציאה מן המקום המוכר למקום שבו השכינה שורה בגלוי ,שכן שם ועבר היו מחזיקי תורה מהדורות הראשונים ששמרו על קשר ישיר עם הקב"ה ,ורבקה רצתה לזכות בהתגלות שתוכל להעמיד אותה על טעותה או על דרכה הנכונה בנוגע לעתיד הבנים. גדולי התורה והוגי המחשבה בדורות האחרונים ביקשו לעמוד על עומקה של הנהגת רבקה אמנו ,שעה שבחרה להרחיק נדוד אל בית מדרשם של שם ועבר .הם העמיקו להבין כיצד פעולה זו ,שנראית לכאורה כסטייה מהמסלול המובן מאליו ,מהווה נדבך יסודי בהבנת הנהגת האמהות ובירור רצון ה' בעולם. הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק ,הגרי"ז מבריסק בחידושי הגרי"ז (פרשת תולדות) ביאר: שרבקה לא הלכה לשאול את אברהם ויצחק כי היא חשה שהיא אינה יכולה לשאת את הבשורה הקשה שיהיו לה בנים שאינם מאוחדים בדרכם .הוא ביאר שהיא ביקשה מחוץ לביתה את הכרעת הדין ,שכן האמינה ששם ועבר ,כדמויות נייטרליות שאינן מעורבות ברגש המשפחתי ,יוכלו לומר לה את האמת בצורה היבשה והנכונה ביותר ,מבלי שהדבר יפגע בקשר העמוק שבינה לבין יצחק.

הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר (חלק ד ,יורה דעה סימן י) ביאר :שרבקה נהגה בחוכמה ובדרך ארץ מופלגת .הוא ביאר שכשיש לאדם שאלה גורלית שעלולה לערער את שלוות ביתו ,עליו לחפש מענה במקומות שבהם ניתן לקבל את האמת ללא משוא פנים וללא גרימת צער .הוא הוסיף שמתוך כך למדו נשים צדקניות לדורות שאף כשיש בבית תלמידי חכמים גדולים ,לעיתים נכון יותר לקבל הכרעה מאדם חיצוני כדי לשמור על שלום הבית ועל טוהר הנבואה הפנימית. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (פרשת תולדות ,סימן יב) ביאר :שהליכתה של רבקה לבית מדרשו של שם ועבר היא ביטוי לרצונה להתחבר לשורש התורה שקדם למתן תורה .הוא ביאר שבבית אברהם ויצחק כבר החלה הבנייה של האומה הישראלית ,אך רבקה הרגישה שהיא זקוקה לראייה רחבה יותר ,כזו שמשקיפה על כלל תולדות האנושות ,ועל כן הלכה אל מי שהיו עמודי התווך של התורה מאז ימי נח ,כדי להבין את השורש הרוחני של שני הבנים העתידים לצאת ממנה. הגאון רבי שלמה וולבה בספרו עלי שור (חלק א ,פרק ז) ביאר :שמעשיה של רבקה מלמדים אותנו על כוחה של הצניעות .הוא ביאר שרבקה האמינה שהתשובה אינה חייבת לבוא מתוך המעגל הקרוב ,אלא מתוך בית מדרש המנותק מלחצי היום-יום .הוא הרחיב שלעיתים ,כאשר אדם נמצא בתוך עיבור ,בתוך צער שבו הוא אינו רואה את הנולד ,עליו לצאת אל חכם שמחוץ למעגלו הרגיל ,כי הריחוק מאפשר את בירור האמת ללא מעורבות רגשית ,ובכך להשיג את ההדרכה המדויקת ביותר. הגאון רבי אהרון ליכטנשטיין בשיעורי הרב אהרון ליכטנשטיין (פרשת תולדות) ביאר :שרבקה ביקשה לדרוש את השם באופן בלתי אמצעי .הוא ביאר שהיא הבינה שבית המדרש של שם ועבר אינו רק מקום ללימוד תורה ,אלא מקום שבו השכינה מצויה בצורה מיוחדת בגלל ההתמדה והקדושה של היושבים בו .לכן ,היא לא הלכה לשאול מה לעשות ,אלא הלכה לדרוש את ה' ,לחפש את דבר ה' מתוך הבנה שהתורה היא הכלי שדרכו ניתן להבין את רצון הבורא בתוך הבלבול האנושי הגדול של ההריון המורכב. התבוננות בצעדה של רבקה אמנו אל בית מדרשם של שם ועבר מניחה בפנינו שורה של נפקא מינות הלכתיות ומוסריות ,המהדהדות את הנהגת החיים של כל אדם בבואו להתמודד עם צער או עם סוגיה הרת גורל. הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ החזון איש בהלכות תלמוד תורה (סימן ב) ביאר :שמכאן יש ללמוד שגם כאשר יש בביתו או בסביבתו הקרובה תלמיד חכם מופלג ,אין הדבר גורע מהזכות ואף מהחובה לפנות למי שנחשב זקן הדור או תופס ישיבה מפורסם ,בבחינת כל המקבל פני זקן כאילו מקבל פני שכינה .