מי הם התאומים שהראשון נולד בכ"ט אדר א' והשני בר"ח אדר ב‘?

מי הם התאומים שהראשון נולד בכ"ט אדר א' והשני בר"ח אדר ב‘? הנה ניצבת לפנינו תעלומה מופלאה ומסעירה הלופתת את הלב ומרעישה את היכלי העיון ,מחזה פלאי בסדרי בריאתו של עולם ובמסילות ההלכה הטהורה .כיצד ייתכן הדבר במציאות החיים, ששני אחים תאומים הנולדים מבטן אמם בזה אחר זה ,כאשר האח הראשון פוטר את הרחם ויוצא לאוויר העולם ביום כ"ט באדר הראשון ,ואילו אחיו השני נולד…

מי הם התאומים שהראשון נולד בכ"ט אדר א' והשני בר"ח אדר ב‘? הנה ניצבת לפנינו תעלומה מופלאה ומסעירה הלופתת את הלב ומרעישה את היכלי העיון ,מחזה פלאי בסדרי בריאתו של עולם ובמסילות ההלכה הטהורה .כיצד ייתכן הדבר במציאות החיים, ששני אחים תאומים הנולדים מבטן אמם בזה אחר זה ,כאשר האח הראשון פוטר את הרחם ויוצא לאוויר העולם ביום כ"ט באדר הראשון ,ואילו אחיו השני נולד ברעננות הטהורה של ראש חודש אדר השני ,והנה דווקא בזמן שבו הם מגיעים לפרקם ולכלל שנותיהם ,מתהפכים היוצרות במחזה מדהים וחסר תקדים ,שבו הצעיר שנולד מאוחר יותר הופך להיות בר מצוה חודש תמים קודם לאחיו הבכור שנולד לפניו. הדעת נסערת והלב משתאה למול התופעה ההלכתית המפעימה הזו ,שבה גזירת המלכות של הזמנים והעיבור גורמת לכך שהמאוחר קודם למוקדם ,והצעיר נכנס לעול מצוות ולחיובים ההלכתיים עוד בטרם הגיע זמנו של הבכור .והנה השאלה מתעצמת ומתרוממת עד למרומי נבואת האבות ,כאשר המהר"י חאגיז בשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן קעד) חידש יסוד נורא ומרטיט, כי מי יודע אם לידתם של יעקב ועשיו בבטנה של רבקה אמנו לא הייתה כעין זה ממש ,כאשר עשיו נולד בכ"ט אדר א' ואילו יעקב אבינו נולד בר"ח אדר ב' .הסערה הרוחנית מורגשת בכל עוזה ,כיצד המאמר האלוהי של ורב יעבוד צעיר מתבאר בעומק סדרי השנים ,ומה הן ההשלכות העצומות של פלא זה לעניין יבום ,כיבוד אב ואם ,ובכור לכהן ,דבר המזמין אותנו לצלול אל מעמקי הפרשה וההלכה. ומתוך נהרת הקודש של פסוקי התורה בפרשתנו ,אנו נחשפים אל תיאור לידתם הפלאית של התאומים המייצגים את מערכות עולם ,אשר כבר ברגע גיחתם לאוויר העולם נחרתו בהם אותות העתיד וסדרי ההנהגה העליונה. “ויצא הראשון אדמוני כולו כאַ דרת שער ויקראו שמו עשו :ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב" (בראשית כה כה-כו).

רבנו שלמה בן יצחק רש"י (בראשית כה כג) פירש על המאמר האלוהי שנאמר לרבקה ,ורב יעבוד צעיר ,כי הגדול יהיה משועבד לצעיר .ומבאר בזה כי כבר משעת היצירה בבטן הוכנה ההנהגה הנסתרת שבה הקטן והצעיר במעלה ובשנים עתיד לנהוג את העליונות והמנהיגות. רבי משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית כה כה) ביאר את סדר הלידה וההפרש שבין שני האחים ,שכן הראשון יצא כליל במלאכתו וכאדרת שער ,ואילו השני יצא כשאחז בעקבו .ומסביר בזה כי כל סדר הופעתם בעולם נבנה בדיוק נמרץ על פי ההשגחה העליונה ,כדי לבטא את היחס הפנימי שבין שני העולמות. רבי יעקב חאגיז בספרו שו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן קעד) חידש ביאור נפלא ומסעיר על סדר לידתם של יעקב ועשיו ,שכן מי יודע אם לידתם של תאומים אלו לא הייתה כעין המעשה המופלא שבו האח הראשון פטר את הרחם בכ"ט באדר הראשון ,ואילו האח השני נולד בראש חודש אדר השני .ומבאר בזה כי לפי סדר זה מתקיים כפשוטו ובאופן מדהים הכתוב ורב יעבוד צעיר ,שהרי בשנה מעוברת כאשר מגיעים האחים לכלל שנותיהם ,הצעיר שנולד באדר השני נכנס לעול מצוות חודש תמים קודם לאחיו הגדול שנולד באדר הראשון ,ונמצא שהצעיר נקרא הגדול ולו משפט הבכורה. ומתוך מעיינות החכמה הזכים של התלמוד הבבלי ,אנו פוסעים אל תוך היסודות התנאיים והאמוראיים המאירים את סוד זמני לידת האבות הקדושים ואת גדרי העדיפות והבכורה בסדרי השנים. בגמרא במסכת ראש השנה (דף י ע"א) הובאה המחלוקת התנאית המפורסמת תנא רבי אליעזר אומר בתשרי נולדו אבות רבי יהושע אומר בניסן נולדו אבות .ומבארים בזה חכמינו כי סדרי לידתם של אבות האומה הושתתו על יסודות טמירים של בריאת תבל ,ואף על פי שהגמרא דנה האם נולדו בתשרי או בניסן ,מצינו בספרי הדורות שביארו כי אפשר שכל המאמר הזה נאמר בדיוק על אברהם ויצחק ,אך לידתם הפלאית של יעקב ועשיו התרחשה במועד ייחודי ומרומם בתוך חודש אדר. בגמרא במסכת יבמות (דף כד ע"א) הובא היסוד הדיני בעניין נחלת האחים ומצוות יבום המבוסס על הכתוב והיה הבכור אשר תלד .ומבארים בזה חכמי התלמוד כי מצוות יבום רמוזה ומוטלת על גדול האחים ,והגדרת מי הוא הגדול הנקרא ראשון לאחים נקבעת לפי בואו בשערי הבגרות והיכנסו לכלל שנותיו. ומתוך היכלם הרוממתי של רבותינו הראשונים ,אשר האירו את נתיבות הש"ס בטהרת דעתם, אנו נחשפים אל היסודות העמוקים המגדירים את גדרי הבכורה ,העדיפות והבגרות ההלכתית בסדרי השנים. רבנו שלמה בן יצחק ברש"י (יבמות דף כד ע"א ד"ה גדול) פירש שהמצווה בגדול האחים מייאמת, והגדול נקבע לפי השנים שהשלים בשנותיו להיות איש בן שלוש עשרה שנה ויום אחד .ומבאר בזה כי גדר גדול האחים האמור בתורה אינו נמדד אך ורק במי שפטר את הרחם ונולד ראשון ממעי אמו ,אלא במי שמגיע ראשון לכלל שנותיו ונעשה איש שלם החייב במצוות.