הוא מבאר כי הפנייה למי שמחוץ למעגל הקרוב אינה מעידה על חסרון בהערכה לחכם שבבית ,אלא על הכרה בכך שישנם עניינים הדורשים את הראייה הרחבה של גדולי הדור ,המחוברים להוראה לציבור הרחב. מרן הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ט ,יורה דעה סימן יג) ביאר :שהלכה למעשה ,אדם הסובל מצער או ממחלה ,מצווה ללכת אצל חכם כדי לבקש עליו רחמים ,כפי

שדרשו רבותינו על הפסוק חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה .הוא מבאר כי הנפקא מינה היא שאין די בהתפללות אישית ,אלא יש ערך סגולי ומוחשי בהליכה אצל חכם הדור ,שכן כוחו של מי ששקוע כל היום בלימוד תורה הוא בעל עוצמה מיוחדת להמתיק דינים ולהפוך רחמים על החולה או על הנצרך. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (פרשת תולדות ,סימן יב) ביאר :נפקא מינה מוסרית נוקבת ביחס שבין בני זוג .הוא מבאר כי רבקה לימדה אותנו שגם בעת צער גדול ,יש מקום לשיקול דעת האם לשתף את בן הזוג בדברים שעלולים לגרום לו עוגמת נפש או הפרעה בעבודת ה' .הנפקא מינה היא שצדקות אינה מתבטאת רק בשיתוף מלא ,אלא לעיתים בידיעה מתי השתיקה והפנייה לגורם חיצוני היא הדרך הנכונה לשמור על רוחב דעתו של הבעל ועל שלמות הבית. הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק ,הגרי"ז מבריסק בחידושי הגרי"ז (פרשת תולדות) ביאר: נפקא מינה בדרכי הלימוד וההוראה .הוא מבאר כי כשם שרבקה חיפשה את האמת בבית מדרש שבו הלימוד הוא אובייקטיבי ומנותק מרגש ,כך גם בהכרעות ציבוריות ,על האדם לחפש את הדרכת התורה במקומות שבהם הדברים נלמדים מתוך סוגיה וסברא ,ולא מתוך תחושות בטן או רגש חולף ,ובכך להבטיח שההכרעה תהיה מושתתת על יסודות התורה ולא על נטיות הלב. בספר תורת העובר (עמוד שע"ו) מבוארים דברי המהר"י חלאווה שביאר :שיש נפקא מינה עצומה בדרך שבה אנו מבקשים פתרון למצוקותינו .הוא מבאר כי רבקה למדה אותנו שאסור לאדם להישאר עם צערו לבד ,אך עליו לבחור את הכתובת הנכונה לפנות אליה .הנפקא מינה היא שמי שבוחר לפנות לחכם המעמיק בתורה ,זוכה לא רק לעצה טובה ,אלא לבירור רוחני של שורש הצער ,ובכך הוא מונע מעצמו נפילה לעצבות שאינה מניחה לשכינה לשרות. בעומק הסוגיה טמון יסוד המגדיר את מהות ההתבטלות של הצדיק בפני חוכמת התורה .נראה לבאר כי רבקה אמנו ,בעומדה לפני הריון שהיה בו מאבק קיומי של שורשי האומה ,לא ביקשה תשובה אינטלקטואלית בלבד ,אלא חיפשה את ה"דרישה" בבית מדרש שבו התורה היא מהות הווייתם של היושבים בו .שם ועבר אינם רק דמויות היסטוריות ,אלא מייצגים את רצף התורה המועבר מדור לדור ,והליכתה אליהם מבטאת את התובנה העמוקה שבעת מצוקה אמתית, האדם נדרש לחזור אל היסודות הקדומים ,אל המקום שבו התורה היא אובייקטיבית ונקייה מכל נגיעה אישית. נראה להרחיב כי הרעיון הטמון כאן הוא ההבנה שאין צער המנותק מהתורה .