רבנו משה בן מיימון הרמב"ם (הלכות יבום וחליצה פרק ב הלכה א) כתב שמצוות יבום בגדול האחים, והגדול הוא מי שהשלימו לו שנותיו להיות בן שלוש עשרה שנה ויום אחד .ומבאר בזה יסוד כביר, שכל מקום שבו דיברה התורה על גדול האחים ,בין לעניין יבום ובין לעניין קדימה ומעמד ,אין הדבר תלוי ברגע הלידה הפיזי בלבד ,אלא בשלות השנים ובבואו של האח לכלל בגרות הלכתית. בעלי התוספות במסכת ראש השנה (דף יט ע"ב ד"ה אמר) ביארו כי בשנה פשוטה חודש אדר הסמוך לניסן הוא עיקר אדר ,ואילו בשנה מעוברת מתווסף אדר הראשון .ומסבירים בזה את הפלא העצום שנוצר בסדרי העיבור ,שכן מי שנולד בכ"ט אדר הראשון אינו נעשה בר מצוה בשנה פשוטה אלא בכ"ט באדר ,ואילו שנולד ברעננות של ראש חודש אדר השני בשנה מעוברת ,נעשה בר מצוה בשנה פשוטה כבר בראש חודש אדר ,ונמצא שהמאוחר קדם בבגרותו למוקדם. רבנו יום טוב בן אברהם אלאשבילי בחידושי הריטב"א (יבמות דף כד ע"א ד"ה מצוה) חידש כי התורה הקפידה על גדול האחים מפני כבודו ומעמדו שהושלמו שנותיו ,ולפיכך מי שקדם והגיע לכלל מצוות קודם לחבירו ,הוא הנקרא גדול האחים לכל חובות התורה וזכויותיה ,אף על פי שאחיו קדם לו ביציאה לאוויר העולם. ומתוך היכלם המואר של פוסקי הדורות והאחרונים ,אשר צללו לעומקה של ההלכה ויצקו מים על ידי מורה דרך ,אנו נחשפים לבירורים המפעימים המפצחים את התעלומה הזו בעיון נמרץ. רבי יעקב חאגיז בשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן קעד) חידש בגזרת המלכות של סדרי העיבור במעשה המופלא בתאומים ,שאף על פי שהראשון שפטר את הרחם הוא בכור לפדיון הבן אצל כהן ,מכל מקום לעניין יבום ולעניין מצוות כיבוד אחיך הגדול התהפכו היוצרות ,והמאוחר שנולד ברעננות של ראש חודש אדר שני נעשה הגדול .ומבאר בזה יסוד מבהיל ,שאין לנו אלא דברי רבותינו שבגדול האחים הכתוב מדבר ,וכיוון שהצעיר נכנס לעול מצוות חודש ימים לפני אחיו הבכור בשנה פשוטה ,הרי הוא הנקרא גדול האחים ,וממילא הבכור שנולד בכ"ט אדר א' חייב לכבד את אחיו הצעיר שנולד בר"ח אדר ב' ,ומתקיים בהם כפשוטו המאמר ורב יעבוד צעיר. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה (או"ח סימן נה ס"ק מג) ביאר את סדר כניסת התאומים לעול מצוות בשנה פשוטה ,שהנולד בראש חודש אדר השני נעשה בר מצוה בראש חודש אדר בשנה הפשוטה ,בעוד שאחיו הנולד בכ"ט אדר הראשון נעשה בר מצוה רק בכ"ט אדר .ומסביר בזה כי סדר הבר מצוה נקבע אך ורק לפי מלאת שלוש עשרה שנה מיום הלידה, וכיוון שבשנה פשוטה מגיע ראש חודש אדר עשרים ושמונה ימים לפני כ"ט באדר ,נשלמו שנותיו של הצעיר והוא הופך לאיש שלם עוד בטרם הגיע זמנו של הבכור. רבי משה סופר בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן יד) חידש בגדר דיני העיבור והבגרות ההלכתית, שכל מקום שבו תלתה התורה את הדין בגדלות האדם ובשנותיו ,התורה הולכת אחר המציאות ההלכתית של כניסה לעול מצוות ולא אחר השעות הפיזיות של הלידה .ומבאר בזה כי אף על פי שמבחינה טבעית הבכור קדם לאחיו ביציאה לאוויר העולם ,הרי שמבחינת התורה והמצוות נקרא הצעיר גדול האחים ,מפני שהיה איש חייב במצוות בשעה שאחיו עוד היה קטן. ומתוך מעיינות החכמה והדעת של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,אשר המשיכו להעמיק

בעיונה של תורה ולהאיר את עינינו בסודותיה ,אנו מוצאים ביאורים מורמים ומאירים הפורסים יריעה רחבה על התעלומה המופלאה הזו. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה (הלכות בר מצוה) ביאר כי גדרי גדלות ושנים הלכתיים נקבעים אך ורק לפי השלמת השנים המדויקת על פי מולד הלבנה וסדרי המועדות שקבעו חכמים .ומסביר בזה כי אף על פי שבתחילה נראה הדבר כתמיהה רבתא היאך הקטן קודם לגדול ,מכל מקום התורה וההלכה הן שקבעו את חוקת הזמנים ,ולפיכך הצעיר שנכנס לעול מצוות ראשון בשנה פשוטה נחשב לגדול האחים לכל דבר ועניין ,בין לעניין הצטרפות למניין ,בין לעניין קדימה במצוות ובין לעניין חיוב הכבוד. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (פרשת תולדות) חידש יסוד נפלא בביאור דברי המהר"י חאגיז על לידת יעקב ועשיו ,שהרי כל עניינו של יעקב אבינו היה להמשיך את הקדושה והמנהיגות הרוחנית בעולם .ומבאר בזה כי הפיכת היוצרות שבה הצעיר נהיה הגדול מבטאת את הניצחון של הרוח על גבי החומר ,שכן עשיו שיצא ראשון ממעי אמו מייצג את הקדימה החומרית והפיזית בעולם ,ואילו יעקב אבינו שנולד בר"ח אדר שני מייצג את הקדימה הרוחנית של תורה ומצוות, ועל כן דווקא הוא הנקרא גדול האחים והקודם לכל דבר שבקדושה. מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן רפ) ביאר כי אין להשתאות מול תופעה זו של התאומים ,מפני שגזירת המלכות של העיבור היא חוק אלוקי הפועל על המציאות כולה. ומסביר בזה כי מן הרגע שבו בית דין עיברו את השנה ,נשתנו סדרי הזמנים בשמים ובארץ ,וממילא שנותיו של שנולד באדר השני נשלמו קודם ,ונעשה הוא הבכור לעניין חובת הכבוד ,הייבום ושאר חיובי התורה. ומתוך הדברים המופלאים והיסודות העמוקים שנפרסו לפנינו ,אנו יורדים אל שולחן המעשה לדלות נפקא מינות מעשיות והלכתיות המאירות את עולם ההלכה למעשה. השלכה הלכתית ראשונה מתבטאת בדין קדימת מצוות ייבום ומעלת גדול האחים .אף על פי שהאח הראשון פטר את הרחם ונולד קודם מבחינה פיזית ,מכל מקום לעניין מצוות ייבום שהיא מוטלת על גדול האחים ,האח שנולד בראש חודש אדר השני הוא הנחשב לגדול האחים ,כיוון שנכנס לעול מצוות והיה לאיש שלם חודש תמים לפני אחיו שנולד בכ"ט אדר הראשון. השלכה הלכתית נוספת נוגעת לחיוב מצוות כיבוד אח גדול ,כפי שנדרש מהכתוב כבד את אביך ואת אמך לרבות אחיך הגדול .במקרה מיוחד זה ,התהפכו היוצרות וחובת הכבוד מוטלת על האח שנולד ראשון בכ"ט אדר הראשון ,שחייב לכבד את אחיו הצעיר שנולד בר"ח אדר השני ,מפני שהגדרת אחיך הגדול בתורה נקבעת לפי בואו של האח לכלל בגרות הלכתית וחיוב במצוות. השלכה הלכתית שלישית עוסקת בדין בכור לפדיון הבן .כאן חילק המהר"י חאגיז חילוק יסודי ופלאי ,שכן לעניין פדיון הבן אצל כהן ,האח שנולד בכ"ט אדר הראשון הוא הנותר בכור ,מפני שפדיון הבן תלוי אך ורק בפטר רחם וברגע הלידה הפיזי ,מה שאין כן בדיני קדימה ובגרות התלויים בהשלמת השנים.