רבקה לא הלכה לבקש עצה מעשית אלא "לדרוש את ה'" ,והתורה בחרה להדגיש את המקום שבו היא חיפשה – בית המדרש .העומק שבדברים הוא שהצער האנושי ,במידה שהוא מופנה נכון ,הופך להיות כלי המניע את האדם לדרוש את השם בדרך התורה .בכך הופכת רבקה את חווייתה האישית הפרטית למפגש עם דבר ה' ,וההמתנה שלה לתשובה בבית מדרשם של זקנים היא ביטוי לענווה שבה האדם מכיר בכך שפתרון למורכבות חייו נמצא במקום שבו חכמת התורה חופפת את השגחת ה’. עוד נראה לבאר כי עומק הסוגיה מונח בזהירות שבין האדם לבין רבו ובין בני הזוג בינם לבין עצמם .רבקה ידעה שבית אברהם ויצחק הוא מקום של נבואה ושכינה ,והיא בחרה לא להכניס

לתוכו את צערה כדי לא לחצוץ בין השכינה לבין אותם ענקים .הרעיון כאן הוא שקדושת הבית דורשת לעיתים ריחוק פיזי של הצער ,כדי לשמור על האווירה הנבואית שבה שורה השכינה. ההבנה שצער עלול להפריע לנבואה היא הבנה דקה של עולם הרוח ,ורבקה ,בבינתה הנשגבת, השכילה להבין שאת בירור הצער יש לעשות מחוץ למחנה הנבואה המיידי ,ובכך להגן על אברהם ויצחק מכל מניעה רוחנית. המסע הנפשי של רבקה אל בית מדרשם של שם ועבר מלמד אותנו כי האמונה אינה מבטלת את הצורך בחיפוש ,אלא מכוונת את החיפוש אל מקורות של נצח .נראה להסביר כי החיבור לנפש מתרחש כאשר האדם מכיר בכך שצער אינו אירוע חולף בלבד ,אלא הזדמנות לבירור השורש הרוחני של החיים .רבקה ,בבחירתה לצאת מהמרחב המוכר של ביתה ,מלמדת אותנו כי האמונה דורשת מאיתנו תנועה – לאו דווקא פיזית ,אלא תנועה נפשית של יציאה מההסתכלות המצומצמת על הצרות שלנו אל עבר המבט הרחב של התורה .כאשר האדם מחבר את נפשו לתורה מתוך מצוקה ,הוא זוכה לראות שהצער שלו אינו מקרי ,אלא הוא חלק מתהליך שנועד לגלות את כוחותיו המיוחדים. נראה להרחיב כי האמונה הנבנית מתוך הנהגתה של רבקה היא אמונה של ביטחון שקט .היא לא נתנה לחרדה לנהל אותה ,אלא כיוונה את ליבה אל המקומות שבהם השכינה שרויה בגלוי, כפי שביאר הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק ,הגרי"ז מבריסק בחידושי הגרי"ז (פרשת תולדות): שהפנייה לגורמים חיצוניים בעלי סמכות רוחנית מבטאת את הכנעת הרצון הפרטי בפני האמת האלוקית המוחלטת .החיבור לנפש כאן הוא בכך שאנו לומדים להניח את הלחצים האישיים לפתחו של מי שמכיר את נבכי החכמה והנבואה ,ובכך אנו זוכים לשלוות נפש המאפשרת לקבל את דבר ה' ללא רעשי רקע של דאגות יומיומיות. עוד נראה לבאר כי המבנה הנפשי של האמונה דורש מאיתנו להבין שישנם סודות שנועדו להתברר בדרך של דרישה ולא בדרך של המתנה פסיבית .רבקה לא ישבה בביתה וקוננה על גורלה ,אלא יצאה לדרוש .זוהי הנהגה נפשית עליונה – האדם מאמין שהקב"ה הניח את התשובה בעולמו ,אך עלינו לעשות את ההשתדלות הראויה כדי להגיע אליה .החיבור לאמונה הוא בהכרה שכל תנועה של דרישת השם היא כשלעצמה פעולה שמתקנת את הנפש ,גם לפני שקיבלנו את התשובה הסופית .המוכנות ללכת ,לטרוח ולחפש את הדרך הנכונה היא היא תמצית העבודה הפנימית של רבקה ,המהווה מגדלור לכל נפש יהודית המבקשת מזור למצוקותיה. המוסר הנלמד מהליכתה של רבקה לבית מדרשו של שם ועבר מציב בפנינו אמות מידה חדשות לאופן שבו אנו מנהלים את מערכות היחסים הרגישות בחיינו .נראה להסביר כי המצפן הפנימי של רבקה לא כוון על ידי הרגש המיידי ,אלא על ידי האחריות הכוללת כלפי הבית וכלפי השכינה השורה בו .מוסר זה מלמד אותנו שצדיק אינו חי לעצמו ,אלא מבין שפעולותיו הפרטיות הן אבן בניין בבית רוחני גדול יותר .כאשר אנו ניצבים בפני צער ,המוסר מחייב אותנו לברר :האם דרך הפעולה שלנו בונה ומחזקת את הסובבים אותנו ,או שהיא עלולה להכביד עליהם ולהפריע לעבודת ה' שלהם? נראה להרחיב כי המצפן הפנימי של רבקה מורה על חשיבות הדיסקרטיות והצניעות במצבים