השלכה הלכתית נוספת עוסקת בדיני הצטרפות למניין ,כתיבת גט ועדות .באותו חודש אדר בשנה פשוטה ,מיום ראש חודש אדר ועד כ"ט בו ,האח שנולד מאוחר יותר בראש חודש אדר השני כבר נחשב לאיש כשר להצטרף למניין ולכל חיובי התורה ,בעוד שאחיו שנולד לפניו עדיין נחשב לקטן לכל דבר ועניין עד שיגיע יום כ"ט באדר. ונראה להסביר ולדלות מעומק המחשבה ,כי התהפכות היוצרות המופלאה בדינם של שני האחים התאומים ,מגלה לנו צוהר כביר להבנת היחס העמוק בין עולם החומר לעולם הרוח. המציאות הגשמית מודדת את קדימותו של האדם לפי השעות הפיזיות והיציאה לאוויר העולם, שכן בעין בשר האח הראשון שפטר את הרחם הוא הבכור והגדול .אולם תורתנו הקדושה מעמידה סולם ערכים שונה לחלוטין ,שבו המעמד ,הבגרות והבכורה אינם נגזרים מרגע הלידה הגשמי בלבד ,אלא מן ההשלמה הרוחנית וההיכנסות לעול המצוות. עוד נראה לבאר מתוך עומק הרעיון ,כי הסוד הטמון בסדרי עיבור השנה אינו רק חשבון לוחני של מולד הלבנה ,אלא גילוי ההנהגה העליונה שלפיה התורה וההלכה שולטות על הזמן והטבע. חודש אדר השני ,הסמוך לניסן ומסמל את ההתחדשות והציפייה לגאולה ,מעניק לצעיר שנולד בו עדיפות ובגרות פנימית המקדימה את הבכור שנולד בחודש אדר הראשון .הדבר משקף את המאבק הנצחי בין עשיו ליעקב ,כאשר עשיו מייצג את עולם החומר הקשיח והטבעי שאינו משתנה ,בעוד שיעקב אבינו מייצג את כוח התורה וההתחדשות הרוחנית המסוגלת להתעלות מעל מגבלות הזמן הפיזי ולרתום את סדרי הבריאה לקדושה. כמו כן נראה להוסיף ,כי המאמר האלוהי ורב יעבוד צעיר מקבל בסוגיה זו נופך מופלא ופיוטי. אין זו רק עדיפות מעמדית שנכפתה מלמעלה ,אלא חוקיות פנימית הבנויה בתוך נשמת המציאות. הקטן שנולד מאוחר יותר הופך לגדול האחים מפני שכל קיומו מושתת על הציות לחוקי התורה ולמצוותיה .כאשר הצעיר הופך להיות בר מצוה ומתחייב במצוות קודם לאחיו הבכור ,נוצרת מציאות שבה הרוחניות מנהיגה את הגשמיות ,והבכור הפיזי חייב בכבודו של הצעיר שהקדים לבוא בשערי הקדושה. ונראה להסביר ולבאר כי ההתבוננות העמוקה בסוד לידת התאומים הללו נוגעת בנימי הנפש העדינים ביותר ומעניקה לאדם יסוד עצום בתורת האמונה וההנהגה .פעמים רבות מביט האדם על הסובב אותו ומרגיש כי אחרים הקדימו אותו במרוץ החיים ,יצאו ראשונים לאוויר העולם ,צברו נכסים או השיגו מעמד ,בעוד הוא נותר מאחור כצעיר וכמאוחר .באה סוגיה פלאית זו ומלמדת את הנפש כי החשבון הגשמי השטוחי אינו קובע את מעמדו האמיתי של האדם .היכולת להתעלות ולהגיע לבגרות רוחנית ולחיוב במצוות היא המעניקה לאדם את מעלתו ,וגם מי שנראה כמאוחר יכול ברגע אחד של התעלות וחיבור לתורה להפוך לגדול ולמוביל. ונראה עוד ליישב כי יסוד זה מעמיד מצפן אמוני כביר ביחס להשגחה הפרטית ולסדרי השמים. כשם שחכמים בעיבור השנה משנים את סדרי הזמנים וגורמים לכך שיום ראש חודש אדר שני יקדים בבגרותו את כ"ט אדר ראשון ,כך הקב"ה מנהיג את עולמו במסילות נסתרות שבהן המעט מחזיק את המרובה והמאוחר מנצח את המוקדם .הנפש המאמינה יודעת כי אין שום סיבה להישבר