של מצוקה רוחנית .מוסר זה אינו מורה על הסתרה מתוך פחד ,אלא מתוך דאגה לשלום הזולת. אדם שחי על פי מצפן כזה ,מבין שאינו מרכז העולם ,ושתפקידו הוא להיות מגן על הקדושה. רבקה ידעה שגילוי צערה לאברהם וליצחק עלול להסיט אותם ממסילת הנבואה ,ולכן בחרה לשאת את המשא בעצמה ולפנות לפתרון מחוץ למעגל הנבואה המשפחתי .זוהי עמדה מוסרית נעלה המלמדת אותנו לבחון את השפעת מעשינו על אחרים לפני שאנו פורקים את מטעננו הרגשי. לבסוף ,נראה לבאר כי המצפן הפנימי הנבנה מתוך עיון בפרשייה זו הוא היכולת לזהות את הכתובת הנכונה לפתרון בעיות .מוסר של אמת מחייב אותנו לא לפנות לכל מי שנקרה בדרכנו, אלא למי שראוי לכך באמת – למי שמחובר לשורש התורה ,למי שחכמתו וקדושתו מהווים ערובה לבירור אמיתי של המציאות .הליכתה של רבקה לבית מדרשם של שם ועבר היא ביטוי ליושר פנימי עמוק ,שבו האדם מודה במוגבלותו ומחפש את האמת אצל אלו שזכו להחזיק בה .בכך, רבקה מנחילה לנו מצפן שאינו מאפשר לנו להתפשר על פחות מאשר הדרכה אמיתית ,גם במחיר של מאמץ ושל הליכה לדרך רחוקה. במסע המופלא אל נבכי תפילתה ודרישתה של רבקה אמנו ,אנו מוצאים כי החיים אינם רצף של מקריות ,אלא מארג מדויק של הכוונה אלוהית הדורשת מאיתנו פעילות פנימית .התובנה המרכזית לחיי היום-יום היא שהצער הפרטי ,ככל שיהיה כבד ומשמעותי ,אינו מנוגד לעבודת ה' ,אלא יכול להפוך למנוף לחיפוש דעת תורה עמוקה יותר .אנו למדים שיושרה פנימית דורשת מאיתנו לזהות מתי הנטל שלנו ראוי להיות מועבר לכתפיים רחבות של חכמי תורה ,ומתי עלינו לבחור בדרך המלך של הצניעות ,שבה אנו מגנים על שלמות הבית ועל רווחתם הרוחנית של הקרובים לנו .המסר הוא שהאמת אינה תמיד נמצאת במקום הנוח או הקרוב ביותר ,אלא במקום שבו התורה נלמדת באמת ,מתוך קדושה ומתוך חיבור לשורשים העמוקים ביותר של עמנו.

עיקר העניין: סוד הליכתה של רבקה אל בית מדרשם של שם ועבר הוא הוויתור על האגו ועל הרגש המיידי לטובת האמת הצרופה .רבקה אמנו ,במעשה זה ,מלמדת אותנו את סוד הנהגת האמהות :כיצד לבנות את עתיד האומה מתוך אחריות גדולה ,ללא מורא וללא צמצום .העיכוב והצער שחוותה לא היו מכשול ,אלא כלי שדרכו ביררה את רצון ה' לגבי שני הבנים ,יעקב ועשיו ,שהיו עתידים להוביל את המציאות האנושית .רבקה מלמדת אותנו כי כל הורה וכל איש אמת נדרש לפעמים לצאת אל מחוץ למחנה המוכר כדי למצוא את התשובות הנכונות, וכי החיבור לדעתם של גדולי הדור ותופסי הישיבה הוא הוא הדרך המובטחת להוציא מהכוח אל הפועל את השליחות הפרטית והכללית של כל אחד מאיתנו. היכולת להבחין בין עיקר לטפל בעת מצוקה ,ולפנות להדרכה הנכונה ביותר גם במחיר מאמץ ,היא המפתח לבניית חיים של קדושה ויציבות .כאשר אדם פועל מתוך דאגה לכלל ולהמשכיות התורה ,הוא זוכה שהקב"ה יאיר את דרכו ויחשוף בפניו את הדרך להגשמת ייעודו בשלמות.