מן העובדה שזמן ההצלחה או הצמיחה מתעכב ,מפני שגזירת המלכות האלוקית מסוגלת להפוך את היוצרות ולהביא את האדם לשיא פריחתו הרוחנית בזמן המדויק שנשלם עבורו מן השמים. מתוך כך נראים הדברים ,כי דרך ההנהגה הנדרשת מן האדם היא לחיות בתודעה של התחדשות רצופה ,ממש כדוגמת חודש אדר השני המסמל את התחדשות הלבנה ואת ההכנה לגאולה .האדם נקרא שלא להשתעבד לנתונים הטבעיים או להגדרות החיצוניות של החברה ,אלא לדבוק בעול מצוות ובקדושת התורה ,מפני שהתורה היא המעניקה את הגדלות האמיתית והיא ההופכת את הקטן לגדול ואת המאוחר לראשון. ונראה עוד ליישב מתוך עומק המוסר ובירור המצפן הפנימי ,כי הסוגיה המופלאה הזו מטילה על נפש האדם תביעה מוסרית כבירה בנוגע למידת הענווה ולנכונות לבטל את הגאווה העצמית. הנהגת ההלכה במקרה של התאומים הללו ,שבה הבכור שנולד ראשון נדרש לכבד את אחיו הצעיר שקדם לו בחיוב המצוות ,פורצת את גבולות הגאוה והאנוכיות הטבעית .המצפן המוסרי הישר תובע מן האדם שלא להיתלות בייחוס פיזי ,בקדימה כרונולוגית או בבכורה חומרית כדי לדרוש כבוד ומעמד .כאשר האדם רואה שאחיו הצעיר הקדים אותו בשערי הבגרות והקדושה, עליו להרכין ראש בענווה אמיתית ,לשמוח בהצלחת הזולת ולהעניק לו את הכבוד הראוי מתוך טהרת הלב. ומתוך כך נראים הדברים ,כי עולה מכאן רוממות מוסרית נפלאה בערך יחסי האנוש והזהירות בכבודו של כל אדם .בעולם שבו בני אדם נוטים לדרג את סובביהם לפי סמלים חיצוניים ,באה תורתנו הקדושה ומלמדת כי יקירת הערך הפנימי מבוססת על החיוניות הרוחנית והנאמנות לעול המצוות .התביעה המוסרית העולה מתוך לידתם של יעקב ועשיו מורה לנו כי אין להעריך אדם לפי החזות הגשמית של יציאתו לעולם ,אלא לפי עומק מחויבותו לטוב ,לאמת ולעבודת הבורא ,ובכך נבנית בחברה האנושית תרבות מוסרית זכה ואצילית הרחוקה מכל שמץ של קנאה ותחרות הרסנית. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :תובנה ראשונה המאירה את נתיב עבודתנו היא שחרור הנפש ממבחני השוואה חיצוניים ומשעבוד למעמד גשמי .האדם נוטה למדוד את שוויו ואת קדימותו בחיים לפי נתונים פיזיים ,גיל ,סדר הגעה או השגים חומריים .סוגיה מופלאה זו מלמדת אותנו כי המדד האמיתי לרוממות ולגדלות אינו נגזר מרגע היציאה לאוויר העולם ,אלא מן הנכונות להקדים ולבוא בשערי עול מצוות וקדושה. תובנה נוספת הנוגעת לעומק המידות ולמארג יחסי האנוש היא הענווה והשמחה הטהורה בהתעלותו של הזולת .כאשר הבכור הפיזי נדרש להרכין ראש ולכבד את אחיו הצעיר שקדם לו בחיוב המצוות ,נשברת הגאווה האנושית .האדם נקרא לשמוח ברוממותו הרוחנית של חברו, לדעת לראות את המעלה הפנימית שבו ולהעניק לו כבוד ויקירות בלא שמץ קנאה. עוד למדנו על כוחה של ההתחדשות ועל היכולת לגבור על מגבלות הזמן והטבע .כשם שגזירת המלכות של העיבור והוספת חודש אדר שני מהפכות את הסדר ומעניקות לצעיר את הבכורות,